מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של דוד בן-גוריון. שדה בוקר, 25 בספטמבר 1960. במכתב מבקש בן גוריון מהנמען, "גדעון היקר", לסייע בידי אישה פולניה שנישאה ליהודי והתבקשה לשלם סכום של 300 ל"י עבור גיור: "האינך יכול לסדר כי רב ספרדי (שכחתי שמו, אבל ראיתי בועידה שלנו ועשה עלי רושם של איש נבון וסבלן) יסדר לו הגיור של אשתו?" חתום "ד. בן-גוריון". דף (עמ' אחד כתוב), 21 ס"מ בקירוב. מצב טוב. נקבי תיוק וקרעים קלים בשוליים (קרעים בינוניים סמוך לנקב התיוק התחתון). התכהות של הנייר בשוליים השמאליים.

חמישה ספרים חתומים בידי משה דיין (ארבעה עם חתימתו בעברית ואחד עם חתימתו באותיות לטיניות): 1. Arabs, Oil and History, the Story of the Middle East, מאת קרמיט רוזוולט (Kermit Roosevelt). הוצאת Victor Gollancz, לונדון, 1949. אנגלית. 2. "בעיני אויב, שלושה פרסומים ערביים על מלחמת הקוממיות", בתרגום ש. סבאג [שמואל שגב]. הוצאת "מערכות", תל-אביב, 1954. 3. "מדינות ערב", מאת יעקב שמעוני. הוצאת "עם עובד", תל-אביב, 1959. 4. "משה דיין, דיוקן", בעריכת פנחס יורמן. הוצאת "מסדה", 1968. הקדשה קצרה בכתב ידו של דיין: "לרחל וצבי באהבה, 15.5.68, משה" (ייתכן שההקדשה מיודעת לרחל וצבי שוורץ, הוריה של אשתו הראשונה של דיין, הפעילה החברתית רות דיין [שוורץ]). 5. Breakthrough, a Personal Account of the Egypt-Israel Peace Negotiations, מאת משה דיין. הוצאת Alfred A. Knopf, ניו יורק, 1981. אנגלית. גודל ומצב משתנים. מקור: עזבון רות דיין.

מכתב ארוך ופיוטי ששלח משה דיין מנהלל לירושלים, חודשים ספורים לאחר שפגש לראשונה את רות שוורץ – לימים אשתו רות דיין. נכתב כאשר היה דיין בן עשרים, ומתעד את חייו כחלוץ צעיר בנהלל. חתום בחתימת-ידו. נהלל, 4 לפברואר 1935. המכתב שלפנינו פורסם, תוך השמטות שונות, בספרה של רות דיין "ואולי... סיפורה של רות דיין" (ספרית מעריב, 1973), ונשלח, לדבריה, כששבה לבית הוריה בעיצומו של חורף 1935. בעת כתיבתו, היה דיין חלוץ צעיר בן תנועת העבודה, ומכתבו זה מספק הצצה ייחודית לדמותו, בית הוריו, עולמו הרוחני ומחשבותיו כאדם צעיר, שנים ארוכות לפני שנעשה לדמות איקונית בתרבות הישראלית. דיין כותב: " הכל מלוכלך, מלוחלח וקר, כל תנועה – קריעת ים סוף, והמגפיים רטובים משני צדיהם והמושכות חלקות והסוסות מתעקשות... מי יתנני תנור וזכות לשבת ולא לעבוד! ", בהמשך מתייחס דיין לבית הוריו – " בעצם לא העבודה היא המכעיסה אותי אלא מצב הרוח שבבית... זוהר חולה וסבתא נאנחת. מיד מתחילים כולם כועסים וכל אחד מוצא פגם בשני, וקצת רוגז, והכל כל-כך קטנוני עד לבחילה ", ובחלק אחר לעתידו והמשך דרכו: " הייתי מוצא לי כל מני קיבוצים וקבוצות ומקצועות בבנין וכתיבה וציור והשד יודע מה... אך כשאני מסתכל בתוך תוכי אני יודע שלא אמצא שם את סיפוקי... ". בכמה מקומות במכתב מספר דיין על הערצתו לסופר הרוסי פיודור דוסטוייבסקי: " ברוך יהיה לי דוסטויבסקי. שניים שלושה דפים ואתה מטהר ומזדכך בסבל האדם... סבל האדם כנראה תמיד אחד הוא ולאורו אני מתרומם לרגע ". כמה מחלקי המכתב הושמטו מהנוסח שפורסם בספר, ובהם גם קטע ארוך ומעניין, העוסק בפועלים ערבים: " בלילה כזה מתעוררים בי, כמובן, כל היצרים ההומ [א] נים, ואני נזכר איך ממש פגשתי את עובדי הקדוח הממשלתיים (קרי – פלחים מסביבות שכם)... הם גרים שם באוהל, האוהל דולף ו'הרצפה' כולה בוץ... מובן שלשם קימוץ הם הולכים יחף ומחזיקים את הנעליים בידיהם. הערב, הייתי מוכשר לכתוב על זה ספר שלם ". חתום בשוליים התחתונים של העמוד האחרון: "שלך, משה". 3 דף (ששה עמודים כתובים), 26.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול, קמטים וכתמים קלים. קרעים קלים בשוליים. ראו: "ואולי... סיפורה של רות דיין" מאת רות דיין והלגה דדמן, הוצאת ספרית מעריב, ירושלים, 1973. עמ' 23-27. מקור: עזבון רות דיין.

מכתב בכתב ידו ובחתימתו של משה דיין, כתוב על נייר מכתבים רשמי של שר הבטחון. ממוען לרות דיין. 21 בפברואר, 1971. מכתב מאת משה דיין, ממוען לרות דיין; נכתב בעת כהונתו כשר הביטחון, חודשים מספר לפני גירושי הזוג, לאחר יותר מ-35 שנות נישואין. דיין מספר בקצרה על פגישותיו עם המשפחה. בהמשך מתייחס, כנראה, להצעת נשיא מצרים אנואר סאדאת לפתוח בשיחות שלום: " רבין בא להתייעצויות וגולדה עושה ישיבות בלי סוף ומתווכחים ומחליטים אבל אין לי הרגשה שבאמת יש הנהגה רצינית של הדברים " (תגובת ישראל להצעה פורסמה חמישה ימים לאחר כתיבת המכתב, ב-26 לפברואר). בסוף המכתב כותב דיין לאשתו רות, "בודאי תצליחי גם לראות איזו הצגה טובה או להנות מבידורים, אחרי הכל א[ר]ה"ב זו לא צהלה", וחותם "שלך, משה." [1] דף, כתוב משני צדדיו, 20 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים בודדים. מקור: עזבון רות דיין.