מכירה 61 - פריטים נדירים ומיוחדים
מציג 13 - 24 of 134
מכירה 61 - פריטים נדירים ומיוחדים
24.4.2018
פתיחה: $1,500
נמכר ב: $3,750
כולל עמלת קונה
ספר התקנות והסכמות, תקנות ציבוריות ומנהגים הלכתיים שתקנו חכמי ירושלים במשך הדורות. מאת רבי חיים אברהם גאגין. ירושלים, תר"ב [1842]. דפוס רבי ישראל בק.
שני שערים, השער הראשון מאויר בפיתוחי עץ. השער השני מופיע בדף [5] לאחר הקדמת הרב גאגין.
הספר העברי השני שנדפס בירושלים, בדפוס שהוקם ע"י המדפיס מברדיטשוב וצפת, רבי ישראל בק, תלמידם של רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי ישראל מרוזין.
ספר זה כולל שני חלקים: הראשון, הקדמות הרב גאגין ותשובה ארוכה (משנת תקפ"ד) של רבי שלמה משה סוזין, על כח בית דין לתקן תקנות בעיר. החלק השני כולל ליקוט תקנות ומנהגי ארץ ישראל לפי סדר ד' חלקי שו"ע. בסוף הספר מופיעים דפי הסכמות הרבנים וממוני הקהל משנת תר"א ומשנת תר"ב, המעניקים זכות בלעדיוּת על הדפסה בארץ ישראל לבית הדפוס של רבי ישראל בק. בהסכמות אלה מספרים הרבנים על הדפוס החדש שהוקם בירושלים, לאחר שבית הדפוס שהקים המדפיס רבי ישראל בצפת נהרס ונבזז ע"י שודדים [יש טפסים שלא נדפסה בהם ההסכמה משנת תר"ב. ראה על כך במפעל הביבליוגרפיה רשומה 123175, ובספרה של ש' הלוי "הספרים העבריים שנדפסו בירושלים", מס' 3].
הביבליוגרף א' טויבר כותב במאמרו "לדברי ימי הדפוס בארץ ישראל" (מחקרים ביבליוגרפים, עמ' 10-11; קובץ ירושלים - לחקירת ארץ ישראל, ירושלים תרפ"ח, עמ' קעט-קצב) כי המטרה העיקרית של הדפסת הספר, היתה כפי הנראה לחיזוק כמה תקנות שהתעורר עליהן פולמוס באותה תקופה ("תקנת העזבונות", "תקנת החזקות" ועוד). לצורך הדפסת ספר זה עודדו הרב גאגין וממוני הקהלה הספרדית בירושלים, את הקמת בית הדפוס החדש של רבי ישראל בק, וספר זה היה אמור להיות הספר הראשון שיודפס בו. הרב גאגין שסבל מרדיפות מתנגדיו, יזם את הדפסת הספר כדי לענות למבקריו בתשובות שבראש הספר. בכדי שלא יוכר שהספר נתחבר למגמה מסוימת, הושיב הרב גאגין שניים מחכמי ירושלים, רבי יעקב קאפילוטו ורבי אברהם אשכנזי, ללקט ממקורות שונים את תקנות ומנהגי ארץ ישראל לפי סדר ד' חלקי שו"ע, ולצרף אליהם את התשובות כנגד המערערים על עניני התקנות שעליהם יצא הקצף באותו פולמוס.
כפי הנראה נדפס הספר בשלבים, לפי התקדמות עבודת העורכים הנ"ל. לדבריו של טויבר, חלקו הראשון של "ספר התקנות" שלפנינו נדפס כנראה כבר בשנת תר"א (לפני הדפסת הספר "עבודת הקודש" - הידוע כיום כספר העברי הראשון שנדפס בירושלים), וסיום ההדפסה נעשה רק לאחר שהרבנים קאפילוטו ואשכנזי גמרו ללקט ולערוך את חלקו השני של הספר.
בשער הראשון חתימת בעלים בכתב-יד מזרחי: "ז"ש חפנ"י" [=זה שלי ח--- פ--- נרי יאיר]. מספר הגהות בכתב יד מזרחי (בעיקר על דיני ומנהגי כתיבת גיטין). בדף סז/2 הגהה מכותב אחר, החתומה "ש"ץ".
[16], יג-עב, [4] דף. ספירת דפים משובשת. 14.5 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. נזקי עש (חלקם משוקמים במילוי נייר מקצועי). כתמים. כריכה ישנה.
ש' הלוי, מס' 3 (למעשה זהו הספר העברי השני שנדפס בירושלים, כי רשומה מספר 2 בספרהּ של ש' הלוי, היא רשומה על כרוז ולא כותר ספר).
שני שערים, השער הראשון מאויר בפיתוחי עץ. השער השני מופיע בדף [5] לאחר הקדמת הרב גאגין.
הספר העברי השני שנדפס בירושלים, בדפוס שהוקם ע"י המדפיס מברדיטשוב וצפת, רבי ישראל בק, תלמידם של רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי ישראל מרוזין.
ספר זה כולל שני חלקים: הראשון, הקדמות הרב גאגין ותשובה ארוכה (משנת תקפ"ד) של רבי שלמה משה סוזין, על כח בית דין לתקן תקנות בעיר. החלק השני כולל ליקוט תקנות ומנהגי ארץ ישראל לפי סדר ד' חלקי שו"ע. בסוף הספר מופיעים דפי הסכמות הרבנים וממוני הקהל משנת תר"א ומשנת תר"ב, המעניקים זכות בלעדיוּת על הדפסה בארץ ישראל לבית הדפוס של רבי ישראל בק. בהסכמות אלה מספרים הרבנים על הדפוס החדש שהוקם בירושלים, לאחר שבית הדפוס שהקים המדפיס רבי ישראל בצפת נהרס ונבזז ע"י שודדים [יש טפסים שלא נדפסה בהם ההסכמה משנת תר"ב. ראה על כך במפעל הביבליוגרפיה רשומה 123175, ובספרה של ש' הלוי "הספרים העבריים שנדפסו בירושלים", מס' 3].
הביבליוגרף א' טויבר כותב במאמרו "לדברי ימי הדפוס בארץ ישראל" (מחקרים ביבליוגרפים, עמ' 10-11; קובץ ירושלים - לחקירת ארץ ישראל, ירושלים תרפ"ח, עמ' קעט-קצב) כי המטרה העיקרית של הדפסת הספר, היתה כפי הנראה לחיזוק כמה תקנות שהתעורר עליהן פולמוס באותה תקופה ("תקנת העזבונות", "תקנת החזקות" ועוד). לצורך הדפסת ספר זה עודדו הרב גאגין וממוני הקהלה הספרדית בירושלים, את הקמת בית הדפוס החדש של רבי ישראל בק, וספר זה היה אמור להיות הספר הראשון שיודפס בו. הרב גאגין שסבל מרדיפות מתנגדיו, יזם את הדפסת הספר כדי לענות למבקריו בתשובות שבראש הספר. בכדי שלא יוכר שהספר נתחבר למגמה מסוימת, הושיב הרב גאגין שניים מחכמי ירושלים, רבי יעקב קאפילוטו ורבי אברהם אשכנזי, ללקט ממקורות שונים את תקנות ומנהגי ארץ ישראל לפי סדר ד' חלקי שו"ע, ולצרף אליהם את התשובות כנגד המערערים על עניני התקנות שעליהם יצא הקצף באותו פולמוס.
כפי הנראה נדפס הספר בשלבים, לפי התקדמות עבודת העורכים הנ"ל. לדבריו של טויבר, חלקו הראשון של "ספר התקנות" שלפנינו נדפס כנראה כבר בשנת תר"א (לפני הדפסת הספר "עבודת הקודש" - הידוע כיום כספר העברי הראשון שנדפס בירושלים), וסיום ההדפסה נעשה רק לאחר שהרבנים קאפילוטו ואשכנזי גמרו ללקט ולערוך את חלקו השני של הספר.
בשער הראשון חתימת בעלים בכתב-יד מזרחי: "ז"ש חפנ"י" [=זה שלי ח--- פ--- נרי יאיר]. מספר הגהות בכתב יד מזרחי (בעיקר על דיני ומנהגי כתיבת גיטין). בדף סז/2 הגהה מכותב אחר, החתומה "ש"ץ".
[16], יג-עב, [4] דף. ספירת דפים משובשת. 14.5 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. נזקי עש (חלקם משוקמים במילוי נייר מקצועי). כתמים. כריכה ישנה.
ש' הלוי, מס' 3 (למעשה זהו הספר העברי השני שנדפס בירושלים, כי רשומה מספר 2 בספרהּ של ש' הלוי, היא רשומה על כרוז ולא כותר ספר).
קָטָלוֹג
מכירה 61 - פריטים נדירים ומיוחדים
24.4.2018
פתיחה: $3,000
נמכר ב: $15,000
כולל עמלת קונה
כתב-יד, פנקס הנפטרים של "חברא קדישא" בירושלים. כתיבה מזרחית-ספרדית בעברית ולאדינו. ירושלים, תשרי תר"ב-טבת תרי"ח [1841-1857].
כרך גדוש באלפי רשימות ופרטים הקשורים לקבורת נפטרים בירושלים במחצית המאה ה-19. מקור היסטורי רב ערך על יהודי ירושלים באותה תקופה. רבים מן הפרטים המתועדים כאן אינם ידועים ממקורות אחרים. הפנקס כולל: אלפי שמות של נפטרים מיהודי העיר, תאריך ומקום קבורתם, ורישומים על תשלומים שונים. אצל חלק מהנפטרים נוסף גם מקומם בעיר (רישום מקום מגורי הנפטר או מקום יציאת ההלוויה, לפי שמות ה"חצרות" או ה"הוספיטאל").
מלבד רשימות הנפטרים מופיעים בפנקס גם רישומים על העברות כספים וחשבונות שונים הקשורים לחכמי העיר וממוני הקהל; רישומים על קניית חלקות קבורה מראש; תשלומים על הוצאות קבורה, בניית מצבות וקניית תכריכים; חשבונות עם ה"כוללים" וקופות הצדקה בעיר ("קופת עניים", "קופת ביקור חולים", "קופת יתומות", ועוד - שהשתתפו בתשלומי ההוצאות לקבורת נפטרים שאין ידם משגת לשלם).
הפנקס נכתב בשעתו לצורך בדיקה ותיאום החשבונות בין כל הגורמים המעורבים בעניני הקבורה: קבלני העבודה, משפחות הנפטרים, הרבנים וקופות הצדקה בעיר, וסבך הבעלויות על חלקות הקבורה (שהתחלקו בין גורמים שונים בעיר, אנשים פרטיים ומוסדות) שהכותב נדרש לתאם בין כולם. בפנקס נרשמו גם תיאומים עם ממוני הקהילה האשכנזית ומול ממוני הקהילות בערי הקודש, חברון צפת וטבריה [יהודים מערים אחרות באו להתרפא בבתי החולים בירושלים, וחלקם נקברו בירושלים].
התאריכים המוזכרים בפנקס הם לפי יום הקבורה [שבדרך כלל הוא גם יום הפטירה, עפ"י המנהג ש"אין מלינין את המת בירושלים", והיו קוברים את הנפטרים בו ביום].
ברשימות מוזכרות החלקות ("קביר" בערבית-יהודית) לפי שמות המגרשים (או בעלי המגרש): "חסידים" [ליד קברי המקובלים הרש"ש וה"אור החיים" הקדוש]; "מאג'אריס"; "בוראק"; "קבר זכריה הנביא"; "יד אבשלום"; "בית החיים ישן"; "חדש"; "כהנים"; "עטייאס" (או "עטייאז"); "ארייה"; "טייא"; "קאנפיקו"; "מאחג'אר"; "פולניס", "מיזרחיס", "סאנבוסקי" (או "זאנבוסקי") [באותן השנים לא נקברו כל הנפטרים בהר הזיתים, ורבים מהם נקברו בבית הקברות "סמבוסקי" במורדות הדרום-מזרחיים של הר ציון. בית קברות זה נקרא "סמבוסקי" - על שם קברי משפחות "סמבוסקי" הנמצאים באותו בית קברות].
בפנקס שלפנינו מופיעות רשימות של אלפי נפטרים שנקברו באותן השנים, ביניהן שמות של חכמים ידועים בירושלים, לדוגמה: · בשנת תר"ז אנו מוצאים רישום על פטירתו של רבי יעקב ענתבי מדמשק "הרב ח"ר יעקב אינטיבי נ"ע, יום ה' [ד' תשרי תר"ז], קביר מג'אריס" [הגאון רבי יעקב ענתבי, מרבני דמשק. בזמן עלילת הדם בדמשק בשנת ת"ר (1840), ישב במאסר ועמד בגבורה מול העינויים הקשים. לאחר שהשתחרר מבית הסוהר, עזב את הרבנות ועלה לירושלים, בה נפטר בתשרי תר"ז (1846), ועל מצבתו נכתב: "הרה"ג המפורסם בקדושתו וחסידותו, שמסר עצמו גופו ונפשו, וקידש שם שמים ברבים... בהיותו רב ומו"צ בעיר דמשק"]. · בשנת תר"ח מופיע רישום על פטירת הרב הראשי "עט"ר מרן מלכא הרב נסים חיים אברהם גאגין, יום ג' 20 אייר [תר"ח], קביר מאג'אריס". · לאחר כחצי שנה אנו מוצאים רישום על קבורת אשתו: "הרבנית מרת כו' דודא אלמ'[נת] הרב הגדול עט"ר הרב אג"ן זצ"ל, יום ו' 18 טבת [תר"ט], קבר מאג'אריס" [בספר "אור השמש" עמ' פט מוזכרת פטירתה ונוסח מצבתה, אך נפלה טעות בתאריך המופיע שם, "ח' לח'[ודש] טבת", ואילו בפנקס שלפנינו מתגלה התאריך הנכון ביום ו' י"ח טבת]. · בחודש חשון תר"י מופיע רישום על "ח"ר יעקב פארדו, בח'[צר] ח'[כם] יצחק יפה, יום ד' 29 חשון, קבר מאג'אריס". · בשנת תרי"ב מופיע רישום על פטירתו של "הרב עט"ר בנימין רפאל מרדכי נבון ז"ל, יום א' 5 טבת, קבר חסידים" [רבי בנימין מרדכי נבון, בעל "בני בנימין" נפטר בשבת ד' טבת תרי"ב, ולכבודו הלינו את קבורתו עד יום א' בבוקר, למרות מנהג ירושלים שלא להלין בה את המת]. · ביום ד' ג' אייר תרי"ג נקבר הרב יצחק פרחי ב"קבר חסידים" ["המגיד הירושלמי" רבי יצחק פרחי הנ"ל, בעל "מתוק מדבש" ו"מרפא לעצם" (ראה אודותיו לעיל פריט 12), היה דודו של כותב הפנקס, והוא מוזכר בתואר "מור דודי" במספר מקומות בפנקס, בחשבונות התשלומים ובהחלטות שונות הקשורות לנהלי הקבורה].
הנפטרים מבני הקהילה האשכנזית המופיעים בפנקס (רובם ברשימות נפרדות) נרשמו בדרך כלל רק בשמם הפרטי ולפעמים רק בשם החצר בה התגוררו (לדוגמה: "אישכנזי בחצר..."). בין האישים המוזכרים רבות בפנקס הוא "רבי ישראל מדפיס" [רבי ישראל בק] ומופיע בו גם תאריך פטירתם של שניים מחתניו.
לא התבררה לנו זהותו של כותב הפנקס ותפקידיו בחברא-קדישא ובניהול בתי העלמין בירושלים. בדף [110/ב] מופיע רישום בלאדינו בחתימת "הצעיר יאודה חיים הלוי...". בדף [237/ב] מופיע שטר [בכתב-יד שונה] בחתימת רבי "מרדכי חיים ב"ר יוסף מיוחס", שמאשר את סילוק חשבונותיו מול בעל הפנקס. מתוך אותו שטר נראה ששמו של האחראי היה "חיים". יתכן שבעל הפנקס הוא רבי חיים יעקב פרנס מרבני ירושלים, שעמד בשנת תרי"ד בראש חברת "ארבע המשמרות" של חברא קדישא לעדת הספרדים.
בעמוד הראשון של רשימות הנפטרים מופיעה הכותרת "פנקס די נפטרים די פרנס" [=פנקס הנפטרים של פרנס]. ידוע כי משפחת פרנס מירושלים [צאצאי רבי חיים יעקב הנזכר] היו מוחזקים בתפקידם כקבלני בית העלמין בירושלים במשך יותר ממאה שנה. ידועים פנקסי הקברנים של משפחת פרנס מתקופה מאוחרת יותר, בשנות התר"נ-תש"ח בקירוב (פנקסים אלה, הנמצאים כיום ב"ארכיון העיר" ירושלים, הם המקורות החשובים ביותר לבירור מיקום הקברים בהר הזיתים מאותן השנים), ואולם הפנקס שלפנינו הוא מתקופה מוקדמת בהרבה [אמצע המאה ה-19], ויש בו מידע רב שאינו ידוע מכל מקור אחר. להבדיל מהפנקסים הידועים של משפחת פרנס, שנכתבו בקצרה כתיעוד לעבודת הקברן ומיקום הקברים, הפנקס שלפנינו כתוב בסגנון שונה ומכיל מידע רב, מסודר ומפורט.
[295] דף, מתוכם כ-[410] עמ' כתובים (בכתב קטן ובצפיפות). 13.5 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי רב. כריכת עור מקורית, עם הטבעת עיטורים, מעט פגומה.
כרך גדוש באלפי רשימות ופרטים הקשורים לקבורת נפטרים בירושלים במחצית המאה ה-19. מקור היסטורי רב ערך על יהודי ירושלים באותה תקופה. רבים מן הפרטים המתועדים כאן אינם ידועים ממקורות אחרים. הפנקס כולל: אלפי שמות של נפטרים מיהודי העיר, תאריך ומקום קבורתם, ורישומים על תשלומים שונים. אצל חלק מהנפטרים נוסף גם מקומם בעיר (רישום מקום מגורי הנפטר או מקום יציאת ההלוויה, לפי שמות ה"חצרות" או ה"הוספיטאל").
מלבד רשימות הנפטרים מופיעים בפנקס גם רישומים על העברות כספים וחשבונות שונים הקשורים לחכמי העיר וממוני הקהל; רישומים על קניית חלקות קבורה מראש; תשלומים על הוצאות קבורה, בניית מצבות וקניית תכריכים; חשבונות עם ה"כוללים" וקופות הצדקה בעיר ("קופת עניים", "קופת ביקור חולים", "קופת יתומות", ועוד - שהשתתפו בתשלומי ההוצאות לקבורת נפטרים שאין ידם משגת לשלם).
הפנקס נכתב בשעתו לצורך בדיקה ותיאום החשבונות בין כל הגורמים המעורבים בעניני הקבורה: קבלני העבודה, משפחות הנפטרים, הרבנים וקופות הצדקה בעיר, וסבך הבעלויות על חלקות הקבורה (שהתחלקו בין גורמים שונים בעיר, אנשים פרטיים ומוסדות) שהכותב נדרש לתאם בין כולם. בפנקס נרשמו גם תיאומים עם ממוני הקהילה האשכנזית ומול ממוני הקהילות בערי הקודש, חברון צפת וטבריה [יהודים מערים אחרות באו להתרפא בבתי החולים בירושלים, וחלקם נקברו בירושלים].
התאריכים המוזכרים בפנקס הם לפי יום הקבורה [שבדרך כלל הוא גם יום הפטירה, עפ"י המנהג ש"אין מלינין את המת בירושלים", והיו קוברים את הנפטרים בו ביום].
ברשימות מוזכרות החלקות ("קביר" בערבית-יהודית) לפי שמות המגרשים (או בעלי המגרש): "חסידים" [ליד קברי המקובלים הרש"ש וה"אור החיים" הקדוש]; "מאג'אריס"; "בוראק"; "קבר זכריה הנביא"; "יד אבשלום"; "בית החיים ישן"; "חדש"; "כהנים"; "עטייאס" (או "עטייאז"); "ארייה"; "טייא"; "קאנפיקו"; "מאחג'אר"; "פולניס", "מיזרחיס", "סאנבוסקי" (או "זאנבוסקי") [באותן השנים לא נקברו כל הנפטרים בהר הזיתים, ורבים מהם נקברו בבית הקברות "סמבוסקי" במורדות הדרום-מזרחיים של הר ציון. בית קברות זה נקרא "סמבוסקי" - על שם קברי משפחות "סמבוסקי" הנמצאים באותו בית קברות].
בפנקס שלפנינו מופיעות רשימות של אלפי נפטרים שנקברו באותן השנים, ביניהן שמות של חכמים ידועים בירושלים, לדוגמה: · בשנת תר"ז אנו מוצאים רישום על פטירתו של רבי יעקב ענתבי מדמשק "הרב ח"ר יעקב אינטיבי נ"ע, יום ה' [ד' תשרי תר"ז], קביר מג'אריס" [הגאון רבי יעקב ענתבי, מרבני דמשק. בזמן עלילת הדם בדמשק בשנת ת"ר (1840), ישב במאסר ועמד בגבורה מול העינויים הקשים. לאחר שהשתחרר מבית הסוהר, עזב את הרבנות ועלה לירושלים, בה נפטר בתשרי תר"ז (1846), ועל מצבתו נכתב: "הרה"ג המפורסם בקדושתו וחסידותו, שמסר עצמו גופו ונפשו, וקידש שם שמים ברבים... בהיותו רב ומו"צ בעיר דמשק"]. · בשנת תר"ח מופיע רישום על פטירת הרב הראשי "עט"ר מרן מלכא הרב נסים חיים אברהם גאגין, יום ג' 20 אייר [תר"ח], קביר מאג'אריס". · לאחר כחצי שנה אנו מוצאים רישום על קבורת אשתו: "הרבנית מרת כו' דודא אלמ'[נת] הרב הגדול עט"ר הרב אג"ן זצ"ל, יום ו' 18 טבת [תר"ט], קבר מאג'אריס" [בספר "אור השמש" עמ' פט מוזכרת פטירתה ונוסח מצבתה, אך נפלה טעות בתאריך המופיע שם, "ח' לח'[ודש] טבת", ואילו בפנקס שלפנינו מתגלה התאריך הנכון ביום ו' י"ח טבת]. · בחודש חשון תר"י מופיע רישום על "ח"ר יעקב פארדו, בח'[צר] ח'[כם] יצחק יפה, יום ד' 29 חשון, קבר מאג'אריס". · בשנת תרי"ב מופיע רישום על פטירתו של "הרב עט"ר בנימין רפאל מרדכי נבון ז"ל, יום א' 5 טבת, קבר חסידים" [רבי בנימין מרדכי נבון, בעל "בני בנימין" נפטר בשבת ד' טבת תרי"ב, ולכבודו הלינו את קבורתו עד יום א' בבוקר, למרות מנהג ירושלים שלא להלין בה את המת]. · ביום ד' ג' אייר תרי"ג נקבר הרב יצחק פרחי ב"קבר חסידים" ["המגיד הירושלמי" רבי יצחק פרחי הנ"ל, בעל "מתוק מדבש" ו"מרפא לעצם" (ראה אודותיו לעיל פריט 12), היה דודו של כותב הפנקס, והוא מוזכר בתואר "מור דודי" במספר מקומות בפנקס, בחשבונות התשלומים ובהחלטות שונות הקשורות לנהלי הקבורה].
הנפטרים מבני הקהילה האשכנזית המופיעים בפנקס (רובם ברשימות נפרדות) נרשמו בדרך כלל רק בשמם הפרטי ולפעמים רק בשם החצר בה התגוררו (לדוגמה: "אישכנזי בחצר..."). בין האישים המוזכרים רבות בפנקס הוא "רבי ישראל מדפיס" [רבי ישראל בק] ומופיע בו גם תאריך פטירתם של שניים מחתניו.
לא התבררה לנו זהותו של כותב הפנקס ותפקידיו בחברא-קדישא ובניהול בתי העלמין בירושלים. בדף [110/ב] מופיע רישום בלאדינו בחתימת "הצעיר יאודה חיים הלוי...". בדף [237/ב] מופיע שטר [בכתב-יד שונה] בחתימת רבי "מרדכי חיים ב"ר יוסף מיוחס", שמאשר את סילוק חשבונותיו מול בעל הפנקס. מתוך אותו שטר נראה ששמו של האחראי היה "חיים". יתכן שבעל הפנקס הוא רבי חיים יעקב פרנס מרבני ירושלים, שעמד בשנת תרי"ד בראש חברת "ארבע המשמרות" של חברא קדישא לעדת הספרדים.
בעמוד הראשון של רשימות הנפטרים מופיעה הכותרת "פנקס די נפטרים די פרנס" [=פנקס הנפטרים של פרנס]. ידוע כי משפחת פרנס מירושלים [צאצאי רבי חיים יעקב הנזכר] היו מוחזקים בתפקידם כקבלני בית העלמין בירושלים במשך יותר ממאה שנה. ידועים פנקסי הקברנים של משפחת פרנס מתקופה מאוחרת יותר, בשנות התר"נ-תש"ח בקירוב (פנקסים אלה, הנמצאים כיום ב"ארכיון העיר" ירושלים, הם המקורות החשובים ביותר לבירור מיקום הקברים בהר הזיתים מאותן השנים), ואולם הפנקס שלפנינו הוא מתקופה מוקדמת בהרבה [אמצע המאה ה-19], ויש בו מידע רב שאינו ידוע מכל מקור אחר. להבדיל מהפנקסים הידועים של משפחת פרנס, שנכתבו בקצרה כתיעוד לעבודת הקברן ומיקום הקברים, הפנקס שלפנינו כתוב בסגנון שונה ומכיל מידע רב, מסודר ומפורט.
[295] דף, מתוכם כ-[410] עמ' כתובים (בכתב קטן ובצפיפות). 13.5 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי רב. כריכת עור מקורית, עם הטבעת עיטורים, מעט פגומה.
קָטָלוֹג
מכירה 61 - פריטים נדירים ומיוחדים
24.4.2018
פתיחה: $2,500
נמכר ב: $6,000
כולל עמלת קונה
צרור דפים בכתב-יד, תשובות בהלכה בכתב-ידו וחתימתו של רבי אליהו סלימאן מני אב"ד חברון, בהן תשובות רבות שהשיב לתלמידו רבי יוסף חיים מבגדאד בעל "בן איש חי". [חברון, בסביבות שנת תרל"ו 1876].
דפים מתוך מחברת התשובות של רבי אליהו מני (דפים יב-יט, לז-מב). המחברת כתובה לסירוגין בכתיבה אוטוגרפית (עם מחיקות, הוספות ותיקונים) של המחבר ובכתיבה נוספת (כנראה בכתב-יד בנו רבי סלימאן מנחם מני). כפי הנראה, מחברת זו שימשה לכתיבת התשובות במקור, ולאחר מכן הועתקו באופן מסודר למכתבים שנשלחו אל השואלים. הדפים שלפנינו כוללים תשובות וקטעים רבים שטרם נדפסו.
תוכן הדפים שלפנינו:
· בעמוד הראשון קטע מנוסח שטר, העתקה בכתב-יד רבי סלימאן מנחם מני עם תיקונים בכתב-יד רבי אליהו מני. דף יב/1.
· עשרים וחמש שאלות ששאל רבי יוסף חיים מבגדאד בעל "בן איש חי" את רבי אליהו מני - כתובות ברצף, בכתב-יד רבי מנחם מני - ואחריהן התשובות של רבי אליהו מני על שאלות אלה, כתובות בכתב ידו. בסיום התשובה האחרונה, מופיעה חתימתו: "הצעיר אליאו סלימאן מני". שלוש מן התשובות (ללא השאלות) נדפסו בספר ברכת אליהו לרבי אליהו סלימאן מני (ירושלים תשכ"א, דף כח), השאר - לא נדפס, למיטב ידיעתנו. דפים יב/2-טו/1.
· שאלה בענייני גוד או אגוד בירושה ויתומים, עם תשובה ארוכה מאת רבי אליהו מני; תשובה מרבי אברהם אשכנזי [מירושלים, ה"ראשון לציון"] בעניין זה (העתקה בכתב-יד רבי מנחם מני); תשובה שניה מרבי אליהו מני בעניין זה (התשובות כתובות לסירוגין בכתב-יד רבי אליהו מני ובכתב יד בנו). תשובות אלו נדפסו בשו"ת תנא דבי אליהו לרבי אליהו סלימאן מני, הוצאת חברת אהבת שלום, ירושלים תשנ"א. דפים טו/2-ט.
· תשובה (חסרה בתחילתה) בענין מוחזק וכללי הפסיקה, מסתיימת: "זעירא דמין חברייא... הצעיר יצחק אבולעפייא ס"ט" [רבי יצחק אבולעפיה, מחכמי טבריה ודמשק, בעל "פני יצחק"]. העתקה בכתב-יד רבי אליהו מני. למיטב ידיעתנו, לא נדפסה. דפים לז/1-לח.
· טיוטת תשובה בענייני חושן משפט, מסתיימת: "כה דברי איש צעיר ומן הדעת עני אליאו סלימאן מני יצ"ו". למיטב ידיעתנו, לא נדפסה. דף לט.
· עשרים שאלות ששאל רבי יוסף חיים מבגדאד בעל "בן איש חי" את רבי אליהו מני - כתובות ברצף, בכתב-יד רבי מנחם מני - ואחריהן תשובותיו של רבי אליהו מני על שאלות אלה, כתובות בכתב ידו. כותרת בראש השאלות: "אלו השאלות באו לי מבבל מאת הרב רי"ח טוב נר"ו". בסוף התשובות חתימה: "כה דברי איש עני אליאו סלימאן מני יצ"ו". שאלות ותשובות אלה, מלבד השאלה האחרונה, נדפסו בקובץ 'מן הגנזים' בהוצאת חברת אהבת שלום [כרך שישי, תשע"ה, עמ' קעא-קפג], אך לא מתוך המקור שלפנינו אלא מתוך העתקה של השו"ת שהכין רבי יחזקאל עזרא רחמים (היע"ר). לפנינו המקור בכת"י המחבר, עם תוספות בגליונות שלא נדפסו שם, וכן שאלה כ' שלא נדפסה שם. דפים מ-מא.
· שאלות מאת ה"בן איש חי", בכתב ידו של רבי אליהו מני, ממוספרות ז"ן[=נ"ז]-פ"ב. עם הכותרת: "כ"ב לחו' ניסן תרל"ו בא לי מהרב ריח טוב נר"ו פ"ב שאלות וכתבתי תשובה ל---[?] וזה תשלום שאלה". למיטב ידיעתנו, לא נדפסו. דף מב.
החכם המקובל רבי אליהו סלימאן מני (תקע"ח-תרנ"ט), מגדולי רבני בבל ורבה הראשי של העיר חברון. נולד בבגדאד, והיה תלמידו המובהק של רבי עבדאללה סומך. כבר בצעירותו עסק בחכמת הנסתר, בצומות ובסיגופים לתיקון השכינה, ובשנת תרט"ז החליט לעלות לארץ ישראל ולהצטרף לחכמי ישיבת המקובלים בית אל בירושלים. בשנת תרי"ח עבר לעיר חברון ובשנת תרכ"ד מונה לרבה הראשי של העיר. בחברון הקים את בית הכנסת "בית יעקב" שנהג על פי מנהגי המקובלים והמכוונים של ישיבת בית אל.
רבי אליהו מני היה רבו המובהק של רבי יוסף חיים מבגדאד בעל ה"בן איש חי" ("הרי"ח טוב"). עוד בהיות רבי אליהו מני בבגדאד, כשהיה ה"בן איש חי" צעיר לימים, קיבל ממנו תורה ואף למד אצלו את חכמת הקבלה. גם לאחר עלייתו של רבי אליהו לארץ ישראל עמד עמו בקשר מכתבים רצוף והיה נוהג לשאול אותו שאלות רבות. רבות מן השאלות עסקו במנהג ארץ ישראל ובפרט במנהגי המקובלים. בחיבוריו מרבה ה"בן איש חי" לצטט את תשובות רבו וענייני הלכה ומנהג שקיבל ממנו. קטעים מתוך חילופי השו"ת בין רבי אליהו מני וה"בן איש חי" נתפרסמו ע"י הרב יעקב משה הלל, ראש ישיבת המקובלים חברת אהבת שלום בירושלים, בקבצי 'מקבציאל' השונים, הכותב על כך (מקבציאל, גליון כא, עמ' פד): "הנה הבקיאין והרגילים בספרי רבינו הרי"ח טוב זלה"ה ובפרט בספרו בן איש חי ובשו"ת רב פעלים שלו, יודעים ומכירים היטב שדרך הגאון הרי"ח טוב זלה"ה להזכיר תדיר בהלכותיו ותשובותיו את תשובות הגאון הגר"א מני זלה"ה אליו, ועל הרוב עשאם יסוד מוצק לכל הלכותיו והכרעותיו... ועל כל פנים דברי הגר"א מני היו מקובלים אצל מרן הרי"ח טוב זלה"ה כדברי אלהים חיים ממש, המקובלים מסיני, ותמיד עשאם עטרות לראשו", ובהמשך כותב על חשיבותם של חילופי השו"ת האלה: "...אין ערוך לחשיבות קונטרסים אלו, כי מאחר שספרי מרן הרי"ח טוב זלה"ה התפרסמו והתקבלו בכל העולם... שהגיע הדבר לכך עד שנחשב להפוסק האחרון, אשר כולם הולכים לאורו. והלא מכתבי תורה אלו שבין רבינו הרי"ח טוב זלה"ה לבין רבינו הגר"א מני זלה"ה, נעשו כעין בנין היסוד לכל ספריו, שהרי עיקר הייחודיות שבספריו הם החידושים בכמה עניינים מוקשים, והכרעותיו בהם... ורוב ככל עניינים אלו כבר דן בהם רבינו עם רבו הגר"א מני זלה"ה...".
יב-יט, לז-מב דף [14 דפים]. 27.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ופגעי רטיבות, קרעים גסים, בעיקר בשוליים. דפים מנותקים, ללא כריכה.
דפים מתוך מחברת התשובות של רבי אליהו מני (דפים יב-יט, לז-מב). המחברת כתובה לסירוגין בכתיבה אוטוגרפית (עם מחיקות, הוספות ותיקונים) של המחבר ובכתיבה נוספת (כנראה בכתב-יד בנו רבי סלימאן מנחם מני). כפי הנראה, מחברת זו שימשה לכתיבת התשובות במקור, ולאחר מכן הועתקו באופן מסודר למכתבים שנשלחו אל השואלים. הדפים שלפנינו כוללים תשובות וקטעים רבים שטרם נדפסו.
תוכן הדפים שלפנינו:
· בעמוד הראשון קטע מנוסח שטר, העתקה בכתב-יד רבי סלימאן מנחם מני עם תיקונים בכתב-יד רבי אליהו מני. דף יב/1.
· עשרים וחמש שאלות ששאל רבי יוסף חיים מבגדאד בעל "בן איש חי" את רבי אליהו מני - כתובות ברצף, בכתב-יד רבי מנחם מני - ואחריהן התשובות של רבי אליהו מני על שאלות אלה, כתובות בכתב ידו. בסיום התשובה האחרונה, מופיעה חתימתו: "הצעיר אליאו סלימאן מני". שלוש מן התשובות (ללא השאלות) נדפסו בספר ברכת אליהו לרבי אליהו סלימאן מני (ירושלים תשכ"א, דף כח), השאר - לא נדפס, למיטב ידיעתנו. דפים יב/2-טו/1.
· שאלה בענייני גוד או אגוד בירושה ויתומים, עם תשובה ארוכה מאת רבי אליהו מני; תשובה מרבי אברהם אשכנזי [מירושלים, ה"ראשון לציון"] בעניין זה (העתקה בכתב-יד רבי מנחם מני); תשובה שניה מרבי אליהו מני בעניין זה (התשובות כתובות לסירוגין בכתב-יד רבי אליהו מני ובכתב יד בנו). תשובות אלו נדפסו בשו"ת תנא דבי אליהו לרבי אליהו סלימאן מני, הוצאת חברת אהבת שלום, ירושלים תשנ"א. דפים טו/2-ט.
· תשובה (חסרה בתחילתה) בענין מוחזק וכללי הפסיקה, מסתיימת: "זעירא דמין חברייא... הצעיר יצחק אבולעפייא ס"ט" [רבי יצחק אבולעפיה, מחכמי טבריה ודמשק, בעל "פני יצחק"]. העתקה בכתב-יד רבי אליהו מני. למיטב ידיעתנו, לא נדפסה. דפים לז/1-לח.
· טיוטת תשובה בענייני חושן משפט, מסתיימת: "כה דברי איש צעיר ומן הדעת עני אליאו סלימאן מני יצ"ו". למיטב ידיעתנו, לא נדפסה. דף לט.
· עשרים שאלות ששאל רבי יוסף חיים מבגדאד בעל "בן איש חי" את רבי אליהו מני - כתובות ברצף, בכתב-יד רבי מנחם מני - ואחריהן תשובותיו של רבי אליהו מני על שאלות אלה, כתובות בכתב ידו. כותרת בראש השאלות: "אלו השאלות באו לי מבבל מאת הרב רי"ח טוב נר"ו". בסוף התשובות חתימה: "כה דברי איש עני אליאו סלימאן מני יצ"ו". שאלות ותשובות אלה, מלבד השאלה האחרונה, נדפסו בקובץ 'מן הגנזים' בהוצאת חברת אהבת שלום [כרך שישי, תשע"ה, עמ' קעא-קפג], אך לא מתוך המקור שלפנינו אלא מתוך העתקה של השו"ת שהכין רבי יחזקאל עזרא רחמים (היע"ר). לפנינו המקור בכת"י המחבר, עם תוספות בגליונות שלא נדפסו שם, וכן שאלה כ' שלא נדפסה שם. דפים מ-מא.
· שאלות מאת ה"בן איש חי", בכתב ידו של רבי אליהו מני, ממוספרות ז"ן[=נ"ז]-פ"ב. עם הכותרת: "כ"ב לחו' ניסן תרל"ו בא לי מהרב ריח טוב נר"ו פ"ב שאלות וכתבתי תשובה ל---[?] וזה תשלום שאלה". למיטב ידיעתנו, לא נדפסו. דף מב.
החכם המקובל רבי אליהו סלימאן מני (תקע"ח-תרנ"ט), מגדולי רבני בבל ורבה הראשי של העיר חברון. נולד בבגדאד, והיה תלמידו המובהק של רבי עבדאללה סומך. כבר בצעירותו עסק בחכמת הנסתר, בצומות ובסיגופים לתיקון השכינה, ובשנת תרט"ז החליט לעלות לארץ ישראל ולהצטרף לחכמי ישיבת המקובלים בית אל בירושלים. בשנת תרי"ח עבר לעיר חברון ובשנת תרכ"ד מונה לרבה הראשי של העיר. בחברון הקים את בית הכנסת "בית יעקב" שנהג על פי מנהגי המקובלים והמכוונים של ישיבת בית אל.
רבי אליהו מני היה רבו המובהק של רבי יוסף חיים מבגדאד בעל ה"בן איש חי" ("הרי"ח טוב"). עוד בהיות רבי אליהו מני בבגדאד, כשהיה ה"בן איש חי" צעיר לימים, קיבל ממנו תורה ואף למד אצלו את חכמת הקבלה. גם לאחר עלייתו של רבי אליהו לארץ ישראל עמד עמו בקשר מכתבים רצוף והיה נוהג לשאול אותו שאלות רבות. רבות מן השאלות עסקו במנהג ארץ ישראל ובפרט במנהגי המקובלים. בחיבוריו מרבה ה"בן איש חי" לצטט את תשובות רבו וענייני הלכה ומנהג שקיבל ממנו. קטעים מתוך חילופי השו"ת בין רבי אליהו מני וה"בן איש חי" נתפרסמו ע"י הרב יעקב משה הלל, ראש ישיבת המקובלים חברת אהבת שלום בירושלים, בקבצי 'מקבציאל' השונים, הכותב על כך (מקבציאל, גליון כא, עמ' פד): "הנה הבקיאין והרגילים בספרי רבינו הרי"ח טוב זלה"ה ובפרט בספרו בן איש חי ובשו"ת רב פעלים שלו, יודעים ומכירים היטב שדרך הגאון הרי"ח טוב זלה"ה להזכיר תדיר בהלכותיו ותשובותיו את תשובות הגאון הגר"א מני זלה"ה אליו, ועל הרוב עשאם יסוד מוצק לכל הלכותיו והכרעותיו... ועל כל פנים דברי הגר"א מני היו מקובלים אצל מרן הרי"ח טוב זלה"ה כדברי אלהים חיים ממש, המקובלים מסיני, ותמיד עשאם עטרות לראשו", ובהמשך כותב על חשיבותם של חילופי השו"ת האלה: "...אין ערוך לחשיבות קונטרסים אלו, כי מאחר שספרי מרן הרי"ח טוב זלה"ה התפרסמו והתקבלו בכל העולם... שהגיע הדבר לכך עד שנחשב להפוסק האחרון, אשר כולם הולכים לאורו. והלא מכתבי תורה אלו שבין רבינו הרי"ח טוב זלה"ה לבין רבינו הגר"א מני זלה"ה, נעשו כעין בנין היסוד לכל ספריו, שהרי עיקר הייחודיות שבספריו הם החידושים בכמה עניינים מוקשים, והכרעותיו בהם... ורוב ככל עניינים אלו כבר דן בהם רבינו עם רבו הגר"א מני זלה"ה...".
יב-יט, לז-מב דף [14 דפים]. 27.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ופגעי רטיבות, קרעים גסים, בעיקר בשוליים. דפים מנותקים, ללא כריכה.
קָטָלוֹג
מכירה 61 - פריטים נדירים ומיוחדים
24.4.2018
פתיחה: $30,000
נמכר ב: $37,500
כולל עמלת קונה
קונטרס שלם, דרשה לשבת הגדול. כתיבה אוטוגרפית של רבינו יוסף חיים מבגדאד בעל "בן איש חי". [בגדאד], תרנ"ד [1894].
כחמישים דף (קרוב למאה עמודים) בכתב-יד קדשו של ה"בן איש חי". דפים גדולים מהממוצע (כתבי-היד המצויים של הבן איש חי נכתבו על דפים בגודל 13.5 ס"מ, ולפנינו דפים בגודל 19 ס"מ). כתיבה אוטוגרפית עם מחיקות, תיקונים והוספות בין השורות. במספר מקומות מחק ה"בן איש חי" שורות שלמות או פסקאות, ובשני מקומות מחק עמוד שלם בהעברת קוים.
בראש העמוד הראשון: "בשם ה' נעשה ונצליח, ליקב"הו [=לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה], דרוש שדרשתי בשנת תרנ"ד לחיים טובים ולשלום, השי"ת ברחמיו יזכנו לדרוש בכל שנה ושנה לחיים טובים ולשלום לשם שמים אכי"ר [=אמן כן יהי רצון]".
בסיום הדרשה: "יראו עינינו וישמח לבינו בבית הגואל משיח צדקינו במהרה בימינו אכי"ר, א-ל ש-ד-י יהיה בעזרתינו וישמרינו ויעזרינו אכי"ר".
הגאון רבינו יוסף חיים מבגדאד (תקצ"ג-תרס"ט), בעל "בן איש חי" ועוד עשרות ספרים חשובים. בנו של רבי אליהו חיים בן רבי משה חיים רבה של בגדאד. תלמידו של רבינו עבדאללה סומך, מנערותו נודע בגאונותו ובצדקותו. לאחר פטירת אביו בשנת תרי"ט, כשהיה רק בן כ"ו שנה, עלה על מקומו לדרוש בבית הכנסת הגדול, ומאז דרש שם מדי שבת כחמישים שנה. בדרשותיו בשבתות המיוחדות כשבת תשובה ושבת הגדול היו מתאספים למעלה מארבעת אלפים אנשים, והיה דורש לפניהם ומרתק את הקהל כארבע וחמש שעות, כשהוא מתבל את דבריו במשלים נעימים. דרשותיו היו בלולות בהלכה ובאגדה, פסקי הלכות ופירושי פסוקים ואגדות חז"ל, על דרך הפשט, על דרך הרמז ועל דרך חכמת הסוד.
רבינו ה"בן איש חי" היה גדול חכמי עירו וארצו, כל הרבנים והדיינים בבגדאד נכנעו למוצא שפתיו והוא היה המנהיג הבלתי מעורער של יהדות בבל. עסק ב"תורה לשמה", גדולתו כ"חד בדרא" בנגלה ובנסתר התפרסמה בכל קצוי תבל, ונודע בקדושתו הרבה. בשנת תרכ"ט נסע לארץ ישראל להשתטח על קברות הצדיקים, ואז נתגלה אליו מן השמים שהוא משורש נשמת בניהו בן יהוידע ועל שם כך קרא שמות לרבים מעשרות חיבוריו: בן איש חי, בן איש חיל, בן יהוידע, רב פעלים, עוד יוסף חי, ועוד. ספריו הנוספים הם: לשון חכמים, אדרת אליהו, שו"ת תורה לשמה (שהדפיס בעילום שם), חסדי אבות, ברכת אבות ועוד.
[50] דף, מתוכם 48 דפים כתובים, רובם משני צדיהם - 93 עמודים כתובים, כ-25 שורות בעמוד, בכתב-יד קדשו של רבינו ה"בן איש חי". 19 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים ומריחת דיו במספר מקומות. קרעים במספר דפים. כרוך בכריכת עור מהודרת, עם הטבעה מוזהבת.
כחמישים דף (קרוב למאה עמודים) בכתב-יד קדשו של ה"בן איש חי". דפים גדולים מהממוצע (כתבי-היד המצויים של הבן איש חי נכתבו על דפים בגודל 13.5 ס"מ, ולפנינו דפים בגודל 19 ס"מ). כתיבה אוטוגרפית עם מחיקות, תיקונים והוספות בין השורות. במספר מקומות מחק ה"בן איש חי" שורות שלמות או פסקאות, ובשני מקומות מחק עמוד שלם בהעברת קוים.
בראש העמוד הראשון: "בשם ה' נעשה ונצליח, ליקב"הו [=לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה], דרוש שדרשתי בשנת תרנ"ד לחיים טובים ולשלום, השי"ת ברחמיו יזכנו לדרוש בכל שנה ושנה לחיים טובים ולשלום לשם שמים אכי"ר [=אמן כן יהי רצון]".
בסיום הדרשה: "יראו עינינו וישמח לבינו בבית הגואל משיח צדקינו במהרה בימינו אכי"ר, א-ל ש-ד-י יהיה בעזרתינו וישמרינו ויעזרינו אכי"ר".
הגאון רבינו יוסף חיים מבגדאד (תקצ"ג-תרס"ט), בעל "בן איש חי" ועוד עשרות ספרים חשובים. בנו של רבי אליהו חיים בן רבי משה חיים רבה של בגדאד. תלמידו של רבינו עבדאללה סומך, מנערותו נודע בגאונותו ובצדקותו. לאחר פטירת אביו בשנת תרי"ט, כשהיה רק בן כ"ו שנה, עלה על מקומו לדרוש בבית הכנסת הגדול, ומאז דרש שם מדי שבת כחמישים שנה. בדרשותיו בשבתות המיוחדות כשבת תשובה ושבת הגדול היו מתאספים למעלה מארבעת אלפים אנשים, והיה דורש לפניהם ומרתק את הקהל כארבע וחמש שעות, כשהוא מתבל את דבריו במשלים נעימים. דרשותיו היו בלולות בהלכה ובאגדה, פסקי הלכות ופירושי פסוקים ואגדות חז"ל, על דרך הפשט, על דרך הרמז ועל דרך חכמת הסוד.
רבינו ה"בן איש חי" היה גדול חכמי עירו וארצו, כל הרבנים והדיינים בבגדאד נכנעו למוצא שפתיו והוא היה המנהיג הבלתי מעורער של יהדות בבל. עסק ב"תורה לשמה", גדולתו כ"חד בדרא" בנגלה ובנסתר התפרסמה בכל קצוי תבל, ונודע בקדושתו הרבה. בשנת תרכ"ט נסע לארץ ישראל להשתטח על קברות הצדיקים, ואז נתגלה אליו מן השמים שהוא משורש נשמת בניהו בן יהוידע ועל שם כך קרא שמות לרבים מעשרות חיבוריו: בן איש חי, בן איש חיל, בן יהוידע, רב פעלים, עוד יוסף חי, ועוד. ספריו הנוספים הם: לשון חכמים, אדרת אליהו, שו"ת תורה לשמה (שהדפיס בעילום שם), חסדי אבות, ברכת אבות ועוד.
[50] דף, מתוכם 48 דפים כתובים, רובם משני צדיהם - 93 עמודים כתובים, כ-25 שורות בעמוד, בכתב-יד קדשו של רבינו ה"בן איש חי". 19 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים ומריחת דיו במספר מקומות. קרעים במספר דפים. כרוך בכריכת עור מהודרת, עם הטבעה מוזהבת.
קָטָלוֹג
מכירה 61 - פריטים נדירים ומיוחדים
24.4.2018
פתיחה: $8,000
נמכר ב: $10,625
כולל עמלת קונה
כתב-יד, דרושים והספדים, חידושי סוגיות ועוד - מתורת חכמי מרוקו (מהשנים תי"ח-תפ"ט בקירוב), העתקות מכתבי-ידו של רבי חיים יעקב שד"ר צפת בעל "צרור החיים", וליקוטים מספרים שונים. [טיטואן, צפון-מרוקו, שנות הת"פ בקירוב].
כרך עבה בן מאות דפים. כתיבה ספרדית-מערבית (מרוקו), עם כותרות ותיבות-פתיחה בכתיבה קליגרפית נאה. סגנון הכתב משתנה לסירוגין לאורך הכרך. נראה שרובו נכתב על ידי אותו סופר, אך יש בו כמה קטעים מכותבים נוספים.
כתב-היד כולל ליקוט ממקורות שונים שעמדו לפני הכותב: חיבורים וכתבי יד של חכמי מרוקו במאה ה-17 וראשית המאה ה-18 שלא נדפסו, לצד ליקוטים מספרים שנדפסו באותה תקופה. רוב כתב-היד מכיל מאמרים ודרושים בשם חכמי מרוקו בשנות הת', ביניהם: "הרשב"ץ" [רבי שלום אבן צור]; "היעב"ץ" [רבי יעקב אבן צור]; רבי חסדאי אלמושנינו [מדייני טיטואן]; רבי דוד הכהן [נפטר תס"ח]; רבי שלמה אבודרהם; רבי יצחק אבודרהם; רבי אברהם בן מוסא; רבי יצחק ביבאס [נפטר תנ"ח]; רבי שלמה עמאר; רבי חיים יעקב שד"ר צפת; ועוד. כתב היד נכתב ע"י הסופר בשנות הת"פ בקירוב, והוא כולל העתקות מתוך כתבי יד שונים שעמדו לפניו, משנת תי"ח עד שנת תפ"ט בערך. למיטב בדיקתנו, חלק ניכר מתוכן המאמרים והדרושים הנ"ל אינו ידוע ממקורות אחרים ולא נדפס.
כתב היד כולל גם העתקות מאמרים מספרי דרוש שנדפסו בשנות הת': ספר "זקוקין דנורא", על תנא דבי אליהו (פראג, תל"ו); אש דת, לרבי חיים אלפאנדרי השני (קושטא, תע"ח); "אזני יהושע", לרבי יהושע בנבנשתי (קושטא, תל"ז); "בשרתי צדק", לרבי משה מארפטשיק (אמשטרדם, תמ"ו); "הנותן אמרי שפר", למהראנ"ח (פרנקפורט דמיין, תע"ג); ספר "צפנת פענח", לרבי יוסף מטראני המהרימ"ט (ונציה, ת"ח); ועוד. גם המאמרים המלוקטים מספרי דפוס, עברו בחלקן עריכה ועיבוד, ובחלקן אף נוספו הגהות (ראה למשל בדף לז/2 תוספת ארוכה בתוך הטקסט, בה הוסיף נופך מעצמו, וכתב: "...ולקוצר דעתי אני הצעיר יהודה נ"ל לבאר פסוקים אלו ע"ז אופן וזכיתי מדברי הרב הנז"ל..."). לכל אורך הספר, הגהות, תיקונים וביאורים. חלק מההגהות וההוספות נכתבו בשולי הדפים, וחלקן משולבות בתוך הטקסט. אחת ההגהות (בגליון דף קע/1) חתומה: "נא' שלמה וא[...]קעי[?]".
להלן פירוט חלקי של הכותרות ושמות החכמים המוזכרים בכתב-היד: בדף עט/1 - בסוף דרוש: "זה דרוש שדרש מורינו החכם השלם דיין ומצויין בעיר טיטואן יע"א ה"ה החכם גדול ומופלג בדורו ה"ה ר' חסדאי אלמושנינו", ובראש דף עט/2: "דרוש ב' לת"ח שנפטר שדרש הה"ר דוד הכהן...". בדפים צד/1-קיא/2 מופיעים עוד דרושים של רבי דוד הכהן, ובדף קיא/2 דברי סיום מהסופר: "...ע"כ דרושי הה"ר דוד הכהן נ"ע, מכאן ולהבא אעתיק דרושים אחרים שחידש הה"ר שלמה אבודרהם נ"ע" - "דרוש א' מדרושי הה"ר שלמה אבודרהם ז"ל. זה הדרוש שדרשתי בפקודת השנה של אדוני חמי הה"ר אברהם בן זימרא דיין ומצויין מורי ורבי זצוק"ל ביום ב' ח' לאדר א' שנת תח"י נפשי ותהללך".
בדף קיז/1, כותרת: "מצאתי כתוב בליקוטי הרב כמוה"ר שלמה עמאר נר"ו יאיר ויזהיר כפלים" [נפטר תצ"ה]. באמצע דף קיט/1, כותרת לחידושים על הרמב"ם הלכות בכורות: "מה שנתחדש לי בגלות - כתב הרמב"ם ז"ל...".
מדף קכב/2 ואילך, נרשם בסוף קטעים רבים (בכתב אחר): "מהרשב"ץ ז"ל", "מהר"ש בן צור זלה"ה" [הוא רבי שלום ב"ר משה אבן-צור, מרבני סאלי, נפטר לפני תפ"ז. בן דודו של רבי יעקב ב"ר ראובן אבן-צור "היעב"ץ"].
בדף קנ/1, כותרת למאמרים על פסוקי הנביאים: "פסוקים מהרב כמוהר"ר יצחק ביבאס זלה"ה". [חידושי רבי יצחק ביבאס שלאורך כתב-היד מעורבים יחד עם העתקות מהספרים "צפנת פענח", "אזני יהושע" ו"אש דת". יתכן שכך הם היו מעורבים במקור, במחברתו של רבי יצחק ביבאס עצמו].
בדף קסז/2, כותרת: "כתב החכם השלם הכולל כמוהה"ר חיים יעקב נר"ו שליח צפת תוב"ב וז"ל - דרוש שדרשתי על פטירת אדוני אבי ז"ל לתשלום החדש סוף אדר א' משנת הת"ף ליצירה פ' פקודי, ותשלום שנה מאחינו... ועל שמועת הרב המובהק מֹר קשישא כמוהר"ר ישראל בנבנשתי זלה"ה". בהמשך מופיעות העתקות נוספות בשם רבי חיים יעקב הנ"ל, ובדף קעד/2 רישום בשולי הדף (בכתב אחר): "ע"כ מהח'... מוהר"ר חיים יעקב" [רבי חיים יעקב ב"ר יעקב דוד, שד"ר צפת בארצות צפון אפריקה בשנים תע"ח-תפ"ח. מחבר הספרים "סמא דחיי" ו"צרור החיים". שמועות מתורתו מובאת בספרי רבי יעקב אבן צור, ובספריהם של עוד מחכמי מרוקו ותוניס באותן השנים].
בדפים קפ/1-קפט/1 מופיעים דרושי הספד שונים. בתוך הדברים (דף קפה/2) מזכיר מחבר הדרוש את דודו: "ואדוני דודי החכם השלם ר' יצחק אבודרהם פירש בו פירושים אחרים עיין עליו, אמנם הנראה לע"ד...". בדף קפח/2 מופיע בסיום קטע: "...כן נראה לענ"ד", ומעל זאת (ברווח מעל השורה) נוסף הסבר לזיהוי הכותב: "מרדכי ברדוגו הכותב" [יתכן שהוא הרב המרבי"ץ (תע"ה-תקכ"ב או תקכ"ג)]. בסיום דרושי הספד אלו מופיע קולופון הסופר (דף קצה/1): "ותהי השלמת העתקתו יום ר"ח אדר ראשון שנת תפ"ג לפ"ק ע"י אני הצעיר פ'[לוני] אלמוני".
בדפים קצה/2-רי/1 מופיע דרוש מהרב יעב"ץ: "ביאור מאמר מהה"ר יעקב בן צור נרו"א". מאמר זה של הרב יעב"ץ (תל"ג-תקי"ג), נדפס בספרו "ויקרא יעבץ" (אשדוד-ירושלים, תשס"ב, דרוש ח').
בדפים רי/1-[רנא]/2 מופיעים דרושים נוספים "מהחכם ה"ר דוד כהן זלה"ה" - שמונה דרושים לשבת הגדול ודרוש אחד לחג השבועות. בתוך הדרוש השביעי לשבת הגדול נזכר: "ושמעתי משמו של החכם כמהר"ר סעדיה אבן דאנן ז"ל...". בסוף הדרושים (דף [רנא]/2), קולופון הסופר: "ונשלמו כל דרושי שבת הגדול... ע"י אני הצעיר פ'[לוני] אלמוני זעירא דחבריא, להחכם [=עבור החכם] השלם דיין ומצויין לקהל סאלי... ה"ר שלמה כהן נר"ו יאיר ויזהיר כאור הבהיר צהיר" [בספר 'מלכי רבנן', דף קיד, מוזכרים שני חכמים בשם שלמה הכהן שהיו רבנים בסאלי בסביבות שנת תפ"ח].
רוב הדרושים המופיעים בכתב היד (דרושי רבי דוד הכהן, דרשות ההספדים, דרשות רבי חיים יעקב שד"ר צפת, חידושי רבי שלום אבן צור, ועוד) אינם ידועים ממקורות אחרים, ולא מצאנו אותם נדפסים [מלבד הדרוש מהרב יעב"ץ שנדפס לאחרונה (לפני כ-16 שנה) עפ"י כתב יד אחר].
כ-[290] דף (מספור הדפים דהוי וחסר בדפים רבים. חסרים דפים בודדים בכמה מקומות). [10], סב, סד-עה, עז-פד, [1], צד-קיב, קיו-רנא, [1], רנ-רנג, רנז-רסז, [29] דף. כ-20 ס"מ. מצב בינוני. רוב הדפים והקונטרסים מנותקים. בלאי רב וקרעים. כתמים וכתמי דיו. במספר דפים נזקים מחריכת חומצת הדיו. כריכת עור מקורית, בלויה ומנותקת, ללא שדרה.
כרך עבה בן מאות דפים. כתיבה ספרדית-מערבית (מרוקו), עם כותרות ותיבות-פתיחה בכתיבה קליגרפית נאה. סגנון הכתב משתנה לסירוגין לאורך הכרך. נראה שרובו נכתב על ידי אותו סופר, אך יש בו כמה קטעים מכותבים נוספים.
כתב-היד כולל ליקוט ממקורות שונים שעמדו לפני הכותב: חיבורים וכתבי יד של חכמי מרוקו במאה ה-17 וראשית המאה ה-18 שלא נדפסו, לצד ליקוטים מספרים שנדפסו באותה תקופה. רוב כתב-היד מכיל מאמרים ודרושים בשם חכמי מרוקו בשנות הת', ביניהם: "הרשב"ץ" [רבי שלום אבן צור]; "היעב"ץ" [רבי יעקב אבן צור]; רבי חסדאי אלמושנינו [מדייני טיטואן]; רבי דוד הכהן [נפטר תס"ח]; רבי שלמה אבודרהם; רבי יצחק אבודרהם; רבי אברהם בן מוסא; רבי יצחק ביבאס [נפטר תנ"ח]; רבי שלמה עמאר; רבי חיים יעקב שד"ר צפת; ועוד. כתב היד נכתב ע"י הסופר בשנות הת"פ בקירוב, והוא כולל העתקות מתוך כתבי יד שונים שעמדו לפניו, משנת תי"ח עד שנת תפ"ט בערך. למיטב בדיקתנו, חלק ניכר מתוכן המאמרים והדרושים הנ"ל אינו ידוע ממקורות אחרים ולא נדפס.
כתב היד כולל גם העתקות מאמרים מספרי דרוש שנדפסו בשנות הת': ספר "זקוקין דנורא", על תנא דבי אליהו (פראג, תל"ו); אש דת, לרבי חיים אלפאנדרי השני (קושטא, תע"ח); "אזני יהושע", לרבי יהושע בנבנשתי (קושטא, תל"ז); "בשרתי צדק", לרבי משה מארפטשיק (אמשטרדם, תמ"ו); "הנותן אמרי שפר", למהראנ"ח (פרנקפורט דמיין, תע"ג); ספר "צפנת פענח", לרבי יוסף מטראני המהרימ"ט (ונציה, ת"ח); ועוד. גם המאמרים המלוקטים מספרי דפוס, עברו בחלקן עריכה ועיבוד, ובחלקן אף נוספו הגהות (ראה למשל בדף לז/2 תוספת ארוכה בתוך הטקסט, בה הוסיף נופך מעצמו, וכתב: "...ולקוצר דעתי אני הצעיר יהודה נ"ל לבאר פסוקים אלו ע"ז אופן וזכיתי מדברי הרב הנז"ל..."). לכל אורך הספר, הגהות, תיקונים וביאורים. חלק מההגהות וההוספות נכתבו בשולי הדפים, וחלקן משולבות בתוך הטקסט. אחת ההגהות (בגליון דף קע/1) חתומה: "נא' שלמה וא[...]קעי[?]".
להלן פירוט חלקי של הכותרות ושמות החכמים המוזכרים בכתב-היד: בדף עט/1 - בסוף דרוש: "זה דרוש שדרש מורינו החכם השלם דיין ומצויין בעיר טיטואן יע"א ה"ה החכם גדול ומופלג בדורו ה"ה ר' חסדאי אלמושנינו", ובראש דף עט/2: "דרוש ב' לת"ח שנפטר שדרש הה"ר דוד הכהן...". בדפים צד/1-קיא/2 מופיעים עוד דרושים של רבי דוד הכהן, ובדף קיא/2 דברי סיום מהסופר: "...ע"כ דרושי הה"ר דוד הכהן נ"ע, מכאן ולהבא אעתיק דרושים אחרים שחידש הה"ר שלמה אבודרהם נ"ע" - "דרוש א' מדרושי הה"ר שלמה אבודרהם ז"ל. זה הדרוש שדרשתי בפקודת השנה של אדוני חמי הה"ר אברהם בן זימרא דיין ומצויין מורי ורבי זצוק"ל ביום ב' ח' לאדר א' שנת תח"י נפשי ותהללך".
בדף קיז/1, כותרת: "מצאתי כתוב בליקוטי הרב כמוה"ר שלמה עמאר נר"ו יאיר ויזהיר כפלים" [נפטר תצ"ה]. באמצע דף קיט/1, כותרת לחידושים על הרמב"ם הלכות בכורות: "מה שנתחדש לי בגלות - כתב הרמב"ם ז"ל...".
מדף קכב/2 ואילך, נרשם בסוף קטעים רבים (בכתב אחר): "מהרשב"ץ ז"ל", "מהר"ש בן צור זלה"ה" [הוא רבי שלום ב"ר משה אבן-צור, מרבני סאלי, נפטר לפני תפ"ז. בן דודו של רבי יעקב ב"ר ראובן אבן-צור "היעב"ץ"].
בדף קנ/1, כותרת למאמרים על פסוקי הנביאים: "פסוקים מהרב כמוהר"ר יצחק ביבאס זלה"ה". [חידושי רבי יצחק ביבאס שלאורך כתב-היד מעורבים יחד עם העתקות מהספרים "צפנת פענח", "אזני יהושע" ו"אש דת". יתכן שכך הם היו מעורבים במקור, במחברתו של רבי יצחק ביבאס עצמו].
בדף קסז/2, כותרת: "כתב החכם השלם הכולל כמוהה"ר חיים יעקב נר"ו שליח צפת תוב"ב וז"ל - דרוש שדרשתי על פטירת אדוני אבי ז"ל לתשלום החדש סוף אדר א' משנת הת"ף ליצירה פ' פקודי, ותשלום שנה מאחינו... ועל שמועת הרב המובהק מֹר קשישא כמוהר"ר ישראל בנבנשתי זלה"ה". בהמשך מופיעות העתקות נוספות בשם רבי חיים יעקב הנ"ל, ובדף קעד/2 רישום בשולי הדף (בכתב אחר): "ע"כ מהח'... מוהר"ר חיים יעקב" [רבי חיים יעקב ב"ר יעקב דוד, שד"ר צפת בארצות צפון אפריקה בשנים תע"ח-תפ"ח. מחבר הספרים "סמא דחיי" ו"צרור החיים". שמועות מתורתו מובאת בספרי רבי יעקב אבן צור, ובספריהם של עוד מחכמי מרוקו ותוניס באותן השנים].
בדפים קפ/1-קפט/1 מופיעים דרושי הספד שונים. בתוך הדברים (דף קפה/2) מזכיר מחבר הדרוש את דודו: "ואדוני דודי החכם השלם ר' יצחק אבודרהם פירש בו פירושים אחרים עיין עליו, אמנם הנראה לע"ד...". בדף קפח/2 מופיע בסיום קטע: "...כן נראה לענ"ד", ומעל זאת (ברווח מעל השורה) נוסף הסבר לזיהוי הכותב: "מרדכי ברדוגו הכותב" [יתכן שהוא הרב המרבי"ץ (תע"ה-תקכ"ב או תקכ"ג)]. בסיום דרושי הספד אלו מופיע קולופון הסופר (דף קצה/1): "ותהי השלמת העתקתו יום ר"ח אדר ראשון שנת תפ"ג לפ"ק ע"י אני הצעיר פ'[לוני] אלמוני".
בדפים קצה/2-רי/1 מופיע דרוש מהרב יעב"ץ: "ביאור מאמר מהה"ר יעקב בן צור נרו"א". מאמר זה של הרב יעב"ץ (תל"ג-תקי"ג), נדפס בספרו "ויקרא יעבץ" (אשדוד-ירושלים, תשס"ב, דרוש ח').
בדפים רי/1-[רנא]/2 מופיעים דרושים נוספים "מהחכם ה"ר דוד כהן זלה"ה" - שמונה דרושים לשבת הגדול ודרוש אחד לחג השבועות. בתוך הדרוש השביעי לשבת הגדול נזכר: "ושמעתי משמו של החכם כמהר"ר סעדיה אבן דאנן ז"ל...". בסוף הדרושים (דף [רנא]/2), קולופון הסופר: "ונשלמו כל דרושי שבת הגדול... ע"י אני הצעיר פ'[לוני] אלמוני זעירא דחבריא, להחכם [=עבור החכם] השלם דיין ומצויין לקהל סאלי... ה"ר שלמה כהן נר"ו יאיר ויזהיר כאור הבהיר צהיר" [בספר 'מלכי רבנן', דף קיד, מוזכרים שני חכמים בשם שלמה הכהן שהיו רבנים בסאלי בסביבות שנת תפ"ח].
רוב הדרושים המופיעים בכתב היד (דרושי רבי דוד הכהן, דרשות ההספדים, דרשות רבי חיים יעקב שד"ר צפת, חידושי רבי שלום אבן צור, ועוד) אינם ידועים ממקורות אחרים, ולא מצאנו אותם נדפסים [מלבד הדרוש מהרב יעב"ץ שנדפס לאחרונה (לפני כ-16 שנה) עפ"י כתב יד אחר].
כ-[290] דף (מספור הדפים דהוי וחסר בדפים רבים. חסרים דפים בודדים בכמה מקומות). [10], סב, סד-עה, עז-פד, [1], צד-קיב, קיו-רנא, [1], רנ-רנג, רנז-רסז, [29] דף. כ-20 ס"מ. מצב בינוני. רוב הדפים והקונטרסים מנותקים. בלאי רב וקרעים. כתמים וכתמי דיו. במספר דפים נזקים מחריכת חומצת הדיו. כריכת עור מקורית, בלויה ומנותקת, ללא שדרה.
קָטָלוֹג
מכירה 61 - פריטים נדירים ומיוחדים
24.4.2018
פתיחה: $3,000
נמכר ב: $3,750
כולל עמלת קונה
כתב-יד אוטוגרפי, בעניני אגדה, עם סיפורי מעשיות, בכתב ידו וחתימתו של רבי משה אביכזיר, מגדולי חכמי מרוקו. [מרוקו, המאה ה-19].
כתיבה מערבית בינונית ורהוטה. בדף [17/ב] קולופון עם חתימה מסולסלת: "אלו הקונטריסים כתי[בת] ידי אני הצעיר שבצעירים כתבתים מרוב הנח"ץ ויקרא שמו נחוצת"ן ולכך באה הכתי'[בה] ע"י מהירות בלי שום תיקון רק כמו שרושם בלי כוונה ובלי דיו מעופץ עד אשר תחזה לי בית מנוחה לחט"ו ואעביד להו מהדורה בתרא, כתיבה תמה וישרה, בדיו מעופץ על הדפתרא, משנה חיסורי מחסרא והכי קתני ע"ה משה אביכזר ס"ט".
ליקוטים מאגדות התלמוד ומפרשיהן (בעיקר רש"י ומהרש"א). בדף [37/ב] קטע פרשני המתחיל: "אמר המחבר דברי התוספות ז"ל תורתם אמת... האמנם לע"ד נראה...".
בדפים [58-59] העתיק הכותב סיפורי מעשיות מעניינים, אשר כפי הנראה לא נדפסו. בין היתר הוא מביא סיפור בשם רבי חיים פינטו רבה של אצווירא (מוגאדור): "מעשה נמ"ך [=נמצא כתוב] משם כמוה"ר חיים פינטו הרב של מתא אצווירא יע"א... ובימיו היה רב א' חסיד... ושמו הרב רבי סעדיה זבאח זלה"ה..."; סיפור שהיה בתקופת רבי יהודה בן עטר: "אירע מעשה בפאס יע"א בימי הרב הגדול כמוהריב"ע [=רבי יהודה בן עטר] שקורין אותו ארבי אלכביר [=הרב הגדול] שבימיו באו לפניו לדין יאודי[!] א' עם גוי א'..."; וסיפורים נוספים ("אירע מעשה בימי הרא"ם ז"ל במלך א' שגזר גזירה א' על היהודים, שמן התורה מותר ומדברי סופרים אסור..."; "אירע מעשה א' בבבל באחד שהיה חראר דהי' מסתחר בסחורת המשי...").
בדפים שלאחר מכן: ביאורי פסוקים ומאמרי חז"ל מאת המחבר, שזורים במשלים. במקום אחד כותב: "יובן זה עם מעשה א' שראיתי בספר כתיבת יד..." (דף [61/ב]), וכן: "מצאתי פירוש אחר בכ"י..." (דף [67/א]). למיטב ידיעתנו, ביאורים אלה לא נדפסו [בשני מקומות תחילת הדף מתחילה באמצע משפט, וחסרים הדפים שלפניהם].
רבי משה ב"ר יוסף אביכזיר, מגדולי חכמי מחוז תאפילאלת (מרוקו) במאה ה-19. ידיד נפשו של רבי יעקב אבוחצירא ה"אביר יעקב" [המכנהו: "ידיד נפשי וקירות לבי כמוהר"ם"]. מקום מושבו היה בכפר גריס [Ghris], "וכל הכפרים הסמוכים אליו היו סרים אל משמעתו. הוא היה למדן, וטרח ויגע ואסף ספרים הרבה מארצות רחוקים עד שעשה בית עקד ספרים. וכל הספרים הנפזרים בכפרי תאפילאלת המה ספרים שנשארו אחריו" (מלכי רבנן בערכו). שתי שאלות ממנו אל רבי יעקב בירדוגו נדפסו בספרו שו"ת "שופריה דיעקב".
[69] דף. 16 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים ובלאי. כריכת עור חדשה מהודרת.
כתיבה מערבית בינונית ורהוטה. בדף [17/ב] קולופון עם חתימה מסולסלת: "אלו הקונטריסים כתי[בת] ידי אני הצעיר שבצעירים כתבתים מרוב הנח"ץ ויקרא שמו נחוצת"ן ולכך באה הכתי'[בה] ע"י מהירות בלי שום תיקון רק כמו שרושם בלי כוונה ובלי דיו מעופץ עד אשר תחזה לי בית מנוחה לחט"ו ואעביד להו מהדורה בתרא, כתיבה תמה וישרה, בדיו מעופץ על הדפתרא, משנה חיסורי מחסרא והכי קתני ע"ה משה אביכזר ס"ט".
ליקוטים מאגדות התלמוד ומפרשיהן (בעיקר רש"י ומהרש"א). בדף [37/ב] קטע פרשני המתחיל: "אמר המחבר דברי התוספות ז"ל תורתם אמת... האמנם לע"ד נראה...".
בדפים [58-59] העתיק הכותב סיפורי מעשיות מעניינים, אשר כפי הנראה לא נדפסו. בין היתר הוא מביא סיפור בשם רבי חיים פינטו רבה של אצווירא (מוגאדור): "מעשה נמ"ך [=נמצא כתוב] משם כמוה"ר חיים פינטו הרב של מתא אצווירא יע"א... ובימיו היה רב א' חסיד... ושמו הרב רבי סעדיה זבאח זלה"ה..."; סיפור שהיה בתקופת רבי יהודה בן עטר: "אירע מעשה בפאס יע"א בימי הרב הגדול כמוהריב"ע [=רבי יהודה בן עטר] שקורין אותו ארבי אלכביר [=הרב הגדול] שבימיו באו לפניו לדין יאודי[!] א' עם גוי א'..."; וסיפורים נוספים ("אירע מעשה בימי הרא"ם ז"ל במלך א' שגזר גזירה א' על היהודים, שמן התורה מותר ומדברי סופרים אסור..."; "אירע מעשה א' בבבל באחד שהיה חראר דהי' מסתחר בסחורת המשי...").
בדפים שלאחר מכן: ביאורי פסוקים ומאמרי חז"ל מאת המחבר, שזורים במשלים. במקום אחד כותב: "יובן זה עם מעשה א' שראיתי בספר כתיבת יד..." (דף [61/ב]), וכן: "מצאתי פירוש אחר בכ"י..." (דף [67/א]). למיטב ידיעתנו, ביאורים אלה לא נדפסו [בשני מקומות תחילת הדף מתחילה באמצע משפט, וחסרים הדפים שלפניהם].
רבי משה ב"ר יוסף אביכזיר, מגדולי חכמי מחוז תאפילאלת (מרוקו) במאה ה-19. ידיד נפשו של רבי יעקב אבוחצירא ה"אביר יעקב" [המכנהו: "ידיד נפשי וקירות לבי כמוהר"ם"]. מקום מושבו היה בכפר גריס [Ghris], "וכל הכפרים הסמוכים אליו היו סרים אל משמעתו. הוא היה למדן, וטרח ויגע ואסף ספרים הרבה מארצות רחוקים עד שעשה בית עקד ספרים. וכל הספרים הנפזרים בכפרי תאפילאלת המה ספרים שנשארו אחריו" (מלכי רבנן בערכו). שתי שאלות ממנו אל רבי יעקב בירדוגו נדפסו בספרו שו"ת "שופריה דיעקב".
[69] דף. 16 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים ובלאי. כריכת עור חדשה מהודרת.
קָטָלוֹג
מכירה 61 - פריטים נדירים ומיוחדים
24.4.2018
פתיחה: $500
נמכר ב: $6,250
כולל עמלת קונה
כתב-יד, סידור תפילות ופיוטים לזמנים שונים. צנעא, תש"א [1941].
כתב-יד צבעוני מעוטר ומאויר ברמה אמנותית גבוהה. כתיבה תימנית נאה, עם כותרות, תיבות הפתיחה ועיטורי סיום, כתובים ומקושטים בצבעי אדום, ירוק וחום. איורים צבעוניים במספר מקומות: שערים ארכיטקטוניים מעוטרים בפרחים ובעיטורים צמחיים, ציפורים, שושנה (רוזטה), ועוד.
כולל: סדר ספירת העומר (בארמית, כמנהג יהודי תימן), תפילות לראש חודש, ברכת הלבנה, "ברכות החנוכה", "לפורים", שיר של יום, שיר השירים, תפילות לשבת, "קידוש ליל שבת", סדר ההבדלה (עם פיוטים למוצאי שבת), וסדר האשמורות.
ל"סדר האשמורות" שער נפרד (מאויר), ובו פירוט שם הכותב, המקום והשנה: "נכתבה פה ק"ק צנעא יעזרם אלהים וישמרם לתשוקת עמיתנו היקר כבוד מעלת... יחיא... בן כבוד סלי'[מאן] בן כה"ר יוסף בדיחי... על ידי אני הקל והצ'[עיר]... שלום בן כ' ה"ה מ"ו יחיא בן כמ"ו זקיני חיים בן כמו"ז יוסף קרח... יום ו' כ"ז אלול שנת ב'רנ"ב לשטרות תש"א ליצירה".
הסופר והמאייר: רבי שלום בן יחיא קורח (תרל"ג-תשי"ג), חכם ומחנך וסופר הקהל בצנעא. בשנת תש"ו מונה להיות נשיא בית הספר החדש בצנעא עם הרב הראשי רבי עמרם קורח. עלה לארץ ישראל בשנת תש"י והתיישב בירושלים. חיבר מספר ספרים ועסק בכתיבה והעתקה. היה אמן בעל חוש ליופי והספרים שהעתיק מצטיינים בדיוקם הרב ובהידורם החיצוני. ראה אודותיו: גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, עמ' 566.
95 דף (מתוכם שני דפים ריקים). 18 ס"מ. מצב טוב. נייר איכותי. כתמים. נקבי עש (ברוב המקומות - נקבים קלים), ללא פגיעה בטקסט. במספר דפים כתמים כתוצאה מהתפשטות דיו. כריכה מקורית, עם פגמים.
כתב-יד צבעוני מעוטר ומאויר ברמה אמנותית גבוהה. כתיבה תימנית נאה, עם כותרות, תיבות הפתיחה ועיטורי סיום, כתובים ומקושטים בצבעי אדום, ירוק וחום. איורים צבעוניים במספר מקומות: שערים ארכיטקטוניים מעוטרים בפרחים ובעיטורים צמחיים, ציפורים, שושנה (רוזטה), ועוד.
כולל: סדר ספירת העומר (בארמית, כמנהג יהודי תימן), תפילות לראש חודש, ברכת הלבנה, "ברכות החנוכה", "לפורים", שיר של יום, שיר השירים, תפילות לשבת, "קידוש ליל שבת", סדר ההבדלה (עם פיוטים למוצאי שבת), וסדר האשמורות.
ל"סדר האשמורות" שער נפרד (מאויר), ובו פירוט שם הכותב, המקום והשנה: "נכתבה פה ק"ק צנעא יעזרם אלהים וישמרם לתשוקת עמיתנו היקר כבוד מעלת... יחיא... בן כבוד סלי'[מאן] בן כה"ר יוסף בדיחי... על ידי אני הקל והצ'[עיר]... שלום בן כ' ה"ה מ"ו יחיא בן כמ"ו זקיני חיים בן כמו"ז יוסף קרח... יום ו' כ"ז אלול שנת ב'רנ"ב לשטרות תש"א ליצירה".
הסופר והמאייר: רבי שלום בן יחיא קורח (תרל"ג-תשי"ג), חכם ומחנך וסופר הקהל בצנעא. בשנת תש"ו מונה להיות נשיא בית הספר החדש בצנעא עם הרב הראשי רבי עמרם קורח. עלה לארץ ישראל בשנת תש"י והתיישב בירושלים. חיבר מספר ספרים ועסק בכתיבה והעתקה. היה אמן בעל חוש ליופי והספרים שהעתיק מצטיינים בדיוקם הרב ובהידורם החיצוני. ראה אודותיו: גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, עמ' 566.
95 דף (מתוכם שני דפים ריקים). 18 ס"מ. מצב טוב. נייר איכותי. כתמים. נקבי עש (ברוב המקומות - נקבים קלים), ללא פגיעה בטקסט. במספר דפים כתמים כתוצאה מהתפשטות דיו. כריכה מקורית, עם פגמים.
קָטָלוֹג
מכירה 61 - פריטים נדירים ומיוחדים
24.4.2018
פתיחה: $1,000
נמכר ב: $1,875
כולל עמלת קונה
דף בכתב-יד על קלף - שריד מחיבור פילוסופי (בתורת הכלאם) בערבית-יהודית. [ארצות המזרח, המאה ה-11 בקירוב].
כתיבה מזרחית עתיקה, על דף קלף.
הכַלאם (בערבית: کلام) היא גישה פילוסופית-תיאולוגית להצדקת אמונת האיסלאם באמצעים פילוסופיים-שכליים. הכלאם השפיע רבות על הפילוסופיה היהודית של ימי הביניים, ובין ההוגים שהושפעו ממנו במיוחד היה רב סעדיה גאון (רס"ג). גם רבי יהודה הלוי הושפע מגישה זו, אך מתייחס אליה במקביל בחיוב ובשלילה. לעומת זאת, הרמב"ם בספרו 'מורה הנבוכים' דוחה שיטה זו ועוסק רבות בסתירת דעת "המדברים", הלא הם חכמי הכלאם (כלאם בתרגום לעברית הוא 'דיבור'; העוסקים בכלאם נקראו "מֻתַכַּלִמוּן", כלומר: 'מדברים').
לפנינו שריד עתיק מחיבור ב"כלאם", כתוב בערבית באותיות עבריות (ערבית-יהודית), אשר נכתב עוד קודם לתקופתו של הרמב"ם.
תיארוך כתב-היד נעשה ע"י מומחי הספריה הלאומית. ראה דף מצורף.
דף, 19 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. קרעים גסים עם פגיעה בטקסט.
כתיבה מזרחית עתיקה, על דף קלף.
הכַלאם (בערבית: کلام) היא גישה פילוסופית-תיאולוגית להצדקת אמונת האיסלאם באמצעים פילוסופיים-שכליים. הכלאם השפיע רבות על הפילוסופיה היהודית של ימי הביניים, ובין ההוגים שהושפעו ממנו במיוחד היה רב סעדיה גאון (רס"ג). גם רבי יהודה הלוי הושפע מגישה זו, אך מתייחס אליה במקביל בחיוב ובשלילה. לעומת זאת, הרמב"ם בספרו 'מורה הנבוכים' דוחה שיטה זו ועוסק רבות בסתירת דעת "המדברים", הלא הם חכמי הכלאם (כלאם בתרגום לעברית הוא 'דיבור'; העוסקים בכלאם נקראו "מֻתַכַּלִמוּן", כלומר: 'מדברים').
לפנינו שריד עתיק מחיבור ב"כלאם", כתוב בערבית באותיות עבריות (ערבית-יהודית), אשר נכתב עוד קודם לתקופתו של הרמב"ם.
תיארוך כתב-היד נעשה ע"י מומחי הספריה הלאומית. ראה דף מצורף.
דף, 19 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. קרעים גסים עם פגיעה בטקסט.
קָטָלוֹג
מכירה 61 - פריטים נדירים ומיוחדים
24.4.2018
פתיחה: $2,000
נמכר ב: $4,750
כולל עמלת קונה
שני דפים בכתב-יד על קלף, פירוש רש"י על מסכת סנהדרין. [אשכנז, המאה הי"ג-י"ד בקירוב].
שני דפי קלף בפורמט גדול, מחוברים זה לזה, כתובים משני צדיהם (ארבעה עמודים כתובים). כתיבה אשכנזית בינונית עתיקה. שני טורים בעמוד. דפים אלה שימשו לכריכת ספר, אך רוב הטקסט לא נפגע.
הדפים שלפנינו מכילים את פירוש רש"י למסכת סנהדרין, דף סט, עמוד א, מד"ה לטמא משכב התחתון כעליון, עד דף ע, עמוד א, ד"ה כל אלה למאחרים על היין; ולדף עב, עמוד א, מד"ה אבל לענין מקנא לא קני, עד דף עג, עמוד א, ד"ה אבל הרודף אחר בהמה.
בדפי כתב-היד שלפנינו שינויי נוסח רבים מהנדפס בדפוס ווילנא ובמהדורות המצויות בימינו. חלק מהשינויים מופיעים כיום כתיקונים או הגהות של המהרש"ל או הרש"ש. ראה רשימה מצורפת עם שינויים נבחרים.
2 דף (מחוברים), 4 עמ' כתובים. 34 ס"מ בקירוב. כתמים וקמטים. השוליים הפנימיים נגזרו לצורך הכריכה, עם פגיעה בטקסט. פגיעה נוספת בטקסט מקיפול הקלף באחד הדפים. רוב הטקסט קריא ולא נפגע.
שני דפי קלף בפורמט גדול, מחוברים זה לזה, כתובים משני צדיהם (ארבעה עמודים כתובים). כתיבה אשכנזית בינונית עתיקה. שני טורים בעמוד. דפים אלה שימשו לכריכת ספר, אך רוב הטקסט לא נפגע.
הדפים שלפנינו מכילים את פירוש רש"י למסכת סנהדרין, דף סט, עמוד א, מד"ה לטמא משכב התחתון כעליון, עד דף ע, עמוד א, ד"ה כל אלה למאחרים על היין; ולדף עב, עמוד א, מד"ה אבל לענין מקנא לא קני, עד דף עג, עמוד א, ד"ה אבל הרודף אחר בהמה.
בדפי כתב-היד שלפנינו שינויי נוסח רבים מהנדפס בדפוס ווילנא ובמהדורות המצויות בימינו. חלק מהשינויים מופיעים כיום כתיקונים או הגהות של המהרש"ל או הרש"ש. ראה רשימה מצורפת עם שינויים נבחרים.
2 דף (מחוברים), 4 עמ' כתובים. 34 ס"מ בקירוב. כתמים וקמטים. השוליים הפנימיים נגזרו לצורך הכריכה, עם פגיעה בטקסט. פגיעה נוספת בטקסט מקיפול הקלף באחד הדפים. רוב הטקסט קריא ולא נפגע.
קָטָלוֹג
מכירה 61 - פריטים נדירים ומיוחדים
24.4.2018
פתיחה: $6,000
נמכר ב: $60,000
כולל עמלת קונה
ספר משנה תורה להרמב"ם, עם מגיד משנה, השגות הראב"ד והגהות מיימוניות. [קושטא, רס"ט 1509. דפוס האחים דוד ושמואל ן’ נחמיאש]. ארבעה כרכים.
מהדורת דפוס קדומה של ספר משנה תורה להרמב"ם, והראשונה במאה השש עשרה. האחים דוד ושמואל נחמיאש, מגולי ספרד, היו מייסדי הדפוס העברי בקושטא, ומתחת מכבש דפוסם יצא הספר הראשון שנדפס בקושטא, ספר ארבעה טורים לרבינו יעקב בן רבינו אשר.
במהדורה זו נדפסו לראשונה "הגהות מיימוניות" - חיבור מיסודו של הרמ"ך (רבי מאיר הכהן) תלמיד מהר"ם מרוטנבורג, שעבר עריכות נוספות ע"י חכמי אשכנז, והמכיל הוספות על הרמב"ם מתורת חכמי אשכנז וצרפת. במהדורת הרמב"ם שנדפסה לאחר מכן בוונציה, בשנת רפ"ד, נדפסו הגהות מיימוניות בנוסח שונה ומקוצר יותר, ומאז נדפס נוסח ונציה בכל המהדורות הבאות של ספרי הרמב"ם עד ימינו. הנוסח שלפנינו ידוע בשם "הגהות מיימוניות קושטנטינא" (נדפסו בסוף כל כרך במהדורת שבתי פרנקל).
[עוד על מהדורה זו וההבדלים בינה לבין המהדורות הבאות ראה: י' אבידע, לתולדות ההוצאות הראשונות של יד ספרי "משנה תורה" להרמב"ם, סיני, ל, תשי"ב, עמ' קלח-קמא; לא, תשי"ב, עמ' רמז-רמח].
בכרך השלישי, בעיקר בספר זרעים, הגהות רבות בכתיבה איטלקית עתיקה. מספר הגהות נוספות בכרך הרביעי. בכרך ב', בראש דף ד', רישום בכתיבה ספרדית: "אברהם סויד". בסוף הכרך הראשון, רישומי בעלות בכתיבה תימנית (בערבית-יהודית).
ארבעה כרכים, סט המורכב ממספר טפסים. כרך ראשון: ד-מד; נו; קעו; כ דף. כרך שני: ב-צח; ב-ק דף. כרך שלישי: כד; מד; מ; יח; סה דף. כרך רביעי: רנה, [4] דף. במקור (ארבעת הכרכים): מד; [1], נו; קעו; כ; צח; ק; כד; מד; מ; יח; סה; רנה, [4] דף. סך הכל חסרים: 6 דפים. בכרך הראשון חסרים דף השער, דפים ב-ג ודף [1] של שער לספר זמנים. בכרך השני חסרים דף א של ספר נשים ודף השער של ספר קדושה.
גודל ומצב משתנים בין הכרכים. 25.5-29 ס"מ. בשני הכרכים הראשונים: מצב בינוני. כתמים. קרעים ונזקי עש עם פגיעה בטקסט, רבים מהם משוקמים בנייר (בעיקר בכרך השני). במספר דפים חיתוך דפים עם פגיעה בטקסט בתחתית הדפים. מחיקות צנזורה במספר מקומות. בשני הכרכים האחרונים: רוב הדפים במצב טוב. כתמים. במספר דפים קרעים ופגמים, עם פגיעה בטקסט. כריכות חדשות.
מקור: אוסף ד"ר ישראל מהלמן.
מהדורת דפוס קדומה של ספר משנה תורה להרמב"ם, והראשונה במאה השש עשרה. האחים דוד ושמואל נחמיאש, מגולי ספרד, היו מייסדי הדפוס העברי בקושטא, ומתחת מכבש דפוסם יצא הספר הראשון שנדפס בקושטא, ספר ארבעה טורים לרבינו יעקב בן רבינו אשר.
במהדורה זו נדפסו לראשונה "הגהות מיימוניות" - חיבור מיסודו של הרמ"ך (רבי מאיר הכהן) תלמיד מהר"ם מרוטנבורג, שעבר עריכות נוספות ע"י חכמי אשכנז, והמכיל הוספות על הרמב"ם מתורת חכמי אשכנז וצרפת. במהדורת הרמב"ם שנדפסה לאחר מכן בוונציה, בשנת רפ"ד, נדפסו הגהות מיימוניות בנוסח שונה ומקוצר יותר, ומאז נדפס נוסח ונציה בכל המהדורות הבאות של ספרי הרמב"ם עד ימינו. הנוסח שלפנינו ידוע בשם "הגהות מיימוניות קושטנטינא" (נדפסו בסוף כל כרך במהדורת שבתי פרנקל).
[עוד על מהדורה זו וההבדלים בינה לבין המהדורות הבאות ראה: י' אבידע, לתולדות ההוצאות הראשונות של יד ספרי "משנה תורה" להרמב"ם, סיני, ל, תשי"ב, עמ' קלח-קמא; לא, תשי"ב, עמ' רמז-רמח].
בכרך השלישי, בעיקר בספר זרעים, הגהות רבות בכתיבה איטלקית עתיקה. מספר הגהות נוספות בכרך הרביעי. בכרך ב', בראש דף ד', רישום בכתיבה ספרדית: "אברהם סויד". בסוף הכרך הראשון, רישומי בעלות בכתיבה תימנית (בערבית-יהודית).
ארבעה כרכים, סט המורכב ממספר טפסים. כרך ראשון: ד-מד; נו; קעו; כ דף. כרך שני: ב-צח; ב-ק דף. כרך שלישי: כד; מד; מ; יח; סה דף. כרך רביעי: רנה, [4] דף. במקור (ארבעת הכרכים): מד; [1], נו; קעו; כ; צח; ק; כד; מד; מ; יח; סה; רנה, [4] דף. סך הכל חסרים: 6 דפים. בכרך הראשון חסרים דף השער, דפים ב-ג ודף [1] של שער לספר זמנים. בכרך השני חסרים דף א של ספר נשים ודף השער של ספר קדושה.
גודל ומצב משתנים בין הכרכים. 25.5-29 ס"מ. בשני הכרכים הראשונים: מצב בינוני. כתמים. קרעים ונזקי עש עם פגיעה בטקסט, רבים מהם משוקמים בנייר (בעיקר בכרך השני). במספר דפים חיתוך דפים עם פגיעה בטקסט בתחתית הדפים. מחיקות צנזורה במספר מקומות. בשני הכרכים האחרונים: רוב הדפים במצב טוב. כתמים. במספר דפים קרעים ופגמים, עם פגיעה בטקסט. כריכות חדשות.
מקור: אוסף ד"ר ישראל מהלמן.
קָטָלוֹג
מכירה 61 - פריטים נדירים ומיוחדים
24.4.2018
פתיחה: $5,000
נמכר ב: $10,000
כולל עמלת קונה
ספר ראש אמנה, חיבור על שורשי האמונה ויסודות הדת, מאת רבי יצחק אברבנאל. [קושטא, רס"ו 1505. דפוס דוד ושמואל ן’ נחמיאש ויצחק קספוטה]. מהדורה ראשונה.
נדפס במקור ללא שער. בדף הראשון, העמוד הראשון נותר חלק ובצדו השני נדפסה מסגרת מעוטרת בתחריט עץ, שבמרכזה שיר עם הכותרת: "שירים[!] שעשה החכם הר' יהודה אברבנאל בן השר המחבר על ספר ראש אמנה". בעותק שלפנינו נכרך דף זה במהופך, כך שהעמוד עם המסגרת המעוטרת מופיע תחילה.
השר הנודע רבי יצחק אברבנאל (קצ"ז-רס"ט 1437-1508), חכם בתורה, גדול חכמי ומנהיגי יהדות ספרד בתקופת הגירוש. נודע לדורות בפירושו על התורה והנביאים. לאחר גירוש ספרד התיישב בעיר נאפולי שבאיטליה ובה סיים את החיבור שלפנינו בשנת רנ"ו. המהדורה הראשונה שלפנינו נדפסה עוד בחייו, בהיותו בונציה, בה שהה בשנותיו האחרונות.
רישומי צנזורה בדף האחרון.
[20] דף. 24 ס"מ. נייר עבה ואיכותי. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים בתחתית ובשולי הדף הראשון, משוקמים באופן מקצועי. פגיעה קלה במסגרת המאוירת, משוקמת בשיקום מקצועי. בדף האחרון - סימני עש קלים וקרעים משוקמים בראש ובתחתית הדף, עם פגיעה בטקסט והשלמה בכתב יד של מספר מילים.
יחד עם ספר זה נדפסו באותה עת גם הספרים "נחלת אבות" ו"זבח פסח" לרבי יצחק אברבנאל. הספרים נכרכו יחד ונוסף להם דף קולופון המשותף לשלושת החיבורים.
נדפס במקור ללא שער. בדף הראשון, העמוד הראשון נותר חלק ובצדו השני נדפסה מסגרת מעוטרת בתחריט עץ, שבמרכזה שיר עם הכותרת: "שירים[!] שעשה החכם הר' יהודה אברבנאל בן השר המחבר על ספר ראש אמנה". בעותק שלפנינו נכרך דף זה במהופך, כך שהעמוד עם המסגרת המעוטרת מופיע תחילה.
השר הנודע רבי יצחק אברבנאל (קצ"ז-רס"ט 1437-1508), חכם בתורה, גדול חכמי ומנהיגי יהדות ספרד בתקופת הגירוש. נודע לדורות בפירושו על התורה והנביאים. לאחר גירוש ספרד התיישב בעיר נאפולי שבאיטליה ובה סיים את החיבור שלפנינו בשנת רנ"ו. המהדורה הראשונה שלפנינו נדפסה עוד בחייו, בהיותו בונציה, בה שהה בשנותיו האחרונות.
רישומי צנזורה בדף האחרון.
[20] דף. 24 ס"מ. נייר עבה ואיכותי. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים בתחתית ובשולי הדף הראשון, משוקמים באופן מקצועי. פגיעה קלה במסגרת המאוירת, משוקמת בשיקום מקצועי. בדף האחרון - סימני עש קלים וקרעים משוקמים בראש ובתחתית הדף, עם פגיעה בטקסט והשלמה בכתב יד של מספר מילים.
יחד עם ספר זה נדפסו באותה עת גם הספרים "נחלת אבות" ו"זבח פסח" לרבי יצחק אברבנאל. הספרים נכרכו יחד ונוסף להם דף קולופון המשותף לשלושת החיבורים.
קָטָלוֹג
מכירה 61 - פריטים נדירים ומיוחדים
24.4.2018
פתיחה: $5,000
נמכר ב: $11,250
כולל עמלת קונה
ספר נביאים אחרונים, עם פירוש רבי יצחק אברבנאל. [פיזרו], ר"פ [1520]. דפוס [גרשם] שונצינו. מהדורה ראשונה.
שער עם מסגרת מעוטרת בתחריט עץ. במרכזו נכתבו פרטי ההדפסה והמדפיס: "נדפס במדינת איטליאה על ידי צעיר המחוקקים קטן התלמידים מזרע ישראל איש שונצינו נודע ביהודה ובישראל שמו, שנת ר"פ לפ"ק...". בחלק מהעותקים העמוד שמעבר לשער חלק, אך בעותק שלפנינו נדפס בעמוד זה שיר ארוך בן נ"ב בתים, מאת בן המחבר, עם הכותרת: "דברי יהודה בן הגאון המפרש, לפאר פירושי אביו על ספרי הנביאים". השיר פותח במלים "יהולל רם עלי רמים וגאים / אשר ברא בחכמה כל ברואים", סימן "יהודה בן יצחק אברבנאל".
בשולי ספר ישעיה הגהות בכתיבה איטלקית, רובן ארוכות במיוחד [נקצצו בחיתוך השוליים], מכותב לא מזוהה. בשולי עמוד אחד בספר הושע ועמוד אחד בספר מיכה מספר הגהות ארוכות בכתיבה ספרדית (תורכיה והבלקן).
מהדורה זו נדפסה כתריסר שנים לאחר מות המחבר, רבי יצחק אברבנאל. בסוף פירושו לספר ישעיה כותב המחבר כי "והיתה התחלת הפי' הזה באי קורפו בר"ח אב שנת רנ"ה מהאלף הששי, ולפי שבוטלה המלאכה מפני חבורים אחרים אשר עשיתי, היתה השלמתו בעיר מנופולי ממחוז הפוליא ממלכות נאפולי ביום ר"ח אלול שנת כי ירחם ה' את יעקב [רנ"ח]...".
מדפיס הספר, המדפיס היהודי הנודע גרשם שונצינו, מגדולי המדפיסים העבריים באיטליה, נדד עם בני משפחתו וכלי דפוסו בערים שונות באיטליה. בכל מקום בו שהה הדפיס ספרים עבריים. בעיר פיזארו הדפיס חלק ממסכתות הש"ס וספרים נוספים. את חלקו הראשון של פירוש האברבנאל, על נביאים ראשונים הדפיס גם כן בפיזרו, בשנת רע"א.
[397] דף (במקור: [398] דף; דף [398] החסר בעותק זה הינו דף חלק). העותק מחולק לשני כרכים, המורכבים מעותקים שונים. כרך ראשון: 200 דף ראשונים, עד סוף ספר ירמיה. 29.5 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים, טוב-בינוני, מרבית הדפים במצב טוב. כתמים. עקבות רטיבות במספר מקומות. קרעים משוקמים ובלאי בדף השער, עם פגיעה קלה במסגרת השער. הדבקות נייר בשוליים הפנימיים של הדפים הראשונים, ללא פגיעה בטקסט. נקבי עש בעשרת הדפים הראשונים, עם פגיעה בטקסט. כרך שני: 197 הדפים הבאים, עד סוף ספר מלאכי. הדף האחרון (דף חלק) – חסר. 31 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש קלים. הדפים בכרך זה עברו שיקום מקצועי. בדפים האחרונים (כ-10 דפים) קרעים משוקמים עם חסרון ופגיעה בטקסט. כריכות עור חדשות. על שדרת הכרך השני הוטבע בטעות "פיזרו רע"ב" אך הוא המשכו של הכרך הראשון מדפוס פיזרו שנת ר"ף.
מקור: אוסף ד"ר ישראל מהלמן.
שער עם מסגרת מעוטרת בתחריט עץ. במרכזו נכתבו פרטי ההדפסה והמדפיס: "נדפס במדינת איטליאה על ידי צעיר המחוקקים קטן התלמידים מזרע ישראל איש שונצינו נודע ביהודה ובישראל שמו, שנת ר"פ לפ"ק...". בחלק מהעותקים העמוד שמעבר לשער חלק, אך בעותק שלפנינו נדפס בעמוד זה שיר ארוך בן נ"ב בתים, מאת בן המחבר, עם הכותרת: "דברי יהודה בן הגאון המפרש, לפאר פירושי אביו על ספרי הנביאים". השיר פותח במלים "יהולל רם עלי רמים וגאים / אשר ברא בחכמה כל ברואים", סימן "יהודה בן יצחק אברבנאל".
בשולי ספר ישעיה הגהות בכתיבה איטלקית, רובן ארוכות במיוחד [נקצצו בחיתוך השוליים], מכותב לא מזוהה. בשולי עמוד אחד בספר הושע ועמוד אחד בספר מיכה מספר הגהות ארוכות בכתיבה ספרדית (תורכיה והבלקן).
מהדורה זו נדפסה כתריסר שנים לאחר מות המחבר, רבי יצחק אברבנאל. בסוף פירושו לספר ישעיה כותב המחבר כי "והיתה התחלת הפי' הזה באי קורפו בר"ח אב שנת רנ"ה מהאלף הששי, ולפי שבוטלה המלאכה מפני חבורים אחרים אשר עשיתי, היתה השלמתו בעיר מנופולי ממחוז הפוליא ממלכות נאפולי ביום ר"ח אלול שנת כי ירחם ה' את יעקב [רנ"ח]...".
מדפיס הספר, המדפיס היהודי הנודע גרשם שונצינו, מגדולי המדפיסים העבריים באיטליה, נדד עם בני משפחתו וכלי דפוסו בערים שונות באיטליה. בכל מקום בו שהה הדפיס ספרים עבריים. בעיר פיזארו הדפיס חלק ממסכתות הש"ס וספרים נוספים. את חלקו הראשון של פירוש האברבנאל, על נביאים ראשונים הדפיס גם כן בפיזרו, בשנת רע"א.
[397] דף (במקור: [398] דף; דף [398] החסר בעותק זה הינו דף חלק). העותק מחולק לשני כרכים, המורכבים מעותקים שונים. כרך ראשון: 200 דף ראשונים, עד סוף ספר ירמיה. 29.5 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים, טוב-בינוני, מרבית הדפים במצב טוב. כתמים. עקבות רטיבות במספר מקומות. קרעים משוקמים ובלאי בדף השער, עם פגיעה קלה במסגרת השער. הדבקות נייר בשוליים הפנימיים של הדפים הראשונים, ללא פגיעה בטקסט. נקבי עש בעשרת הדפים הראשונים, עם פגיעה בטקסט. כרך שני: 197 הדפים הבאים, עד סוף ספר מלאכי. הדף האחרון (דף חלק) – חסר. 31 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש קלים. הדפים בכרך זה עברו שיקום מקצועי. בדפים האחרונים (כ-10 דפים) קרעים משוקמים עם חסרון ופגיעה בטקסט. כריכות עור חדשות. על שדרת הכרך השני הוטבע בטעות "פיזרו רע"ב" אך הוא המשכו של הכרך הראשון מדפוס פיזרו שנת ר"ף.
מקור: אוסף ד"ר ישראל מהלמן.
קָטָלוֹג