ספר תורת הבית הארוך, מאת רבינו שלמה בן אדרת - הרשב"א, עם משמרת הבית להרשב"א ועם בדק הבית מאת רבינו אהרן הלוי - הרא"ה. וינה, [תקע"א 1811].
העותק של האדמו"ר הנודע הרה"ק רבי מרדכי לייפער אב"ד נדבורנה (רבי מרדכל'ה). בדף המגן הקדמי חתימת יד קודשו: "מרדכי לייפער אבד"ק נאדברנא יע"א".
הספר עבר בירושה לבנו, האדמו"ר רבי אהרן משה לייפער מז'לין-לאנצוט. בדף המגן האחורי רישום בעלות של אחד מצאצאיו הכותב שהספר היה שייך לו: "זה הרשב"א נדפס בשנת תקע"א לפ"ק, והוא בירושה מכ"ק א"ז הגאוה"ק מרן רא"ם [=רבי אהרן משה] זצלל"ה זי"ע אבד"ק זאלין יצ"ו מ"כ [=מנוחתו כבוד] בלאנצוט יצ"ו".
בדף המגן הקדמי, וכן בדף השער ובמספר דפים נוספים, חתימת האדמו"ר רבי יעקב ישכר בער רוזנבוים מסלוטפינא (נכד האדמו"ר רבי מרדכי מנדבורנה, וחתן דודו האדמו"ר רבי אהרן משה מז'לין-לאנצוט): "זה הספר שייך ליד הצעיר יעקב ישכר בער ראזינבום בהרב הצדיק הקדוש המפורסים מוהר"ר מאיר זצללה"ה זי"ע [מקרעטשניף]".
האדמו"ר המפורסם הרה"ק רבי מרדכי לייפער אב"ד נדבורנה (תקפ"ג-תרנ"ה), איש אלוקים קדוש, בעל רוח הקודש, בעל מופת ופועל ישועות מפורסם בדורו. היה בנו של האדמו"ר רבי ישכר בער מנדבורנה, ונכד אחיו של הרה"ק רבי מאיר מפרימשלן ותלמידו המובהק. מגיל צעיר גדל בביתו של דודו זקנו רבי מאיר. בשנת תר"ט נסמך והוכתר לאדמו"ר על ידי דודו הגדול רבי מאיר ועל ידי הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין, שסמכוהו בסמיכה רבה למנהיג בישראל. הרה"ק מרוז'ין אמר עליו שהשכינה שורה עליו. עד שנת תר"ל בקירוב כיהן ברבנות נדבורנה ומאז ואילך התגורר בערים שונות, ביניהן מארמרוש, קיווישאד, ברגסז, קרעסטיר, חוסט ובישטנא. הנהגותיו היו מופלאות, חלונות ביתו היו אטומים רוב ימות השבוע (עד ערב שבת אחרי חצות היום), והיה עוסק בתורה לאור הנר אף בשעות היום. מידי פעם היה יוצא למסעות ארוכים, שאותם היה מתחיל רק בערבי שבתות אחר הצהריים, וזאת למרות הקפדתו לקבל שבת בשעה מוקדמת. את השבת היה מוציא רק עם שחר יום ראשון. תפילותיו היו נערכות בשעות מאוחרות ונמשכו שעות ארוכות. נודע כבעל צדקה עצום וכמכניס אורחים. כוחות רבים וזמן רב השקיע בעבודת הצדקה והחסד. צדיקי דורו העריצוהו מאד. היה מרבותיו של הרה"ק המפורסם רבי ישעיה מקרעסטיר. בכתבה שנכתבה עליו בעיתון היהודי "סיגעטער צייטונג" כשבוע לאחר פטירתו, הוא מתואר בין היתר: "תוארו היה כתואר מלאך אלקים, תמיד מאירות וצהובות בזוהר רב, עד כי הוטל אימה על כל רואיו...". אמרות קודשו נדפסו בספר "מאמר מרדכי" (סיגט תר"ס), וסיפורי מופתיו וישועותיו הרבים נדפסו בספרים "גדולת מרדכי" (סיגט תרנ"ה) ו"תפארת מרדכי" (ברגסז תרפ"ז). צאצאיו הם כל אדמו"רי נדבורנה וקרעטשניף, על ענפיהם הרבים.
בנו, האדמור רבי אהרן משה לייפער מז'לין-לאנצוט (נפטר תרפ"ו, אנצי' לחסידות, א, עמ' קצו-קצז). משנת תרנ"ה מילא את מקום אביו באדמו"רות בעיר ז'לין. בשנת תרע"ב התיישב בלאנצוט, והמונים שיחרו לפתחו (כך מסופר בספר "לאנצוט - חייה וחורבנה של קהילה יהודית", עמ' 65. אך בספר "אספקלריה המאירה", ב, עמ' תרי, מספר הרב מרדכי גרליץ, שכבר בחיי אביו התמנה רבי אהרן משה לרבנות העיר ז'לין, אך התפטר מהרבנות לאור בקשת אביו, כדי שלא יתפרסם בכח תורתו, ועל פי בקשת אביו הוא עבר להתגורר בלאנצוט עוד בחייו). מרבית שעות היום עסק בתורה ובתפלה כשהוא מעוטר בטלית ותפילין. היה צם משבת לשבת. התפרסם כבעל מופת ופועל ישועות, בפרט בריפוי חולים.
האדמו"ר רבי יעקב ישכר בער רוזנבוים (נספה בשואה, אנצי' לחסידות, ב, עמ' שח-שט), היה בנו של האדמו"ר רבי מאיר לייפער-רוזנבוים מקרעטשניף (מבניו של האדמו"ר רבי מרדכי מנדבורנה), וחתן דודו האדמו"ר רבי אהרן משה. כיהן כאדמו"ר בסלוטפינא שבחבל מרמרוש. משם עבר לסיגט בירת מחוז מרמרוש.
קכב דף. 34 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמי רטיבות גדולים בכל דפי הספר. קרעים בדף השער. סימני עש בחלק מהדפים. כריכה ישנה פגומה. שדרת עור ישנה.