ספר יסוד יצחק, חלק ראשון - עניני מילה, בדרך הקבלה והחסידות; חלק שני - "הליכות עולם", הנהגות וסגולות, מאת רבי יצחק אייזיק הלוי מזורוביץ [מחבר הספרים "רזא מהימנא" ו"אותיות דרבי יצחק"]. זולקווא, [תק"ע 1810]. מהדורה ראשונה.
בדפים מא-מז, קונטרס סדר הלימוד ללילה שקודם המילה שקורין בל"א וואך-נאכט [ליקוטים מספר הזוהר].
העותק של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים בעל "ייטב לב". בדף השער שתי חתימות בכתב ידו (כפי שנהג לחתום): "ייטב" [=יקותיאל יהודה טייטלבוים]. חותמת בעלות של חתנו הגה"ק "הק' יעקב יוקיל טיטיל-בוים".
האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגעט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי - הרב מטולטשווא שעלה לצפת. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגעט, בירת מחוז מארמארוש, והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגעט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגעט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ספר ייטב פנים על המועדים, ספר רב טוב על התורה ושו"ת אבני צדק.
הגה"ק רבי ישראל יעקב יוקיל טייטלבוים מוואלאווע (תקצ"ח-תרפ"ד), אחיינו וחתנו של ה"ייטב לב" (בנו של הגה"ק רבי שמואל טייטלבוים אב"ד גורליץ - אחי ה"ייטב לב"). בשנת תרכ"ב נתמנה לאב"ד בערבעשט, ובשנת תרמ"ט עבר לכהן על מקום אביו כאב"ד גורליץ בגליציה. לאחר מחלוקת עם חסידי צאנז בעיר, שמינו עליהם לרב את גיסו רבי ברוך הלברשטאם (בן ה"דברי חיים" וחתן ה"ייטב לב"), עבר לכהן ברבנות וואלאווע (Wołowe, Mežhorje) ברוסיה הקרפטית, בה הקים ישיבה חשובה ונודע כאחד מגדולי האדמו"רים בדורו. מצאצאיו הסתעפו שושלות חשובות של רבנים ואדמו"רים, הממשיכים את דרכו עד היום הזה. קהילת וואלאווע בארה"ב ידועה כיום במערכת הכשרות המפוארת שלה.
[5], ה-סט דף. 23 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים בדפים רבים. בלאי. קרעים חסרים בדפים הראשונים, עם פגיעה במסגרת השער ופגיעות קלות בטקסט מצדו השני של הדף (משוקמים במילוי נייר). חותמות שונות (מתקופות שונות). כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 233.
המקובל רבי יצחק אייזיק הלוי בעל "יסוד יצחק"
מחבר הספר - המקובל האלוקי רבי יצחק אייזיק הלוי (תצ"ה-תקמ"ג), היה שוחט ובודק בכפר זורוויץ הסמוך לפרעמיסלא. לא רבים הפרטים הידועים על אודותיו. בהסכמות על ספריו הוא מתואר כצדיק נסתר ועני מרוד, שהתבודד ביערות ועבד את ה' בהתלהבות עצומה. את ספריו כתב בלילות. בעל "ברית כהונת עולם" סיפר עליו כי "בשעת השחיטה, והדמעות נושרות מבין ריסי עיניו". מסופר על המחבר שביקש מבעל ה"ישמח משה", שהתגורר בצעירותו בפרעמיסלא הסמוכה, לבוא ללמוד אצלו סתרי תורה, אך ה"ישמח משה" שלא הכירו מספיק, מיאן בכך. למחבר נגרמה חלישות הדעת מסירובו של ה"ישמח משה" ללמוד אצלו, ומטעם זה ציווה לפני פטירתו שיגנזו את כל כתביו בקבלה בקברו, מחמת שאין העולם ראוי להם. לאחר פטירת המחבר, התחרט מאד ה"ישמח משה" על שלא למד קבלה אצלו, וכדי לעשות נחת רוח לנשמתו, ציווה להעתיק את כתבי המחבר, ולגנוז בקבר העתקה בלבד, ואילו את כתב-היד המקורי להשאיר, ולערכו לדפוס, והוא זה שדאג להעתקתו, עריכתו והדפסתו של הספר "רזא מהימנא" (על פי ההסכמות וההקדמות לספריו "רזא מהימנא" ו"יסוד יצחק", וכן על פי המסופר בספר "תהלה למשה", מאת רבי משה דוד טייטלבוים, סיגט תרס"ו, דפים ג/2-ד/1). לפי המובא במקורות מאוחרים יותר, היה הבעש"ט נוסע להמתיק סוד עם המחבר ומשנודעה גדולתו וקדושתו נהרו אליו המונים (ראה: מ' וונדר, אנצ' לחכמי גליציה, ג', עמ' 268-272).

ספר שערי תשובה, עניני מוסר ותשובה, לרבינו יונה מגירונדי. לבוב, [תרט"ז] 1856.
עותק מיוחס של דודו ובן-דודו של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר - רבי יוסף אשכנזי אב"ד זלוטשוב, של בנו רבי ברוך אשכנזי מטבריה וצפת ושל נכדו רבי שרגא פייבוש אשכנזי מצפת וסאטמר.
חותמות ורישומי בעלות רבים - מכמה דורות של בני משפחת אשכנזי. רישומים בדף המגן: "שייך לה"ה האברך מו"ה יוסף אשכנזי", "שייך לה"ה הרבני הנגיד מו"ה יוסף אשכנזי אין זלטשאב". רישום חתום בדף המגן: "זה הספר שערי תשובה שייך לשמי הצעיר ברוך אשכנזי מזלאטשוב יע"א. היום יום ד' תבוא ח"י אלול תרנ"ד, פעה"ק טבריא תובב"א". בשער ובדף האחרון חתימה וחותמות בנו רבי "שרגא פייביש אשכנזי - בעיה"ק צפת ת"ו". בדף האחרון חותמת מעניינת עם רישום לידה: "בני אפרים יוסף דוב --- נולד א' וישלח י"ב כסלו תער"ב לפ"ק".
הרב מזלוטשוב - הגאון רבי אפרים יוסף דוב אשכנזי, בנו וממלא-מקומו של הגה"ק רבי יואל אשכנזי אב"ד זלוטשוב (מחבר ספר שו"ת מהר"י אשכנזי, מונקאטש תרנ"ג; בנו של הרה"ק רבי משה דוד אשכנזי הרב מטולטשווא וצפת). רבי יוסף היה חתנו של הגה"ק רבי יהושע העשיל פרנקל-תאומים אב"ד קומרנא (מגדולי תלמידי "החוזה" מלובלין, בנו של ה"ברוך טעם" הגה"ק רבי ברוך פרנקל-תאומים אב"ד לייפניק). כיהן ברבנות בעיר זלוטשוב, עד שעלה לארץ ישראל לעיה"ק צפת בשנת תר"נ בקירוב.
קרבת המשפחה בין רבי יוסף אשכנזי לאדמו"רי סיגט ולאדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר היתה כפולה. אחותו של רבי יוסף היתה הרבנית חנה טייטלבוים - אשת ה"קדושת יום טוב" (הוריו של רבי יואל מסאטמר), ואמו של ה"קדושת יום טוב", הרבנית רחל טייטלבוים - אשת ה"ייטב לב", היתה אחות-אביו של רבי יוסף.
בנו של רבי יוסף, החתום לפנינו, הרה"צ רבי ברוך אשכנזי מזלוטשוב, טבריה וצפת (נפטר תר"צ בערך), בן-דודו של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר. בשנת תר"נ עלה לצפת יחד עם אביו הרב מזלאטשוב. התגורר שנים רבות בעיר טבריה וחזר בשנות התר"ע לעיר צפת, בה היה אחד ממנהיגי הציבור ונכבדי קהילת "מרמרוש-סיגט" עד סוף שנות התר"פ בקירוב (חתום על מכתבים ציבוריים עד שנת תרפ"ו).
נכדו של רבי יוסף, רבי שרגא פייבוש אשכנזי מצפת (נספה בשואה בשנת תש"ד). חתן רבי יעקב יצחק אונגר מצפת (מצאצאי האדמו"ר רבי מרדכי דוד אונגר מדומברובה). נסע כשד"ר מארץ ישראל בשלהי תקופת מלחמת העולם הראשונה והגיע להונגריה. רבי שרגא פייביש התקרב - עפ"י עצת הרב מפלאנטש - אל קרוב-משפחתו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר והיה למשמשו בקודש לאורך תקופה של כ-27 שנה (בתקופת אורשיווא, קראלי וסאטמר), עד ימי השואה. גם בנו אחריו, רבי אפרים יוסף דוב אשכנזי - השני (תרע"ב-תשס"ב), היה משמשו בקודש ובן-ביתו של האדמו"ר מסאטמר במשך כשישים שנה ויד-ימינו בכל העניינים. רבי יוסף היה תלמיד חכם ופיקח מופלג, אדם גדול בחסידות וביראה. ערך את ספריו של האדמו"ר מסאטמר בהלכה ובאגדה והוציאם לאור. ראה בהקדמתו לשו"ת "דברי יואל".
מ דף. 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרע בדף המגן, משוקם בהדבקת נייר ונייר דבק. בלאי קל. סימני עש קלים. חותמות, חתימות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.

ספר מגלה עמוקות, רנ"ב אופנים לביאור תפלת "ואתחנן" עפ"י הקבלה, מהגאון רבי נתן נטע שפירא אב"ד קראקא ואבי תורת הקבלה בארצות אשכנז. פיורדא, תנ"א [1691]. מהדורה שניה.
חותמות של רבי "דוד שפירא בהגה"צ זצ"ל - רב ואב"ד פה בקאווסק". רישומי בעלות וחותמות שונות. בצד השער רישום נדבת הספר [כנראה לאיזו ספריית בית מדרש]: "נדבת יואל טיטלבום בשביל הספרי----" [יתכן שהנדבן המוזכר ברישום הוא גיסו של ר' דוד, הגה"ק רבי יואל טייטלבום אב"ד סאטמר, או אולי מדובר ב"יואל טיטלבום" אחר מבני המשפחה הענפה]. חתימות עתיקות בשער ובדפי הספר (רובן מחוקות), בין החתימות חתימה מתמשכת בכותרות כמה דפים: "אהרן וואלף טער--".
הגה"ק רבי דוד שפירא אב"ד בוקאווסק (תרל"ח-תרפ"ד, אנצ' לחסידות, א', עמ' תפז-תפח), בנו של האדמו"ר רבי מאיר יהודה שפירא אב"ד בוקאווסק (תר"ו-תרס"ח, אנצ' לחסידות, ג', עמ' סו-סז, בנו של האדמו"ר בעל "צמח דוד" מדינוב ונכדו של בעל "בני יששכר" מדינוב). בזיווגו הראשון היה רבי דוד שפירא חתן האדמו"ר רבי יהושע מדז'יקוב בעל "עטרת ישועה", ובזיווגו השני היה חתן האדמו"ר מסיגט רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים בעל "קדושת יום טוב", והיה גיסם של האדמו"רים רבי חיים צבי מסיגט בעל "עצי חיים" ורבי יואל אב"ד סאטמר. משנת תרס"ט כיהן כאדמו"ר ורב בבוקאווסק על מקום אביו. במלחמת העולם הראשונה גלה להונגריה. לאחר המלחמה התיישב בסאנוק, בה הקים מחדש את בית מדרשו, והנהיג עדה גדולה של חסידים ואנשי מעשה.
[2], קב דף (דפים נט-סד נכרכו שלא במקומם). 18.5-19.5 ס"מ (גודל הדפים אינו אחיד). מצב בינוני. כתמים וכתמי דיו. קרעים, בלאי, סימני עש, קרעים חסרים וחיתוך דפים עם פגיעה בטקסט (משוקמים בהדבקות נייר). חותמות. כריכה חדשה.

ספר עמוד התורה, מאמרים בדרך הקבלה והחסידות, מאת הרה"ק רבי יהודה צבי אייכנשטיין אב"ד ראזדאל, חתן האדמו"ר רבי צבי הירש מזידיטשוב. לבוב, [תרי"ג] 1853. מהדורה ראשונה. הסכמת האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצאנז.
העותק של חתן המחבר רבי יעקב טויבש אב"ד זידיטשוב ויאסי. רישומי בעלות וחתימות בדף השער: "שייך להרב הגאון הגדול החריף ובקי בנגלה ובנסתר... מו"ה יעקב טויבש שליט"א האבד"ק יאסס והגליל חתן הרה"ק בעל ספר הקדוש הזה"; "...כבוד קדושת הרב הגאון מו"ה מנחם מסאנז נ"י...".
חתן המחבר - הגאון רבי יעקב טויבש (תקע"ח בערך-תר"ן, אוצר הרבנים 9642), בנו הרביעי של רבי אהרן משה טויבש אב"ד יאסי בעל ה"קרני ראם". נשא לאשה את הרבנית מרים בת הרב הקדוש רבי יהודה צבי אייכנשטיין מראזדאל (מחבר הספר שלפנינו), נכדתו של האדמו"ר רבי צבי הירש מזידיטשוב. גאון מפורסם, מגדולי הרבנים החסידיים בדורו. בתחילה כיהן כאב"ד זידיטשוב ומשנת תרכ"ח חזר לעיר יאסי לכהן ברבנות והיה אחד משלשת הרבנים שניהלו יחד את עניני הרבנות בעיר הגדולה (השניים האחרים היו: רבי שמואל שמלקא טויבש אב"ד העיר ורבי ישעיה שור בעל ה"כליל תפארת"). רבי יעקב טויבש היה מדייני העיר ורבה של שכונת פודול-ראש ["הגשר האדום"]. עמד בקשרי שו"ת עם גדולי דורו: רבי שלמה קלוגר מברודי, ה"דברי חיים" מצאנז, ה"בית יצחק" מלבוב ועוד. במכתבו של בעל ה"דברי חיים" מצאנז, שנתפרסם ב"קול יעקב" (צ'רנוביץ', תרל"ב - אודות מחלוקת הרבנות בבוטשאטש), הוא כותב כי יש "לשמוע בקול מח' [מחותני]", כשכוונתו לרבי יעקב טויבש.
בסוף הספר מודפס מכתב מאלמנת המחבר, "שרה בת הרב הקדוש המפורסים מהור"ר צבי הירש זצוק"ל מזידיטשוב יצ"ו", עם הכותרת: "דברי בת אדוננו הקדוש זצוק"ל, היא האשה הנעצבת אלמנת הרב המחבר הקדוש זצוק"ל - אשר הביאה מחברת הלז לבית הדפוס".
[1], פט, צב-צג דף. 24.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש רבים, עם פגיעות קלות בטקסט. רישומים בכתב-יד בשער ובעמוד האחרון. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 465.

ספר יסוד יוסף, רמזים וגימטריות על שמות הקודש והספירות, עם דרשות על פי הקבלה, מאת רבי יוסף יוסקא הלוי מרובנא. מינקוביץ, [תקס"ג 1803]. מהדורה ראשונה.
המחבר, המקובל הקדוש רבי יוסף יוסקא הלוי מרובנא (נפטר תק"ס, אנצ' לחסידות, ב', עמ' קמט-קנ), תלמידם של המגיד ממעזריטש ורבי מיכל מזלוטשוב. רבי יוסף היה מבחירי וראשוני תלמידיו של המגיד רבי דוב בער ממעזריטש, עוד מהתקופה בה הוא כיהן כמגיד ברובנא. המגיד ממעזריטש היה זה שהביאו מטורטשין אל רובנא ומינה אותו שם ל"מגיד", בסיוע חותנו רבי אהרן אב"ד רובנא. באגרת ששלח רבי זושא מאניפולי אל "החוזה" מלובלין בשבחו של רבי יוסף, נכתב: "...אודות איש צדיק המפורסם הגדול, החריף ובקי, החסיד הגאון כ"ש מוהר"ר יוסף... כבר רצו לקבל אותו לרב אב"ד בכמה קהילות קדושות, ולא רצה... מפני ביטול תורה ותפלה. ואני מכיר אותו שדרכו לישב תמיד בהתבודדות ולעסוק בתורה ובתפלה וחסידות ופרישות. גם אחי החסיד המפורסם בוצינא קדישא איש אלקי קדוש יאמר לו, מוהר"ר אלימלך מנוחתו שלום, היה מחבבו מאד מאד, גם אמר לי... למעלה ראיתי אותו לבוש לבנים...".
העותק של האדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורה. בדף השער שתיים מחותמותיו (מעט מטושטשות): חותמת אחת עם שמו, "נחום דובער פרידמאן", וסמל האריה במרכזה; וחותמת נוספת "מנחת שי".
האדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורה (נפטר תרמ"ג). נכד האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין. בן האדמו"ר רבי שלום יוסף וחתן האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה. לרבי נחום דובער הייתה ספריה גדולה, ובה היו כמה סוגי חותמות. ספרים שקיבל מבית אביו נחתמו בחותמת "נחלת אבותי", ספרים שנקנו בכספו נחתמו בחותמת "קנין כספי", וספרים שקיבל במתנה נחתמו בחותמת "מנחת שי" (כמו בספר שלפנינו).
חתימות עתיקות (לא מזוהות) בראש השער. בדף השני חותמת וחתימת צנזור.
[4], ט, יא-פח, [1] דף. 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים בשולי שני הדפים הראשונים, עם פגיעה בטקסט בדף השני, וקרעים משוקמים במספר מקומות נוספים. סימני עש. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 232.