כ-65 פריטי נייר הקשורים ליצירתו של הצייר שאול רסקין. שנות ה-30 עד שנות ה-60 בקירוב. אנגלית, ומעט יידיש ועברית.
באוסף: • כרטיסי הזמנה לתערוכות של רסקין ולאירועים שונים שנערכו לכבודו – הזמנה לקבלת פנים לרגל חזרתו של רסקין לניו-יורק מביקור בארץ ישראל (1946); הזמנות לאירועים לכבוד יום הולדתו; הזמנות לתערוכות בגלריה Hebraica בניו יורק; הזמנה לפתיחת תערוכה רטרוספקטיבית במלאת 85 שנה לרסקין, במשכן לאמנות בעין חרוד (1963); ועוד. • עלוני מידע מתערוכות שונות ועלוני מידע המכריזים על צאתם לאור של ספרים עם עבודותיו. • רשימה אוטוביוגרפית קצרה (מודפסת על נייר כרומו; אנגלית). • מאמר מאת רסקין על גדוד העבודה במגדל (מודפס במכונת כתיבה; אנגלית), ועוד.
האוסף כולל גם רישום קטן בעפרון, על נייר שורות – נגן צ'לו (אינו חתום), ומספר פריטים בכתב-ידו של רסקין, בהם: • דף מידע ביוגרפי. • רשימה שכותרתה "Jewish Art in Theory and Practice" (מתווה להרצאה?), כתובה בעט בגב עלון מודפס המבשר על צאת פורטפוליו חדש – רפרודוקציות צבעוניות של 20 ציורים מאת רסקין (Saul Raskin: Twenty Full Color Plates, 1953). • מכתב קצר, חתום, על גבי עלון מודפס המודיע על צאתו לאור של ספרו של רסקין "Saul Raskin: 125 Paintings, Drawings, Etchings" (1938 בקירוב)

גודל ומצב משתנים.

שאול רסקין (Saul Raskin, 1878-1966), נולד בעיירה נוגאיסק (כיום פרימורסק; אוקראינה), והוכשר באומנות הליתוגרפיה בסימפרופול. נדד ברחבי אירופה ולמד אמנות באודסה, בגרמניה, בשוויץ, בצרפת ובאיטליה. בשנת 1904 היגר לארה"ב, שם עסק, בין היתר, בציור קריקטורות עבור כתבי-עת יידיים, באיור ספרים, בהוראת אמנות ובכתיבת ביקורות אמנות. בגיל 43, לאחר ביקור ראשון בארץ ישראל שהותיר עליו רושם רב, נהיה לצייר מקצועי. רבות מעבודותיו עסקו במסורת היהודית, ובהן איוריו לפרקי אבות, להגדה של פסח ולחמש מגילות, והוא נחשב לאחד מגדולי הציירים היהודים באמריקה. רסקין הגדיר עצמו ציוני, ביקר בארץ ישראל מספר פעמים וצייר את נופיה ואת תושביה.

"זה האשה אשר תקריבו לה'", רישום מעשה ידי יוסף צבי גייגר (1870-1944). [צפת, סוף המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20].
עיפרון ודיו על נייר. חתום בחותמת עזבון גייגר.
בראש הרישום מצוטט, בכתב קליגרפי נאה, הפסוק העוסק בקרבן התמיד: "זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים בני שנה תמימים" (במדבר כח ג). במרכזו נראה הכהן הגדול, עטוי שמונה בגדי כהונה, בידו האחת מחתה ובה גחלים ובידו השנייה מאכלת, לצד מזבח העולה. לפני המזבח נראים שני אילים. מימין נראים בתים ומשמאל מקום המקדש, וברקע נוף גבעות. מוקף מסגרת נאה בדגם צמחי, שלא הושלמה. מחוץ למסגרת, בעיפרון, נוספה יונה נושאת במקורה עלה זית. כתובות נוספות בעיפרון: "והקריב אהרן אל המזבח" וכן חלקי המזבח ומידותיו.

34X28.5 ס"מ. מצב טוב. קרעים וקרעים חסרים קלים (עם פגיעה קלה בחלקו התחתון של הרישום), חלקם משוקמים (רצועות נייר מודבקות בגב). קמטים קלים.

יוסף צבי גייגר (1870-1944), יליד צפת. מעסקני מוסדות התורה והחסד בצפת. היה ממזכירי הכוללים ומן הממונים עליהם ואיש ציבור רב פעלים. ביתו היה בית ועד לגבאי הכוללים והקהילות בצפת. עיתוני הישוב, כגון "חבצלת", "הלבנון" ו"הצפירה" פרסמו טורים פרי עטו. אותיותיו היו יפות ובהירות, שימש כסופר הכוללים, ועסק גם בכתיבת מכתבים למי שלא ידעו קרוא וכתוב. היה ידוע בעיר כסופר וצייר ברוך כישרון, "כתבא רבא וספרא"; ידועים לוחות "מזרח" ו"שויתי" מעוטרים מעשה ידיו, שערי "ספרי תורמים", "כתבי הכתרה" לתורמים ומכתבי ברכה ששרטט באותיות נאות ועיטר, ואף מגזרות נייר בנוסח המזרח אירופי. בני צפת מספרים כי היה מכין כתובות לזוגות שנישאו בעיר, כתובות באותיות זהב ומעוטרות בצמחים ובפרחים; גם בתי הכנסיות זכו להתקשט במעשי ידיו, ובכמה בתי כנסת בצפת היו מצויים לוחות מעוטרים וכתובים באותיות זהב. בספר זכרונותיו "אחד מזקני צפת", מעיד נכדו בנימין גייגר כי הסב עסק אף בחקיקה באבן (ואותיותיו מופיעות על גבי מצבות בצפת). עוד מספר הנכד כי סבו היה מאוהבי השפה העברית ומשוחריה; במאמציו להנחיל את השפה, תלה ב'חדרים' ובישיבות ברחבי העיר שלטים ועליהם מילים עבריות כדי שילמדו אותן הילדים, ואת ילדיו ונכדיו לימד את השפה עד שידעו אותה על בוריה.