גלויה בכתב ידו ובחתימתו של ש"י עגנון (חתומה "ש"י טשאטשקיס"), ממוענת לגיסו משה (מוזס) מרקס בברלין. ויסבאדן, "יום א' לפרשת חוקת תרפ"א" [יולי 1921]. גלויה ששלח ש"י עגנון לגיסו המתגורר בברלין, משה (מוזס) מרקס. עגנון מודיע על כוונתו לנסוע לקניגסברג, לבקר את אשתו אסתר ואת בתם אמונה, שנולדה זמן קצר לפני כן: "אי"ה מחר יום ב' 17 יולי או ביום ג' 18 יולי אצא בכי טוב לקניגסברג לראות את פני בתי תחי' אשר ילדה לי אשתי מרת אסתר תחי'", ומוסיף: "אשמח מאוד אם יתן לי כ' מקום ללון בביתו לילה אחד". לאחר חתימתו, "ש"י טשאטשקיס", כותב עגנון: "אם אפשר לך שאל נא את האדון שטיבל בברלין?" [הכוונה לאברהם יוסף שטיבל (1885-1946), בעל הון יהודי ודמות מרכזית בראשית התפתחות הספרות העברית; מייסד הוצאת הספרים שטיבל]. על לידת בתו הבכורה של עגנון, אמונה, ועל הגלויה שלפנינו, מספר דן לאור בספרו "חיי עגנון": "בסוף יוני, משקרב מועד הלידה, עזבה אסתר את ויסבאדן וכמנהג אותם ימים נסעה ללדת בסמוך לבית משפחתה. לאחר נסיעה של יום וחצי ברכבת הגיעה לקניגסברג [...] ב-2 ביולי נתבשר עגנון כי אשתו ילדה בת. ההודעה שימחה אותו מאוד, אולם חלפו שבועיים מאז הלידה ועד ליום שבו החליט לעזוב את ויסבאדן ולנסוע לקניגסברג. ב-16 ביולי שיגר עגנון גלויה לגיסו משה מרקס, ובו[!] הודיע לו על כוונתו לעשות חניית ביניים בברלין בדרכו לקניגסברג [...] ובהזדמנות זו ביקש ממנו להסדיר לו פגישה עם המו"ל שטיבל. בקניגסברג שהה עגנון עד סוף יולי [...]" (לאור, "חיי עגנון", 145). משה (מוזס) מרקס (1885-1973), ביבליוגרף, סוחר ואספן ספרים ידוע, הרים תרומה לספרות העברית בחקר האינקונבולות ודפוסי המאה ה-16; ממייסדי חברת שונצינו (Soncino Gesellschaft; "חברת שונצינו של חובבי ספרי היהודים"). אחותו, אסתר (אסתרליין) הייתה אשתו של עגנון. 9X14 ס"מ. מצב טוב.

תדפיסים של שניים מסיפורי ש"י עגנון. ירושלים, 1927 [ו-1934]. 1. "בלבב ימים" (מתוך פרסום ראשון ב"ספר ביאליק", הוצאת ועד היובל, 1934). בשולי הדף הראשון הקדשה בכתב-ידו של עגנון, לשלמה דב גויטיין: "לידידי הנכבד, רש"ד גויטיין [אותיות השם מטושטשות], מזכרת ברכה, ש"י עגנון ". 42 עמ', 27 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים וקרעים בשוליים (ברובם קלים). 2. "ספור השנים הטובות". דפוס המדפיס, ירושלים, תרפ"ז [1927]. 11, [2] עמ', 25 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרע חסר גדול בשולי דף השער (ללא נזק להדפסה). קרעים בשוליים. כתמים. עטיפת נייר דק, פגומה ומוכתמת. הסיפור פורסם לראשונה ב-1927, בירחון "מולדת". החוברת שלפנינו אינה מופיעה בקטלוג הספרייה הלאומית.

"ר.מ. רילקה", שיר בכתב ידה של לאה גולדברג. חתום. שיר בן שלושה בתים, חרוז ושקול (התפרסם בספר "שבולת ירוקת העין", 1939). נושא השיר הוא המשורר הגרמני ריינר מריה רילקה (Rainer Maria Rilke, 1875-1926). רילקה מוזכר על ידי מבקרים שונים כמקור השפעה מרכזי על שירתה של גולדברג. [1] דף, 28.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול וקמטים. קרעים, חלקם חסרים, בשוליים ולאורך קווי הקיפול (עם פגיעה קלה בטקסט). כתמים קלים. מקור: ארכיון "מולד".

שני מכתבים בחתימת-ידו של המשורר אורי צבי גרינברג (אצ"ג), הקשורים בידיד נעוריו דניאל לייבל: מכתב ששלח אל לייבל זמן קצר לפני מותו, ומכתב תנחומים ששלח אל בתו. ינואר-פברואר 1967. 1. מכתב אל דניאל לייבל, כתוב בכתב-ידו של אורי צבי גרינברג. כ"ו טבת תשכ"ז (8.1.1967). במכתב מברך אצ"ג את לייבל (כנראה, ליום הולדתו ה-75), ומתנצל שהברכה נעשית בכתב ובאיחור, בשל האבל שפקד אותו עם פטירת חברתו הקרובה מרים מרגולין-ייבין (1869-1966): " כל שנים שלושה ימים במשך כמה שבועות באתי ירושלימה ל'הדסה', כאשר שכבה מחוסרת הכרה: לא יכלה למות! הלב החולה שלה בכל ימי-חייה מוילנא עד תל אביב וירושלים (משמע: עשרות שנים; יובל!) החזיק מעמד והתעקש! ". הברכה עצמה נושאת אופי מלנכולי מעט – " קבל את ברכתי לך – מקרב לב באמת אעפ"י שעצוב מאוד שהאדם הולך ומזקין ולא שהוא יכול לחזור ל'תור הזהב' (המדומה בעצם) של הנעורים ", ונחתמת בשיר בן ארבע שורות: " כה דברי מברכך וידידך משכבר הימים \ כשהיה עוד עם יהודי גדול \ על אדמת הסלוים המרושעים \ ושירת נעורים חמה כשמש ". דף מקופל לשניים (2 עמ' כתובים), 21.5X28 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים קלים. קרעים קלים בשוליים ונקב זעיר בהצטלבות סימני הקיפול. 2. מכתב תנחומים לבתו של לייבל, המתרגמת ג'נטילה לייבל ברוידא ("ג. אריוך"), מודפס במכונת כתיבה עם תיקונים בכתב-יד. י"ג אדר תשכ"ז (23.2.1967). " הרי לא היית עוד בעולם עם ראשית ההפגשות שלי עם אבא בורשה, בימי הנעורים הספרותיים של הרנסנסה ביידיש של גליציה ואוקראיינא [...] ו'בטלומצקה 13' [בית ארגון הסופרים והעיתונאים בוורשה]... קריאת כתב-היד של שירי אבא לפני צאתם לאור בשם 'אין גרינעם לאמפן שיין' [ספר שיריו היחיד של לייבל; ורשה, 1922] [...] וכתיבת שירים שלו בעברית, בחשאי [...] היינו דור מלא שירה ואין דור כזה מסוג זה כאן... האחרון מחברי בורשה הליטרארית! ואין להשיב ". [1], דף, 27 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים קלים. נקבים קטנים. מקור: ארכיון "מולד".

למעלה ממאה מכתבים שהוחלפו בין מבקר הספרות ברוך קורצווייל ועורך "מולד" אפרים ברוידא, וטיוטת מאמר מאת קורצוייל עם תיקונים בכתב-יד (של ברוידא?). רמת-גן, חיפה ומקומות נוספים, סוף שנות ה-40 עד תחילת שנות ה-60. • עשרות מכתבים מקוריים מאת ברוך קורצווייל (בכתב-ידו וחתימתו), ועשרות העתקים של מכתבים מאת אפרים ברוידא (מודפסים, חלקם עם הערות ותיקונים בכתב-יד). רבים מהמכתבים כתובים בסגנון משולח הרסן המזוהה עם קורצווייל, והם כוללים התבטאויות חריפות על אנשי ספרות ("כנופיית הגנגסטרים האינטלקטואליים שבירושלים מקטינה ומשתיקה את הכל"; "לא עמדת על האפסות המשוועת של המאמר 'רעיון ומציאות בלאומיות היהודית' ליעקב כ"ץ"), ביקורות קשות על הנמען ("הנך דוגמה ומופת למה שעלול לקרות לאדם הגון, שאינו בעל אופי חזק"; "נותן אתה לי לחכות בחדר המשרתים של המערכת"; "למעלה משנה נהפך 'מולד' לכתב-עת לא רשמי גם לכנופיה גראפומאנית"), ודעות מזלזלות על בקורת הספרות בארץ ("ביקורת – דבר כזה אינו קיים אצלנו, המבקר היחיד זה אני"). מכתביו של ברוידא כתובים בסגנון מאופק הרבה יותר, והם מתעדים את ניסיונותיו לשכך את כעסו של קורצווייל, כמו גם את ההערכה העמוקה כלפיו ("מתפקידו של עורך הוא לשמור את הסופר גם מפני – עצמו"; "דמותו של קורצווייל בספרותנו היתה זוכה ומתעלה, אילו היו מאמריך שם חסרים אותו נופך 'אישי' הפוגם במתכת היקרה של כמה מהם"; "רשאי אתה לבוא ולערוך חיפוש אצלי, אפילו בחורים ובסדקים לא תמצא שֵׁדוֹן"). נושאים נוספים הנידונים במכתבים כוללים סופרים עבריים שונים (יצחק למדן, ס. יזהר, שאול טשרניחובסקי ואחרים), גניבת רעיונותיו של קורצווייל בידי חוקרי ספרות שונים (לאחד מהמכתבים מצורפת השוואה מדוקדקת שערך קורצווייל בין מאמרו ומאמר מאוחר יותר), ענייני כספים, ועוד. • טיוטה של המאמר "הבעיה הפאוסטית והשפעתה על הרוח האירופית" מאת ברוך קורצווייל (14 עמודים מודפסים במכונת כתיבה, עם הערות, תיקונים והוראות הדפסה בכתב-יד, כנראה, של ברוידא). גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב. מצורף: שישה עשר עמודים מתוך המאמר "שנאת עצמו בספרות היהודים" מאת ברוך קורצווייל, מודפסים במכונת כתיבה עם הערות בכתב-יד (כפי הנראה חסרים עמודים). מקור: ארכיון "מולד".