מכתב בחתימת יד-קדשו של האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין. תל אביב, תש"א [1941].
כתיבת ידי סופר, עם חתימת יד קדשו של האדמו"ר: "ישראל במו"ה מרדכי פייביש".
נשלח "לכבוד אנ"ש החסידים... יושבי עיר שיגאגא" (שיקאגו). האדמו"ר מברך את החסידים בברכות רבות וחמות: "...ואני אברכם בברכה משולשת בבני חיי ומזוני רויחי, שכאו"א [שכל אחד ואחד] מכם יוושע בברכה שלימה ולהתמדת בריאתם [בריאותם] ואנשי ביתם, ושפע ברכה והצלחה בכל מעשי ידיכם... וימלא משאלותיכם במדה טובה ולישועה שלמה בתוך כלל ישראל...". בסוף המכתב מזכיר האדמו"ר את תפילותיו למען כלל ישראל [בתקופת המלחמה]: "כנפש המעתיר בעדכם ובעד כב"י [כל בני ישראל] בכל מקומות מושבותיהם, להצמיח קרן ישועה ולאלם ולנטלם ולנשאם עד העולם".
האדמו"ר הקדוש רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין (תרי"ח-תש"ט), זקן אדמו"רי בית רוז'ין בארץ ישראל, היה בנו של האדמו"ר רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין (בנו של הסבא קדישא מרוז'ין). משנת תרנ"ד החל לכהן באדמו"רות, והיה מגדולי האדמו"רים המפורסמים בגליציה. גדולי הפוסקים בגליציה הסתופפו בצילו, כדוגמת הרב מטשיבין, רבי מאיר אריק וה"מחזה אברהם", ועוד רבים. במלחמת העולם הראשונה העביר את חצרו לווינה. בשנת תרצ"ז עלה לארץ ישראל והתיישב בתל-אביב. איש קדוש מלא הוד, אשר מסופרים אודותיו סיפורים מופלאים. אנשים שנכנסו אליו עם בעיות ומצוקות יצאו עם בשורות מפתיעות ומדויקות. ברוח קדשו ראה דברים ברורים בנוגע לנעלם ולעתיד. "לא מעט עובדות מסופרות על היותו בו זמנית בשני עולמות, ואף משתתף בבית דין של מעלה בדיון על איש זה או אחר, או בקביעת גורלו של העולם..." (הרב ד"ר מאיר צבי גרוזמן, אמרו צדיק, רמת-גן תשס"ו, עמ' 111). ידוע הסיפור על תפילתו על קברו של ה"אור החיים" במעמד גדולי המקובלים בזמן השואה, כשהיה חשש כי הצבא הנאצי בפיקודו של רומל ינצח בחזית המצרית, וסכנת השמדה נשקפה ליישוב היהודי בארץ ישראל. לפי המפורסם, אמר אז כי הצורר לא ישלוט בארץ ישראל.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 20 ס"מ. מצב טוב. בלאי וקרעים קלים.