כתב-יד ביידיש-דייטש, תקנות של חברת "שוחר טוב" - לתמיכה כספית למשרתים בצבא ובחייבי גיוס. בחתימת רב העיר הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר, דייני הקהילה רבי וואלף אויסטרליץ ורבי גומפריך בונצלאו, וחתימות רבות של ראשי הקהל ונכבדי הקהילה. אייזנשטאט, חשון תרי"ד [1853]. מעבר לדף, פרוטוקול של אסיפת ועד הקהילה, בה נקבעו תעריפים חדשים למס הקהילה עבור התמיכה במתגייסים ובחייבי גיוס, בחתימות רבי עזריאל הילדסהיימר, רבי וואלף אויסטרליץ וחותמים נוספים. אייזנשטאט, שבט תרי"ד [1854]. הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר (תק"ף-תרנ"ט) מגדולי דורו. תלמידם של בעל "ערוך לנר" ושל רבי יצחק ברנייס מהמבורג. בשנים תרי"א-תרכ"ט כיהן כרב באייזנשטאט שבהונגריה העליונה, והקים בה ישיבה ראשונה מסוגה, בה שולבו לימודי חול בשיטת "תורה עם דרך ארץ". בשנת תרכ"ט נתמנה לאב"ד ברלין, שם הקים את "בית המדרש לרבנים" ועמד בראש היהדות האורתודוקסית בגרמניה. הגאון רבי בנימין זאב וואלף אויסטרליץ (נפטר כסלו תרכ"ט 1868), ראב"ד בית הדין באייזנשטאט, חותנו של רבי אהרן פישר תלמיד ה"חתם סופר" וסבו של הגאון רבי שלמה פישר אב"ד קרלסבורג. דף כ-51 ס"מ. כתוב משני צדדיו. מצב בינוני, קרעים בקפלי הדף, וכתמי חלודה.

מכתב מעניין בכתב-ידו וחתימתו של רבי יעקב הלוי ליפשיץ מקובנה. [קובנה, אחרי חודש אדר תרמ"ח]. לקראת שנת השמיטה תרמ"ט, הועלה פתרון הלכתי של מכירת הקרקעות החקלאיים בארץ ישראל לנכרים, באופן שיאפשר עבודה בקרקע בשנת השמיטה. בחודש אדר תרמ"ח חתם הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור, שהיה אז מגדולי דורו, על כתב ההיתר שהובא לפניו, ואשר עליו חתמו רבי ישראל יהושע מקוטנא (בעל "ישועות מלכו"), רבי שמואל מוהליבר מביאליסטוק ורבי שמואל זנוויל קלעפפיש מו"צ בוורשא. הדבר גרר פולמוס והתנגדות מצד רבני הישוב הישן בירושלים ורבנים אחרים באירופה. לאורך שנות השמיטה הבאות חזר הפולמוס והתעורר שוב ושוב, כשהמתירים מסתמכים בין היתר על פסקו של רבי יצחק אלחנן. ר' יעקב ליפשיץ, שהיה עוזרו ומזכירו הנודע של רבי יצחק אלחנן, היה מן המתנגדים הגדולים לתנועת "חובבי ציון", אשר קידמה את ההיתר לטובת חקלאי המושבות החדשות בארץ ישראל. לפנינו מכתב ארוך ולא-ידוע השופך אור על עמדתו ופעילותו של ר"י ליפשיץ בפולמוס זה. המכתב נפתח ללא שם הנמען, ובראשו נכתב "המשך", אך חתום בסופו בחתימתו "יעקב הלוי ליפשיץ". [היתה זו שיטה ידועה לשלוח מכתב ראשון ללא זיהוי הכותב, כאשר הכיל תוכן שהיה עלול ליפול בידים לא רצויות, ולאחר מכן לשלוח מכתב המשך חתום]. ואכן ר"י ליפשיץ פותח את המכתב שלפנינו: "במכתב הארוך העלמתי שמי כי חמירא סכנתא כו'...". המכתב עוסק בפעילותו של ר"י ליפשיץ נגד תנועת "חובבי ציון", ובעיקר נגד הגביר אהרן יהושע שפירא מביאליסטוק (חתנו של רבי הלל בישקא מקיידאן) שתמך כספית ב"חובבי ציון". לקראת סוף המכתב מתייחס ר"י ליפשיץ מפורשות למעורבותו בפולמוס "היתר המכירה", ומספר כיצד ניסה למנוע בכל מחיר מרבי יצחק אלחנן לחתום על כתב ההיתר: "תמול הראני הגאב"ד יחי' [=רבי יצחק אלחנן] המכתבים שהשיג מאה"ק [מארץ הקודש] בעסק השביעית וקראתיו לפניו בניגון וטעמים כראוי, אין פה המקום לבאר להדר"ג עמלי הרב והעצום כמעט במר"נ [במסירות נפש] בעסק השביעית לעצור בעד ההיתר, וכמעט עלתה בידי עצהי"ט [על צד היותר טוב], אפס כי עזרא הכוזב מביאליסטאק בתחבולותיו שצרף אליו את הרה"ג כו' מקוטנא (בטח ישנו ערמה ומזימה, ושגיאה עצומה מצד הקוטנער, כי חתנו ה"ג וואקס נ"י מכירו לעזרא הכוזב מביאליסטאק כראוי ושונאו בתכלית ולא לבו הלך אתו הפעם), ובעזרת הקוטנער הכריע הכף והנפיק היתר מהגאב"ד יחי' דפה, רבות לי לדבר אך בענין הזה ראוי וההכרחי לי להזהר ביותר...". לאחר מכן, משבח ר"י ליפשיץ את ה"קול קורא" שיצא נגד ההיתר (כנראה כרוז רבני ירושלים) ומסיים: "הוא אשר אמרתי כי רק ע"י וועד יקום דבר". דף כתוב משני צדיו, 11X13 ס"מ. מצב טוב.