מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
- יד (113) Apply יד filter
- כתבי (113) Apply כתבי filter
- manuscript (113) Apply manuscript filter
- letter (107) Apply letter filter
- מכתבים (102) Apply מכתבים filter
- manuscripts, (100) Apply manuscripts, filter
- signatur (98) Apply signatur filter
- וחתימות (93) Apply וחתימות filter
- יד, (93) Apply יד, filter
- גדולי (61) Apply גדולי filter
- chassid (56) Apply chassid filter
- rabbi (52) Apply rabbi filter
- luminari (49) Apply luminari filter
- ישראל (40) Apply ישראל filter
- book (35) Apply book filter
- ליטא (32) Apply ליטא filter
- lithuanian (32) Apply lithuanian filter
- החסידות (30) Apply החסידות filter
- ארץ (29) Apply ארץ filter
- palestin (29) Apply palestin filter
- פולין (28) Apply פולין filter
- חסידות (26) Apply חסידות filter
- הפליטה (24) Apply הפליטה filter
- שואה (24) Apply שואה filter
- ציונות, (24) Apply ציונות, filter
- ציונות (24) Apply ציונות filter
- ושארית (24) Apply ושארית filter
- ומדינת (24) Apply ומדינת filter
- הפליטה, (24) Apply הפליטה, filter
- erit (24) Apply erit filter
- hapletah (24) Apply hapletah filter
- hapletah, (24) Apply hapletah, filter
- holocaust (24) Apply holocaust filter
- israel (24) Apply israel filter
- she (24) Apply she filter
- she'erit (24) Apply she'erit filter
- sheerit (24) Apply sheerit filter
- state (24) Apply state filter
- zionism (24) Apply zionism filter
- zionism, (24) Apply zionism, filter
- וגליציה (23) Apply וגליציה filter
- ליטא, (23) Apply ליטא, filter
- גאוני (23) Apply גאוני filter
- galician (23) Apply galician filter
- lithuanian, (23) Apply lithuanian, filter
- polish (23) Apply polish filter
- ספרי (21) Apply ספרי filter
- print (20) Apply print filter
- וספרי (18) Apply וספרי filter
- includ (17) Apply includ filter
מציג 1 - 12 of 200
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $2,000
הערכה: $3,000 - $5,000
נמכר ב: $4,500
כולל עמלת קונה
כתב-יד על קלף, סדר קידוש לבנה, עם הוראות ביידיש והנהגות על פי הקבלה. [גרמניה], תפ"ו [1726]. שער מאויר.
כתב-יד בפורמט קטן. דיו חומה ושחורה על קלף. כתיבה אשכנזית מרובעת (מנוקדת) ובינונית. תיבות פתיחה מוגדלות, אחת מהן באותיות חלולות, ואחת צבועה בדיו מוזהבת. בראש כתב-היד שער מאוייר, עם כיתוב שם הבעלים [המזמין] במרכזו, ופרט השנה: "שייך לצורב'[א] מרבנן הבח'[ור] גבור חיל בתורה יודע נגן חריף ושנון המופלא כהר"ר יואל בה"ק כהר"ר לימא סגל, בשנת תפ"ו לפ"ק".
בראש העמוד שלאחר השער נכתב: "ראו בני המהדרין מן המהדרין במצות קידש[!] הלבנה". לאחר מכן מופיע קטע המתחיל: "כתבו המקובלים מצוה גדולה לקדש הלבנה במ"ש [במוצאי שבת] בבגדים נאים...".
הוראות ביידיש, בכתיבה אשכנזית בינונית. לדוגמה, לפני המילים 'ברוך יוצרך, ברוך עושך, ברוך קונך, ברוך בוראך' נכתבה ביידיש ההוראה לכפול את המילים ולכוון בהן: "דר נאך זאגט מען דיזז דרייא מאל נאך אננדר, מען מוז מכוון זיין ר"ת י'וצרך ע'ושך ק'ונך ב'וראך, ר"ת יעקב".
בדף [7/ב] נכתב: "המקובלים [אמרו] שיש ג"כ לומר א'להים יחננו וינער שולי הבגדים להבריח הקליפות והוא סוד גדול ונורא".
בדף הפורזץ האחורי רישום מאוחר בעפרון: "הק"ל [הקידוש לבנה] נתן לי במתנה גמורה אבי מורי בשנת תרל"ח לפ"ק".
[8] דף. 12.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים וסימני שימוש. כריכה עתיקה, עץ מחופה קטיפה, פגומה בחלקה.
כתב-יד בפורמט קטן. דיו חומה ושחורה על קלף. כתיבה אשכנזית מרובעת (מנוקדת) ובינונית. תיבות פתיחה מוגדלות, אחת מהן באותיות חלולות, ואחת צבועה בדיו מוזהבת. בראש כתב-היד שער מאוייר, עם כיתוב שם הבעלים [המזמין] במרכזו, ופרט השנה: "שייך לצורב'[א] מרבנן הבח'[ור] גבור חיל בתורה יודע נגן חריף ושנון המופלא כהר"ר יואל בה"ק כהר"ר לימא סגל, בשנת תפ"ו לפ"ק".
בראש העמוד שלאחר השער נכתב: "ראו בני המהדרין מן המהדרין במצות קידש[!] הלבנה". לאחר מכן מופיע קטע המתחיל: "כתבו המקובלים מצוה גדולה לקדש הלבנה במ"ש [במוצאי שבת] בבגדים נאים...".
הוראות ביידיש, בכתיבה אשכנזית בינונית. לדוגמה, לפני המילים 'ברוך יוצרך, ברוך עושך, ברוך קונך, ברוך בוראך' נכתבה ביידיש ההוראה לכפול את המילים ולכוון בהן: "דר נאך זאגט מען דיזז דרייא מאל נאך אננדר, מען מוז מכוון זיין ר"ת י'וצרך ע'ושך ק'ונך ב'וראך, ר"ת יעקב".
בדף [7/ב] נכתב: "המקובלים [אמרו] שיש ג"כ לומר א'להים יחננו וינער שולי הבגדים להבריח הקליפות והוא סוד גדול ונורא".
בדף הפורזץ האחורי רישום מאוחר בעפרון: "הק"ל [הקידוש לבנה] נתן לי במתנה גמורה אבי מורי בשנת תרל"ח לפ"ק".
[8] דף. 12.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים וסימני שימוש. כריכה עתיקה, עץ מחופה קטיפה, פגומה בחלקה.
קטגוריה
כתבי יד על קלף – כתבי יד מאויירים,
מגילות ודפים בודדים
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $15,000
הערכה: $30,000 - $40,000
נמכר ב: $68,750
כולל עמלת קונה
כתב-יד מאויר על קלף, "סדר תקוני שבת - מאיש האלהי קדו'[ש] יאמר לו... כמהור"ר יצחק לוריא אשכנזי [האר"י] ז"ל". פרשבורג, תק"ד [1744].
בשולי השער: "נכתב פה עיר פרעשבורג שנת תק"ד ל"ק [לפרט קטן]".
פורמט כיס. דיו על קלף. כריכת עור מקורית עם אבזם, עם עיטורים פרחוניים נאים.
דף השער מאויר ב"שער" ארכיטקטוני עם שני עמודים ועליהם כותרת, בשני צדי השער דמויות משה ואהרן, ומעל כותרת השער מדליון ובו דמות דוד המלך המנגן בנבל. בדפי כתב-היד תיבות פתיחה מקושטות מאוירות בעיטורים מיניאטוריים בדגמים פרחוניים, חלק מתיבות הפתיחה מולאו ב'עלי זהב', ובחלקן עיטורים בחריטה על עלי הזהב.
כתב-היד כתוב על 36 דפי קלף. כתיבה אשכנזית מרובעת, מנוקדת, בגדלים שונים; וכתיבה בינונית ("כתב רש"י"), בעיקר להוראות.
כתב-היד מכיל: "דיני קריאת שנים מקרא ואחד תרגום", מזמורי קבלת שבת, הפיוטים "לכה דודי" ו"שלום עליכם מלאכי השרת", "סדר לסעודה ראשונה" וסדרי ה"תיקון" לסעודות היום (עם קטעים מ"שיר השירים" וממשניות מסכת שבת), כולל קידוש וזמירות, סדר ה"תיקון" למוצאי שבת, עם זמירות למוצאי שבת.
לפנינו כתב-יד "תקון שבת" עם איור דף שער ועיטורים האופייניים ל"אסכולת מורביה" שפעלה מהמאה ה-18. ככל הנראה, מאייר כתב היד שלפנינו, שישב בפרשבורג, הכיר את הספרים שיצרו חברי האסכולה: אהרן וולף שרייבר הרלינגן מגיביטש, משולם זימל מפולנה ואחרים.
[36] + דף קלף ריק (70 עמ' כתובים). 11.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בעיקר בשוליים. חיתוך דפים מוזהב. כריכת עור מקורית, עם עיטורים מוטבעים, ועם אבזם כסף מקורי. שברים ופגמים קלים בכריכה.
על אמני אסכולת מורביה, ראה: שלום צבר, "סדר ברכת המזון – וינה, ת"פ [1719/20]: כתב היד המצויר המוקדם ביותר של הסופר-אומן אהרן וולף שרייבר הרלינגן מגיביטש [Gewitsch]", בתוך: זכור דבר לעבדך: ספר הזיכרון לכבוד פרופ' דב רפל, בעריכת שמואל גליק ואברהם גרוסמן, ירושלים: המרכז להגות בחינוך היהודי ע"ש דב רפל - מכללת ליפשיץ, עמ' 472-455 ולוחות 17-8.
בשולי השער: "נכתב פה עיר פרעשבורג שנת תק"ד ל"ק [לפרט קטן]".
פורמט כיס. דיו על קלף. כריכת עור מקורית עם אבזם, עם עיטורים פרחוניים נאים.
דף השער מאויר ב"שער" ארכיטקטוני עם שני עמודים ועליהם כותרת, בשני צדי השער דמויות משה ואהרן, ומעל כותרת השער מדליון ובו דמות דוד המלך המנגן בנבל. בדפי כתב-היד תיבות פתיחה מקושטות מאוירות בעיטורים מיניאטוריים בדגמים פרחוניים, חלק מתיבות הפתיחה מולאו ב'עלי זהב', ובחלקן עיטורים בחריטה על עלי הזהב.
כתב-היד כתוב על 36 דפי קלף. כתיבה אשכנזית מרובעת, מנוקדת, בגדלים שונים; וכתיבה בינונית ("כתב רש"י"), בעיקר להוראות.
כתב-היד מכיל: "דיני קריאת שנים מקרא ואחד תרגום", מזמורי קבלת שבת, הפיוטים "לכה דודי" ו"שלום עליכם מלאכי השרת", "סדר לסעודה ראשונה" וסדרי ה"תיקון" לסעודות היום (עם קטעים מ"שיר השירים" וממשניות מסכת שבת), כולל קידוש וזמירות, סדר ה"תיקון" למוצאי שבת, עם זמירות למוצאי שבת.
לפנינו כתב-יד "תקון שבת" עם איור דף שער ועיטורים האופייניים ל"אסכולת מורביה" שפעלה מהמאה ה-18. ככל הנראה, מאייר כתב היד שלפנינו, שישב בפרשבורג, הכיר את הספרים שיצרו חברי האסכולה: אהרן וולף שרייבר הרלינגן מגיביטש, משולם זימל מפולנה ואחרים.
[36] + דף קלף ריק (70 עמ' כתובים). 11.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בעיקר בשוליים. חיתוך דפים מוזהב. כריכת עור מקורית, עם עיטורים מוטבעים, ועם אבזם כסף מקורי. שברים ופגמים קלים בכריכה.
על אמני אסכולת מורביה, ראה: שלום צבר, "סדר ברכת המזון – וינה, ת"פ [1719/20]: כתב היד המצויר המוקדם ביותר של הסופר-אומן אהרן וולף שרייבר הרלינגן מגיביטש [Gewitsch]", בתוך: זכור דבר לעבדך: ספר הזיכרון לכבוד פרופ' דב רפל, בעריכת שמואל גליק ואברהם גרוסמן, ירושלים: המרכז להגות בחינוך היהודי ע"ש דב רפל - מכללת ליפשיץ, עמ' 472-455 ולוחות 17-8.
קטגוריה
כתבי יד על קלף – כתבי יד מאויירים,
מגילות ודפים בודדים
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $20,000
הערכה: $25,000 - $30,000
נמכר ב: $25,000
כולל עמלת קונה
מגילת אסתר כתובה על גבי קלף ודף קלף עם ברכות המגילה, כתובים ומאוירים בידי הסופר יחיאל מנחם ב"ר אברהם אורבינו ממנטובה. גאזולו (Gazzuolo, הנמצאת במרחק של 20 ק"מ ממנטובה), אדר תקל"ו [1776].
מגילת "המלך" (מרבית העמודות פותחות בתיבה "המלך"), עם עיטורי כתרים נאים מעל תיבות "המלך".
בשובל שלפני העמודה הראשונה מופיע איור גדול המתאר סצנות אחדות מעלילת המגילה, על רקע נוף עירוני אירופאי בו נראים בין היתר מגדלים, צריחים ומזרקה. לצד האיורים מופיעים הפסוקים הרלוונטיים "ויקבצו את כל נערה בתולה... אל שושן הבירה אל בית הנשים אל יד הגא", "ויתלו את המן" ו"ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". בתחתית האיור, בשולי הקלף, חתם הסופר "על ידי העוסק במלאכת הקודש בגאזולו הצעיר הסופר יחיאל מנחם במוהר"ר אברהם אורבינו זלה"ה, יום ה' תשעה ימים לחדש אדר שנת התקל"ו לפ"ג".
כפי הנראה, בשעה שכתב ואייר את המגילה שלפנינו, היתה מונחת לפני אורבינו מגילת אסתר שנדפסה בונציה בשנת 1746, עם מסגרות מפוארות – פיתוחי נחושת מפורטים – מעשה ידי הסופר והאומן האיטלקי פרנצ'סקו גריסליני (Griselini), והאיור שבשובל מבוסס על איורו של גריסליני. בדומה לכך, גם באיור המתאר את העיר ירושלים המופיע בתחתית דף הברכות, התבסס אורבינו, כפי הנראה, על איור דומה אשר נדפס בהגדת אמשטרדם תנ"ה (1695).
ידועים שלושה כתבי-יד של הסופר ר' יחיאל מנחם ב"ר אברהם אורבינו, אשר היה סופר וחזן בית הכנסת האשכנזי במנטובה בשנות הת"ק: שניים של "מנהגים של כל השנה" של בית הכנסת האשכנזי הגדול במנטובה (בו התפללו בין היתר כמה מרבני מנטובה, בהם רבי יהודה בריאל, רבי יעקב סאראוול, רבי עזריאל יצחק הלוי ורבי שמואל חיים סיניגאליה) – השמורים באוספי מאיר בניהו ובאוסף בית המדרש לרבנים בניו-יורק, וכן כתב-יד "סדר ההושענות" של קהל האשכנזים במנטובה – השמור באוסף ביל גרוס.
למידע נוסף אודות הסופר ר' יחיאל מנחם ב"ר אברהם אורבינו ראה במאמרו של הרב זאב יצחק הלוי דינר, "סדר מנהגי כל השנה בק"ק אשכנזים במנטובה שבאיטליה" (בתוך "מן הגנזים" בעריכת הרב שלום הלל, ספר שישי, עמ' קו-קט).
דף הברכות: 21X24 ס"מ בקירוב. השוליים הימניים גזורים באופן לא אחיד. כתמים, קמטים וקרעים קלים בשוליים. גובה הקלף במגילה: 24 ס"מ. קרעים בתחילת היריעה הראשונה. כתמים. נתונים בנרתיק עץ קשיח עם חיפוי קטיפה בחלקו הפנימי.
מגילת "המלך" (מרבית העמודות פותחות בתיבה "המלך"), עם עיטורי כתרים נאים מעל תיבות "המלך".
בשובל שלפני העמודה הראשונה מופיע איור גדול המתאר סצנות אחדות מעלילת המגילה, על רקע נוף עירוני אירופאי בו נראים בין היתר מגדלים, צריחים ומזרקה. לצד האיורים מופיעים הפסוקים הרלוונטיים "ויקבצו את כל נערה בתולה... אל שושן הבירה אל בית הנשים אל יד הגא", "ויתלו את המן" ו"ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". בתחתית האיור, בשולי הקלף, חתם הסופר "על ידי העוסק במלאכת הקודש בגאזולו הצעיר הסופר יחיאל מנחם במוהר"ר אברהם אורבינו זלה"ה, יום ה' תשעה ימים לחדש אדר שנת התקל"ו לפ"ג".
כפי הנראה, בשעה שכתב ואייר את המגילה שלפנינו, היתה מונחת לפני אורבינו מגילת אסתר שנדפסה בונציה בשנת 1746, עם מסגרות מפוארות – פיתוחי נחושת מפורטים – מעשה ידי הסופר והאומן האיטלקי פרנצ'סקו גריסליני (Griselini), והאיור שבשובל מבוסס על איורו של גריסליני. בדומה לכך, גם באיור המתאר את העיר ירושלים המופיע בתחתית דף הברכות, התבסס אורבינו, כפי הנראה, על איור דומה אשר נדפס בהגדת אמשטרדם תנ"ה (1695).
ידועים שלושה כתבי-יד של הסופר ר' יחיאל מנחם ב"ר אברהם אורבינו, אשר היה סופר וחזן בית הכנסת האשכנזי במנטובה בשנות הת"ק: שניים של "מנהגים של כל השנה" של בית הכנסת האשכנזי הגדול במנטובה (בו התפללו בין היתר כמה מרבני מנטובה, בהם רבי יהודה בריאל, רבי יעקב סאראוול, רבי עזריאל יצחק הלוי ורבי שמואל חיים סיניגאליה) – השמורים באוספי מאיר בניהו ובאוסף בית המדרש לרבנים בניו-יורק, וכן כתב-יד "סדר ההושענות" של קהל האשכנזים במנטובה – השמור באוסף ביל גרוס.
למידע נוסף אודות הסופר ר' יחיאל מנחם ב"ר אברהם אורבינו ראה במאמרו של הרב זאב יצחק הלוי דינר, "סדר מנהגי כל השנה בק"ק אשכנזים במנטובה שבאיטליה" (בתוך "מן הגנזים" בעריכת הרב שלום הלל, ספר שישי, עמ' קו-קט).
דף הברכות: 21X24 ס"מ בקירוב. השוליים הימניים גזורים באופן לא אחיד. כתמים, קמטים וקרעים קלים בשוליים. גובה הקלף במגילה: 24 ס"מ. קרעים בתחילת היריעה הראשונה. כתמים. נתונים בנרתיק עץ קשיח עם חיפוי קטיפה בחלקו הפנימי.
קטגוריה
כתבי יד על קלף – כתבי יד מאויירים,
מגילות ודפים בודדים
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $3,000
הערכה: $6,000 - $8,000
לא נמכר
מגילת אסתר על גוויל, בנרתיק מפואר המעוטר במלאכת דמשק. המזרח הקרוב (סוריה/עיראק), המאה ה-19 (הקדשה משנת תרי"ג).
דיו על גוויל; פליז רקוע, משובץ כסף ונחושת (מלאכת דמשק).
כתיבת סת"ם האופיינית לאזור סוריה (ולאזור עיראק) בסוף המאה ה-19, על גבי גוויל חום-בהיר, 18 שורות בעמוד.
גלולה על ידית פליז ונתונה בנרתיק מאסיבי המעוטר במלאכת דמשק, בדגמים גיאומטריים וצמחיים צפופים. בחלקו העליון ובחלקו התחתון של הנרתיק חגורות-טקסט המשלימות זו את זה: "איש יהודי היה בשושן הבירה / ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן". במרכז הנרתיק, בתוך ארבעה מדליונים מסוגננים, מופיעים הפסוק "ליהודים היתה / אורה ושמחה / וששון ויקר" ואחריו התאריך "ושנת התרי"ג" (בתוך האות רי"ש מופיע תו נוסף, שפשרו אינו ברור לנו).
גובה הקלף: 21 ס"מ. מצב בינוני-טוב. מעט קרעים ופגמים. תיקונים במספר מקומות. גובה הנרתיק: 41 ס"מ (כולל הידית). הקצה התחתון של הידית שבור. פיסה חסרה בקצה העליון (בחיבור המכסה לנרתיק, עם בורג חדש). מספר פיסות חסרות בשיבוץ.
דיו על גוויל; פליז רקוע, משובץ כסף ונחושת (מלאכת דמשק).
כתיבת סת"ם האופיינית לאזור סוריה (ולאזור עיראק) בסוף המאה ה-19, על גבי גוויל חום-בהיר, 18 שורות בעמוד.
גלולה על ידית פליז ונתונה בנרתיק מאסיבי המעוטר במלאכת דמשק, בדגמים גיאומטריים וצמחיים צפופים. בחלקו העליון ובחלקו התחתון של הנרתיק חגורות-טקסט המשלימות זו את זה: "איש יהודי היה בשושן הבירה / ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן". במרכז הנרתיק, בתוך ארבעה מדליונים מסוגננים, מופיעים הפסוק "ליהודים היתה / אורה ושמחה / וששון ויקר" ואחריו התאריך "ושנת התרי"ג" (בתוך האות רי"ש מופיע תו נוסף, שפשרו אינו ברור לנו).
גובה הקלף: 21 ס"מ. מצב בינוני-טוב. מעט קרעים ופגמים. תיקונים במספר מקומות. גובה הנרתיק: 41 ס"מ (כולל הידית). הקצה התחתון של הידית שבור. פיסה חסרה בקצה העליון (בחיבור המכסה לנרתיק, עם בורג חדש). מספר פיסות חסרות בשיבוץ.
קטגוריה
כתבי יד על קלף – כתבי יד מאויירים,
מגילות ודפים בודדים
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $9,000
הערכה: $15,000 - $20,000
נמכר ב: $11,250
כולל עמלת קונה
כתובה לנישואי החתן יוסף בן המנוח הגביר יעקב טישיירה די מאטוש, עם הכלה יהודית בת הגביר המנוח אברהם חזקיה נוניש אינריקיש. אמשטרדם, הולנד, ד' תמוז תפ"ג [יולי 1723]. עם שתי חתימות של החכם רבי שלמה אאיליון, רב הקהילה הספרדית-פורטוגזית באמשטרדם.
כתובה ספרדית-הולנדית, על גבי קלף, מעוטרת בתחריט-נחושת איכותי: בשוליים הימניים והשמאליים מופיעים שני זרי פרחים ענקיים העולים מתוך אגרטלים, מקושטים בציפורים ובבעלי חיים שונים, ומעליהם - חתן וכלה בלבוש תקופתי (מימין) ואם עם שני ילדיה (משמאל; אלגוריה לחסד - Caritas). נוסח הכתובה, כתוב בכתיבה ספרדית, בין שני עמודים מעוגלים המקושטים בענפים ונושאים על כותרותיהם קשת. משני עברי הקשת מופיעים שני כרובים האוחזים בידיהם יריעת בד עליה מופיעה הכתובת "בסימן טוב". בחלקה התחתון קרטוש רוקוקואי גדול אשר שימש לכתיבת ה"תנאים".
בשוליים התחתונים מופיעות שתי כתובות באותיות לטיניות: משמאל " 27 Adar Seni A° 5453 Yom Sabat " ומימין "H. Y. Aboab ", המציינות את שמו ותאריך פטירתו של רבהּ הנערץ של קהילת אמשטרדם, החכם רבי יצחק אבוהב (דה-פונסיקה, השלישי), שנפטר ביום כ"ז אדר ב' תנ"ג.
עיטורי המסגרת נעשו בהשראת עיטורים שיצר האמן וחרט הנחושת שלום מרדכי איטליה (איטליאה) לשתי כתובות הולנדיות מהשנים 1648 ו-1654. שלום איטליה, שהגיע להולנד ממנטובה, נודע גם כיוצרן של שתי מגילות אסתר וכן כיוצר דיוקנאותיהם של יעקב יהודה ליאון ושל מנשה בן ישראל.
בתחתית נוסח הכתובה מופיעות חתימותיהם של החתן (באותיות לטיניות), ושל העדים: "שלמה בכמה"ר יעקב אאילייון זלה"ה", ו"יעקב אבן יקר בונדיאה". החותם הראשון הוא החכם רבי שלמה אאיליון, רבה של העדה הספרדית-פורטוגזית בעיר. חתימתו (וכן חתימת העד הנוסף) מופיעה שוב גם בסוף ה"תנאים" הכתובים בקרטוש התחתון. בנוסח הכתובה וכן ב"תנאים" נזכר שמו של הנוטריון שערך את ההסכם - "הנוטאריו המפורסם... פיטיר אישקאבאלי...".
רבי שלמה אאיליון (ת"כ בערך-תפ"ח), יליד שאלוניקי (או צפת), שימש כשד"ר הקהילה בצפת באירופה, ישב גם באיזמיר שבתורכיה ובליוורנו. לאחר מכן נתמנה ל"חכם" של הקהילה הספרדית-פורטוגזית (קהילת האנוסים) בלונדון. משם עבר לכהן כרב הקהילה הספרדית-פורטוגזית באמשטרדם, לצדו של ה"חכם צבי" שכיהן שם כרב הקהילה האשכנזית. היו שחשדו בו בשבתאות, והוא עמד במרכז הפולמוסים בעניין בלונדון ובאמשטרדם. פסקיו ותשובותיו מובאים בספרי הפוסקים. חלק מכתביו שרד ונותר בכתבי-יד [ראה חומר מצורף].
41X34 ס"מ. מעט כתמים. קמטים. קרעים זעירים בשוליים.
ספרות:
1. Ketubbah: Jewish marriage contracts of the Hebrew Union College Skirball Museum and Klau Library, by Shalom Sabar (ניו-יורק, 1990), עמ' 265-270.
2. יצורתו [!] של שלום בכמ"ר מרדכי איטאליאה, מאת מרדכי נרקיס, בתוך: תרביץ, כרך כה, חוברת ד, תמוז תשט"ז, עמ' 441-451; כרך כו, חוברת א, תשרי תשי"ז, עמ' 87-101.
3. הכתובה בעיטורים, מאת דוד דוידוביץ. הוצאת א. לוין-אפשטין, תל-אביב, 1979, עמ' 21-24.
כתובה ספרדית-הולנדית, על גבי קלף, מעוטרת בתחריט-נחושת איכותי: בשוליים הימניים והשמאליים מופיעים שני זרי פרחים ענקיים העולים מתוך אגרטלים, מקושטים בציפורים ובבעלי חיים שונים, ומעליהם - חתן וכלה בלבוש תקופתי (מימין) ואם עם שני ילדיה (משמאל; אלגוריה לחסד - Caritas). נוסח הכתובה, כתוב בכתיבה ספרדית, בין שני עמודים מעוגלים המקושטים בענפים ונושאים על כותרותיהם קשת. משני עברי הקשת מופיעים שני כרובים האוחזים בידיהם יריעת בד עליה מופיעה הכתובת "בסימן טוב". בחלקה התחתון קרטוש רוקוקואי גדול אשר שימש לכתיבת ה"תנאים".
בשוליים התחתונים מופיעות שתי כתובות באותיות לטיניות: משמאל " 27 Adar Seni A° 5453 Yom Sabat " ומימין "H. Y. Aboab ", המציינות את שמו ותאריך פטירתו של רבהּ הנערץ של קהילת אמשטרדם, החכם רבי יצחק אבוהב (דה-פונסיקה, השלישי), שנפטר ביום כ"ז אדר ב' תנ"ג.
עיטורי המסגרת נעשו בהשראת עיטורים שיצר האמן וחרט הנחושת שלום מרדכי איטליה (איטליאה) לשתי כתובות הולנדיות מהשנים 1648 ו-1654. שלום איטליה, שהגיע להולנד ממנטובה, נודע גם כיוצרן של שתי מגילות אסתר וכן כיוצר דיוקנאותיהם של יעקב יהודה ליאון ושל מנשה בן ישראל.
בתחתית נוסח הכתובה מופיעות חתימותיהם של החתן (באותיות לטיניות), ושל העדים: "שלמה בכמה"ר יעקב אאילייון זלה"ה", ו"יעקב אבן יקר בונדיאה". החותם הראשון הוא החכם רבי שלמה אאיליון, רבה של העדה הספרדית-פורטוגזית בעיר. חתימתו (וכן חתימת העד הנוסף) מופיעה שוב גם בסוף ה"תנאים" הכתובים בקרטוש התחתון. בנוסח הכתובה וכן ב"תנאים" נזכר שמו של הנוטריון שערך את ההסכם - "הנוטאריו המפורסם... פיטיר אישקאבאלי...".
רבי שלמה אאיליון (ת"כ בערך-תפ"ח), יליד שאלוניקי (או צפת), שימש כשד"ר הקהילה בצפת באירופה, ישב גם באיזמיר שבתורכיה ובליוורנו. לאחר מכן נתמנה ל"חכם" של הקהילה הספרדית-פורטוגזית (קהילת האנוסים) בלונדון. משם עבר לכהן כרב הקהילה הספרדית-פורטוגזית באמשטרדם, לצדו של ה"חכם צבי" שכיהן שם כרב הקהילה האשכנזית. היו שחשדו בו בשבתאות, והוא עמד במרכז הפולמוסים בעניין בלונדון ובאמשטרדם. פסקיו ותשובותיו מובאים בספרי הפוסקים. חלק מכתביו שרד ונותר בכתבי-יד [ראה חומר מצורף].
41X34 ס"מ. מעט כתמים. קמטים. קרעים זעירים בשוליים.
ספרות:
1. Ketubbah: Jewish marriage contracts of the Hebrew Union College Skirball Museum and Klau Library, by Shalom Sabar (ניו-יורק, 1990), עמ' 265-270.
2. יצורתו [!] של שלום בכמ"ר מרדכי איטאליאה, מאת מרדכי נרקיס, בתוך: תרביץ, כרך כה, חוברת ד, תמוז תשט"ז, עמ' 441-451; כרך כו, חוברת א, תשרי תשי"ז, עמ' 87-101.
3. הכתובה בעיטורים, מאת דוד דוידוביץ. הוצאת א. לוין-אפשטין, תל-אביב, 1979, עמ' 21-24.
קטגוריה
כתבי יד על קלף – כתבי יד מאויירים,
מגילות ודפים בודדים
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $4,000
הערכה: $5,000 - $8,000
נמכר ב: $5,250
כולל עמלת קונה
מגילת איכה, כתב-יד מאויר על קלף. כתובה ומצוירת בידי שלמה ידידיה זילנפריינד. ירושלים, [שנות ה-40/50].
בדף השער מדליון עם הכיתוב "איכה" ואיור העיר ירושלים עולה בלהבות, בצבעים שחור ואדום; מתחתיו: "שלמה ידידיה זֵילנפריינד, ירושלם". בכל אחד מהעמודים הבאים מופיע נוסח המגילה בתוך מסגרת מעוטרת, שאיוריה וכותרתה ממחישים ויזואלית את המתואר בטקסט: בעמוד הראשון איור עין מזילה דמעה, והכיתוב "אין לה מנחם" ("בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם" – פרק א', פסוק ב'); בעמוד השני איור נוסף של ירושלים עולה בלהבות, מלווה בכיתוב "שָׁלַח-אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי" (פרק א', פסוק י"ג) כשאותיות המלה "אש" מעוצבות כלהבות אש, ובצדהּ הימני של המסגרת מופיע הכיתוב "כִּי גָבַר אוֹיֵב, פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ" (פרק א', פסוקים ט"ז-י"ז), כשאותיותיו כתובות במאונך, אחת מעל השניה, ומאותיות המלה "ציון" עולות להבות. בעמוד השלישי מלווה הפסוק "וַיִּנְאַץ בְּזַעַם-אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן" (פרק ב', פסוק ו') באיור חוֹשֶׁן וכתר מוטלים על הארץ, לצד קוצים וסלעים, וכן הלאה בעמודים הבאים. המגלה מסתיימת במסגרת המעוטרת במשפט "חדש ימינו כקדם" (פרק ה', פסוק כ"א) ובאיורי פרחים ושמש הזורחת בקרניים ארוכות.
שלמה ידידיה (שָלָמוֹן זילֶנפריינד - Salamon Seelenfreund) נולד ב-1875 לדיין אלעזר זאב לָיוֹש (Lajos) הכהן זילנפריינד וללֵני (Léni) לבית וייסבורג (Weiszburg), בעיר סֶנטֶש (Szentes), הונגריה. כשנתיים לאחר מכן, קיבל האב כהונת דיין בקהילת סֶגֶד (Szeged), והמשפחה עברה להתגורר שם. בהיותו כבן 16 יצא מסֶגֶד לבודפשט לבנות את חייו כאמן. למד בבית הספר לאמנויות בעיר ובהמשך למד ועבד בבתי דפוס ובסדנאות שונות לגרפיקה. מאוחר יותר יצא את הונגריה ושהה ברומא, בפריז ובגרמניה בסדנאות למלאכת מחשבת, ללימודים ולהשתלמויות. בשובו להונגריה הקים בית מלאכה, ובינתיים (1898 בקירוב) נשא לאישה את שושנה, גם היא לבית וייסבורג (Weiszburg). כתבי עת בתחום האמנות פירסמו את דבר-מלאכתו ושמו נודע כרב-אמן ומורה לאמנויות. הוזמן לעצב ולבצע את עבודות הדקורציה של בית הכנסת הניאולוגי החדש בסֶגֶד, שנחנך ב-1903. בהמשך קיים תערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצתיות בסֶגֶד (1910) ובבודפשט. בשנת 1921 עלה לארץ עם משפחתו, התיישב בירושלים והקים בית מלאכה שהיה פתוח לאורחים בימי שבת. בהמשך הצטרפה המשפחה למושב הקטן בית-טלמא בעמק הארזים (סמוך למוצא, בואכה ירושלים) ובנתה שם את ביתה, לצד חלקת אדמה לגידולי שדה וגן. במאורעות תרפ"ט, ביום שבת, 24 באוגוסט 1929, נשרפו הבית ותכולתו - תוכניות, יצירות גמורות וציוד - וכל הנותר נשדד. המשפחה פונתה מבעוד מועד וניצלה. ב-1940, לאחר נדודים בדירות שכורות בתל אביב, קבעו שלמה ידידיה ובנו, יהודה, את ביתם בשכונת בורוכוב בגבעתיים. ב-1947 עברו שלמה ורעייתו שושנה להתגורר בבית האבות יבנה בתל אביב. עם ראשית קרבות מלחמת השחרור, בהפצצה האווירית המצרית, נפגע חדרם בהיעדרם, ורבות מעבודותיו נפגעו. בשנת 1958 נפטרה שושנה ידידיה. כעבור שלוש שנים (1961) נפטר שלמה ידידיה. (הפרטים הביוגרפיים לקוחים מתוך מאמרה של תמנה רובינגר, שנתפרסם מטעם המוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית, צפת. במאמר מידע נוסף ורב אודות ידידיה).
[6] דף. 14 ס"מ. כריכת עור מקורית, בלויה מעט, עם סוגר מתכת מעוטר בחריטה. מצב טוב. דפים מנותקים חלקית. נקב עש בודד בכריכה הפנימית, בדף הבטנה הקדמי ובדף השער.
בדף השער מדליון עם הכיתוב "איכה" ואיור העיר ירושלים עולה בלהבות, בצבעים שחור ואדום; מתחתיו: "שלמה ידידיה זֵילנפריינד, ירושלם". בכל אחד מהעמודים הבאים מופיע נוסח המגילה בתוך מסגרת מעוטרת, שאיוריה וכותרתה ממחישים ויזואלית את המתואר בטקסט: בעמוד הראשון איור עין מזילה דמעה, והכיתוב "אין לה מנחם" ("בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם" – פרק א', פסוק ב'); בעמוד השני איור נוסף של ירושלים עולה בלהבות, מלווה בכיתוב "שָׁלַח-אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי" (פרק א', פסוק י"ג) כשאותיות המלה "אש" מעוצבות כלהבות אש, ובצדהּ הימני של המסגרת מופיע הכיתוב "כִּי גָבַר אוֹיֵב, פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ" (פרק א', פסוקים ט"ז-י"ז), כשאותיותיו כתובות במאונך, אחת מעל השניה, ומאותיות המלה "ציון" עולות להבות. בעמוד השלישי מלווה הפסוק "וַיִּנְאַץ בְּזַעַם-אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן" (פרק ב', פסוק ו') באיור חוֹשֶׁן וכתר מוטלים על הארץ, לצד קוצים וסלעים, וכן הלאה בעמודים הבאים. המגלה מסתיימת במסגרת המעוטרת במשפט "חדש ימינו כקדם" (פרק ה', פסוק כ"א) ובאיורי פרחים ושמש הזורחת בקרניים ארוכות.
שלמה ידידיה (שָלָמוֹן זילֶנפריינד - Salamon Seelenfreund) נולד ב-1875 לדיין אלעזר זאב לָיוֹש (Lajos) הכהן זילנפריינד וללֵני (Léni) לבית וייסבורג (Weiszburg), בעיר סֶנטֶש (Szentes), הונגריה. כשנתיים לאחר מכן, קיבל האב כהונת דיין בקהילת סֶגֶד (Szeged), והמשפחה עברה להתגורר שם. בהיותו כבן 16 יצא מסֶגֶד לבודפשט לבנות את חייו כאמן. למד בבית הספר לאמנויות בעיר ובהמשך למד ועבד בבתי דפוס ובסדנאות שונות לגרפיקה. מאוחר יותר יצא את הונגריה ושהה ברומא, בפריז ובגרמניה בסדנאות למלאכת מחשבת, ללימודים ולהשתלמויות. בשובו להונגריה הקים בית מלאכה, ובינתיים (1898 בקירוב) נשא לאישה את שושנה, גם היא לבית וייסבורג (Weiszburg). כתבי עת בתחום האמנות פירסמו את דבר-מלאכתו ושמו נודע כרב-אמן ומורה לאמנויות. הוזמן לעצב ולבצע את עבודות הדקורציה של בית הכנסת הניאולוגי החדש בסֶגֶד, שנחנך ב-1903. בהמשך קיים תערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצתיות בסֶגֶד (1910) ובבודפשט. בשנת 1921 עלה לארץ עם משפחתו, התיישב בירושלים והקים בית מלאכה שהיה פתוח לאורחים בימי שבת. בהמשך הצטרפה המשפחה למושב הקטן בית-טלמא בעמק הארזים (סמוך למוצא, בואכה ירושלים) ובנתה שם את ביתה, לצד חלקת אדמה לגידולי שדה וגן. במאורעות תרפ"ט, ביום שבת, 24 באוגוסט 1929, נשרפו הבית ותכולתו - תוכניות, יצירות גמורות וציוד - וכל הנותר נשדד. המשפחה פונתה מבעוד מועד וניצלה. ב-1940, לאחר נדודים בדירות שכורות בתל אביב, קבעו שלמה ידידיה ובנו, יהודה, את ביתם בשכונת בורוכוב בגבעתיים. ב-1947 עברו שלמה ורעייתו שושנה להתגורר בבית האבות יבנה בתל אביב. עם ראשית קרבות מלחמת השחרור, בהפצצה האווירית המצרית, נפגע חדרם בהיעדרם, ורבות מעבודותיו נפגעו. בשנת 1958 נפטרה שושנה ידידיה. כעבור שלוש שנים (1961) נפטר שלמה ידידיה. (הפרטים הביוגרפיים לקוחים מתוך מאמרה של תמנה רובינגר, שנתפרסם מטעם המוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית, צפת. במאמר מידע נוסף ורב אודות ידידיה).
[6] דף. 14 ס"מ. כריכת עור מקורית, בלויה מעט, עם סוגר מתכת מעוטר בחריטה. מצב טוב. דפים מנותקים חלקית. נקב עש בודד בכריכה הפנימית, בדף הבטנה הקדמי ובדף השער.
קטגוריה
כתבי יד על קלף – כתבי יד מאויירים,
מגילות ודפים בודדים
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $1,500
הערכה: $4,000 - $6,000
נמכר ב: $2,750
כולל עמלת קונה
לוח "שויתי" עם מנורת "למנצח", ועם ביאורים וסגולות, מאת המקובל רבי אברהם אלנקאר. [ליוורנו, תקנ"ג 1793].
פיתוח נחושת על קלף, שני עמודים זה לצד זה. בראש העמוד הימני נוסח "שויתי" עם שמות הקודש. במרכז העמוד איור נאה של המנורה וכליה, עם ביאורים, רמזים וסודות על מזמור "למנצח". בעמוד השמאלי מסגרת עיטור בצורת קשת פרסה, מוקפת ברמזים קבליים.
בתוך הקשת נדפס קטע ארוך מאת המחבר, רבי אברהם אלנקאר, הכותב על סגולת מזמור למנצח בצורת מנורה. הוא מזכיר את דברי מקורבו החיד"א על חשיבות כתיבת המזמור דווקא על קלף: "...להיות זריז בכל יום לומר מזמור למנצח בנגינות הכתוב בכ"י בקלף בצורת מנורה כי כן סגולתו מודעת / לכל יודעי דעת / וכמ"ש בס' צפורן שמי'[ר] להרב המופלא מארי חדי"א נר"ו...". ניתן לשער כי ההדפסה זו נעשתה בעקבות דברי החיד"א, שהם המקור הראשון הידוע על חשיבות כתיבת מנורת 'למנצח' על קלף.
על מנת שכתיבת פסוקי המזמור תיעשה בכתב-יד ולא בדפוס, הותיר רבי אברהם את קני המנורה חלולים, כדי שלאחר מכן יוסיפו בהם את הפסוקים בכתב-יד, וכפי שכתב: "וגם טרחתי טרחא יתירה, בציור צורת המנורה, להעלותם... על מזבח הדפוס, רק המזמור וכל אותותי"ו [=אותיותיו] לא באו, כי עבודת הקדש אליהם בכת"ב יצא"ו..." (מליצה על פי הפסוק "כי עבדת הקדש עליהם בכתף ישאו"; במדבר ז, ט). ידוע על עותק שבו הושלם המזמור בכתב-יד. בעותק שלפנינו נותרו קני המנורה ריקים, ורק הפסוק הראשון נכתב בראש הקנים.
בהמשך דבריו כותב רבי אברהם כי טרח רבות על ציור המנורה לפרטיה, ומדריך כיצד ומה לכוון בעת שמביטים על המנורה "והבא ליטהר במחשבה הוא לקצות האר"ש יביט בראש י"ד דפסוקי ברכת יאודה...". לאחר מכן מביא עשר סגולות מיוחדות שיש באמירת מזמור 'למנצח' בצורת מנורה, ובפרט מתוך כתב-יד. בין הסגולות: "כל מי שיראה מזמור זה בכל יום בצורת מנורה / ימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם למרבה המשרה", "אם יצוייר בבה"כ על ארון הקדוש / יגן על כל צרה שלא תבוא הק'[הל] הקדוש", "כל מי שאומרו בכ"י בהנץ החמה / לא יקרה לו מקרה רע על שום מה", "האומרו בכ"י ז"פ [ז' פעמים] כאלו מקבל פני שכינה ולא יחסר מזונו, וכל יקר ראתה עינו", "האומרו בכ"י מימי ספירת העומר אחר ברכת כהנים, לא יקרה לו נזק כל השנה לפי שיש בו ז"פ ומ"ט תיבות...", "כל האומרו ז"פ [ז' פעמים] באורחא ילך לש'[לום] והצלחה", ועוד.
פרט השנה של ההדפסה מופיע בשולי העמוד, בסיום דבריו: "...הלא ני"ב ז"ה מחדל אישים / זרע אנשים / אב"א [=אברהם אלנקאר] עריכ"א המעריך את הנרות לפני יי' בשב"ט עשויה דהאי שתא טבתא א"ל מו"ל פנ"י המנו"רה ליצ'[ירה] (=תקנ"ג), צעי"ר המשתט"ח בין ברכי דרבנן חכמי המחקר / ע"ה אברהם אלנקאר ס"ט".
רבי אברהם אלנקאר (ת"ק-תקס"ג), רב ומקובל, מחכמי פאס. בנדודיו הגיע אל העיר ליוורנו שבאיטליה, שם השתקע והיה למקורבו של החיד"א. בליוורנו הוציא לאור מחזור עם פירוש שחיבר, שהיה מכונה בתחילה "מחזור קטן" ולאחר מכן התפרסם בשם "זכור לאברהם". את המחזור ערך בעזרת ובהדרכת החיד"א. מחזור זה נפוץ מאד וזכה למהדורות רבות. יתכן שגם הדפסת המנורה שלפנינו נעשתה בהדרכתו או בעידודו של החיד"א. ב'תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליאה' לניפי-גירונדי (עמ' 47), מובא שרבי אברהם הדפיס בליוורנו 'ביאור על המנורה', והכוונה לדף שלפנינו [ראה: מ. נרקיס, 'באור על המנורה' של אברהם אלנקר, קרית ספר יא, ד (תרצ"ה), עמ' 506].
[1] דף קלף. 26X17.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. כרוך בעטיפת נייר ואחוז בחוט (הקלף נוקב לצורך הכריכה). קרעים קלים בשולי הדף, ללא פגיעה בטקסט.
פיתוח נחושת על קלף, שני עמודים זה לצד זה. בראש העמוד הימני נוסח "שויתי" עם שמות הקודש. במרכז העמוד איור נאה של המנורה וכליה, עם ביאורים, רמזים וסודות על מזמור "למנצח". בעמוד השמאלי מסגרת עיטור בצורת קשת פרסה, מוקפת ברמזים קבליים.
בתוך הקשת נדפס קטע ארוך מאת המחבר, רבי אברהם אלנקאר, הכותב על סגולת מזמור למנצח בצורת מנורה. הוא מזכיר את דברי מקורבו החיד"א על חשיבות כתיבת המזמור דווקא על קלף: "...להיות זריז בכל יום לומר מזמור למנצח בנגינות הכתוב בכ"י בקלף בצורת מנורה כי כן סגולתו מודעת / לכל יודעי דעת / וכמ"ש בס' צפורן שמי'[ר] להרב המופלא מארי חדי"א נר"ו...". ניתן לשער כי ההדפסה זו נעשתה בעקבות דברי החיד"א, שהם המקור הראשון הידוע על חשיבות כתיבת מנורת 'למנצח' על קלף.
על מנת שכתיבת פסוקי המזמור תיעשה בכתב-יד ולא בדפוס, הותיר רבי אברהם את קני המנורה חלולים, כדי שלאחר מכן יוסיפו בהם את הפסוקים בכתב-יד, וכפי שכתב: "וגם טרחתי טרחא יתירה, בציור צורת המנורה, להעלותם... על מזבח הדפוס, רק המזמור וכל אותותי"ו [=אותיותיו] לא באו, כי עבודת הקדש אליהם בכת"ב יצא"ו..." (מליצה על פי הפסוק "כי עבדת הקדש עליהם בכתף ישאו"; במדבר ז, ט). ידוע על עותק שבו הושלם המזמור בכתב-יד. בעותק שלפנינו נותרו קני המנורה ריקים, ורק הפסוק הראשון נכתב בראש הקנים.
בהמשך דבריו כותב רבי אברהם כי טרח רבות על ציור המנורה לפרטיה, ומדריך כיצד ומה לכוון בעת שמביטים על המנורה "והבא ליטהר במחשבה הוא לקצות האר"ש יביט בראש י"ד דפסוקי ברכת יאודה...". לאחר מכן מביא עשר סגולות מיוחדות שיש באמירת מזמור 'למנצח' בצורת מנורה, ובפרט מתוך כתב-יד. בין הסגולות: "כל מי שיראה מזמור זה בכל יום בצורת מנורה / ימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם למרבה המשרה", "אם יצוייר בבה"כ על ארון הקדוש / יגן על כל צרה שלא תבוא הק'[הל] הקדוש", "כל מי שאומרו בכ"י בהנץ החמה / לא יקרה לו מקרה רע על שום מה", "האומרו בכ"י ז"פ [ז' פעמים] כאלו מקבל פני שכינה ולא יחסר מזונו, וכל יקר ראתה עינו", "האומרו בכ"י מימי ספירת העומר אחר ברכת כהנים, לא יקרה לו נזק כל השנה לפי שיש בו ז"פ ומ"ט תיבות...", "כל האומרו ז"פ [ז' פעמים] באורחא ילך לש'[לום] והצלחה", ועוד.
פרט השנה של ההדפסה מופיע בשולי העמוד, בסיום דבריו: "...הלא ני"ב ז"ה מחדל אישים / זרע אנשים / אב"א [=אברהם אלנקאר] עריכ"א המעריך את הנרות לפני יי' בשב"ט עשויה דהאי שתא טבתא א"ל מו"ל פנ"י המנו"רה ליצ'[ירה] (=תקנ"ג), צעי"ר המשתט"ח בין ברכי דרבנן חכמי המחקר / ע"ה אברהם אלנקאר ס"ט".
רבי אברהם אלנקאר (ת"ק-תקס"ג), רב ומקובל, מחכמי פאס. בנדודיו הגיע אל העיר ליוורנו שבאיטליה, שם השתקע והיה למקורבו של החיד"א. בליוורנו הוציא לאור מחזור עם פירוש שחיבר, שהיה מכונה בתחילה "מחזור קטן" ולאחר מכן התפרסם בשם "זכור לאברהם". את המחזור ערך בעזרת ובהדרכת החיד"א. מחזור זה נפוץ מאד וזכה למהדורות רבות. יתכן שגם הדפסת המנורה שלפנינו נעשתה בהדרכתו או בעידודו של החיד"א. ב'תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליאה' לניפי-גירונדי (עמ' 47), מובא שרבי אברהם הדפיס בליוורנו 'ביאור על המנורה', והכוונה לדף שלפנינו [ראה: מ. נרקיס, 'באור על המנורה' של אברהם אלנקר, קרית ספר יא, ד (תרצ"ה), עמ' 506].
[1] דף קלף. 26X17.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. כרוך בעטיפת נייר ואחוז בחוט (הקלף נוקב לצורך הכריכה). קרעים קלים בשולי הדף, ללא פגיעה בטקסט.
קטגוריה
כתבי יד על קלף – כתבי יד מאויירים,
מגילות ודפים בודדים
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $275,000
הערכה: $400,000 - $500,000
נמכר ב: $400,000
כולל עמלת קונה
כרך עבה של כתב-יד על קלף, הלכות רב אלפס (הרי"ף), על מסכתות סוכה, יומא, מועד קטן, שבת, עירובין, חולין, הלכות קטנות, הלכות נדה, סדר נשים וסדר נזיקין; עם פרקי אבות. [ספרד, המאה ה-14 בקירוב]. כתיבה ספרדית מרובעת נאה משני סופרים.
בדף האחרון חתימות רבי שלמה לוריא - המהרש"ל: "נאם הצעיר שלמה בן הר"ר יחיאל לוריא שלי"ט מק"ק פוזנא הנקרא שמו שלמה ר' יצחק". תחתיה חתימה נוספת [מחוקה בחלקה]: "קניין כספי נא'[ם] הצעי'[ר] שלמה [לוריא?]". בגליונות כתב-היד מאות הגהות בכתב יד אשכנזי מאותה תקופה. בבדיקה שערכנו, ובהשוואה לחיבוריו, התברר לנו כי לפנינו הגהות כתב-ידו של המהרש"ל, ולפנינו כנראה כתב-היד ממנו הגיה המהרש"ל במספר מקומות בחיבוריו כשהוא מציין את המקור: "אלפס מדוייק" או "אלפסי קלף".
בסוף הכרך חתימות ורישומי בעלות נוספים, ביניהם רישומי בעלות של רבי משולם פייבש אב"ד קראקא - רבו של הב"ח - וחתימות בניו.
לפנינו פריט היסטורי חשוב מאין כמוהו - כרך כתב-יד על קלף, שנכתב כנראה בספרד במאה ה-14, התגלגל לבתי המדרש בפולין במאה ה-16, והיה תחת ידו של רבינו המהרש"ל, שחתם בו את שמו, כתב בו את הגהותיו ושימש עבורו כנוסח מדוייק להגיה על פיו.
כתב היד:
כתיבה ספרדית מרובעת, אופיינית למאה ה-14. הועתק על ידי שני סופרים. הסופר הראשון העתיק את חלקו הראשון של הכרך (דפים [1/א]-[266/א]) וסימן את שמו, 'יעקב', במספר מקומות (דפים [6/ב], [16/א], [27/ב], [45/א], [98/ב], [141/ב], [145/ב], [260/א]). הסופר השני, חזקיה כהן בן יצחק הכהן, העתיק את חלקו השני של הכרך (דפים [266/ב]-[455/א]), סימן את שמו במספר מקומות (דפים [290/א], [298/א], [388/א], [388/ב], [400/א], [444/ב], [445/א], [446/ב]; בדף [395/א] סימן את המילה "לכהן", ובדף [449/א] את "כהנא"), וחתם את שמו בקולופון בדף [455/א]: "אני חזקיה כהן בר' יצחק הכהן נ"ע השלמתי זה ספר חבור הרב אלפסי ז"ל ממסכת כתובות מפרק הערל ועד כאן לר' משה הלוי המקום ברחמיו יזכהו להגות בו הוא וזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות אמן ואמן - חזק ונתחזק הסופר לא יזק לא עתה ולא לעולם אמן אמן וכן יהי רצון בנ"ו ל"כ [ברוך נותן ליעף כח]". המילים "ר' משה הלוי" מופיעים בדיו מהוהה או מחוקה. בדף הראשון של כתב היד מופיע סיום מסכת ראש השנה, ואחריו התחלת מסכת סוכה. מכיל בשלמות את הלכות הרי"ף למסכתות: סוכה, יומא, מועד קטן, שבת, עירובין, חולין, הלכות קטנות, הלכות נדה, סדר נשים וסדר נזיקין. בסוף הכרך הועתקה מסכת אבות.
חתימת המהרש"ל:
בדף האחרון (דף [455/ב]) מופיעה חתימה: "נאם הצעיר שלמה בן הר"ר יחיאל לורי"א שלי"ט מק"ק פוזנא הנקרא שמו שלמה ר' יצחק". בנוסח זהה חותם המהרש"ל בכמה תשובות בשו"ת מהרש"ל, לדוגמה בסימן לו: "דברי שלמה בן מהר"ר יחיאל לורי"א שלי"ט הנקרא ש"ר [=שלמה ר'] יצחק"; וכך חתם אף בראשי תיבות החידה שחיבר לסדר ליל פסח (שו"ת מהרש"ל סימן פח): "שלמה בן מהר"ר יחיאל לורי"א שלי"ט הנקרא שלמה רבי יצחק...". הכינוי "שלמה רבי יצחק" ניתן למהרש"ל על שם סבו - רבי יצחק קלויבר מוורמייזא, שמפיו למד תורה בצעירותו. תחת חתימה זו, מופיעה חתימה נוספת [מחוקה בחלקה] של המהרש"ל: "קניין כספי נא' הצעי' שלמה [לוריא?]". שתי החתימות מסתיימות בסלסול דומה הנמשך למטה מהאות א' של המילה "לוריא".
הגהות המהרש"ל:
בדפי כתב היד מאות הגהות (בשולי הדפים ובין השורות) בכתיבה אשכנזית עתיקה, אשר זוהתה על ידינו ככתיבת יד קדשו של המהרש"ל. זיהוי הכתיבה ככתיבת ידו של המהרש"ל נקבע במקביל על ידי ד"ר מאיר רפלד ועל ידי ד"ר חיים בנטוב, על סמך השוואת כתב היד עם כתיבת ידו הידועה של המהרש"ל (ראה: מ' רפלד, נתיבי מאיר, תשע"ג, עמ' 287-288, הערה 12). ההגהות מופיעות בעיקר בדפים ממסכתות כתובות, בבא קמא ומכות. רובן מכילות העתקות של דברי הראשונים, בעיקר מפירוש רש"י על הרי"ף ופסקי הרא"ש, אך קיימות מספר הגהות מקוריות, החתומות בראשי התיבות "נ"ל" = נראה לי. בהגהות אלה מצאנו מספר מקבילות לדברים שכתב המהרש"ל בחיבורו, וכן מצאנו מקבילות בין נוסח הרי"ף שלפנינו לנוסח שמגיה המהרש"ל על פי "אלפס ישן" שהיה ברשותו, וכפי שיפורט להלן.
רוב ההגהות הן העתקות מדברי הראשונים, מלבד 16 הגהות מקוריות החתומות "נ"ל" = נראה לי [שתים מהגהות אלה קצוצות]. חלק מההגהות חתומות "ר'" = רש"י, ובהן העתקות מהפירוש המיוחס לרש"י סביב הרי"ף; וחלקן חתומות "א'" = אשר"י, ובהן העתקות מפסקי הרא"ש (כשהוא עוסק בהלכות הרי"ף). במספר מקומות מעתיק ממקורות נוספים: "תו'[ספות]"; "סמ"ג"; "הג"ה בא'[שר"י]"; "ר' ניס'[ים]"; במקום אחד מצטט את הטור; במספר מקומות מביא מ"מ"א" = מרדכי אושטרייך. בדף [172/א] קטע מ"תוספות הרשב"ם" (נדפס אצל שמא יהודה פרידמן, מתוספות הרשב"ם לרי"ף, קבץ על יד, יח - תשל"ו, עמ' 202-203). בחלק מהמקומות מגיה המהרש"ל ומתקן את נוסח הרי"ף.
כאמור, מבדיקה והשוואה מדוקדקת בין כתב היד וההגהות שלפנינו עם חיבורי המהרש"ל, נמצאו מספר מקבילות. בשני מקומות מצאנו הגהה קצרה בגליון כתב-היד שלפנינו שהפכה לסימן שלם בחיבורו 'ים של שלמה'.
נפרט כאן את המקבילות שמצאנו:
· בדף [285/ב] בכתה"י שלפנינו, נכתב בהגהה [קצוצה מעט]: "[א]ע"ג דאמרי' [ב]גמ' מניינא [ד]ר' חייא [ל]מעוטי [מ]סור ומפגל ופרשי' שם [ה]תוס' דלא למעוטי דלי' [ל]יה מסור כו' אלא למעוטי דלא איירי בהו עכ"ל, ואליבא סברה זה פסק הרי"ף, נ"ל [נראה לי]". בספרו 'ים של שלמה', מסכת בבא קמא, פרק א, סימן ו, מרחיב המהרש"ל את הדברים בפסקה ארוכה: "וכתב הרי"ף ומוסר, הרי כ"ה... א"כ מדבריו נראים שג"כ מוסר משלם ממיטב. ומנא ליה זה, הלא בגמרא... אכ"ד נזיקין קאי ולא אמוסר... ומ"מ כי דייקת שפיר מוכח סוגיא כוותיה, כי שואל בגמרא מניינא דר' חייא למעוטי מאי, למעוטי מוסר ומפגל, ופי' התוס' דלאו דלא ס"ל אלא כלומר דלא איירי בהו...".
· בדף [291/א] בכתה"י שלפנינו, לאחר העתקת לשון "הגה באשר"י" [שם מובא "מעשה באחד שכפר בפקדון... והלך המפקיד בכח גוים ושבר הדלת ולקח פקדונו..."], נכתב בהגהה: "והג"ה זו לא פליג על הרא"ש, נ"ל [נראה לי] ודו"ק". מקבילה לדברים נמצאת בספרו 'ים של שלמה', מסכת בבא קמא, פרק ג, סימן ו, שם מובאת הגהת אשר"י הנ"ל, ולאחר מכן כותב: "ונ"ל דאפילו מהר"ם והרא"ש מודים בזה..." ומוסיף להאריך.
· בדף [290ב]: "במקצת אלפסי כתוב כאן לשון הגמר' פתח בכד וסיים בחבי' כו' אבל נ"ל שאינו וכן אשרי לא הזכירו, נ"ל". מקבילה לדברים נמצאת בספרו 'ים של שלמה', מסכת בבא קמא, פרק ג, סימן א: "רק תמיהא על הרי"ף והרא"ש שלא הביאו כל הסוגיא, ואף שבאלפסי דפוס נמצא, אל תסמוך עליו, כי אחד המגיהים הוסיף בגליון... ובאלפסי' ישן אינו...".
· ב'ים של שלמה', מסכת בבא קמא, פרק ז, סימן יט, כתב המהרש"ל: "ויש ספרים שכתוב באלפסי דליתא להאי ברייתא, וטעות הוא בדפוס, ובאלפסי קלף אינו"; ואכן לפנינו בכתה"י בדף [301/ב] השמיט הסופר את הקטע המדובר.
· בחיבורו 'חכמת שלמה' על מסכת סוכה, דף מב, א, חלק ה'חידושים', כותב: "נ"ב בכל הנוסחאות וכן באשר"י, אבל באלפס מדוייק מצאתי כתוב אביו לוקח לו ציצית...". וכך היא הגירסה בכתה"י שלפנינו, דף [9/ב].
· בחיבורו 'עמודי שלמה' על הסמ"ג, עשה מד, כותב המהרש"ל: "ואף שראיתי באלפסי דפוס שג"כ כתוב בהאי לישנא, ע"כ טעות סופר הוא כי אינו מיושב כלל, ועיינתי באלפס מדוייק ומצאתי שאינו כתוב...". גירסה תואמת לדבריו נמצאת בכתה"י שלפנינו בדף [9/א].
הגהות מכותבים אחרים:
בדף [116/ב] הגהה בכתיבה אשכנזית עתיקה, השונה מצורת הכתיבה של שאר ההגהות. מסיימת "נלע"ד".
בדפים [423/ב] ו[419/א] הגהות בכתיבה ספרדית רהוטה עתיקה (השמטות מנוסח הרי"ף).
העותק של רבי משולם פייבש אב"ד קראקא:
בדף האחרון, דף [455/ב], רישומי בעלות של רבי משולם פייבש אב"ד קראקא ושל בניו: "מהר"ר משולם המכונה וייבש אב"ד"; "מהר"ר פייבש בן ישראל שמואל ז"ל, שמואל בן מהר"ר משולם שליט"א הנקרא בפי כל מהר"ר פייבש שליט"א"; "יוסף בן מהר"ר משולם"; "ישראל בן מהר"ר משולם".
הגאון רבי משולם פייבש בן רבי ישראל שמואל, אב"ד בעיר קראקא בסביבות שנת שס"ח. כפי הנראה שימש קודם לכן אב"ד בעיר בריסק, ושם היה רבו של רבי יואל סירקיש בעל "בית חדש" - רבינו הב"ח, המזכירו: "וכן קיבלתי ממורי הרב מה"ו וי"ש [וויביש] מבריסק דליטא" (ב"ח, או"ח סימן רעו). בספרות ההלכה (כגון בט"ז, באליהו רבא, ועוד) מובאים ממנו פסקים רבים, ותשובות ממנו נמצאות בשו"ת הב"ח, בשו"ת הגאונים בתראי, ועוד. לאחר פטירתו מילא את מקומו ברבנות קראקא - תלמידו הב"ח. בנו רבי שמואל החותם לפנינו שימש כאב"ד בעיר פרמיסלא. ראה להרחבה חומר מצורף.
רישומי בעלות נוספים:
בדף [221/ב] בגליון, שני רישומים בכתיבה אשכנזית: "אני יעקב בן לא"א נתן משא". בדף האחרון (דף [455]) רישומי בעלות נוספים בכתיבה אשכנזית. בעמוד א' של דף זה: "נאום אהרון בן לא"א ישראל שליט"א"; "למתדי[!] בזה בק"ק [---] נאו' [---]". בעמוד ב': "ישעיה..."; "יאקב בן לא"א אליקום המכונה געץ שליטא"ס מק"ק פוזנא בשנת שצ"ב לפ"ק"; "בנימן וואלף בן מהר"ר ישראל משה".
בדף הראשון, חותמת "בית המדרש דק"ק אשכנזים בלונדון - Jews’ College". במספר דפים חותמות "דניאל בר"א ז"ל D.I.i" [הגביר הנודע רבי דניאל יפה מברלין, המכונה גם "דניאל איציג", מראשי קהילת ברלין במחצית השניה של המאה ה-18. החזיק בביתו אוצר ספרים וכתבי יד, ותמך כספית בתלמידי חכמים שהיו באים ללמוד בביתו ובספרייתו. הגאון רבי יוסף תאומים בעל "פרי מגדים" חיבר את רוב ספריו בביתו של דניאל יפה, כפי שכותב בהקדמות ספריו].
המהרש"ל - ביוגרפיה:
רבינו המהרש"ל - הגאון רבי שלמה לוריא (ר"ע בערך-של"ד 1510-1573), אב"ד ור"מ לובלין. מענקי הרוח של יהדות פולין בראשית התקופה המכונה "תקופת האחרונים". מגדולי פוסקי ההלכה ומפרשי התלמוד בכל הדורות. מחכמי דור דעה - דורם של מרן הבית יוסף, הרמ"א והאר"י הקדוש. נולד כנראה בבריסק דליטא למשפחה מיוחסת מגזע רש"י. בצעירותו עבר לעיר פוזנא שם גדל על ברכי סבו - רבי יצחק קלויבר מוורמייזא, ולמד מפיו תורה. על שם סבו ניתן לו הכינוי "שלמה ר' יצחק". הרביץ תורה לרבים בבריסק דליטא ובאוסטרהא. לאחר פטירת הגאון רבי שלום שכנא אב"ד לובלין נתמנה לרב העיר ולראש הישיבה. בסמכותו התורנית הרחבה ובהעמדת מאות תלמידים הקים עוּלה של תורה וביסס את המרכז התורני הגדול בפולין וסביבתה. ייסד שיטה לימודית משלו במאבקו בשיטת הפלפול שרווחה באותם ימים. רבים מגדולי הדור ורבני הקהילות בפולין היו תלמידיו, ביניהם היו רבי יהושע פלק הכהן בעל הסמ"ע, רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בעל "כלי יקר", רבי חיים מפרידברג אחי המהר"ל מפראג, רבי אליהו 'בעל שם' מחלם, רבי בנימין סלניק בעל שו"ת "משאת בנימין", רבי משה מת מפרמישלא בעל "מטה משה", והשל"ה הקדוש.
גדולי דורו והדורות שאחריו הפליגו רבות בדבר גדולתו והשפעתו הכבירה. רבינו הרמ"א, ידידו וקרוב משפחתו, היה אף הוא ממנהיגי יהדות פולין באותה עת ועמד אף הוא בראש ישיבה גדולה בעירו קראקא. השניים ניהלו קשרי שו"ת הלכתיים שלעתים התפתחו לפולמוסים חריפים, אך יחד עם זאת היה יחסו של הרמ"א אליו יחס של הערצה והתבטלות ובין היתר כתב על המהרש"ל כי "ראוי לסמוך עליו כמשה מפי הגבורה".
ידוע הנס שנעשה עמו בשעת לילה, כפי שמתאר זאת החיד"א בספרו "שם הגדולים" (בערך 'שלמה לוריא'): "ונס נעשה לו בלילה אחד שלא היה לו להדליק כי אם נר קטן לשעור שעה והיה לומד, ומשכיה שמעתתא כמה שעות, ונר"ו יאיר, משיך נהורי עידן ועידנין". על נס זה רמז המהרש"ל בהקדמה לספרו "ים של שלמה" כשכותב "וגם פעם אחד בא לידי ע"י נר מצוה ותורה אור כאילו הראוני מן השמים ונתנו לי הורמנא ואמיץ כח ממלכותא דרקיע ופתחו לי שערי אורה לומר עסוק בתורה דון ואסור והתר והורה...".
מלבד חיבורו הפרשני הגדול "ים של שלמה" כתב חיבורים חשובים רבים, ביניהם גם ספר תשובותיו (שו"ת מהרש"ל), חיבורים בחכמת הקבלה, ועוד. חלק משיטתו הלימודית היתה בירור וזיקוק נוסחאות הספרים, וכמה מחיבוריו הם חיבורי הגהות. הידוע שבהם הוא ספרו "חכמת שלמה" בו קבע את הגרסאות הנכונות בתלמוד הבבלי - חיבור שנכנס בהמשך לכל מהדורות הש"ס הנדפסות.
המהרש"ל החזיק ספרייה עשירה במיוחד, ובה כתבי יד רבים, שהיתה לו לעזר רב בהגיהו את התלמוד (ראה על כך: הרב י"ל קלירס, 'ארון הספרים של המהרש"ל', המעיין מט, ד - תמוז תשס"ט). המגיה הנודע של דפוס קראקא, רבי שמואל פיהם, בהקדמה למהדורה השניה של "חכמת שלמה" (קראקא שמ"ב), מתאר את דרך עבודתו של המהרש"ל: "הגאון מהר"ר שלמה לורי"א ז"ל, איש גדול וקדוש... הרביץ תורה בישראל והעמיד תלמידים הרבה, אשר רוב חכמי דורינו עתה היו תלמידיו, אזן וחקר ותקן תלי תלי הלכות על כל קוץ וקוץ... וזה מעשהו הגדול אשר עשה: לא הניח מלהשיג גמרות רש"י ותוספות של קלף ישנים ועל פיהם ועל פי הפוסקים רב אלפס והרמב"ם סמ"ג וסמ"ק ובעל הטורים ובעל הערוך, ושאלות ותשובות ראשונים ואחרונים, בעקבותיהם דרך והגיה כל מעוות התקין, סילת ובירר הכל בשכלו הזך והטהור...".
בחיבוריו מגיה ומתקן המהרש"ל מספר פעמים על פי "אלפסי ישן" או "אלפסי קלף" שהיה ברשותו (ראה לעיל), ומסתבר כי לפנינו כרך האלפסי שממנו הגיה המהרש"ל. יש לציין כי המהרש"ל הרבה להשתמש בדרך לימודו בחיבורו של הרי"ף, וכמעט שאין דף בספרו 'ים של שלמה' שבו לא מוזכר הרי"ף.
רבי יאיר חיים בכרך בעל "חות יאיר" כותב באחת מתשובותיו (שו"ת חות יאיר, סימן מג) על רב שניסה לסתור את דברי המהרש"ל: "ואדברה אך הפעם ללמד זכות כדי להעמיד דברי הגאון [=המהרש"ל] מנוחתו כבוד ונשמתו הטהורה אשר היא היתה בלי ספק מעולם האצילות... אשר כבר העידו עליו שאלו נשתכחה תורה מישראל היה מחזירה מפלפולו... לא אוכל להסכים עמו וחלילה לי לשלוח יד במשיח ה'...". בתשובה אחרת (שם, סימן מד) כותב על המהרש"ל: "משלמה עד שלמה לא קם כשלמה". בהסכמת רבני פראג ל'ים של שלמה' הם כותבים על המהרש"ל: "כמעט כל הגדולים בזמננו הם תלמידיו ומימיו שותים".
ידוע כי על מצבת קברו של האדמו"ר רבי חיים מצאנז בעל "דברי חיים" נחקק: "ממחצבת קודש גאון מהרש"ל". מסורת רווחת אצל החסידים, כי הדבר נעשה על פי הוראתו של ה"דברי חיים", כי שם המהרש"ל מסוגל להבריח הקליפות והחיצונים.
[455] דף על קלף. חסר בתחילתו. ברוב הקונטרסים 6 גליונות (12 דף). 23 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים. הדף הראשון והדף האחרון בלויים ופגומים. קרעים קלים במספר מקומות. קרע גדול בדף [84]. בדף [283] נחתך קלף מן השוליים התחתונים, ללא פגיעה בטקסט. בקציצת השוליים נפגעו חלק מן ההגהות והכותרות עם שמות המסכתות בראשי הדפים. מספר חורים טבעיים. חיתוך דפים מואדם. כריכת עור חדשה עם הטבעות מוזהבות.
מקור:
1. אוסף בית הדין ובית המדרש - לונדון, כת"י מס' 10.
2. מכירת כריסטי'ס - ניו יורק, יוני 1999, מס' 7.
בדף האחרון חתימות רבי שלמה לוריא - המהרש"ל: "נאם הצעיר שלמה בן הר"ר יחיאל לוריא שלי"ט מק"ק פוזנא הנקרא שמו שלמה ר' יצחק". תחתיה חתימה נוספת [מחוקה בחלקה]: "קניין כספי נא'[ם] הצעי'[ר] שלמה [לוריא?]". בגליונות כתב-היד מאות הגהות בכתב יד אשכנזי מאותה תקופה. בבדיקה שערכנו, ובהשוואה לחיבוריו, התברר לנו כי לפנינו הגהות כתב-ידו של המהרש"ל, ולפנינו כנראה כתב-היד ממנו הגיה המהרש"ל במספר מקומות בחיבוריו כשהוא מציין את המקור: "אלפס מדוייק" או "אלפסי קלף".
בסוף הכרך חתימות ורישומי בעלות נוספים, ביניהם רישומי בעלות של רבי משולם פייבש אב"ד קראקא - רבו של הב"ח - וחתימות בניו.
לפנינו פריט היסטורי חשוב מאין כמוהו - כרך כתב-יד על קלף, שנכתב כנראה בספרד במאה ה-14, התגלגל לבתי המדרש בפולין במאה ה-16, והיה תחת ידו של רבינו המהרש"ל, שחתם בו את שמו, כתב בו את הגהותיו ושימש עבורו כנוסח מדוייק להגיה על פיו.
כתב היד:
כתיבה ספרדית מרובעת, אופיינית למאה ה-14. הועתק על ידי שני סופרים. הסופר הראשון העתיק את חלקו הראשון של הכרך (דפים [1/א]-[266/א]) וסימן את שמו, 'יעקב', במספר מקומות (דפים [6/ב], [16/א], [27/ב], [45/א], [98/ב], [141/ב], [145/ב], [260/א]). הסופר השני, חזקיה כהן בן יצחק הכהן, העתיק את חלקו השני של הכרך (דפים [266/ב]-[455/א]), סימן את שמו במספר מקומות (דפים [290/א], [298/א], [388/א], [388/ב], [400/א], [444/ב], [445/א], [446/ב]; בדף [395/א] סימן את המילה "לכהן", ובדף [449/א] את "כהנא"), וחתם את שמו בקולופון בדף [455/א]: "אני חזקיה כהן בר' יצחק הכהן נ"ע השלמתי זה ספר חבור הרב אלפסי ז"ל ממסכת כתובות מפרק הערל ועד כאן לר' משה הלוי המקום ברחמיו יזכהו להגות בו הוא וזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות אמן ואמן - חזק ונתחזק הסופר לא יזק לא עתה ולא לעולם אמן אמן וכן יהי רצון בנ"ו ל"כ [ברוך נותן ליעף כח]". המילים "ר' משה הלוי" מופיעים בדיו מהוהה או מחוקה. בדף הראשון של כתב היד מופיע סיום מסכת ראש השנה, ואחריו התחלת מסכת סוכה. מכיל בשלמות את הלכות הרי"ף למסכתות: סוכה, יומא, מועד קטן, שבת, עירובין, חולין, הלכות קטנות, הלכות נדה, סדר נשים וסדר נזיקין. בסוף הכרך הועתקה מסכת אבות.
חתימת המהרש"ל:
בדף האחרון (דף [455/ב]) מופיעה חתימה: "נאם הצעיר שלמה בן הר"ר יחיאל לורי"א שלי"ט מק"ק פוזנא הנקרא שמו שלמה ר' יצחק". בנוסח זהה חותם המהרש"ל בכמה תשובות בשו"ת מהרש"ל, לדוגמה בסימן לו: "דברי שלמה בן מהר"ר יחיאל לורי"א שלי"ט הנקרא ש"ר [=שלמה ר'] יצחק"; וכך חתם אף בראשי תיבות החידה שחיבר לסדר ליל פסח (שו"ת מהרש"ל סימן פח): "שלמה בן מהר"ר יחיאל לורי"א שלי"ט הנקרא שלמה רבי יצחק...". הכינוי "שלמה רבי יצחק" ניתן למהרש"ל על שם סבו - רבי יצחק קלויבר מוורמייזא, שמפיו למד תורה בצעירותו. תחת חתימה זו, מופיעה חתימה נוספת [מחוקה בחלקה] של המהרש"ל: "קניין כספי נא' הצעי' שלמה [לוריא?]". שתי החתימות מסתיימות בסלסול דומה הנמשך למטה מהאות א' של המילה "לוריא".
הגהות המהרש"ל:
בדפי כתב היד מאות הגהות (בשולי הדפים ובין השורות) בכתיבה אשכנזית עתיקה, אשר זוהתה על ידינו ככתיבת יד קדשו של המהרש"ל. זיהוי הכתיבה ככתיבת ידו של המהרש"ל נקבע במקביל על ידי ד"ר מאיר רפלד ועל ידי ד"ר חיים בנטוב, על סמך השוואת כתב היד עם כתיבת ידו הידועה של המהרש"ל (ראה: מ' רפלד, נתיבי מאיר, תשע"ג, עמ' 287-288, הערה 12). ההגהות מופיעות בעיקר בדפים ממסכתות כתובות, בבא קמא ומכות. רובן מכילות העתקות של דברי הראשונים, בעיקר מפירוש רש"י על הרי"ף ופסקי הרא"ש, אך קיימות מספר הגהות מקוריות, החתומות בראשי התיבות "נ"ל" = נראה לי. בהגהות אלה מצאנו מספר מקבילות לדברים שכתב המהרש"ל בחיבורו, וכן מצאנו מקבילות בין נוסח הרי"ף שלפנינו לנוסח שמגיה המהרש"ל על פי "אלפס ישן" שהיה ברשותו, וכפי שיפורט להלן.
רוב ההגהות הן העתקות מדברי הראשונים, מלבד 16 הגהות מקוריות החתומות "נ"ל" = נראה לי [שתים מהגהות אלה קצוצות]. חלק מההגהות חתומות "ר'" = רש"י, ובהן העתקות מהפירוש המיוחס לרש"י סביב הרי"ף; וחלקן חתומות "א'" = אשר"י, ובהן העתקות מפסקי הרא"ש (כשהוא עוסק בהלכות הרי"ף). במספר מקומות מעתיק ממקורות נוספים: "תו'[ספות]"; "סמ"ג"; "הג"ה בא'[שר"י]"; "ר' ניס'[ים]"; במקום אחד מצטט את הטור; במספר מקומות מביא מ"מ"א" = מרדכי אושטרייך. בדף [172/א] קטע מ"תוספות הרשב"ם" (נדפס אצל שמא יהודה פרידמן, מתוספות הרשב"ם לרי"ף, קבץ על יד, יח - תשל"ו, עמ' 202-203). בחלק מהמקומות מגיה המהרש"ל ומתקן את נוסח הרי"ף.
כאמור, מבדיקה והשוואה מדוקדקת בין כתב היד וההגהות שלפנינו עם חיבורי המהרש"ל, נמצאו מספר מקבילות. בשני מקומות מצאנו הגהה קצרה בגליון כתב-היד שלפנינו שהפכה לסימן שלם בחיבורו 'ים של שלמה'.
נפרט כאן את המקבילות שמצאנו:
· בדף [285/ב] בכתה"י שלפנינו, נכתב בהגהה [קצוצה מעט]: "[א]ע"ג דאמרי' [ב]גמ' מניינא [ד]ר' חייא [ל]מעוטי [מ]סור ומפגל ופרשי' שם [ה]תוס' דלא למעוטי דלי' [ל]יה מסור כו' אלא למעוטי דלא איירי בהו עכ"ל, ואליבא סברה זה פסק הרי"ף, נ"ל [נראה לי]". בספרו 'ים של שלמה', מסכת בבא קמא, פרק א, סימן ו, מרחיב המהרש"ל את הדברים בפסקה ארוכה: "וכתב הרי"ף ומוסר, הרי כ"ה... א"כ מדבריו נראים שג"כ מוסר משלם ממיטב. ומנא ליה זה, הלא בגמרא... אכ"ד נזיקין קאי ולא אמוסר... ומ"מ כי דייקת שפיר מוכח סוגיא כוותיה, כי שואל בגמרא מניינא דר' חייא למעוטי מאי, למעוטי מוסר ומפגל, ופי' התוס' דלאו דלא ס"ל אלא כלומר דלא איירי בהו...".
· בדף [291/א] בכתה"י שלפנינו, לאחר העתקת לשון "הגה באשר"י" [שם מובא "מעשה באחד שכפר בפקדון... והלך המפקיד בכח גוים ושבר הדלת ולקח פקדונו..."], נכתב בהגהה: "והג"ה זו לא פליג על הרא"ש, נ"ל [נראה לי] ודו"ק". מקבילה לדברים נמצאת בספרו 'ים של שלמה', מסכת בבא קמא, פרק ג, סימן ו, שם מובאת הגהת אשר"י הנ"ל, ולאחר מכן כותב: "ונ"ל דאפילו מהר"ם והרא"ש מודים בזה..." ומוסיף להאריך.
· בדף [290ב]: "במקצת אלפסי כתוב כאן לשון הגמר' פתח בכד וסיים בחבי' כו' אבל נ"ל שאינו וכן אשרי לא הזכירו, נ"ל". מקבילה לדברים נמצאת בספרו 'ים של שלמה', מסכת בבא קמא, פרק ג, סימן א: "רק תמיהא על הרי"ף והרא"ש שלא הביאו כל הסוגיא, ואף שבאלפסי דפוס נמצא, אל תסמוך עליו, כי אחד המגיהים הוסיף בגליון... ובאלפסי' ישן אינו...".
· ב'ים של שלמה', מסכת בבא קמא, פרק ז, סימן יט, כתב המהרש"ל: "ויש ספרים שכתוב באלפסי דליתא להאי ברייתא, וטעות הוא בדפוס, ובאלפסי קלף אינו"; ואכן לפנינו בכתה"י בדף [301/ב] השמיט הסופר את הקטע המדובר.
· בחיבורו 'חכמת שלמה' על מסכת סוכה, דף מב, א, חלק ה'חידושים', כותב: "נ"ב בכל הנוסחאות וכן באשר"י, אבל באלפס מדוייק מצאתי כתוב אביו לוקח לו ציצית...". וכך היא הגירסה בכתה"י שלפנינו, דף [9/ב].
· בחיבורו 'עמודי שלמה' על הסמ"ג, עשה מד, כותב המהרש"ל: "ואף שראיתי באלפסי דפוס שג"כ כתוב בהאי לישנא, ע"כ טעות סופר הוא כי אינו מיושב כלל, ועיינתי באלפס מדוייק ומצאתי שאינו כתוב...". גירסה תואמת לדבריו נמצאת בכתה"י שלפנינו בדף [9/א].
הגהות מכותבים אחרים:
בדף [116/ב] הגהה בכתיבה אשכנזית עתיקה, השונה מצורת הכתיבה של שאר ההגהות. מסיימת "נלע"ד".
בדפים [423/ב] ו[419/א] הגהות בכתיבה ספרדית רהוטה עתיקה (השמטות מנוסח הרי"ף).
העותק של רבי משולם פייבש אב"ד קראקא:
בדף האחרון, דף [455/ב], רישומי בעלות של רבי משולם פייבש אב"ד קראקא ושל בניו: "מהר"ר משולם המכונה וייבש אב"ד"; "מהר"ר פייבש בן ישראל שמואל ז"ל, שמואל בן מהר"ר משולם שליט"א הנקרא בפי כל מהר"ר פייבש שליט"א"; "יוסף בן מהר"ר משולם"; "ישראל בן מהר"ר משולם".
הגאון רבי משולם פייבש בן רבי ישראל שמואל, אב"ד בעיר קראקא בסביבות שנת שס"ח. כפי הנראה שימש קודם לכן אב"ד בעיר בריסק, ושם היה רבו של רבי יואל סירקיש בעל "בית חדש" - רבינו הב"ח, המזכירו: "וכן קיבלתי ממורי הרב מה"ו וי"ש [וויביש] מבריסק דליטא" (ב"ח, או"ח סימן רעו). בספרות ההלכה (כגון בט"ז, באליהו רבא, ועוד) מובאים ממנו פסקים רבים, ותשובות ממנו נמצאות בשו"ת הב"ח, בשו"ת הגאונים בתראי, ועוד. לאחר פטירתו מילא את מקומו ברבנות קראקא - תלמידו הב"ח. בנו רבי שמואל החותם לפנינו שימש כאב"ד בעיר פרמיסלא. ראה להרחבה חומר מצורף.
רישומי בעלות נוספים:
בדף [221/ב] בגליון, שני רישומים בכתיבה אשכנזית: "אני יעקב בן לא"א נתן משא". בדף האחרון (דף [455]) רישומי בעלות נוספים בכתיבה אשכנזית. בעמוד א' של דף זה: "נאום אהרון בן לא"א ישראל שליט"א"; "למתדי[!] בזה בק"ק [---] נאו' [---]". בעמוד ב': "ישעיה..."; "יאקב בן לא"א אליקום המכונה געץ שליטא"ס מק"ק פוזנא בשנת שצ"ב לפ"ק"; "בנימן וואלף בן מהר"ר ישראל משה".
בדף הראשון, חותמת "בית המדרש דק"ק אשכנזים בלונדון - Jews’ College". במספר דפים חותמות "דניאל בר"א ז"ל D.I.i" [הגביר הנודע רבי דניאל יפה מברלין, המכונה גם "דניאל איציג", מראשי קהילת ברלין במחצית השניה של המאה ה-18. החזיק בביתו אוצר ספרים וכתבי יד, ותמך כספית בתלמידי חכמים שהיו באים ללמוד בביתו ובספרייתו. הגאון רבי יוסף תאומים בעל "פרי מגדים" חיבר את רוב ספריו בביתו של דניאל יפה, כפי שכותב בהקדמות ספריו].
המהרש"ל - ביוגרפיה:
רבינו המהרש"ל - הגאון רבי שלמה לוריא (ר"ע בערך-של"ד 1510-1573), אב"ד ור"מ לובלין. מענקי הרוח של יהדות פולין בראשית התקופה המכונה "תקופת האחרונים". מגדולי פוסקי ההלכה ומפרשי התלמוד בכל הדורות. מחכמי דור דעה - דורם של מרן הבית יוסף, הרמ"א והאר"י הקדוש. נולד כנראה בבריסק דליטא למשפחה מיוחסת מגזע רש"י. בצעירותו עבר לעיר פוזנא שם גדל על ברכי סבו - רבי יצחק קלויבר מוורמייזא, ולמד מפיו תורה. על שם סבו ניתן לו הכינוי "שלמה ר' יצחק". הרביץ תורה לרבים בבריסק דליטא ובאוסטרהא. לאחר פטירת הגאון רבי שלום שכנא אב"ד לובלין נתמנה לרב העיר ולראש הישיבה. בסמכותו התורנית הרחבה ובהעמדת מאות תלמידים הקים עוּלה של תורה וביסס את המרכז התורני הגדול בפולין וסביבתה. ייסד שיטה לימודית משלו במאבקו בשיטת הפלפול שרווחה באותם ימים. רבים מגדולי הדור ורבני הקהילות בפולין היו תלמידיו, ביניהם היו רבי יהושע פלק הכהן בעל הסמ"ע, רבי שלמה אפרים מלונטשיץ בעל "כלי יקר", רבי חיים מפרידברג אחי המהר"ל מפראג, רבי אליהו 'בעל שם' מחלם, רבי בנימין סלניק בעל שו"ת "משאת בנימין", רבי משה מת מפרמישלא בעל "מטה משה", והשל"ה הקדוש.
גדולי דורו והדורות שאחריו הפליגו רבות בדבר גדולתו והשפעתו הכבירה. רבינו הרמ"א, ידידו וקרוב משפחתו, היה אף הוא ממנהיגי יהדות פולין באותה עת ועמד אף הוא בראש ישיבה גדולה בעירו קראקא. השניים ניהלו קשרי שו"ת הלכתיים שלעתים התפתחו לפולמוסים חריפים, אך יחד עם זאת היה יחסו של הרמ"א אליו יחס של הערצה והתבטלות ובין היתר כתב על המהרש"ל כי "ראוי לסמוך עליו כמשה מפי הגבורה".
ידוע הנס שנעשה עמו בשעת לילה, כפי שמתאר זאת החיד"א בספרו "שם הגדולים" (בערך 'שלמה לוריא'): "ונס נעשה לו בלילה אחד שלא היה לו להדליק כי אם נר קטן לשעור שעה והיה לומד, ומשכיה שמעתתא כמה שעות, ונר"ו יאיר, משיך נהורי עידן ועידנין". על נס זה רמז המהרש"ל בהקדמה לספרו "ים של שלמה" כשכותב "וגם פעם אחד בא לידי ע"י נר מצוה ותורה אור כאילו הראוני מן השמים ונתנו לי הורמנא ואמיץ כח ממלכותא דרקיע ופתחו לי שערי אורה לומר עסוק בתורה דון ואסור והתר והורה...".
מלבד חיבורו הפרשני הגדול "ים של שלמה" כתב חיבורים חשובים רבים, ביניהם גם ספר תשובותיו (שו"ת מהרש"ל), חיבורים בחכמת הקבלה, ועוד. חלק משיטתו הלימודית היתה בירור וזיקוק נוסחאות הספרים, וכמה מחיבוריו הם חיבורי הגהות. הידוע שבהם הוא ספרו "חכמת שלמה" בו קבע את הגרסאות הנכונות בתלמוד הבבלי - חיבור שנכנס בהמשך לכל מהדורות הש"ס הנדפסות.
המהרש"ל החזיק ספרייה עשירה במיוחד, ובה כתבי יד רבים, שהיתה לו לעזר רב בהגיהו את התלמוד (ראה על כך: הרב י"ל קלירס, 'ארון הספרים של המהרש"ל', המעיין מט, ד - תמוז תשס"ט). המגיה הנודע של דפוס קראקא, רבי שמואל פיהם, בהקדמה למהדורה השניה של "חכמת שלמה" (קראקא שמ"ב), מתאר את דרך עבודתו של המהרש"ל: "הגאון מהר"ר שלמה לורי"א ז"ל, איש גדול וקדוש... הרביץ תורה בישראל והעמיד תלמידים הרבה, אשר רוב חכמי דורינו עתה היו תלמידיו, אזן וחקר ותקן תלי תלי הלכות על כל קוץ וקוץ... וזה מעשהו הגדול אשר עשה: לא הניח מלהשיג גמרות רש"י ותוספות של קלף ישנים ועל פיהם ועל פי הפוסקים רב אלפס והרמב"ם סמ"ג וסמ"ק ובעל הטורים ובעל הערוך, ושאלות ותשובות ראשונים ואחרונים, בעקבותיהם דרך והגיה כל מעוות התקין, סילת ובירר הכל בשכלו הזך והטהור...".
בחיבוריו מגיה ומתקן המהרש"ל מספר פעמים על פי "אלפסי ישן" או "אלפסי קלף" שהיה ברשותו (ראה לעיל), ומסתבר כי לפנינו כרך האלפסי שממנו הגיה המהרש"ל. יש לציין כי המהרש"ל הרבה להשתמש בדרך לימודו בחיבורו של הרי"ף, וכמעט שאין דף בספרו 'ים של שלמה' שבו לא מוזכר הרי"ף.
רבי יאיר חיים בכרך בעל "חות יאיר" כותב באחת מתשובותיו (שו"ת חות יאיר, סימן מג) על רב שניסה לסתור את דברי המהרש"ל: "ואדברה אך הפעם ללמד זכות כדי להעמיד דברי הגאון [=המהרש"ל] מנוחתו כבוד ונשמתו הטהורה אשר היא היתה בלי ספק מעולם האצילות... אשר כבר העידו עליו שאלו נשתכחה תורה מישראל היה מחזירה מפלפולו... לא אוכל להסכים עמו וחלילה לי לשלוח יד במשיח ה'...". בתשובה אחרת (שם, סימן מד) כותב על המהרש"ל: "משלמה עד שלמה לא קם כשלמה". בהסכמת רבני פראג ל'ים של שלמה' הם כותבים על המהרש"ל: "כמעט כל הגדולים בזמננו הם תלמידיו ומימיו שותים".
ידוע כי על מצבת קברו של האדמו"ר רבי חיים מצאנז בעל "דברי חיים" נחקק: "ממחצבת קודש גאון מהרש"ל". מסורת רווחת אצל החסידים, כי הדבר נעשה על פי הוראתו של ה"דברי חיים", כי שם המהרש"ל מסוגל להבריח הקליפות והחיצונים.
[455] דף על קלף. חסר בתחילתו. ברוב הקונטרסים 6 גליונות (12 דף). 23 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים. הדף הראשון והדף האחרון בלויים ופגומים. קרעים קלים במספר מקומות. קרע גדול בדף [84]. בדף [283] נחתך קלף מן השוליים התחתונים, ללא פגיעה בטקסט. בקציצת השוליים נפגעו חלק מן ההגהות והכותרות עם שמות המסכתות בראשי הדפים. מספר חורים טבעיים. חיתוך דפים מואדם. כריכת עור חדשה עם הטבעות מוזהבות.
מקור:
1. אוסף בית הדין ובית המדרש - לונדון, כת"י מס' 10.
2. מכירת כריסטי'ס - ניו יורק, יוני 1999, מס' 7.
קטגוריה
גאוני ישראל המפורסמים - שנות הש'- ת"ק – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $25,000
הערכה: $50,000 - $80,000
נמכר ב: $45,000
כולל עמלת קונה
כתב-יד, "עיר דוד", לקט מאמרי חז"ל ודרשות בהלכה ואגדה, עם חידושים וביאורים, מאת רבי דוד אופנהיים. [פראג, שנות הת"ס-ת"ע בקירוב, ראשית המאה ה-18 בקירוב].
כתב-יד של חיבור מונומנטלי שחיבר רבי דוד אופנהיים, שבו ליקוט מדרשים ומאמרי חז"ל לפי נושאים, בתוספת חידושים וביאורים. רבי דוד לא הצליח להוציא את החיבור לאור והחיבור לא נדפס עד ימינו (על חיבור זה, ראה: מיכל, אור החיים, פרנקפורט, תרנ"א, עמ' 315). חלקים שונים של חיבור זה נמצאים במספר ספריות בעולם.
החיבור נקרא "עיר" והערכים שבו מכונים "בתים" (מסיבה זו כונה החיבור גם: "ספר הבתים"). ידועים מספר כתבי יד של החיבור שבהם נערכו ה"בתים" לפי סדר הא"ב, בכתיבת מעתיק מסודרת, כשכל "בית" מחולק לסעיפים הקרויים "חדרים". לפנינו כתב-יד מהשלב הראשון, האוטוגרפי, שבו נכתבו הערכים שלא לפי סדר מסוים, אלא כפי שהזדמן למחבר. חלקים גדולים מכתב-היד שלפנינו הם בכתיבה אוטוגרפית של המחבר, ובחלק מהמקומות מופיעים קטעים בכתב-יד מעתיק, לעתים עם תיקונים והוספות בכתב-יד המחבר.
בשני מקומות מפנה המחבר לספריו האחרים. בדף [15/א]: "ועיין בספרי יד דוד מה שהארכתי". בדף [33/ב] מזכיר את "ספרי ילקוט דוד דף ע"ט".
בדפים האחרונים חידושים שונים ורשימות קצרות, עליהם הועברו קוים למחיקה (כנראה בגלל שהועתקו למקום אחר).
מעל כל קטע בכתב-היד שלפנינו, רשם המחבר את סוג ה"בית" שאליו אמור להסתפח הקטע: "בית רחב", "בית פינות", "בית טרף", "בית מנוחה", "בית דרך", "בית האפוד", "בית אולת", "בית תורה", "בית אב", "בית בכור", "בית נער", "בית ארץ", "בית ה'", בית מדות", "בית נגב", "בית מלכים", "בית בים", "בית שדה", "בית אומות", "בית עבדים", "בית רחיצה", "בית יהושע", "בית נבל", "בית חמדה", "בית בנימין", "בית יהודה", "בית ירושלים", "בית מלך", "בית און", "בית לוי", "בית בכור", "בית צרעת", "בית דין", "בית גלות", "בית חרב", "בית עד", "בית לבוש", "בית בנין", "בית ארץ", "בית גבול", "בית שני", "בית שממה", "בית במות", "בית סתר", "בית בבל", "בית בירושלים", "בית צדיקים", "בית אחרון", "בית משכן", "בית כלאים", "בית איש", "בית חכמה", "בית מזוזת", "בית חורף", "בית סוכת", "בית מרזח", "בית מדות", "בית אחזיה", "בית אלישע", "בית ירבעם", "בית ירובעל", "בית עלי", "בית האיסור", "בית אש", "בית נחל", "בית זונה", "בית שמעון", "בית עתרות", "בית פלט", "בית שבועה", "בית קדשים", "בית מלחמה", "בית אשור", "בית יצר", "בית שנה", "בית ברכה", "בית נפש", "בית רחיצה", "בית לעשות", "בית תפארת", "בית דרך", "בית חמדה", "בית מקום", "בית לשבת", "בית נשבע", "בית גלגול", "בית ערבית", ועוד.
הגאון הנודע רבי דוד אופנהיים (תכ"ד-תצ"ז), מגדולי מנהיגי דורו. תורה וגדולה התאחדו על שולחנו. היה גאון מופלג בתורה, רב וראש ישיבה, מקובל ופוסק, עשיר ובעל השפעה בחצר הקיסר. בין רבותיו היו רבי גרשון אשכנזי בעל "עבודת הגרשוני", רבי יעקב כ"ץ - אביו של ה"חכם צבי" ורבי בנימין אפשטיין בעל "נחלת בנימין", והוא עמד בקשרי ידידות ושו"ת עם רבי יאיר חיים בכרך בעל "חוות יאיר". בשנת ת"נ, בהיותו בשנות העשרים לחייו, התמנה לרבה של העיר ניקלשבורג ול"רב הכולל" של מדינת מורביה. כעבור שני עשורים התמנה לרבה של העיר פראג, ובהמשך נתמנה לרב הראשי של בוהמיה כולה. בפראג כיהן יותר מחצי יובל עד לפטירתו. חיבר כעשרים ספרים בהלכה ובאגדה, בהם ספר השו"ת "נשאל דוד". רק מעט מחיבוריו זכו לאור הדפוס. היה עשיר מופלג (מירושת חותנו ומירושת דודו - הנגיד רבי שמואל אופנהיים) ובעל מהלכים וקשרים בכל חוגי השלטון ובחצר הקיסר. בעוד שספריו נותרו בכתב-יד, הרבה לתמוך בתלמידי חכמים ובהדפסת ספריהם. רבי דוד היה ידוע כחובב ספרים מושבע. ספרייתו הפרטית הייתה אז הספריה היהודית החשובה ביותר בעולם, והיא כללה אלפי כרכים של ספרים נדירים וכתבי-יד מכל התקופות. לאחר פטירתו הוצעה הספריה למכירה ולבסוף נקנתה ע"י ספריית הבודליאנה של אוניברסיטת אוקספורד באנגליה.
[80] דף כתובים (ועוד דפים רבים ריקים). 19 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. בלאי קל. כריכת עור חדשה.
כתב-יד של חיבור מונומנטלי שחיבר רבי דוד אופנהיים, שבו ליקוט מדרשים ומאמרי חז"ל לפי נושאים, בתוספת חידושים וביאורים. רבי דוד לא הצליח להוציא את החיבור לאור והחיבור לא נדפס עד ימינו (על חיבור זה, ראה: מיכל, אור החיים, פרנקפורט, תרנ"א, עמ' 315). חלקים שונים של חיבור זה נמצאים במספר ספריות בעולם.
החיבור נקרא "עיר" והערכים שבו מכונים "בתים" (מסיבה זו כונה החיבור גם: "ספר הבתים"). ידועים מספר כתבי יד של החיבור שבהם נערכו ה"בתים" לפי סדר הא"ב, בכתיבת מעתיק מסודרת, כשכל "בית" מחולק לסעיפים הקרויים "חדרים". לפנינו כתב-יד מהשלב הראשון, האוטוגרפי, שבו נכתבו הערכים שלא לפי סדר מסוים, אלא כפי שהזדמן למחבר. חלקים גדולים מכתב-היד שלפנינו הם בכתיבה אוטוגרפית של המחבר, ובחלק מהמקומות מופיעים קטעים בכתב-יד מעתיק, לעתים עם תיקונים והוספות בכתב-יד המחבר.
בשני מקומות מפנה המחבר לספריו האחרים. בדף [15/א]: "ועיין בספרי יד דוד מה שהארכתי". בדף [33/ב] מזכיר את "ספרי ילקוט דוד דף ע"ט".
בדפים האחרונים חידושים שונים ורשימות קצרות, עליהם הועברו קוים למחיקה (כנראה בגלל שהועתקו למקום אחר).
מעל כל קטע בכתב-היד שלפנינו, רשם המחבר את סוג ה"בית" שאליו אמור להסתפח הקטע: "בית רחב", "בית פינות", "בית טרף", "בית מנוחה", "בית דרך", "בית האפוד", "בית אולת", "בית תורה", "בית אב", "בית בכור", "בית נער", "בית ארץ", "בית ה'", בית מדות", "בית נגב", "בית מלכים", "בית בים", "בית שדה", "בית אומות", "בית עבדים", "בית רחיצה", "בית יהושע", "בית נבל", "בית חמדה", "בית בנימין", "בית יהודה", "בית ירושלים", "בית מלך", "בית און", "בית לוי", "בית בכור", "בית צרעת", "בית דין", "בית גלות", "בית חרב", "בית עד", "בית לבוש", "בית בנין", "בית ארץ", "בית גבול", "בית שני", "בית שממה", "בית במות", "בית סתר", "בית בבל", "בית בירושלים", "בית צדיקים", "בית אחרון", "בית משכן", "בית כלאים", "בית איש", "בית חכמה", "בית מזוזת", "בית חורף", "בית סוכת", "בית מרזח", "בית מדות", "בית אחזיה", "בית אלישע", "בית ירבעם", "בית ירובעל", "בית עלי", "בית האיסור", "בית אש", "בית נחל", "בית זונה", "בית שמעון", "בית עתרות", "בית פלט", "בית שבועה", "בית קדשים", "בית מלחמה", "בית אשור", "בית יצר", "בית שנה", "בית ברכה", "בית נפש", "בית רחיצה", "בית לעשות", "בית תפארת", "בית דרך", "בית חמדה", "בית מקום", "בית לשבת", "בית נשבע", "בית גלגול", "בית ערבית", ועוד.
הגאון הנודע רבי דוד אופנהיים (תכ"ד-תצ"ז), מגדולי מנהיגי דורו. תורה וגדולה התאחדו על שולחנו. היה גאון מופלג בתורה, רב וראש ישיבה, מקובל ופוסק, עשיר ובעל השפעה בחצר הקיסר. בין רבותיו היו רבי גרשון אשכנזי בעל "עבודת הגרשוני", רבי יעקב כ"ץ - אביו של ה"חכם צבי" ורבי בנימין אפשטיין בעל "נחלת בנימין", והוא עמד בקשרי ידידות ושו"ת עם רבי יאיר חיים בכרך בעל "חוות יאיר". בשנת ת"נ, בהיותו בשנות העשרים לחייו, התמנה לרבה של העיר ניקלשבורג ול"רב הכולל" של מדינת מורביה. כעבור שני עשורים התמנה לרבה של העיר פראג, ובהמשך נתמנה לרב הראשי של בוהמיה כולה. בפראג כיהן יותר מחצי יובל עד לפטירתו. חיבר כעשרים ספרים בהלכה ובאגדה, בהם ספר השו"ת "נשאל דוד". רק מעט מחיבוריו זכו לאור הדפוס. היה עשיר מופלג (מירושת חותנו ומירושת דודו - הנגיד רבי שמואל אופנהיים) ובעל מהלכים וקשרים בכל חוגי השלטון ובחצר הקיסר. בעוד שספריו נותרו בכתב-יד, הרבה לתמוך בתלמידי חכמים ובהדפסת ספריהם. רבי דוד היה ידוע כחובב ספרים מושבע. ספרייתו הפרטית הייתה אז הספריה היהודית החשובה ביותר בעולם, והיא כללה אלפי כרכים של ספרים נדירים וכתבי-יד מכל התקופות. לאחר פטירתו הוצעה הספריה למכירה ולבסוף נקנתה ע"י ספריית הבודליאנה של אוניברסיטת אוקספורד באנגליה.
[80] דף כתובים (ועוד דפים רבים ריקים). 19 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. בלאי קל. כריכת עור חדשה.
קטגוריה
גאוני ישראל המפורסמים - שנות הש'- ת"ק – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $2,000
הערכה: $6,000 - $10,000
נמכר ב: $27,500
כולל עמלת קונה
ספר טור אורח חיים, מאת רבינו יעקב בן אשר, עם פירוש בית יוסף, מאת רבינו יוסף קארו. [ונציה, שכ"ו 1566. דפוס זואן גריפו – חסר שער ודפים ראשונים – מהדורה שלישית של בית יוסף על אורח חיים, שנדפסה בחיי מרן המחבר רבינו יוסף קארו].
רישום בעלות מליצי בדף הראשון, בכתב יד אשכנזי עתיק (חלק מהרישום נמחק בהעברת קו): "א-ל ברוך גדול דיעה, חָנָנִי וזִכַּינִי בזה הטור יורה דיעה, והוא יתן לי לב משכיל ודיעה, בכל עת ובכל שעה... כה תפילת דוד הוא הקטון בלאא"מ הר"ר [א]ריא-ליב שליטא"ס". כפי הנראה, מדובר בחתימת ידו של הגאון הנודע רבי דוד לידא אב"ד אמשטרדם, רב ופוסק הלכות, מקובל ומחבר ספרים רבים, מחכמי ישראל במאה ה-17.
בשולי הדפים עשרות הגהות ארוכות, בכתיבה אשכנזית מכמה כותבים, וכפי הנראה חלקן הגדול הוא בכתיבת ידו של רבי דוד לידא. חלק מן ההגהות נוגעות לשאלות הלכתיות מעניינות. לדוגמה, בדף קעא/1 הגהה ארוכה בעניין זמן השקיעה וצאת הכוכבים ע"פ שיטת רבינו תם. בדף קפא/2 הגהה מעניינת על הנחת הנרות בבית הכנסת מערב שבת עבור הדלקת הנרות לתפילת ליל יו"ט שיחול במוצאי שבת: "ומטעם זה בעצמו נוהגים לפתוח ולסגור ולטלטל דלת של תיבות שבבית הכנסת שקורין שטינד"ר [עמוד תפילה] אף כשיש עליה נר של שעוה, כגון בלילי שבתות כשחל י"ט במוצאי שבת...". בדף קפד/1 הגהה בעניין הזמן המובחר לסיום קריאת שניים מקרא ואחד תרגום. בדף קפט/1 הגהה בעניין הבדלה במוצאי יום כפור על "נר ששבת" של בית הכנסת, מה דינו. חלק מההגהות הן השלמות, תיקוני טעויות והשמטות הדפוס וציונים של מראי מקומות.
הגאון המקובל רבי דוד לידא (שצ"ב?-חשון תנ"ז 1632-1696), מגדולי רבני דורו. רב במספר קהילות חשובות, ומחבר פורה. תלמידו של הגאון הנודע רבי העשיל מקראקא ובן-דורם של בעל הש"ך ובעל הט"ז. נולד בעיר זוואלין בווהלין, לאביו רבי אריה ליב ולאמו שהיתה אחות רבי משה רבקה'ש בעל "באר הגולה". היה קרוב-משפחה של בעל השל"ה הקדוש. משנת תל"א כיהן ברבנות בכמה מערי ליטא וגרמניה, לידא, ועוד. משנת תל"ז כיהן כרבה של מגנצא, ומשנת תמ"א כיהן כרבה של הקהילה האשכנזית שבאמשטרדם, בזמן בו כיהן רבי יעקב ששפורטש כרב בקהילה הספרדית באמשטרדם.
רבי דוד לידא חיבר ספרים רבים בהלכה, קבלה ודרוש: עיר דוד, שומר שבת, דברי דוד, חלקי אבנים, סוד ה', שרביט הזהב, עיר מקלט, מגדל דוד, ועוד. הסכמותיו והקדמותיו מופיעות על ספרים רבים שנדפסו בדורו, בהם ההסכמה שנתן בשנת תנ"ב להדפסת ספר טורי זהב (ט"ז), להגאון רבי דוד הלוי [שהיה גם הוא מתלמידי רבי העשיל מקראקא. מעניין לציין שקבריהם סמוכים זה לזה בבית החיים בעיר לבוב]. כותבי תולדותיו של רבי דוד לידא מציינים שהיה לו בכתובים חיבור בשם "באר מים חיים" על ארבעת חלקי שלחן ערוך, וכן כותבים שחיבר חיבור מיוחד ובו ביאור על שלחן ערוך אורח חיים, שני אלו לא נדפסו מעולם. יתכן וההגהות שלפנינו בכתב יד, שימשו לו כאבני יסוד לחיבוריו אלו. כמו כן יש לציין שחלק מהנושאים הנידונים באריכות בהגהותיו כאן בהלכות שבת, מוזכרים בקצרה בספרו "שומר שבת" (אמשטרדם, תמ"ז - ספרו זה נדפס בשנית בזולקווה תקס"ו ביוזמתו של המגיד מקוזניץ, עם הסכמתו).
ספרו "עיר מקלט", על תרי"ג מצוות וטעמיהן, נדפס במהדורות רבות, חלקן עם הגהות החיד"א. בשנת תרל"א נדפס הספר בעיר אונגוואר, ביזמת האדמו"ר הקדוש רבי צבי הירש מליסקא, שכתב עליו הקדמה מעניינת, ובה הוא כותב: "כאשר הקרה ה' לידי מקרה טהור מרגניתא דלית לה טימא, ספר היקר עיר מקלט... מבאר את המצות קצת בדרך הנסתר... והוא חיבור יפה עד להפליא, לא ראיתי עוד כזאת פירוש המצות בקצרה בדרך הזה... וזכות המחבר יעמוד לי ולזרעי אחרי...".
בשנת תמ"ג הודח רבי דוד מרבנות אמשטרדם, ע"י קבוצת אויבים מבני הקהילה, שקמו כנגדו וירדו לחייו. הם האשימו אותו בשבתאות, ואף האשימוהו בגניבה ספרותית בקשר לספר "מגדל דוד" (ראה להלן). רבי דוד נסע לפולין והגיש את טענותיו לחפותו לפני חכמי ועד ארבע ארצות. רבני פולין הצדיקוהו, ותבעו מקהילת אמשטרדם להשיבו על כנו. בשובו לאמשטרדם נתבררו ענייניו שנית בפני חכמי הספרדים, ואף הם הצדיקוהו, אך לאחר זמן קצר עזב את אמשטרדם, וחזר לפולין בה נדד מעיר לעיר ועסק בחיבור והדפסת ספריו. בהקדמתו לספרו "עיר מקלט" מספר רבי דוד על הונו הרב שירד לטמיון בעקבות הרדיפות שסבל בעיר אמשטרדם. רבי דוד הדפיס קונטרס פולמוס בשם "באר עשק" (פרנקפורט דאודר, אלול תמ"ד), בו הוא שוטח את כל טענותיו שטען בפני ועד ארבע ארצות, להצדקת חפותו, וכן את מכתבי הרבנים ראשי ה"ועד", רבני קראקא, לובלין ופוזנא, הכותבים על גדלותו של "הרב הגדול" רבי דוד, ואוסרים ב"חרם" על כל רב אחר לעלות על מקומו של הרב שהודח שלא כדין. המקובל הקדוש רבי יצחק מפוזנא כותב עליו: "תלמיד חכם גדול שידוע לנו מנעוריו ועד עתה... כמוהר"ר דוד נר"ו אב"ד דק"ק אמשטרדם, ממש איש קדוש יאמר לו...".
כמה מספריו של רבי דוד לידא עוררו פולמוס רב. ספרו "מגדל דוד", על מגילת רות (אמשטרדם, תמ"א), עורר פולמוס רב בשעתו, בטענה שהוא הסתיר את זהותו של מחברו האמיתי, רבי חיים הכהן מארם-צובה [רבי חיים הכהן מוזכר רק בהקדמת הספר הנ"ל וברמז. גם בדורות שלאחריו, כתבו היעב"ץ והחיד"א דברי ביקורת על כך]. גם ספרו "סידור יד כל בו", שנדפס בפרנקפורט דמיין בשנת תפ"ז, עורר פולמוס רב, עקב עירוב של דברים ממקורות זרים לרוח היהדות [החיבור נדפס לאחר פטירתו ושלטו בו ידי המו"ל, שערב בו הוספות, שלא על דעת בנו המביא לבית הדפוס רבי פתחיה מלידא].
בדף כד/2 מהספירה האחרונה ובדף האחרון רישומי בעלות, שרבוטים ונסיונות קולמוס [הק' יקותיאל אפרים זלמן בהרב ה"ה מוה"ר שאול...", "אייזק בן מהר"ר פינחס רייך...", ועוד].
ז-כד; תס דף. חסרים 6 הדפים הראשונים. 34.5 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים, רוב הדפים במצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. פגעי עש במספר מקומות. בדפים ראשונים ואחרונים קרעים גסים עם פגיעה בטקסט. דף אחרון מנותק. ללא כריכה.
ספרות: א' פריימן, "ר' דוד לידא והצטדקותו בבאר עשק", ספר היובל לכבוד נחום סוקולוב, ווארשא, תרס"ד, עמ' 455-480; ש' אסף, "החיים הפנימיים של יהודי פולין", באהלי יעקב, ירושלים תש"ג, עמ' 67; ר"י הלפרין, פנקס ועד ארבע ארצות, ירושלים תש"ה, סימן תיח.
כתב ידו וחתימתו של רבי דוד לידא (מתקופה מאוחרת יותר, לאחר פטירת אביו רבי אריה ליב), נמצא בכת"י אוקספורד-בודליאנה מס' 103 - ראה צילום מצורף. הסגנון המליצי של רישום הבעלות ושל החתימה, אופייני לסגנון כתיבתו של רבי דוד לידא, בהקדמותיו לספריו הרבים ובהסכמות רבות שנתן לספרי חכמי דורו. נוסח החתימה "דוד הוא הקטן" מופיע בהקדמת ספרו "דברי דוד". בהקדמת ספרו הנ"ל שנדפס בלובלין בשנת תל"א, כבר מוזכר אביו בברכת הנפטרים, ואילו בחתימה שלפנינו מוזכר אביו בברכת החיים: שליטא"ס [=שיחיה לאורך ימים ושנים טובות אמן סלה], ומכאן שהספר שלפנינו הגיע לרשותו של רבי דוד עוד לפני שנת תל"א, ולפני שהחל לכהן ברבנות העיר לידא.
רישום בעלות מליצי בדף הראשון, בכתב יד אשכנזי עתיק (חלק מהרישום נמחק בהעברת קו): "א-ל ברוך גדול דיעה, חָנָנִי וזִכַּינִי בזה הטור יורה דיעה, והוא יתן לי לב משכיל ודיעה, בכל עת ובכל שעה... כה תפילת דוד הוא הקטון בלאא"מ הר"ר [א]ריא-ליב שליטא"ס". כפי הנראה, מדובר בחתימת ידו של הגאון הנודע רבי דוד לידא אב"ד אמשטרדם, רב ופוסק הלכות, מקובל ומחבר ספרים רבים, מחכמי ישראל במאה ה-17.
בשולי הדפים עשרות הגהות ארוכות, בכתיבה אשכנזית מכמה כותבים, וכפי הנראה חלקן הגדול הוא בכתיבת ידו של רבי דוד לידא. חלק מן ההגהות נוגעות לשאלות הלכתיות מעניינות. לדוגמה, בדף קעא/1 הגהה ארוכה בעניין זמן השקיעה וצאת הכוכבים ע"פ שיטת רבינו תם. בדף קפא/2 הגהה מעניינת על הנחת הנרות בבית הכנסת מערב שבת עבור הדלקת הנרות לתפילת ליל יו"ט שיחול במוצאי שבת: "ומטעם זה בעצמו נוהגים לפתוח ולסגור ולטלטל דלת של תיבות שבבית הכנסת שקורין שטינד"ר [עמוד תפילה] אף כשיש עליה נר של שעוה, כגון בלילי שבתות כשחל י"ט במוצאי שבת...". בדף קפד/1 הגהה בעניין הזמן המובחר לסיום קריאת שניים מקרא ואחד תרגום. בדף קפט/1 הגהה בעניין הבדלה במוצאי יום כפור על "נר ששבת" של בית הכנסת, מה דינו. חלק מההגהות הן השלמות, תיקוני טעויות והשמטות הדפוס וציונים של מראי מקומות.
הגאון המקובל רבי דוד לידא (שצ"ב?-חשון תנ"ז 1632-1696), מגדולי רבני דורו. רב במספר קהילות חשובות, ומחבר פורה. תלמידו של הגאון הנודע רבי העשיל מקראקא ובן-דורם של בעל הש"ך ובעל הט"ז. נולד בעיר זוואלין בווהלין, לאביו רבי אריה ליב ולאמו שהיתה אחות רבי משה רבקה'ש בעל "באר הגולה". היה קרוב-משפחה של בעל השל"ה הקדוש. משנת תל"א כיהן ברבנות בכמה מערי ליטא וגרמניה, לידא, ועוד. משנת תל"ז כיהן כרבה של מגנצא, ומשנת תמ"א כיהן כרבה של הקהילה האשכנזית שבאמשטרדם, בזמן בו כיהן רבי יעקב ששפורטש כרב בקהילה הספרדית באמשטרדם.
רבי דוד לידא חיבר ספרים רבים בהלכה, קבלה ודרוש: עיר דוד, שומר שבת, דברי דוד, חלקי אבנים, סוד ה', שרביט הזהב, עיר מקלט, מגדל דוד, ועוד. הסכמותיו והקדמותיו מופיעות על ספרים רבים שנדפסו בדורו, בהם ההסכמה שנתן בשנת תנ"ב להדפסת ספר טורי זהב (ט"ז), להגאון רבי דוד הלוי [שהיה גם הוא מתלמידי רבי העשיל מקראקא. מעניין לציין שקבריהם סמוכים זה לזה בבית החיים בעיר לבוב]. כותבי תולדותיו של רבי דוד לידא מציינים שהיה לו בכתובים חיבור בשם "באר מים חיים" על ארבעת חלקי שלחן ערוך, וכן כותבים שחיבר חיבור מיוחד ובו ביאור על שלחן ערוך אורח חיים, שני אלו לא נדפסו מעולם. יתכן וההגהות שלפנינו בכתב יד, שימשו לו כאבני יסוד לחיבוריו אלו. כמו כן יש לציין שחלק מהנושאים הנידונים באריכות בהגהותיו כאן בהלכות שבת, מוזכרים בקצרה בספרו "שומר שבת" (אמשטרדם, תמ"ז - ספרו זה נדפס בשנית בזולקווה תקס"ו ביוזמתו של המגיד מקוזניץ, עם הסכמתו).
ספרו "עיר מקלט", על תרי"ג מצוות וטעמיהן, נדפס במהדורות רבות, חלקן עם הגהות החיד"א. בשנת תרל"א נדפס הספר בעיר אונגוואר, ביזמת האדמו"ר הקדוש רבי צבי הירש מליסקא, שכתב עליו הקדמה מעניינת, ובה הוא כותב: "כאשר הקרה ה' לידי מקרה טהור מרגניתא דלית לה טימא, ספר היקר עיר מקלט... מבאר את המצות קצת בדרך הנסתר... והוא חיבור יפה עד להפליא, לא ראיתי עוד כזאת פירוש המצות בקצרה בדרך הזה... וזכות המחבר יעמוד לי ולזרעי אחרי...".
בשנת תמ"ג הודח רבי דוד מרבנות אמשטרדם, ע"י קבוצת אויבים מבני הקהילה, שקמו כנגדו וירדו לחייו. הם האשימו אותו בשבתאות, ואף האשימוהו בגניבה ספרותית בקשר לספר "מגדל דוד" (ראה להלן). רבי דוד נסע לפולין והגיש את טענותיו לחפותו לפני חכמי ועד ארבע ארצות. רבני פולין הצדיקוהו, ותבעו מקהילת אמשטרדם להשיבו על כנו. בשובו לאמשטרדם נתבררו ענייניו שנית בפני חכמי הספרדים, ואף הם הצדיקוהו, אך לאחר זמן קצר עזב את אמשטרדם, וחזר לפולין בה נדד מעיר לעיר ועסק בחיבור והדפסת ספריו. בהקדמתו לספרו "עיר מקלט" מספר רבי דוד על הונו הרב שירד לטמיון בעקבות הרדיפות שסבל בעיר אמשטרדם. רבי דוד הדפיס קונטרס פולמוס בשם "באר עשק" (פרנקפורט דאודר, אלול תמ"ד), בו הוא שוטח את כל טענותיו שטען בפני ועד ארבע ארצות, להצדקת חפותו, וכן את מכתבי הרבנים ראשי ה"ועד", רבני קראקא, לובלין ופוזנא, הכותבים על גדלותו של "הרב הגדול" רבי דוד, ואוסרים ב"חרם" על כל רב אחר לעלות על מקומו של הרב שהודח שלא כדין. המקובל הקדוש רבי יצחק מפוזנא כותב עליו: "תלמיד חכם גדול שידוע לנו מנעוריו ועד עתה... כמוהר"ר דוד נר"ו אב"ד דק"ק אמשטרדם, ממש איש קדוש יאמר לו...".
כמה מספריו של רבי דוד לידא עוררו פולמוס רב. ספרו "מגדל דוד", על מגילת רות (אמשטרדם, תמ"א), עורר פולמוס רב בשעתו, בטענה שהוא הסתיר את זהותו של מחברו האמיתי, רבי חיים הכהן מארם-צובה [רבי חיים הכהן מוזכר רק בהקדמת הספר הנ"ל וברמז. גם בדורות שלאחריו, כתבו היעב"ץ והחיד"א דברי ביקורת על כך]. גם ספרו "סידור יד כל בו", שנדפס בפרנקפורט דמיין בשנת תפ"ז, עורר פולמוס רב, עקב עירוב של דברים ממקורות זרים לרוח היהדות [החיבור נדפס לאחר פטירתו ושלטו בו ידי המו"ל, שערב בו הוספות, שלא על דעת בנו המביא לבית הדפוס רבי פתחיה מלידא].
בדף כד/2 מהספירה האחרונה ובדף האחרון רישומי בעלות, שרבוטים ונסיונות קולמוס [הק' יקותיאל אפרים זלמן בהרב ה"ה מוה"ר שאול...", "אייזק בן מהר"ר פינחס רייך...", ועוד].
ז-כד; תס דף. חסרים 6 הדפים הראשונים. 34.5 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים, רוב הדפים במצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. פגעי עש במספר מקומות. בדפים ראשונים ואחרונים קרעים גסים עם פגיעה בטקסט. דף אחרון מנותק. ללא כריכה.
ספרות: א' פריימן, "ר' דוד לידא והצטדקותו בבאר עשק", ספר היובל לכבוד נחום סוקולוב, ווארשא, תרס"ד, עמ' 455-480; ש' אסף, "החיים הפנימיים של יהודי פולין", באהלי יעקב, ירושלים תש"ג, עמ' 67; ר"י הלפרין, פנקס ועד ארבע ארצות, ירושלים תש"ה, סימן תיח.
כתב ידו וחתימתו של רבי דוד לידא (מתקופה מאוחרת יותר, לאחר פטירת אביו רבי אריה ליב), נמצא בכת"י אוקספורד-בודליאנה מס' 103 - ראה צילום מצורף. הסגנון המליצי של רישום הבעלות ושל החתימה, אופייני לסגנון כתיבתו של רבי דוד לידא, בהקדמותיו לספריו הרבים ובהסכמות רבות שנתן לספרי חכמי דורו. נוסח החתימה "דוד הוא הקטן" מופיע בהקדמת ספרו "דברי דוד". בהקדמת ספרו הנ"ל שנדפס בלובלין בשנת תל"א, כבר מוזכר אביו בברכת הנפטרים, ואילו בחתימה שלפנינו מוזכר אביו בברכת החיים: שליטא"ס [=שיחיה לאורך ימים ושנים טובות אמן סלה], ומכאן שהספר שלפנינו הגיע לרשותו של רבי דוד עוד לפני שנת תל"א, ולפני שהחל לכהן ברבנות העיר לידא.
קטגוריה
גאוני ישראל המפורסמים - שנות הש'- ת"ק – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $30,000
הערכה: $50,000 - $80,000
נמכר ב: $42,500
כולל עמלת קונה
דף בכתב-יד, אוטוגרף חתום של הגאון בעל "חכם צבי", החותם "צביא"ש" [צבי בן יעקב אשכנזי]. אפטא, תע"ו [1716].
תשובה הלכתית בדיני "תערובת חמץ שעבר עליו הפסח". בשורות הראשונות נכתב תחילה נוסח ראשון לתשובה זו. נוסח זה נמחק בהעברת קוים, והנוסח הסופי נכתב בין השורות. תשובה זו נדפסה בספר השו"ת של בנו "דברי רב משולם" (קוריץ, תקמ"ג), סימן ט' (מהתשובות שהועתקו "מכ"י קודש של מרנא ורבנא הגאון חכם צבי אשכנזי זצלה"ה"), ומשם נעתקה עם מעט שיבושים בקונטרס "תוספות חדשים" לשו"ת חכם צבי, סימן ל"ג, ובמהדורה החדשה של שו"ת חכם צבי (עם ליקוטי הערות, ירושלים, תש"ס) חלק ב', סימן ע"ט.
הגאון רבי צבי אשכנזי – ה"חכם צבי" (תי"ח-תע"ח), גדול חכמי דורו, ומגדולי הפוסקים. גאון מופלג ומקובל קדוש (על מצבתו שבלבוב חרת בנו היעב"ץ את התארים: "חד בדרא... הגאון הגדול החסיד... מקובל גדול ונורא"). נולד בעיר בודון (אובן, בודפסט) להוריו שהיו מגולי ווילנא לאחר פרעות ת"ח ות"ט. למד אצל סבו הגאון בעל "שער אפרים" ואצל רבי אליהו קובו מחכמי שאלוניקי. משם עבר ללמוד אצל חכמי טורקיה שסמכוהו ל"חכם", ומאז נקרא שמו בישראל "חכם צבי". כיהן ברבנות בסרייבו ובאלטונא והמבורג. בשנת ת"ע נתקבל לרב באמשטרדם, שם הדפיס את ספרו שו"ת חכם צבי (אמשטרדם, תע"ב). בשנת תע"ד, בעקבות מלחמתו בנחמיה חיון השבתאי, נאלץ לעזוב את אמשטרדם ולברוח ללונדון. קהילת הספרדים בלונדון ביקשה להכתירו כרב ראשי, אך הוא העדיף לעבור לפולין, אליה נדד דרך הערים הנובר, ברלין, ברסלוי ואפטא. בשנת תע"ז נמנה לרב העיר למברג (לבוב). תולדות ימי חייו נתפרסמו בספר "מגילת ספר" שחיבר בנו היעב"ץ (=יעקב בן צבי).
מצאצאיו: בנו הגאון רבי יעקב עמדין – היעב"ץ, שהקדיש את חייו להמשיך את מלחמת אביו בשבתאות; חתנו הגאון רבי אריה ליב אב"ד אמשטרדם; בנו רבי אפרים מבראד; בנו רבי משולם זלמן מאוסטראה (בעל "דברי רב משולם"); ועוד. רבים מגדולי התורה והחסידות התייחסו כצאצאיו של ה"חכם צבי", ורבים מהם ציינו זאת בספריהם: רבי יוסף שאול נתנזון (המזכיר בעשרות מקומות בשו"ת "שואל ומשיב" את "זקני החכם צבי"), רבי שמחה זיסל זיו-ברוידא "הסבא מקלם" (ראה: חכמה ומוסר, א, עמ' נז), רבי חיים מצאנז (סבו ה"חכם צבי" מוזכר במקומות רבים בכתבי ה"דברי חיים"). על מצבת ה"דברי חיים" מוזכר יחוסו: "ממחצבת קודש גאון מהרש"ל והגאון חכם צבי זצלה"ה" (לפי מסורת חסידי צאנז - סגולה גדולה לצאצאיו להזכיר את שם סבם ה"חכם צבי" על גבי מצבת קבורתם).
[1] דף. 30.5 ס"מ. כ-35 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו (החתימה באמצע העמוד). נייר עבה ואיכותי. מצב טוב מאד.
תשובה הלכתית בדיני "תערובת חמץ שעבר עליו הפסח". בשורות הראשונות נכתב תחילה נוסח ראשון לתשובה זו. נוסח זה נמחק בהעברת קוים, והנוסח הסופי נכתב בין השורות. תשובה זו נדפסה בספר השו"ת של בנו "דברי רב משולם" (קוריץ, תקמ"ג), סימן ט' (מהתשובות שהועתקו "מכ"י קודש של מרנא ורבנא הגאון חכם צבי אשכנזי זצלה"ה"), ומשם נעתקה עם מעט שיבושים בקונטרס "תוספות חדשים" לשו"ת חכם צבי, סימן ל"ג, ובמהדורה החדשה של שו"ת חכם צבי (עם ליקוטי הערות, ירושלים, תש"ס) חלק ב', סימן ע"ט.
הגאון רבי צבי אשכנזי – ה"חכם צבי" (תי"ח-תע"ח), גדול חכמי דורו, ומגדולי הפוסקים. גאון מופלג ומקובל קדוש (על מצבתו שבלבוב חרת בנו היעב"ץ את התארים: "חד בדרא... הגאון הגדול החסיד... מקובל גדול ונורא"). נולד בעיר בודון (אובן, בודפסט) להוריו שהיו מגולי ווילנא לאחר פרעות ת"ח ות"ט. למד אצל סבו הגאון בעל "שער אפרים" ואצל רבי אליהו קובו מחכמי שאלוניקי. משם עבר ללמוד אצל חכמי טורקיה שסמכוהו ל"חכם", ומאז נקרא שמו בישראל "חכם צבי". כיהן ברבנות בסרייבו ובאלטונא והמבורג. בשנת ת"ע נתקבל לרב באמשטרדם, שם הדפיס את ספרו שו"ת חכם צבי (אמשטרדם, תע"ב). בשנת תע"ד, בעקבות מלחמתו בנחמיה חיון השבתאי, נאלץ לעזוב את אמשטרדם ולברוח ללונדון. קהילת הספרדים בלונדון ביקשה להכתירו כרב ראשי, אך הוא העדיף לעבור לפולין, אליה נדד דרך הערים הנובר, ברלין, ברסלוי ואפטא. בשנת תע"ז נמנה לרב העיר למברג (לבוב). תולדות ימי חייו נתפרסמו בספר "מגילת ספר" שחיבר בנו היעב"ץ (=יעקב בן צבי).
מצאצאיו: בנו הגאון רבי יעקב עמדין – היעב"ץ, שהקדיש את חייו להמשיך את מלחמת אביו בשבתאות; חתנו הגאון רבי אריה ליב אב"ד אמשטרדם; בנו רבי אפרים מבראד; בנו רבי משולם זלמן מאוסטראה (בעל "דברי רב משולם"); ועוד. רבים מגדולי התורה והחסידות התייחסו כצאצאיו של ה"חכם צבי", ורבים מהם ציינו זאת בספריהם: רבי יוסף שאול נתנזון (המזכיר בעשרות מקומות בשו"ת "שואל ומשיב" את "זקני החכם צבי"), רבי שמחה זיסל זיו-ברוידא "הסבא מקלם" (ראה: חכמה ומוסר, א, עמ' נז), רבי חיים מצאנז (סבו ה"חכם צבי" מוזכר במקומות רבים בכתבי ה"דברי חיים"). על מצבת ה"דברי חיים" מוזכר יחוסו: "ממחצבת קודש גאון מהרש"ל והגאון חכם צבי זצלה"ה" (לפי מסורת חסידי צאנז - סגולה גדולה לצאצאיו להזכיר את שם סבם ה"חכם צבי" על גבי מצבת קבורתם).
[1] דף. 30.5 ס"מ. כ-35 שורות בכתב יד קדשו וחתימתו (החתימה באמצע העמוד). נייר עבה ואיכותי. מצב טוב מאד.
קטגוריה
גאוני ישראל המפורסמים - שנות הש'- ת"ק – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג
מכירה 63 - פריטים נדירים ומיוחדים
13.11.2018
פתיחה: $10,000
הערכה: $20,000 - $30,000
נמכר ב: $27,500
כולל עמלת קונה
ספר שיירי כנסת הגדולה, חלק אורח חיים, מאת רבי חיים בנבנישתי. קושטא, [תפ"ט 1729]. מהדורה שניה.
העותק של הגאון רבי יעקב עמדין - היעב"ץ. בגליונות הספר הגהות רבות בכתב-יד קדשו של היעב"ץ, חלקן הגהות ארוכות למדניות, בהן משיג לעתים על המחבר בתקיפות ובחריפות: "במ"כ [במחילת כבודו] אין טעם בזה...", "לק"מ [=לא קשיא מידי] דהא...", "ל"י [לא ידעתי] מה ה"ל [היה לו], כמדומה נשתבש", ועוד. חלק מההגהות נקצצו מעט בחיתוך השוליים.
מקבילות לחלק מתוכן ההגהות שלפנינו נדפסו בספרו "מור וקציעה" [בהרחבה ובשינויי לשון – ראה לדוגמה: מור וקציעה, אורח חיים, סוף סימן י; סוף סימן רעא; סימן תפז; ועוד. לעומת זאת, בסימן תפט בספר שלפנינו מופיעה הגהה ארוכה שתוכנה אינו מופיע שם].
הגאון רבי יעקב ישראל עֶמְדִין - היעב"ץ (תנ"ח-תקל"ו), בנו הגדול של הגאון רבי צבי אשכנזי בעל "חכם צבי". גאון מופלג בכל חלקי התורה, מגדולי דורו דור דעה, אשר נחשב כאחד מגדולי האחרונים. קנאי מפורסם שלחם במסירות נפש נגד השבתאות וה"פרנקיסטים" [כאשר חשד משום-מה ברבינו יהונתן אייבשיץ, כי נתפס לשבתאות, לא היסס לפתוח במלחמת-עולם נגד גאון מפורסם ומקובל, וקונטרסים בעד ונגד רבינו יהונתן הרעישו את כל העולם היהודי בשעתו]. היעב"ץ חיבר עשרות חיבורים, ועסק בעצמו במלאכת הדפסתם בבית דפוסו הפרטי, שהקים בביתו בעיר אלטונה. חיבוריו בהלכה ספר "מור וקציעה" ושו"ת "שאילת יעב"ץ", פסקיו בסידור "עמודי שמים" וחיבורו "לחם שמים" על המשניות, מוזכרים רבות בספרי הפוסקים. בנוסף, נהג רבי יעקב עמדין לכתוב הגהות בספרים שלמד בחריפות ובעמקות. הגהותיו על גליונות ספרי התלמוד שלו נדפסו במהדורת ש"ס ווילנא.
[2], קמג; ז דף. 31 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. כתמים. בדפים פז-פח כתמי רטיבות כהים. נקבי עש במספר דפים. כריכת עור חדשה מהודרת.
העותק של הגאון רבי יעקב עמדין - היעב"ץ. בגליונות הספר הגהות רבות בכתב-יד קדשו של היעב"ץ, חלקן הגהות ארוכות למדניות, בהן משיג לעתים על המחבר בתקיפות ובחריפות: "במ"כ [במחילת כבודו] אין טעם בזה...", "לק"מ [=לא קשיא מידי] דהא...", "ל"י [לא ידעתי] מה ה"ל [היה לו], כמדומה נשתבש", ועוד. חלק מההגהות נקצצו מעט בחיתוך השוליים.
מקבילות לחלק מתוכן ההגהות שלפנינו נדפסו בספרו "מור וקציעה" [בהרחבה ובשינויי לשון – ראה לדוגמה: מור וקציעה, אורח חיים, סוף סימן י; סוף סימן רעא; סימן תפז; ועוד. לעומת זאת, בסימן תפט בספר שלפנינו מופיעה הגהה ארוכה שתוכנה אינו מופיע שם].
הגאון רבי יעקב ישראל עֶמְדִין - היעב"ץ (תנ"ח-תקל"ו), בנו הגדול של הגאון רבי צבי אשכנזי בעל "חכם צבי". גאון מופלג בכל חלקי התורה, מגדולי דורו דור דעה, אשר נחשב כאחד מגדולי האחרונים. קנאי מפורסם שלחם במסירות נפש נגד השבתאות וה"פרנקיסטים" [כאשר חשד משום-מה ברבינו יהונתן אייבשיץ, כי נתפס לשבתאות, לא היסס לפתוח במלחמת-עולם נגד גאון מפורסם ומקובל, וקונטרסים בעד ונגד רבינו יהונתן הרעישו את כל העולם היהודי בשעתו]. היעב"ץ חיבר עשרות חיבורים, ועסק בעצמו במלאכת הדפסתם בבית דפוסו הפרטי, שהקים בביתו בעיר אלטונה. חיבוריו בהלכה ספר "מור וקציעה" ושו"ת "שאילת יעב"ץ", פסקיו בסידור "עמודי שמים" וחיבורו "לחם שמים" על המשניות, מוזכרים רבות בספרי הפוסקים. בנוסף, נהג רבי יעקב עמדין לכתוב הגהות בספרים שלמד בחריפות ובעמקות. הגהותיו על גליונות ספרי התלמוד שלו נדפסו במהדורת ש"ס ווילנא.
[2], קמג; ז דף. 31 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. כתמים. בדפים פז-פח כתמי רטיבות כהים. נקבי עש במספר דפים. כריכת עור חדשה מהודרת.
קטגוריה
גאוני ישראל המפורסמים - שנות הש'- ת"ק – כתבי יד, מכתבים וחתימות
קָטָלוֹג