ספר תהלים, דגלי הודיה והמצוה, עם סדר מעמדות מהרב הקדוש מאפטא. ז'יטומיר, דפוס רבי אריה ליב שפירא, נכד הרב מסלאוויטא, תרכ"ו 1866.
חסר דף השער הראשון (מתוך שניים) של ספר התהלים. שער נפרד לסדר מעמדות.
בראש הספר הסכמות רבות מרבני ארץ ישראל ורשימת מנויים נרחבת מארץ ישראל ומרוסיה (כוללת שמות רבים של רבנים ואדמו"רים ידועים).
בתחילת סדר מעמדות רשימה נוספת של מנויים (ארבעת בניו של האדמו"ר רבי יצחק מסקווירא ועוד). לפני ספר התהלים מופיע: "סדר נטילת ידיים העולה במקום מקוה, מהרב המגיד... מו"ה מרדכי... טשטארנביל... מהבעש"ט...".
בדפי הספר – חותמות האדמו"ר רבי משולם זוסיא גאלדיטש [נפטר ת"ש, מצאצאי הבעש"ט, הראשון שנהג באדמו"רות בעיר מנצ'סטר שבאנגליה], וחתימת בנו בדף השער: "ב"ה מספרי יצחק גאלדיטש" [דיין בבית דינו של ה"מנחת יצחק" במנצ'סטר].
440-3, 225-221, [11]; [4], 112, 64-57, 64-61, 16, 28-21 עמ'. חסר דף השער הראשון של תהלים, וחסרים עמ' 20-17 מתקוני שבת שבסוף סדר המעמדות. 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי קל. קרעים, בהם קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט במספר דפים (בדף האחרון קרעים חסרים גדולים), משוקמים בהדבקות נייר. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות הדפים במספר מקומות. רישומים בכתב-יד במספר דפים (על הטקסט). כריכת עור חדשה.

ספר בן פורת יוסף, דרושים על ספר בראשית, ע"פ פשט רמז דרוש סוד, עם שו"ת בסופו, מאת רבי יעקב יוסף הכהן כ"ץ אב"ד פולנאה. בסוף הספר נדפסה לראשונה האיגרת המפורסמת ששלח הבעל שם טוב לגיסו רבי גרשון מקיטוב. קוריץ, דפוס צבי הירש בן אריה ליב [מרגליות] וחתנו שמואל בן ישכר בער סגל, [תקמ"א 1781]. מהדורה ראשונה.
ספר זה הוא ספרו השני של המחבר, שנדפס כשנה לאחר ספרו הראשון "תולדות יעקב יוסף". גם בספר זה כבקודמו מרבה המחבר להביא מתורת רבו המובהק רבינו ישראל בעל שם טוב.
לפנינו עותק מיוחס שהיה שייך למו"ל הספר, חתן המחבר – הרה"ק רבי אברהם דוב אוירבך מחמעלניק, ועבר לאחר מכן לבנו הרה"ק רבי יעקב פנחס אוירבך מלעטשוב, חתנו של הרה"ק רבי ברוך ממז'יבוז'.
בדפי המגן האחוריים רישומים המעידים על כך: "זה הספר בן פורת יוסף הי' של רשכב"ה הרב מחמעלניק ונתן לי אבי במתנה"; "זה הספר בן פורת יוסף שייך להרב המופלג בתורה וביראה החכם השלם כבוד שמו ר' יעקב פנחס בהרב האי גאון הרב מחמעלניק חתן הרב הקדוש ר' ברוך ממעזבוז ואיתן מושבו פ"ק מעזבוז"; "הרב מלעטשוב". רישום נוסף בדף השער: "להרב ר' יעקב פינחס".
הרה"ק רבי אברהם דוב אוירבך (נפטר תקע"א), תלמיד הבעש"ט, שהעיד עליו "שהוא לומד תורה לשמה". רבי אברהם דוב, שהביא את הספר שלפנינו לדפוס, מוזכר בשער בתור חתן המחבר, אבל למעשה היה נשוי לנכדתו, בת חתנו רבי צבי (בן רבי חיים צאנזיר מראשי הקלויז בברודי). לפי המסופר, הבעש"ט עצמו הוא שהציע את השידוך, ואף הבטיח לזוג הצעיר מזונות על שולחנו במשך שנה אחת. במשך שנה שלימה אכל את מזונותיו על שולחנו של הבעש"ט, כשהבעש"ט מקפיד שלא להסב לסעודה בלעדיו. לאחר מכן, עבר לאכול מזונות בבית חותנו-זקנו בעל ה"תולדות". קיבל בחסידות ועבודת ה' מחותנו-זקנו וכן מרבי דוב בער – המגיד ממזריטש. כיהן כרב בחמלניק, ולאחר פטירת חותנו ה"תולדות" מילא את מקומו בפולנאה. שלושה מבניו השתדכו עם בית הבעש"ט: בנו רבי משה זאב היה חתן רבי צבי בן הבעש"ט, בנו רבי יעקב פנחס היה חתן רבי ברוך ממז'יבוז' נכד הבעש"ט (בן בתו אדל), ובנו רבי יוסף יוסקה היה חתן רבי נחמן מברסלב. כאמור, הספר שלפנינו יצא לאור על ידו, כפי שנכתב בשער. שנה קודם לכן היה רבי אברהם דוב שותף להוצאת הספר הראשון של חותנו-זקנו "תולדות יעקב יוסף" (בקוריץ תק"ם; בשער נכתב גם שמו של חתן בעל ה"תולדות" רבי אברהם שמשון מראשקוב, אך מצוין שהוא כבר התיישב בארץ ישראל; ראה פריט קודם). שנה לאחר מכן (בשנת תקמ"ב) הוציא לאור ספר שלישי מתורת חותנו-זקנו – ספר צפנת פענח (ראה פריט הבא). גם לאחר שהתמנה רבי אברהם דוב לרבה של פולנאה, המשיך להיות מכונה כרבה של חמעלניק (בהסכמות לספרים שנדפסו בפולנאה).
בנו, הרה"ק רבי יעקב פנחס אוירבך מלעטשוב, היה חתנו של רבי ברוך ממז'יבוז' נכד הבעש"ט (בן חתנו הרה"ק רבי יחיאל). הוא נישא לבתו של רבי ברוך – מרת אדל, שהייתה קרויה על שם אם אביה, בת הבעש"ט. רבי יעקב פנחס היה בעל הדפוס במז'יבוז', והוא מוזכר בהסכמותיו של ה"אוהב ישראל" מאפטא שכיהן אז במז'יבוז' והסכים על ספרים שנדפסו שם ("הרב החסיד המפורסם בנן של קדושים מו"ה יעקב פנחס נ"י חתן הרב הקדוש וברוך זלה"ה מפה...", "...הרב המופלג... כבוד מהור"ר יעקב פנחס נ"י מחזיק הדפוס דפה ק"ק מעזיבוז..."; ראה: אגרות האוהב ישראל, עמ' קטז, רכב).
בדף השער ובדפי המגן רישומים נוספים, בהם רישומים של אחד מבני המשפחה: "...פנחס נ"י אויערבאך חתן ה"ר צבי מנחם נ"י".

[1], ק דף. 32 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות כהים וכתמי שעווה. סימני עש בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות בטקסט ובמסגרת השער, משוקמים בחלקם במילוי נייר. פיסת נייר מודבקת בשער (על גבי מסגרת השער) ועליה חותמת צנזורה. רישומים. חותמות. כריכת עור חדשה.

אגרת הקודש של הבעש"ט
במהדורתו הראשונה של הספר בן פורת יוסף, נדפסה לראשונה (בסוף הספר) אגרת הקודש המפורסמת ששלח הבעש"ט לארץ ישראל אל גיסו רבי גרשון מקיטוב שהתגורר בירושלים. האגרת ניתנה מהבעש"ט אל המחבר הרב מפולנאה, בעת שהיה בדעתו לעלות לארץ הקודש, בחורף תקי"ב, כדי שיתנה לרבי גרשון מקיטוב. לאחר שתוכנית הנסיעה התבטלה, נשארה האגרת בידי המחבר, ונמסרה על ידו להדפסה "כדי לזכות עמינו בני ישראל". באגרת זו מספר הבעש"ט באריכות על "השבעת עליית נשמה" שערך בימי ראש השנה של שנת תק"ז ותק"י, ובה מספר: "ושאלתי את פי משיח אימת אתי מר, והשיב לי... בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעינותיך חוצה".
ה"שרף" רבי אורי מסטרליסק סיפר על האדמו"ר רבי מרדכי מנשכיז שהיה לומד את האיגרת בכל יום: "היה חיוב אצל הצדיק מנישחיז ללמדה בכל יום, לא יגרע, כמו הנחת תפילין ממש". ועוד אמר בשמו, שבאיגרת זו מרומזים שלושה שמות קדושים, ש"אפשר לידע על ידיהם קץ הגאולה" (אמרי קדוש השלם, ירושלים תשכ"א, עמ' מז, אות מ).

ספרי הרה"ק רבי יעקב יוסף מפולנאה – "תורה מגן עדן"

ספריו של הרה"ק רבי יעקב יוסף מפולנאה, בעל ה"תולדות", הנם המקור החשוב והאותנטי ביותר לתורת הבעש"ט. במאות מקומות מביא המחבר דברי תורה ששמע באזניו מפי רבו הבעש"ט – לאורך הספרים הודגשו בכל פעם מקומות אלה והם פותחים במילים "שמעתי ממורי".

חביבות מיוחדת נודעה לספריו אצל גדולי החסידות שהפליגו בקדושת המחבר וספריו. המגיד ממזריטש אמר עליו כי זכה לגילוי אליהו והשיג מדרגות גבוהות. רבי פנחס מקוריץ אמר כי עוד לא היו ספרים כאלה בעולם, וכי תורתו היא מן השמים. הוא היה אומר שכל הספרים החדשים אינם עפ"י האמת, לבד מספרי הרב מפולנאה שהם "תורה מגן עדן", ובכל דיבור "ושמעתי ממורי" אפשר להחיות מתים [!].

בקטלוג שלפנינו המהדורות הראשונות של שלושה מספרי הרה"ק מפולנאה, שנדפסו בקוריץ שנה אחר שנה (תק"מ, תקמ"א ו-תקמ"ב): ספר תולדות יעקב יוסף, ספר בן פורת וספר צפנת פענח (פריטים 39-41).

ספר נועם אלימלך, מאמרי חסידות על התורה, מאת רבי אלימלך מליז'נסק, עם ליקוטי שושנה ו"אגרת הקודש". [שקלוב, דפוס אריה ליב בן שניאור פייבש, תק"נ 1790, בקירוב]. מהדורה שניה.
מהדורה נדירה של הספר "נועם אלימלך", שנדפסה בשקלוב, כנראה בין השנים תקמ"ט-תקנ"ד. במהדורה זו הוסוו מקום הדפוס ושם המדפיס בצורה מעניינת. למראית עין, נוסח השער הוא העתקה מנוסח השער של המהדורה הראשונה, כולל שמות המביאים הראשונים לבית הדפוס (בהשמטת מקום הדפוס ושם המדפיס), אך התבוננות בשער מגלה כי מקום הדפוס ושם המדפיס נרמזו באמצעות עיגולים קטנים מעל כמה מן האותיות. האותיות המסומנות מרכיבות את המילים: "שקלאב, אריה ליב בשפ" [=בן שניאור פייבש].
הספר הקדוש "נועם אלימלך" היה מראשוני ספרי החסידות, ונחשב עד היום לאחד מספרי היסוד של תורת החסידות. בספר זה מופיעים עיקרי שיטתו של רבי אלימלך מליז'נסק בתורת החסידות, טהרת המחשבה והדבקות בהשי"ת. חמשה תלמידים היו לרבי אלימלך מליז'נסק, ומהם התפשטה תורת החסידות בכלל ישראל: החוזה מלובלין, המגיד מקוז'ניץ, רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, רבי אייזיק מקאליב ורבי מנדל מרימנוב.
מאז צאתו לאור נתקדש הספר בעיני כל, עד אשר תלמידו רבי מנדל מרימנוב היה אומר שרק ביום השישי לאחר הטבילה לכבוד שבת קודש אפשר להבין קצת ברעיונותיו הנעלים והטהורים. המגיד מקוז'ניץ לא היה מקבל את השבת עד שהיה מעיין בספרו של רבו (אנצי' לחסידות, א, עמ' רלו). המגיד מקוז'ניץ אמר שהרבי ר' אלימלך היה מתגלה – לאחר פטירתו – אל תלמידו רבי נפתלי מרופשיץ כדי ללמדו את הספר נועם אלימלך (אגרא דבי הילולי, אשדוד תשנ"ט, עמ' רנ). ה"דברי חיים" מצאנז אמר פעם שהוא יכול לעשות פירוש על הספר נועם אלימלך כדרך שעשה הבית יוסף על הטור, שכל כך הרבה עמקות מונח בזה (שם, עמ' רלה). האדמו"ר רבי אליעזר מדזיקוב "ראה פעם אחת בחלומו בית מלא ספרים... ואמרו לו שספר הזה הוא ס' נועם אלימלך, וכל הספרים שרואה בבית הזה הם פירושים על הספר נועם אלימלך" (אהל אלימלך, עמ' 80, אות קצג). הרב הקדוש רבי אייזיק מקאליב "כתב כמה מאות ניירות פירוש על ספר הקדוש נועם אלימלך, ושמע בת קול איך הרהבת בנפשך עוז לעשות פירוש על הנועם אלימלך, הלא מלאכים ושרפים מייגעים את עצמם להבין אות אחת או תיבה אחת בספר הקדוש" (שם, אות קצד).
ספר זה נדפס במהדורות רבות (עד שנת תשמ"ב נדפסו ממנו למעלה מחמישים מהדורות, ומאז נדפסו ממנו עוד עשרות מהדורות). רבים מחזיקים את הספר כסגולה, וישנן מהדורות מיניאטוריות מיוחדות שנדפסו כדי להשתמש בו כקמע לשמירה ולהצלחה. רבים נוהגים להניחו כסגולה וכשמירה למראשות החולים כדי שיחלימו במהרה וינצלו מכל פגע רע. ידועה סגולת הספר לישועת יולדות המתקשות בלדתן [בכמה ממחלקות הלידה בבתי החולים היהודיים בעולם, נמצאים בחדרי הלידה ספרי נועם אלימלך (נתונים בנרתיקי קטיפה), המונחים שם לשם סגולה ללידות קלות]. סגולה זו כבר מוזכרת בספר "שלחן מלכים" לרבי משה צבי לנדא מקליינווארדיין הכותב בדיני יולדת: "וכבר נתפשט המנהג להניח ספר מכורך במפה תחת ראש האשה שאחזוה צירי לידה – ונוהגים להניח ספר הקדוש נעם אלימלך וספר הקדוש אור החכמה" (דף לח/2 -לט/1, מהדורת ברגסס, תרצ"א).

[1], א, ג-פט, ע-צז; יט דף. 21 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי ועקבות רטיבות. קרעים חסרים, בהם קרע חסר גדול בדף השער, עם פגיעה בטקסט (בכותר הספר) ובמסגרת השער, וקרעים חסרים במספר דפים נוספים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר (מסגרת השער והטקסט בדף השער ובמספר דפים נוספים הושלמו בצילום). שיקומים בהשלמות נייר בשוליים הפנימיים של חלק מהדפים. כריכת עור חדשה.

וריאנט. ליברמן וכן מפעל הביבליוגרפיה רושמים עותק ובו [2] דף בראש הספר. הדף השני ברישום הזה הוא דף ההקדמה, שנדפסה על פני שני עמודים. העותק שלפנינו הוא וריאנט שבו נדפסה ההקדמה באותיות קטנות יותר, על פני עמוד אחד בלבד, בגב דף השער (השווה לסריקת עותק הספריה הלאומית, באתר הספריה וב"אוצר החכמה").
לפנינו ספר החסידות הראשון שנדפס בעיר שקלוב, שהיתה באותן השנים מעוז המתנגדים לחסידות. הביבליוגרף חיים ליברמן בספרו 'אהל רח"ל' (א, עמ' 176-177) כותב כי "הוצאה זו היא מסתמא בין תקמ"ט לתקנ"ד", ומעיר על התופעה המעניינת שבהדפסת ספר חסידי בשקלוב של אותם ימים. לפי דבריו, כמעט ולא נדפסו ספרי חסידות בשקלוב, למעט ספרי חב"ד בודדים שנדפסו לאחר שנת תקס"ג. בסוף דבריו הוא מעלה השערה כי יתכן שמהדורה זו נדפסה במיוחד בשביל יהודי גליציה ומקום הדפוס הוסתר כדי שיהיה קל יותר להעביר את הספר בגבול, ומאחר והאיסור על הדפסת ספרי קבלה בגליציה הוטל רק בשנת תקנ"ד, מעלה ליברמן השערה נוספת שאולי נדפס הספר לאחר תקנ"ד (בעקבותיו נרשם במפעל הביבליוגרפיה – רשומה 000313521 – תאריך משוער: תקנ"ה בערך; אך בשאר המקומות נרשמה השנה תק"נ).

ספר קדושת לוי, מאמרים בדרך החסידות, מאת רבי לוי יצחק מברדיטשוב. סלאוויטא, [דפוס רבי משה שפירא], תקנ"ח [1798]. מהדורה ראשונה שנדפסה על ידי המחבר.
מאמרים על חנוכה ופורים (פרקי המאמרים מכונים "קדוּשות"), ביאורים על אגדות סבי דבי אתונא, וליקוטים נוספים [חידושים על הש"ס מאבי המחבר ומבן המחבר].
הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב (ת"ק-תק"ע, אנצ' לחסידות ג', עמ' יז-כג), מדמויות ההוד של תנועת החסידות, שנתפרסם בכינוי "סניגורן של ישראל". לפי האגדה החסידית, בשעת לידתו כיבד הבעש"ט את תלמידיו בשתיית "לחיים", באמרו כי באה לעולם נשמה גדולה שתפקידה יהיה ללמד זכות על עם ישראל. נולד לאביו הגאון רבי מאיר אב"ד הוסאקוב מגזע המהרש"א ונצר לשושלת עתיקה של ל"ו רבנים. בצעירותו שהה בעיר לברטוב, שם למד עם הגאון בעל ה"פרי מגדים", ובאותה עת הכיר את האדמו"ר רבי שמעלקא מניקלשבורג, שהשפיע עליו להפוך לחסיד ולנסוע אל המגיד הגדול ממזריטש. משנות צעירותו שימש ברבנות במספר קהילות (ריטשעוואהל, זעליחוב, פינסק), בכמה מהן נרדף בידי ה"מתנגדים" עקב השתייכותו לתנועת החסידות. משנת תקמ"ה החל לכהן כרבה של העיר ברדיטשוב, הקים בה מרכז חסידי חשוב והעמיד תלמידים רבים. ממנה נתפרסם כאחד ממנהיגי החסידות בדורו ובה פעל עד לפטירתו.
מלבד צדקותו וגדלותו בתורה, נודע כסמל של אהבת ישראל וכמליץ יושר על הכלל, אפילו על הפושעים והרשעים שבישראל. עשרות סיפורים ידועים על לימוד הזכות שלו בכל מצב ועל כל יהודי. אלה הפכו לנכסי צאן ברזל באגדה החסידית ובשל כך זכה לכינוי "סנגורן של ישראל". צדיקי דורו העריצוהו והרבו לדבר בשבחו. רבי שמעלקא מניקלשבורג היה קורא לו "תלמידי בנגלה ומורי ורבי בנסתר" והיה אומר שאפילו שיחות החולין שלו מלאות בסודות וייחודים. ה"חוזה" מלובלין אמר כי הוא קובע שעה בכל יום להודות לה' על ששלח לעולם נשמה כרבי לוי יצחק, וכשנסתלק מן העולם אמר רבי נחמן מברסלב כי כבה אור העולם ונעשה חושך. ידועים שירים ותפילות שחיבר, ביניהם התפילה "גאט פון אברהם" שנאמרת בפי רבים במוצאי שבתות. לפנינו המהדורה הראשונה של ספר "קדושת לוי" שנדפסה ע"י רבי לוי יצחק מברדיטשוב בעצמו. הספר נקרא כך על שם מאמרי ה"קדוּשות" על חנוכה ופורים שמהווים את עיקר הספר. במתכונתו הנוכחית נדפס הספר בשנית בחיי המחבר בזולקווא תקס"ו. כשנה לאחר פטירתו הוציאו בניו ונכדיו מהדורה נוספת של הספר, והוסיפו לו חידושים על פרשיות התורה, מתוך הכתבים שהשאיר אחריו המחבר (ברדיטשוב תקע"א). מאז זכה הספר למהדורות רבות במתכונתו המורחבת. בתקופה מאוחרת יותר הופיע גם חלק שלישי של הספר, על פרקי אבות, שנמצא בעזבונו של המגיד מקוז'ניץ.
לפי המקובל, הספר נכתב בידי רבי לוי יצחק עצמו, וזאת בניגוד לרוב ספרי החסידות הראשונים שנכתבו בידי תלמידיהם של הצדיקים. מסופר כי האדמו"ר בעל "מנחת אלעזר" ממונקאטש נהג להתייגע בקריאת הספר ולהתעכב בקריאתו זמן, וזאת מפני שב"ספר הקדוש קדושת לוי בו טמון ברמז כמעט כל כתבי האר"י וכל תיבה ותיבה בנויה ומשוכללת על יסודות סתרי תורה, ולזה צריכין מתינות ועמוק והתבוננות להבין ולהשכיל שיח סוד קדשו וכולי האי ואולי" [לפי מסורת שבידי חסידי ברסלב, חלק ה"קדושות" על חנוכה ופורים שבחיבור זה, נכתב על ידי הצדיק רבי נתן מנמירוב, תלמידו המפורסם של רבי נחמן מברסלב, בעת שהסתופף בצלו של רבי לוי יצחק בברדיטשוב].
חכמים וצדיקים העידו כי סגולת ספר "קדושת לוי" גדולה מאד ויש בכוחה להשפיע על הקורא בו התלהבות ודבקות באהבת ויראת ה', ועוד אמרו כי עצם החזקת הספר בבית גורמת להמתקת הדינים ומסוגלת לשמירה מן המזיקים. כך כתב האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל – "הרב מאפטא" [בהסכמתו למהדורת ברדיטשוב תקע"ה]: "ובוודאי זכות הגאון בעל המחבר זלה"ה וקדושת ספריו הנ"ל יהיה למגן ומחסה בכל מקום אשר ימצאו...". דברים דומים כותב גם רבי אהרן מז'יטומיר בהסכמתו למהדורה הנ"ל, ורבני מונקאטש [בהסכמה למהדורת מונקאטש תרצ"ט] כותבים: "ידוע ומקובל מצדיקי דור ודור אשר ספר הקדוש קדושת לוי מסוגל בכל בית להמתקת הדינים...".
חתימת האדמו"ר רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק בדף השער: "הק' אלימלך אב"ד גראדזיסק", עם חותמותיו (בדף השער ובדפים נוספים).
הרב הקדוש רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק (תקפ"ד-תרנ"ב), בנו של האדמו"ר רבי חיים מאיר יחיאל "השרף ממוגלניצא" ונכדם של המגיד מקוז'ניץ ורבי אלימלך מליז'נסק. מגדולי האדמו"רים והצדיקים בפולין. רבו, רבי ישראל מרוז'ין, ציוה עליו לנהוג באדמו"רות ולקבל קוויטלאך [לימים שלח מכתב ארוך לבעל ה"דברי חיים" מצאנז אודות קדושתם הרבה של רבי ישראל מרוז'ין ובניו הקדושים]. השפעתו היתה רבה ברחבי פולין ורבים מאדמו"רי פולין היו מתלמידיו, המפורסם שבהם הוא רבי מאיר יחיאל הלוי האדמו"ר מאוסטרובצה. ספריו הם "אמרי אלימלך" ו"דברי אלימלך".
ל; ד, ו-כב דף. חסר דף ה מהספירה השניה. עקב טעות בהדפסה, נדפס בעמוד השני של דף ו, הטקסט המקורי של העמוד השני של דף ה, ולכן חסרים שני עמודים משני דפים שונים: עמ' א של דף ה, ועמ' ב של דף ו. 18.5 ס"מ. נייר כחלחל. מרבית הדפים במצב טוב-בינוני. כתמים רבים, בהם כתמים כהים גדולים וכתמי שעווה. בלאי. קרעים קטנים בשולי מספר דפים. סימני עש קלים. חיתוך דפים עם פגיעות בכותרות הדפים במספר מקומות. רישומים וחותמות. כריכת עור חדשה.

ספר אור המאיר, דרושים ורמזים על התורה, המגילות ומועדי השנה בדרך החסידות והקבלה, מאת האדמו"ר רבי זאב וולף מז'יטומיר. קוריץ, ללא שם מדפיס, [תקנ"ח 1798]. מהדורה ראשונה.
ספר אור המאיר הוא מראשוני ספרי החסידות ובו דברים בשם הבעל שם טוב. המחבר – הרה"ק רבי זאב וולף מז'יטומיר, היה מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, ומקורבם ותלמידם של רבי יעקב יוסף מפולנאה, רבי נחום מטשרנוביל ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. היה מקורב גם לרבי פנחס מקוריץ, שהתבטא עליו: "ראיתי כיצד אליהו הנביא מתלווה אליו ומגלה לו את סודה הכמוס של האידרא קדישא". הצדיק ר' ליב שרה'ס סיפר כי "ראה על פניו את צלם אלוקים בשלמות". בשער הספר שלפנינו נכתבו דברים מופלאים בשבחו, ביניהם: "היה דבוק בקונו בכל עתיו ורגעיו בלתי נפרד בהליכה ובישיבה...". הספר נכתב מפיו על ידי תלמידו הרה"ק רבי אליעזר מז'יטומיר בעל "פרקי הנאזר". האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין אמר על הספר כי "כל מה שכתוב בספר הוא מחובת כל יהודי להתנהג כך". מכל ספרי החסידות היה חביב ביותר ספר זה על הרה"ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר (תפארת אבות, ויז'ניץ, תשנ"ג, עמ' 208). בשמו של האדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלזא נאמר כי: "במה שהשפיעו להמחבר תורה מן השמים, אמר רק שמינית, וממה שאמר שמעו רק שמינית, וממה ששמעו הבינו רק שמינית, וממה שהבין הכותב בעל 'פרקי הנאזר' כתב מזה רק שמינית, וממה שהדפיסו מבינים רק שמינית". רבי זאב וולף נפטר בשנת תקנ"ח, וספרו נדפס סמוך לאחר פטירתו (יתכן שלכך רומז פרט השנה: "והיה מנוחתו כבוד").
רישומים בדף השער: "אברהם אביש במוהר"ר משה ---"; "הצעיר יאודה טבאך ס"ט"; "גואל אחרון למדרש מע' הגביר החכם המרומם ג'י מאיר לזבונא יצ"ו" (רישום זהה מופיע גם בדף י/1).

עותק נאה עם שוליים רחבים, על נייר איכותי. [2], נח, סא-פ, [2]; נב, נה-צח, קא-קכ; סד דף. 22.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש קלים בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות קלות במסגרת השער ובטקסט. קרע בשולי אחד מהדפים, ללא פגיעה בטקסט. חותמות. כריכת עור חדשה.

בשנים תקנ"ח-תק"ע נדפס הספר במספר מהדורות דומות זו לזו, מהן במספר וריאנטים, ראה: א' טויבר, מחקרים ביבליוגרפיים, עמ' 36-39; י' יודלוב, גנזי ישראל, מס' 1140. בעותק שלפנינו האיסור להדפיס את הספר עומד על חמש-עשרה שנה, ולא עשרים שנה.