ספר אור הגנוז – חידושים על התורה בדרך רמז וסוד, חסידות וקבלה, עם חלק שני – ספר וזאת ליהודה – חידושים על המשניות "בדרך רמז וסוד רזין עילאין", מאת רבי יהודה ליב הכהן מאניפולי. למברג [לבוב], תרכ"ו 1866. מהדורה ראשונה.
הסכמות גדולי החסידות, ביניהן ההסכמה היחידה על ספר של האדמו"ר בעל "צמח צדק" מליובאוויטש. בהסכמת רבי מרדכי מטשרנוביל ("המגיד מטשרנוביל") נכתב על הסגולה והשמירה שיש בהחזקת הספר שלפנינו: "ויקנה כל אחד לעצמו הספר הקדוש הזה לזכות ולשמירה מעולה לו ולזרעו לדורותם". בניו הקדושים – רבי אהרן מטשרנוביל, רבי אברהם מטריסק, רבי דוד מטולנא – המסכימים אף הם על הספר, חוזרים בהסכמותיהם על עניין הסגולה לשמירה שכתב אביהם, וכותבים: "והנה נאמן עלינו דברי אאמו"ר ז"ל הק' זיע"א אשר ספרי קודש הללו יהיו לשמירה לכל מי שיקנה אותם..."; "...נאמנים עלי דברי אבא מרן קדישא כבוד אדמו"ר זצוקללה"ה, כאשר המה בכתובים... כי הספרי קודש ההמה יהיו לשמירה לכל מי שיקנה אותם לו ולזרעו לדורותם". גם בהקדמת המו"ל נכד המחבר כותב כי "צדיקי הדור כתבו שהחבור הלז הוא שמירה וברכה בבית...".
מחבר הספר, רבי יהודה ליב הכהן מאניפולי (נפטר תקס"ז, אנצ' לחסידות ב', עמ' לג-לד), תלמיד המגיד ממזריטש. לפי מקור אחד היה קודם לכן מתלמידי הגר"א מווילנא. לפי המסופר, היה מארבעת התלמידים שהיו עם המגיד בעת פטירתו (יחד עם רבי אברהם המלאך, בעל התניא ורבי זושא מאניפולי), וברגעים האחרונים לפני פטירתו אמר עליו המגיד: "גם אתה תהיה במחיצתי – כי שפתי כהן ישמרו דעת, ואני מעולם הדעת...". היה מהשניים שאליהם פנה רבי שניאור זלמן מלאדי שיסכימו על ספר ה"תניא" (השני היה חברו רבי זושא מאניפולי). הספר שלפנינו זכה בהדפסתו להסכמותיהם הנלהבות של גדולי צדיקי החסידות בדורו. מופיעה בו הסכמתו היחידה של האדמו"ר רבי מנחם מנדל מליובאוויטש בעל "צמח צדק", וכן מופיעות בו הסכמות רבי מרדכי מטשרנוביל, ובניו הקדושים: רבי אהרן מטשרנוביל, רבי אברהם מטריסק, רבי דוד מטולנא, אחיינו – רבי יצחק יעקב מאקארוב, וכן הסכמותיהם של רבי חיים מצאנז ורבי יצחק מאיר מגור בעל "חידושי הרי"מ".
חותמות בדף השער של רבי מנחם מענדל לעווי מירושלים. בדף המגן הקדמי – חותמת בית מסחר לספרים של רבי שלמה טלינגטור בירושלים (מזקני חסידות בויאן). רישומי בעלות בדף המגן ודף הכריכה האחורי.
שני חלקים בכרך אחד. חלק א': [1], יב; פד דף; חלק ב' (שער נפרד): לג דף. 25 ס"מ. נייר דק איכותי. מצב טוב. כתמים. הדבקת נייר לחיזוק בתחתית דף השער. כריכה ישנה, בלויה.
סטפנסקי חסידות, מס' 21.

ספר זוהר חי, פירוש על ספר הזהר על פי הקבלה והחסידות, מאת האדמו"ר המקובל רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין אב"ד זידיטשויב וקומרנה, בעל "היכל הברכה". למברג–פרמישלה, תרל"ה-[תרמ"א] 1881-1875. מהדורה ראשונה. סט שלם – חמישה חלקים בחמישה כרכים.
ספר זוהר חי הוא פירוש עמוק ומקורי על הזהר הקדוש, בנוי על יסודות תורת האריז"ל ועל יסודות תורת הבעש"ט. המחבר משלב וממזג בחיבורו זה, כמו בכל חיבוריו, את הקבלה עם החסידות. בשונה משאר חיבוריו שנדפסו בחייו, חיבורו זה נדפס לאחר פטירתו, על ידי בנו האדמו"ר רבי אליעזר צבי, בעל "דמשק אליעזר". הכרך הראשון נדפס בשנת האבל, ובתחילתו נדפסה הקדמה ארוכה ומופלאה מאת בנו ה"דמשק אליעזר". בהקדמה מספר בנו על מדרגותיו המופלאות של אביו בתורה ובעבודת ה', ומספר על גילויי רוח הקודש ועל מופתים שמימיים שראה בעיניו אצל אביו הקדוש.
בין היתר מספר בנו שלאחר שכתב אביו את ארבעת הדפים הראשונים של פירושו, נכנס אל אביו מישהו שביקש ממנו שיתפלל על חולה מסוכן. אביו שראה ברוח קודשו שאותו חולה זקוק לרחמי שמים מרובים, אמר לאותו אחד: "אין לי שום דרך לעזור לו, אלא יש תחת ידי ארבעה דפין שכתבתי על הזוהר, לך ואמור להחולה הזה שאני נותן לו במתנה גמורה חדושים של הזוהר... ובזכות זה אפשר יכריע הכף זכות ויחיה לאורך ימים ושנים. וכך עשה האיש הזה, ומיד כשאמר האיש הזה להחולה דבורים הללו, התחיל תיכף להזיע, ונתרפא". עוד מסופר בהמשך ההקדמה, שארבעת הדפים הראשונים מהפירוש היו על שתי השורות הראשונות של הקדמת הזהר. דפים אלו נכתבו בקיץ תרי"ז, ומאז עשה הפסקה של עשר שנים מכתיבת הפירוש. בערך בשנת תרכ"ז "ראה בחלום הבעש"ט זלה"ה, והסכים עמו שיתחיל לכתוב פירוש על הזוהר... ותיכף ומיד ביום המחרת התחיל לכתוב". את פירושו סיים לכתוב מספר שבועות לפני פטירתו. ב"סיום הספר" שבסוף הכרך החמישי, מספר בנו המו"ל, שאביו השביעו פעמיים בתקיעת כף קודם פטירתו "שאדפוס פרושו זהר חי הזה עד גמירא על נייר שרייב [=נייר כתיבה] ושמחתי במה שגמרתי אמונתי [=הבטחתי] שלי וקיימתי דברי אאמו"ר זלה"ה".
האדמו"ר המקובל האלוקי רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין אב"ד זידיטשויב וקומרנה (תקס"ו-תרל"ד), קדוש-עליון, מגדולי מעתיקי השמועה של תורת הבעש"ט, בן-אחיו ותלמידו המובהק של "שר בית הזהר" האדמו"ר רבי צבי הירש מזידיטשוב. חביב היה על גדולי החסידות: "החוזה מלובלין" (שהיה אף שדכנו), הרב מאפטא, רבי משה צבי מסווראן, דודו רבי משה מסאמבור, רבי ישראל מרוזין ועוד. מחבר ספרי חסידות וקבלה רבים ופירושי "היכל הברכה" על חמשה חומשי תורה, על פי סודות האר"י ורבינו הבעש"ט. חומשי "היכל הברכה" הנם מספרי היסוד של ההגות החסידית ותורת הקבלה. חביבות מיוחדת היתה להם אצל אדמו"רים מכל החוגים (בית זידיטשוב, ה"דברי חיים" וצאצאיו, ה"צמח צדק" מליובוויטש ועוד) ששיבחו את מעלת וקדושת דברי הסוד שבפירושיו.
כרך ראשון (בראשית חלק ראשון): [4], רטו דף. כרך שני (בראשית חלק שני): [1], רטז-שמח, שמח-תנו, [1] דף. כרך שלישי (שמות חלק ראשון): [4], קסו דף. כרך רביעי (שמות חלק שני): [2], רפה [צ"ל: רפז] דף. כרך חמישי (ויקרא-דברים): [2], רכח, [5] דף. 24.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. רוב הדפים במצב טוב מאד, שלמים וללא בלאי. קרעים קלים בדף השער של הכרך הראשון, ללא פגיעה בטקסט, מודבקים בנייר דבק. כריכות חדשות.
סטפנסקי חסידות, מס' 195.

ספר ליקוטי אמרים תניא, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי. זולקווא, [לאחר תקס"ה 1805].
בשער הספר: "תניא והוא ספר ליקוטי אמרים... והוספנו בו נופך... מהגאון... הרב המחבר נר"ו, והוא לבאר מהות התשובה וענינה, והוא חלק שלישי אשר לא היה בראשונים הנדפס בסלאוויטא..." [המילה "בסלאוויטא" מודגשת בשער].
ספר התניא נדפס לראשונה על ידי המחבר בסלאוויטא בשנת תקנ"ז. המהדורה השניה נדפסה בזולקווא בשנת תקנ"ט [ראה פריט קודם], ושוב נדפסה מהדורה שלישית זו בזולקווא בשנת תקס"ה ולאחריה במספר וואריאנטים שונים [הוואריאנט שלפנינו נרשם בביבליוגרפיה של ר"י מונדשיין, כמהדורה ה' של ספר התניא]. מהדורות זולקווא אלו נדפסו בחיי המחבר, וכנראה ללא ידיעתו. בהוצאה זו נשמטו ההסכמות. בסוף הספר נדפסו פרקי "אגרת התשובה" - מהדורה קמא.
בסוף הספר כותב המביא לבית הדפוס רבי יעקב מבראד: "...יד שלוחה אלי מרבים וכן שלמים, ונפשם בשאלתם ממני להתעסק בספר הקדוש הזה אשר נדפס במדינה אחרת ודלתותיה נעולות... ולסבה זו לא הובאו הספרים ההם למדינתנו" (גליציה-פולין).
לפני אגרת התשובה נדפס: "אמר המתעסק: מרגלית טובה היתה בידי מהגאון המחבר נר"ו, קונטרס בכ"י מדבר מעניני תשובה, ולזכו'[ת] את הרבים העליתיו על מזבח הדפוס".
[59] דף. 19 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים בלאי וקרעים. בלאי וכתמים כהים בדף השער. בארבעת הדפים הראשונים קרעים עם פגימות בטקסט ובמסגרת השער (משוקמים במילוי נייר, עם מעט שחזורי טקסט). כריכת עור חדשה.
למהדורה זו שני וואריאנטים - ראה: יהושע מונדשיין, תורת חב"ד – ביבליוגרפיות, חלק א, כפר חב"ד, תשמ"ב, עמ' 46-49.
סטפנסקי חסידות, מס' 625.

ספר ביאורי הזהר, ביאורים בספר הזהר, מאת האדמו"ר הזקן רבינו שניאור זלמן מלאדי. קאפוסט, [תקע"ו 1816]. מהדורה ראשונה. דפוס רבי ישראל יפה, מחשובי תלמידי בעל התניא.
ספר יסוד בהסברת מושגים רבים בקבלת האר"י ע"פ דרך החסידות. ביאורים בספר הזהר, שנאמרו מפי האדמו"ר הזקן בלילות שבת לפני בניו ויחידי סגולה מתלמידיו, ונכתבו ע"י בנו רבי דוב בער "האדמו"ר האמצעי" מליובאוויטש. ביאורים אלו נאמרו ע"י האדמו"ר הזקן החל מי"ט כסליו תקס"ב, עד לשנותיו האחרונות. בספר זה נדפסו רק כרבע מביאוריו על הזהר (כדברי בנו בסוף ההקדמה).
בשער הספר נדפס: "...ורובם ככולם מכתבי קודש הנ"ל היו לפני כ"ק אדמו"ר נ"ע ומאד ישרו בעיניו". בראש הספר הקדמה מאת בנו "האדמו"ר האמצעי", רבי דוב בער [שניאוריו/שניער] מליובאוויטש, בהקדמה הוא מספר על תוכן הביאורים שבספר: "...אשר שמענו מפי רוח קדשו ז"ל בכל ליל שבת ושבת, פירושים וביאורים מאמרי הזהר בכל סדרא דף אחד זה כמה שנים, ואשר נראה בעליל לכל עיני ישראל אשר רוה"ק הופיע עליו בהגלות נגלות אורו בסתרי סודות ורזין דאורייתא, ובפרט בביאורו בפי' המאמרים מכוונים לאמיתתן ממש. וכאשר שמעתי מפי קדשו ז"ל, לא פעם ושתים, שכל ימיו עשה קבע ללמוד הזה"ק בשבת דוקא... ואמר על עצמו שאין רגילותו ללמוד בכל שבת, רק דף אחד או ב', אבל בעיון והעמקה גדולה וביגיעה רבה בדקדוק הלשון בכל מלה, שיהי' מכוון ע"פ אמיתי' חכמת הקבלה...".
בסוף ההקדמה כותב האדמו"ר האמצעי על צורת כתיבתו ועריכתו את הספר: "ידוע לכל באי שערי אור תורתו של אאמו"ר ז"ל, שבכל הכתבים שלי שבידי אין דבר נוסף מעצמי, כ"א במה שבא באיזה מקומות לפרש ולבאר בתוס' ביאור במקום שקיצר בלשונו הקדוש ז"ל, וגם זה נלקח מדברי אור תורתו המבוארים בתוספת במקומות אחרים, וכמארז"ל דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר".
האדמו"ר רבי אליעזר צבי ספרין מקומרנא כותב בהקדמתו לפירושו "דמשק אליעזר" על הזהר, שבין הספרים שהיו לנגד עיניו בעת שחיבר את פירושו, היה "ספר ביאורי הזהר מהרב הגאון הקדוש מו"ה דוב בער, בהרב נזר ישראל, רבם של ישראל הקדושים, מו"ה שניאור זלמן זלה"ה".
[4], קלט; נז דף. 20.5 ס"מ. נייר כחלחל בחלקו. חיתוך דפים לא אחיד. מצב טוב-בינוני. כתמים. כתמי רטיבות כהים בחלק מהדפים. פגעי עש בדפים הראשונים והאחרונים ובדפים נוספים, עם פגיעות קלות בטקסט. פגם בהדפסה וקרע בדף קלח, עם פגיעה וחיסרון בטקסט. קרעים בשולי מספר דפים. חותמות בדף השער ובמקומות נוספים. כריכה חדשה.
סטפנסקי חסידות, מס' 79.