מכתב בכתב-יד, חותמתו וחתימתו של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, מתחילת תקופת כהונתו כ"רב ואב"ד למקהלות אשכנזים בעיה"ק ירושלם תו"ב". ירושלים, חשוון תרפ"ג [1922].
מכתב ברכה ועידוד להתארגנות חרדית להקמת מושבות חקלאיות "בסביבות עיה"ק [ירושלים] על טהרת הקודש, אשר יתנהגו עפ"י דרכי התורה והמצוה, ויקיימו מצוות התלויות בארץ". כתיבת ידי סופר. בסוף המכתב שתי שורות בכתב ידו וחתימתו: "כעתירת לב ונפש המחכה ומברך בכל לב, המשתדלים ביישוב ארץ הקדושה בטהרתה ובכל מצוותיה, הק' יוסף חיים זאננעפעלד".
הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד (תר"ט-תרצ"ב), מנהיגה הרוחני של היהדות החרדית בארץ ישראל. גאון מופלג, ואיש קדוש וחכם. תלמיד בעל ה"כתב סופר" בישיבת פרשבורג, ותלמיד הגאון רבי אברהם שאג רבה של קויברסדורף. עלה לירושלים בתרל"ג יחד עם רבו רבי אברהם שאג, ונודע בה כאחד מגדולי תלמידי החכמים. כמו כן נודע בצדקתו ובקדושתו, זריז ופעלתן בפקחות רבה בפעילות חסד ובפעולות ציבוריות. כאשר עלה ארי מבבל, הגאון מהרי"ל דיסקין שעלה לירושלים בשנת תרל"ט, התקרב אליו הרב זוננפלד, והיה לתלמידו המובהק וחבר בית דינו. היה יד ימינו של רבו המהרי"ל גם במלחמתו במיסיון הנוצרי ובתנועות ההשכלה, שאיימו על הישוב הישן בירושלים. במשך שנים רבות סירב רבי יוסף חיים זוננפלד לקבל עליו את משרת רב העיר ירושלים (לאחר פטירת הגר"ש סלאנט בשנת תרס"ט), אך לאחר הקמת משרד "הרבנות הראשית" ומינוי הרב קוק לרב ראשי בשנים תר"פ-תרפ"א (1919-1921), הוקמה הקהילה הנפרדת של "העדה החרדית למקהלות האשכנזים", ורבי יוסף חיים נתקבל לרבה הראשון של "העדה החרדית" בתואר "מרא דארעא דישראל".
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי וקרעים חסרים בשולי הדף (ללא פגיעה בטקסט). סימני קיפול.