מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
- book (52) Apply book filter
- ספרי (42) Apply ספרי filter
- חסידות (39) Apply חסידות filter
- chassid (39) Apply chassid filter
- ישראל (32) Apply ישראל filter
- jewish (32) Apply jewish filter
- ישראל; (21) Apply ישראל; filter
- יהודים (21) Apply יהודים filter
- ומדינת (21) Apply ומדינת filter
- ארץ (21) Apply ארץ filter
- אישים (21) Apply אישים filter
- ציונות (21) Apply ציונות filter
- ציונות, (21) Apply ציונות, filter
- israel (21) Apply israel filter
- israel; (21) Apply israel; filter
- note (21) Apply note filter
- palestin (21) Apply palestin filter
- person (21) Apply person filter
- zionism (21) Apply zionism filter
- zionism, (21) Apply zionism, filter
- כתבי (19) Apply כתבי filter
- יד (19) Apply יד filter
- manuscript (19) Apply manuscript filter
- letter (16) Apply letter filter
- ספרים (14) Apply ספרים filter
- prayer (13) Apply prayer filter
- גרפיקה (12) Apply גרפיקה filter
- ואמנות (12) Apply ואמנות filter
- art (12) Apply art filter
- graphic (12) Apply graphic filter
- paint (12) Apply paint filter
- אירופה (11) Apply אירופה filter
- קהילות (11) Apply קהילות filter
- סלאוויטא (11) Apply סלאוויטא filter
- וזיטומיר (11) Apply וזיטומיר filter
- ומלכי (11) Apply ומלכי filter
- communiti (11) Apply communiti filter
- european (11) Apply european filter
- monarch (11) Apply monarch filter
- slavita (11) Apply slavita filter
- zhitomir (11) Apply zhitomir filter
- הגהות (10) Apply הגהות filter
- וחתימות (10) Apply וחתימות filter
- ועותקים (10) Apply ועותקים filter
- מיוחסים (10) Apply מיוחסים filter
- עם (10) Apply עם filter
- gloss (10) Apply gloss filter
- import (10) Apply import filter
- ownership (10) Apply ownership filter
- signatur (10) Apply signatur filter
מציג 109 - 120 of 153
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $2,000
הערכה: $4,000 - $6,000
לא נמכר
Relazione curiosissima, ed insieme verissima del strano successo del preteso Messia degli Ebrei, il quale cagiono tanta commozione in quella Nazione, e termino poi farsi turco [דו"ח מפליא ובו בזמן אמיתי לגמרי, על עלייתו המפתיעה לגדולה של משיח השקר היהודי שחולל מהומה גדולה בארץ ולבסוף הפך לטורקי], מאת "Padre Beccaranda". דפוס Gozzi, ונציה ופרמה, [כנראה, 1741 או 1742]. איטלקית.
קונטרס בן ארבעה עמודים, ובו מכתב שנשלח מקונסטנטינופול לרומא כדי לבשר על התאסלמותו של שבתי צבי.
מכתב זה, הנחשב לאחת העדויות החשובות והמוקדמות להמרת דתו של שבתי צבי, חובר כנראה עוד בשנת 1666 – שבועות ספורים לאחר שנכלא שבתי צבי בידי השלטונות העות'מאנים והמיר את דתו. כפי הנראה, הופץ המכתב בקרב הקהילות היהודיות בנסיון למגר את האמונה השבתאית, ולאורך המאות ה-17 וה-18 נדפס במספר מהדורות (ידועות לא פחות מחמש מהדורות שנדפסו כבר בשנת 1667).
בפתח המכתב מציג המחבר בקצרה את קורות חייו של שבתי צבי, ואחר כך מפרט באריכות את התמורות והמאורעות שהביאו להתאסלמותו. על פי עדותו, ראה המחבר את האירועים במו עיניו (לאורך המכתב משובצים רמזים שונים לנוכחותו במקום), ועל האירועים הקודמים שמע מפי עדים מהימנים. משורות הפתיחה ניתן ללמוד כי המכתב חובר בתשובה לשאלה של אדם אחר, ששמו לא נזכר ("הנני משיב לשאלתו של אדוני על אשר אירע לאותו יהודי, שהעמיד פנים שהנו המשיח").
לפנינו מהדורה שראתה אור ללא ציון תאריך ההדפסה, אך ככל הנראה מדובר במהדורה שנדפסה רק בשנת 1741 – כ-75 שנים [!] לאחר שהמיר שבתי צבי את דתו (ואפשר שהיא מלמדת על המשך המאבק בתנועה השבתאית גם בתקופה מאוחרת זו).
אף ששמו המלא של המחבר אינו נזכר באף אחת מהמהדורות, במהדורה שלפנינו ובמהדורות נוספות צוין הכינוי Padre Beccaranda, וככל הנראה מדובר בכומר הישועי Jacques Becherand ששהה בקונסטנטינופול בין השנים 1660-1667.
[1] דף, מקופל לשניים (ארבעה עמודים מודפסים), 24.5 ס"מ בקירוב (רוחב השוליים אינו אחיד). כתמים, סימני קיפול וקרעים קלים. קרעים חסרים בשוליים ולאורך סימני הקיפול (קטנים, עם פגיעה קלה בטקסט). קילופים בנייר, עם פגיעות קלות בטקסט. רישום בכתב-יד בשוליים העליונים של עמוד השער.
למידע נוסף על מכתב זה והמהדורות השונות שבהן נדפס: Between Information and Proselytism: Seventeenth-century Italian Texts on Sabbatai Zevi מאת Stefano Villani (בתוך: Daat: A Journal of Jewish Philosophy & Kabbalah, גליון 82, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, 2016).
מעזבון פרופ' שלמה סימונסון.
קונטרס בן ארבעה עמודים, ובו מכתב שנשלח מקונסטנטינופול לרומא כדי לבשר על התאסלמותו של שבתי צבי.
מכתב זה, הנחשב לאחת העדויות החשובות והמוקדמות להמרת דתו של שבתי צבי, חובר כנראה עוד בשנת 1666 – שבועות ספורים לאחר שנכלא שבתי צבי בידי השלטונות העות'מאנים והמיר את דתו. כפי הנראה, הופץ המכתב בקרב הקהילות היהודיות בנסיון למגר את האמונה השבתאית, ולאורך המאות ה-17 וה-18 נדפס במספר מהדורות (ידועות לא פחות מחמש מהדורות שנדפסו כבר בשנת 1667).
בפתח המכתב מציג המחבר בקצרה את קורות חייו של שבתי צבי, ואחר כך מפרט באריכות את התמורות והמאורעות שהביאו להתאסלמותו. על פי עדותו, ראה המחבר את האירועים במו עיניו (לאורך המכתב משובצים רמזים שונים לנוכחותו במקום), ועל האירועים הקודמים שמע מפי עדים מהימנים. משורות הפתיחה ניתן ללמוד כי המכתב חובר בתשובה לשאלה של אדם אחר, ששמו לא נזכר ("הנני משיב לשאלתו של אדוני על אשר אירע לאותו יהודי, שהעמיד פנים שהנו המשיח").
לפנינו מהדורה שראתה אור ללא ציון תאריך ההדפסה, אך ככל הנראה מדובר במהדורה שנדפסה רק בשנת 1741 – כ-75 שנים [!] לאחר שהמיר שבתי צבי את דתו (ואפשר שהיא מלמדת על המשך המאבק בתנועה השבתאית גם בתקופה מאוחרת זו).
אף ששמו המלא של המחבר אינו נזכר באף אחת מהמהדורות, במהדורה שלפנינו ובמהדורות נוספות צוין הכינוי Padre Beccaranda, וככל הנראה מדובר בכומר הישועי Jacques Becherand ששהה בקונסטנטינופול בין השנים 1660-1667.
[1] דף, מקופל לשניים (ארבעה עמודים מודפסים), 24.5 ס"מ בקירוב (רוחב השוליים אינו אחיד). כתמים, סימני קיפול וקרעים קלים. קרעים חסרים בשוליים ולאורך סימני הקיפול (קטנים, עם פגיעה קלה בטקסט). קילופים בנייר, עם פגיעות קלות בטקסט. רישום בכתב-יד בשוליים העליונים של עמוד השער.
למידע נוסף על מכתב זה והמהדורות השונות שבהן נדפס: Between Information and Proselytism: Seventeenth-century Italian Texts on Sabbatai Zevi מאת Stefano Villani (בתוך: Daat: A Journal of Jewish Philosophy & Kabbalah, גליון 82, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, 2016).
מעזבון פרופ' שלמה סימונסון.
קטגוריה
קהילות ישראל ומלכי אירופה
קָטָלוֹג
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $3,000
הערכה: $4,000 - $5,000
נמכר ב: $3,750
כולל עמלת קונה
אוסף חוברות, דפים ועלונים, שנדפסו בפריז – תפילות ושירים לכבוד הקיסר נפוליאון בונפרטה, ביניהם פרסומים רשמיים של אסיפת נכבדי היהודים וה"סנהדרין" היהודית שהקים נפוליאון בפריז.
• עלון מודפס, קריאה מ"אסיפת פקידי בני ישראל יושבי צרפת ואיטאליאה הנקהלת פה פאריס לבני אמונתם ולשומרי תורתם". פריז, תשרי תקס"ז, אוקטובר 1806. עברית ואיטלקית (עמודה מול עמודה).
• עלון מודפס, קריאה מטעם ה"סנהדרין של נפוליאון", להתפלל להצלחתו של נפוליאון. פריז, [תקס"ז 1806] חתומים (בדפוס): רבי יוסף דוד זינצהיים, רבי נפתלי הירש לקא"ב, רבי יהושע בן ציון סגרי, רבי מזל טוב מודינא, רבי אברהם חי קולוניא, ועוד. עברית בלבד.
• חוברת מודפסת לכבוד יום הולדתו של נפוליאון – "ביום התקדש חג הולדת האדיר נפוליאוני קיסר הצרפתים ומלך איטאליא" – Ode Pour Le Jour De La Naissance De Napoléon Le Grand, מאת רבי אברהם חי קולוניא ממנטובה. פריז, תקס"ו 1806. עברית וצרפתית.
• חוברת מודפסת לכבוד יום הולדתו של נפוליאון – "למנצח שיר מזמור ביום הלדת [!] הקיסר ומלך נפולאון ראשון..." – L'augusto Anniversario della Nascita di s. m. Napoleone il Grande, מאת רבי מזל טוב מודינא, "לכבוד ראש האסיפה כמה"ר אברהם פורטאדו". פריז, תקס"ז 1806. עברית ואיטלקית.
• עלון מודפס, "תפלה לבני ישראל יושבי צרפת ואיטליא על הצלחת צבאות חיל אדונינו הקיסר והמלך נפוליאון הגדול יר"ה". פריז, חשון תקס"ז [1806]. "נדפס בבית הדפוס של הקיסר".
• "קול בני ישראל ק"ק מנטובה..." – Orazione Degli Ebrei di Mantova…, דף מודפס, בצדו האחד בעברית ובצדו השני באיטלקית – תפילה להריון ופרי בטן ולידה עבור "הקיסרית והמלכה מאריה לויגיה [=לואיזה] ממשפחת אווסטריא[!] הרמה והנשאה אשת מע' רוממות אדונינו הקיסר והמלך נאפוליאון הגדול" מנטובה, [תקע"א 1811 בערך].
יחסו של הקיסר נפוליאון אל היהודים היה מורכב. מצד אחד, קיבלו היהודים תחת חסותו שוויון זכויות ונפוליאון ביקש לרכוש את אהדתם במחוות שונות, ומאידך שאף להגביר את הפיקוח על היהודים וביקש "לתקן" אותם. בחודש יולי 1806 כינס נפוליאון בפריז את "אסיפת נכבדי היהודים", שכללה רבנים בעיקר מצרפת ומאיטליה, על מנת לדון ולקבל החלטות בענייני היהודים שבממלכתו. בהמשך אותה שנה החליט נפוליאון לכנס אסיפה מצומצמת יותר, שתיקרא "סנהדרין" ותמנה 71 חברים, ובכך לתת תוקף דתי להחלטותיה. בראש ה"סנהדרין" הועמד הגאון רבי דוד זינצהיים, בעל "יד דוד", ובין היתר היו חברים בה גם כמה מגדולי רבני איטליה באותם ימים. לפנינו פריטי דפוס שנדפסו ברובם באותה שנה בפריס, על ידי נציגי האסיפה היהודית ו"הסנהדרין" (על נפוליאון והיהודים, ראה: ברוך מבורך, נפוליאון ותקופתו, רשומות ועדויות עבריות של בני הדור, ירושלים תשכ"ח).
6 פריטים. גודל משתנה. רוב הקונטרסים והעלונים במצב טוב.
• עלון מודפס, קריאה מ"אסיפת פקידי בני ישראל יושבי צרפת ואיטאליאה הנקהלת פה פאריס לבני אמונתם ולשומרי תורתם". פריז, תשרי תקס"ז, אוקטובר 1806. עברית ואיטלקית (עמודה מול עמודה).
• עלון מודפס, קריאה מטעם ה"סנהדרין של נפוליאון", להתפלל להצלחתו של נפוליאון. פריז, [תקס"ז 1806] חתומים (בדפוס): רבי יוסף דוד זינצהיים, רבי נפתלי הירש לקא"ב, רבי יהושע בן ציון סגרי, רבי מזל טוב מודינא, רבי אברהם חי קולוניא, ועוד. עברית בלבד.
• חוברת מודפסת לכבוד יום הולדתו של נפוליאון – "ביום התקדש חג הולדת האדיר נפוליאוני קיסר הצרפתים ומלך איטאליא" – Ode Pour Le Jour De La Naissance De Napoléon Le Grand, מאת רבי אברהם חי קולוניא ממנטובה. פריז, תקס"ו 1806. עברית וצרפתית.
• חוברת מודפסת לכבוד יום הולדתו של נפוליאון – "למנצח שיר מזמור ביום הלדת [!] הקיסר ומלך נפולאון ראשון..." – L'augusto Anniversario della Nascita di s. m. Napoleone il Grande, מאת רבי מזל טוב מודינא, "לכבוד ראש האסיפה כמה"ר אברהם פורטאדו". פריז, תקס"ז 1806. עברית ואיטלקית.
• עלון מודפס, "תפלה לבני ישראל יושבי צרפת ואיטליא על הצלחת צבאות חיל אדונינו הקיסר והמלך נפוליאון הגדול יר"ה". פריז, חשון תקס"ז [1806]. "נדפס בבית הדפוס של הקיסר".
• "קול בני ישראל ק"ק מנטובה..." – Orazione Degli Ebrei di Mantova…, דף מודפס, בצדו האחד בעברית ובצדו השני באיטלקית – תפילה להריון ופרי בטן ולידה עבור "הקיסרית והמלכה מאריה לויגיה [=לואיזה] ממשפחת אווסטריא[!] הרמה והנשאה אשת מע' רוממות אדונינו הקיסר והמלך נאפוליאון הגדול" מנטובה, [תקע"א 1811 בערך].
יחסו של הקיסר נפוליאון אל היהודים היה מורכב. מצד אחד, קיבלו היהודים תחת חסותו שוויון זכויות ונפוליאון ביקש לרכוש את אהדתם במחוות שונות, ומאידך שאף להגביר את הפיקוח על היהודים וביקש "לתקן" אותם. בחודש יולי 1806 כינס נפוליאון בפריז את "אסיפת נכבדי היהודים", שכללה רבנים בעיקר מצרפת ומאיטליה, על מנת לדון ולקבל החלטות בענייני היהודים שבממלכתו. בהמשך אותה שנה החליט נפוליאון לכנס אסיפה מצומצמת יותר, שתיקרא "סנהדרין" ותמנה 71 חברים, ובכך לתת תוקף דתי להחלטותיה. בראש ה"סנהדרין" הועמד הגאון רבי דוד זינצהיים, בעל "יד דוד", ובין היתר היו חברים בה גם כמה מגדולי רבני איטליה באותם ימים. לפנינו פריטי דפוס שנדפסו ברובם באותה שנה בפריס, על ידי נציגי האסיפה היהודית ו"הסנהדרין" (על נפוליאון והיהודים, ראה: ברוך מבורך, נפוליאון ותקופתו, רשומות ועדויות עבריות של בני הדור, ירושלים תשכ"ח).
6 פריטים. גודל משתנה. רוב הקונטרסים והעלונים במצב טוב.
קטגוריה
קהילות ישראל ומלכי אירופה
קָטָלוֹג
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $4,000
לא נמכר
Liste de MM. les deputes de la Nation Juive, Convoqués à Paris par ordre de Sa Majesté l' Empereur et Roi [רשימת האדונים הנכבדים, נציגי האומה היהודית, הנקראים להתאסף בפריז בפקודת הוד מעלתו הקיסר והמלך]. הוצאת Dabin, libraire, Palais du Tribunat, פריז, 1806. צרפתית.
עותק מהחוברת הרשמית שפרסמה הקיסרות הצרפתית, הקוראת לכינון אספת נכבדי היהודים וקובעת את רשימת המשתתפים באסיפה.
בשנת 1806 הוגשו מספר תלונות נגד יהודי אלזס על שהם גובים ריבית נשך מנוצרים. התלונות עוררו מחדש את שאלת מעמדם של היהודים כאזרחים בצרפת שלאחר המהפכה, ובעקבותיהן הורה נפוליאון על כינוס אסיפה של כמאה מנהיגים יהודים במטרה לבחון את יחסה של הקהילה היהודית אל חוק המדינה הצרפתי, ובעקיפין – להכריע האם יוכלו היהודים להיטמע בחברה הצרפתית. לחברי האסיפה הוצגו תריסר שאלות: האם הצרפתים הם אחים או נוכרים בעיני היהודים? האם היהודים רואים בצרפת את מולדתם? האם מותר ליהודי לשאת אישה נוצרית? מה סמכות השיפוט של הרבנים? ושאלות נוספות. דיוני האספה עוררו עניין רב ברחבי אירופה (פרוטוקולים של הדיונים פורסמו בצרפתית, אנגלית, איטלקית וגרמנית), ומקץ כמה חודשים הגישו הנציגים את תשובתם הסופית לקיסר – נכונות לקבל את חוקי המדינה הצרפתית כמסגרת לחוקי הקהילה היהודית. על מנת להקנות להחלטה "תוקף הלכתי", הורה נפוליאון על הקמת "הסנהדרין של פריז", אספה מצומצמת בת 71 משתתפים (כמניין חברי הסנהדרין הגדולה בימי בית שני), שהכפיפה, למעשה, את חוקי ההלכה לחוקי המדינה הצרפתית. בעקבות פעילותן של "אסיפת הנכבדים" ו"הסנהדרין של פריז", אומץ תקנון המפקיע את סמכותן החברתית והאזרחית של הקהילות היהודיות, ופעילותה של הרבנות צומצמה לתחום הפולחן ואחזקת בתי הכנסת בלבד.
החוברת שלפנינו כוללת שני חלקים: • צו קיסרי (Décret Imperial) מיום 30.5.1806, הקורא לנציגים להתכנס ב-15 ביולי אותה השנה, ומורה על השעיית כל החובות של האיכרים הנוצרים למלווים היהודים בריבית, עד שתדון האספה בשינויים הנדרשים בקהילה היהודית. • רשימה מפורטת של כמאה שמות וכתובות של נציגי הקהילות היהודיות שזומנו לאסיפה, מחולקים על פי המחוזות השונים בצרפת (נציגים אחדים זומנו מאיטליה שהייתה אז תחת שליטת נפוליאון). הרשימה כוללת רבנים, מנהיגי קהילה ופרנסים יהודים ממגוון הזרמים והתנועות ביהדות של אותה תקופה, ובהם הרב יוסף דוד זינצהיים (רב העיר שטרסבורג; מאוחר יותר מונה לעמוד בראש "הסנהדרין של פריז"), הרב אברהם דה קולוניה, הבנקאי אברהם פורטדו מהקהילה הספרדית בעיר בורדו (יושב ראש האסיפה), הרב חננאל נפי מפרארה, ואחרים.
בעמוד השער של החוברת, תחת הכותרת, נדפסה המילה העברית "א-להים".
18 עמ', 14.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. פגמים וקרעים קלים בשוליים. הדף האחרון מנותק חלקית. החוברת כרוכה בעטיפת נייר חלקה.
עותק מהחוברת הרשמית שפרסמה הקיסרות הצרפתית, הקוראת לכינון אספת נכבדי היהודים וקובעת את רשימת המשתתפים באסיפה.
בשנת 1806 הוגשו מספר תלונות נגד יהודי אלזס על שהם גובים ריבית נשך מנוצרים. התלונות עוררו מחדש את שאלת מעמדם של היהודים כאזרחים בצרפת שלאחר המהפכה, ובעקבותיהן הורה נפוליאון על כינוס אסיפה של כמאה מנהיגים יהודים במטרה לבחון את יחסה של הקהילה היהודית אל חוק המדינה הצרפתי, ובעקיפין – להכריע האם יוכלו היהודים להיטמע בחברה הצרפתית. לחברי האסיפה הוצגו תריסר שאלות: האם הצרפתים הם אחים או נוכרים בעיני היהודים? האם היהודים רואים בצרפת את מולדתם? האם מותר ליהודי לשאת אישה נוצרית? מה סמכות השיפוט של הרבנים? ושאלות נוספות. דיוני האספה עוררו עניין רב ברחבי אירופה (פרוטוקולים של הדיונים פורסמו בצרפתית, אנגלית, איטלקית וגרמנית), ומקץ כמה חודשים הגישו הנציגים את תשובתם הסופית לקיסר – נכונות לקבל את חוקי המדינה הצרפתית כמסגרת לחוקי הקהילה היהודית. על מנת להקנות להחלטה "תוקף הלכתי", הורה נפוליאון על הקמת "הסנהדרין של פריז", אספה מצומצמת בת 71 משתתפים (כמניין חברי הסנהדרין הגדולה בימי בית שני), שהכפיפה, למעשה, את חוקי ההלכה לחוקי המדינה הצרפתית. בעקבות פעילותן של "אסיפת הנכבדים" ו"הסנהדרין של פריז", אומץ תקנון המפקיע את סמכותן החברתית והאזרחית של הקהילות היהודיות, ופעילותה של הרבנות צומצמה לתחום הפולחן ואחזקת בתי הכנסת בלבד.
החוברת שלפנינו כוללת שני חלקים: • צו קיסרי (Décret Imperial) מיום 30.5.1806, הקורא לנציגים להתכנס ב-15 ביולי אותה השנה, ומורה על השעיית כל החובות של האיכרים הנוצרים למלווים היהודים בריבית, עד שתדון האספה בשינויים הנדרשים בקהילה היהודית. • רשימה מפורטת של כמאה שמות וכתובות של נציגי הקהילות היהודיות שזומנו לאסיפה, מחולקים על פי המחוזות השונים בצרפת (נציגים אחדים זומנו מאיטליה שהייתה אז תחת שליטת נפוליאון). הרשימה כוללת רבנים, מנהיגי קהילה ופרנסים יהודים ממגוון הזרמים והתנועות ביהדות של אותה תקופה, ובהם הרב יוסף דוד זינצהיים (רב העיר שטרסבורג; מאוחר יותר מונה לעמוד בראש "הסנהדרין של פריז"), הרב אברהם דה קולוניה, הבנקאי אברהם פורטדו מהקהילה הספרדית בעיר בורדו (יושב ראש האסיפה), הרב חננאל נפי מפרארה, ואחרים.
בעמוד השער של החוברת, תחת הכותרת, נדפסה המילה העברית "א-להים".
18 עמ', 14.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. פגמים וקרעים קלים בשוליים. הדף האחרון מנותק חלקית. החוברת כרוכה בעטיפת נייר חלקה.
קטגוריה
קהילות ישראל ומלכי אירופה
קָטָלוֹג
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $1,500
הערכה: $2,000 - $4,000
לא נמכר
ארבע חוברות מתקופת ייסודה של "הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת": שלוש חוברות המתעדות את הקמתה של קונסיסטוריה חדשה בנפת קסל, וחוברת אחת שנדפסה מטעם הקונסיסטוריה המרכזית בפריז וחולקה בין המחוזות השונים – תפילה לשלום הקיסרית מארי לואיז לרגל הריונה. קסל (Casale) ופריז, [1809-1811]. צרפתית, איטלקית ועברית.
"הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת" (Le Consistoire central israélite de France) נוסדה בשנת 1808 בידי נפוליאון כמוסד עליון לניהול הקהילה היהודית ברחבי צרפת. המוסד החדש חולל מהפכה ביחסי היהודים ומדינות אירופה, הפקיע את ניהולן של הקהילות מהרבנים המקומיים ולראשונה בהיסטוריה הפך את הדת היהודית לדת רשמית באירופה.
הקמת המוסד התרחשה בכמה שלבים: בתחילה, הורה נפוליאון על כינוסה של "אסיפת הנכבדים" – מנהיגי קהילות ובעלי ממון, שנדרשו לאשר את הכפפת החוק היהודי לחוק הצרפתי. בשלב השני, הורה נפוליאון על כינוסה של "הסנהדרין של פריז" – אסיפת רבנים ואנשי דת, שנועדה לאשר את ההחלטה הקודמת ולהעניק לה תוקף של פסיקה הלכתית. לבסוף הוקם מוסד חדש וראשון מסוגו, "הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת", שריכז לידיו את ניהול הקהילות, מינוי הרבנים והפיקוח על התקנות. הארגון פעל באמצעות רשת של "קונסיסטוריות" – מועצות מקומיות של חברי הקהילה (מרביתם לא היו אנשי דת), שקיבלו את הוראותיהם מ"הקונסיסטוריה המרכזית" שבפריז, בכפוף למשרד הדתות.
לפנינו ארבע חוברות מודפסות – שלוש חוברות המתעדות את הקמתה של הקונסיסטוריה בנפת קסל (Casale, כיום צפון איטליה), ותפילה לשלום הקיסרית מארי לואיז, שנדפסה מטעם הקונסיסטוריה המרכזית וחולקה בין הקהילות השונות:
1. Décret impérial qui ordonne l'exécution d'un réglement du 10 décembre 1806, concernant les Juifs. Au palais des Tuileries, le 17 mars 1808 [צו אימפריאלי המונה את האמצעים ליישום התקנה הנוגעת ליהודים מיום 10 בדצמבר 1806...]. דפוס Louis Maffei, קסל, [1809?]. צרפתית.
חוברת ובה נדפס הצו ההיסטורי המורה על הקמת המוסד החדש – "הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת". בין היתר, מורה הצו על הקמת קונסיסטוריה חדשה עבוד כל קהילה בת 2000 יהודים ומעלה, ומדגיש ארבעה תפקידים: פיקוח על החלטות הרבנים בהתאם ל"פסיקת ההלכה" של "הסנהדרין של פריז"; ניהול הכספים ובתי הכנסת; עידוד היהודים לאמץ משלחי יד מועילים; ניהול הכספים ובתי הכנסת; ודיווח לרשויות על מספר היהודים. בחוברת נדפס צו נוסף, המגביל הקמת בתי כנסת חדשים.
7 עמ', 25.5 ס"מ בקירוב.
2. Procès verbal de l'installation suivie le jour 25 mai 1809 du Consistoire départemental des israélites établi à Casal… et Discours prononcés à cette occasion par Monsieur le Sous-Préfet et par Monsieur le Grand rabbin [פרוטוקול של ייסוד הקונסיסטוציה היהודית בקסל ביום 25 במאי 1809... ונאומים שנישאו במעמד זה בידי הפרפקט המשני והרב הראשי]. דפוס Louis Maffei, קסל [1809?]. צרפתית.
[10] עמ', 25 ס"מ בקירוב.
3. Réglement concernant la police intérieure et extérieure, l'administration et les employés des temples des Israélites compris dans la circonscription consistoriale de Casal [חוקים הנוגעים לשיטור פנימי וחיצוני, לניהול ולמועסקים, בבתי התפילה היהודים שבתחום הקונסיסטוריה של קסל]. דפוס Ludovic Maffei, קסל, [1811?]. צרפתית ואיטלקית. בדף השער נדפס החותם הרשמי של הקונסיסטוריה בעיר קסל.
21 עמ', 29 ס"מ.
4. Prière pour Sa Majesté l'impératrice et reine, adoptee par le Constistoire central [תפילה להוד מלכותה, הקיסרית המלכה, שאומצה בידי הקונסיסטוריה המרכזית]. דפוס Consistoire central des Israélites, פריז, 1810. עברית וצרפתית. בדף השער נדפס החותם הרשמי של הקונסיסטוריה המרכזית של יהודי צרפת.
בתחילת החוברת נדפס מכתב מהקונסיסטוריה המרכזית אל חברי הקונסיסטוריות השונות – בקשה להתפלל לשלום הקיסרית עד הלידה, על פי הנוסח המופיע בחוברת בצירוף שני פרקי תהילים שנדפסו בה. חתום בדפוס בידי הרב הראשי של צרפת, דוד זינצהיים, ורבנים נוספים, ובחותמת של הקונסיסטוריה. בהמשך החוברת מופיעה התפילה, בעברית ובצרפתית, עם כותרת: "תפלה לבני ישראל יושבי מלכות צרפת בבקר לפני ה' ישפכו שיחם אליו יתחננו בעד שלום גברתנו הקיסרית ומלכה כי הרה ללדת מטעם רועי אבן ישראל קריאי עדת הקונסיסטואר צאנטראל אשר בפאריס עיר מלך רב".
[1], 7 עמ', 25 ס"מ בקירוב.
מצב משתנה. מצב כללי טוב. כתמים וקמטים קלים. קרעים קלים בשוליים. חוברת אחת עם מספר נקבים קטנים. כפולה מנותקת באחת החוברות. שתיים מהחוברות כרוכות בעטיפת נייר.
החוברות אינן מופיעות בקטלוג הספרייה הלאומית.
קטגוריה
קהילות ישראל ומלכי אירופה
קָטָלוֹג
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $6,000
הערכה: $8,000 - $12,000
נמכר ב: $7,500
כולל עמלת קונה
אוסף מעניין של כ-50 מסמכים בכתב-יד ובדפוס המתעדים את תולדותיו של הגוף המייצג את תושביה היהודים של וינה – "הקהילה היהודית וינה" (Israelitische Kultusgemeinde Wien) החל מימיו הראשונים. באוסף כרוזים המתעדים את הליך הבחירות להנהלת הקהילה, החל מן הבחירות הראשונות באפריל 1849; חליפת מכתבים בין הקהילה היהודית לעיריית וינה הנוגעת לייסודו של בית ספר יהודי בעיר; מסמך הקורא לייסוד בית המדרש לרבנים בווינה; חוברות ומסמכים המכילים רשימות של שמות חברי הקהילה ונציגיהם; ופריטי נייר נוספים. רבים מהפריטים חתומים (בדפוס או בכתב-יד) בידי מנהיגי הקהילה ובכירים במוסדות השלטון של אוסטריה. וינה, 1849 עד סוף המאה ה-19 (כמה מסמכים מוקדמים יותר). גרמנית.
בשנת 1782 פרסם הקיסר יוזף השני את "כתב הסובלנות", הנחשב לסנונית הראשונה של תהליך האמנציפציה של יהודי אירופה. הצו העניק ליהודים הקלות חשובות בתחומי המסחר וחיי החברה, אולם הותיר את ההגבלות על הקמת בתי הכנסת, מוסדות החינוך וייסוד קהילה עצמאית על כנן. שבעים שנה מאוחר יותר, בעקבות גל המהפכות הלאומיות שהתחולל באירופה ("אביב העמים"), הוחלט להסיר את ההגבלות על היהודים, ובשנת 1849 הותר ליהודי וינה לראשונה להתאגד במסגרת קהילתית ולבחור נציגים לניהול מוסדות הקהילה. בנאום שנשא בחודש אפריל של אותה השנה, השתמש לראשונה קיסר אוסטריה, פרנץ יוזף, בביטוי "הקהילה היהודית של וינה". תקנון הקהילה נקבע לראשונה בשנת 1852 (הנחשבת לשנת הייסוד הרשמית), ובשנת 1867 הוסרו המגבלות האזרחיות האחרונות מעל ליהודי אוסטריה.
האוסף שלפנינו כולל, בין היתר:
כרוזים ופרסומים נוספים הקשורים לבחירות להנהלת "הקהילה היהודית וינה", החל מהבחירות הראשונות שהתקיימו באפריל 1849. בהם:
• An die israelitischen Einwohner Wiens [אל תושביה היהודים של וינה], הודעה לקראת הבחירות הראשונות להנהלת הקהילה היהודית, עליה חתומים (בדפוס) שנים-עשר הנציגים שמונו זמנית על-ידי השלטונות לייצג את יהודי העיר. דפוס Hirschfeld, מרץ 1849.
• An die israelitischen Einwohner Wiens, die bisher an der Vertreterwahl Theil genommen haben [אל תושביה היהודים של וינה שלקחו חלק בבחירות לנציגי הקהילה], כרוז (דף מודפס, מקופל לשניים) הכולל מידע לגבי סמכויותיה של הנהלת הקהילה היהודית ורשימה של המועמדים לקראת הבחירות הראשונות להנהלת הקהילה. דפוס Hirschfeld, י9 באפריל 1849.
• "פתק בחירות" מיום הבחירות הראשון להנהלת הקהילה היהודית ב-30 באפריל 1849 – טופס מודפס, בו מולאו בכתב-יד שנים-עשר שמות.
• Kundmachung - An die israelitische Gemeinde in Wien! [הודעה אל חברי הקהילה בווינה!], כרוז הכולל רשימה של שנים-עשר הנציגים שזכו במרבית הקולות להנהלת הקהילה. דפוס U. Klopf Senior und A. Eurich, יולי 1849.
• Tabelle der für die Jahre 1853 bis 1861 stattgehabten Vorstandswahlen in der israel. Cultusgemeinde Wien [טבלה עבור הבחירות שהתקיימו להנהלת הקהילה היהודית בווינה, 1853-1861], מסמך בכתב-יד – טבלה עם שמות הנציגים והתפקידים השונים להם נבחרו. נובמבר 1862.
• כרוזים ופרסומים נוספים, בדפוס ובכתב-יד, הקשורים להנהלת הקהילה היהודית של וינה עד לשנת 1868.
חוברות ומסמכים העוסקים במעמדם האזרחי של יהודי אוסטריה ובסמכויותיה של הנהלת "הקהילה היהודית וינה". בהם:
• Die Regelung der Staatsbürgerlichen Stellung der Juden in Oesterreich [הסדרת מעמדם האזרחי של יהודי אוסטריה], מסמך בן שמונה עמודים הבוחן את מצבם המשפטי-אזרחי של יהודי אוסטריה. דפוס Aler. Eurich, [וינה, 1859].
• Bericht des zur Revision der prov. Statuten der Wiener israelitischen Cultusgemeinde eingesetzten Ausschusses [דוח הוועדה שהוקמה לבחינת התקנות הזמניות של הקהילה היהודית וינה], חוברת מודפסת, עליה חתום בדפוס יוסף וורטהיימר (Josef von Wertheimer), ראש הקהילה היהודית של וינה בשנים 1864-1867. דפוס Bendiner & Schloßberg, [אמצע שנות ה-60 של המאה ה-19 בקירוב].
• Statut der israelitischen Kultus-Gemeinde in Wien [חוקת הקהילה היהודית וינה], מסמך מודפס ובו מוגדרות, ב-30 סעיפים, סמכויותיהם של חברי ונציגי הקהילה היהודית של וינה. דפוס Aler. Eurich, י1867.
• Landes-Gesetz- und Verordnungsblatt für das Erzogthum Österreich unter der Enns [חוקים ותקנות בארכידוכסות אוסטריה...], עלון רשמי ובו, בין היתר, כמה תקנות מטעם משרד החינוך והתרבות באוסטריה המגדירות את התנאים למינויים של רבנים באוסטריה תחתית. דפוס ממשלתי (K.K. Hof- und Staatsbuchdruckerei), י1892.
מכתבים, מסמכים ופריטים נוספים העוסקים בחינוך, בבית המדרש לרבנים בווינה ובמוסדות חינוך נוספים של "הקהילה היהודית וינה". בהם:
• חליפת מכתבים בין עיריית וינה לקהילה היהודית, בנושא הקמת בית-ספר יסודי יהודי בעיר (1854-1856): שלושה מכתבים מטעם העירייה, הדורשת לפתוח את בית הספר היהודי בעיר, ושני מכתבי תגובה מטעם הקהילה (אחד אל העירייה והשני אל שר החינוך), המבקשים לבטל את הדרישה בטענה שבית הספר יגרום להרחקת היהודים מהנוצרים. המכתב האחרון דוחה את עתירת היהודים ומורה לפתוח את בית הספר.
• Hohes K. K. Ministerium für Cultus und Unterricht! [משרד החינוך והתרבות של הקיסרות ההבסבורגית!], מסמך מטעם הקהילות היהודיות בווינה, פראג ולמברג, הקורא לייסוד בית המדרש לרבנים בווינה (Israelitisch-Theologische Lehranstalt), חתום בכתב-יד בידי נציגי הקהילות. [וינה?, סוף המאה ה-19 בקירוב].
מלווה בסקירה היסטורית (בת תשעה עמודים) של המאמצים שעשו הקהילות במשך מעל מאה שנה כדי לקבל את האישורים הנדרשים לייסודו של בית המדרש.
• Österreichisches pädagogisches Wochenblatt zur Beförderung des Erziehungs- und Volksschulwesen [שבועון חינוכי אוסטרי לעידוד החינוך והלימוד בבתי ספר ציבוריים].
שלושה גליונות של כתב עת בענייני חינוך (התפרסם פעמיים בשבוע בין השנים 1842-1865), הכוללים מאמרים לשאלת החינוך היהודי. גיליונות 57-59. הוצאת A. Pichler's Witwe & Sohn, וינה, יולי 1857.
חוברות בכתב-יד ובדפוס – רשימות חברי "הקהילה היהודית וינה" ונציגיה. בהן:
• חוברת בכתב-יד ובה תיעוד מפורט של בעלי התפקידים השונים בהנהלת "הקהילה היהודית וינה" בין השנים 1805-1867.
• Register der Bethplaetze [פנקס המקומות בבית-הכנסת], חוברת בכתב-יד ובה רישום של כ-550 חברי הקהילה היהודית בווינה בהתאם לסידור הישיבה באגפים השונים של בית הכנסת והסכומים שתרמו תמורת המקום בשנים 1856-1857.
• Verzeichnis der mitglieder der israelitischen Kultusgemeinde in Wien [רשימת חברי הקהילה היהודית וינה], חוברת מודפסת הכוללת רשימה של כאלפיים חברי הקהילה היהודית של וינה (גברים), עם פירוט המקצוע והעיסוק של כל אחד מהחברים. דפוס: Jacob Schloßberg, וינה, 1868.
מסמכים נוספים, רובם בכתב-יד, הקשורים לקהילה היהודית של וינה.
סה"כ כ-50 פריטים. גודל ומצב משתנים.
בשנת 1782 פרסם הקיסר יוזף השני את "כתב הסובלנות", הנחשב לסנונית הראשונה של תהליך האמנציפציה של יהודי אירופה. הצו העניק ליהודים הקלות חשובות בתחומי המסחר וחיי החברה, אולם הותיר את ההגבלות על הקמת בתי הכנסת, מוסדות החינוך וייסוד קהילה עצמאית על כנן. שבעים שנה מאוחר יותר, בעקבות גל המהפכות הלאומיות שהתחולל באירופה ("אביב העמים"), הוחלט להסיר את ההגבלות על היהודים, ובשנת 1849 הותר ליהודי וינה לראשונה להתאגד במסגרת קהילתית ולבחור נציגים לניהול מוסדות הקהילה. בנאום שנשא בחודש אפריל של אותה השנה, השתמש לראשונה קיסר אוסטריה, פרנץ יוזף, בביטוי "הקהילה היהודית של וינה". תקנון הקהילה נקבע לראשונה בשנת 1852 (הנחשבת לשנת הייסוד הרשמית), ובשנת 1867 הוסרו המגבלות האזרחיות האחרונות מעל ליהודי אוסטריה.
האוסף שלפנינו כולל, בין היתר:
כרוזים ופרסומים נוספים הקשורים לבחירות להנהלת "הקהילה היהודית וינה", החל מהבחירות הראשונות שהתקיימו באפריל 1849. בהם:
• An die israelitischen Einwohner Wiens [אל תושביה היהודים של וינה], הודעה לקראת הבחירות הראשונות להנהלת הקהילה היהודית, עליה חתומים (בדפוס) שנים-עשר הנציגים שמונו זמנית על-ידי השלטונות לייצג את יהודי העיר. דפוס Hirschfeld, מרץ 1849.
• An die israelitischen Einwohner Wiens, die bisher an der Vertreterwahl Theil genommen haben [אל תושביה היהודים של וינה שלקחו חלק בבחירות לנציגי הקהילה], כרוז (דף מודפס, מקופל לשניים) הכולל מידע לגבי סמכויותיה של הנהלת הקהילה היהודית ורשימה של המועמדים לקראת הבחירות הראשונות להנהלת הקהילה. דפוס Hirschfeld, י9 באפריל 1849.
• "פתק בחירות" מיום הבחירות הראשון להנהלת הקהילה היהודית ב-30 באפריל 1849 – טופס מודפס, בו מולאו בכתב-יד שנים-עשר שמות.
• Kundmachung - An die israelitische Gemeinde in Wien! [הודעה אל חברי הקהילה בווינה!], כרוז הכולל רשימה של שנים-עשר הנציגים שזכו במרבית הקולות להנהלת הקהילה. דפוס U. Klopf Senior und A. Eurich, יולי 1849.
• Tabelle der für die Jahre 1853 bis 1861 stattgehabten Vorstandswahlen in der israel. Cultusgemeinde Wien [טבלה עבור הבחירות שהתקיימו להנהלת הקהילה היהודית בווינה, 1853-1861], מסמך בכתב-יד – טבלה עם שמות הנציגים והתפקידים השונים להם נבחרו. נובמבר 1862.
• כרוזים ופרסומים נוספים, בדפוס ובכתב-יד, הקשורים להנהלת הקהילה היהודית של וינה עד לשנת 1868.
חוברות ומסמכים העוסקים במעמדם האזרחי של יהודי אוסטריה ובסמכויותיה של הנהלת "הקהילה היהודית וינה". בהם:
• Die Regelung der Staatsbürgerlichen Stellung der Juden in Oesterreich [הסדרת מעמדם האזרחי של יהודי אוסטריה], מסמך בן שמונה עמודים הבוחן את מצבם המשפטי-אזרחי של יהודי אוסטריה. דפוס Aler. Eurich, [וינה, 1859].
• Bericht des zur Revision der prov. Statuten der Wiener israelitischen Cultusgemeinde eingesetzten Ausschusses [דוח הוועדה שהוקמה לבחינת התקנות הזמניות של הקהילה היהודית וינה], חוברת מודפסת, עליה חתום בדפוס יוסף וורטהיימר (Josef von Wertheimer), ראש הקהילה היהודית של וינה בשנים 1864-1867. דפוס Bendiner & Schloßberg, [אמצע שנות ה-60 של המאה ה-19 בקירוב].
• Statut der israelitischen Kultus-Gemeinde in Wien [חוקת הקהילה היהודית וינה], מסמך מודפס ובו מוגדרות, ב-30 סעיפים, סמכויותיהם של חברי ונציגי הקהילה היהודית של וינה. דפוס Aler. Eurich, י1867.
• Landes-Gesetz- und Verordnungsblatt für das Erzogthum Österreich unter der Enns [חוקים ותקנות בארכידוכסות אוסטריה...], עלון רשמי ובו, בין היתר, כמה תקנות מטעם משרד החינוך והתרבות באוסטריה המגדירות את התנאים למינויים של רבנים באוסטריה תחתית. דפוס ממשלתי (K.K. Hof- und Staatsbuchdruckerei), י1892.
מכתבים, מסמכים ופריטים נוספים העוסקים בחינוך, בבית המדרש לרבנים בווינה ובמוסדות חינוך נוספים של "הקהילה היהודית וינה". בהם:
• חליפת מכתבים בין עיריית וינה לקהילה היהודית, בנושא הקמת בית-ספר יסודי יהודי בעיר (1854-1856): שלושה מכתבים מטעם העירייה, הדורשת לפתוח את בית הספר היהודי בעיר, ושני מכתבי תגובה מטעם הקהילה (אחד אל העירייה והשני אל שר החינוך), המבקשים לבטל את הדרישה בטענה שבית הספר יגרום להרחקת היהודים מהנוצרים. המכתב האחרון דוחה את עתירת היהודים ומורה לפתוח את בית הספר.
• Hohes K. K. Ministerium für Cultus und Unterricht! [משרד החינוך והתרבות של הקיסרות ההבסבורגית!], מסמך מטעם הקהילות היהודיות בווינה, פראג ולמברג, הקורא לייסוד בית המדרש לרבנים בווינה (Israelitisch-Theologische Lehranstalt), חתום בכתב-יד בידי נציגי הקהילות. [וינה?, סוף המאה ה-19 בקירוב].
מלווה בסקירה היסטורית (בת תשעה עמודים) של המאמצים שעשו הקהילות במשך מעל מאה שנה כדי לקבל את האישורים הנדרשים לייסודו של בית המדרש.
• Österreichisches pädagogisches Wochenblatt zur Beförderung des Erziehungs- und Volksschulwesen [שבועון חינוכי אוסטרי לעידוד החינוך והלימוד בבתי ספר ציבוריים].
שלושה גליונות של כתב עת בענייני חינוך (התפרסם פעמיים בשבוע בין השנים 1842-1865), הכוללים מאמרים לשאלת החינוך היהודי. גיליונות 57-59. הוצאת A. Pichler's Witwe & Sohn, וינה, יולי 1857.
חוברות בכתב-יד ובדפוס – רשימות חברי "הקהילה היהודית וינה" ונציגיה. בהן:
• חוברת בכתב-יד ובה תיעוד מפורט של בעלי התפקידים השונים בהנהלת "הקהילה היהודית וינה" בין השנים 1805-1867.
• Register der Bethplaetze [פנקס המקומות בבית-הכנסת], חוברת בכתב-יד ובה רישום של כ-550 חברי הקהילה היהודית בווינה בהתאם לסידור הישיבה באגפים השונים של בית הכנסת והסכומים שתרמו תמורת המקום בשנים 1856-1857.
• Verzeichnis der mitglieder der israelitischen Kultusgemeinde in Wien [רשימת חברי הקהילה היהודית וינה], חוברת מודפסת הכוללת רשימה של כאלפיים חברי הקהילה היהודית של וינה (גברים), עם פירוט המקצוע והעיסוק של כל אחד מהחברים. דפוס: Jacob Schloßberg, וינה, 1868.
מסמכים נוספים, רובם בכתב-יד, הקשורים לקהילה היהודית של וינה.
סה"כ כ-50 פריטים. גודל ומצב משתנים.
קטגוריה
קהילות ישראל ומלכי אירופה
קָטָלוֹג
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $2,500
נמכר ב: $3,750
כולל עמלת קונה
שני פנקסים גדולים, כפי הנראה של יצרן חותמות מירושלים, עם אלפי דוגמאות של חותמות שיוצרו בירושלים ובארץ ישראל, בשנים תרפ"ד-תרצ"א בקירוב 1924-1931. עברית, ערבית ואנגלית.
ברבות מן החותמות איורי הכותל המערבי, מגדל דוד והמקומות הקדושים, ועוד איורים וסמלים שונים.
פנקס מעניין המתעד את כל רובדי החיים בארץ ישראל באותן שנים – חיי הרוח, חיי התרבות וחיי החומר: • חותמות רבנים, בתי מדרש, אגודות צדקה וארגונים פוליטיים, ישיבות ומוסדות ציבור – בירושלים, חברון, טבריה, צפת וערים שונות בארץ ישראל. • חותמות רשמיות של קבוצות התיישבות וועדי שכונות. • חותמות ה"מוכתר" בכפרים ובשכונות שונות. • חותמות של רשויות ממשלתיות שונות, בתי משפט ורשויות עירוניות ברחבי הארץ. • תעודות עליה וחותמות ויזה של מעברי גבול. • חותמות של בתי מסחר ותעשיה, בתי מרקחת ומעבדות, רופאים ובתי חולים, בנקים וחברות פיננסיות, מערכות עתונים וספריות, ועוד. • ברכות "שנה טובה", וחותמות לקופסאות אתרוגים ולולבים. • חותמות כשרות וחותמות שו"בים, תלושי מזון, קבלות ואמצעי תשלום. • חותמות אישורי כניסה לקולנוע ("ראינוע") ואישורי השתתפות במופעי חזנות. • ועוד חותמות שונות בנושאים מגוונים.
בין שמות הרבנים המופיעים בחותמות: רבי "יעקב מאיר ראשון לציון וראש הרבנים בארץ ישראל", רבי "אברהם יצחק הכהן קוק – הרב הראשי לארץ ישראל –פעה"ק ירושלם...", רבי "משה מרדכי עפשטיין – אב"ד ור"מ דישיבת חברון 'כנסת ישראל' בעה"ק ירושלם...", "ישיבת חברון 'כנסת ישראל' – עיה"ק ירושלם ת"ו", רבי "רבינו מאיר פראנקו רב ומורה צדק בעה"ק חברון תובב"א", רבי "יעקב יוסף סלאנים – רב ראשי לעדת אשכנזים בעה"ק חברון...", רבי "יעקב חי זריהן ראב"ד לעדת הספרדים בעה"ק טבריא" ורבי "ע"ה יעקב חי וואעקנין הי"ו – סגן נשיא כוללות ספרדים בעה"ק טבריא...", רבי "זידא העליר רב ור"מ בעה"ק צפת...", "פנחס בן צבי גראייבסקי" ו"שרגא פייביל גראייבסקי", רבי "ישראל ניסן... קופרשטאך אבד"ק מאקאווא", הרבנית "בת שבע בת אדמו"ר הה"צ ר' יצחק זצ"ל מבאהוש...", האדמו"ר רבי "יוחנן טווערסקי בהרה"צ מטאלנא שליט"א בעה"ק ירושלם...", רבי שמשון אהרן פולונסקי [הרב מטעפליק], "קהל קדוש פורט סעיד יע"א...", ועוד בתי כנסיות רבים בירושלים, ארץ ישראל ומצרים.
חותמות ממשלתיות של בית המשפט העליון, של "בית המשפט הפלילי הגדול", ושל בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום – בירושלים, באר שבע, יפו, נצרת, רמאללה, רמלה, עזה, חברון, שכם, מג'דל, ג'נין, טול כרם, עכו, מטולה ובית שאן; בתי המשפט "לקרקעות" בירושלים, חיפה, יפו ושכם.
שתי מחברות כרוכות הכוללות יחד כ-310 עמ', עם דוגמאות חתימה של חותמות. 18 ס"מ בקירוב. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. דפים רופפים. קרעים ובלאי. כריכות ישנות ובלויות.
ברבות מן החותמות איורי הכותל המערבי, מגדל דוד והמקומות הקדושים, ועוד איורים וסמלים שונים.
פנקס מעניין המתעד את כל רובדי החיים בארץ ישראל באותן שנים – חיי הרוח, חיי התרבות וחיי החומר: • חותמות רבנים, בתי מדרש, אגודות צדקה וארגונים פוליטיים, ישיבות ומוסדות ציבור – בירושלים, חברון, טבריה, צפת וערים שונות בארץ ישראל. • חותמות רשמיות של קבוצות התיישבות וועדי שכונות. • חותמות ה"מוכתר" בכפרים ובשכונות שונות. • חותמות של רשויות ממשלתיות שונות, בתי משפט ורשויות עירוניות ברחבי הארץ. • תעודות עליה וחותמות ויזה של מעברי גבול. • חותמות של בתי מסחר ותעשיה, בתי מרקחת ומעבדות, רופאים ובתי חולים, בנקים וחברות פיננסיות, מערכות עתונים וספריות, ועוד. • ברכות "שנה טובה", וחותמות לקופסאות אתרוגים ולולבים. • חותמות כשרות וחותמות שו"בים, תלושי מזון, קבלות ואמצעי תשלום. • חותמות אישורי כניסה לקולנוע ("ראינוע") ואישורי השתתפות במופעי חזנות. • ועוד חותמות שונות בנושאים מגוונים.
בין שמות הרבנים המופיעים בחותמות: רבי "יעקב מאיר ראשון לציון וראש הרבנים בארץ ישראל", רבי "אברהם יצחק הכהן קוק – הרב הראשי לארץ ישראל –פעה"ק ירושלם...", רבי "משה מרדכי עפשטיין – אב"ד ור"מ דישיבת חברון 'כנסת ישראל' בעה"ק ירושלם...", "ישיבת חברון 'כנסת ישראל' – עיה"ק ירושלם ת"ו", רבי "רבינו מאיר פראנקו רב ומורה צדק בעה"ק חברון תובב"א", רבי "יעקב יוסף סלאנים – רב ראשי לעדת אשכנזים בעה"ק חברון...", רבי "יעקב חי זריהן ראב"ד לעדת הספרדים בעה"ק טבריא" ורבי "ע"ה יעקב חי וואעקנין הי"ו – סגן נשיא כוללות ספרדים בעה"ק טבריא...", רבי "זידא העליר רב ור"מ בעה"ק צפת...", "פנחס בן צבי גראייבסקי" ו"שרגא פייביל גראייבסקי", רבי "ישראל ניסן... קופרשטאך אבד"ק מאקאווא", הרבנית "בת שבע בת אדמו"ר הה"צ ר' יצחק זצ"ל מבאהוש...", האדמו"ר רבי "יוחנן טווערסקי בהרה"צ מטאלנא שליט"א בעה"ק ירושלם...", רבי שמשון אהרן פולונסקי [הרב מטעפליק], "קהל קדוש פורט סעיד יע"א...", ועוד בתי כנסיות רבים בירושלים, ארץ ישראל ומצרים.
חותמות ממשלתיות של בית המשפט העליון, של "בית המשפט הפלילי הגדול", ושל בתי המשפט המחוזיים ובתי משפט השלום – בירושלים, באר שבע, יפו, נצרת, רמאללה, רמלה, עזה, חברון, שכם, מג'דל, ג'נין, טול כרם, עכו, מטולה ובית שאן; בתי המשפט "לקרקעות" בירושלים, חיפה, יפו ושכם.
שתי מחברות כרוכות הכוללות יחד כ-310 עמ', עם דוגמאות חתימה של חותמות. 18 ס"מ בקירוב. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. דפים רופפים. קרעים ובלאי. כריכות ישנות ובלויות.
קטגוריה
קהילות ישראל ומלכי אירופה
קָטָלוֹג
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $2,500
הערכה: $5,000 - $8,000
נמכר ב: $3,125
כולל עמלת קונה
כרזת פרסום של קולנוע "בית העם" בתל-אביב – הקרנת סרט המתעד קרב בין המתאגרף האמריקאי היהודי מקס בר למתאגרף הגרמני מקס שמלינג. ללא ציון מדפיס או שנה, [תל-אביב, 1934].
ביוני 1933, ב"יאנקי סטדיום" שבניו-יורק, לעיני כ-60,000 צופים שמלאו עד אפס מקום את האצטדיון, הביס המתאגרף האמריקאי מקס בר את המתאגרף הגרמני מקס שמלינג. בר, שסבו היה יהודי, הגיע לקרב לבוש במכנסיים שעליהם רקום מגן-דוד, לאות הזדהות עם היהודים הנרדפים בידי המשטר הנאצי שהתבסס בגרמניה באותה שנה. רבים ראו בו נציג של העם היהודי, וניצחונו בנוק-אאוט טכני בסיבוב העשירי נתפש כמעין ניצחון סמלי על גרמניה הנאצית.
בדומה לכך, זוהה שמלינג עם גרמניה הנאצית. בשל הצלחתו, ובפרט בשל היותו הגרמני הראשון שזכה בתואר אלוף העולם באגרוף במשקל כבד, זכה לפופולריות רבה במדינתו ולתמיכה מצד היטלר. השתתפותו בקרבות אגרוף מחוץ לגבולות גרמניה הייתה כלי בידי התועמלנים הגרמנים. לפני הקרב מול בר אף זומן לפגישה עם היטלר ובה נתבקש להכחיש את רדיפת יהודי גרמניה בראיונות לתקשורת האמריקאית.
כשלוש שנים לאחר ההפסד לבר השיב לעצמו שמלינג את תהילתו כשהביס את המתאגרף האפרו-אמריקאי ג'ו לואיס, בקרב שנחשב עד היום לאחד מקרבות האגרוף הגדולים בהיסטוריה. בעקבות ניצחונו של שמלינג, שהוצג בידי הנאצים כהוכחה לעליונות הגזע הארי, כינה אותו היטלר "המתאגרף הגרמני הגדול מכולם".
על אף שהוצג בידי התעמולה הנאצית כדוגמה ומופת לאדם הגרמני, גילה שמלינג עצמו הסתייגויות ממדיניות גרמניה הנאצית. הוא היה אמנם פטריוט גרמני, אך מעולם לא הצטרף למפלגה הנאצית ושלל את תורת עליונות הגזע הארי. גם תחת לחצה של המפלגה, סירב להיפטר ממנהלו היהודי ג'ו ג'ייקובס וסירב להתגרש מאשתו הצ'כית.
בשנת 1938 נערך קרב חוזר בין שמלינג לג'ו לואיס. קרב זה, שכונה "קרב המאה", זכה לתהודה ציבורית ופוליטית חסרת תקדים. לואיס ניצח בנוק-אאוט בסיבוב הראשון, לאחר שתי דקות וארבע שניות. על הפסדו זה אמר לימים שמלינג: "במבט לאחור אני כמעט שמח שהפסדתי אז בקרב. תארו לעצמכם מה היה קורה אם הייתי חוזר כמנצח לגרמניה. לא היה לי שום קשר למשטר הנאצי, אבל היו נותנים לי מדליה והופכים אותי למודל ארי. בסוף עוד הייתי נחשב כפושע מלחמה".
חודשים ספורים לאחר הקרב, עם פרוץ מאורעות ליל הבדולח, גילה שמלינג אומץ לב יוצא דופן כאשר הסתיר שני נערים יהודים בחדרו במלון בברלין והציל את חייהם. על הצלתם הוענק לו "אות ראול ולנברג".
בשנת 1934, כשנה וחצי לאחר קרב האגרוף בין מקס שמלינג למקס בר, הוקרן בקולנוע "בית העם" בתל-אביב סרט המתעד את הקרב. בכרזה שלפנינו, המפרסמת את הקרנת הסרט, משתקף הניסיון הפוליטי להציג את הקרב כמאבק בין גרמניה הנאצית ליהודים. על גבי הכרזה נדפס הכיתוב "בפעם הראשונה בתל-אביב... תחרות הבוקס הסנסציונית בין אמן הבוקס הגבור היהודי, לבין המאגרף הגרמני, גבורו של היטלר... הידים ידי יעקב על פני עשו של זמננו", ובמרכזה איור של זוג כפפות אגרוף, על האחת מגן-דוד ועל השניה צלב קרס.
95X63 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול ופגמים קלים. קרעים וקרעים חסרים בשוליים (קלים). חותמת דיו במרכזה. רצועה של נייר דבק לאורך השוליים העליונים בגב הכרזה. כפי הנראה, פורסמה הכרזה במקור עם חלק נוסף שנדפס בנפרד, והוקדש לפרסום הקרנה נוספת בקולנוע "בית העם".
ביוני 1933, ב"יאנקי סטדיום" שבניו-יורק, לעיני כ-60,000 צופים שמלאו עד אפס מקום את האצטדיון, הביס המתאגרף האמריקאי מקס בר את המתאגרף הגרמני מקס שמלינג. בר, שסבו היה יהודי, הגיע לקרב לבוש במכנסיים שעליהם רקום מגן-דוד, לאות הזדהות עם היהודים הנרדפים בידי המשטר הנאצי שהתבסס בגרמניה באותה שנה. רבים ראו בו נציג של העם היהודי, וניצחונו בנוק-אאוט טכני בסיבוב העשירי נתפש כמעין ניצחון סמלי על גרמניה הנאצית.
בדומה לכך, זוהה שמלינג עם גרמניה הנאצית. בשל הצלחתו, ובפרט בשל היותו הגרמני הראשון שזכה בתואר אלוף העולם באגרוף במשקל כבד, זכה לפופולריות רבה במדינתו ולתמיכה מצד היטלר. השתתפותו בקרבות אגרוף מחוץ לגבולות גרמניה הייתה כלי בידי התועמלנים הגרמנים. לפני הקרב מול בר אף זומן לפגישה עם היטלר ובה נתבקש להכחיש את רדיפת יהודי גרמניה בראיונות לתקשורת האמריקאית.
כשלוש שנים לאחר ההפסד לבר השיב לעצמו שמלינג את תהילתו כשהביס את המתאגרף האפרו-אמריקאי ג'ו לואיס, בקרב שנחשב עד היום לאחד מקרבות האגרוף הגדולים בהיסטוריה. בעקבות ניצחונו של שמלינג, שהוצג בידי הנאצים כהוכחה לעליונות הגזע הארי, כינה אותו היטלר "המתאגרף הגרמני הגדול מכולם".
על אף שהוצג בידי התעמולה הנאצית כדוגמה ומופת לאדם הגרמני, גילה שמלינג עצמו הסתייגויות ממדיניות גרמניה הנאצית. הוא היה אמנם פטריוט גרמני, אך מעולם לא הצטרף למפלגה הנאצית ושלל את תורת עליונות הגזע הארי. גם תחת לחצה של המפלגה, סירב להיפטר ממנהלו היהודי ג'ו ג'ייקובס וסירב להתגרש מאשתו הצ'כית.
בשנת 1938 נערך קרב חוזר בין שמלינג לג'ו לואיס. קרב זה, שכונה "קרב המאה", זכה לתהודה ציבורית ופוליטית חסרת תקדים. לואיס ניצח בנוק-אאוט בסיבוב הראשון, לאחר שתי דקות וארבע שניות. על הפסדו זה אמר לימים שמלינג: "במבט לאחור אני כמעט שמח שהפסדתי אז בקרב. תארו לעצמכם מה היה קורה אם הייתי חוזר כמנצח לגרמניה. לא היה לי שום קשר למשטר הנאצי, אבל היו נותנים לי מדליה והופכים אותי למודל ארי. בסוף עוד הייתי נחשב כפושע מלחמה".
חודשים ספורים לאחר הקרב, עם פרוץ מאורעות ליל הבדולח, גילה שמלינג אומץ לב יוצא דופן כאשר הסתיר שני נערים יהודים בחדרו במלון בברלין והציל את חייהם. על הצלתם הוענק לו "אות ראול ולנברג".
בשנת 1934, כשנה וחצי לאחר קרב האגרוף בין מקס שמלינג למקס בר, הוקרן בקולנוע "בית העם" בתל-אביב סרט המתעד את הקרב. בכרזה שלפנינו, המפרסמת את הקרנת הסרט, משתקף הניסיון הפוליטי להציג את הקרב כמאבק בין גרמניה הנאצית ליהודים. על גבי הכרזה נדפס הכיתוב "בפעם הראשונה בתל-אביב... תחרות הבוקס הסנסציונית בין אמן הבוקס הגבור היהודי, לבין המאגרף הגרמני, גבורו של היטלר... הידים ידי יעקב על פני עשו של זמננו", ובמרכזה איור של זוג כפפות אגרוף, על האחת מגן-דוד ועל השניה צלב קרס.
95X63 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול ופגמים קלים. קרעים וקרעים חסרים בשוליים (קלים). חותמת דיו במרכזה. רצועה של נייר דבק לאורך השוליים העליונים בגב הכרזה. כפי הנראה, פורסמה הכרזה במקור עם חלק נוסף שנדפס בנפרד, והוקדש לפרסום הקרנה נוספת בקולנוע "בית העם".
קטגוריה
שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג
![Jak zapobiegać chorobom zakaźnym i jak je zwalczać? [כיצד למנוע מחלות מדבקות וכיצד להיאבק בהן?], מאת ד"ר סטפניה זילבר](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale69a-public/116.jpg "\"כיצד למנוע מחלות מדבקות וכיצד להיאבק בהן?\" – חוברת הדרכה ליהודים בגטא")
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $3,000
הערכה: $5,000 - $8,000
לא נמכר
Jak zapobiegać chorobom zakaźnym i jak je zwalczać? [כיצד למנוע מחלות מדבקות וכיצד להיאבק בהן?], מאת ד"ר סטפניה זילברברג (Stefania Silberberg). הוצאת Żydowska Samopomoc Społeczna [ארגון הסיוע היהודי יס"ס], קרקוב, 1941. פולנית.
הרפואה היהודית בגטאות נחשבת לתופעה חד פעמית בהיסטוריה – הקמת מערכת בריאות בידי קרבן נרדף הנתון תחת איום השמדה. מיד עם הקמת הגטאות הראשונים, החלו הרופאים היהודים (ששיעורם באוכלוסייה היה גבוה במיוחד – כ-40% מכלל הרופאים בפולין ערב המלחמה היו יהודים) בייסודה של מערכת רפואה נרחבת, ובתוך זמן קצר הקימו מערכת רחבה, ממושמעת ונמרצת: בתי חולים, טיפות חלב, רפואת נשים וילדים, רפואה סוציאלית, בתי מרקחת, בתי ספר להכשרת רופאים חדשים ואפילו מעבדות מחקר. במשך כל שנות קיום הגטאות, ממש עד למועד חיסולם, פעלו במרביתם הרופאים היהודים והעניקו שירותים, ככל שיכלו, לאנשי הגטו, גם כאשר תמותת הרופאים מהידבקות במחלות הגיעה לעשרים אחוזים.
לפנינו עותק נדיר של עדות חשובה לפעילות הרופאים בגטאות: חוברת הדרכה רפואית ליהודי הגטו, אשר חוברה בידי רופאה יהודיה בגטו קרקוב. החוברת ראתה אור מטעם הארגון יס"ס (JSS - Juedische Soziale Selbsthilfe, ארגון הסיוע היהודי היחיד שפעל ברשות הגרמנים בשטחי ה"גנרלגוברנמן"), והיא מהחיבורים הבודדים שהדפיסו יהודים בגטאות שלא באופן מחתרתי (השלטונות הגרמניים אסרו כמעט כל הדפסה יהודית בשטחי פולין הכבושה). נציגי יס"ס ביקשו מן השלטונות הגרמנים היתר מיוחד להדפסת 50 אלף עותקים עוד בחודש יוני 1941, ולאחר כמה חודשים קיבלו אישור מצומצם יותר להדפסה של 10,000 עותקים, שהופצו בין סניפי הארגון בגטאות השונים (ראו חומר מצורף).
בפתח החוברת מבוא קצר בנושא חיידקים, מגיפות וחיסונים, ואחריו שלושה פרקים המוקדשים כל אחד למחלה אחרת: טיפוס הבהרות (Tyfus plamisty), טיפואיד (Tyfus Brzuszny) ודיזנטריה (Czerwonka) – שלושתן מחלות נפוצות שקטלו רבבות מיהודי הגטאות לאורך המלחמה.
שם המחברת, הרופאה סטפניה זילברברג, מופיע בכמה רשומות באתר "יד ושם" ובאתר "מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה", וכן ברשימה של נספים מקרקוב, שנדפסה בכתב העת הרפואי Przegląd Lekarski (גליון מס' 1, יולי 1945). מהרשומות עולה שסטפניה נולדה בשנת 1898 בעיר קרקוב להורים בשם הרמן ואדלה, ושבהכשרתה היתה בקטריולוגית. בשנת 1942 נשלחה, כנראה, למחנה ההשמדה בלז'ץ או טרבלינקה ונספתה.
חוברת נדירה. אינה מופיעה ב-OCLC.
14 עמ', 23 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ופגמים בודדים, בעיקר בעטיפה. הסיכות שמחברות את דפי החוברת חלודות.
הרפואה היהודית בגטאות נחשבת לתופעה חד פעמית בהיסטוריה – הקמת מערכת בריאות בידי קרבן נרדף הנתון תחת איום השמדה. מיד עם הקמת הגטאות הראשונים, החלו הרופאים היהודים (ששיעורם באוכלוסייה היה גבוה במיוחד – כ-40% מכלל הרופאים בפולין ערב המלחמה היו יהודים) בייסודה של מערכת רפואה נרחבת, ובתוך זמן קצר הקימו מערכת רחבה, ממושמעת ונמרצת: בתי חולים, טיפות חלב, רפואת נשים וילדים, רפואה סוציאלית, בתי מרקחת, בתי ספר להכשרת רופאים חדשים ואפילו מעבדות מחקר. במשך כל שנות קיום הגטאות, ממש עד למועד חיסולם, פעלו במרביתם הרופאים היהודים והעניקו שירותים, ככל שיכלו, לאנשי הגטו, גם כאשר תמותת הרופאים מהידבקות במחלות הגיעה לעשרים אחוזים.
לפנינו עותק נדיר של עדות חשובה לפעילות הרופאים בגטאות: חוברת הדרכה רפואית ליהודי הגטו, אשר חוברה בידי רופאה יהודיה בגטו קרקוב. החוברת ראתה אור מטעם הארגון יס"ס (JSS - Juedische Soziale Selbsthilfe, ארגון הסיוע היהודי היחיד שפעל ברשות הגרמנים בשטחי ה"גנרלגוברנמן"), והיא מהחיבורים הבודדים שהדפיסו יהודים בגטאות שלא באופן מחתרתי (השלטונות הגרמניים אסרו כמעט כל הדפסה יהודית בשטחי פולין הכבושה). נציגי יס"ס ביקשו מן השלטונות הגרמנים היתר מיוחד להדפסת 50 אלף עותקים עוד בחודש יוני 1941, ולאחר כמה חודשים קיבלו אישור מצומצם יותר להדפסה של 10,000 עותקים, שהופצו בין סניפי הארגון בגטאות השונים (ראו חומר מצורף).
בפתח החוברת מבוא קצר בנושא חיידקים, מגיפות וחיסונים, ואחריו שלושה פרקים המוקדשים כל אחד למחלה אחרת: טיפוס הבהרות (Tyfus plamisty), טיפואיד (Tyfus Brzuszny) ודיזנטריה (Czerwonka) – שלושתן מחלות נפוצות שקטלו רבבות מיהודי הגטאות לאורך המלחמה.
שם המחברת, הרופאה סטפניה זילברברג, מופיע בכמה רשומות באתר "יד ושם" ובאתר "מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה", וכן ברשימה של נספים מקרקוב, שנדפסה בכתב העת הרפואי Przegląd Lekarski (גליון מס' 1, יולי 1945). מהרשומות עולה שסטפניה נולדה בשנת 1898 בעיר קרקוב להורים בשם הרמן ואדלה, ושבהכשרתה היתה בקטריולוגית. בשנת 1942 נשלחה, כנראה, למחנה ההשמדה בלז'ץ או טרבלינקה ונספתה.
חוברת נדירה. אינה מופיעה ב-OCLC.
14 עמ', 23 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ופגמים בודדים, בעיקר בעטיפה. הסיכות שמחברות את דפי החוברת חלודות.
קטגוריה
שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $1,000
הערכה: $2,000 - $4,000
נמכר ב: $1,250
כולל עמלת קונה
מנורת חנוכה מעץ שהוכנה בידי עצור במחנה ההסגר אונצ'אן (Onchan) באי מאן. בצדה האחורי לוח עם הקדשה בכתב-יד. אפריל 1941.
מחנה ההסגר אונצ'אן (Onchan) היה אחד מאחד-עשר מחנות שהקימו הבריטים באי מאן בתקופת מלחמת העולם השנייה. המחנות הוקמו מתוך חשש שנתיני מדינות האויב באנגליה – גרמניה, אוסטריה ואיטליה, ישמרו אמונים לארצות מולדתם ובשעת מבחן יפנו עורף לארצם החדשה. אף שמרביתם המוחלטת של אותם "נתיני אויב" היו יהודים שנמלטו בשנות ה-30 מאימת הנאצים, החליטו האנגלים על כליאתם ללא הבחנה, ובשנת 1940 החלו לגרשם אל מחנות ההסגר שבאי מאן.
שיעורם הגבוה של אנשי רוח ואינטלקטואלים בקרב המגורשים הביא לצמיחה מהירה של חיי תרבות במחנות האי, שכל אחד מהם טיפח את צביונו המיוחד. בשניים מהמחנות, אונצ'אן (Onchan) והוצ'ינסון (Hutchinson), היה מספרם של האמנים גבוה במיוחד. אף שאמני המחנה אונצ'ן היו מוכרים פחות, היו אמנים אלה בעלי נטייה פוליטית חריפה ונמרצת יותר (בין היתר פעלו במחנה האמנים Frederick Henri Kay Henrion, Heinz Edgar Kiewe ו-Jack Bilbo), והללו הביאו לפתיחת תערוכות ואף להקמת בית ספר לאמנות, שכלל לימודי ציור, פיסול, טיפוגרפיה, עיצוב ואופנה.
לפנינו מנורת חנוכה שהוכנה בידי אחד העצורים במחנה אונצ'אן. המנורה מעוצבת בסגנון מודרני, וייתכן שהוכנה בידי תלמיד בבית הספר לאמנות שפעל במחנה. בצדה האחורי של המנורה ממוסמר לוח עץ ועליו הקדשה בכתב-יד (אנגלית): "Just as a little token of friendship (for lack of other expressions) almost your son, Amram Jacobson. Onchan internment camp, April 1941" [רק אות-ידידות צנוע (בהיעדר ביטוי אחר), כמעט-בנך, עמרם יעקובזון. מחנה ההסגר אונצ'אן, אפריל 1941].
גובה מירבי: 13 ס"מ בקירוב. רוחב מירבי: 29 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים ושריטות בעץ. שריטות ומעט חלודה בבזיכים.
מחנה ההסגר אונצ'אן (Onchan) היה אחד מאחד-עשר מחנות שהקימו הבריטים באי מאן בתקופת מלחמת העולם השנייה. המחנות הוקמו מתוך חשש שנתיני מדינות האויב באנגליה – גרמניה, אוסטריה ואיטליה, ישמרו אמונים לארצות מולדתם ובשעת מבחן יפנו עורף לארצם החדשה. אף שמרביתם המוחלטת של אותם "נתיני אויב" היו יהודים שנמלטו בשנות ה-30 מאימת הנאצים, החליטו האנגלים על כליאתם ללא הבחנה, ובשנת 1940 החלו לגרשם אל מחנות ההסגר שבאי מאן.
שיעורם הגבוה של אנשי רוח ואינטלקטואלים בקרב המגורשים הביא לצמיחה מהירה של חיי תרבות במחנות האי, שכל אחד מהם טיפח את צביונו המיוחד. בשניים מהמחנות, אונצ'אן (Onchan) והוצ'ינסון (Hutchinson), היה מספרם של האמנים גבוה במיוחד. אף שאמני המחנה אונצ'ן היו מוכרים פחות, היו אמנים אלה בעלי נטייה פוליטית חריפה ונמרצת יותר (בין היתר פעלו במחנה האמנים Frederick Henri Kay Henrion, Heinz Edgar Kiewe ו-Jack Bilbo), והללו הביאו לפתיחת תערוכות ואף להקמת בית ספר לאמנות, שכלל לימודי ציור, פיסול, טיפוגרפיה, עיצוב ואופנה.
לפנינו מנורת חנוכה שהוכנה בידי אחד העצורים במחנה אונצ'אן. המנורה מעוצבת בסגנון מודרני, וייתכן שהוכנה בידי תלמיד בבית הספר לאמנות שפעל במחנה. בצדה האחורי של המנורה ממוסמר לוח עץ ועליו הקדשה בכתב-יד (אנגלית): "Just as a little token of friendship (for lack of other expressions) almost your son, Amram Jacobson. Onchan internment camp, April 1941" [רק אות-ידידות צנוע (בהיעדר ביטוי אחר), כמעט-בנך, עמרם יעקובזון. מחנה ההסגר אונצ'אן, אפריל 1941].
גובה מירבי: 13 ס"מ בקירוב. רוחב מירבי: 29 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים ושריטות בעץ. שריטות ומעט חלודה בבזיכים.
קטגוריה
שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $3,000
הערכה: $5,000 - $8,000
נמכר ב: $3,750
כולל עמלת קונה
אוסף גדול של הערכות מחיר מפורטות, מלוות בשרטוטים אדריכליים, מכתבים ומסמכים, שהוכנו בידי האדריכל הצרפתי פייר הנקין (Pierre Hennequin) לצורך הפקעת נכסים של יהודים במסגרת תהליך ה"אריזציה". אפרנה (Épernay, מחוז מארן, צרפת), 1942-1944 (מסמך אחד משנת 1945). צרפתית.
האוסף שלפנינו כולל כ-180 פריטי נייר, בדפוס ובכתב-יד, המתעדים את עבודתו של האדריכל האחראי על נכסי היהודים בעיר אפרנה בתקופת ה"אריזציה", פייר הנקין. המסמכים מחולקים לעשרה תיקים ממוספרים, המוקדשים כל אחד לנכסיה של משפחה יהודית אחרת, ומתעדים את הפקעתם.
בכל אחד מהתיקים מופיעה חוברת קטנה, כתובה בכתב-יד צפוף ומסודר, ובה הערכת המחיר המפורטת של הנכסים ומידע רב על הנכס – רישומי הטאבו, הבעלים הקודמים, שווי הקרקע, התיקונים הנדרשים וההכנסה הצפויה מהנכס. לצד החוברות, כוללים התיקים גם שרטוטים אדריכליים (מצוירים בדיו על גבי ניירות-שקף), טיוטות, מכתבים שהוחלפו עם פקידי המשרד לענייני יהודים של מחוז מארן (Préfecture de la Marne - Affaires Juives), ומסמכים נוספים (על גבי רבים מהם מופיעות חותמות דיו עם סמל משטר וישי).
במרבית התיקים מופיע מידע על העסקים השונים והמשפחות היהודיות, ובחלקם אף מתועדות תגובת היהודים ונסיונות התגוננות מפני ההפקעה. כך, למשל, במכתב מחודש אפריל 1942 מודיע הנקין לרשויות שבני משפחת Loezer לא אפשרו את כניסתו לנכס שברשותם, בטענה שהם סגרו את החנות שהפעילו וכעת הנכס משמש למגורים; במכתב אחר, מצהיר הנקין שבני המשפחה שאת ביתה נדרש להעריך, Emerique, היו לקוחותיו בשנים שלפני המלחמה, והוא מבקש שלא ליטול חלק בהערכת ביתם ובמכירתו. בין השמות של בעלי הנכסים היהודים: Marcel Michel Levy, Gustave Bader, Isidor Dreyfus, Gaston Amselle,, Gabriel Simon David, Levy Germain, Samuel Samuel ושמות נוספים.
נוסף על אלו, מופיעים באוסף כמה מסמכים שאינם קשורים לטיפול בנכסי משפחה מסויימת: הודעת מינוי לתפקיד מיום 4.2.1942; חוברת הדרכה המפרטת כיצד יש להתקין את הדוחות לקראת ההפקעה; הודעה מהתקופה שאחרי המלחמה (מתוארכת בחותמת דיו ליום 4.12.1945) המבשרת שאדריכלים שפעלו להפקעת נכסים יאלצו להשיב את הרווחים שגרפו בעבודתם; ועוד.
"אריזציה" היה הכינוי שניתן בגרמניה הנאצית לתהליך סילוקם של היהודים מהכלכלה והעברת נכסיהם לידיים "אריות". בצרפת החלו הגרמנים ליישם את המדיניות החדשה כמעט מיד לאחר הכיבוש, וכבר בחודש אוקטובר 1940 פרסמו תקנה המורה על מינוי מפקחים "אריים" לעסקים היהודיים. מעט אחר כך, בחודש פברואר 1941, הורשו המפקחים למכור את הנכסים שעליהם הופקדו. המצב החדש קרץ לגרמנים וצרפתים רבים, והללו התחרו ביניהם על השגת שליטה על נכסי היהודים (שנמכרו בפרוטות). כדי לסייע לרוכשים בהערכת הנכסים, מונו אדריכלים מקצועיים, שערכו בדיקות מקיפות של הבתים היהודיים וסיפקו הערכות מפורטות למחירם. במהלך ה"אריזציה" נושלו מרבית יהודי צרפת – בעלי מלאכה ועסקים קטנים, ממקור פרנסתם היחיד והפכו למחוסרי כל. רק בסוף שנת 1944, לאחר פלישת צבאות בעלות הברית לצרפת ושחרור פריז, הוחלט על השבת הנכסים לבעליהם המקוריים. רק מחצית מבעלי הנכסים היהודיים השיבו לעצמם את בתיהם עד תחילת שנות ה-50.
סך הכל כ-180 פריטי נייר. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
האוסף שלפנינו כולל כ-180 פריטי נייר, בדפוס ובכתב-יד, המתעדים את עבודתו של האדריכל האחראי על נכסי היהודים בעיר אפרנה בתקופת ה"אריזציה", פייר הנקין. המסמכים מחולקים לעשרה תיקים ממוספרים, המוקדשים כל אחד לנכסיה של משפחה יהודית אחרת, ומתעדים את הפקעתם.
בכל אחד מהתיקים מופיעה חוברת קטנה, כתובה בכתב-יד צפוף ומסודר, ובה הערכת המחיר המפורטת של הנכסים ומידע רב על הנכס – רישומי הטאבו, הבעלים הקודמים, שווי הקרקע, התיקונים הנדרשים וההכנסה הצפויה מהנכס. לצד החוברות, כוללים התיקים גם שרטוטים אדריכליים (מצוירים בדיו על גבי ניירות-שקף), טיוטות, מכתבים שהוחלפו עם פקידי המשרד לענייני יהודים של מחוז מארן (Préfecture de la Marne - Affaires Juives), ומסמכים נוספים (על גבי רבים מהם מופיעות חותמות דיו עם סמל משטר וישי).
במרבית התיקים מופיע מידע על העסקים השונים והמשפחות היהודיות, ובחלקם אף מתועדות תגובת היהודים ונסיונות התגוננות מפני ההפקעה. כך, למשל, במכתב מחודש אפריל 1942 מודיע הנקין לרשויות שבני משפחת Loezer לא אפשרו את כניסתו לנכס שברשותם, בטענה שהם סגרו את החנות שהפעילו וכעת הנכס משמש למגורים; במכתב אחר, מצהיר הנקין שבני המשפחה שאת ביתה נדרש להעריך, Emerique, היו לקוחותיו בשנים שלפני המלחמה, והוא מבקש שלא ליטול חלק בהערכת ביתם ובמכירתו. בין השמות של בעלי הנכסים היהודים: Marcel Michel Levy, Gustave Bader, Isidor Dreyfus, Gaston Amselle,, Gabriel Simon David, Levy Germain, Samuel Samuel ושמות נוספים.
נוסף על אלו, מופיעים באוסף כמה מסמכים שאינם קשורים לטיפול בנכסי משפחה מסויימת: הודעת מינוי לתפקיד מיום 4.2.1942; חוברת הדרכה המפרטת כיצד יש להתקין את הדוחות לקראת ההפקעה; הודעה מהתקופה שאחרי המלחמה (מתוארכת בחותמת דיו ליום 4.12.1945) המבשרת שאדריכלים שפעלו להפקעת נכסים יאלצו להשיב את הרווחים שגרפו בעבודתם; ועוד.
"אריזציה" היה הכינוי שניתן בגרמניה הנאצית לתהליך סילוקם של היהודים מהכלכלה והעברת נכסיהם לידיים "אריות". בצרפת החלו הגרמנים ליישם את המדיניות החדשה כמעט מיד לאחר הכיבוש, וכבר בחודש אוקטובר 1940 פרסמו תקנה המורה על מינוי מפקחים "אריים" לעסקים היהודיים. מעט אחר כך, בחודש פברואר 1941, הורשו המפקחים למכור את הנכסים שעליהם הופקדו. המצב החדש קרץ לגרמנים וצרפתים רבים, והללו התחרו ביניהם על השגת שליטה על נכסי היהודים (שנמכרו בפרוטות). כדי לסייע לרוכשים בהערכת הנכסים, מונו אדריכלים מקצועיים, שערכו בדיקות מקיפות של הבתים היהודיים וסיפקו הערכות מפורטות למחירם. במהלך ה"אריזציה" נושלו מרבית יהודי צרפת – בעלי מלאכה ועסקים קטנים, ממקור פרנסתם היחיד והפכו למחוסרי כל. רק בסוף שנת 1944, לאחר פלישת צבאות בעלות הברית לצרפת ושחרור פריז, הוחלט על השבת הנכסים לבעליהם המקוריים. רק מחצית מבעלי הנכסים היהודיים השיבו לעצמם את בתיהם עד תחילת שנות ה-50.
סך הכל כ-180 פריטי נייר. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.
קטגוריה
שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג
פריט 119 "תעודת חסות" מטעם הצלב האדום השוודי – בודפשט, 1944 – חתומה בידי חסיד אומות העולם ולדמר לנלה
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $5,000
הערכה: $7,000 - $10,000
לא נמכר
"תעודת חסות" (Skyddsbrev) מטעם הצלב האדום השוודי, שהונפקה עבור היהודי Géza Hochfelder. בודפשט, 1944. הונגרית, גרמנית ומעט שוודית.
"תעודת חסות" המעידה שהאוחז בה נתון תחת חסותו של הצלב האדום השוודי. בתחתית העמוד השלישי, תחת שם הבעלים ובני משפחתו – מופיעה חתימת-ידו של חסיד אומות העולם ולדמר לנלה.
"תעודת החסות" שלפנינו, המעוצבת בצורת דרכון, היתה חסרת כל תוקף דיפלומטי (ארגון הצלב האדום לא היה מוסמך להעניק חסויות, והחוק הבינלאומי לא חייב את המדינות השונות לכבד את החלטותיו). למרות זאת, עלה בידו של מנפיק התעודה, יושב ראש הצלב האדום השוודי בהונגריה ולדמר לנלה, לשכנע את הרשויות שעליהן להתחשב בחסויות שהעניק, ולהנפיק אלפי מסמכים מסוג זה לאורך המלחמה. כדי לחזק את המראה ה"רשמי" של התעודה, עוצבה הכריכה בדומה לדרכון (עם צלב אדום במרכזה והכותרת בשלוש שפות), הדפים הוחתמו בחותמות-דיו שונות וביניהם הושחל שרוך בצבעי הלאום השוודי – צהוב וכחול.
כפי הנראה, יועדה התעודה שלפנינו להעניק "חסות" גם לבת זוגו של הבעלים, Margit Kohn, ולבתם בת ה-12 – Maria. בעמוד הרביעי מופיעים פרטיו האישיים של הבעלים, וביתר העמודים טפסים להארכת החסות (לא מולאו). התעודה ממוספרת 309/944.
ולדמר לַנְלֶה (Valdemar Langlet, 1872-1960), עיתונאי, דיפלומט ופעיל להפצת שפת האספרנטו. בשנת 1932 התקבל כמרצה באוניברסיטת אטווש לוראנד שבבודפשט. עם שינוי התנאים הפוליטיים בהונגריה, החליטו לנלה ורעייתו, נינה בורובקו, להירתם להצלת מכריהם הנרדפים (יהודים ובלתי-יהודים כאחד), והזוג הקדיש את מיטב מרצו למטרה זו. בתחילה סייעו למכרים בלבד, אולם בהדרגה הרחיבו את פעילותם עד שנעשתה למפעל הצלה של רבבות. בחודש מרץ 1944 הצליח לנלה להתמנות ליושב ראש ארגון הצלב האדום השוודי, ואף שתפקיד זה לא האציל לידיו כל סמכות ממשית, החל להנפיק אלפי מסמכי חסות עבור נרדפים. כדי לעורר את הרושם שהמסמכים שהנפיק תקפים, השתמש לנלה בכל כשרונו, קשריו הרבים ושמו הטוב, ודאג להעניק להם צורה רשמית ככל האפשר. על פועלו להצלת יהודים במהלך השואה הוכר לנלה כ"חסיד אומות העולם" בשנת 1965.
8 עמ', 15 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקמטים. סימני קילוף על גבי העמוד השני (ייתכן שנתלשו מעמוד זה תצלום או פיסת נייר מודבקת). רישומים בעיפרון בעמוד האחרון ובצדה הפנימי של הכריכה האחורית. שפשופים ופגמים קלים בכריכה (בעיקר בשדרה ובפינות).
"תעודת חסות" המעידה שהאוחז בה נתון תחת חסותו של הצלב האדום השוודי. בתחתית העמוד השלישי, תחת שם הבעלים ובני משפחתו – מופיעה חתימת-ידו של חסיד אומות העולם ולדמר לנלה.
"תעודת החסות" שלפנינו, המעוצבת בצורת דרכון, היתה חסרת כל תוקף דיפלומטי (ארגון הצלב האדום לא היה מוסמך להעניק חסויות, והחוק הבינלאומי לא חייב את המדינות השונות לכבד את החלטותיו). למרות זאת, עלה בידו של מנפיק התעודה, יושב ראש הצלב האדום השוודי בהונגריה ולדמר לנלה, לשכנע את הרשויות שעליהן להתחשב בחסויות שהעניק, ולהנפיק אלפי מסמכים מסוג זה לאורך המלחמה. כדי לחזק את המראה ה"רשמי" של התעודה, עוצבה הכריכה בדומה לדרכון (עם צלב אדום במרכזה והכותרת בשלוש שפות), הדפים הוחתמו בחותמות-דיו שונות וביניהם הושחל שרוך בצבעי הלאום השוודי – צהוב וכחול.
כפי הנראה, יועדה התעודה שלפנינו להעניק "חסות" גם לבת זוגו של הבעלים, Margit Kohn, ולבתם בת ה-12 – Maria. בעמוד הרביעי מופיעים פרטיו האישיים של הבעלים, וביתר העמודים טפסים להארכת החסות (לא מולאו). התעודה ממוספרת 309/944.
ולדמר לַנְלֶה (Valdemar Langlet, 1872-1960), עיתונאי, דיפלומט ופעיל להפצת שפת האספרנטו. בשנת 1932 התקבל כמרצה באוניברסיטת אטווש לוראנד שבבודפשט. עם שינוי התנאים הפוליטיים בהונגריה, החליטו לנלה ורעייתו, נינה בורובקו, להירתם להצלת מכריהם הנרדפים (יהודים ובלתי-יהודים כאחד), והזוג הקדיש את מיטב מרצו למטרה זו. בתחילה סייעו למכרים בלבד, אולם בהדרגה הרחיבו את פעילותם עד שנעשתה למפעל הצלה של רבבות. בחודש מרץ 1944 הצליח לנלה להתמנות ליושב ראש ארגון הצלב האדום השוודי, ואף שתפקיד זה לא האציל לידיו כל סמכות ממשית, החל להנפיק אלפי מסמכי חסות עבור נרדפים. כדי לעורר את הרושם שהמסמכים שהנפיק תקפים, השתמש לנלה בכל כשרונו, קשריו הרבים ושמו הטוב, ודאג להעניק להם צורה רשמית ככל האפשר. על פועלו להצלת יהודים במהלך השואה הוכר לנלה כ"חסיד אומות העולם" בשנת 1965.
8 עמ', 15 ס"מ. מצב טוב. כתמים וקמטים. סימני קילוף על גבי העמוד השני (ייתכן שנתלשו מעמוד זה תצלום או פיסת נייר מודבקת). רישומים בעיפרון בעמוד האחרון ובצדה הפנימי של הכריכה האחורית. שפשופים ופגמים קלים בכריכה (בעיקר בשדרה ובפינות).
קטגוריה
שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג
מכירה 69 - חלק ראשון - פריטים נדירים ומיוחדים
3.12.2019
פתיחה: $4,000
הערכה: $6,000 - $10,000
לא נמכר
כתב-יד, פנקס בית הדין במחנה "ברגן בלזן" שבגרמניה, ובו כ-85 מעשי בית דין, המתירים לעגונות ולעגונים ניצולי השואה להינשא בשנית. ברגן בלזן, כ"ב אייר תש"ז עד כ"ה טבת תש"ח [1947-1948]. עברית ויידיש.
לפנינו תיעוד ראשוני על השמדת יהודי אירופה בתקופת השואה. בכדי להתיר את העגונות והעגונים נזקקו הרבנים לחקור באופן יסודי את דרכי ההשמדה וביררו היטב את סיכויי ההינצלות מהאירועים השונים. הרבנים היו הראשונים שגבו עדויות מניצולי השואה סמוך מאד לאחר סיום המלחמה, בעוד הזכרון טרי וכואב (ראה על כך: א' פרבשטיין, בסתר רעם, עמ' 311-334).
היתרי הנישואין בפנקס שלפנינו ממוספרים בסדר עולה: 476-559. בראש העמוד נכתב שם המדובר או המדוברת. תחילה מופיעה גביית העדות, כשהיא חתומה על ידי גובי העדות, ולאחר מכן היתר הנישואין החתום על ידי הרבנים המתירים. בין הרבנים החותמים: רבי יואל היילפרן, רבי ישראל אריה זלמנוביץ, רבי יששכר בעריש רובין ורבי יצחק גליקמאן.
בעדויות שלפנינו מוזכרים כל מאורעות השואה וזוועותיה: האקציות והסלקציות, חיסולי הגטו וצעדות המוות, תאי הגז והקרמטוריום, מוות ברעב וביריה, ועוד. באחת העדויות מסופר על נישואין פיקטיביים שנערכו בגטו בניסיון להימנע משליחה למחנות. במקום אחר נכתב כי מבלוק החולים באושוויץ לא שרד אף אחד בחיים. באחת העדויות מתואר כיצד הודיע הבעל זמן קצר לפני שנהרג את שמו ואת שם מקומו לאסיר אחר, באמרו שיש לו אשה ושני ילדים. בעדות אחרת מתואר אדם שנפטר במהלך צעדה ולא ניתן היה לקברו כי היו חייבים לצעוד הלאה, ועוד מקרים מזעזעים המספרים על גורלם המר של היהודים במחנות ההשמדה. בעדויות מתועדים יהודים מערים ואזורים שונים בפולין וליטא: ורשה, קרקוב, לודז', לובלין, לבוב, ביאליסטוק, פיוטרקוב, קרשאנוב, עלקיש, ווילנא, ועוד; שנשלחו למחנות אושוויץ, טרבלינקה, בוכנוולד, מיידנק, ברגן בלזן, שטוטהוף, ראוונסבריק, ועוד. כמו כן, מוזכרים הגטאות: וורשא, לודז', ביאליסטוק, ועוד.
על הכריכה חתימה וחותמת של רבי "ישראל ארי' זעלמאנאוויטש" וחותמות "בית דין" של ברגן בלזן.
הרבנים פעלו בשיתוף עם רבי שלמה דוד כהנא מוורשא, שישב בירושלים והיה מהפעילים המרכזיים לטובת היתר העגונות והעגונים לאחר השואה. הרב כהנא מוזכר פעמים רבות בפנקס שלפנינו כמי שהתייעצו עמו בנתינת היתר הנישואין.
רבי יואל היילפרן מיאסלו, בן האדמו"ר רבי מתתיה חיים מדאבשיץ וחתן רבי אלימלך ראבין מיאסלו. שלושת ילדיו נרצחו בשואה והוא ניצל בנס. לאחר המלחמה כיהן כרב במחנה ברגן בלזן ופעל שם רבות בתקנת העגונות. בשנת תש"ח היגר לארצות הברית וכיהן ברבנות בשכונת בראנזוויל שבברוקלין. חיבר ספר "אוסף תקנות עגונות".
רבי ישראל אריה זלמנוביץ, מזקני חסידי צאנז, מתלמידיו הראשונים של האדמו"ר רבי יקותיאל הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג. לאחר השואה כיהן כרב במחנה ברגן בלזן ולאחר עלייתו לארץ ישראל כיהן ברבנות במספר ערים. תחילה ביבנה, לאחר מכן בקרית צאנז בנתניה, אחר כך בעכו, ובסוף ימיו בבני ברק. מחבר סדרת הספרים "חיי נפש".
רבי יששכר בעריש רובין, מצאצאי האדמו"ר רבי ישעיה שטיינר ("רבי ישעיה'לה קרסטירער") וחתן רבי חיים מייזליש מסארוואש. לאחר השואה היגר לארצות הברית שם כיהן כאדמו"ר מקרעסטיר.
רבי יצחק גליקמאן, תלמידם של גאוני פולין – רבי מאיר שפירא מלובלין ורבי מאיר אריק. לאחר המלחמה כיהן כרב במחנה ברגן בלזן, ולאחר עלייתו לארץ ישראל כרב בעיר חולון. בספרו 'רסיסי תורה' (חולון תשנ"ב), הדפיס תשובות של הרב כהנא בעניין עגונות, מתקופת היותו בבית הדין לענייני עגונות בברגן בלזן. בספרו 'שואה ותקומה' הדפיס הרצאות ועיונים על תקופת השואה, ובספרו 'ברכת אמונה' דן בהרחבה במצוות קידוש השם וביחס לשואה ולמאורעות הזמן.
רישומים נוספים בראש הפנקס ובסופו.
הפנקס נכתב על גבי ספר טכני בגרמנית, בו נעשה שימוש משני.
[68] דף, למעלה מ-100 עמודים כתובים. 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. מספר קרעים. כריכת קרטון בלויה ומוכתמת.
לפנינו תיעוד ראשוני על השמדת יהודי אירופה בתקופת השואה. בכדי להתיר את העגונות והעגונים נזקקו הרבנים לחקור באופן יסודי את דרכי ההשמדה וביררו היטב את סיכויי ההינצלות מהאירועים השונים. הרבנים היו הראשונים שגבו עדויות מניצולי השואה סמוך מאד לאחר סיום המלחמה, בעוד הזכרון טרי וכואב (ראה על כך: א' פרבשטיין, בסתר רעם, עמ' 311-334).
היתרי הנישואין בפנקס שלפנינו ממוספרים בסדר עולה: 476-559. בראש העמוד נכתב שם המדובר או המדוברת. תחילה מופיעה גביית העדות, כשהיא חתומה על ידי גובי העדות, ולאחר מכן היתר הנישואין החתום על ידי הרבנים המתירים. בין הרבנים החותמים: רבי יואל היילפרן, רבי ישראל אריה זלמנוביץ, רבי יששכר בעריש רובין ורבי יצחק גליקמאן.
בעדויות שלפנינו מוזכרים כל מאורעות השואה וזוועותיה: האקציות והסלקציות, חיסולי הגטו וצעדות המוות, תאי הגז והקרמטוריום, מוות ברעב וביריה, ועוד. באחת העדויות מסופר על נישואין פיקטיביים שנערכו בגטו בניסיון להימנע משליחה למחנות. במקום אחר נכתב כי מבלוק החולים באושוויץ לא שרד אף אחד בחיים. באחת העדויות מתואר כיצד הודיע הבעל זמן קצר לפני שנהרג את שמו ואת שם מקומו לאסיר אחר, באמרו שיש לו אשה ושני ילדים. בעדות אחרת מתואר אדם שנפטר במהלך צעדה ולא ניתן היה לקברו כי היו חייבים לצעוד הלאה, ועוד מקרים מזעזעים המספרים על גורלם המר של היהודים במחנות ההשמדה. בעדויות מתועדים יהודים מערים ואזורים שונים בפולין וליטא: ורשה, קרקוב, לודז', לובלין, לבוב, ביאליסטוק, פיוטרקוב, קרשאנוב, עלקיש, ווילנא, ועוד; שנשלחו למחנות אושוויץ, טרבלינקה, בוכנוולד, מיידנק, ברגן בלזן, שטוטהוף, ראוונסבריק, ועוד. כמו כן, מוזכרים הגטאות: וורשא, לודז', ביאליסטוק, ועוד.
על הכריכה חתימה וחותמת של רבי "ישראל ארי' זעלמאנאוויטש" וחותמות "בית דין" של ברגן בלזן.
הרבנים פעלו בשיתוף עם רבי שלמה דוד כהנא מוורשא, שישב בירושלים והיה מהפעילים המרכזיים לטובת היתר העגונות והעגונים לאחר השואה. הרב כהנא מוזכר פעמים רבות בפנקס שלפנינו כמי שהתייעצו עמו בנתינת היתר הנישואין.
רבי יואל היילפרן מיאסלו, בן האדמו"ר רבי מתתיה חיים מדאבשיץ וחתן רבי אלימלך ראבין מיאסלו. שלושת ילדיו נרצחו בשואה והוא ניצל בנס. לאחר המלחמה כיהן כרב במחנה ברגן בלזן ופעל שם רבות בתקנת העגונות. בשנת תש"ח היגר לארצות הברית וכיהן ברבנות בשכונת בראנזוויל שבברוקלין. חיבר ספר "אוסף תקנות עגונות".
רבי ישראל אריה זלמנוביץ, מזקני חסידי צאנז, מתלמידיו הראשונים של האדמו"ר רבי יקותיאל הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג. לאחר השואה כיהן כרב במחנה ברגן בלזן ולאחר עלייתו לארץ ישראל כיהן ברבנות במספר ערים. תחילה ביבנה, לאחר מכן בקרית צאנז בנתניה, אחר כך בעכו, ובסוף ימיו בבני ברק. מחבר סדרת הספרים "חיי נפש".
רבי יששכר בעריש רובין, מצאצאי האדמו"ר רבי ישעיה שטיינר ("רבי ישעיה'לה קרסטירער") וחתן רבי חיים מייזליש מסארוואש. לאחר השואה היגר לארצות הברית שם כיהן כאדמו"ר מקרעסטיר.
רבי יצחק גליקמאן, תלמידם של גאוני פולין – רבי מאיר שפירא מלובלין ורבי מאיר אריק. לאחר המלחמה כיהן כרב במחנה ברגן בלזן, ולאחר עלייתו לארץ ישראל כרב בעיר חולון. בספרו 'רסיסי תורה' (חולון תשנ"ב), הדפיס תשובות של הרב כהנא בעניין עגונות, מתקופת היותו בבית הדין לענייני עגונות בברגן בלזן. בספרו 'שואה ותקומה' הדפיס הרצאות ועיונים על תקופת השואה, ובספרו 'ברכת אמונה' דן בהרחבה במצוות קידוש השם וביחס לשואה ולמאורעות הזמן.
רישומים נוספים בראש הפנקס ובסופו.
הפנקס נכתב על גבי ספר טכני בגרמנית, בו נעשה שימוש משני.
[68] דף, למעלה מ-100 עמודים כתובים. 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. מספר קרעים. כריכת קרטון בלויה ומוכתמת.
קטגוריה
שואה ושארית הפליטה
קָטָלוֹג