מכתב בכתב-יד קדשו, חתימתו וחותמתו של הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין. אדר תר"נ [1890].
כתב סמיכה לרבנות, לתלמיד ישיבת וולוז'ין, "הרב הגדול חריף ובקי, י"א [ירא אלוקים] מ'[ורנו] אליהו ב"ר דוד זאב נ"י מק' פאדבראדז". הנצי"ב כותב עליו: "ידעתיו בשבת תחכמוני הישיבה ה ק'[דושה] פה"ק וולאזין - כי הרבה יגע ועמל בתלמוד ופוסקים, וגם מצא ברכה והגיע להוראה, ע"כ אני סומך ידי עליו יורה וידין באיזה קהילה אשר יכירו אותו לטוב לנשאהו על גרם מעלת הרבנות". הנצי"ב מברך אותו: "המקום יהי בעזרו ויאיר דברו וישכון כבוד בעירו והמה ימצאו ברכה לרגלו ושלו'[ם] וכבוד בגללו, כנפש העמוס בעבודה רבה. נפתלי צביהודא ברלין". [כידוע, נהג הנצי"ב לחבר בחתימתו את האות י' האחרונה של שמו צבי עם האות י' הראשונה של שמו יהודה].
הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין - הנצי"ב מוולוז'ין (תקע"ז-תרנ"ג), מגדולי גאוני דורו, חתנו של הגאון רבי יצחק מוולוז'ין וממלא מקומו בראשות הישיבה במשך עשרות שנים. אביו, רבי יעקב ברלין ממיר (תקנ"ד-תרכ"ח), עלה לירושלים בשנת תרי"ד והיה מראשי ומנהיגי קהילת ה"פרושים" בעיר. הנצי"ב מוולוז'ין נודע בהתמדתו ובגאונותו הרבה. במשך עשרות שנים הנהיג ברמה, במסירות ובאהבה את ישיבת וולוז'ין, שהיתה "בית היוצר" המרכזי לגדולי התורה שפיארו את יהדות ליטא, רוסיה ופולין. באישיותו האצילית ובלמדנותו העמוקה והיסודית העמיד דורות של תלמידי חכמים גדולי-עולם, ראשי ישיבות, דיינים ורבני ערים. היה מעורב בהנהגת הציבור ודעתו היתה סמכותית ומכרעת בכל עניני הקהילות ברוסיה וליטא. כמו כן, היה משיב תשובות בהלכה לרבנים רבים שפנו לקבל את הכרעותיו. בשל העומס הרב שהיה מוטל על כתפיו היה רגיל לחתום את מכתביו במילים: "העמוס בעבודה" [כמו במכתב שלפנינו]. חיבר ספרים רבים: "העמק שאלה" - חידושים על ה"שאילתות"; "העמק דבר" על התורה; שו"ת "משיב דבר"; וכן חידושים על הש"ס ופירושים על מדרשי ההלכה: מכילתא, ספרא וספרי.
על מקבל הסמיכה - הגאון רבי אליהו גורדון (תרכ"ה-כסלו תרצ"ג), ראה פריט הבא.
[1] דף. 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרע בסימן קיפול, עם פגיעה קלה בטקסט. מודבק על נייר.