ספר תורת כהנים, שולחן ערוך חושן משפט חלק ראשון ושני, עם המפרשים ועם ביאור הגר"א. [קניגסברג, תרט"ו 1855]. מהדורה ראשונה של ביאור הגר"א על חושן משפט. שני כרכים. הכותר בשער השני של שני הכרכים נדפס בדיו אדומה.
במהדורה זו נדפס לראשונה ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט, מעצם כתב ידו של הגר"א. הועתק מכתב ידו של הגר"א על-ידי רבי מאיר יעקב גינצבורג, שאף הוסיף מראי מקומות והגהות.
הסכמות רבי ישראל ליפשיץ בעל "תפארת ישראל", רבי יעקב צבי מעקלענבורג בעל "הכתב והקבלה" והמלבי"ם. בראש הכרך הראשון הקדמה ארוכה ומעניינת מאת המעתיק והמו"ל רבי מאיר יעקב גינצבורג, ובה דברי שבח על הגר"א.
בכרך השני (דפים שלז-שלח) נדפסו "השמטות מביאור הגר"א… אשר נמצא בעה"ק [ירושלים] תוב"ב העתקה מליקוטים של רבינו הגדול נ"ע נוסף על הליקוטים שבכתי"ק, ונשלחו לפה…". בדף שלח נדפסה "אחרית דברי המעתיק לביאור הגר"א".
שני כרכים. כרך ראשון: [1], ו, שלב דף. כרך שני: [1] דף (חסר השער הראשון, המאוייר), שמב; ח; ט דף. 39 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים במספר מקומות. כריכות עור, עם פגמים. דפי בטנה חדשים.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 756.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.

ביאור הגר"א לשולחן ערוך
ביאור הגר"א לשולחן ערוך הוא אחד החיבורים המעטים שכתב הגר"א בעצמו, ואינו העתקה או סיכום של תלמידים. הביאור נדפס בתוך מהדורות שולחן ערוך, כחלק מ"צורת הדף". הביאור על אורח חיים נדפס בשקלוב בשנת תקס"ג (פריט 51), הביאור על יורה דעה נדפס בהורודנא בשנת תקס"ו (פריט 52), הביאור על אבן העזר נדפס בשנים תקע"ב-תקע"ט, בכמה ווריאנטים (פריט 53), והביאור על חושן משפט נדפס לראשונה בקניגסברג תרט"ו (פריט 54).
ביאור זה של הגר"א התקבל כחיבור יסודי להבנת מקורות ההלכה, וכבסיס לפסיקה ההלכתית. בהקדמה לספר משנה ברורה מציין בעל ה"חפץ חיים" את ביאור הגר"א כאחד מן הספרים החשובים עליהם התבסס בבואו להכריע את ההלכה: "ובפרט בבאור הגר"א ז"ל שהוא אורן של ישראל ויתד שהכל תלוי בו, וכדאי להכריע הדבר".
תלמיד הגר"א, הגר"ח מוולוז'ין, בהקדמתו ל"ספרא דצניעותא" כותב בהתפעלות על ביאור רבו לשו"ע: "...הוא אשר בחבוריו הקדושים פנה וכבש והאיר לפנינו את הדרך דרך הקדש אשר לא עבר בה איש מכמה דורות שלפניו, דרך סלולה וברורה בנגלות ובנסתרות במסילה נעלה מעלה מעלה עד מקורי ומקור מקורי הדברים, כאשר נפלאות עשה בביאורו על הש"ע, שם כלל כל ההלכות מרובות שנזכרו בדבריהם הקדושים במקורם אשר הראה בשני התלמודים בבלי וירושלמי, וטחן וברר וסילת סלת נקיה מנופה כל השיטות של הראשונים ז"ל".
בהקדמתו לביאור הגר"א על אורח חיים כותב רבי חיים מוולוז'ין על כך שהפסיקה איננה יכולה להסתמך רק על עיון בשולחן ערוך ועל הפוסק לבדוק את הדברים במקורם, וכי "עיקר ההוראה" צריך להיות "מן הש"ס". הוא מציין כי זו היתה מגמתו ודרכו של הגר"א בביאורו זה: "וכל מעיין בחיבור הזה אשר חבר רבינו הגדול והקדוש אשר צדקתו ותורתו הכריזו עליו מסוף העולם עד סופו גדול מרבן שמו הטוב כבוד שם קדושתו ותורתו הגאון רבינו אליהו החסיד… יראה שזו היא דרכו… לעורר ולהזכיר בלמוד הש"ע את מקורו מן הש"ס… זולת חידושים מתוקים ועמוקים הנמצאים בדבריו הקדושים, ואף כי דבריו קצרים המה ככוכבים הנראים קטנים וכל העולם עומד תחתיו…".
על תהליך ההדפסה של חלקי הביאור, ראה: הרב אברהם הלוי שישא, סדר הדפסתם של ביאור הגר"א על שו"ע או"ח, יו"ד, אהע"ז ובעיותיו, ישורון, כרך ה' (תשנ"ט), עמ' תרעח-תרצה; הרב דוד קמינצקי, תורת הגר"א, ירושלים תשע"ח, עמ' תצב-תקיט.

סדר תלמידי הגר"א בהקדמת בני הגר"א לשו"ע אורח חיים
בתוך הקדמתם הארוכה של בני הגר"א למהדורה הראשונה של ביאור הגר"א לשולחן ערוך אורח חיים, שקלוב תקס"ג, מובאת רשימה מפורטת של תלמידי הגר"א החשובים, עם מספור: "הראשון הוא היה הרב הגאון מוהר"ר חיים נר"ו אב"ד דק"ק וולוז'ין...", "והשני הרב הגאון מוהר"ר שלמה ז"ל אב"ד דק"ק וואלקמיר...", "והשלישי הרב הגאון החסיד ועניו מ"ו שלמה זלמן זלל"ה, אחיו של הרב הגאון רבי חיים הנ"ל…", "והרביעי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה המפורסם מו"ה סעדיה נר"ו…", "והחמישי הרב המאה"ג המפורסם מ"ו שלמה ז"ל מטלאטשין מגיד דבריו ליעקב בק"ק ווילנא…", "והששי הרב הגדול החריף ובקי המפורסם מ"ו צבי הירש נר"ו מסעמיאטין…", "והשביעי הרב הגדול החריף בקי המפורסם מו"ה שלמה זצ"ל מק"ק מאהילאב…".
לפי המסורת, סדר התלמידים ברשימה זו הנו מכוון והתלמידים מופיעים על פי סדר חשיבותם וקרבתם אל הגר"א (עם זאת, ברשימה זו לא נמנו כל תלמידי הגר"א).

יחסו של החזון איש להגר"א וביאורו לשו"ע – "כאחד מן הראשונים"
דברים מופלאים כתב ה"חזון איש" על גדולת רבינו הגר"א, ועל כוחו לחלוק על הראשונים:
"אנו מתייחסים להגר"א בשורה של משה רבנו ע"ה, עזרא ע"ה, רבנו הקדוש, רב אשי, הרמב"ם, הגר"א, שנתגלה תורה על ידו כקדוש המעותד לכך, שהאיר במה שלא הואר עד שבא ונטל חלקו, והוא נחשב כאחד מן הראשונים, ולכן חולק עליהם בכמה מקומות בתוקף עוז, וגם על הרי"ף והרמב"ם הוא חולק, ומדרגתו ברוח הקודש בחסידותו ובגודל תבונתו וביגיעתו ובבקיאותו בעיון העמוק בכל התורה המצויה עתה בידינו אי אפשר כלל לצייר את אפשרותם. כן לא יתכן לתמוה עליו למה יחלוק על השו"ע, והלא מקומות שחולק הגר"א על הכרעת השו"ע המה למאות" (קובץ אגרות ח"א, אגרת לב).
במקום אחר כותב על דרכו של הגר"א בביאורו:
"הגר"א ז"ל בביאורי הגר"א אינו מסתפק בביאור מקורו של השו"ע, אלא נכנס תמיד לקבוע מסמרות בהכרעת ההלכה, ומגלה תמיד דעתו ז"ל במקום שנוטה מדברי השו"ע, ודבריו תמיד במלול ברור בלהבת אש..." (קובץ אגרות ח"ג, אגרת כח; ראה שם בהרחבה).
במקום אחר, לאחר שמבאר את דברי הגר"א בביאורו, כותב החזון איש: "...ומה מיושב הוא פי' הגר"א... וכל המעיין מלא חדות גיל מאור האמת אשר בפירוש זה, ואשר אינו נותן מקום לנטות ממנו... וביום שגילה הגר"א את הדבר הכריזו ברקיע הזהרו באליהו ובתורתו שגילה רז זה לבני ישראל" (שם, אגרת קעח).