אוסף גדול של הערכות מחיר מפורטות, מלוות בשרטוטים אדריכליים, מכתבים ומסמכים, שהוכנו בידי האדריכל הצרפתי פייר הנקין (Pierre Hennequin) לצורך הפקעת נכסים של יהודים במסגרת תהליך ה"אריזציה". אפרנה (Épernay, מחוז מארן, צרפת), 1942-1944 (מסמך אחד משנת 1945). צרפתית.
האוסף שלפנינו כולל כ-180 פריטי נייר, בדפוס ובכתב-יד, המתעדים את עבודתו של האדריכל האחראי על נכסי היהודים בעיר אפרנה בתקופת ה"אריזציה", פייר הנקין. המסמכים מחולקים לעשרה תיקים ממוספרים, המוקדשים כל אחד לנכסיה של משפחה יהודית אחרת, ומתעדים את הפקעתם.
בכל אחד מהתיקים מופיעה חוברת קטנה, כתובה בכתב-יד צפוף ומסודר, ובה הערכת המחיר המפורטת של הנכסים ומידע רב על הנכס – רישומי הטאבו, הבעלים הקודמים, שווי הקרקע, התיקונים הנדרשים וההכנסה הצפויה מהנכס. לצד החוברות, כוללים התיקים גם שרטוטים אדריכליים (מצוירים בדיו על גבי ניירות-שקף), טיוטות, מכתבים שהוחלפו עם פקידי המשרד לענייני יהודים של מחוז מארן (Préfecture de la Marne - Affaires Juives), ומסמכים נוספים (על גבי רבים מהם מופיעות חותמות דיו עם סמל משטר וישי).
במרבית התיקים מופיע מידע על העסקים השונים והמשפחות היהודיות, ובחלקם אף מתועדות תגובת היהודים ונסיונות התגוננות מפני ההפקעה. כך, למשל, במכתב מחודש אפריל 1942 מודיע הנקין לרשויות שבני משפחת Loezer לא אפשרו את כניסתו לנכס שברשותם, בטענה שהם סגרו את החנות שהפעילו וכעת הנכס משמש למגורים; במכתב אחר, מצהיר הנקין שבני המשפחה שאת ביתה נדרש להעריך, Emerique, היו לקוחותיו בשנים שלפני המלחמה, והוא מבקש שלא ליטול חלק בהערכת ביתם ובמכירתו. בין השמות של בעלי הנכסים היהודים: Marcel Michel Levy, Gustave Bader, Isidor Dreyfus, Gaston Amselle,, Gabriel Simon David, Levy Germain, Samuel Samuel ושמות נוספים.
נוסף על אלו, מופיעים באוסף כמה מסמכים שאינם קשורים לטיפול בנכסי משפחה מסויימת: הודעת מינוי לתפקיד מיום 4.2.1942; חוברת הדרכה המפרטת כיצד יש להתקין את הדוחות לקראת ההפקעה; הודעה מהתקופה שאחרי המלחמה (מתוארכת בחותמת דיו ליום 4.12.1945) המבשרת שאדריכלים שפעלו להפקעת נכסים יאלצו להשיב את הרווחים שגרפו בעבודתם; ועוד.
"אריזציה" היה הכינוי שניתן בגרמניה הנאצית לתהליך סילוקם של היהודים מהכלכלה והעברת נכסיהם לידיים "אריות". בצרפת החלו הגרמנים ליישם את המדיניות החדשה כמעט מיד לאחר הכיבוש, וכבר בחודש אוקטובר 1940 פרסמו תקנה המורה על מינוי מפקחים "אריים" לעסקים היהודיים. מעט אחר כך, בחודש פברואר 1941, הורשו המפקחים למכור את הנכסים שעליהם הופקדו. המצב החדש קרץ לגרמנים וצרפתים רבים, והללו התחרו ביניהם על השגת שליטה על נכסי היהודים (שנמכרו בפרוטות). כדי לסייע לרוכשים בהערכת הנכסים, מונו אדריכלים מקצועיים, שערכו בדיקות מקיפות של הבתים היהודיים וסיפקו הערכות מפורטות למחירם. במהלך ה"אריזציה" נושלו מרבית יהודי צרפת – בעלי מלאכה ועסקים קטנים, ממקור פרנסתם היחיד והפכו למחוסרי כל. רק בסוף שנת 1944, לאחר פלישת צבאות בעלות הברית לצרפת ושחרור פריז, הוחלט על השבת הנכסים לבעליהם המקוריים. רק מחצית מבעלי הנכסים היהודיים השיבו לעצמם את בתיהם עד תחילת שנות ה-50.
סך הכל כ-180 פריטי נייר. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.