מַעֲשֶׂה בִּזְקֵנָה וּבְדוֹב. הוצאת "אמנות", ספריה "גמליאל", פרנקפורט ע"נ מיין (מוסקבה-אודסה), 1922.
סיפור עממי לילדים, תורגם ועובד בידי שמחה בן ציון. איורים: "חבורת ציירים". [9] דף, 31X22.5 ס"מ. מצב טוב מאד. פגמים קלים בעטיפה.
"...חוברת בעייתית היא 'מעשה בזקנה ובדוב' – אגדה שעובדה בידי ש' בן-ציון וזכתה לביקורת קשה. האגדה נדפסה לראשונה במקראה 'בן-עמי', שהופיעה בארץ זמן קצר אחרי עלייתו של בן-ציון ארצה (1905), וחזרה והופיעה שוב ושוב במשך השנים, כמעט בכל המקראות העבריות. וכך כותב רב זעירא בביקורתו: 'האגדה בזקנה ובדוב בשביל מה היא באה בספר מקרא לילדים עברים? תפקיד האגדות שבחינוך הוא טיפוח הדמיון הבריא... אבל הדמיונות צריכים להיות מאותו עולם שהילד גדל בו. בעולם היהודי דב טורף ילדים? לא אגדת עם עברית היא זאת ולא כללית, כי אם רוסית טיפוסית...'. הציורים בחוברת 'מעשה בזקנה ובדוב' קשים לזיהוי, ואין לנו תשובה ברורה מי צייר אותם. מתוארת בהם זקנה בבגדי איכרה ולראשה מטפחת מוסטת אל מאחורי אוזניה, המעידה שאין היא סתם איכרה אוקראינית אלא יהודייה. הילדים, לעומת זאת, לבושים בבגדי ילדים עירוניים, ולבנים לא תמיד יש אפילו כיסוי ראש. גודל הילדים אינו מציאותי, ובתמונה אחת מצורפים ילדים קטנים מדי לצד ילדים גדולים מדי. יש שילוב של היגיון ואי-גיון באותה תמונה ופה ושם יש אלמנט קומי, והרבה גולמיות...". (מתוך: אילה גורדון, איורים עבריים, מוזיאון נחום גוטמן, תל אביב, [תשס"ה], עמ' 110).