וְאַיֵּה אני? הוצאת "אמנות", ספריה "גמליאל", פרנקפורט ע"נ מיין (מוסקבה-אודסה), 1922.
סיפור לילדים מאת יהודה שטיינברג. איורים: "חבורת ציירים". [8] דף, 29X21.5 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים בכריכה.

מַעֲשֶׂה בִּזְקֵנָה וּבְדוֹב. הוצאת "אמנות", ספריה "גמליאל", פרנקפורט ע"נ מיין (מוסקבה-אודסה), 1922.
סיפור עממי לילדים, תורגם ועובד בידי שמחה בן ציון. איורים: "חבורת ציירים". [9] דף, 31X22.5 ס"מ. מצב טוב מאד. פגמים קלים בעטיפה.
"...חוברת בעייתית היא 'מעשה בזקנה ובדוב' – אגדה שעובדה בידי ש' בן-ציון וזכתה לביקורת קשה. האגדה נדפסה לראשונה במקראה 'בן-עמי', שהופיעה בארץ זמן קצר אחרי עלייתו של בן-ציון ארצה (1905), וחזרה והופיעה שוב ושוב במשך השנים, כמעט בכל המקראות העבריות. וכך כותב רב זעירא בביקורתו: 'האגדה בזקנה ובדוב בשביל מה היא באה בספר מקרא לילדים עברים? תפקיד האגדות שבחינוך הוא טיפוח הדמיון הבריא... אבל הדמיונות צריכים להיות מאותו עולם שהילד גדל בו. בעולם היהודי דב טורף ילדים? לא אגדת עם עברית היא זאת ולא כללית, כי אם רוסית טיפוסית...'. הציורים בחוברת 'מעשה בזקנה ובדוב' קשים לזיהוי, ואין לנו תשובה ברורה מי צייר אותם. מתוארת בהם זקנה בבגדי איכרה ולראשה מטפחת מוסטת אל מאחורי אוזניה, המעידה שאין היא סתם איכרה אוקראינית אלא יהודייה. הילדים, לעומת זאת, לבושים בבגדי ילדים עירוניים, ולבנים לא תמיד יש אפילו כיסוי ראש. גודל הילדים אינו מציאותי, ובתמונה אחת מצורפים ילדים קטנים מדי לצד ילדים גדולים מדי. יש שילוב של היגיון ואי-גיון באותה תמונה ופה ושם יש אלמנט קומי, והרבה גולמיות...". (מתוך: אילה גורדון, איורים עבריים, מוזיאון נחום גוטמן, תל אביב, [תשס"ה], עמ' 110).

חֲמִשָּׁה עִוְרִים. הוצאת "אמנות", פרנקפורט ע"נ מין-מוסקבה-אודסה, 1922.
משל הודי עממי מעובד בידי טולסטוי, המתרגם אינו ידוע. איורים: "חבורת ציירים" (אולי, יפים חיגר). [10] עמ', 22.5X28.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, קמטים וקרעים קלים.

המלך דוד במערה, אגדה כתובה ביד ח. נ. ביאליק, הציורים של י.[עקב] אפטר. הוצאת "אמנות", פרנקפורט דמיין, 1923.
"מצב-רוח... רומנטי ואקספרסיבי שורה על הספר 'המלך דוד במערה', והאווירה מסתורית וקודרת. ניכרת השפעתם של פרדיננד הודלר (1853-1918) ואפרים ליליין. רוב הדמויות נראות כצלליות על רקע בהיר, והצורות זוויתיות, חדות ומסוגפות, על אף שפע האלמנטים הקישוטיים. שני הבחורים הנכנסים למערה לובשים בגדים כה ססגוניים ודקורטיביים עד כי הם נראים כנשים, ובוודאי שאינם מזכירים תלמידי חכמים יהודים, ואילו המלך הגבוה, על זקנו המסולסל והשופע, מעוצב באופן רומנטי ואידיאלי. סגנון התיאור מבטא לא רק זיקה למוסכמות האר-נובו של ראשית המאה, אלא משתלבים בו גם אלמנטים אקספרסיוניסטיים ממש". (מתוך: אילה גורדון, איורים עבריים – הספר העברי המאויר לילדים, תל אביב, [תשס"ה], עמ' 79). [2], 19, [3] עמ', 18X24.5 ס"מ. מצב טוב.

האניה והָאַרְבָּה, אגדה מאת ר. גוסטפסאן. איורים מאת ד. מיטרוחין. הוצאת "אמנות", ספריה "גמליאל", פרנקפורט ע"נ מיין, מוסקבה-אודסה, [1922 בערך].
סיפור לילדים מאת ריכרד גוסטפסון בתרגום עברי. מלווה איורים צבעוניים מאת דמיטרי מיטרוחין. [6] דף, 27.5 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים, רובם על העטיפה.