אוסף שרידי דפי קלף, מתוך כתבי-יד עתיקים, ששימשו ככריכות או הוצאו מ"גניזת כריכות". [תימן ומקומות נוספים, החל מהמאה ה-14 בקירוב].
• שני קטעים מתנ"ך עתיק. כתיבה ספרדית [המאה ה-14/15?]. שימשו ככריכה (רוב הכתב דהה או נמחק).
• שני קטעים מספרא, פרשת שמיני.
• קטעים מספרי תנ"ך ותאג' עתיקים.
• קטע מתפסיר עשרת הדברות (ערבית-יהודית).
• קטע מספר מכלול לרד"ק. כתיבה ספרדית בינונית.
• ועוד.
13 קטעי דפי קלף. גודל ומצב משתנים.
מקור: אוסף ד"ר מיכאל קרופ.

דף (שני עמודים כתובים, 34 שורות), בכתב-ידו של רבי פנחס הלוי הורוויץ אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה" - חידושים על מסכת סוכה דף ט עמ' א, וביאור על דברי ה"תוספות" במסכת פסחים דף סו עמ' ב.
תוכן הדף שלפנינו לא נדפס בסדרת הספרים "חידושי הפלאה" על מסכתות הש"ס, שנדפסו בשנים תר"ס ותשנ"ד, וכפי הנראה לא נדפס באף מקום אחר.
הדף שלפנינו הוא, כפי הנראה, מתוך כרך כתב-יד שהיה ברשותו של רבי אפרים זלמן הורוויץ מקומרנא, נינו של בעל ההפלאה, שחלקו נדפס בספר "חידושי הפלא"ה" (מונקאטש תרנ"ה). בשנת תרנ"ה מסר רבי אפרים זלמן את כתב-היד לרבי סנדר חיים מקאזאווע, שיעתיק חלק מכתב-היד לצורך הדפסה. ואכן המו"ל העתיק ברשותו של רבי אפרים זלמן בעיקר ענייני הלכה של "אורח חיים" ו"יורה דעה" שהיו באותו כת"י, אך את החידושים על המסכתות שהיו בכתב-היד הנ"ל לא העתיק המו"ל, מחמת חוסר אמצעים (על כל זה מספר המו"ל בהקדמתו, ובסוף הספר).
הגאון הקדוש רבי פנחס הלוי איש הורוויץ (תצ"א-תקס"ה) אב"ד פרנקפורט דמיין, בעל ה"הפלאה", בצעירותו כיהן ברבנות בערים ויטקוב ולכוביץ. בכ"ו טבת תקל"ב הוכתר כאב"ד ור"מ העיר פרנקפורט דמיין, שהיתה באותה תקופה מרכז התורה הגדול בגרמניה, ובה כיהן ברבנות למעלה משלושים ושלוש שנים, עד לפטירתו. בישיבתו העמיד תלמידים הרבה, שהמפורסם שבהם הוא תלמידו המובהק הגאון בעל ה"חתם סופר". היה מראשי הלוחמים בהשכלה וברפורמה. רבי פנחס וחידושי תורתו היו נערצים מאד על כל גדולי דורו, הן על גדולי החסידים והן על גדולי המתנגדים.
בראשית שנת תקל"ב, מעט לפני שהגיע לפרנקפורט, שהה רבי פנחס, יחד עם אחיו הגה"ק הר"ר שמעלקא אב"ד ניקלשבורג, מספר שבועות אצל המגיד ממעזריטש, שם קבלו סתרי תורה ועבודת ה' מהמגיד וגדולי תלמידיו (על כך מספר האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש בהקדמתו המפורסמת לשלחן ערוך הרב שנדפסה לראשונה בשנת תקע"ד). האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש מגדיר את רבי פנחס כ"תלמידו של הה"מ נ"ע [=הרב המגיד נשמתו עדן]" (לקוטי תורה, במדבר, זיטומיר תר"ח, דף כט/2, בהגהה לדברי זקנו בעל התניא). בספרו "פנים יפות" מובאים כמה יסודות מתורתו של המגיד ממעזריטש (ראה: ערכי ההפלאה, ירושלים תשס"ו, א, עמ' מ-מא), אך הוא מזכירו בפירוש רק במקום אחד בלבד, בפרשת בשלח (דף נז/2) בדיבור המתחיל "ויבאו מרתה" (יש שטענו שהשמטת שמו של המגיד מהספר "פנים יפות" נעוצה באשמת המעתיקים של כתב-היד. בהקדמת המו"ל רבי אפרים זלמן מרגליות נכתב כי הספר "פנים יפות" לא נדפס מתוך אוטוגרף המחבר, אלא מהעתק שהעתיק אחד מנכדי המחבר מ"העתק הספר שהיה בכתב ידי סופרים משונים", כלומר שהספר נדפס מכלי שלישי. אך טענה זו עדיין לא מיישבת את העובדה ששמו לא נזכר אף בספריו שהדפיס בעל ה"הפלאה" בחייו, גם באותם מקומות שמקור הרעיונות הוא מתורת המגיד). בתקופת שהותו הקצרה אצל המגיד התיידד ה"הפלאה" עם כמה מתלמידי המגיד, בהם: בעל התניא, רבי זושא מאניפולי ורבי אברהם מקאליסק (עליו כותב ה"הפלאה", בהערכה גדולה, בשנת תקנ"ב: "רעי וחביבי הרב המאור הגדול החסיד המפורסם כמוהר"ר אברהם הכהן מטבריא"). את הערכתו הגדולה אל החסידים עובדי ה' שבטבריה, ניתן לראות במכתב שכתב בשנת תקנ"ב: "האנשים השלימים חבורתא קדישתא דבארעא קדישא, אשר נדבה רוחם ונפשם להסתפח בנחלת ה', והשלימו נפשותם להיות מעובדי ה' תמידין כסדרם באוירא דארץ ישראל" (ישורון, כא, עמ' תתנה).
ה"הפלאה" היה ספרא רבה, והרבה לכתוב חידושים על כל חלקי התורה ועל רוב מסכתות הש"ס. לספריו נתן שם כולל: "הפלאה". הספר הראשון מסדרה זו נקרא ספר "כתובה" על מסכת כתובות (אופיבאך תקמ"ז), והשני נקרא בשם ספר "המקנה" על מסכת קידושין (אופיבאך תקס"א). שני אלו נדפסו בחייו, ואילו החלק השלישי מסדרה זו, והוא ספרו "פנים יפות" על התורה, שנדפס בחמשה כרכים (אוסטרהא תקפ"ה-תקפ"ו), נדפס לאחר פטירתו. תשובותיו בהלכה נדפסו בשו"ת "גבעת פנחס".
[1] דף (שני עמודים כתובים). 19 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. כתמי רטיבות. קרעים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט.

שני דפים (2 עמודים) כתובים בכתב-יד קדשו של הרש"ר הירש – שני מאמרים שפרסם בכתב-העת "ישורון" ב-15 באפריל 1855. [פרנקפורט, תרט"ו 1855]. גרמנית ומעט עברית.
מאמרים בענייני השעה שכתב הרב הירש (כתיבה אוטוגרפית, עם מחיקות ותיקונים), לשם פרסום בכתב-העת האורתודוקסי "ישורון" [Jeschurun], שיסד והוציא לאור בשנים תרט"ו-תרמ"ח (1854-1888), והיה הבמה הספרותית העיקרית, בה פרסם את מאמריו בשפה הגרמנית.
המאמר הראשון עוסק בשמועה לפיה פרסם הסולטן העות'מאני צו (פִירְמָן) הנוגע לכיסוי ראשן של נשים יהודיות ברחבי האימפריה העות'מאנית. המאמר נכתב כהמשך למאמר קודם (התפרסם ב"ישורון" ב-1 באפריל), ובו מחה הרב הירש על הצו בטענה שהוא מנוגד לחופש הדת והמצפון. במאמר שלפנינו מצטט הרב את מכתבו של מר אלברט כהן מפריז (עסקן נודע, מנאמני משפחת רוטשילד) שטען כי צו זה מעולם לא פורסם והשמועה כנראה כוזבת, וכי בכוונתו להמשיך ולברר את העניין.
המאמר השני עוסק בצו ממשלתי שהתקבל במחוז פרנקוניה תחתית, המורה לפקח על היהודים ולעקוב אחר כל צעדיהם, על פעילותם העסקית ועל שגרת יומם. הרב הירש מוחה על כך ומספר על המבוכה הגדולה הנובעת ממניעיה התמוהים של הגזרה, אותה הוא מכנה "מכה אשר לא כתובה" (בעברית). בהקשר זה מתייחס הרב הירש לכמיהת היהודים לעזוב את גרמניה ולמצוא מולדת חופשיה, ומוסיף שאין להתפלא על כך שיהודים בעלי אמצעים אף שוקלים להגר אל מעבר לאוקיינוס, לאמריקה. הרב הירש כותב כי אמנם היבשת שמעבר לים איננה גן עדן עלי אדמות, אך היהודים מוצאים בה בכל זאת מולדת המכירה בהם כבנים שווים. לדבריו, ארץ זו חופשית מאווירת הצינוק הרעילה המרחפת על ראשיהם של היהודים בגרמניה.
מספר שורות שנמחקו על ידי הרב הירש בכתב-היד שלפנינו – לא נדפסו. רישומים בכתב-יד מעבר לדף השני.
הגאון הצדיק רבי שמשון ב"ר רפאל הירש – הרש"ר הירש (תקס"ח-תרמ"ט), מנהיגה הגדול של היהדות האורתודוקסית בגרמניה ומייסד ה"קהילות הנפרדות". תלמיד "החכם ברנייס" (רבי יצחק ברנייס) מהמבורג, ורבי יעקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר" מאלטונה. מגיל 22 החל לכהן ברבנות באולדנבורג, בעמדין ובניקלשבורג. בשנת תר"י נקרא ע"י אחת-עשרה המשפחות החרדיות בפרנקפורט דמיין לעמוד בראש הקהילה החרדית החדשה "עדת ישורון". הרש"ר הירש היה הראשון לעמוד בפרץ מול ההידרדרות המהירה של יהדות גרמניה. הוא פעל רבות לביסוס קהילות נפרדות בערים שונות ברחבי גרמניה, וחינך דור שלם לתורה ולמצוות, באמצעות דרשותיו, ספריו ומאמריו ("אגרות צפון", "חורב" ועוד), שנאמרו ונכתבו במקורם בגרמנית, ועד היום נדפסו ונדפסים במהדורות רבות, בתרגומים לעברית ולשפות אחרות.
[2] דף (2 עמודים כתובים). כ-34 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול וקרעים קלים. קרעים חסרים בראש הדפים, עם פגיעה בטקסט, משוקמים בהשלמת נייר והדבקה. כריכת עור חדשה נאה.