קדם - מכירה 93 חלק א' - כתבי יד וספרים, גרפיקה ותחריטים, פקסימיליות, ואוונגרד – מאוסף משפחת גרוס, ומאוספים פרטיים
- (-) Remove ספרים filter ספרים
- book (63) Apply book filter
- מחקר (25) Apply מחקר filter
- תחריטים (25) Apply תחריטים filter
- עם (25) Apply עם filter
- ספרי (25) Apply ספרי filter
- מנהגים (25) Apply מנהגים filter
- יהודיים (25) Apply יהודיים filter
- custom (25) Apply custom filter
- customs, (25) Apply customs, filter
- engrav (25) Apply engrav filter
- jewish (25) Apply jewish filter
- research (25) Apply research filter
- ילדים (24) Apply ילדים filter
- מאוירים, (24) Apply מאוירים, filter
- מאוירים (24) Apply מאוירים filter
- אוונגרד (24) Apply אוונגרד filter
- וספרי (24) Apply וספרי filter
- avantgard (24) Apply avantgard filter
- books, (24) Apply books, filter
- children (24) Apply children filter
- illustr (24) Apply illustr filter
- איורים (14) Apply איורים filter
- אנטישמיות (14) Apply אנטישמיות filter
- אנטישמיים (14) Apply אנטישמיים filter
- והדפסי (14) Apply והדפסי filter
- antisemit (14) Apply antisemit filter
- print (14) Apply print filter
דאס קעלבל [העֵגֶל], מנדלי מוכר ספרים. ורשה, "קולטור–ליגע", 1922. יידיש.
קטעים מתוך "ספר הבהמות" למנדלי מוכר ספרים מלווים באיורים קטנים מאת יוסף צ'ייקוב.
על העטיפה הקדמית ובעמוד השער איור זהה מעשה ידי צ'ייקוב.
14, [1] עמ'. 27.5X21 ס"מ. מצב טוב. קרעים קלים, קצתם חסרים (בעיקר בעטיפה ובשדרה).
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל–אביב, B.1407.
ארבעה ספרים עם עטיפות ואיורים בעיצוב יוסף צ'ייקוב:
1. זילבער–האר [שיערות כסף], שירים מאת מנשה היילפערין [הלפרן]. מוסקבה, הוצאת "חבר", [תרע"ח] 1918.
78, [2] עמ'.
2. שוועלן [ספים], שירים מאת פרץ מרקיש. הוצאת "אידישער פאלקס–פארלאג", קייב, [תרע"ט] 1919.
163 עמ', [3] דף.
3. סאמעט [קטיפה], שירים מאת ל. רעזניק [ליפה רזניק]. הוצאת "קולטור–ליגע", קייב, [תרפ"ב] 1922.
39, [1] עמ'.
4. בראשית, חלק א', מאסף ספרותי הכולל יצירות מאת איסאק באבל, יוכבד בת מרים, גרשון חנוביץ' ואחרים (לא יצאו חלקים נוספים). מוסקבה–לנינגרד (דפוס Gutenberg, ברלין), תרפ"ז (1926).
[1], 199, [5] עמ'.
ארבעה ספרים. גודל ומצב משתנים. הפריטים לא נבדקו בידינו לעומק, והם נמכרים כמות שהם.
יוסף מויסביץ צ'ייקוב (1888–1979; יידיש: טשאיקאוו, נכתב גם Chaikov או Tchaikov) – פסל, אמן גרפי, צייר, מורה ותיאורטיקן יהודי יליד קייב. צ'ייקוב למד בפריז בשנים 1910–1914 ואף השתתף בתערוכת "סלון הסתיו" הפריזאית בשנת 1913. ממייסדי אגודת "קולטור–ליגע" בקייב; לימד פיסול, עסק באיור ספרים – בעיקר ספרי ילדים – ובשנים שלאחר מהפכת אוקטובר גם בעיצוב שלטים וכרזות תעמולה.
בשנת 1921 פרסם בקייב את מאמרו "סקולפטור" בהוצאת "מלוכע פארלאג" (ראו פריט 224), הנחשב לחיבור הראשון ביידיש שעניינו אמנות הפיסול, ומתמקד בפיסול האוונגרד הרוסי על זרמיו השונים, ובחלקם של הפסלים והציירים היהודים בזרמים החדשים באמנות. בין השנים 1923–1930 לימד במוסקבה פיסול קוביסטי ברוח הפוטוריזם הרוסי, ב"וְחוּטֶמָא"ס" (Vkhutemas) – "סדנאות לטכניקה ולאמנות גבוהה" (לצדם של אלכסנדר רודצ'נקו ואל ליסיצקי), ואף נתמנה לראש איגוד הפסלים הרוסיים.
במהלך עשרות השנים הבאות המשיך צ'ייקוב ליצור במגוון חומרים ובמגוון סגנונות אמנותיים, ועבודתו התרחקה מהסגנון שאפיין אותה בתחילת דרכו. החוברות והספרים שלפניכם, שנדפסו בין השנים 1919–1923, מייצגים כולם את חלקו בקונסטרוקטיביזם ובתנועת האוונגרד הרוסי, ומתעדים, למעשה, את יצירתו המוקדמת כאמן וכפסל קובו–פוטוריסטי.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל–אביב, B.1428, B.1431, B.1423, B.1418.
"בר. גרים מייסעלאך" [מעשיות האחים גרים], בתרגום נ. לוריע [נח לוריא]. איורים מאת יוסף צ'ייקוב. הוצאת "קולטור–ליגע", [קייב, תרפ"ב 1922]. יידיש.
שלוש ממעשיות האחים גרים – "טראמבל–באמבל" [עוץ לי גוץ לי], "שנייוייס און רויזנרויט" [לובנשלג ואודמורד], ו"איינאייגל צווייאיינגל דרייאייגל" [חדעינית, דועינית ותלתעינית], בתרגום ליידיש. איורים נאים מאת יוסף צ'ייקוב. העטיפה וכותרות הסיפורים בעיצוב צ'ייקוב.
עותק נדיר עם עטיפת הנייר המקורית.
47, [1], עמ'. 18 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. מעט רישומים. חותמת על העטיפה החיצונית. קרעים קטנים בשולי דפים אחדים (ללא פגיעה בטקסט או באיורים). עטיפה פגומה מעט, עם רישום בשוליים.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל–אביב, B.1403.
תמר'ל (א באבע–מעשה'לע) [תמר הקטנה, סיפור–סבתא], מאת משה ברודרזון. חוברת מספר 4 בסדרת ספרי הילדים "קינדער ביבליאטעק" [ספריית ילדים]. מוסקבה, "חבר", [תרע"ז 1917]. יידיש.
מעשייה מחורזת לילדים מאת משה ברודרזון, סיפור על בתו של שען יהודי, הנשאבת לעולם קסום בעקבות קריאת ספרים. מלווה תשעה איורים מאת יוסף צ'ייקוב. איור נוסף מאת צ'ייקוב על עטיפת החוברת.
בשנת 1917 יצר צ'ייקוב גרסה רוסית של הסיפור, כתובה ומאויירת בכתב–ידו, בפורמט מגילה, והעניק אותה במתנה לבתו טניה. הספר שלפנינו נדפס באותה השנה, בלוויית כל האיורים שהופיעו בכתב היד (למעט אחד – דיוקן המאייר), בפורמט יוצא דופן המזכיר מגילה גם כן – דפים מוארכים, מודפסים מצדם האחד בלבד, שבמרכז כל אחד מהם מופיע איור.
על גבי העטיפה נדפס סמל הסדרה, "קינדער–ביבליאטעק", שעוצב בידי הערץ אקצין (Aktsin Herts, 1893–1956), עורך, מתרגם, פיליטוניסט ומאייר, מייסד הוצאת "חבר".
[9] דף (מודפסים מצד אחד), 35X13 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קו קפל במרכז. כתמים ופגמים קלים. כרוך בכריכה חדשה על גבי העטיפה המקורית. מספר קרעים בעטיפה (נזק קל להדפסה), חלק מחוזקים ברצועת נייר מודבקת.
יוסף מויסביץ צ'ייקוב (1888–1979; יידיש: טשאיקאוו, נכתב גם Chaikov או Tchaikov), פסל, אמן גרפי, צייר, מורה ותיאורטיקן יהודי, נולד בקייב. למד בפריז בשנים 1910–1914 ואף השתתף בתערוכת "סלון הסתיו" הפריזאית בשנת 1913. לאחר מלחמת העולם הראשונה נמנה עם מייסדי אגודת "קולטור–ליגע" בקייב, לימד שיעורי פיסול, עסק באיור ספרים – בעיקר ספרי ילדים – ובשנים שלאחר המהפכה, גם בעיצוב שלטים וכרזות תעמולה. בין השנים 1923–1930 לימד במוסקבה פיסול קוביסטי ברוח הפוטוריזם הרוסי, ב"וְחוּטֶמָא"ס" (Vkhutemas) – "סדנאות לטכניקה ולאמנות גבוהה" (לצדם של אלכסנדר רודצ'נקו ואל ליסיצקי), ואף נתמנה לראש איגוד הפסלים הרוסיים.
תערוכה:
"די מלכה שבא" [מלכת שבא], פואמה דרמטית מאת משה בראדערזאן [ברודרזון]. לודז', "יונג אידיש", תרפ"א 1921. יידיש.
פואמה דרמטית ביידיש מאת משה ברודרזון (1890–1956) – משורר, מחזאי, ואיש תיאטרון, מחשובי היוצרים בתנועת האוונגארד היהודי. על דף השער איור מודרניסטי מעשה ידי ברודרזון (חתום בלוח M. B.).
31, [3] עמ', 15.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים וקמטים קלים. מספר קרעים בשולי דפים אחדים (ללא פגיעה בטקסט). עטיפת נייר מקורית, פגומה מעט.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל–אביב, B.1351.
פריט 276 "טרויער" מאת דוד הופשטיין – "קולטור–ליגע" – קייב, 1922 – איורים מאת מארק שאגאל עטיפה מקורית
טרויער [אֵבֶל], מאת דוד האפשטיין [הופשטיין]. קייב, "קולטור–ליגע", 1922. יידיש. איורים מאת מארק שאגאל.
קובץ שירים מאת דוד הופשטיין העוסק בפוגרומים ביהודי אוקראינה בשנים 1917–1920; מלווה בסדרת איורים מאת מארק שאגאל. הקובץ התפרסם בתמיכת ה"וועד הציבורי היהודי לעזרת נפגעי המלחמה, הפרעות ואסונות הטבע" ("אידגעזקאס – איד. געז. קאמ.") ומצוין בו כי ההכנסות ממכירתו יוקדשו לטובת "הקולוניות היהודיות המורעבות".
איור קובץ שיריו של הופשטיין היה מן הפרויקטים האחרונים של שאגאל לפני עזיבתו את רוסיה. האיורים המודרניסטיים שיצר משקפים לא רק את תחושת החורבן והשכול בשיריו של הופשטיין אלא גם במידת–מה את התהפוכות בחייו של שאגאל שנאלץ באותה תקופה לפרוש מתפקידו כמנהל בית הספר לאמנות שהקים בוויטבסק.
XXIII, [1] עמ' + [4] לוחות, 35.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. נייר שביר. קרעים וקרעים חסרים, ברובם קטנים, משוקמים שיקום מקצועי, בשולי הדפים, העטיפה ולאורך השדרה. הדפים והלוחות מנותקים זה מזה ומן העטיפה. הלוחות מודבקים זה לזה בנייר דבק נטול חומציות, בשני זוגות.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 8ALE.
שטראָם, כוידעש העפטן [זֶרֶם, קונטרסים חודשיים], גיליונות מס' 2 ו–3. מוסקבה, הוצאת "שטראם", [תרפ"ב] 1922. יידיש. עטיפה בעיצוב מארק שאגאל.
"שטראָם", כתב עת ספרותי–אמנותי הכולל קטעי שירה ופרוזה מאת פרץ מרקיש, "דער נסתר" (פנחס כהנוביץ'), דוד הופשטיין, נחום אויסלנדר ואחרים.
כתב העת נוסד במוסקבה בידי יחזקאל דוברושין, נחום אויסלנדר ואהרן קושנירוב – כולם משוררים בולטים שצמחו בחוגי האמנות היהודיים בקייב. בסך הכול נדפסו חמש חוברות (שישה גיליונות) בין השנים 1922–1924. בראשית דרכו ניסה כתב העת לאחד תחתיו סופרי יידיש מודרניסטיים מכל העולם, ולא רק מרוסיה. אף ש"שטראם" לא נדפס מטעם רוסיה הסובייטית באופן רשמי, הוא נחשב לכתב העת הסובייטי הראשון לענייני ספרות בשפה היידית.
גיליון מס' 2: 80 עמ', [1] דף. גיליון מס' 3: 83, [1] עמ'. 25.5 ס"מ בקירוב. דפים שבירים. מצב טוב. כתמים. קרעים, בהם קרעים חסרים קטנים – חלקם משוקמים במילוי נייר, ללא פגיעה בטקסט. כרוכים בכריכות חדשות על גבי העטיפות המקוריות.
מארק שאגאל (1887–1985), אמן רוסי–צרפתי, נחשב בעיני רבים לגדול הציירים היהודים המודרניים. שאגאל נולד למשפחה חסידית בעיר ליוזנה (אז רוסיה הלבנה), הבכור מבין תשעה אחים. כששאלה אמו את מורו הראשון לאמנות, הצייר יהודה פן, האם יוכל בנה להתפרנס מציור, התבונן ברישומיו והשיב לה: "יש שם איזה כישרון". בגיל עשרים התקבל ללימודי אמנות בסנקט פטרבורג (בתקופה זו צייר לראשונה את דמותו של ה"כנר על הגג", שהמחזה המפורסם קרוי בעקבותיה) ובשנת 1914 נשא לאישה את הסופרת בלה רוזנפלד, שנודעה כאחת ההשראות הגדולות על עבודתו.
לאחר מהפכת אוקטובר התמנה שאגאל לקומיסר לענייני אמנות במחוז ויטבסק, והקים שם מוזיאון ובית ספר לאמנות. בין מורי בית הספר היו גם האמנים אל ליסיצקי והצייר יהודה פן – מורו הראשון של שאגאל עצמו. בשנת 1919 הוזמן ללמד בבית הספר צייר נוסף, שהיה מהנועזים והמשפיעים אותן השנים – קזמיר מלביץ'. מלביץ' החזיק בהשקפה אמנותית רדיקלית משל שאגאל, וביקש להנחיל לתלמידיו את הסגנון האמנותי שפיתח בעצמו, הסופרמטיזם. דמותו הכריזמטית והשקפתו החדשה קנו לו תומכים רבים, ובשנת 1920 נוסד בבית הספר קולקטיב בשם UNOVIS, שאימץ את עיקרי משנתו. בהדרגה, צברו מלביץ' ותומכיו כוח והשפעה, דחקו את רגליו של שאגאל מניהול בית הספר ולבסוף שינו את תכנית הלימודים. בעקבות זאת החליט שאגאל לעזוב את רוסיה.
בשנת 1920 עקר שאגאל למערב אירופה, ולאחר חנייה קצרה בברלין השתקע בעיר פריז. בין היתר, צייר בתקופה זו את הסדרה החשובה "חיי", שתעדה את נופי העיירה היהודית, ואת סדרת עבודותיו בהשראת המקרא. בשנת 1941, כשנתיים לאחר כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית, הצליח שאגאל להימלט לארה"ב בסיועו של העיתונאי האמריקני ראיין פריי, התגורר שנים אחדות בניו–יורק ולאחר המלחמה שב לצרפת, שם נשאר עד מותו.
יצירתו של שאגאל, החובקת מגוון רב של תחומים וסגנונות (הדפסים, תפאורה ותלבושות, פיסול וקרמיקה, שטיחי קיר, פסיפסים, חלונות ויטראז', ועוד), מוצגת בחשובים שבמוזיאונים והגלריות, בבנייני האופרה שבניו–יורק ופריז, בקתדרלת מץ, במשכן הכנסת (בחלל המכונה "טרקלין שאגאל") ובמקומות נוספים. הצייר פאבלו פיקאסו אמר על עבודתו: "לאחר שימות מאטיס, יישאר שאגאל האמן האחרון שעוד מבין מהו צבע".
תערוכה:
קונסט–רינג אלמאנאך [אלמנך חוג–אמנות], בעריכת ק. [קלמן] זינגמאן. חוברת ראשונה. ברלין, הוצאת "אידיש", דפוס "עבר", [תרפ"ב 1922 בקירוב]. יידיש. מהדורה שניה.
גיליון ראשון מתוך של המאסף הספרותי–אמנותי "קונסט–רינג אלמאנאך", אשר נדפס בברלין (המהדורה הראשונה ראתה אור בחרקוב, בשנת 1917).
המאסף כולל יצירות מאת משה ברודרזון, ד"ר איסידור ישראל אלישיב "בעל מחשבות", יונה רוזנפלד, דניאל טשארני, ואחרים, לצד מספר איורים מאת אל ליסיצקי, יוסף צ'ייקוב, מארק שאגאל, ואמני אוונגרד נוספים. סמל ההוצאה שנדפס על דף השער בעיצוב ליסיצקי.
כרוך ללא עטיפת הנייר המקורית.
[1], 70 עמ', 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים (בעיקר בדפי הביטנה והכריכה הפנימית). קרעים בשולי מספר דפים. כריכת בד לא מקורית, בלויה.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל–אביב, B.1532.
"אָקסן" [שוורים], שירים מאת איציק (יצחק) קיפניס. עטיפה בעיצוב מארק אפשטיין. קייב, הוצאת "ווידערוואקס", [תרפ"ג] 1923.
שירים מודרניסטיים מאת משורר היידיש הסובייטי איציק קיפניס, שנכתבו בין השנים 1921–1922; שני חלקים: "רעגן–שטויב" (מילולית: "אבק גשם") ו–"פרייד" (שמחה).
23, [1] עמ'. 17 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים. החוברת נכרכה מחדש, עטיפה מקורית מודבקת על גבי הכריכה החדשה. קרע באחד מדפי הביטנה החדשים.
יצחק (איציק) קיפניס (1896–1974) – סופר ילדים, משורר יידי, ומתרגם יהודי–סובייטי, יליד אוקראינה. בשנות השלושים סבל מהתנכלויות וחרמות מצד המשטר הקומוניסטי בשל הנטיות הלאומניות (דהיינו, ציוניות) שאפיינו כביכול את יצירתו. ב–1948 גורש לגולאג לצד יוצרים יהודים נוספים. שוחרר מהגולאג לאחר מותו של סטלין, אך רק בשנות ה–60 הותר לו לשוב ולהתיישב בקייב.
מארק אפשטיין (1897–1949), אמן גרפי, צייר, פסל ומעצב תפאורות, יליד בוברויסק. בילדותו התחנך בחדר, ומאוחר יותר למד בבית הספר לאמנויות בקייב. בשנת 1918 למד בסטודיו של האמנית אלכסנדרה אקסטר. באותה שנה השתתף בתערוכת אמנים יהודים במוסקבה והיה ממקימי החטיבה האמנותית של הארגון "קולטור–ליגע". הקו האמנותי שאפיין את יצירתו של אפשטיין הושפע במידה רבה מקשריו עם סופרים ומשוררים יהודים בעלי אוריינטציה מודרניסטית שפעלו בקייב, ובהם "דער נסתר" (פנחס כהנוביץ'), דוד ברגלסון ויחזקאל דוברושין
אפשטיין פעל בקייב גם לאחר התבססות השלטון הסובייטי באוקראינה והעברת מוסדות ה"קולטור–ליגע" לידי ארגונים קומוניסטיים, אף ששותפיו לחטיבה האמנותית בחרו לעזוב את העיר. בשנים 1923–1931 ניהל את בית הספר היהודי לאמנות ואומנות של קייב (גלגולה הקומוניסטי של החטיבה האמנותית של ה"קולטור–ליגע"). במקביל עסק בעיצוב תפאורות ותלבושות לתיאטראות בקייב ובחרקוב. בשנת 1932, לאחר סגירת בית הספר שבניהולו, וסגירתם של מוסדות "קולטור–ליגע" האחרונים, נאלץ לעזוב את קייב ועבר למוסקבה. בשנותיו האחרונות לא הציג בתערוכות.
ראו:
• קטלוג התערוכה Futur antérieur, הוצאת Skira Flammarion, פריז, 2009. עמ' 116, מס' 89.
• Sanctity – Art – Aesthetics, Exhibition catalog, Mané-Katz Museum, 2011.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, B.1421.
געקליבענע ווערק, פונם יאריד [יצירות נבחרות, מן היריד], מאת שלום עליכם. חלק שני (מתוך שניים). מוסקבה, "שול און בוך", [תרפ"ז] 1927. יידיש ומעט רוסית.
"פונם יאריד", ספרו האוטוביוגרפי של שלום עליכם (1859–1916), שכתיבתו לא הושלמה. עטיפת הספר, עם דיוקנו של שלום עליכם, עוצבה בידי נתן אלטמן (1889–1970), צייר אוונגרד, מאייר ומעצב תפאורות יהודי–רוסי. נדפס כחלק מסדרת יצירות נבחרות מאת שלום עליכם בהוצאת "שול און בוך", שהתמחתה בספרות קומוניסטית ובספרות יידיש. בפתח הספר תמונת המחבר ואשתו, ובסוף הספר אחרית דבר מאת חתנו של שלום עליכם ומתרגם כתביו, י.ד. ברקוביץ' (בה נכתב כי שלום עליכם ראה ביציר זו את "שיר השירים של חייו", דהיינו, יצירתו הגדולה והחשובה ביותר). בדף האחרון פקסימיליה של שיר בכתב ידו של המחבר.
157, [3] עמ'. 22 ס"מ. מצב טוב. בלאי וכתמים קלים. קרעים וקרעים חסרים קלים בפינות דפים אחדים, עם פגיעה במספרי העמודים. כריכה חדשה (הספר נכרך עם עטיפות המקורית).
תערוכה:
קינסטלערישער אלף–בית [אלף–בית אמנותי], שלושים ושלושה הדפסים מעשה ידי בן–ציון צוקערמאן (צוקרמן). [וילנה?, תרע"ט? 1919?]. יידיש.
עותק בהכנה ידנית של האלבום "קינסטלערישער אלף–בית"; מיניאטורות של אותיות האלף–בית, גזורות ומודבקות ללוחות נייר, חתומות בשוליים "בן–ציון צוקערמאן, ערשטער ארגינאל ראדירונג" (יידיש: התצריב האורגינלי הראשון).
כל אות מוצגת בדף נפרד, על רקע עיטורים צמחיים או מופשטים, ולעתים גם משולבים בה חפץ או סצנה ששמם פותח באות זו. חלק מן האותיות מעוטרות במוטיבים יהודיים – מנורה, דמויות יהודים, תפילה ועוד. נוסף על האותיות מופיעה בסוף האלבום בדף נפרד המילה "סוף", אף היא מעוטרת. חלק מן המיניאטורות חתומות בדפוס וחלקן מתוארכות 1919.
כריכה עם הטבעה מוזהבת בחזית: "קינסטלערישער א–ב, א.ר." [ערשטער ראדירונג?].
בן–ציון צוקרמן (1890–1944), יליד אזור וילנה, למד בבית הספר לאמנות בווילנה ולאחר מכן באקדמיה לאמנויות יפות בפריז (École des Beaux–Arts). בין השנים 1923 עד 1927 חי ופעל בארץ ישראל וגם לאחר שובו לאירופה הרבה לצייר את נופיה. הלך לעולמו בסמרקנד בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.
[33] הדפסים (מודבקים על לוחות נייר וכרוכים יחד). גודל ומצב משתנים, טוב–בינוני. כתמים וקמטים (בעיקר בפינות, במקום ההדבקה). מספר קרעים ללא נזק להדפסה בשולי ההדפס הראשון. אלבום: 33.5X33.5 ס"מ בקירוב (גודל הדפים משתנה). כריכה פגומה ובלויה מעט.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, ALE.24.
פאר אידישע קינדער: אנ' אלף–בית פאר שולן און קינדער–היימען [לילדים יהודים: א–ב לבתי ספר ולגני ילדים], מאת בן–ציון סידילקאווסקי. איורים מאת יעקב אפטער (אפטר). אודסה, פארלאג בלימעלאך, [תר"פ 1920 בקירוב]. יידיש.
ספר בסיסי להוראת הכתיבה והקריאה, מאת הסופר והמחנך בן–ציון סידלקובסקי. מלווה באיורים נאים מאת יעקב אפטר (לימים, חבר ב"חבורת צַיָּרִים" של הוצאת "אמנות", לצד משה בן דוד מוצלמכר, אהרן בן אברהם קרבצוב, וחיים חיגר). הספר נערך בידי ה"ליטעראריש–פעדאגאגישער קאמיסיע ביים אדעסער אפטיילונג פונם אידישן דעמאקראטישן לערער פארבאנד" [הוועדה הספרותית–פדגוגית של סניף אודסה של איגוד המורים היהודי הדמוקרטי].
תריסר עמודים חסרים בסוף הספר.
113 (מתוך 125), [1] עמ', 21.5X18 ס"מ בקירוב. מצב טוב–בינוני. כתמים. רישומים וחותמות. קרעים קלים בשולי דפים אחדים (פגיעה קלה בטקסט בדף בודד). נקבי תילוע, חלקם משוקמים בנייר דבק נטול חומציות. דפים מנותקים. שדרה ועטיפה אחורית חסרות.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל–אביב, B.1402.