מכירה 78 - פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove עתיקים filter עתיקים
- יד (14) Apply יד filter
- and (14) Apply and filter
- earli (14) Apply earli filter
- manuscript (14) Apply manuscript filter
- כתבי-יד (8) Apply כתבי-יד filter
- כתבייד (8) Apply כתבייד filter
- כתבי (8) Apply כתבי filter
- ומאוירים (8) Apply ומאוירים filter
- illustr (8) Apply illustr filter
- ארצות (6) Apply ארצות filter
- גניזה (6) Apply גניזה filter
- דפי (6) Apply דפי filter
- המזרח (6) Apply המזרח filter
- וכתבי (6) Apply וכתבי filter
- genizah (6) Apply genizah filter
- leav (6) Apply leav filter
- orient (6) Apply orient filter
- the (6) Apply the filter
כתיבה ביזנטית.
חיבור פולמוסי נגד הנצרות. החיבור בנוי בצורת ויכוח בין "המיחד" (המייצג את היהודי) לבין "המכחד" (המייצג את הנוצרי). מחבר הספר, רבי יעקב (תם) בן ראובן, היה בן דורו של הרמב"ם. לא רבים הפרטים הידועים אודותיו. לפי מקור אחד נולד בשנת ד'תתק"י (1150), ולפי מקור אחר בשנת ד'תתצ"ו (1136). את החיבור שלפנינו כתב בשנת ד'תתק"ל (1170). מן ההקדמה לחיבור אנו למדים שגלה ממולדתו לעיר "קשקוניא" (כנראה: Gascogne, דרום צרפת).
הסיבה שהביאה את רבי יעקב לכתיבת החיבור היתה ויכוח שהתגלע בינו לבין כומר נוצרי מלומד, אתו התיידד לאחר שהתיישב בקשקוניא, וכפי שהוא מספר בהקדמתו: "...כפי המקרה אשר הקרני בהיותי במורד קָשְקוֹנְיָא גולה ונגזר עלי להתגורר עמהם, ושם בארץ מגורי אהבני נוצרי אחד מגדולי העיר ומחכמי הדור והוא כומר בקי בחכמת המאמר ומחוכם בכל החכמות הפנימיות, לבד כי בוראינו יתברך טח מראות עיניו ומהשכיל לבו ותדבק נפשו בפסלו... ובהיותי רגיל אצלו ללמוד ממנו חכמה ודעת וישאלני ויאמר אלי עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים ולא תשימו לב לראות ועינים להבין ואזנים לשמוע אתה וכל אחיך הנקראים בשם יעקב... ואנכי הטתי אזני אל כל שאלותיו והבנתי באמרותיו ונתתי לבי לשמוע ולהבין ולחפש ולתור תשובות למשובותיו כפי שכלי וכפי אשר יורוני גדולים ממני..." (דף [2/ב]).
גם מטרת החיבור – לסתור את כל טענות הנוצרים ואת ראיותיהם מכתבי הקודש – מנוסחת בהקדמתו: "יש לכל מבין לדעת ולהשכיל כי אמונת הנוצרים האלה ועבודתם שעובדים שלש רשיות שאין עבודתם מיושרת ואין אמונתם מהכרת האמת נכרת באמרם כי הבורא אשר בראם נולד מבטן אשה והובא במשבר בנים וקיבל דין צליבה ברצון נפשו למען נפשות הנבראים מרדת שחת וזה ידוע לכל מבין שהוא הבל ורעות רוח עד שאין האזן יכולה לשמוע והעין כביד מראות אך הפה חייב לספר טענותיהם ודבריהם לרבנים מבני עמינו שאין השכל יורד במעמקי ליבותם ויש עלינו ליראה פן יסור לבבם בשומעם את דבר התועים... אשר חזקו תעותם בתרמית... והביאו ראיות מכל כתבי תורתנו אשר לא דברו ולא עלה על לבם, על כל זה חויבנו להשיב להם תשובה ולברר לשון האמת... להרוס בניני עול ולנתוץ מצבות ההבל בראיות ברורות..." (דף [2/א]).
בראש כתב היד כותרת מעוטרת: "זה ספר מלחמות ייי לתשובת מינין ועזרי מעם ייי". בסופם של מספר קונטרסים "שומרי דף" מעוטרים.
החיבור פותח בשיר "ירא יחיד עלילי על קהלות" עם אקרוסטיכון (כפול) לשם המחבר.
בדף 32/א הוספה בשולי הדף: "תשובה למינים כי הצדיקים היו הולכים בגן עדן מכאן...". המילה "למינים" נמחקה ע"י כותב אחר, שהוסיף לצד זה: "לנוצרים שאומרים שעד שלא בא יש"ו אין צדיק נושע בצדקו...". הוספה נוספת בשולי דף 34/א.
חיבור זה נדפס, על פי מספר כתבי-יד, ע"י ד"ר יהודה רוזנטל בספר "מלחמות השם", מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ג; אך כתב היד שלפנינו לא היה לפני המהדיר, והוא מכיל הבדלי נוסח רבים בהשוואה לנדפס.
מלחמות ה' הוא מן החיבורים המוקדמים של הויכוח היהודי-נוצרי. פרק אחד עשר מכיל ביקורת על הברית החדשה. רוזנטל כותב במבואו (עמ' XV): "השער האחד עשר שבמלחמות השם ליעקב בן ראובן מכיל כפי הנראה את הביקורת השיטתית הראשונה של הברית החדשה שנכתבה ע"י יהודי באירופה הנוצרית".
[78] דף. לאורך כתב היד חסרים כשמונה דפים. בסופו חסרים מספר דפים נוספים. 21 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים וקמטים. כמה מן הדפים קטנים יותר במקור או עם חורים טבעיים, כשהטקסט נכתב בהתאם לכך. במספר דפים נחתכו קטעים מהשוליים (כנראה לשם שימוש בקלף), עם פגיעה קלה בטקסט. כריכת עור חדשה.
בכתב היד הראשון נוסחאות שטרות, חידושים, שירים וליקוטים שונים. כתב היד השני הוא חיבור בשם "לקט פאה", ובו ליקוטי דרשות ופרפראות על פסוקים ואגדות חז"ל. כפי הנראה, שני כתבי היד נכתבו על ידי רבי ידידיה (אמאדיו) ב"ר משה מריקאנטי (ראה אודותיו להלן). בפנים הכריכה הקדמית, עיגול מאויר, ובו רישום שלו: "...ביום ראשון מהשבוע י"ט ימים לחדש אדר שני י' ימים לחדש מרצו שנת ה' אלפים שכ"ו, נסעתי מביתי מר' מרינו (סן מרינו San Marino, איטליה) ושמתי לדרך פעמי לבא אל רומה, והגעתי פה רומה יום ה' כ"ב שעות י"ד מרצו שכ"ו...". בכריכה הפנימית האחורית רישום נוסף ממנו: "שלי ידידיה בכמ"ר משה יזיי"א [=יראה זרע יאריך ימים אמן] מריקאנאטי [Recanati] תושב פה מ' מרינ' לוי"א [=לברכה ולשלום(?) יהיה אמן] סלה לק"י [=לישועתך קויתי יי']". רישום נוסף, משנת שכ"ט, מופיע בסוף שיר שכתב לכבוד אשתו (ראה להלן).
כתב היד הראשון כולל נוסחאות רבות של שטרות, עם נוסחים ייחודיים ליהודי איטליה: שטרות שידוכין, נישואין וגירושין, שטרות צוואה, שטרות בדיני ממונות (חובות, שכירות, הרשאה, אפוטרופסות, ועוד). בשולי הדפים, הגהות והוספות רבות, הכוללות נוסחים חילופיים, הלכות והערות הקשורות לכתיבת השטרות. בדפים הראשונים והאחרונים מופיעים הלכות וחידושים בענייני שטרות ולקוטים נוספים.
בדף [2/א] נוסח שטר שידוכין בו צוין המקום: ארימינו [רימיני Rimini], והשנה: שכ"ה. בסופו נוסח לחותמים: "פב"פ המשודך להיות חמיך, פלו' המשודך להיות חתנך, פלונית המשודכת להיות צלעתך". בכמה מן השטרות מופיעה שורה המתייחס לאיטליה, כגון: "ורוצה אני פלו' הנ' שיעשה משטר צואה זה דין נחוץ בכל מקום שיובא וויניצאה לומברדיאה בולונייא' רומאנייה' ולמרקה צרפת וספרד ובכל מדינות איטאליא".
בדף [8/ב] נוסח שטר צוואה "מיסודו של ר' טוביה זצ"ל" הפותח במליצה: "באשר דבר מלך שלטון הילודים למות, וכל הווה נפסד, הגזרה אמת יש מיתה בלא חטא, וחריצות ההמלט ממנה שקר ואין בה מועיל, אם כן איפה החי יתן אל לבו דברים של מיתה...". אחריו: "פתיחה אחרת לר' ברוך חז"ק".
בדף [14/א]: שיר שחיבר הכותב לכבוד אשתו, הפותח: "נדרשתי מדודי למה פני רעים...". בשולי השיר נכתב: "...ידי ידידיה בכ"מ משה יזיי"א מריקא'[נטי] יסדו אותו לכבוד איילת אהבים ויעלת חן מרת יינטילה מפא' אשתו מב"ת ה' סיטימרו [5 בספטמבר – כ"ג אלול] שכ"ט לפ"ק".
בדף [14/ב]: שיר שחיבר הכותב לכבוד רבי אברהם אבן עזרא, הפותח: "אשירה נא שירת דודים", עם אקרוסטיכון לשמו: "אמאדיו בן משה יעלה".
בדפים [17/ב]-[18/א] – "איסורי ביאה" ו"הכשרי ביאה", "דרגות קורבה – לאיזו פוסלת העדים ולאיזו לא" – רשימות ותרשימים.
בדף [19/ב] – סיפור הפותח במילים: "פעם א' בא תופר א' לפני דון אלפונסו מלך ספרד...".
כתב היד השני הוא חיבור ליקוטים של דרושים ופרפראות (רמזים, נוטריקונים וגימטריאות). בעמוד הראשון נכתב: "ספר לקט פאה". כפי הנראה, זו העתקה של חיבור מאת מחבר לא מזוהה בשם רבי אליעזר. מחבר זה מוזכר מספר פעמים בכתב-היד. בדף [24/ב]: "על חברת אנשים חברי' מקשיבים אשר נדבו לבם לקרבה אל המלאכה מלאכת שמים לחשוב מחשבות ולעשות בתורה ובתעודה – חברו החכם כמה"ר אליעזר זלה"ה המחבר...". בדף [25/א]: "ואחרי דברי דברי' רבים אשר אין צריך להעלותם על ספר פרשתי הפסוקים הללו לשם ולתהלה על האנשים ההם בדרך שאתה רואה...".
רישום בעלות בתחתית הדף הראשון: "אחים בני יוסף ישראל רבא [Ravà] ז"ל".
הכותב, רבי ידידיה (אמאדיו) ב"ר משה מרקנאטי, חכם וסופר. פעל ברימיני, סן מרינו, רומא, ומקומות נוספים באיטליה. ידועים ממנו מספר חיבורים שחיבר וכתבי-יד שהעתיק. בין היתר תרגם את מורה נבוכים לאיטלקית. את תרגומו זה הקדיש לרמ"ע מפאנו.
[34] דף (מתוכם שני דפים ריקים). 21-22 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. בלאי וקרעים. קרעים עם פגיעה בטקסט במספר דפים. כריכת קלף מקורית, פגומה ומנותקת.
כתיבה אשכנזית עתיקה, בינונית ורהוטה. בחלקו הראשון של כתב היד (דפים 1-32) מופיעה העתקה של ספר מהלך שבילי הדעת לרבי משה קמחי, על חכמת הדקדוק, עם פירוש רבי אליהו בחור (הספר נדפס לראשונה בפיזרו רס"ח, אך לפנינו כנראה העתקה ממהדורת מנטובה שכ"ג). בסוף ההעתקה, בסמוך למילים המסיימות את החיבור: "...ויכלכל יוסף", הוסיף הסופר את שמו ואת תאריך הכתיבה: " ואני בנו הקטן יעקב רוטנבורג כתבתי זה המהלך בכתיבת ידי וסיימתי אותו היום כ"ו ימים לירח אב שלמ"ה [שע"ה] לפרט קטן".
בחלקו השני של כתב-היד (דפים 34-87) מופיע פירוש ארוך לספר איוב (מסתיים בפרק כ פסוק יט), מאת מחבר לא ידוע. כפי הנראה, נכתב בשנים סמוכות לחלקו הראשון של כתב-היד. הפירוש מופיע לצד פסוקי הספר. הפסוקים נכתבו ב"חלונות" והפירוש נכתב סביבם (בדפים האחרונים נותרו "חלונות" ריקים, שהסופר לא הספיק לשבץ בהם את הפסוקים). המחבר מזכיר בפירושו חכמים וספרים שקדמו לו. המקורות האחרונים שמזכיר המחבר הם ספר "אוהב משפט" (ונציה, ש"נ) ופירוש "חלקת מחוקק" מאת רבי משה אלשיך (ונציה, שס"ג). בדף 61/ב מזכיר המחבר את ספר הזוהר. במספר מקומות מופיע תרגום מילים ליידיש. למיטב ידיעתנו, חיבור זה לא נדפס מעולם.
בין שני החלקים הנ"ל, בדף 33, מופיעה העתקה (חסרה בסופה) מספר לבוש האורה לרבי מרדכי יפה בעל הלבושים (שמות טו, ה), בענין הקריאות הנכונות של תנועות המלאפום והשורוק.
חתימת בעלים בדף 86/ב: "נאם מרדכי בן לא"א כהר"ר גומפריכט שליטא"ס".
[1], 87 דף (ממוספרים בעפרון). 15 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. בלאי וקרעים קטנים בשולי מספר דפים. חיתוך שוליים עם פגיעה בטקסט במספר דפים. כריכה חדשה.
מקור: Christie's, מכירה 9192, Important Hebrew Manuscripts and Printed Books, יוני 1999, פריט 60.
פורמט כיס. דיו שחורה וזהובה על דפי קלף דקים. שער מאויר בדגמים גיאומטריים ופרחוניים ובצורת שער ארכיטקטוני. בכל העמודים מסגרת מרובעת, צבועה בדיו מוזהבת.
במרכז השער נכתב: "סליחות", ובצדדים נכתב: " לאין פאר מעשה ידי מרת מזל טוב בת הו"ה כמ"ר יהודה פיאנו יצ"ו" (הביטוי "לאין פאר" הוא ביטוי ענווה. על משקל הפסוק "מעשה ידי להתפאר", היו הסופרים נוהגים לכתוב: "מעשה ידי לאין פאר"). בשוליים נכתב: " שנת התקנ"ג ליצירה".
כתב-יד זה נכתב על ידי מרת מזל טוב פיאנו לשימושה הפרטי. הסליחות הן כמנהג הספרדים. כמה מן הפיוטים נהוגים עד היום במנהג פירנצה.
כריכת עור מקורית עם עיטורים מוזהבים נאים. בחזית הכריכה ובכריכה האחורית מדליון שבתוכו סמל משפחת פיאנו (ראה חומר מצורף), עם ראשי התיבות של הסופרת והבעלים: F.F. (= Fortunata Fiano, מזל טוב פיאנו).
משפחת פיאנו – משפחה יהודית חשובה שמוצאה מרומא (על שם העיירה Fiano Romano, ממנה גורשו היהודים בשנת 1569). בני משפחה זו ישבו בקהילות רומא ואנקונה, והחל מן המאה ה-18 גם בפירנצה.
[17] דף (ועוד שלושה דפי קלף ריקים). 12 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים (מספר כתמים כהים). דהיית דיו במספר מקומות. סימניית בד. כריכת עור מקורית.
על נשים כסופרות ומעתיקות, ראה: א"מ הברמן, נשים מעתיקות, קרית ספר יג (ניסן תרצ"ו), עמ' 114-120. הברמן ערך רשימה של כתבי-יד שנכתבו בידי נשים; כתב היד שלפנינו אינו מופיע ברשימתו.
בראש כתב היד איור שער ארכיטקטוני, בראשו שני לוחות הברית. בסוף כתב היד איור של מזרקת מים ועופות השותים ממנה.
כולל מזמורים לראש השנה, לחג הסוכות, לחנוכה ולפורים. כל מזמור מופיע עם תרגום לאיטלקית (באותיות לטיניות). מקור ותרגום שורה אחר שורה.
דיו על נייר. [7] דף. 15 ס"מ בקירוב. כתמים, בהם כתמים כהים. סימני עש קלים. קרע בשולי אחד הדפים. כריכת קרטון, מנותקת, עם פגמים קלים.
מקור:
1. אוסף משפחת גרוס, תל אביב, כתב-יד מס' 51.
2. אוסף פרטי.
שער צבעוני מאויר. בחלקו התחתון איור של עיר אירופאית על רקע נוף הררי, עצים ושדות, והכיתוב: "הרחמן הוא ישלח לנו את אלי' הנביא זכור לטוב...". מעבר לשער איור כלי מילה, עם הכיתוב: "ברוך הבא". עמודי כתב היד מקושטים באיורי עלים ופרחים.
כולל פזמונים שונים לברית מילה, בהם "ירושה נחלה לשם טוב ותהלה" (דף [3/ב]-[4/א]) ו"אנא חון על שארית / ברוך זוכר הברית" ([6/א]-[6/ב]), שאינם מופיעים ב"אוצר השירה והפיוט" של דוידזון.
דיו על נייר. [10] דף. 13 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים (בהם כתמי רטיבות כהים). סימני עש, עם פגיעה בטקסט. כריכת קרטון ישנה, עם פגמים.
מקור:
1. אוסף משפחת גרוס, תל אביב, כתב-יד מס' 361.
2. אוסף פרטי.
שער מאויר, עם איורי דגים, אריה וידיים (סמל ברכת כהנים, בתוך מגינית). כתיבה קליגרפית נאה במיוחד. עמודי כתב היד מוקפים מסגרת בדיו אדומה.
קטעים מסידור תפילה והפיוטים הנאמרים ע"י הקהל והכהנים בחזרת הש"ץ בראש השנה וביום כיפור. נועד לשימוש הכהן סמוך לעלייתו לדוכן ל"ברכת כהנים" (אז אינו יכול לאחוז במחזור). מתחיל בתפילת "היום הרת עולם" [שבסוף ברכת סדר שופרות], וכולל את התפילות "ארשת שפתינו", "ותערב לפניך", מודים דרבנן, יהי רצון לפני ברכת כהנים, נוסח ברכת כהנים, "רבונו של עולם", "היום תאמצנו... כהיום הזה תביאנו" [תפילת "אבינו מלכנו כלה דבר וחרב וכו'", אינה מופיעה לפנינו, זאת לפי מנהג רוב קהילות אשכנז-המערבית שאינן אומרות פסקה זו].
בסוף הכרך מופיע סדר קידוש לבנה, עם שער נפרד: "סדר קידוש הלבנה – במוצאי יום הכיפורים כשיוצא מבית הכנסת, נוהגים לקדש את הלבנה".
דיו על נייר. ה; ד דף. 17.5 ס"מ. מצב טוב מאד. כתמים וקרעים קלים. כריכה נאה, עם פגמים.
"קובץ רוטשילד", שהוזמן על ידי משה בן יקותיאל הכהן בשנת 1479, נחשב למפואר ביותר מבין כתבי היד העבריים. הקובץ מורכב מלמעלה מ-37 חיבורים שונים, בהם: ספרי תהלים, משלי, איוב, וספר תפילה לכל השנה הכולל הגדה של פסח, וכן חיבורים מוסריים, מדעיים ופילוסופיים. החיבורים מלווים באיורים המתקשרים לטקסט ובתיבות פתיחה מעוטרות ומוזהבות.
עותק 91/500 (סך הכל נדפסו 550 עותקים, בהם 50 עותקי Ad Personam – AP, הזהים לעותקים הרגילים).
פקסימיליה מפוארת, בכריכת עור, עם כרך הביאורים הנלווה (באנגלית), נתונים בקופסאות תואמות. פקסימיליה: [473] דף. כרך ביאורים: 256 עמ'. דפי הפקסימיליה וכרך הביאורים: 21 ס"מ. קופסאות: 24 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים בכריכות ובקופסאות.
מכתב מ"הגניזה הקהירית", מאת סַלאמה בן יוסף אלהארוּני מרמלה, אל "החבר" שמעיה אבו פַרַג' ב"באב אלמגארה" ("שער המערה") בירושלים. [רמלה, אייר ד'תתי"ד, מאי 1054]. ערבית-יהודית.
מכתב שלם. דיו על נייר. דף כתוב משני צדדיו. כתיבה מזרחית.
נכתב בסוף תקופת "הגאונים" בארץ ישראל, ובראשית תקופת "הראשונים" במרכזים אחרים (לשם ההמחשה, בעת כתיבת המכתב היה רש"י נער כבן 14). במכתב נזכרים שני גאונים ששימשו כראשי "ישיבת ארץ ישראל": הגאון דניאל בן עזריה (מוזכר במכתב בכינוי "הראש") והגאון אליהו הכהן ("ישיבת ארץ ישראל", או "ישיבת גאון יעקב", שימשה מהמאה ה-6 ועד המאה ה-12 כמרכז הסמכות וההנהגה של יהודי ארץ ישראל, סוריה, לבנון ומצרים).
המכתב שלפנינו כולל פרטים רבים. במרכז המכתב מופיעה בקשתו של הכותב, סַלאמה הכהן אבן יוסף (בן יוסף) אלהארוּני מרמלה מאת "החבר" שמעיה אבו פַרַג', לגבות למענו סכום כסף שהלווה לחנווני אבו סַעיד כַלפה "המערבי" ("אלמגרבי"), חתנו של יַחיה אלעַמאני (איש רבת עמון), לאחר שהאחרון התעכב בפרעון ההלוואה. הוא מספר באריכות כיצד התנהלה ההלוואה, שהיתה למעשה שותפות עסקית: הוא פגש את אבו סעיד ברדתו מירושלים לרמלה, בדרכו לאשקלון, ונתן לו חמישה דינרים כדי שיסחר בהם עד סוף אותה שנה ("שנת הגויים"), ויחזיר לו את הקרן בתוספת חלק מהרווחים. הוא מוסיף לספר כי נערך חוזה רשמי ביניהם בנוכחות "הראש", כלומר ראש הישיבה [הגאון דניאל בן עזריה]. אבו סעיד נסע משם לאשקלון, קנה סחורה והעלה אותה לירושלים. משם הגיע לרמלה ומסר לסַלאמה כי הרוויח במשך החודשים שחלפו דינר אחד, אך לא היה בידו כסף לשלם לו. הוא הבטיח לפרוע את הסכום כשיבוא שוב לרמלה למחרת הפסח. בינתיים התעכב אבו סעיד וסַלאמה מבקש משמעיה החבר, הנמצא בירושלים, כי יגבה עבורו את החוב. קודם לבקשתו, מביע סלאמה אבן יוסף את צערו על הייסורים שתקפו את שמעיה (אולי לרגל מחלת בנו) וכותב גם על עניינים שונים, מהם עולה כי לקח חלק פעיל בענייני ראש ישיבת "גאון יעקב", והיה מתווך בינו ובין אנשים שונים ברמלה.
שמו של השולח אינו ידוע מתעודות אחרות, אולם שמו של הנמען – "החבר אבו פרג' שמעיה" – ידוע ממסמכים נוספים שנמצאו בגניזה: אבו פרג' שמעיה החבר אבן פרג' (=בן ישועה) היה נכדו של רבי שמעיה גאון, שחי בתחילת המאה ה-11 ושימש כראש ישיבת "גאון יעקב" בירושלים. שמו של אחד מבניו של הנמען, אברהם ברבי שמעיה החבר, מופיע בתעודה משנת 1116 בפוסטאט שבמצרים, וניתן לשער כי על ידו התגלגל המכתב שלפנינו אל הגניזה הקהירית.
במכתב מוזכרים גם: "הראש" – כשהכוונה לראש ישיבת "גאון יעקב" רבי דניאל בן עזריה; רבי יוסף [הכהן], אב בית דין בישיבת "גאון יעקב" (נפטר בחנוכה ד'תתי"ד, דצמבר 1053); ורבי אליה "השלישי" (רבי אליהו הכהן גאון שירש את ראשות הישיבה מרבי דניאל בן עזריה בשנת ד'תתכ"ג 1063). על רבי יוסף הכהן אב בית דין, על אחיו רבי אליהו הכהן גאון ועל אופן תיארוך המכתב שלפנינו ראה להלן.
עוד נזכרים במכתב: אבן אלחסן עמאר הרופא (מקהילת הקראים ברמלה), אבו עלי אבן אלדבאב, ואישים נוספים.
באשר לכתובתו של הנמען, הדר ב"באב אלמגארה", חלוקים החוקרים בדעותיהם: ייתכן כי השם "שער המערה" מתייחס למערת צדקיהו, השוכנת בקרבת שער שכם, אך לפי דעה אחרת, "המערה" היה כינויו של בית הכנסת המרכזי של העיר ירושלים ומרכז החיים של הרובע היהודי באותה תקופה.
[1] דף. 16X13 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים ובלאי, עם פגיעות קלות בטקסט.
מקור המכתב באוסף פרופ' אליעזר דב (ברנרד) שפירא (1880-1967). בשנים 1910-1912 לקח שפירא חלק במשלחות שיצאו למצרים ע"י החברה למדעי היהדות בפריז ומטעם החוקר והאספן ז'אק מוצרי. במסעות-מחקר אלה נתגלו וסודרו אלפי קטעים מהגניזה, שלא אותרו קודם לכן בידי ש"ז שכטר, רובם נמצאים באוסף מוצרי, האוסף הפרטי הגדול בעולם של ממצאי הגניזה, וחלקם נמכרו לספריה הלאומית בירושלים.
המכתב שלפנינו פורסם בידי פרופ' שפירא בשנת 1953 בקובץ "ירושלים, מחקרי ארץ ישראל", במאמרו "מכתב מרמלה לירושלים מאמצעה של המאה האחת-עשרה" (מצורף). במאמרו הופיעו לראשונה תעתיק המכתב בערבית-יהודית, תרגום מלא לעברית ומידע אודות השמות והפרטים הנזכרים במכתב. כשפורסם שנית, בידי ההיסטוריון משה גיל בשנת 1983, כינה גיל את המכתב "MS Chapira 1" וציין כי כתב היד המקורי לא נמצא לעת עתה.
ספרות:
1. מיכאל איש-שלום, מאיר בניהו, עזריאל שוחט (עורכים), ירושלים: מחקרי ארץ ישראל. ירושלים, הוצאת מוסד הרב קוק, תשי"ג [1953]. עמ' קיח-קכב.
2. משה גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה (634-1099), חלק ג', כתבים מגניזת קהיר. תל-אביב, אוניברסיטת תל-אביב ומשרד הבטחון, 1983. עמ' 319-322.
3. יהושע פראוור, ספר ירושלים, התקופה המוסלמית הקדומה, 638-1099 (כרך א'). ירושלים, יד יצחק בן צבי, 1987. עמ' 40, 45-46, 63, 143.
4. Moshe Gil, The Jewish Quarters of Jerusalem (A.D. 638-1099) According to Cairo Geniza Documents and Other Sources. In: Journal of Near Eastern Studies, Vol. 41, No. 4 (October 1982). Chicago: University of Chicago Press. Pp. 265, 271-272.
מכתב מרמלה לירושלים בשנת ד'תתי"ד – תרגום המכתב
"מכתבי אליך, אדוני ורבי החבר הנכבד – ייתן לך אלהים אריכות ימים ויתמיד את גדולתך ואת חסותו לך ואת אושרך ואת שלומך – מן הבית. שלומי טוב ואני בריא. יפגיש אותנו אלהים במיטב השמחות, בחסדו ובנדיבותו. אלהים, יתעלה, הוא היודע את עגמת נפשי מפני טירדת לבך ומפני מצוקת הנפש שעברה עליך בשנה מבורכת זו, והדאגה הרבה. ונוסף על עגמת נפש הרבה גם האסון הזה. אבקש מאלהים, יתברך ויתעלה, כי ישימך במחוז השלום ויחַיה את בנך רב ישועה וכי תהיה האחרית טובה בחייך ובחיי בנך ובחיי בני ביתך, ישמרם האלהים.
אלהים הוא היודע כי לא חסכתי שום מאמץ כדי לדבר עם אבו אלחַסַן עַמאר הרופא וכמו-כן עם אבו אלפַרַג' הארון. אבל לא מצאתי אצל איש מהם רצון למלא את בקשתך. אין יום עובר מבלי שאדבר עם אדוני 'הראש' ש"צ [=שמרהו צורו] בעניין הזה, אבל הוא אומר כי כל אדם בירושלים מפחד מהם ואין דרך לסדר זאת אלא על-ידי משא-ומתן ובקשות, כדי להשיג דבר פעוט, והוא עובר בשתיקה על הנעשה שם מפני הפחד שתבוא הרעה עליו; והלא הייתי חושב שהוא אדם אציל... עכשיו הוא עולה (לירושלים), ייתן אלהים את מיטב ההצלחה. הפגשתי אותו עם אבו עַלי אבן אלדַבּאבּ, והוא יעלה אחרי השבת. דיברתי עם 'הראש' בעניין אבו סַעיד בן נחמן על דבר בגדיו ואמר: הן הבגד הוא אצל בַּרַכּאת כפי שהיה. אמר שהוא לא יחלק (?) והודעתיו זאת.
אבקש ממך, ישמרך אלהים, כי עם בוא פיתק זה שלי תואיל להיפגש עם אבו סַעיד כַלפה המערבי החנווני, בעל בתו של יחיה אלעַמאני, ותמסור לו את מיטב דרישת השלום בשמי ותקבל ממנו בשבילי את חמשת הדינרים החדשים ואת הרווח שהכניסו. והריני מודיעך כיצד היתה השותפות, והוא שירדנו לרמלה ופגשתיו והיה נוסע הלוך ושוב לאשקלון ולירושלים ויורד לרמלה. אמרתי לו: קבל חמישה דינרים ותעשה בהם כפי שיעזור לך אלהים, עד סוף השנה, משמע שנת הגויים. אז הלכנו אל 'הראש' והִקנו משנינו יחדיו. ונסע לאשקלון ועלה לירושלים וירד ואמר לי: 'במשך חודשיים הרווחתי דינר ואין לי. למחרת הפסח ארד לרמלה'. אבל עד עכשיו לא בא, ונאמר לי כי יש בדעתו לנסוע לעמאן. ואני (רק) מתווך בעניינם והמועד כבר הגיע, ובעליהם תובעם ממני. הואילה אפוא אדוני החבר, יתמיד אלהים את גדולתך, גבֵה את הדינרים האלה כדי שלא איאלץ לעלות, כי הלא יש לי כאב... ושלחֵם על-ידי מי שיבוא לקבלם מצויד במכתב ממני על-פי רצון בעליהם, אבל עשה זאת במהירות. אמנם יודע אני את טירדת לבך ואת עגמת הנפש שלך בזמן הזה, אלא שאני לחוץ נחפז; ואם חס ושלום לא תקבל ממנו שום דבר, ענה לי במהירות, כדי שאטריח עצמי ואעלה. אבל אני מקווה שלא יהיה צורך בזאת. ואם יטען שקיבל אותם בנוכחות ר' יוסף אב בית דין, כי אז ישלם לך אותם לפני ר' אליה השלישי ש"צ.
אם יהיה לך צורך במשהו, כבדני בו. ותנשק בשמי את ר' שלמה, יחייהו אלהים ואת בני הבית, יחיים אלהים ויביאכם, אותך אדוני ואת בנך, אל מחוז השלום ויביא את רבי אהרון בשלום; ואל יגרום עגמת נפש לאותה ישישה; יוסיף לו (שנות חיים) כחיי אדם שעברו עליו חייו בשלום. הריני מוסר להדרתך את מיטב דרישת השלום, ולכל הנתונים לדאגתך מיטב דרישת השלום, ולר' שלמה ולבני הבית דרישת שלום ולעמאר ולבני ביתו דרישת שלום; מסתפק אני באלהים לבדו. ישע יקרב.
[המען:] יגיע אל אדוני ורבי החבר אבו פַרַג' שמעיה, יתן לו אלהים אריכות ימים ויתמיד גדולתו, בן פַרַג' עליו שלום. מִמודה חסדו, סַלאמה בן יוסף אלהרוּני. לירושלים, תיבנה, שער המערה".
(התרגום על פי: משה גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה [634-1099], חלק ג', כתבים מגניזת קהיר. תל-אביב, אוניברסיטת תל-אביב ומשרד הבטחון, 1983. עמ' 319-322).
אחרוני גאוני ארץ ישראל, ה"אריות יושבי ירושלים" שהתכתבו עם חכמי אשכנז הקדמונים
"ר' אליה השלישי" המוזכר במכתב שלפנינו הוא רבי אליהו הכהן גאון (נפטר ד'תתמ"ד 1083), בנו של רבי שלמה הכהן גאון (הראשון), ואביו של רבי אביתר הכהן גאון בעל "מגילת אביתר"; שלושתם שימשו כראשי ישיבת "גאון יעקב" בארץ ישראל, בני משפחת כהנים שהתייחסה לתנא רבי אלעזר בן עזריה. רבי אליהו גאון היה מאחרוני הגאונים בארץ ישראל, בתקופת חיי רש"י.
"ר' יוסף אב בית דין" המוזכר במכתב שלפנינו היה אחיו של רבי אליהו הכהן גאון והוא כיהן כאב"ד הישיבה, המשרה השניה בחשיבותה אחרי ראשות הישיבה.
רבי אליהו מכונה במכתב שלפנינו "השלישי" שכן בתקופת כתיבת המכתב היה ה"שלישי" בסדר ההנהגה, אחרי "הראש" – רבי דניאל בן עזריה, ואחרי אחיו רבי יוסף הכהן ה"אב בית דין" ("השני"). רבי יוסף נפטר בחנוכה שנת ד'תתי"ד (דצמבר 1053), ולכן עם פטירת רבי דניאל (בשנת ד'תתכ"ב 1062) ירש רבי אליהו את מקומו בראשות הישיבה (על ארגון הישיבה ותארי העומדים בראשה, ראה: משה גיל, ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הראשונה [634-1099], חלק א' – עיונים הסטוריים, תל אביב, 1983, עמ' 417).
החוקרים תיארכו את המכתב שלפנינו על פי אזכור שמו של רבי יוסף אב"ד במכתב, ממנו נראה כי רבי יוסף כבר לא היה בין החיים, ומסיבה זו ביקש הכותב כי הפרעון ייעשה בנוכחותו של רבי אליהו "השלישי".
רבי אליהו ובנו רבי אביתר כונו בפי תלמידי רש"י "אריות יושבי ירושלים עיר הקודש" (ראה למשל מחזור ויטרי, מהדורת גולדשמידט, ח"ג, עמ' תשט), והם השיבו לרבי משולם ב"ר משה ממגנצא על שאלותיו בכמה עניינים, כגון על השאלה מה יש לאכול בערב פסח שחל להיות בשבת (התשובה נדפסה ב-REJ, עג, 1921, עמ' 84-92; וראה: אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, עמ' 391-392).
בשנת ד'תתל"א (1071) נכבשה ארץ ישראל על ידי הסלג'וקים וישיבת "גאון יעקב" נאלצה לעבור לעיר צור, שם עמד רבי אליהו בראשות הישיבה עד פטירתו.
רבי אביתר, בנו של רבי אליהו ויורשו בכהונת ראש הישיבה, היה האחרון לגאוני ארץ ישראל. הוא חיבר את "מגילת אביתר" בה תיאר את תלאותיו ואת קורות ישיבת "גאון יעקב". בין היתר הוא מתאר את הכבוד הגדול שעשו לאביו רבי אליהו בפטירתו:
"ונאסף... לגן עדן בחדש כסליו בשנת א'שצ"ה [לשטרות, שנת ד'תתמ"ד ליצירה] בצור, וישאוהו כל ישראל במשא הכתף ולא על הסוסים מהלך שלשת ימים להר הגליל לדלתון ויקבר בראש ההר אצל ר' יוסי הגלילי וסביביו יונתן בן עוזיאל והלל ושמאי ואלעזר בן ערך ואלעזר בן עזריה זקינו וכל הצדיקים כולם, וכל ישראל הספידוהו ויקרעו בגדיהם כולם ויחגרו שקים וישבו לארץ בכל צבי וסוריא וגולה כי ירד מראשותם עטרת תפארתם".
(פרטים נוספים על רבי דניאל בן עזריה, על הגאונים ממשפחת הכהנים ועל קורות הישיבה באותה תקופה, ראה בהרחבה אצל גיל, שם, עמ' 583-606).
רמלה – ממרכזי התורה בתקופת השלטון הפאטמי בארץ ישראל
בתקופת השלטון הפאטמי בארץ ישראל הפכה העיר רמלה לעיר הבירה של מחוז פלסטין (שגם ירושלים היתה כלולה בו). היא הייתה עיר גדולה וחשובה והתקיים בה ישוב יהודי ומרכז תורה. בהיותה על דרך המלך לירושלים שימשה כמרכז התכנסות לעולי רגל, ובמשך תקופות מסוימות היה היישוב היהודי בה גדול מזה שבירושלים. בשנות העשרים של המאה ה-11 עברה ישיבת "גאון יעקב" לזמן מה מירושלים לרמלה, ובמשך תקופות שונות ישבו ברמלה כמה מחכמי וראשי הישיבה הארצישראלית.
• דף בכתב-יד (שני עמודים), אגדת תפילת שמונה עשרה ברכות. [ארצות המזרח, המאה ה- 12/13 בקירוב]. כתיבה מזרחית מרובעת-למחצה.
קטע מאגדה על תפילת שמונה עשרה, המיוסדת על דרשת הפסוק "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה ישפֹך שיחו" (תהלים קב, א): "...כיון שהציל ה'ק'ב'ה' את אברהם מאור כשדים אמ'[ר] לו ה'ב'ה' אני מגן לך פתחו מלא[כי] השרת ואמ' ב'א'יו' מגן אברהם. וכיון שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח והסכין נפלה על גרונו, פתחו מלאכי הש[רת] בבכיה ובצוה מי שמע כזאת... ופדהו ה'הב'ה' באיל ובעת שניצל אמ' מלא[כי] הש[רת] ב'א'יו' מחיה המתים...". חיבור זה מקורו כנראה בספרות הגאונים. לפנינו נוסח מקביל אך שונה בהשוואה ל"אגדת תפלת שמנה עשרה" שפורסמה אצל א' ילינק, בית המדרש ה', עמ' 54-56.
[1] דף. 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים ופגמים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי.
נכתב על פי חוות דעת (מצורפת) מאת שלמה צוקר – מומחה לכתבי יד עבריים.
• שני דפים בכתב-יד (ארבעה עמודים) מחיבור פילוסופי קדום לא-ידוע. [ארצות המזרח, המאה ה-13 בקירוב]. כתיבה מזרחית בינונית.
יתכן ולפנינו קטע מחיבור על מורה נבוכים לרמב"ם. המחבר חולק על התפיסה האריסטוטלית לפיה אין השגחה ב"עולם ההויה וההפסד" שלמטה מגלגל הירח, ומקבל את דעת הרמב"ם שיש השגחה "במין האנושי בלבד" ומאריך לבאר אותה, אך גם מותח עליה ביקורת: "עוד גם אני אומ' ואילו ואילו היתה כונת הרב להוציא אשר אין להם השגחת[!] ולמעטם מההשגחה המון תורתינו תהלה לאל נִצולים מזה, שההמוני הר[י]ק באומתינו אי אפשר שלא יתעסק בת'ר'י'ג' מצות במקצתם... לכן המונינו וחכמינו כל ישראל כאיש אחד חברים בהשגחה תהלה לאל... הנה לך הרב בענין ההשגחה וראיותיו ומופתיו ויתר דבריו וגבורותיו [לחזק] סברתו תמצא בספרו המפורסם מורה הנבוכים...". בהמשך מביא המחבר את "בעל המלמד", כשכוונתו לחיבור מלמד התלמידים לרבינו יעקב ב"ר אבא מרי ב"ר שמעון ב"ר אנטולי (מחכמי פרובנס במאות ה-12 וה-13, חתנו של רבי שמואל אבן תבון).
[2] דף. 23 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים ופגמים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי.
נכתב על פי חוות דעת (מצורפת) מאת שלמה צוקר – מומחה לכתבי יד עבריים.
• דף בכתב-יד (שני עמודים כתובים), קטע מסדור תפילה קדום, עם פיוטי הושענות, בהם פיוט בלתי-ידוע מאת רבי משה אבן עזרא. כתיבה מזרחית בינונית ומרובעת למחצה. [המאה ה-12/13 בקירוב].
בעמוד א' קטע מפיוט הושענות מאת רבי סעדיה גאון. בעמוד ב' פיוט המתחיל: "למען [אחז] מאכלת לשחוט יחידו...", עם האקרוסטיכון: "[א]ני משה בן עזרא חז[ק]". פיוט זה אינו ידוע ממקור אחר.
[1] דף. 13 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים ופגמים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי.
נכתב על פי חוות דעת (מצורפת) מאת שלמה צוקר – מומחה לכתבי יד עבריים.
• דף בכתב-יד (שני עמודים כתובים), קטע מתוך קצת אסתר (סיפור מעשה אסתר בערבית-יהודית). כתיבה מזרחית בינונית. [המאה ה-13 בקירוב].
[1] דף. 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים חסרים ופגמים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי.
נכתב על פי חוות דעת (מצורפת) מאת שלמה צוקר – מומחה לכתבי יד עבריים.
• דף בכתב-יד (כתוב מצדו האחד), קטע מדרשה בעניין מעשה בראשית על דרך הסוד. [ארצות המזרח (מצרים?), המאה ה-14/15 בקירוב]. כתיבה מזרחית.
קטע מדרשה מכותב לא ידוע. בתוך הדברים מתייחס הכותב לדברי הרמב"ם בספר מורה נבוכים, ומותח עליו ביקורת כמי שאינו מבין ב"סתרי תורה" (תורת הקבלה): "וה'ר'ם' ב'מ'ז'ל' תמה מאד מזה המאמר... ויראה כי נתעלם מן הרב מה שאמרו ואור לבושו מהיכן נברא מבית המקדש... ומי שלא שמע בסתרי תורה היאך אפשר לחלו[ק] דבר זה...".
[1] דף. 24 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים ופגמים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי.
נכתב על פי חוות דעת (מצורפת) מאת שלמה צוקר – מומחה לכתבי יד עבריים.
• שני דפים בכתב-יד, קטעים מהלכות הרי"ף. [ספרד, המאה ה-14 בקירוב]. כתיבה ספרדית בינונית, עם הגהות בשוליים (חלקן בכתב ספרדי בינוני וחלקן בכתב רהוט).
קטע אחד ממסכת ברכות פרק ט ("הרואה"), וקטע שני ממסכת חולין פרק ג ("אלו טרופות"). חילופי נוסח בהשוואה לנדפס.
[2] דף. 22 ס"מ ו-15 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים ופגמים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי.
נכתב על פי חוות דעת (מצורפת) מאת שלמה צוקר – מומחה לכתבי יד עבריים.
• דף בכתב-יד, קטע מחיבור הלכתי בערבית-יהודית. [ארצות המזרח, כנראה מצרים, המאה ה-13 בקירוב]. כתיבה מזרחית מרובעת למחצה.
שלמה צוקר, בחוות הדעת המצורפת, משער כי מדובר בחיבור הלכתי קראי, שכן המינוח "שרוט אלדבאחה" (תנאי השחיטה) מוכר כקראי.
[1] דף. 20 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים ופגמים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים באופן מקצועי. הכתב דהוי וקשה לקריאה בחלקו.
נכתב על פי חוות דעת (מצורפת) מאת שלמה צוקר – מומחה לכתבי יד עבריים.