ספר נתיבות המשפט, חידושים וביאורים על שלחן ערוך חושן משפט, שני חלקים, מאת רבי יעקב לורברבוים אב"ד ליסא. למברג, [תקצ"ו] 1836.
שני חלקים בכרך אחד.
במהדורה שלפנינו ישנם הוספות, השמטות ושינויים לעומת המהדורות הראשונות של הספר. שינויים אלה נעשו בעקבות הקונטרס "משובב נתיבות", בו הגיב הגאון בעל "קצות החושן" לקושיות וההשגות הרבות שהקשה והשיג עליו המחבר בחלק הראשון של "נתיבות המשפט". קונטרס התגובה "משובב נתיבות" נדפס לראשונה בשנת תקע"ו (כשלוש שנים לאחר פטירת בעל ה"קצות") בסוף הכרך הראשון של ספרו "אבני מלואים". כשהגיע הקונטרס "משובב נתיבות" לבעל "נתיבות המשפט", שינה המחבר פסקאות רבות בחלקו הראשון של "נתיבות המשפט". הוא השמיט בחלק מן המקומות כמה מן הקושיות שכתב על בעל "הקצות", משום שהשתכנע מתשובותיו ב"משובב נתיבות", ובמקומות אחרים דחה את דברי ה"משובב נתיבות" וחיזק את דבריו ב"נתיבות המשפט". שינויים אלו נדפסו לראשונה במהדורה שלפנינו.
בדפי השער ובדפים נוספים, חותמות בעברית ובאותיות לטיניות של האדמו"ר רבי יהודה (ר' יהודה'לה) הורוויץ-הגר מדז'יקוב: "יהודא האגער דיין קלויזענבורג". בדפי הספר מספר הגהות למדניות, חלקן ארוכות, בכתב-ידו של ר' יהודה'לה (בחלק מהגהותיו הוא מפנה לשו"ת מהרש"ם, בו כידוע הרבה לעיין ולכתוב בשולי גליונותיו). שתי הגהות נוספות מכותב אחר. כפי הנראה, ההגהות לא נדפסו.
העותק שלפנינו היה שייך לרבי יחיאל מיכל טוביאס אב"ד וסלוי ולחתנו רבי מתתיהו לנדא. בדף המגן שלפני השער, מופיע רישום: "הק' יחיאל מיכל טוביש - בהגאון הצדיק המפורסים מאור הגולה בוצינא קדישא כקש"ת מו"ה אהרן משה טוביש אב"ד ומוצד"ק [=ומורה צדק] וואסלאי" (כפי הנראה, חלק מהרישום הוא בכתב-ידו של רבי יחיאל טוביאס וחלק בכתיבה אחרת, אולי בכתיבת חתנו). בשער חלק א' ובשער חלק ב', מופיעות חתימות חתנו: "הק' מתתי' לאנדא בהגאון הצדיק המפורסים מאור הגולה מ' יוסף נ"י אב"ד דק"ק יאסי".
על השידוך של רבי מתתיהו לנדא עם בתו של רבי יחיאל מיכל טוביאס - שנעשה במטרה להשכין שלום במחלוקת הרבנים בעיר יאס - ראה להלן.
האדמו"ר רבי יהודה הורוויץ-הגר מדז'יקוב (תרס"ה-תשמ"ט, אנצי' לחסידות ב', עמ' ג-ד), בן האדמו"ר רבי אלטר יחזקאל אליהו מדז'יקוב, משושלת רופשיץ. התחנך בגרוסוורדיין בבית סבו [מצד אמו] האדמו"ר רבי ישראל הגר מויז'ניץ, בעל ה"אהבת ישראל", ונשא את בת דודו האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר מויז'ניץ [ממנו קיבל את שם המשפחה הגר]. בשנים תרצ"ו-תש"ד שימש כדיין ומו"צ בקלויזנבורג. לאחר השואה עלה לארץ והתיישב בירושלים, שם כיהן כר"מ בישיבת "בית יוסף צבי" (דושינסקי), ובה העמיד הרבה תלמידים. היה מקורב מאד ל"חזון איש". סירב להנהיג עדה, אך התקבצו סביבו חסידים ומעריצים רבים. בסוף ימיו התגורר בלונדון ושם נהג באדמו"רות. נודע כמתמיד עצום, כאיש קדוש, וכעובד ה' בדביקות גדולה. כל ימיו יגע בתורה ביגיעה עצומה. את רוב חידושי תורתו בהלכה ואגדה כתב בקיצור נמרץ בשולי גליונות ספריו שבספרייתו הגדולה. מחידושיו שנכתבו בשולי הגליונות נדפסו סדרת ספרים בשם "גליוני מהר"י".
[1], קז, [1], פט דף. שער נפרד לחלק שני. 39 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמי רטיבות. בלאי. סימני עש ברוב הספר. קרעים במספר דפים. קרעים וסימני עש בדף השער, עם נייר דבק מודבק בשוליו הפנימיים. כריכת עור חדשה.

שידוך השלום
בעותק "נתיבות המשפט" שלפנינו מופיעות חתימותיהם של רבי יחיאל מיכל טוביאס וחתנו רבי מתתיהו לנדא. על ההשתדכות ביניהם מובא הסיפור הבא:
רבי יוסף לנדא (אביו של רבי מתתיהו), מחבר השו"ת "ברכת יוסף", התמנה לרבה של יאסי על פי הוראת רבו המובהק הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין. לאחר כמה שנים, כשראה שקשה עליו משא הרבנות ביאסי, שהיתה עיר גדולה, הזמין רבה של יאסי את ידידו רבי אהרן משה טוביאס, בעל ה"קרני ראם", שיכהן יחד עמו ברבנות העיר. לאחר בואו של הרב טוביאס ליאסי פרצה מחלוקת קשה בין שני הרבנים בעניין הלכות מכירת חמץ. שני הרבנים אף הדפיסו קונטרסים פולמוסיים בעניין זה, האחד כנגד השני. גדולי אותו דור היו מעורבים בעניין, כשחלקם מצדדים בצד אחד וחלקם בצד השני. המחלוקת נמשכה מספר שנים למרות הנסיונות להשכין שלום בין הרבנים. לבסוף נמצא פתרון נפלא: גבירי העיר הציעו ששני הרבנים ישתדכו ביניהם ובנו של רבי יוסף לנדא - רבי מתתיהו - ישא את נכדתו של רבי אהרן משה טוביאס - בת בנו רבי יחיאל מיכל טוביאס, ועל ידי כך יעשו הצדדים שלום ביניהם.
החתן, רבי מתתיהו, מספר על פרשת המחלוקת בספר שכתב על תולדות אביו, "תולדות יוסף" (ברדיטשוב תרס"ח, דף ח), וכותב בין היתר: "וכמה פעמים השתדלו הגבירים ראשי העיר שיעשו שלום ביניהם, בכל זאת היה ללא הועיל... עד שבשנת תר"ו התאמצו והשתדלו מאד הגבירים הנכבדים שיהיו מחותנים וישדכו זה עם זה...".
רבי מתתיהו מוסיף ומספר שם כי הצעת השידוך היתה כרוכה בבעיה עקרונית: אמו וחמותו היו קרויות באותו שם: הינדא, ועל פי צוואת רבי יהודה החסיד יש להימנע מלהשתדך במקרה כזה. הוא מספר כי אביו רבי יוסף שאל אז את רבו המובהק רבי ישראל מרוז'ין על כך, "והסכימה דעתו הקדושה לעשות השידוך, ואמר בפה קדשו: כי הן אינן נקראות בשמן, רק 'רבנית', וכן כל הרבניות שבעולם אינן נקראין בשמן, רק 'רבנית', ולכן אין שום קפידא, ומה' יצא הדבר ונעשו מחותנים, ומאז והלאה היה השלום ביניהם באמת ובתמים".
לפנינו חתימות החתן וחותנו שהשתדכו ב"שידוך השלום".
רבי יחיאל מיכל טוביאס כיהן כאב"ד ווסלאי (וסלוי). חתנו רבי מתתיהו לנדא כיהן אב"ד פאנזעשט, לעספיץ ופאדיטורק שברומניה, מחבר הספרים "תולדות יוסף" ו"תוספת שם".