מכתב בחתימת-ידו של אלברט איינשטיין, מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים עם חותמת הטבעה אישית. ממוען לפתולוג האוסטרלי אלטון צ'אפל. פרינסטון (ניו ג'רזי), ארצות הברית. 23 בפברואר, 1954. אנגלית.
בראשית 1949, בצל מירוץ החימוש האמריקני-סובייטי, פנה אל איינשטיין הפתולוג הקווייקר האוסטרלי, ד"ר אלטון צ'אפל (Alton R. F. Chapple), בתחינה לשמוע "מספר מלים של מנהיגות ותקווה" מהפציפיסט הנודע (ראו: Einstein on Peace, עמ' 510). פנייתו של צ'אפל פתחה פתח לתכתובת בין השניים. איינשטיין אמנם תמך בפעולה צבאית נגד גרמניה הנאצית, והיה מאבות תכנית הגרעין האמריקנית, אך עם תום המלחמה שב לעסוק במרץ בקידום תפיסת עולמו הפציפיסטית, בה דגל לאורך רוב חייו, והיה לאחד מדובריו הבולטים של רעיון הפירוק מנשק גרעיני.
במכתב הקצר שלפנינו, אשר נכתב בשנת 1954, מביע איינשטיין בפני צ'אפל את הערכתו הבלתי מסויגת לפועלם של אנשי "אגודת הידידים" ("הקווייקרים"): "אני מחשיב את אגודת הידידים לקהילה הדתית אשר עומדת ברף המוסרי הגבוה ביותר. ככל שידיעתי משגת, הם מעולם לא נקטו בפשרות מזיקות והם פועלים תמיד אך ורק על-פי צו מצפונם. בחיים הבינלאומיים במיוחד, השפעתם נראית לי מועילה ויעילה מאוד".
בסוף המכתב מתייחס איינשטיין לסתירה שמצא צ'אפל במכתב קודם (מה-18 בפברואר 1949, ראו "קדם", מכירה 86 א', פריט 106). הסתירה הקיימת כביכול במכתב הקודם, היא בין הקביעה כי "כנותו של הפרט ואומץ לבו להיאבק על אמונותיו בכל הזדמנות, זהו הדבר המהותי היחיד" – המשפט החותם את המכתב, ובין הסעיף השלישי במכתב, בו מביע איינשטיין השלמה עם כך שאחד הגורמים המרכזיים המכשילים את המאבק לפירוז מנשק גרעיני הוא בעלי המקצועות הטכניים בדרג הנמוך, אנשים פשוטים התלויים לפרנסתם בתעשיית הנשק. לשיטתו של איינשטיין זו אינה סתירה כלל, מכיוון ש"אין לצפות לכך שכללים שתקפים עבור אליטה מוסרית פורצת דרך, יהיו תקפים עבור פשוטי העם".
נוסח המכתב שלפנינו מובא בספר "Einstein on Peace", בעריכתOtto Nathan ו-Heinz Norden, שוקן, ניו יורק, 1968 (אנגלית), עמ' 511.

[1] דף, 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. סימני קיפול וקמטים. קרע זעיר בשוליים השמאליים.

הקהילה הנוצרית-פרוטסטנטית "אגודת הידידים" (Religious Society of Friends), הידועה יותר בשם "הקווייקרים" (Quakers), נוסדה באנגליה במאה ה-17, ומשם התפשטה למדינות רבות (כיום היא מונה למעלה מ-300 אלף חברים ברחבי העולם). הקהילה דוגלת בקשר בלתי מתווך בין המאמין לאלוהיו ומטיפה לשוויון בתוך קהילת המאמינים. הקווייקרים הראשונים אימצו גישה פציפיסטית מחמירה. הם ראו במלחמות דבר גשמי, שאין לו חלק במערכת השמימית, ולכן יש להימנע ממנו. מגישה זו נולדו מפעלי העזרה והסיוע ההומניטרי שהפכו מזוהים עם הקווייקרים, כמו גם נכונותם לשלם מחיר אישי כבד על אמונתם הפציפיסטית והסירוב להתגייס למלחמה.
איינשטיין הרבה להביע הערכה לקווייקרים. הפציפיזם של החברים, דחייתם את הלאומנות, לה התנגד כל ימיו, ורעיון "קדושת החיים" ("inviolability of life") בו הם מאמינים, הדהדו את תפישת עולמו של איינשטיין עצמו, אם כי שורשי שתי התפישות היו שונים בתכלית: אמונת הקווייקרים בסיסה בתאולוגיה, ואילו גישתו של איינשטיין נעדרת כל יסוד דתי. איינשטיין עמד איתן בפציפיזם הרדיקלי שלו עד לרגע בו תפסו הנאצים את השלטון בגרמניה. עליית הפאשיזם במערב הביאה אותו לשנות את עמדתו, גם אם באופן זמני, ולתמוך במאבק המזוין נגדו.

אלברט איינשטיין (1879-1955), מן הפיזיקאים המשפיעים ביותר במאה ה-20, אבי תורת היחסות וממניחי היסודות לתורת הקוונטים; חתן פרס נובל לפיזיקה. נולד למשפחה יהודית בעיר אולם (Ulm) בדרום גרמניה, למד בשוויץ ושימש כפרופסור באוניברסיטאות שונות. נוסף על עבודתו המדעית עסק במשך שנים רבות בפעילות ציבורית ופוליטית ענפה; עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 ויתר על אזרחותו הגרמנית והשתקע בארצות הברית יחד עם אשתו השנייה אלזה איינשטיין (1876-1936), שם הוצעה לו משרה במכון למחקר מתקדם (Institute for Advanced Study) בפרינסטון, ניו-ג'רזי. עד סמוך למותו המשיך לעסוק באקטיביזם פוליטי, ופעל בערוצים מגוונים למיגור המלחמות. נפטר בפרינסטון ב-18 באפריל 1955.