מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
- chassid (53) Apply chassid filter
- letter (53) Apply letter filter
- book (51) Apply book filter
- rabbi (51) Apply rabbi filter
- גדולי (48) Apply גדולי filter
- החסידות (35) Apply החסידות filter
- luminari (35) Apply luminari filter
- מכתבים (28) Apply מכתבים filter
- ספרי (27) Apply ספרי filter
- רבנים (25) Apply רבנים filter
- מכתבי (25) Apply מכתבי filter
- ישראל (21) Apply ישראל filter
- חסידות (18) Apply חסידות filter
- יד (18) Apply יד filter
- כתבי (18) Apply כתבי filter
- manuscript (18) Apply manuscript filter
- israel (15) Apply israel filter
- ליטא (14) Apply ליטא filter
- חכמי (14) Apply חכמי filter
- lithuanian (14) Apply lithuanian filter
- לגדולי (12) Apply לגדולי filter
- דפוסי (12) Apply דפוסי filter
- וחותמות, (12) Apply וחותמות, filter
- וחותמות (12) Apply וחותמות filter
- והקדשות (12) Apply והקדשות filter
- וגדולי (12) Apply וגדולי filter
- הדורות (12) Apply הדורות filter
- עותקים (12) Apply עותקים filter
- מיוחסים (12) Apply מיוחסים filter
- רישומים (12) Apply רישומים filter
- חתימות (12) Apply חתימות filter
- dedic (12) Apply dedic filter
- import (12) Apply import filter
- inscript (12) Apply inscript filter
- lead (12) Apply lead filter
- ownership (12) Apply ownership filter
- print (12) Apply print filter
- signatur (12) Apply signatur filter
- stamp (12) Apply stamp filter
- stamps, (12) Apply stamps, filter
- חפצי (11) Apply חפצי filter
- עתיקים (11) Apply עתיקים filter
- ארץ (10) Apply ארץ filter
- ומדינת (10) Apply ומדינת filter
- ציונות (10) Apply ציונות filter
- ציונות, (10) Apply ציונות, filter
- palestin (10) Apply palestin filter
- state (10) Apply state filter
- zionism (10) Apply zionism filter
- zionism, (10) Apply zionism, filter
מציג 49 - 60 of 168
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $3,000
הערכה: $10,000 - $15,000
נמכר ב: $17,500
כולל עמלת קונה
מכתב ברכה ל"זרעא חייא וקיימא", בחתימת יד קודשו של האדמו"ר רבי משה מקוברין. [קוברין, תרי"ג בקירוב].
מכתב בכתיבת סופר ובחתימת יד קודשו של רבי משה מקוברין. נשלח אל רבי דוד אליהו, מראשי "כולל רייסין" בטבריה. המכתב מופיע על פיסת נייר קטנה, ונכתב במקור כהמשך למכתבו של רבי משה מקוברין אל ראשי ומנהלי "כולל רייסין" בענייני הכולל (ראה קטלוג קדם, מכירה 63, פריט 87). במכתב זה פונה האדמו"ר באופן אישי אל רבי דוד אליהו.
במכתבו מברך האדמו"ר רבי משה מקוברין, את רבי דוד אליהו ואת זוגתו פרומה, שיפקדו בזרעא חייא וקיימא: "...הרב המפורס'[ם] מו"ה דוד אלי' נ"י ע[ם?] ביתו, ויחיו זרע לברכה. ראיתי מכתבו וכל הנאמר מזוגתו בת היורשת ת', ישר בעיני למאד עשייתה לכבוד רצון צדיק זללה"ה כן יאמר השי"ת לזכותה בזרע חיי' וקיימא [בע]בור הצדקה, ומעתה יקבלו החוה"ש כחפץ השם ונפש ידידו עוז". בשורה האחרונה הוסיף האדמו"ר בעצם-יד קדשו: "ידידו וד"ש וטוב, משה הנ"ל".
האדמו"ר רבי משה פאליער מקוברין (תקמ"ד-תרי"ח), מגדולי החסידות, ומגדולי צדיקי ליטא. תלמידו המובהק של האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, ורבו המובהק של האדמו"ר הראשון מסלונים רבי אברהם וינברג, בעל ה"יסוד העבודה". קדוש עליון וצדיק נשגב, בעל רוח הקודש ופועל ישועות. אוהב ישראל בכל לבו. עובד ה' מופלא במסירות נפש בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. בתפילותיו הגיע לכלות הנפש עד כדי עילפון. מסופר כי הגאון רבי יעקב מאיר פדובה אב"ד בריסק, היה נוהג לומר לאנשי עירו: "מי האיש החפץ להתפלל בימים נוראים עם שליח ציבור שיש בו כל המעלות שמנו חכמים בשליח ציבור, יסע לקוברין", ואכן רבים היו נוסעים להימצא במחיצתו כשהיה עובר לפני התיבה. אחד הנוסעים אליו סיפר כי בליל ראש השנה היה בית הכנסת מלא על גדותיו, ואף אלה שעמדו בירכתי בית הכנסת שמעו כיצד היו "שיניו נוקשות זה לזה מפחד ה' ומהדר גאונו", בעת אמירת "ברכו" (ראה: תורת אבות, ירושלים תשמ"ט, עמ' רצד-רצה, אות קכא). מסופר שבעל ה"בית הלוי" (שחותנו היה מחסידי קוברין) התבטא עליו: "משה אמת ותורתו אמת".
לאחר פטירת רבו, האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, בשנת תק"ע, הסתופף רבי משה בצל בנו האדמו"ר רבי נח מלכוביץ, ולאחר פטירת רבי נח מלכוביץ בשנת תקצ"ג, הוכתר רבי משה לאדמו"ר בעירו קוברין. על הנהגתו מסופר: "עדרים עדרים התאספו אליו לשתות בצמא את דבריו הקדושים אשר בוערים כלבת אש להלהיב לבן של ישראל לאביהן שבשמים... וכל אשר יצא מפיו הקדוש היה כאשר ישאל איש בדבר א-להים... עוד היום שהוא יותר מששים שנה מיום הסתלקותו כשהיו מזכירים את שמו הקדוש, מרגישים איזו יראת הכבוד ביחד עם איזה פחד טמיר... ולעת זקנתו היה מסתופף בצל קדושת עטרת ישראל מרוזין נ"ע, וצדיקי הדור חבבו אותו מאד" (אור ישרים, ווארשא תרפ"ד, עמ' 63).
מקבל המכתב, רבי דוד אליהו ב"ר נתן נטע (שנות התק"ס?-תרכ"ט), חתנו של החסיד המקובל רבי שאול הלוי הארקער מטבריה (ב"ר צבי הירש), היה מממוני וגבאי כולל רייסין שבטבריה. החל משנת תקע"ז מופיעות חתימותיו במסמכי הכולל. בביקורו של השר משה מונטיפיורי בארץ, לאחר רעש האדמה של שנת תקצ"ז, נשלח אליו מטעם הכולל כדי להשפיע עליו לחזק את הישוב היהודי [רבי דוד אליהו זכה לגור בבית שבו התארח רבי נחמן מברסלב, בשהותו בטבריה בשנת תקנ"ט. באותה עת היה שייך הבית לרבי צבי הירש הארקער, ולאחר פטירתו עבר הבית אל בנו רבי שאול הארקער, שהתגורר בו יחד עם חתנו רבי דוד אליהו הנ"ל].
[1] דף. 8.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. דיו דהויה. בלאי וסימני קיפול. חלק מהמילים אינן ניתנות לקריאה. מודבק על נייר דק לשימור.
מכתב בכתיבת סופר ובחתימת יד קודשו של רבי משה מקוברין. נשלח אל רבי דוד אליהו, מראשי "כולל רייסין" בטבריה. המכתב מופיע על פיסת נייר קטנה, ונכתב במקור כהמשך למכתבו של רבי משה מקוברין אל ראשי ומנהלי "כולל רייסין" בענייני הכולל (ראה קטלוג קדם, מכירה 63, פריט 87). במכתב זה פונה האדמו"ר באופן אישי אל רבי דוד אליהו.
במכתבו מברך האדמו"ר רבי משה מקוברין, את רבי דוד אליהו ואת זוגתו פרומה, שיפקדו בזרעא חייא וקיימא: "...הרב המפורס'[ם] מו"ה דוד אלי' נ"י ע[ם?] ביתו, ויחיו זרע לברכה. ראיתי מכתבו וכל הנאמר מזוגתו בת היורשת ת', ישר בעיני למאד עשייתה לכבוד רצון צדיק זללה"ה כן יאמר השי"ת לזכותה בזרע חיי' וקיימא [בע]בור הצדקה, ומעתה יקבלו החוה"ש כחפץ השם ונפש ידידו עוז". בשורה האחרונה הוסיף האדמו"ר בעצם-יד קדשו: "ידידו וד"ש וטוב, משה הנ"ל".
האדמו"ר רבי משה פאליער מקוברין (תקמ"ד-תרי"ח), מגדולי החסידות, ומגדולי צדיקי ליטא. תלמידו המובהק של האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, ורבו המובהק של האדמו"ר הראשון מסלונים רבי אברהם וינברג, בעל ה"יסוד העבודה". קדוש עליון וצדיק נשגב, בעל רוח הקודש ופועל ישועות. אוהב ישראל בכל לבו. עובד ה' מופלא במסירות נפש בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. בתפילותיו הגיע לכלות הנפש עד כדי עילפון. מסופר כי הגאון רבי יעקב מאיר פדובה אב"ד בריסק, היה נוהג לומר לאנשי עירו: "מי האיש החפץ להתפלל בימים נוראים עם שליח ציבור שיש בו כל המעלות שמנו חכמים בשליח ציבור, יסע לקוברין", ואכן רבים היו נוסעים להימצא במחיצתו כשהיה עובר לפני התיבה. אחד הנוסעים אליו סיפר כי בליל ראש השנה היה בית הכנסת מלא על גדותיו, ואף אלה שעמדו בירכתי בית הכנסת שמעו כיצד היו "שיניו נוקשות זה לזה מפחד ה' ומהדר גאונו", בעת אמירת "ברכו" (ראה: תורת אבות, ירושלים תשמ"ט, עמ' רצד-רצה, אות קכא). מסופר שבעל ה"בית הלוי" (שחותנו היה מחסידי קוברין) התבטא עליו: "משה אמת ותורתו אמת".
לאחר פטירת רבו, האדמו"ר רבי מרדכי מלכוביץ, בשנת תק"ע, הסתופף רבי משה בצל בנו האדמו"ר רבי נח מלכוביץ, ולאחר פטירת רבי נח מלכוביץ בשנת תקצ"ג, הוכתר רבי משה לאדמו"ר בעירו קוברין. על הנהגתו מסופר: "עדרים עדרים התאספו אליו לשתות בצמא את דבריו הקדושים אשר בוערים כלבת אש להלהיב לבן של ישראל לאביהן שבשמים... וכל אשר יצא מפיו הקדוש היה כאשר ישאל איש בדבר א-להים... עוד היום שהוא יותר מששים שנה מיום הסתלקותו כשהיו מזכירים את שמו הקדוש, מרגישים איזו יראת הכבוד ביחד עם איזה פחד טמיר... ולעת זקנתו היה מסתופף בצל קדושת עטרת ישראל מרוזין נ"ע, וצדיקי הדור חבבו אותו מאד" (אור ישרים, ווארשא תרפ"ד, עמ' 63).
מקבל המכתב, רבי דוד אליהו ב"ר נתן נטע (שנות התק"ס?-תרכ"ט), חתנו של החסיד המקובל רבי שאול הלוי הארקער מטבריה (ב"ר צבי הירש), היה מממוני וגבאי כולל רייסין שבטבריה. החל משנת תקע"ז מופיעות חתימותיו במסמכי הכולל. בביקורו של השר משה מונטיפיורי בארץ, לאחר רעש האדמה של שנת תקצ"ז, נשלח אליו מטעם הכולל כדי להשפיע עליו לחזק את הישוב היהודי [רבי דוד אליהו זכה לגור בבית שבו התארח רבי נחמן מברסלב, בשהותו בטבריה בשנת תקנ"ט. באותה עת היה שייך הבית לרבי צבי הירש הארקער, ולאחר פטירתו עבר הבית אל בנו רבי שאול הארקער, שהתגורר בו יחד עם חתנו רבי דוד אליהו הנ"ל].
[1] דף. 8.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. דיו דהויה. בלאי וסימני קיפול. חלק מהמילים אינן ניתנות לקריאה. מודבק על נייר דק לשימור.
קטגוריה
מכתבים – גדולי החסידות
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $30,000
הערכה: $40,000 - $60,000
נמכר ב: $40,000
כולל עמלת קונה
מכתב (כ-6 שורות) בכתב-יד-קדשו וחתימתו של הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר אלטר בעל "חידושי הרי"מ". וורשא, תרי"ז [1857].
המלצה והסכמה לחיבור על המדרש רבה בראשית, מאת רבי משה זלמן [חיבור שכנראה לא נדפס לבסוף]. החידושי הרי"מ משבח את החיבור אשר סותם את פיות המשכילים המדברים סרה על מדרשי חז"ל:
"הנה הרבנים הגדולים שיחי'[ו] משבחים מאד את הרב וכו' מ"ו משה זלמן נ"ג[?] י'[חיה], ואת הטוב אשר פעל ועשה בחיבורו על מדרש רבה בראשית, וכי סותם פי הדוברים על מדרשי חז"ל עתק, לכן מהראוי לקרבו ולהיות לו לעזר לקנות ממנו חיבורו הנ"ל. פה ווארשא יום ה' א' דר"ח אלול תרי"ז לפ"ק. הק' יצחק מאיר בהרב מור"י זצ"ל".
הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר אלטר, האדמו"ר הראשון מגור בעל "חידושי הרי"מ" (תקנ"ט-תרכ"ו, אנצ' לחסידות ב', עמ' תיג-תכג), מגדולי דורו בתורה וחסידות וממנהיגי יהדות פולין. נולד בעקבות ברכת המגיד מקוז'ניץ (שאמר כי "יאיר את העולם בתורה"), גדל בביתו והיה לבן טפוחיו ולתלמידו הקרוב. בגיל י"ג עבר לבית חותנו בוורשא, שם למד אצל המהרא"ל צינץ והתפרסם בכל רחבי פולין כ"העילוי מוורשא". לאחר פטירת המגיד מקוז'ניץ עבר להסתופף בצל רבי שמחה בונם מפשיסחא והיה לאחד מחשובי תלמידיו. לאחר פטירת רבי שמחה בונם מפשיסחא בקשו חלק מהחסידים להכתירו כממלא מקומו, אך הוא קיבל את מרות חברו רבי מנחם מנדל מקוצק ובהשפעתו נטו רוב החסידים אחרי הרבי מקוצק. מאז הפך לראש וראשון בחבורת קוצק ואף הפך לגיסו של הרבי מקוצק שנשא את אחות אשתו. בשנת תרי"ט, כשנפטר הרבי מקוצק נתמנה כממלא מקומו ועבר לעיירה גור (גורא-קלווריה) הסמוכה, שם ביסס את החסידות וכיהן גם ברבנות העיר. במשך שבע שנות כהונתו גדלה חצרו ואלפים הפכו לחסידיו. מלבד צדקותו המופלגת נודע כאחד מגאוני דורו בתורה, וכתב חיבורים רבים בשו"ת, הלכה ואגדה [שנקראו בשם הכולל "חידושי הרי"מ" (=רבי יצחק מאיר), שהפך גם לכינויו]. ספריו נודעו לתהילה בבתי המדרש ומהם ניכרת חריפותו וגאונות הגדולה. ניהל קשרי ידידות עם כל צדיקי וגדולי דורו, גם ה"מתנגדים" שבהם. ביניהם היו: רבי ישראל מרוז'ין, רבי יצחק מוורקה, רבי עקיבא איגר, רבי יעקב מליסא בעל "הנתיבות", רבי אייזל חריף, רבי שלמה קלוגר ועוד. עמד בראש הנהגת יהודי פולין ופעל בנחישות בפרשיות ציבוריות רבות. בין היתר תמך בפומבי במרד הפולני בשנת תקצ"א, ונאלץ להמלט עם כשלון המרד ללבוב (שהיתה אז תחת שלטון אוסטריה). כמו כן, נודע במאבקו האמיץ נגד "גזירת המלבושים" בשנים תר"ו-תרי"א. בעקבות הוראתו להתנגד לגזירה נלקח למאסר, אך לאחר מחאה ציבורית רחבה נאלצה הממשלה לשחררו ולבטל את הגזירה. לאחר פטירתו מילא את מקומו לזמן קצר האדמו"ר רבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדר, וכשנפטר כעבור ארבע שנים, הוכתר לאדמו"ר נכדו רבי יהודה אריה ליב אלתר בעל "שפת אמת", שהיה לאדמו"ר השני לשושלת גור.
[1] דף. 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול. מעבר לדף הדבקת רצועה קטנה של נייר דבק.
המלצה והסכמה לחיבור על המדרש רבה בראשית, מאת רבי משה זלמן [חיבור שכנראה לא נדפס לבסוף]. החידושי הרי"מ משבח את החיבור אשר סותם את פיות המשכילים המדברים סרה על מדרשי חז"ל:
"הנה הרבנים הגדולים שיחי'[ו] משבחים מאד את הרב וכו' מ"ו משה זלמן נ"ג[?] י'[חיה], ואת הטוב אשר פעל ועשה בחיבורו על מדרש רבה בראשית, וכי סותם פי הדוברים על מדרשי חז"ל עתק, לכן מהראוי לקרבו ולהיות לו לעזר לקנות ממנו חיבורו הנ"ל. פה ווארשא יום ה' א' דר"ח אלול תרי"ז לפ"ק. הק' יצחק מאיר בהרב מור"י זצ"ל".
הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר אלטר, האדמו"ר הראשון מגור בעל "חידושי הרי"מ" (תקנ"ט-תרכ"ו, אנצ' לחסידות ב', עמ' תיג-תכג), מגדולי דורו בתורה וחסידות וממנהיגי יהדות פולין. נולד בעקבות ברכת המגיד מקוז'ניץ (שאמר כי "יאיר את העולם בתורה"), גדל בביתו והיה לבן טפוחיו ולתלמידו הקרוב. בגיל י"ג עבר לבית חותנו בוורשא, שם למד אצל המהרא"ל צינץ והתפרסם בכל רחבי פולין כ"העילוי מוורשא". לאחר פטירת המגיד מקוז'ניץ עבר להסתופף בצל רבי שמחה בונם מפשיסחא והיה לאחד מחשובי תלמידיו. לאחר פטירת רבי שמחה בונם מפשיסחא בקשו חלק מהחסידים להכתירו כממלא מקומו, אך הוא קיבל את מרות חברו רבי מנחם מנדל מקוצק ובהשפעתו נטו רוב החסידים אחרי הרבי מקוצק. מאז הפך לראש וראשון בחבורת קוצק ואף הפך לגיסו של הרבי מקוצק שנשא את אחות אשתו. בשנת תרי"ט, כשנפטר הרבי מקוצק נתמנה כממלא מקומו ועבר לעיירה גור (גורא-קלווריה) הסמוכה, שם ביסס את החסידות וכיהן גם ברבנות העיר. במשך שבע שנות כהונתו גדלה חצרו ואלפים הפכו לחסידיו. מלבד צדקותו המופלגת נודע כאחד מגאוני דורו בתורה, וכתב חיבורים רבים בשו"ת, הלכה ואגדה [שנקראו בשם הכולל "חידושי הרי"מ" (=רבי יצחק מאיר), שהפך גם לכינויו]. ספריו נודעו לתהילה בבתי המדרש ומהם ניכרת חריפותו וגאונות הגדולה. ניהל קשרי ידידות עם כל צדיקי וגדולי דורו, גם ה"מתנגדים" שבהם. ביניהם היו: רבי ישראל מרוז'ין, רבי יצחק מוורקה, רבי עקיבא איגר, רבי יעקב מליסא בעל "הנתיבות", רבי אייזל חריף, רבי שלמה קלוגר ועוד. עמד בראש הנהגת יהודי פולין ופעל בנחישות בפרשיות ציבוריות רבות. בין היתר תמך בפומבי במרד הפולני בשנת תקצ"א, ונאלץ להמלט עם כשלון המרד ללבוב (שהיתה אז תחת שלטון אוסטריה). כמו כן, נודע במאבקו האמיץ נגד "גזירת המלבושים" בשנים תר"ו-תרי"א. בעקבות הוראתו להתנגד לגזירה נלקח למאסר, אך לאחר מחאה ציבורית רחבה נאלצה הממשלה לשחררו ולבטל את הגזירה. לאחר פטירתו מילא את מקומו לזמן קצר האדמו"ר רבי חנוך העניך הכהן מאלכסנדר, וכשנפטר כעבור ארבע שנים, הוכתר לאדמו"ר נכדו רבי יהודה אריה ליב אלתר בעל "שפת אמת", שהיה לאדמו"ר השני לשושלת גור.
[1] דף. 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול. מעבר לדף הדבקת רצועה קטנה של נייר דבק.
קטגוריה
מכתבים – גדולי החסידות
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $30,000
הערכה: $40,000 - $50,000
לא נמכר
מכתב (למעלה מ-20 שורות) בכתב-יד-קדשו וחתימתו של האדמו"ר הגאון הקדוש רבי "חנוך העניך הכהן" אב"ד פרושניץ ואלכסנדר. "פראשניץ" (Przasnysz), סיון תרכ"ד [1864].
מכתב משפחתי שנשלח לעיר פלאצק, אל נכדו רבי ישראל מרדכי מורגנשטרן. הסב כותב לנכדו על כך שלא הצליח להפגש אתו [כשעבר בעירו פלוצק], עקב נסיעתו של הנכד לחסות בצל האדמו"ר מגור בעל "חידושי הרי"מ" בחג השבועות: "...הלא ידעת כי הדרך ירט לנגדי תיכף אחר חג הפסח, ובשובי לשלום, שמתָּ לדרך פעמיךָ לחסות בצל הקודש בגור על חג השבועות". האדמו"ר כותב על תכניותיו לעבור מפרושניץ לאלכסנדר: "והנה פני מועדות ברצות ד' דרכי לעקור דירתי מפה, לנסוע לאלכסנדר לשלום, השי"ת יצליח דרכי לטוב לנו כל הימים". הוא מספר כי בתחילה התנגדה קהילת פרושניץ לעזיבתו: "כפי הנראה שכבר הוא ברשיון בני הקהלה, אשר עד הנה הי'[ו] ממאנים ומתחזקים ומאַמצים לבלתי עזבוני, ועתה אדמה כי כבר נתקררה דעתם". בהמשך המכתב מוזכר אחי הנמען רבי פנחס ליב מורגנשטרן: "אחיך נכדי המופ'[לג] מו"ה פינחס יהודא ליבוש נ"י". האדמו"ר מתאר בציוריות את טרדותיו, וכותב על שליח המכתב: "ידידינו זה הרואה טרדותי עתה, שראשי נמלא מהאנשים העומדים עלי". בחתימת המכתב דברי סיום וברכה: "ויהי'[ו] נא כן דברי לרצון אליך, וד' הטוב ינחנו במעגלי צדק בברכה חיים ושלום. דברי אביך זקנך המצפה לישועת ד' במהרה. הק' חנוך העניך הכהן".
מעבר לדף רישום הכתובת בכתב ידו של האדמו"ר: "לק' פלאצק – ליד כבוד אהו'[בי] נכדי ידידי... מו"ה ישראל מרדכי נ"י מארגינשטערין – מק' פראשניץ".
האדמו"ר רבי חנוך הניך הכהן לוין מאלכסנדר (תקנ"ח-תר"ל), מגדולי תלמידי רבי שמחה בונים מפשיסחא, ורבו "היהודי הקדוש" מפשיסחא. כיהן ברבנות קרוב ל-40 שנה. בתחילה כיהן כרב באלכסנדר ובנאווי-דוואהר, ומשנת תרי"ט כיהן כרב בפרושניץ [בשנת תרכ"ה עזב את הרבנות, וחזר לעיר אלכסנדר כאיש פרטי]. מצאצאי רבי שמואל שאטין הכהן מפרנקפורט (המהרשש"ך – שהיה גם סבו של בעל ה"חתם סופר"). לאחר שתמך ב"מרד הפולני" בשנת תקצ"א (1830) נאלץ להחליף את שם משפחתו "שאטין" לשם "לוין". נודע מנעוריו בגאונותו ה'עילוי'ית ובחריפותו הרבה בנוסח פשיסחא-קוצק. כל מעשיו היו בהסתר ובחכמה נפלאה. אמרותיו היו חריפות ומתובלות בהומור חד, וידע להסתיר במילתא דבדיחותא עניינים נעלים שרק יחידי-סגולה הבינו את משמעותם. היתה שגורה בפיו אמרתו של רבו ר' בונים מפשיסחא: כל מצוות ה"לא תעשה" שבתורה נכללים אצלנו ב"לאו" אחד – "אל תהי שוטה!!" [והיה אומר זאת בשפה הפולנית: "נע באנדזש גלאפי!"], וכל ה"מצוות עשה" שבתורה נכללים אצלנו ב"עשה" אחד – "תהיה חכם!" [בפולנית: "באנדוש מאנדרי!"].
עוד בהיותו אברך צעיר לימים הכתירו רבו "היהודי הקדוש" לאדמו"ר, כשהסיר מעל ראשו את כובע ה"ספודיק" שלו, וחבשו לראש תלמידו הצעיר רבי העניך באמרו: "נאה ספודיק זה לראשך...". כשנה לאחר פטירת רבי בונים מפשיסחא, קיבל על עצמו ר' העניך את מרות רעו האדמו"ר רבי מנדלי מקוצק. גם לאחר פטירת "השרף" מקוצק, קיבל עליו ר' העניך את מרותו של רעו (הצעיר ממנו) רבי יצחק מאיר אלטר מגור. רק לאחר פטירתו של בעל "חידושי הרי"מ" בשנת תרכ"ו (1866) נאות רבי העניך הישיש לקבל עליו את עול האדמו"רות, להנהיג את עדת חסידי קוצק וגור. תלמידיו ובני משפחתו כותבים עליו כי ראו אצלו בעיניהם גילויי רוח הקודש, מופתים ומעשי פלא. אחיינו מעיד עליו כי היה אצלו בעת שהגיעו אליו נשמות מהעולם העליון, כדי לזכות בתיקון. סיפורים אלו לוקטו במהדורה החדשה של ספרו "חשבה לטובה וליקוטים" (הוצאת מוסד הרי"מ לוין, ירושלים, תש"ן), ראה שם.
במבוא למהדורה החדשה הנ"ל מופיע תיאור נאה על הדרך בחסידות אותה הנחיל ר' העניך לדורות אשר תרמה לעיצוב דמותה של חסידות גור: "אלכסנדר של הרבי רבי העניך היתה חבויה וסתומה במשך כשבעים שנה בהן התענפה והסתלסלה החסידות הפשיסחאית לשבעים פנים. עשרות בשנים עמד כתלמיד לפני חבריו, קיבל עליו מרותם ונהנה במסתורי הנפש מהתעלות והתרוממות פשיסחאית, עד שכתר ההנהגה הוטל עליו... הרבי רבי העניך מאלכסנדר איחד בהנהגתו את כל המעיינות אשר יצאו מפשיסחה. בחכמה נדירה ובלתי מצויה מיזג לחטיבה אחת עדת חסידים מסולאים עובדי ה' דורשי אמת, ויחדיו עלו ונתעלו במעלותיה של תורה ועבודת השי"ת. הוא כינס את פשיסחה וקוצק וגור, את המיוחד שבכולן, את המאור שבהיכליהן לפונדק אחד של תורה, חסידות, חריפות, קדושה ומסירות נפש".
מרבותיו של האדמו"ר מגור בעל "שפת אמת" (נכד ה"חידושי הרי"מ"), שהוכתר על ידו כממלא מקומו. צאצאיו היו מהיושבים ראשונה במלכות בית גור, ונכדו רבי חנוך צבי הכהן לוין אב"ד בנדין היה חתנו של ה"שפת אמת". תלמידיו היו מגדולי גאוני ואדמו"רי פולין, בהם: רבי זאב נחום מביאלה ובנו האדמו"ר רבי אברהם מסוכוטשוב בעל "אבני נזר"; האדמו"ר רבי אברהם מפוריסוב; רבי פנחס מנחם יוסטמן אב"ד פילץ; רבי יואב יהושע מקינצק בעל "חלקת יואב"; רבי יצחק פייגנבוים מוורשא, ועוד. תורתו נדפסה בספר "חשבה לטובה".
[1] דף כפול. כ-15.5 ס"מ. מצב טוב. בלאי וקרעים קלים. מודבק בצדו האחורי על נייר שימור דק ושקוף.
מקור: אוסף האדמו"ר ר' יחיאל מאיר מורגנשטרן מקוצק-לומאז' (תרנ"ד-תשל"ד), בנו של האדמו"ר ר' צבי הירש מלומאז' [שבתקופה מסויימת התגורר בפראגא הסמוכה לווארשא]. בעמ' הרביעי: חותמות של רבי "יחיאל מאיר בהרב הקדוש אדמו"ר שליט"א מפראגא" ורישום בכתב-ידו "מכתב נומר 83".
צילום ותמלול המכתב פורסמו בספר "מכתבים ואגרות קודש" (ניו יורק, תשס"ג, עמ' 40 – ראה צילום מצורף).
מכתב משפחתי שנשלח לעיר פלאצק, אל נכדו רבי ישראל מרדכי מורגנשטרן. הסב כותב לנכדו על כך שלא הצליח להפגש אתו [כשעבר בעירו פלוצק], עקב נסיעתו של הנכד לחסות בצל האדמו"ר מגור בעל "חידושי הרי"מ" בחג השבועות: "...הלא ידעת כי הדרך ירט לנגדי תיכף אחר חג הפסח, ובשובי לשלום, שמתָּ לדרך פעמיךָ לחסות בצל הקודש בגור על חג השבועות". האדמו"ר כותב על תכניותיו לעבור מפרושניץ לאלכסנדר: "והנה פני מועדות ברצות ד' דרכי לעקור דירתי מפה, לנסוע לאלכסנדר לשלום, השי"ת יצליח דרכי לטוב לנו כל הימים". הוא מספר כי בתחילה התנגדה קהילת פרושניץ לעזיבתו: "כפי הנראה שכבר הוא ברשיון בני הקהלה, אשר עד הנה הי'[ו] ממאנים ומתחזקים ומאַמצים לבלתי עזבוני, ועתה אדמה כי כבר נתקררה דעתם". בהמשך המכתב מוזכר אחי הנמען רבי פנחס ליב מורגנשטרן: "אחיך נכדי המופ'[לג] מו"ה פינחס יהודא ליבוש נ"י". האדמו"ר מתאר בציוריות את טרדותיו, וכותב על שליח המכתב: "ידידינו זה הרואה טרדותי עתה, שראשי נמלא מהאנשים העומדים עלי". בחתימת המכתב דברי סיום וברכה: "ויהי'[ו] נא כן דברי לרצון אליך, וד' הטוב ינחנו במעגלי צדק בברכה חיים ושלום. דברי אביך זקנך המצפה לישועת ד' במהרה. הק' חנוך העניך הכהן".
מעבר לדף רישום הכתובת בכתב ידו של האדמו"ר: "לק' פלאצק – ליד כבוד אהו'[בי] נכדי ידידי... מו"ה ישראל מרדכי נ"י מארגינשטערין – מק' פראשניץ".
האדמו"ר רבי חנוך הניך הכהן לוין מאלכסנדר (תקנ"ח-תר"ל), מגדולי תלמידי רבי שמחה בונים מפשיסחא, ורבו "היהודי הקדוש" מפשיסחא. כיהן ברבנות קרוב ל-40 שנה. בתחילה כיהן כרב באלכסנדר ובנאווי-דוואהר, ומשנת תרי"ט כיהן כרב בפרושניץ [בשנת תרכ"ה עזב את הרבנות, וחזר לעיר אלכסנדר כאיש פרטי]. מצאצאי רבי שמואל שאטין הכהן מפרנקפורט (המהרשש"ך – שהיה גם סבו של בעל ה"חתם סופר"). לאחר שתמך ב"מרד הפולני" בשנת תקצ"א (1830) נאלץ להחליף את שם משפחתו "שאטין" לשם "לוין". נודע מנעוריו בגאונותו ה'עילוי'ית ובחריפותו הרבה בנוסח פשיסחא-קוצק. כל מעשיו היו בהסתר ובחכמה נפלאה. אמרותיו היו חריפות ומתובלות בהומור חד, וידע להסתיר במילתא דבדיחותא עניינים נעלים שרק יחידי-סגולה הבינו את משמעותם. היתה שגורה בפיו אמרתו של רבו ר' בונים מפשיסחא: כל מצוות ה"לא תעשה" שבתורה נכללים אצלנו ב"לאו" אחד – "אל תהי שוטה!!" [והיה אומר זאת בשפה הפולנית: "נע באנדזש גלאפי!"], וכל ה"מצוות עשה" שבתורה נכללים אצלנו ב"עשה" אחד – "תהיה חכם!" [בפולנית: "באנדוש מאנדרי!"].
עוד בהיותו אברך צעיר לימים הכתירו רבו "היהודי הקדוש" לאדמו"ר, כשהסיר מעל ראשו את כובע ה"ספודיק" שלו, וחבשו לראש תלמידו הצעיר רבי העניך באמרו: "נאה ספודיק זה לראשך...". כשנה לאחר פטירת רבי בונים מפשיסחא, קיבל על עצמו ר' העניך את מרות רעו האדמו"ר רבי מנדלי מקוצק. גם לאחר פטירת "השרף" מקוצק, קיבל עליו ר' העניך את מרותו של רעו (הצעיר ממנו) רבי יצחק מאיר אלטר מגור. רק לאחר פטירתו של בעל "חידושי הרי"מ" בשנת תרכ"ו (1866) נאות רבי העניך הישיש לקבל עליו את עול האדמו"רות, להנהיג את עדת חסידי קוצק וגור. תלמידיו ובני משפחתו כותבים עליו כי ראו אצלו בעיניהם גילויי רוח הקודש, מופתים ומעשי פלא. אחיינו מעיד עליו כי היה אצלו בעת שהגיעו אליו נשמות מהעולם העליון, כדי לזכות בתיקון. סיפורים אלו לוקטו במהדורה החדשה של ספרו "חשבה לטובה וליקוטים" (הוצאת מוסד הרי"מ לוין, ירושלים, תש"ן), ראה שם.
במבוא למהדורה החדשה הנ"ל מופיע תיאור נאה על הדרך בחסידות אותה הנחיל ר' העניך לדורות אשר תרמה לעיצוב דמותה של חסידות גור: "אלכסנדר של הרבי רבי העניך היתה חבויה וסתומה במשך כשבעים שנה בהן התענפה והסתלסלה החסידות הפשיסחאית לשבעים פנים. עשרות בשנים עמד כתלמיד לפני חבריו, קיבל עליו מרותם ונהנה במסתורי הנפש מהתעלות והתרוממות פשיסחאית, עד שכתר ההנהגה הוטל עליו... הרבי רבי העניך מאלכסנדר איחד בהנהגתו את כל המעיינות אשר יצאו מפשיסחה. בחכמה נדירה ובלתי מצויה מיזג לחטיבה אחת עדת חסידים מסולאים עובדי ה' דורשי אמת, ויחדיו עלו ונתעלו במעלותיה של תורה ועבודת השי"ת. הוא כינס את פשיסחה וקוצק וגור, את המיוחד שבכולן, את המאור שבהיכליהן לפונדק אחד של תורה, חסידות, חריפות, קדושה ומסירות נפש".
מרבותיו של האדמו"ר מגור בעל "שפת אמת" (נכד ה"חידושי הרי"מ"), שהוכתר על ידו כממלא מקומו. צאצאיו היו מהיושבים ראשונה במלכות בית גור, ונכדו רבי חנוך צבי הכהן לוין אב"ד בנדין היה חתנו של ה"שפת אמת". תלמידיו היו מגדולי גאוני ואדמו"רי פולין, בהם: רבי זאב נחום מביאלה ובנו האדמו"ר רבי אברהם מסוכוטשוב בעל "אבני נזר"; האדמו"ר רבי אברהם מפוריסוב; רבי פנחס מנחם יוסטמן אב"ד פילץ; רבי יואב יהושע מקינצק בעל "חלקת יואב"; רבי יצחק פייגנבוים מוורשא, ועוד. תורתו נדפסה בספר "חשבה לטובה".
[1] דף כפול. כ-15.5 ס"מ. מצב טוב. בלאי וקרעים קלים. מודבק בצדו האחורי על נייר שימור דק ושקוף.
מקור: אוסף האדמו"ר ר' יחיאל מאיר מורגנשטרן מקוצק-לומאז' (תרנ"ד-תשל"ד), בנו של האדמו"ר ר' צבי הירש מלומאז' [שבתקופה מסויימת התגורר בפראגא הסמוכה לווארשא]. בעמ' הרביעי: חותמות של רבי "יחיאל מאיר בהרב הקדוש אדמו"ר שליט"א מפראגא" ורישום בכתב-ידו "מכתב נומר 83".
צילום ותמלול המכתב פורסמו בספר "מכתבים ואגרות קודש" (ניו יורק, תשס"ג, עמ' 40 – ראה צילום מצורף).
קטגוריה
מכתבים – גדולי החסידות
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $6,000
הערכה: $8,000 - $10,000
לא נמכר
מכתב בכתב ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי דוד מורגנשטרן מקוצק, החותם "דוד בהרב זללה"ה מארגענשטערין". קוצק, תרכ"ג [1863].
נכתב אל אחד מחסידיו בשם ר' יצחק, שנשלח על ידו לפשר בעסקי ממונות משפחתיים, עניני עזבון והתחייבויות ממוניות לצרכי נישואין ולצרכי "פטורים" [מגיוס לצבא הפולני]. האדמו"ר מייעץ בפרוטרוט על כל העניינים, כשהוא מציין את מי יש לשלוח לדבר על כל עניין, ואיך לפתור את כל הבעיות שהתגלעו בין בני אותה משפחה: "...אשר רוצה ליתן לאחיו הקטן רק שני מאות ר"ט [=רייכסטלר] ולא שני מאות רו"כ [=רובל כסף], ימחול להגיד לו שהוא עיקש גדול לעמוד על זה, ובפרט שהוא בשביל אחיו הקטן...". בהמשך המכתב הוא כותב: "ואודות האלמנה. גם לפי דעתי שלא יכביד עליה לשלם לו... כי להיות עמה שותף בשענק [=בית מזיגה]... הלא כעת הוא בלתי אפשרי, ולמה לעשות לה ע"נ [=עגמת נפש] בחנם ולריב עמה, מוטב שיהיה בטוב ולפשר... יראה כמע"ת לפשר ביניהם כראוי...".
הגאון הקדוש רבי דוד מורגנשטרן – האדמו"ר השני מקוצק (תקס"ט-תרל"ג), בנו הבכור של רבי מנדלי "השרף" מקוצק וממלא מקומו באדמו"רות. תלמיד רבי בונים מפשיסחא. נודע בגאונותו ובקדושתו הרבה. לאחר פטירת אביו בשנת תרי"ט הלכו רוב החסידים אחרי ה"חידושי הרי"מ" מגור, אולם חלק נכבד מחריפי הקוצקאים נטו אחרי רֵעוֹ הטוב רבי דוד, שהיה דמות אופיינית לתורת אביו "השרף" מקוצק. אמרותיו היו חריפות וקצרות, יורדות לעומקה של נפש, ולתביעה עצמית למעלות השלימות, בהבנה והכרה עמוקה. במכתב שלפנינו מתגלית פקחותו הרבה להעמיד משפחה שבורה על מכונה, ולדאוג למימון כל צרכי היתומים.
[1] דף. 21 ס"מ. מצב בינוני. קמטים וקרעים, כתמים ובלאי רב. מודבק על דף מחברת פשוט, לשימור.
נכתב אל אחד מחסידיו בשם ר' יצחק, שנשלח על ידו לפשר בעסקי ממונות משפחתיים, עניני עזבון והתחייבויות ממוניות לצרכי נישואין ולצרכי "פטורים" [מגיוס לצבא הפולני]. האדמו"ר מייעץ בפרוטרוט על כל העניינים, כשהוא מציין את מי יש לשלוח לדבר על כל עניין, ואיך לפתור את כל הבעיות שהתגלעו בין בני אותה משפחה: "...אשר רוצה ליתן לאחיו הקטן רק שני מאות ר"ט [=רייכסטלר] ולא שני מאות רו"כ [=רובל כסף], ימחול להגיד לו שהוא עיקש גדול לעמוד על זה, ובפרט שהוא בשביל אחיו הקטן...". בהמשך המכתב הוא כותב: "ואודות האלמנה. גם לפי דעתי שלא יכביד עליה לשלם לו... כי להיות עמה שותף בשענק [=בית מזיגה]... הלא כעת הוא בלתי אפשרי, ולמה לעשות לה ע"נ [=עגמת נפש] בחנם ולריב עמה, מוטב שיהיה בטוב ולפשר... יראה כמע"ת לפשר ביניהם כראוי...".
הגאון הקדוש רבי דוד מורגנשטרן – האדמו"ר השני מקוצק (תקס"ט-תרל"ג), בנו הבכור של רבי מנדלי "השרף" מקוצק וממלא מקומו באדמו"רות. תלמיד רבי בונים מפשיסחא. נודע בגאונותו ובקדושתו הרבה. לאחר פטירת אביו בשנת תרי"ט הלכו רוב החסידים אחרי ה"חידושי הרי"מ" מגור, אולם חלק נכבד מחריפי הקוצקאים נטו אחרי רֵעוֹ הטוב רבי דוד, שהיה דמות אופיינית לתורת אביו "השרף" מקוצק. אמרותיו היו חריפות וקצרות, יורדות לעומקה של נפש, ולתביעה עצמית למעלות השלימות, בהבנה והכרה עמוקה. במכתב שלפנינו מתגלית פקחותו הרבה להעמיד משפחה שבורה על מכונה, ולדאוג למימון כל צרכי היתומים.
[1] דף. 21 ס"מ. מצב בינוני. קמטים וקרעים, כתמים ובלאי רב. מודבק על דף מחברת פשוט, לשימור.
קטגוריה
מכתבים – גדולי החסידות
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $8,000
הערכה: $10,000 - $15,000
נמכר ב: $11,875
כולל עמלת קונה
מכתב ברכות ואיחולים בכתב-יד קדשו, חותמתו וחתימתו של האדמו"ר רבי שלמה שפירא אב"ד מונקאטש בעל ה"שם שלמה". מונקאטש [תרמ"ז? 1887?].
נשלח אל רבי גבריאל רייז מקארלסבורג. קבלה על משלוח מעות ודברי ברכה: "והש"י יצליחהו בכל אשר יפנה ויראה נחת מבניו, והנני מברכו בברכת מז"ט מחתונת נכדו תחי'. יתן ה' שיהי' למז"ט... ורב טוב, וימלא משאלות לבו לטובה. הכ"ד המבקש שלמה שפירא".
האדמו"ר רבי שלמה שפירא אב"ד מונקאטש (תקצ"ב-תרנ"ג), האדמו"ר הראשון לשושלת מונקאטש. בנו של רבי אלעזר מלנצהוט ובן-בנו של רבי צבי אלימלך מדינוב בעל "בני יששכר". אביו של האדמו"ר רבי צבי הירש שפירא אב"ד מונקאטש ובעל "דרכי תשובה". נכדו האדמו"ר רבי חיים אלעזר שפירא אב"ד מונקאטש בעל "מנחת אלעזר" מתאר את גודל קדושתו ואת השפעת נגינתו שהייתה מחוללת פלאים בלבבות השומעים: "כיבד ה' בגרונו עד שכל חולה נפש השומע מיד נתרפא, וראו כי כאשר ינגן המנגן נעים זמירות ישראל, ותהי עליו יד ד' בכח וגבורה, בשפה נעימה וברורה". השאיר אחריו בכתובים מספר חיבורים בהלכה ובאגדה בשם "שם שלמה", אך בצוואתו הורה "שלא להדפיס שום חיבור מחיבורי, כי בעו"ה לא זכיתי לגמור שום חיבור שיהיה ראוי לדפוס, ועוד יש לי טעם אמת". עם זאת, דבריו נעתקו במקומות רבים בספרי בנו ונכדו. בצוואתו הרשה לכתוב על מצבתו רק שבח אחד: "עשה טובות בעניני הדת, להעיר בכלל ולאנשים בפרט".
גלויית דואר. כ-8.5X14.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים וקמטים. נקבי תיוק.
נשלח אל רבי גבריאל רייז מקארלסבורג. קבלה על משלוח מעות ודברי ברכה: "והש"י יצליחהו בכל אשר יפנה ויראה נחת מבניו, והנני מברכו בברכת מז"ט מחתונת נכדו תחי'. יתן ה' שיהי' למז"ט... ורב טוב, וימלא משאלות לבו לטובה. הכ"ד המבקש שלמה שפירא".
האדמו"ר רבי שלמה שפירא אב"ד מונקאטש (תקצ"ב-תרנ"ג), האדמו"ר הראשון לשושלת מונקאטש. בנו של רבי אלעזר מלנצהוט ובן-בנו של רבי צבי אלימלך מדינוב בעל "בני יששכר". אביו של האדמו"ר רבי צבי הירש שפירא אב"ד מונקאטש ובעל "דרכי תשובה". נכדו האדמו"ר רבי חיים אלעזר שפירא אב"ד מונקאטש בעל "מנחת אלעזר" מתאר את גודל קדושתו ואת השפעת נגינתו שהייתה מחוללת פלאים בלבבות השומעים: "כיבד ה' בגרונו עד שכל חולה נפש השומע מיד נתרפא, וראו כי כאשר ינגן המנגן נעים זמירות ישראל, ותהי עליו יד ד' בכח וגבורה, בשפה נעימה וברורה". השאיר אחריו בכתובים מספר חיבורים בהלכה ובאגדה בשם "שם שלמה", אך בצוואתו הורה "שלא להדפיס שום חיבור מחיבורי, כי בעו"ה לא זכיתי לגמור שום חיבור שיהיה ראוי לדפוס, ועוד יש לי טעם אמת". עם זאת, דבריו נעתקו במקומות רבים בספרי בנו ונכדו. בצוואתו הרשה לכתוב על מצבתו רק שבח אחד: "עשה טובות בעניני הדת, להעיר בכלל ולאנשים בפרט".
גלויית דואר. כ-8.5X14.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים וקמטים. נקבי תיוק.
קטגוריה
מכתבים – גדולי החסידות
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $4,000
הערכה: $5,000 - $8,000
לא נמכר
שני מכתבים בחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי חיים אלעזר שפירא אב"ד מונקאטש בעל "מנחת אלעזר". מונקאטש, תמוז תרפ"ד / ניסן תרפ"ה [1924-1925].
שני המכתבים בכתיבת ידי סופר, עם חתימת יד קדשו של האדמו"ר: "ידידוש"ת [ידידו דורש שלום תורתו] באהבה - חיים אלעזר שפירא"; "ידידושתו"ט [ידידם דורש שלום תורתם וטובתם] חיים אלעזר שפירא". נשלחו לירושלים אל ממוני "כולל מונקאטש" ואל הממונה רבי חנוך חיים הכהן. במכתב משנת תרפ"ד הוראות שונות בדבר סדרי ה"חלוקה". בתוך המכתב כותב האדמו"ר אזהרה "אל יהין א' מעתה לבוא הנה לחו"ל עד שיקבל רשות מאתנו בכתב לביאתו, כי התורה חסה על ממונן ש"י [של ישראל]... וכל העם ישמעו וייראו" [בהמשך המכתב מתברר כי האיסור נקבע עקב מעשהו של אחד ממנהלי ה"כולל", שיצא לחו"ל על דעת עצמו, למרות שנשלח אליו מברק טלגרמה "ולא האזין..."].
במכתב השני, משנת תרפ"ה, כותב האדמו"ר בקשה להשתדל אצל הנציב האנגלי להשגת רשיונות עליה לארץ ישראל עבור "רבים וגם שלמים בכאן מגלילות כוללנו הרוצים לבלות את שארית ימיהם בעבודת ה' בעיר הקודש, ואת עפרה יחוננו בחיבת הארץ". בהמשך המכתב כותב האדמו"ר הוראות בענינים שונים של ה"כולל", וכותב גם הוראות בקשר להדפסת לוחות שנה, עם רשימות תורמים וגבאים של ה"כולל".
הגאון הקדוש רבי חיים אלעזר שפירא, מגאוני התורה, ההלכה והחסידות בדורו, ומגדולי המקובלים (תרל"ב-תרצ"ז). בן רבי צבי הירש אב"ד מונקאטש בעל "דרכי תשובה", ונכדו של רבי שלמה שפירא אב"ד מונקאטש בעל "שם שלמה". משושילתא קדישא של רבי צבי אלימלך מדינוב בעל "בני יששכר". עמד במערכות קדושת ישראל, ודבריו בהלכה ובקבלה נשמעו בכל תפוצות ישראל. מספריו: שו"ת מנחת אלעזר, שער יששכר, נמוקי אורח חיים, דברי תורה ט' חלקים, ועוד.
2 מכתבים על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר, עם כותרת נוספת של נשיאות כולל מונקאטש. 28.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. מספר כתמים כהים ובלאי. סימני קיפול.
שני המכתבים בכתיבת ידי סופר, עם חתימת יד קדשו של האדמו"ר: "ידידוש"ת [ידידו דורש שלום תורתו] באהבה - חיים אלעזר שפירא"; "ידידושתו"ט [ידידם דורש שלום תורתם וטובתם] חיים אלעזר שפירא". נשלחו לירושלים אל ממוני "כולל מונקאטש" ואל הממונה רבי חנוך חיים הכהן. במכתב משנת תרפ"ד הוראות שונות בדבר סדרי ה"חלוקה". בתוך המכתב כותב האדמו"ר אזהרה "אל יהין א' מעתה לבוא הנה לחו"ל עד שיקבל רשות מאתנו בכתב לביאתו, כי התורה חסה על ממונן ש"י [של ישראל]... וכל העם ישמעו וייראו" [בהמשך המכתב מתברר כי האיסור נקבע עקב מעשהו של אחד ממנהלי ה"כולל", שיצא לחו"ל על דעת עצמו, למרות שנשלח אליו מברק טלגרמה "ולא האזין..."].
במכתב השני, משנת תרפ"ה, כותב האדמו"ר בקשה להשתדל אצל הנציב האנגלי להשגת רשיונות עליה לארץ ישראל עבור "רבים וגם שלמים בכאן מגלילות כוללנו הרוצים לבלות את שארית ימיהם בעבודת ה' בעיר הקודש, ואת עפרה יחוננו בחיבת הארץ". בהמשך המכתב כותב האדמו"ר הוראות בענינים שונים של ה"כולל", וכותב גם הוראות בקשר להדפסת לוחות שנה, עם רשימות תורמים וגבאים של ה"כולל".
הגאון הקדוש רבי חיים אלעזר שפירא, מגאוני התורה, ההלכה והחסידות בדורו, ומגדולי המקובלים (תרל"ב-תרצ"ז). בן רבי צבי הירש אב"ד מונקאטש בעל "דרכי תשובה", ונכדו של רבי שלמה שפירא אב"ד מונקאטש בעל "שם שלמה". משושילתא קדישא של רבי צבי אלימלך מדינוב בעל "בני יששכר". עמד במערכות קדושת ישראל, ודבריו בהלכה ובקבלה נשמעו בכל תפוצות ישראל. מספריו: שו"ת מנחת אלעזר, שער יששכר, נמוקי אורח חיים, דברי תורה ט' חלקים, ועוד.
2 מכתבים על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר, עם כותרת נוספת של נשיאות כולל מונקאטש. 28.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. מספר כתמים כהים ובלאי. סימני קיפול.
קטגוריה
מכתבים – גדולי החסידות
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $3,000
הערכה: $5,000 - $6,000
נמכר ב: $6,875
כולל עמלת קונה
מכתב בחתימת יד קדשו של האדמו"ר "הק' משה הלברשטאם" משיניווא-צאנז, וחותמתו: "החונה בק"ק צאנז יע"א". אבאציא (Abbazia, עיירת מרפא; כיום: Opatija, קרואטיה), "מ"ו למב"י עת"ר" [ב' סיון, תר"ע 1910].
כתיבת ידי סופר. השורה האחרונה והחתימה בכתיבת יד קדשו של האדמו"ר. בתחילת המכתב מדובר על חולה שהאדמו"ר מברכו ומתפלל עליו: "...שימחול בטובו לאמור לה"ה הנקרא שטערין, שהנני מתפלל בעד החולה אברהם בן גאלדא, שהשי"ת יעזור וישלח לו רפואה שלימה במהרה". בסיום המכתב ברכה לחג השבועות הקרב ובא: "ויה"ר שנזכה לקבלת התורה בחג השבועות הב"ל" [הבא לטובה]. בחתימת המכתב כותב האדמו"ר (למעלה משורה) בעצם כתב יד קדשו וחתימתו: "ידידו דו"ש [דורש שלומו] ומצפה לשמוע ב"ט [בשורות טובות] וחפץ בהצלחתו, הק' משה הלברשטאם".
האדמו"ר רבי משה'לי הלברשטאם משיניווא (תר"ג-תרע"ט), מגדולי האדמו"רים בדורו. בנו וממלא מקומו של האדמו"ר רבי יחזקאל משיניווא. קדוש ופרוש מנעוריו, ומעולם לא ישן חצי שעה ברציפות. אביו הקדוש אמר עליו שנולד כולו רוחניות. סבו ה"דברי חיים" בירכו באריכות ימים, ואכן האריך ימים כ-76 שנה, למרות היותו כל ימיו חלוש וידוע חולי. לאחר פטירת ה"דברי יחזקאל" בשנת תרנ"ט כיהן על מקום אביו כרב העיר שיניווא ואדמו"ר. בשנת תרס"ד עבר לכהן בעיר צאנז כרב וכאדמו"ר. צדיקי דורו חרדו לקראתו ונהגו בו כבוד רב. חסידות שיניווא היתה ידועה בתקיפות ההנהגה ובמלחמה בעוקרי הדת. השתתף באסיפות ציבוריות ידועות והיה ממנהיגי היהדות החרדית בגליציה. מצאצאיו יצאו שושלות חשובות של רבנים ואדמו"רים.
בחודשי האביב של שנת תר"ע שהה האדמו"ר רבי משה'לי בעיירת המרפא אבאציא (Abbazia; כיום: Opatija, קרואטיה), ובספר דברי דוד (סוואליווא, תר"ע) מופיע מכתב הסכמתו שנכתב באבאציא בתאריך כ"ב אייר תר"ע. במכתבו הנ"ל הוא כותב: "...הנני יושב פה אבאציע לרפואתי, יעזור השי"ת שיהי לי עסק זה לרפואתי ולבריאות גופי".
פטירתו מן העולם היתה פלאית. נכדו האדמו"ר רבי אביש קנר סיפר כי כבר יום לפני הסתלקותו החל האדמו"ר להתכונן לפרידתו מן העולם, כשהוא מייחד ייחודים ולא נתן לאיש להסתכל בפניו. תלמידו הקדוש רבי אברהם יהושע פריינד הרב מנאסויד הסתתר בפינת החדר, אך האדמו"ר הרגיש בזה וביקש ממנו לצאת מן החדר. תלמידו האדמו"ר בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש זכה לאחר פטירתו להטביל את גופו הקדוש במקוה טהרה. נטמן בעירו צאנז באוהל הקבר של זקנו בעל ה"דברי חיים".
גלויית דואר. 9X14 ס"מ. מצב טוב. כתמים. חותמות דואר.
כתיבת ידי סופר. השורה האחרונה והחתימה בכתיבת יד קדשו של האדמו"ר. בתחילת המכתב מדובר על חולה שהאדמו"ר מברכו ומתפלל עליו: "...שימחול בטובו לאמור לה"ה הנקרא שטערין, שהנני מתפלל בעד החולה אברהם בן גאלדא, שהשי"ת יעזור וישלח לו רפואה שלימה במהרה". בסיום המכתב ברכה לחג השבועות הקרב ובא: "ויה"ר שנזכה לקבלת התורה בחג השבועות הב"ל" [הבא לטובה]. בחתימת המכתב כותב האדמו"ר (למעלה משורה) בעצם כתב יד קדשו וחתימתו: "ידידו דו"ש [דורש שלומו] ומצפה לשמוע ב"ט [בשורות טובות] וחפץ בהצלחתו, הק' משה הלברשטאם".
האדמו"ר רבי משה'לי הלברשטאם משיניווא (תר"ג-תרע"ט), מגדולי האדמו"רים בדורו. בנו וממלא מקומו של האדמו"ר רבי יחזקאל משיניווא. קדוש ופרוש מנעוריו, ומעולם לא ישן חצי שעה ברציפות. אביו הקדוש אמר עליו שנולד כולו רוחניות. סבו ה"דברי חיים" בירכו באריכות ימים, ואכן האריך ימים כ-76 שנה, למרות היותו כל ימיו חלוש וידוע חולי. לאחר פטירת ה"דברי יחזקאל" בשנת תרנ"ט כיהן על מקום אביו כרב העיר שיניווא ואדמו"ר. בשנת תרס"ד עבר לכהן בעיר צאנז כרב וכאדמו"ר. צדיקי דורו חרדו לקראתו ונהגו בו כבוד רב. חסידות שיניווא היתה ידועה בתקיפות ההנהגה ובמלחמה בעוקרי הדת. השתתף באסיפות ציבוריות ידועות והיה ממנהיגי היהדות החרדית בגליציה. מצאצאיו יצאו שושלות חשובות של רבנים ואדמו"רים.
בחודשי האביב של שנת תר"ע שהה האדמו"ר רבי משה'לי בעיירת המרפא אבאציא (Abbazia; כיום: Opatija, קרואטיה), ובספר דברי דוד (סוואליווא, תר"ע) מופיע מכתב הסכמתו שנכתב באבאציא בתאריך כ"ב אייר תר"ע. במכתבו הנ"ל הוא כותב: "...הנני יושב פה אבאציע לרפואתי, יעזור השי"ת שיהי לי עסק זה לרפואתי ולבריאות גופי".
פטירתו מן העולם היתה פלאית. נכדו האדמו"ר רבי אביש קנר סיפר כי כבר יום לפני הסתלקותו החל האדמו"ר להתכונן לפרידתו מן העולם, כשהוא מייחד ייחודים ולא נתן לאיש להסתכל בפניו. תלמידו הקדוש רבי אברהם יהושע פריינד הרב מנאסויד הסתתר בפינת החדר, אך האדמו"ר הרגיש בזה וביקש ממנו לצאת מן החדר. תלמידו האדמו"ר בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש זכה לאחר פטירתו להטביל את גופו הקדוש במקוה טהרה. נטמן בעירו צאנז באוהל הקבר של זקנו בעל ה"דברי חיים".
גלויית דואר. 9X14 ס"מ. מצב טוב. כתמים. חותמות דואר.
קטגוריה
מכתבים – גדולי החסידות
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $2,500
הערכה: $3,000 - $5,000
לא נמכר
מכתב עם שתי שורות בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי יצחק ישעיה הלברשטאם. קראקא, ניסן תרצ"ב [1932].
נכתב על גלויה רשמית מבית האדמו"ר בקראקא, ונשלח לארה"ב אל רבי שלמה גוטליב – "לכבוד ידידי ה"ה הרב הגדול לממשלת התורה... מו"ה שלמה נ"י". האדמו"ר מודיעו כי קיבל את דמי ה"פדיון נפש" בסך שני דולר, ומברכו בברכות חמות: "ואני מעתיר בעדו לטובה ולברכה כי השי"ת ישלח לו עזרו מקודש להושע בדבר ישועה ורחמים ככל משאלות לבו לטובה". כתיבת ידי סופר, עם הוספת שתי שורות בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר: "דברי ידידו דו"ש [דורש שלומו] באהבה ומברכו בכל טוב, הק' יצחק ישעי' בהה"צ מצאנז זצללה"ה".
האדמו"ר הקדוש רבי יצחק ישעיה הלברשטאם מטשחויב (תרכ"ד-נספה בשואה תש"ג, אנצי' לחסידות ב', עמ' תיב-תיג), בן זקוניו של האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם בעל "דברי חיים" מצאנז. חתן רבי יחיאל העשיל מקרילוביץ חתן האדמו"ר מהר"י מבעלז, ובזיווג שני חתן רבי יעקב צבי מפוריסוב. אביו רבי חיים מצאנז אמר שנשמתו קדושה וכי חיפשה ב"כל העולמות". קיבל בחסידות מאחיו הגדולים: רבי יחזקאל שרגא משינווא, רבי ברוך מגורליץ ורבי דוד מקאשנוב. לאחר נישואיו ישב בבעלז וקבל מסב-אשתו, האדמו"ר רבי יהושע מבעלזא. בהיותו בן תשע עשרה התקבל לרב בטשחויב ועל שמה נקרא כל ימיו "ר' ישעי'לה טשכויב'ר". מטשחויב עבר לסטמאר ולאחר מכן הקים את חצרו בקראקא. נודע כצדיק מפורסם במופתיו ובצדקותיו ואל חצרו נהרו אלפי חסידים. עם כניסת הגרמנים לקראקא הוכנס לגטו. משם עבר ללבוב, ונדד ממקום למקום עד שהתיישב בבוכניה. הגרמנים ערכו חיפושים אחריו ולבסוף מצאו את הבונקר בו הסתתר ורצחו את כל יושביו. לפי גרסה אחרת, נרצח יחד עם רבי מאיר מוויליפולי בככר העיר, כששניהם עטופים בטליתותיהם. הי"ד.
גלוית דואר רשמית עם כותרת מודפסת: "יצחק ישעי' האלבערשטאם – חופ"ק קראקא"; בצדה השני מודפסים שמו וכתובתו של האדמו"ר בפולנית. כ-14X9 ס"מ. בולי דואר וחותמות. מצב טוב מאוד.
נכתב על גלויה רשמית מבית האדמו"ר בקראקא, ונשלח לארה"ב אל רבי שלמה גוטליב – "לכבוד ידידי ה"ה הרב הגדול לממשלת התורה... מו"ה שלמה נ"י". האדמו"ר מודיעו כי קיבל את דמי ה"פדיון נפש" בסך שני דולר, ומברכו בברכות חמות: "ואני מעתיר בעדו לטובה ולברכה כי השי"ת ישלח לו עזרו מקודש להושע בדבר ישועה ורחמים ככל משאלות לבו לטובה". כתיבת ידי סופר, עם הוספת שתי שורות בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר: "דברי ידידו דו"ש [דורש שלומו] באהבה ומברכו בכל טוב, הק' יצחק ישעי' בהה"צ מצאנז זצללה"ה".
האדמו"ר הקדוש רבי יצחק ישעיה הלברשטאם מטשחויב (תרכ"ד-נספה בשואה תש"ג, אנצי' לחסידות ב', עמ' תיב-תיג), בן זקוניו של האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם בעל "דברי חיים" מצאנז. חתן רבי יחיאל העשיל מקרילוביץ חתן האדמו"ר מהר"י מבעלז, ובזיווג שני חתן רבי יעקב צבי מפוריסוב. אביו רבי חיים מצאנז אמר שנשמתו קדושה וכי חיפשה ב"כל העולמות". קיבל בחסידות מאחיו הגדולים: רבי יחזקאל שרגא משינווא, רבי ברוך מגורליץ ורבי דוד מקאשנוב. לאחר נישואיו ישב בבעלז וקבל מסב-אשתו, האדמו"ר רבי יהושע מבעלזא. בהיותו בן תשע עשרה התקבל לרב בטשחויב ועל שמה נקרא כל ימיו "ר' ישעי'לה טשכויב'ר". מטשחויב עבר לסטמאר ולאחר מכן הקים את חצרו בקראקא. נודע כצדיק מפורסם במופתיו ובצדקותיו ואל חצרו נהרו אלפי חסידים. עם כניסת הגרמנים לקראקא הוכנס לגטו. משם עבר ללבוב, ונדד ממקום למקום עד שהתיישב בבוכניה. הגרמנים ערכו חיפושים אחריו ולבסוף מצאו את הבונקר בו הסתתר ורצחו את כל יושביו. לפי גרסה אחרת, נרצח יחד עם רבי מאיר מוויליפולי בככר העיר, כששניהם עטופים בטליתותיהם. הי"ד.
גלוית דואר רשמית עם כותרת מודפסת: "יצחק ישעי' האלבערשטאם – חופ"ק קראקא"; בצדה השני מודפסים שמו וכתובתו של האדמו"ר בפולנית. כ-14X9 ס"מ. בולי דואר וחותמות. מצב טוב מאוד.
קטגוריה
מכתבים – גדולי החסידות
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $15,000
הערכה: $20,000 - $25,000
נמכר ב: $18,750
כולל עמלת קונה
מכתב בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי פנחס טברסקי, חתנו של האדמו"ר מבעלז רבי ישכר דב רוקח. בעלזא, [תרע"ג 1913].
בסיום המכתב חתימת יד-קדשו: "פינחס בהרב מו"ה מרדכי שליט"א", וחותמתו: "פינחס בהרב מהר"מ שליט"א טווערסקי – חתן הרב שליט"א מבעלזא".
מכתב המלצה וברכות, שנשלח אל הנגיד רבי צבי הירש נייבליער, ובו בקשה לסייע לרבי וואלף העליר מצפת שנוסע לקהלתו וזקוק לעזרה בענין כלשהו. האדמו"ר מתאר אותו: "ידידי הרב החריף ובקי החסיד המושלם מו"ה זאב וואלף העליר נ"י מצפת", ומבקש: "נא להשתדל בטובתו לכל אשר ידרוש ממנו... כי כדאי הוא המוכ"ז הנ"ל להטיב לו ולהשתדל עבורו". האדמו"ר מברך את מקבל המכתב: "וזכות המצוה הרבה יגן עליו להתברך בכל משאלות לבו לטובה ולברכה ולרוות נחת רב מבניו...". בסיום המכתב שנכתב בתאריך "אור ליום ד' צו תער"ג" [י' אדר ב' תרע"ג], מברך האדמו"ר בברכות לחג הפורים וחג הפסח הקרבים ובאים: "...ומברכו בכ"ט [=בכל טוב], ושיקבל את ימי הפורים בשמחה וגילה, ויחוג את חג המצות בכשרות ובדיצות".
האדמו"ר רבי פנחס טברסקי אב"ד אוסטילה (תר"מ בערך – נספה בשואה תש"ג), מגדולי האדמו"רים בגליציה-ווהלין, נודע בכינוייו "רבי פיניע'לע אוסטילער" ו"דער אוסטילער רבי". בנו של האדמו"ר רבי מרדכי מרחמיסטריווקא, וחתנו הגדול של האדמו"ר רבי ישכר דוב רוקח מבעלזא (המהרי"ד). בשנת תר"ס נערכו בבעלזא נישואיו עם הרבנית חנה רחל. משנת תרס"ב התגורר בבעלזא והסתופף בצל חמיו הגדול עד למלחמת העולם הראשונה, בה גלה יחד עם חמיו לערים ראצפרט, מונקאטש והולישיץ. בשנת תרפ"ג התמנה לרב ואדמו"ר בעיר אוסטילה שבווהלין, ובשנת תרצ"ב עבר לפשמישל. לאחר שהחל לכהן ברבנות התפרסם שמו במהרה. הוא היה לאחד מגדולי האדמו"רים בדורו והיה מקובל בכל החצרות. בפרוץ מלחמת העולם השניה ברח יחד עם בני משפחתו לסמבור, משם נלקח למחנה בלזיץ ונרצח על קידוש השם באייר תש"ג, יחד עם אשתו הרבנית וכמה מילדיהם. מצאצאיו ששרדו: בתו הרבנית מסקווירא-ארה"ב, אשת חתנו האדמו"ר המפורסם רבי יעקב יוסף מסקווירא-ארה"ב.
חמיו האדמו"ר מהרי"ד מבעלז העריץ את חתנו, והפליג בביטויים נשגבים על גודל קדושתו. מסופר שכאשר ראה אותו בפעם הראשונה לפני השידוך, אמר עליו שהוא מהנשמות הגדולות שבדור. עוד מאמרותיו עליו: "הקדושה זורחת על פניו"; "סגולה ליראת שמים היא להסתכל בצורת יהודי כמוהו"; "גם לפני חמישים שנה היה בגדר חידוש". בשנים שהסתופף בצילו בבעלזא, אמר עליו חמיו במספר הזדמנויות: "זכות היא לי להיות עמו תחת קורת גג אחת". כאשר רצה לדעת היכן נמצא איזה פסוק בנ"ך או איזה רש"י, היה שואל את חתנו ר' פיניע'לע. על השנים שגר בבעלזא במחיצת חותנו, מתואר: "הביטו אחריו בהערצה וביראת כבוד... ראוהו כדמות קדומים של קדוש מרחם... מתבודד מן הבריות, מסוגר בחדרו עטוף בטלית ותפילין, עוסק בתורה ובעבודה יומם ולילה, ללא כל שיחה בטלה... ישן ביממה שינה חטופה רק שעתיים... אכילתו בצמצום, ומעותיו מפזר לצדקה... עבודת ה' שלו כאש עצורה בעצמותיו בקול דממה דקה" (אנצי' לחכמי גליציה, ג', עמ' 26-25). כשנסע רבי פנחס לאוסטילה לכהן בה כרב, ברכו חמיו המהרי"ד שיזכה לפעול ישועות עבור כלל ישראל. הברכה התקיימה, ומתחילת כהונתו באוסטילה התפרסם כפועל ישועות, ברפואת חולים ובפקידת עקרות.
נשוא המכתב: רבי זאב וואלף העליר, מחשובי החסידים בצפת. חתנו של רבי שמואל העליר אב"ד צפת. הוציא לאור את הספר "איילת אהבים" לרבי שלמה אלקבץ, (למברג, תרמ"ט).
[1] דף. 22.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.
נדפס בספר "מכתבים ואגרות קודש", ניו-יורק, תשס"ג, עמ' 313-312.
בסיום המכתב חתימת יד-קדשו: "פינחס בהרב מו"ה מרדכי שליט"א", וחותמתו: "פינחס בהרב מהר"מ שליט"א טווערסקי – חתן הרב שליט"א מבעלזא".
מכתב המלצה וברכות, שנשלח אל הנגיד רבי צבי הירש נייבליער, ובו בקשה לסייע לרבי וואלף העליר מצפת שנוסע לקהלתו וזקוק לעזרה בענין כלשהו. האדמו"ר מתאר אותו: "ידידי הרב החריף ובקי החסיד המושלם מו"ה זאב וואלף העליר נ"י מצפת", ומבקש: "נא להשתדל בטובתו לכל אשר ידרוש ממנו... כי כדאי הוא המוכ"ז הנ"ל להטיב לו ולהשתדל עבורו". האדמו"ר מברך את מקבל המכתב: "וזכות המצוה הרבה יגן עליו להתברך בכל משאלות לבו לטובה ולברכה ולרוות נחת רב מבניו...". בסיום המכתב שנכתב בתאריך "אור ליום ד' צו תער"ג" [י' אדר ב' תרע"ג], מברך האדמו"ר בברכות לחג הפורים וחג הפסח הקרבים ובאים: "...ומברכו בכ"ט [=בכל טוב], ושיקבל את ימי הפורים בשמחה וגילה, ויחוג את חג המצות בכשרות ובדיצות".
האדמו"ר רבי פנחס טברסקי אב"ד אוסטילה (תר"מ בערך – נספה בשואה תש"ג), מגדולי האדמו"רים בגליציה-ווהלין, נודע בכינוייו "רבי פיניע'לע אוסטילער" ו"דער אוסטילער רבי". בנו של האדמו"ר רבי מרדכי מרחמיסטריווקא, וחתנו הגדול של האדמו"ר רבי ישכר דוב רוקח מבעלזא (המהרי"ד). בשנת תר"ס נערכו בבעלזא נישואיו עם הרבנית חנה רחל. משנת תרס"ב התגורר בבעלזא והסתופף בצל חמיו הגדול עד למלחמת העולם הראשונה, בה גלה יחד עם חמיו לערים ראצפרט, מונקאטש והולישיץ. בשנת תרפ"ג התמנה לרב ואדמו"ר בעיר אוסטילה שבווהלין, ובשנת תרצ"ב עבר לפשמישל. לאחר שהחל לכהן ברבנות התפרסם שמו במהרה. הוא היה לאחד מגדולי האדמו"רים בדורו והיה מקובל בכל החצרות. בפרוץ מלחמת העולם השניה ברח יחד עם בני משפחתו לסמבור, משם נלקח למחנה בלזיץ ונרצח על קידוש השם באייר תש"ג, יחד עם אשתו הרבנית וכמה מילדיהם. מצאצאיו ששרדו: בתו הרבנית מסקווירא-ארה"ב, אשת חתנו האדמו"ר המפורסם רבי יעקב יוסף מסקווירא-ארה"ב.
חמיו האדמו"ר מהרי"ד מבעלז העריץ את חתנו, והפליג בביטויים נשגבים על גודל קדושתו. מסופר שכאשר ראה אותו בפעם הראשונה לפני השידוך, אמר עליו שהוא מהנשמות הגדולות שבדור. עוד מאמרותיו עליו: "הקדושה זורחת על פניו"; "סגולה ליראת שמים היא להסתכל בצורת יהודי כמוהו"; "גם לפני חמישים שנה היה בגדר חידוש". בשנים שהסתופף בצילו בבעלזא, אמר עליו חמיו במספר הזדמנויות: "זכות היא לי להיות עמו תחת קורת גג אחת". כאשר רצה לדעת היכן נמצא איזה פסוק בנ"ך או איזה רש"י, היה שואל את חתנו ר' פיניע'לע. על השנים שגר בבעלזא במחיצת חותנו, מתואר: "הביטו אחריו בהערצה וביראת כבוד... ראוהו כדמות קדומים של קדוש מרחם... מתבודד מן הבריות, מסוגר בחדרו עטוף בטלית ותפילין, עוסק בתורה ובעבודה יומם ולילה, ללא כל שיחה בטלה... ישן ביממה שינה חטופה רק שעתיים... אכילתו בצמצום, ומעותיו מפזר לצדקה... עבודת ה' שלו כאש עצורה בעצמותיו בקול דממה דקה" (אנצי' לחכמי גליציה, ג', עמ' 26-25). כשנסע רבי פנחס לאוסטילה לכהן בה כרב, ברכו חמיו המהרי"ד שיזכה לפעול ישועות עבור כלל ישראל. הברכה התקיימה, ומתחילת כהונתו באוסטילה התפרסם כפועל ישועות, ברפואת חולים ובפקידת עקרות.
נשוא המכתב: רבי זאב וואלף העליר, מחשובי החסידים בצפת. חתנו של רבי שמואל העליר אב"ד צפת. הוציא לאור את הספר "איילת אהבים" לרבי שלמה אלקבץ, (למברג, תרמ"ט).
[1] דף. 22.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.
נדפס בספר "מכתבים ואגרות קודש", ניו-יורק, תשס"ג, עמ' 313-312.
קטגוריה
מכתבים – גדולי החסידות
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $2,000
הערכה: $5,000 - $10,000
לא נמכר
קטגוריה
מכתבים – גדולי החסידות
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $10,000
הערכה: $20,000 - $40,000
לא נמכר
קונטרס (5 עמ') בכתב-יד, תשובה הלכתית בדיני יין נסך, בחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט בעל ה"ייטב לב". [ללא ציון מקום ותאריך].
כתיבת-יד סופר, עם חתימה בכתב-יד שונה: "נא'[ם] ייט"ב" [כפי הנראה, בכתב יד קדשו]. בעל ה"ייטב לב" נהג לחתום מידי פעם את שמו רק בראשי תיבות: "ייטב" [=יקותיאל יהודה טייטלבוים]. ב-18 מתשובותיו בספרו שו"ת "אבני צדק" נדפסה חתימתו זו: "ייט"ב" (ראה לדוגמה: אורח חיים סימנים קט וקיא, יורה דעה סימן מו, ועוד). גם את ספרו על התורה קרא בשם "ייטב לב" על שם ראשי-תיבות אלו, ובשמו זה נודע לדורות: "בעל הייטב לב". התשובה במקורה נשלחה לתלמידו רבי משה שמעון ראטה אב"ד דיורע. בכתב היד שלפנינו לא מופיעה פתיחת המכתב עם שם הנמען, ורק העתק התשובה עצמה נמצא לפנינו [כפי הנראה, הוסיף בה המחבר את חתימת יד קדשו, לאישור נכונות ההעתקה]. בתחילת התשובה נכתב בכתיבת-יד מאוחרת: "נדפס ביו"ד סי' נ"ט", ואכן תשובה זו נדפסה בספרו שו"ת "אבני צדק", חלק יורה דעה, סימן נ"ט (לבוב תרמ"ה-תרמ"ו).
האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד דרוהוביטש וסיגעט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא שעלה לצפת. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אויהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מחסידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ [הוא הפגיש בין רבו זה לבין סבו בעל ה"ישמח משה", שאמר לנכדו כי האדמו"ר מרופשיץ הוא ירא-שמים אמיתי]. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אויהעל. אחד מפרנסי הקהילה דרש ממנו להתחייב שלא יכהן כאדמו"ר, שלא יקבל פדיונות מחסידים ולא יאריך בדרשותיו, ולאחר שסירב פנה הלה אל השלטונות שגירשוהו מן העיר. באותם ימים נתמנה לרבנות בגורליץ, ולאחר תקופה עבר לכהן ברבנות דרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגעט בירת מחוז מארמארוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגעט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגעט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש" ובחכמתו המופלאה. מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ייטב פנים על המועדים וספר רב טוב על התורה, ושו"ת אבני צדק.
בנו ממלא מקומו היה האדמו"ר הקדוש רבי חנניה יום טוב ליפא אב"ד סיגעט בעל "קדושת יו"ט", אביהם של האדמו"רים הקדושים רבי חיים צבי אב"ד סיגעט בעל "עצי חיים" ואחיו רבי יואל טייטלבוים אב"ד סאטמר.
4 דף (2 דף כפולים, מתוכם 5 עמ' כתובים). 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני קיפול. כל העמודים עם מסגרת בעפרון שנעשתה עוד לפני הכתיבה לתיחום השוליים.
כתיבת-יד סופר, עם חתימה בכתב-יד שונה: "נא'[ם] ייט"ב" [כפי הנראה, בכתב יד קדשו]. בעל ה"ייטב לב" נהג לחתום מידי פעם את שמו רק בראשי תיבות: "ייטב" [=יקותיאל יהודה טייטלבוים]. ב-18 מתשובותיו בספרו שו"ת "אבני צדק" נדפסה חתימתו זו: "ייט"ב" (ראה לדוגמה: אורח חיים סימנים קט וקיא, יורה דעה סימן מו, ועוד). גם את ספרו על התורה קרא בשם "ייטב לב" על שם ראשי-תיבות אלו, ובשמו זה נודע לדורות: "בעל הייטב לב". התשובה במקורה נשלחה לתלמידו רבי משה שמעון ראטה אב"ד דיורע. בכתב היד שלפנינו לא מופיעה פתיחת המכתב עם שם הנמען, ורק העתק התשובה עצמה נמצא לפנינו [כפי הנראה, הוסיף בה המחבר את חתימת יד קדשו, לאישור נכונות ההעתקה]. בתחילת התשובה נכתב בכתיבת-יד מאוחרת: "נדפס ביו"ד סי' נ"ט", ואכן תשובה זו נדפסה בספרו שו"ת "אבני צדק", חלק יורה דעה, סימן נ"ט (לבוב תרמ"ה-תרמ"ו).
האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד דרוהוביטש וסיגעט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא שעלה לצפת. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אויהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מחסידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ [הוא הפגיש בין רבו זה לבין סבו בעל ה"ישמח משה", שאמר לנכדו כי האדמו"ר מרופשיץ הוא ירא-שמים אמיתי]. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אויהעל. אחד מפרנסי הקהילה דרש ממנו להתחייב שלא יכהן כאדמו"ר, שלא יקבל פדיונות מחסידים ולא יאריך בדרשותיו, ולאחר שסירב פנה הלה אל השלטונות שגירשוהו מן העיר. באותם ימים נתמנה לרבנות בגורליץ, ולאחר תקופה עבר לכהן ברבנות דרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגעט בירת מחוז מארמארוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגעט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגעט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש" ובחכמתו המופלאה. מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ייטב פנים על המועדים וספר רב טוב על התורה, ושו"ת אבני צדק.
בנו ממלא מקומו היה האדמו"ר הקדוש רבי חנניה יום טוב ליפא אב"ד סיגעט בעל "קדושת יו"ט", אביהם של האדמו"רים הקדושים רבי חיים צבי אב"ד סיגעט בעל "עצי חיים" ואחיו רבי יואל טייטלבוים אב"ד סאטמר.
4 דף (2 דף כפולים, מתוכם 5 עמ' כתובים). 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני קיפול. כל העמודים עם מסגרת בעפרון שנעשתה עוד לפני הכתיבה לתיחום השוליים.
קטגוריה
מכתבים – גדולי החסידות
קָטָלוֹג
מכירה 66 - פריטים נדירים ומיוחדים
15.5.2019
פתיחה: $50,000
הערכה: $80,000 - $120,000
לא נמכר
"נזר הרבנות" – כתב הכתרה של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, הזמנה לכהן כרב הקהילה החסידית בעיר קלויזנבורג, בחתימת ששה מראשי הקהל. קלויזנבורג. ד' תמוז [תרפ"א 1921].
תעודה גדולה בכתיבה קליגרפית, מעוטרת בעיטורים צבעוניים, על נייר איכותי דמוי-קלף, עם שש חתימות של ראשי הקהל: "הק' פריד הילמאן[?] רה"ק" [=ראש הקהל]; "שמואל מארמארשטיין - רהק"א"; "פינחס פריעדמאנן - רהק"ב"; "הק' דוד ליעבערמאנן - סאקרעטער" [=מזכיר]; "חיים אליעזר ווייס - קאסיער" [=גזבר]; "משה הערשקאוויטש - גבאי". עם חותמת: "אויט. ארטה. 'ספרד' איזר. קולטוסגעמיינדע קלוזש" [=הקהילה היהודית האורתודוקסית האוטונומית "ספרד", קלוז'].
בראש העמוד נכתבו בהגדלה ובאותיות צבעוניות ומעוטרות המילים "מזל טוב" ו"נזר הרבנות". כתב ההכתרה כתוב בסגנון מליצי ונפתח בראשי התיבות של שם האדמו"ר. בשולי הדף המעוטר נכתב רישום בחתימת המאייר: "הכנתיו אף עשיתיו, יצחק הכהן שווארטץ".
בכתב שלפנינו מבקשים ראשי הקהילה החסידית בקלויזנבורג – "קהל עדת הספרדים", מאת האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים, שיבוא לכהן בעירם כרב ואב"ד של קהילתם. המינוי בסופו של דבר לא התממש.
הרקע לכתב הרבנות: ברבנות הקהילה האורתודוכסית בעיר קלויזנבורג, כיהן בשנים תרל"ח-תרפ"ג רבי משה שמואל גלזנר, מחבר ספר "דור רביעי", מצאצאי ה"חתם סופר". הרב גלזנר היה רב אורתודוכסי ותלמיד חכם, אך לא היה מקובל על הקהילות החסידיות בעיר, עקב דעותיו הציוניות והיותו אחד מראשי תנועת ה"מזרחי". העיר קלויזנבורג היתה למבצר של הציונות בטרנסילבניה. בעקבות כך התחולל פילוג בקהילה האורתודוכסית של קלויזנבורג. הפלג הקנאי, שהיה מורכב בחלקו הגדול מחסידי סיגט, רצה לייסד קהילה חדשה משלו, דבר שנאסר על פי חוקי הממשלה האוסטרו-הונגרית. אך לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, כאשר קלויזנבורג הפכה לחלק מרומניה, הותר לקבוצה הפורשת להקים קהילה חדשה משלה. וכך בעידודו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, שהיה מנהיגה הרוחני של הקבוצה הפורשת, פרשה קבוצה גדולה של חסידי סיגט מהקהילה הקודמת, ויסדה לעצמה קהילה חרדית חדשה שנקראה בשם "עדת הספרדים (=חסידים מתפללי נוסח ספרד) - קלויזנבורג" [עפ"י ההגדרה החוקית של המדינה נאלצו להגדירה כקהילת "סטטוס-קוו", ולא כקהילה אורתודוכסית]. הפילוג עורר פולמוס גדול שבו היו מעורבים הרבה רבנים; חלקם דרשו לשבח, וחלקם לגנאי. משני הצדדים נדפסו כתבי פולמוס, במאמרים בעיתונים ואף בספרים.
אנשי הקהילה החדשה רצו שמנהיגם רבי יואל טייטלבוים יבוא לקלויזנבורג לכהן כרב של קהילתם [בשנת תרע"א מונה רבי יואל לרב באורשיווא, אך מתחילת מלחמת העולם הראשונה עבר להתגורר בסטמאר]. לכן כתבו וחתמו את כתב ההכתרה המפואר שלפנינו, בו הם מזמינים את רבי יואל לבוא ולכהן ברבנות הקהילה, אך תוכנית זו לא התממשה. בסופו של דבר, שלח אליהם רבי יואל מסאטמר בשנת תרפ"ו את אחיינו רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שבא לכהן כרב הקהילה החדשה בקלויזנבורג [האדמו"ר מקלויזנבורג רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שהקים לאחר השואה את ממלכת חסידות צאנז, היה אז חתנו של האדמו"ר בעל ה"עצי חיים", רבי חיים צבי טייטלבוים מסיגט, אחיו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר]. רבי יואל עצמו חזר לכהן כרב באורשיווא בשנת תרפ"ב.
[1] דף. 59.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי. מודבק על נייר לחיזוק.
תעודה גדולה בכתיבה קליגרפית, מעוטרת בעיטורים צבעוניים, על נייר איכותי דמוי-קלף, עם שש חתימות של ראשי הקהל: "הק' פריד הילמאן[?] רה"ק" [=ראש הקהל]; "שמואל מארמארשטיין - רהק"א"; "פינחס פריעדמאנן - רהק"ב"; "הק' דוד ליעבערמאנן - סאקרעטער" [=מזכיר]; "חיים אליעזר ווייס - קאסיער" [=גזבר]; "משה הערשקאוויטש - גבאי". עם חותמת: "אויט. ארטה. 'ספרד' איזר. קולטוסגעמיינדע קלוזש" [=הקהילה היהודית האורתודוקסית האוטונומית "ספרד", קלוז'].
בראש העמוד נכתבו בהגדלה ובאותיות צבעוניות ומעוטרות המילים "מזל טוב" ו"נזר הרבנות". כתב ההכתרה כתוב בסגנון מליצי ונפתח בראשי התיבות של שם האדמו"ר. בשולי הדף המעוטר נכתב רישום בחתימת המאייר: "הכנתיו אף עשיתיו, יצחק הכהן שווארטץ".
בכתב שלפנינו מבקשים ראשי הקהילה החסידית בקלויזנבורג – "קהל עדת הספרדים", מאת האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים, שיבוא לכהן בעירם כרב ואב"ד של קהילתם. המינוי בסופו של דבר לא התממש.
הרקע לכתב הרבנות: ברבנות הקהילה האורתודוכסית בעיר קלויזנבורג, כיהן בשנים תרל"ח-תרפ"ג רבי משה שמואל גלזנר, מחבר ספר "דור רביעי", מצאצאי ה"חתם סופר". הרב גלזנר היה רב אורתודוכסי ותלמיד חכם, אך לא היה מקובל על הקהילות החסידיות בעיר, עקב דעותיו הציוניות והיותו אחד מראשי תנועת ה"מזרחי". העיר קלויזנבורג היתה למבצר של הציונות בטרנסילבניה. בעקבות כך התחולל פילוג בקהילה האורתודוכסית של קלויזנבורג. הפלג הקנאי, שהיה מורכב בחלקו הגדול מחסידי סיגט, רצה לייסד קהילה חדשה משלו, דבר שנאסר על פי חוקי הממשלה האוסטרו-הונגרית. אך לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, כאשר קלויזנבורג הפכה לחלק מרומניה, הותר לקבוצה הפורשת להקים קהילה חדשה משלה. וכך בעידודו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, שהיה מנהיגה הרוחני של הקבוצה הפורשת, פרשה קבוצה גדולה של חסידי סיגט מהקהילה הקודמת, ויסדה לעצמה קהילה חרדית חדשה שנקראה בשם "עדת הספרדים (=חסידים מתפללי נוסח ספרד) - קלויזנבורג" [עפ"י ההגדרה החוקית של המדינה נאלצו להגדירה כקהילת "סטטוס-קוו", ולא כקהילה אורתודוכסית]. הפילוג עורר פולמוס גדול שבו היו מעורבים הרבה רבנים; חלקם דרשו לשבח, וחלקם לגנאי. משני הצדדים נדפסו כתבי פולמוס, במאמרים בעיתונים ואף בספרים.
אנשי הקהילה החדשה רצו שמנהיגם רבי יואל טייטלבוים יבוא לקלויזנבורג לכהן כרב של קהילתם [בשנת תרע"א מונה רבי יואל לרב באורשיווא, אך מתחילת מלחמת העולם הראשונה עבר להתגורר בסטמאר]. לכן כתבו וחתמו את כתב ההכתרה המפואר שלפנינו, בו הם מזמינים את רבי יואל לבוא ולכהן ברבנות הקהילה, אך תוכנית זו לא התממשה. בסופו של דבר, שלח אליהם רבי יואל מסאטמר בשנת תרפ"ו את אחיינו רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שבא לכהן כרב הקהילה החדשה בקלויזנבורג [האדמו"ר מקלויזנבורג רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, שהקים לאחר השואה את ממלכת חסידות צאנז, היה אז חתנו של האדמו"ר בעל ה"עצי חיים", רבי חיים צבי טייטלבוים מסיגט, אחיו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר]. רבי יואל עצמו חזר לכהן כרב באורשיווא בשנת תרפ"ב.
[1] דף. 59.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי. מודבק על נייר לחיזוק.
קטגוריה
מכתבים – גדולי החסידות
קָטָלוֹג