"- the Jew Fagin" / "Oliver Twist" – כרזת חוצות שנדפסה, ככל הנראה, כפרסום להצגת תיאטרון אמריקנית על-פי הרומן "אוליבר טוויסט" מאת צ'ארלס דיקנס. חיתוך עץ צבעוני. דפוס Calhoun Print Co., הרטפורד (קונטיקט, ארה"ב), [סוף המאה ה-19 בקירוב]. אנגלית.
כרזה מרשימה, גדולת-ממדים, המציגה שלושה איורים לרומן "אוליבר טוויסט", על-פי איוריו של האמן האנגלי ג'ורג' קרוקשנק (George Cruikshank) למהדורה הראשונה של הרומן.
האיור המרכזי, התופס את מרבית שטח הכרזה, מתאר את פייגין היהודי לפני הוצאתו להורג, מכווץ על דרגש תא הכלא וכוסס את ציפורניו (כותרתו "Fagin's Last Night Alive"). שני האיורים האחרים, בפינות הכרזה, מציגים את פשעו – פיתוי הילד אוליבר טוויסט להצטרף לכנופיית הגנבים (כותרותיהם "Oliver Introduced to the Old Gent" ו-"Oliver's Reception by Fagin and the Boys"). דמותו של פייגין בשלושת האיורים, כמו גם ברומן עצמו, מעוצבת על פי סטריאוטיפים אנטישמיים נפוצים – אפו מוארך, קומתו שפופה והוא לבוש בבגדים ישנים ומטונפים.
"אוליבר טוויסט", הרומן השני פרי עטו של צ'ארלס דיקנס, התפרסם בהמשכים בשנים 1837-1839 בעיתון האנגלי Bentley's Miscellany. הרומן מגולל את סיפורו של ילד יתום בשם אוליבר, המגורש מבית מחסה לאחר שעבר על חוקי המקום וביקש תוספת דייסה. אוליבר מגיע לבדו לעיר לונדון ונאלץ להצטרף אל כנופיית ילדים-כייסים, בהנהגת אחד הנבלים המפורסמים ביותר בתולדות הספרות האנגלית – פייגין הזקן. יהדותו של פייגין, המתואר כנוכל שטני המשחית את נפשות הילדים, מודגשת שוב ושוב לאורך הרומן, בין היתר באמצעות הכינוי "היהודי" (The Jew) המופיע יותר פעמים מאשר שם הדמות (פייגין מכונה בשם "היהודי" לא פחות מ-257 פעמים, לעומת 42 פעמים שבהן הוא מכונה בשמו או בשם "הזקן").
דמותו של פייגין עוררה ביקורת עזה מצד יהודי אנגליה, שהאשימו את דיקנס באנטישמיות ושנאת יהודים לא אחת. דיקנס דחה טענות אלה שוב ושוב, ובמכתב ששלח לאחת ממכרותיו היהודיות, Eliza Davis, כתב: "פייגין ב'אוליבר טוויסט' הוא יהודי משום שלמרבה הצער, היה זה נכון לזמן שבו מתרחש הסיפור שסוג הפושעים הזה היה יהודי כמעט בלי יוצא מן הכלל". במהדורות מאוחרות של הרומן שערך דיקנס בעצמו (משנת 1863 ואילך), קוצץ הכינוי "היהודי" מהספר, ולא הופיע ב-15 הפרקים האחרונים גם פעם אחת. בכרזה שלפנינו הוחלט להשתמש בכינוי, והביטוי "פייגין – היהודי" נדפס באותיות גדולות בשוליה התחתונים (כינוי זה הושמט מרפרודוקציות מאוחרות של הכרזה).
למרות מאמציו המאוחרים של דיקנס להצניע את יהדותו של פייגין, הפכה הדמות למעין אב-טיפוס של היהודי הנוכל. לאורך המאות ה-19 וה-20 נעשתה לנושא נפוץ באמנות האנטישמית והופיעה על גבי חפצים שונים ומגוונים – פסלונים, ספלים, צלחות, פמוטות, קנקנים, כלי-אח ועוד. ראו: The Jew in Antisemitic Art, מאת Peter Ehrenthal, ירושלים, 2011, עמ' 27-32 (הכרזה שלפנינו מתועדת שם בעמוד 32).
209.5X107.5 ס"מ (מודפסת על שלושה גיליונות נייר שחוברו זה לזה). מצב טוב-בינוני. קרעים, ובהם קרעים חסרים (רובם קלים). חלקם משוקמים, עם השלמות נייר וצבע. מעט כתמים. מודבקת על בד לתצוגה ולשימור.