מכתב ארוך ומרגש אודות מצב בני ישיבת "חכמי לובלין" (יח"ל) בגלות ווילנא. בחתימת ראש הישיבה, הגאון מקראקא, רבי "צבי אייזינשטאט מקראקא - בשם הנהלת ישיבת חכמי לובלין". ווילנא, חשון ת"ש [נובמבר 1939].
נשלח לרבי משה בלוי מנהיג "אגודת ישראל" בירושלים. המכתב כתוב בלשון מליצית המקוננת על חורבן ישיבת יח"ל בלובלין: "בעמדנו היום לעומת מצב הנורא שקרה אותנו באחרית הימים, ביחד עם כל היהדות אשר בפולניא. קול קורא מישיבת לובלין, אוי מה היה לנו! בית המקדש מעט בנין מפואר בנוי לתלפיות, היה לזרים, ידו פרש צר, נעץ ציפורניו בכותלי ישיבת חכמי לובלין, ונזדעזעו תלמידיה כמה מאות פרסה...". בהמשך המכתב מתאר הכותב איך באו פריצים וחיללו את בית הישיבה, ותלמידיה בחורי חמד חניכי מהר"ם שפירא הלכו בשבי. "גולה אחר גולה גלתה ישיבת לובלין... פה ווילנא המעטירה עיר גדולה לאלוקים מצאנו מנוח לכפות רגלינו. אבל, ערום יצאנו מלובלין, בעירום וחוסר-כל... ואין בידינו לפורטה אפילו שוה-פרוטה...".
שארית הפליטה מבני ישיבת "חכמי לובלין" נמלטו לעיר ווילנא, יחד עם אלפי פליטים מרחבי פולין, שחלקם הצליחו אח"כ להמלט בנתיב-ההצלה הפלאי, של נסיעה ברכבת הטרנס-סיבירית לאיי יפן. משם יצאו לארצות-החופש, כשרוב הפליטים עברו גלות נוספת של חמש שנים נוספות בשנחאי.
הגאון רבי מנחם צבי אייזנשטט (תרס"א-תשכ"ו), בעל "מנחת צבי", תלמיד רבי חיים מבריסק. בשנת תרפ"ו נשא את בתו של הגאון רבי נחמיה צבי קורניצר רבה של קראקא, ובשנת תרצ"ה הקים ישיבה גדולה בעיר קראקא. עם פרוץ השואה גלה לווילנא בה עמד בנשיאות ישיבת "חכמי לובלין" בגלותה. לאחר מכן עלה לתל-אביב, בה שימש ברבנות. בשנת תש"ח עבר לברוקלין שבארה"ב, בה הקים את בית מדרשו "זכרון יצחק". הדפיס בשנת תשי"ט את פירוש הרמב"ן על התורה, עם הערותיו והארותיו.
דף 22 ס"מ. 2 עמ' כתובים. מצב טוב-בינוני. קרע (מודבק) לאורך הדף, ונקבי תיוק.
מכתב זה שלפנינו, נדפס בספר "גבורי החיל" (בני ברק, תש"ע), עמ' 115-117.