חמשה חומשי תורה עם פירושים שונים, ועם שלושה פירושים חדשים: פירוש הגר"א "אדרת אליהו", ושני פירושים על המסורה: "מנורת שלמה" ו"מנחת כליל", מאת רבי אור שרגא פייבוש אב"ד דוברובנא [חתן הגר"א]. דוברובנה, תקס"ד, 1804. שני שערים.
מהדורה ראשונה של פירושו של הגר"א מווילנא לתורה, עם הקדמת בניו של הגר"א. מעבר לשער של חלק ב': הסכמות רבי חיים מוולוז'ין ורבני ליטא ורייסין.
[2], סח דף; נד דף; [1], מו דף; נא דף; נד דף; טז דף. 47 ס"מ. שוליים רחבים. מצב משתנה, טוב עד בינוני. כתמים. כתמי רטיבות (סימני עובש במספר דפים). קרעים בדפי השער ובמספר דפים נוספים, עם פגיעה בטקסט, חלקם משוקמים. סימני עש בודדים. חותמות ורישומי צנזורה. כריכת עור חדשה ומהודרת.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1.

ספר לחם תרומה, דרוש על התורה ועל המשנה, מאת רבי אהרן ב"ר ישעיה קרעגלושקר מווילנא, מגיד בבאלטרעמאנץ ובוואראנאווי. פיורדא, [תקמ"א 1781]. מהדורה יחידה.
ספר זה הינו אחד הראשונים המביאים שמועות בשם הגר"א מווילנא, עוד בחייו. המחבר מתאר את הגר"א בתארים: "רבינו הגאון הגדול המקובל ואיש אלקי" (דף ג/2); "מה ששמעתי שאמרו משמי'[ה] דגברא רבא הגאון האמיתי המפורסי'[ם] בדורו חסידא ופרישא... כמוהר"ר אליהו ש"ן [שיחיה נצח] מווילנא הבירה" (דף יז/2); "מה ששמעתי בשם... הרב הגאון הגדול מופת הדור חסידא ופרישא, המקובל הגדול ואיש אלוקי... כמוהר"ר אליהו ש"ץ [שמרהו צורינו] מווילנא הבירה..." (דף כד/2).
במקביל, מובאות בספר זה גם שמועות בשם גדולי החסידות מדורו של המחבר, ולמעשה זה הוא אחד מן הספרים הראשונים בהם נדפסו שמועות מדבריהם הקדושים. בדף ד/1 מובאים דברים בשם המגיד ממזריטש: "הרב הגאון הגדול המקובל מוהר"ר דוב בער ז"ל", ובשם הבעל שם טוב: "הרב המקובל ואיש אלוקי המנוח מוהר"ר ישראל מעזבדר ז"ל". בדף ד/2 הוא מביא דברים בשם רבי שמעלקא מניקלשבורג: "בשם הגאון המקובל הגדול רבי הגאון המפורסים המנוח מוהר"ר שמעלקא נ"ע", ובדף כז/2 הוא מביא דברים בשם רבי לוי יצחק מברדיטשוב, עוד מהתקופה בה כיהן כאב"ד פינסק: "בשם הגאון הגדול המקובל אלקי מוהר"ר לוי אב"ד דק"ק פינסק דליטא".
[3], ד-נו דף. 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. מעט נזקי עש, עם פגיעות בטקסט. חותמות. כריכה חדשה.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 1284.

משנה תורה להרמב"ם, סט שלם בארבעה כרכים. אמשטרדם, שנת מכת"ב [תס"ב-תס"ג 1702-1703]. המהדורה המוגהת ביותר של ספרי הרמב"ם, מהדורת-אם לרוב המהדורות שבאו אחריה. בכרך הראשון שער נוסף, מאויר בפיתוח נחושת. בשניים מהכרכים, לוחות איורים להלכות שבת, סוכה, קידוש החודש וכלאים. ארבעה כרכים.
בשער המאויר של הכרך הראשון חתימות הגאון רבי " זרח איידליץ" מפראג. רישומי בעלות נוספים בדף זה. בשער הכרך השני רישומי בעלות [קצוצים מעט] המעידים שהספר שייך לרבי זרח איידליץ: "הספר הלז שייך לאדוני מ"ו התו' המופ'... כבוד מו"ה זרח מפראג לראיי' באתי על החתו' הק' יעקב...". בבדיקה מצאנו כי נכתב סימן מרכאות (") מעל המספור של דף ז'. הדבר נעשה כנראה ע"י רבי זרח איידליץ (כרמז לשמו, וכנראה כסימון למניעת גניבה). סימון זה מופיע בכל הכרכים ומכאן שכל הסט היה בבעלותו.
הגהות בודדות בכתב-יד ממספר כותבים.
הגאון רבי זרח איידליץ (תפ"ה-תק"מ בערך), בעל "אור לישרים". מגדולי הרבנים ומרביצי התורה בעיר פראג בזמן ה"נודע ביהודה". דרשן ודיין. התמסר לחינוך בחורים והעמיד אלפי תלמידים, אותם הלהיב ללימוד התורה בשיטת לימודו המיוחדת והעמוקה, ורבים מהם צמחו להיות מגדולי התורה בדורם. על מצבתו נכתב כי הורה דעה לתלמידיו במשך ארבעים שנה ללא הפסקה.
בצעירותו למד אצל רבי יהונתן אייבשיץ, שגידלו כבן בביתו, לאחר שהתייתם מאביו. רבי זרח כותב על כך בהספדו על רבי יהונתן אייבשיץ. הוא מספר כי היה תלמיד חביב ואהוב לרבו יותר משאר התלמידים וכי גם הוא החזיר לרבו אהבה: "...ובודאי אני אהבתיו הרבה מאד, יותר משאר תלמידיו...". לימים נתעלה והיה דרשן ומוכיח לרבים בבתי הכנסיות השונים שבעיר פראג, ודרשותיו עשו רושם רב, עד כדי שרב העיר בעל "נודע ביהודה" ושאר חכמי העיר היו באים להאזין לדרשותיו המלהיבות, שנאמרו תוך גילויי גאונות מפליאה. הנודע ביהודה כתב בהסכמה לספר דרשותיו "אור לישרים" (פראג, תקמ"ה): "כבוד המנוח הרב הגאון המפורסם מוהר"ר זרח איידליץ זצ"ל, אשר כל ימיו לימד תורה ברבים בחריפות ובקיאות, והעמיד תלמידים הרבה כנודע ומפורסם, ומלבד שהיה חריף גדול ושנון בלימוד הלכה... עוד היה חכים טובא בדברי אגדה ותוכחת מוסר, כאשר דרש פעמים רבות בבתי כנסיות שבקהילתנו, ואנא שמענא מפיו דברים מתוקים ונכנסים בלב השומע להלהיב הלבבות ביראת שמים". בסיום דבריו כותב שם ה"נודע ביהודה": "כי בודאי הקורא בדרושים הללו יתן אל לבו יראת בוראו, ויתגבר כארי לשוב בתשובה שלימה".
[9], שכז, [6] דף; [2], רכז, [4] דף; [2], שסח, [9] דף; [1], שט, [13] דף. 35 ס"מ. [2] דף של לוחות האיורים בכרך הראשון (מתוך [6] הדפים בספירה האחרונה) נכרכו לפני דף שכז. מצב כללי טוב. כתמים. כתמי רטיבות במספר דפים. קרעים עם חסרון בשער המאויר ובדף השער שאחריו בכרך הראשון. קרעים במספר דפים, משוקמים. הדבקת נייר לחיזוק, בעיקר בדפים ראשונים ואחרונים. קרע עם פגיעה בטקסט באחד הדפים בכרך הרביעי. כריכות עור חדשות מהודרות.
ראה: סטפנסקי ספרי יסוד, עמ' 48.

ספר פירוש על הרמב"ם, מאת רבי דוד עראמה. אמשטרדאם, [תס"ו 1706]. מהדורה שניה.
במרכז דף השער חתימת ידו של הגאון רבי נתן אדלר: " נתן אדלר". חתימות נוספות והקדשות בשולי דף השער. מספר הגהות למדניות בכתב-יד. בדף המגן הקדשה עצמית על קבלת הספר מרבי נתן אדלר, למתנת נישואין: " ניתן לי לדורן[!] חתונה מאת הרב מהור"ר נתן אדליר נר"ו מפרנקפורט דמיין. הק' משה אברהם ברנדסג"ל".
הגאון הקדוש רבי נתן הכהן אדלר (תק"ב-תק"ס), נולד בפרנקפורט דמיין לאביו רבי יעקב שמעון אדלר. גאון בתורה וגדול בחכמת הקבלה. עמד בראשות ישיבה שייסד בביתו בפרנקפורט, והיה רבו המובהק של רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר" – שמזכירו רבות בספריו בעניני הלכה ובעניני תורת הקבלה, וכותב עליו: "רבי המובהק הגאון החסיד המפורסם הנש"ר הגדול" ["נשר" – מליצה על משמעות השם "אדלר"], "מורי הגאון החסיד", "מורי החסיד שבכהונה". סבל רדיפות רבות מאנשי העיר, שאף אסרו עליו לקיים את המנין בבית מדרשו, שהיה מבוסס על מנהגיו המיוחדים עפ"י תורת הקבלה. בשנת תקמ"ב עזב רבי נתן אדלר את פרנקפורט והתיישב בבוסקוביץ שבמורביה. תלמידו רבי משה סופר (בעל ה"חתם סופר") דבק בו והתלווה עמו לבוסקוביץ ושם למד איתו. כשנתיים בלבד שימש רבי נתן אדלר כרב העיר בוסקוביץ, והיו אלה השנים היחידות שבהן שימש ברבנות. בשנת תקמ"ה בערך חזר לביתו ובית מדרשו שבפרנקפורט דמיין.
המקבל, רבי משה אברהם ברנדס סג"ל, היה כנראה אחד מצאצאיו של הגאון הנודע רבי משה ברנדיס סג"ל (ת"מ-תקכ"ז), אב"ד שנייטוך, בומסלא ומגנצא, הידוע בשם "רבי משה חריף".
[3], ב-מ, [1], מב-פה דף. 20 ס"מ בקירוב. נייר איכותי. שוליים רחבים. מצב טוב-בינוני. כתמי רטיבות. בלאי בשולי הדפים. נקבי עש, עם פגיעות בטקסט. פגמים וקרעים קלים בדף השער. כריכת עור חדשה.

ספר נקודות הכסף, על שו"ע יורה דעה, מאת רבי שבתי כהן בעל הש"ך. תשובות והשגות על דברי בעל הט"ז. פראג, [תקל"ז 1777].
העותק של רבי מרדכי בנעט אב"ד ניקלשבורג ומדינת מורביה – בדף לפני השער, רישומי בעלות: " מתת אלוקי'[ם] היא אשר חנן את עבדו הק' מרדכי פנעט מנ"ש"; " כאשר חנן אלקים בזה הספר נ"ה [נקודות הכסף] הק' [--- הק'?] אברל בנעט נ"י מנ"ש" [יתכן שזו חתימת בנו בכורו רבי יעקב אברל בנעט, תקל"ט-תרכ"ה].
בדף כג/1 שתי הגהות למדניות ארוכות (כ-200 מילים!) בכתב יד זעיר וצפוף [כפי הנראה, כתב ידו של רבי מרדכי בנעט].
הגאון רבי מרדכי (המהר"ם) בנעט (תקי"ג-תקפ"ט) אב"ד ניקלשבורג ו"רב המדינה" [רב ראשי] של מדינת מורביה, מגדולי מנהיגי דורו. תלמיד ה"נודע ביהודה" ותלמיד רבי שמעלקא מניקלשבורג [רבי שמואל שמעלקא הורוויץ אב"ד ניקלשבורג, מגדולי החסידות, אחי בעל ה"הפלאה"], ממנו קיבל בחכמת הקבלה. מספרים כי בעת שהותו באותם ימים בבית רבו, פגש שם את הצדיק החסידי רבי אלימלך מליז'ענסק בעל "נועם אלימלך" (ויש אומרים שהיה זה אחיו, רבי זוסיא מאניפולי), שגער בו שלא ירבה בתעניות ובסיגופים כדי שלא יזיק לו הדבר לבריאותו.
לאחר פטירת רבי גרשון חיות אב"ד ניקלשבורג התמנה תחתיו לרב העיר ניקלשבורג ול"רב המדינה" של מדינת מורביה. במשרה זו כיהן כארבעים שנה. כמו כן, עמד בראש הישיבה בניקלשבורג, שמנתה בשיאה כ-400 תלמידים. היה מן הדמויות הבולטות במאבק נגד תנועת הרפורמה שהתעוררה באותם ימים. העמיד תלמידים רבים, בהם מגדולי הרבנים באותו דור. ביניהם גם רבי שמחה בונם מפשיסחא – מגדולי החסידות, הגאון רבי יהודה אסאד, רבי ירמיה לעוו בעל "דברי ירמיה", ועוד רבים וחשובים. מחיבוריו נדפסו: תכלת מרדכי – דרשות, הר המור (גדולת מרדכי) – שו"ת, פרשת מרדכי – שו"ת, מחשבת מרדכי – על התורה, ספר מהר"ם בנעט (דברי מרדכי) – חידושים על טושו"ע, וחיבורים נוספים.
החתם סופר בהספדו עליו כינה אותו "צדיק, גדול הדור, רבן של ישראל... מארי דכולא תלמודא לא הניח דבר גדול ודבר קטן, ובן יחיד לשכינתא קדישא". בהסכמה לספר תשובותיו "הר המור" (גדולת מרדכי), כותב עליו החתם סופר: "הגאון הגדול מעוז ומגדול רבן של כל בני הגולה... אשר הארץ האירה מכבוד תורתו...".
[1], ב-מד דף. 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. חותמות. כריכת עור חדשה.