ספר חזון איש, על דמאי, מעשרות וליקוטים שונים, [מאת רבי אברהם ישעיהו קרליץ]. ירושלים, שנת השמיטה תרח"ץ [1938]. מהדורה ראשונה.
בדף המגן (פורזץ) שלפני הספר, הקדשה וברכה בכתב ידו וחתימתו של רבינו המחבר: "למזכרת ברכה למר אשר בן יודא שיחי'. יום ה' ט"ז כסלו תשי"ג, זכרון מאיר. אי"ש".
רבינו אברהם ישעיהו קרליץ בעל ה"חזון איש" (תרל"ט-תשי"ד), גאון ההלכה והמחשבה בדורנו. גדול בתורה וצדיק נסתר, את ספרו הראשון "חזון איש" הוציא בשנת תרע"א בעילום שם, ומאז נקרא שמו על שם ספרו. [גם בספרו זה שלפנינו לא מוזכר שמו של המחבר, אולם שמו של המו"ל [גיסו] רבי שמואל גריינימאן מוזכר בשער הספר ומעבר לשער]. כתב והוציא את עשרות ספרי "חזון איש" שנכתבו בעמל ובעיון רב, כמעט על כל הסוגיות בש"ס. עלה מליטא לארץ ישראל בשנת תרצ"ג, בה הוכר כגדול חכמי התורה, ועמד מאחורי תחיית עולם התורה והחסידות בדורנו.
[5], ג-סז דף. 32 ס"מ. נייר איכותי. מצב בינוני-טוב. כתמי רטיבות ונקבי עש. הדבקות נייר בדפי הפורזץ. כריכה חדשה.
בדף הפורזץ הקדשה נוספת מבעלים שנתן את הספר לידיד בשנת תשנ"ב. מעבר לדף זה מודבק גזיר עיתון (חילוני) משנת 1978, עם תמונת ה"חזון איש" וציטוטי קטעי פרוזה מספרו "אמונה ובטחון".

כתב יד, "ליקוטים" – ליקוטי חידושים ופלפולים בהלכה ובאגדה, על הש"ס ועל התורה, משני כותבים. [אירופה, שנות הת"ק והת"ר בקירוב, המאה ה-19].
רישומי בעלות ורישומים מתקופות שונות, כולל רישומי בעלות של רבי לייב האמלער מתלמידי ישיבת נובהרדוק בביאליסטוק, ורישום בעלות "אדמו"ר הר' יעקב קאניעווסקי". בדף לג/2 הגהה למדנית בכתב יד מאוחר [כפי הנראה, בכתב ידו של הסטייפלר – רבי יעקב ישראל קניבסקי].
חתימות ורישומים נוספים בכת"י עתיק: "משולם פייבל בלא"א מוהר"ר ישכר בער יצ"ו - Meszulem Faiwel Berkowicz"; טיוטת מכתב אל "הרב הגאון החריף... כהר"ר אלכסנדר זוסמן בהרב מוהר"ר אליעזר יעקב יצ"ו מק"ק לאבשין ביי' וועסט פרייסין".
החיבור נכתב ע"י כמה כותבים: דפים א-לד בכתיבה אשכנזית נאה וקליגרפית [אופיינית לשנות התק"ס בקירוב, ראשית המאה ה-19 בקירוב]. בראשי העמודים מופיעה הכותרת "לקוטים". החל מדף ל/2 כותרת שונה: "לקוטים – כלי אנפורי'" [התרגום המילולי של "כלי אנפוריא" הוא "כלים חדשים" - כפי הנראה, כותרת זו באה ללמדנו כי מכאן ואילך הליקוטים הם מחידושיו של הכותב עצמו]. דפים לט-מג בכתיבה שונה ומאוחרת יותר, כתב-יד אשכנזי האופייני לשנות התר"ל-תר"נ בקירוב, (המחצית השניה של המאה ה-19). [תוכן כתב היד השני, אופייני ליוצאי בית מדרשם של הגר"א מווילנא והגר"ח מוולוז'ין]. בין הדפים נוסף דף [בכתיבה מראשית המאה ה-20, אולי בכתב-ידו של הסטייפלר], עם רעיונות מוסריים לפרשת חיי שרה.
הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי (תרנ"ט-תשמ"ה), בעל "קהלות יעקב". גיסו של מרן ה"חזון איש", ומראשי ישיבות "נובהרדוק – בית יוסף" בחו"ל ובבני ברק. כבר בהיותו בחור ישיבה נודע בכל עולם הישיבות בליטא בכינויו "דער סטייפלער" [על שם מוצאו מהעיר הורונוסטייפול שבאוקראינה], וסיפורים רבים נודעו על עוצם שקידתו, גאונותו וקדושתו.
בתקופת בחרותו נדד מישיבת נובהרדוק בעיר הומל שבאוקראינה, אל מעבר לגבול פולין, והיה מהתלמידים שהקימו את ישיבת נובהרדוק המרכזית בעיר ביאליסטוק, יחד עם רעו הבחור ר' לייביל הומלר. כפי הנראה, באותה תקופה נתן לו את כתב היד שלפנינו [מאמר מוסרי מתורתו של רבי אריה ליב הומלר, נדפס בספר גוילי אש – שיחות מוסר מגדולי נובהרדוק שנספו בשואה, ירושלים תשל"ג, עמ' רנו].
[1], א-לה, [1], לט-מד, [5] דף. מתוכם 79 עמודים כתובים בחידושי תורה – חלק מהדפים ריקים מחידושי תורה, ומופיעים עליהם רק מספורי דפים ורישומים שונים. 19.5 ס"מ. נייר עבה ואיכותי, מצב בינוני. נזקי עש על הטקסט. בלאי. דפים מנותקים. ללא כריכה.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של "הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין. ירושלים, [כסלו] תר"צ [1929].
נכתב אל המיועד להיות חתנו, רבי יוסף שלום אלישיב [שנשא את בתו חיה בחודש אדר תר"צ]. רוב המכתב עוסק בדברי תורה. בפתיחת המכתב כותב לו ר' אריה בחיבה רבה ובלשון מליצית: "כבוד אור עיני מחמד לבי ונפשי מר ש"י עולמות שליט"א" [ש"י הם ראשי תיבות שמו "יוסף שלום", אך יש כאן רמז למושג הקבלי "ש"י עולמות", שהקב"ה עתיד להנחיל לכל צדיק בעוה"ב]. גם חתימת המכתב מסתיימת בלשונות חיבה מליציות: "בכל רגשי כבוד ואהבה רבה, ורבנן אמרי אהבת עולם – המיול"ח [המיועד להיות חותנך] ארי' לוין".
"הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין (תרמ"ה-תשכ"ט), גדול בתורה ובמעשים טובים. תלמיד ישיבות ליטא: הלוסק, סלוצק, וולוז'ין, וישיבת תורת חיים בירושלים. תלמיד חביב ומקורב לגדולי דורו: רבי רפאל שפירא מוולוז'ין, רבי חיים ברלין, רבי שלמה אלישוב בעל ה"לשם", רבי ברוך בער ליבוביץ, רבי אברהם יצחק הכהן קוק, גיסו רבי צבי פסח פראנק ורבי יצחק זאב סולובייצ'יק הרב מבריסק. עלה לירושלים בבחרותו ונשא את נכדת הראב"ד רבי חיים יעקב שפירא. כיהן בתפקיד מנהל רוחני ומפקח ב"תלמוד תורה עץ חיים". נודע במסירותו למעשי חסד, ועם ביקוריו בבתי הסוהר של ממשלת המנדט, נתמנה לתפקיד "רב האסירים". כל אחד ואחד מצא אצלו אוזן קשבת למצוקותיו ושמחותיו, והיה גומל חסדים בגופו כל ימיו. זכה לבנים וחתנים גדולי תורה מפורסמים. חביבות מיוחדת היתה לו לחתנו הגאון המתמיד רבי יוסף שלום אלישיב, נכד רבו המובהק בעל ה"לשם".
דף כפול. 20.5 ס"מ. 2 עמ' כתובים, כ-31 שורות בכתב ידו (הפניני) וחתימתו. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים קלים.

מכתב ארוך (כ-52 שורות) בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך. [ירושלים, כסלו תשי"ב 1951].
נשלח אל ידידו הגאון רבי יוסף שלום אלישיב – "לידידי עוז הרב הגאון האמיתי מוהרי"ש אלישאוו שליט"א". המכתב פותח בברכות לרגל נישואיה של בתו הגדולה, עם הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א: "הנני לברך אותו ברכת מז"ט [מזל טוב] מחתונת בתו תחי'[ה] עב"ג [עם בן גילה] הגדול בתו"י [בתורה ויראה] שליט"א, ובכל לו"נ [לב ונפש] אברכהו שיזכהו ד' לראות רוב אושר ונחת מהם ומכל יו"ח [יוצאי חלציו] שיחיו".
עיקרו של המכתב הוא משא ומתן בדברי תורה בעניני תרומות ומעשרות, הגרש"ז מודה לו על כך שעיין בספרו "מעדני ארץ" ואף שלח לו הערות בענינים אלו: "...אודנו בכל לב ע"ז שנעתר לבקשתי והאיר את עיני בדבריו הישרים והמחוכמים, ומ"מ [ומכל מקום] אמצא לנכון להעיר ע"ז דברים אחדים...".
בסיום המכתב הוא חוזר ומודה לו, ומבקש מהגרי"ש "בעתותיו הפנויות יוסף לעיין בספרי ולהעיר לי, אם בע"פ ואם בכתב". בשולי המכתב כותב לו הגרש"ז שהוא חש בושה מהתשלום ששלח לו הגרי"ש בעד הספר "מעדני ארץ", ומכיון שהוא יודע שהגרי"ש לא יקבל את הכסף בחזרה, לכן הוא שולח לו רק עודף, ובהמשך הוא ידבר אתו פנים אל פנים בענין: "שהרגשתי קצת כיסופא מהכסף ששלח לי, אך מכיון שנכשלתי פעם בכעין זה כששלחתי הכל חזרה, לכן אינני עושה כן, אך פא"פ אדבר בו, ומ"מ שולח אני חזרה את הטפל המרובה על העיקר שהוא רק שתי ל"י ולא יותר".
הגאון המפורסם רבי שלמה זלמן אויערבך (תר"ע-תשנ"ה), ראש ישיבת "קול תורה" ומגדולי הפוסקים. בצעירותו היה רבי שלמה זלמן מבני ביתו של הגאון רבי זליג ראובן בענגיס גאב"ד העדה החרדית, שם התיידד והכיר את רעו הגרי"ש אלישיב (תר"ע-תשע"ב), שהיה אף הוא מתלמידי הרב בענגיס ומבאי ביתו הקבועים. הגאון הישיש טיפח והחשיב ביותר את שני הצורבים הצעירים, והיה רגיל לומר כי הם עתידים להיות פוסקי הדור. ברבות הימים אכן הפך רבי שלמה זלמן לאחד מגדולי הפוסקים ולסמכות ראשונה במעלה במספר תחומים הלכתיים, כגון בנושאי רפואה והלכה. בנועם הליכותיו ועדינותו היה נערץ על כל חוגי היהדות האורתודוכסית, והדבר התבטא בין היתר בהלוויתו, בה השתתפו לפי ההערכות כשלוש מאות אלף אנשים.
קשריו של הגרש"ז אויערבאך עם הגרי"ש אלישיב נמשכו במשך תקופה של כשישים שנה, ובהזדמנויות רבות היו נועדים יחד לדון ולהכריע בשאלות הלכתיות ובעניני ציבור העומדים על הפרק. כמה שנים לאחר כתיבת מכתב זה הפכו הגרש"ז והגרי"ש למחותנים, כאשר בנו הגאון רבי עזריאל אויערבך שליט"א נשא את בתו [החמישית] של הגרי"ש אלישיב.
[1] דף, כתוב משני צידיו. 25 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול ומעט בלאי.
נדפס ב"ישורון", כח, עמ' שכז-שכח, וראה שם התכתבויות נוספות משנת תשי"ב.

חוזר משוכפל בסטנסיל, מטעם הועד הפועל המצומצם של הקונגרס הציוני הראשון, על נייר מכתבים רשמי ("ועד הפועל של הקונגרס הציוני" / "Bureau des Zionisten-Congresses"), עם חתימות כל חמשת חברי הועד, ביניהם תיאודור הרצל. וינה, 25 באוקטובר 1897. גרמנית.
בתחילת החוזר, מתייחסים הרצל וחברי הוועד לקונגרס הציוני הראשון, שנערך בבאזל כחודשיים לפני כן, ומתארים אותו כ"הצלחה גדולה, ניצחון לציונות". בהמשך, מבקשים הרצל וחברי הוועד להדגיש את חשיבות העברת הכספים - כספי ה"שקל" (Schekel) – על מנת לאפשר את פעילותו הסדירה של הועד, ומפרטים הוראות ל'אוספי השקלים': תעריפי השקל במטבעות השונים (פראנק, שילינג, מארק, דולר ומטבעות נוספים), קבלות שיש להעניק לתורמים מתוך פנקס (כפי הנראה, פנקס קבלות שצורף במקור לחוזר), מען ההפקדה (ביתו של חבר הוועד ד"ר עוזר קוקש בוינה) והוראות נוספות. כמו כן, מציינים חברי הוועד כי נוהל האיסוף הנ"ל הנו זמני בלבד, ובעתיד יופקדו הכספים בצורה מסודרת בבנק אנגליה. החוזר מסתיים ב"ברכת הציונות", ותחתיה מופיעות חתימותיהם של חמשת חברי הוועד: תיאודור הרצל, עוזר קוֹקֶש, יונה (יוהאן) קרמנצקי, ד"ר אלכסנדר מינץ וד"ר מוריץ (משה) טוביאס שנירר.
בעותק שלפנינו מופיעים כמה תוספות ותיקונים בכתב-יד, ובהם ההערה "לאסוף את השקלים באופן מידי בין חוג מכריכם" (בראש העמוד השני).
בקונגרס הציוני הראשון שנערך בבאזל בסוף אוגוסט 1897 נתקבלו מספר החלטות שמטרתן הגשמת רעיונותיה של התנועה הציונית: הוחלט על חתירה ליישום "תוכנית באזל" (שקבעה כי התנועה הציונית שואפת להקמת "בית-מולדת" ליהודים בארץ ישראל) וכן על הקמת מוסדות שונים לקידום ולהגשמת רעיונות התנועה הציונית ובראשם ההסתדרות הציונית העולמית.
במסגרת ייסוד ההסתדרות הציונית, נבחר ועד-פועל מורחב בן שמונה-עשר חברים ובתוכו ועד-פועל מצומצם, אשר מנה חמישה חברים - כולם תושבי העיר וינה - בראשותו של ד"ר תיאודור הרצל. תפקידו של הועד הפועל המצומצם היה לשמש גוף ניהול עליון – מעין 'ממשלה' – לפעילות הועד הפועל המורחב.
חמשת חברי הועד הפועל המצומצם הראשון היו ד"ר תיאודור הרצל (מְחוֹלְלָהּ של הציונות כתנועה ממוסדת) ששימש כיו"ר הועד, ד"ר עוזר קוֹקֶש (עו"ד, מראשוני החברים באגודת הסטודנטים "קדימה", ממייסדי האגודה הציונית הוינאית "אדמת ישורון" וחבר בועד הראשון של "אוצר התיישבות היהודים") ששימש כמזכיר הועד, יונה (יוהאן) קרמנצקי (תעשיין, בעל-הון ויזם ציוני; מחלוצי תעשיית החשמל האירופית; היו"ר הראשון של הקק"ל), ד"ר אלכסנדר מינץ (עו"ד, השתתף בוועדה לניסוח "תכנית באזל"; חבר הועדה להתיישבות מעשית) וד"ר מוריץ (משה) טוביאס שנירר (סופר ורופא; רופאו של תיאודור הרצל, שאף ליווה אותו בביקורו בפלשתינה בשנת 1898; ממייסדי אגודת הסטודנטים "קדימה", אגודת "אהבת ציון" ואגודת "אדמת ישורון"; חבר הועדה להתיישבות מעשית).
[2] דף (3 עמ' כתובים), 29 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים, קמטים, פגמים וסימני קיפול. קרעים וקרעים חסרים בשוליים ולאורך סימני הקיפול (ברובם קלים), חלקם מחוזקים בנייר דבק. קרעים חסרים בפינה הימנית-עליונה של הדף הראשון, ובפינה הימנית תחתונה של הדף השני, ללא נזק לטקסט.