סדור שיורי טהרה, נוסח אשכנז. הוצאת ועד העזרה ע"י הרבנות הראשית בלונדון, לונדון, תש"ו 1946.
בדף השער חותמת "תנועת 'תורה ועבודה' במחנות קאראולוס, קפריסין, המזכירות הראשית". בצדה הפנימי של הכריכה הקדמית, רישום-בעלות בעברית וביידיש: "הסיד[ו]ר הזה שייך להחבר ישראל דר-- מהתנוע[ה] מזרחי, מחנה: קמפ' שישים, קפריסין, 15 במאי 1948". בצדה הפנימי של הכריכה האחורית, רשם האסיר רישום-זכרון ארוך בכתב-ידו, הפותח במלים "צו ערינערונג פון מיינען זוין אין דיא לאגערן פון קפריסין..." [מזכרת מתקופתי במחנות בקפריסין] ומספר על חיי הקודש ושמירת הדת במחנה 60, בו היה אסור באותה עת גם רבי לייבל קוטנר, חסיד גור ידוע, שהקים במחנה בית-כנסת ובית-מדרש עם תפלות ושעורי-תורה. [2], 162 עמ', 21.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים רבים. עטיפה פגומה ומנותקת חלקית.

"העתק מדברי התשובה שהגשתי על תלונת יושב-ראש המועצה נגדי", מסמך משפטי מאת עו"ד שמואל תמיר, ממוען לכבוד המועצה המשפטית, ירושלים, מאי 1961.
בראשית 1961, בעת שאדולף אייכמן היה כלוא בישראל, נחקר וחיכה למשפטו, הגיש עוה"ד שמואל תמיר, מי שהיה פרקליטו של מלכיאל גרונוולד במשפט קסטנר, תביעה משפטית אזרחית לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד אייכמן. התביעה הוגשה בשמו של יוסף מנדל, יהודי הונגרי, אחיו של ג'ורג' מנדל-מנטלו. מנטלו היה איש עסקים אמיד שבזכות קשריו הפך לקונסול כבוד של אל סלוודור בשוייץ, וניצל את מעמדו זה להנפיק דרכונים סלוודוריים ליהודים הונגריים רבים והציל בכך את חייהם. בנוסף, עסקו האחים מנדל בנסיונות לשחד בכירים נאציים תמורת שחרור יהודים הונגריים במה שכונה "רכבת המיוחסים" או "רכבת ברגן בלזן", פרשה בה היה מעורב גם קסטנר. תביעתו של מנדל, שהוגשה במרץ 1961, היתה להחזרת רכושה של משפחתו שהוחרם על ידי הנאצים, אולם בידי תמיר הפכה התביעה לכתב-אישום נגד הממסד הפוליטי הישראלי. תמיד ביקש לחקור את אייכמן לשם בירור התביעה, והשופט פנה ליועץ המשפטי לקבלת חוות דעת. בא כוחו של היועץ, שלא היה מעוניין בקיום חקירה של אייכמן בידי גורמים מחוץ לצוות החקירה של משטרת ישראל, ביקש לדחות את מועד הדיון עד להשלמת החקירה בידי המשטרה. תמיר הבין כי ברגע שיתחיל המשפט הפלילי לא יוכל יותר לחקור את אייכמן, וכי עם סיום המשפט יוצא קרוב לוודאי אייכמן להורג. תמיר ביקש מבית המשפט לקיים את הדיון ואת החקירה לפני תחילת המשפט, טען שהנושא של גזל רכושם של יהודי הונגריה לא הוכנס כלל לכתב האישום הפלילי נגד אייכמן, והוא אף לא נחקר בנושא, ורמז כי הסיבות לכך אינן ענייניות.
שר המשפטים דאז התרעם על רמיזה זו של תמיר כלפי מניעי היועץ המשפטי ושולחיו, והגיש נגדו תלונה ל"מועצה המשפטית" בעוון "התנהגות שאינה הולמת את כבוד המקצוע". המסמך שלפנינו הוא תגובתו של תמיר למועצה המשפטית על התלונה שהוגשה נגדו.
בדיון נוסף בתביעה טוען בא כוח היועץ המשפטי כי מנדל מעדיף את ענייניו הכלכליים על פני טובת העם היהודי כולו. ואף טוען כי זימונו של אייכמן לעדות תחבל ביכולתו של אייכמן להכין את עצמו למשפט הפלילי.
תמיר מדגיש את העובדה כי מנדל מבקש 1501 ל"י כשהרכוש שנשדד ממשפחתו שוויו מעל 300,000 פרנקים שוויצריים וטוען כי סירוב המדינה לאפשר את החקירה ונסיונה למנוע את שמיעת התביעה נובע מחששה שמא ספיחים של פרשת קסטנר יעלו שוב על פני השטח, לאור העובדה כי קסטנר ואנשיו היו מעורבים בפרשת "רכבת ברגן בלזן", וכן בשל העובדה שממשלת ישראל נתנה הבטחה לקנצלר הגרמני אדנאואר כי משפט אייכמן לא יגרום להדרדרות ביחסי המדינות, ולא יפתח תיבת פנדורה של מידע לגבי פושעי מלחמה נאציים שעדיין מכהנים בעמדות מפתח בממשל המערב גרמני. לדבריו, חקירת אייכמן על ידי המשטרה היתה "שערוריה מבישה" ולא נעשה כלל נסיון לקבל מאייכמן מידע רב שברשותו לגבי פושעי מלחמה נאציים אחרים, וכן לגבי גורל רכושם של הנספים והניצולים. על פי כתב התביעה שילם הועד למען יהודי הונגריה שהוקם על ידי האחים מנדל 750,000 פרנקים שוויצריים לאייכמן ואנשיו דרך מתווך שוויצרי תמורת שחרור "רכבת המיוחסים", כשבמקביל שילם לו קסטנר סכומי-עתק בכסף ותכשיטים, ללא ידיעתם. 300,000 פרנקים מסכום זה היו מכספו הפרטי של מנדל. מסמך התגובה של תמיר הוא מסמך מרתק ורהוט, כתוב היטב, מתון בניסוחיו ועם זאת נוקב בתכניו. הוא כולל בתוכו כנספחים את התביעה המקורית והבקשה לדיון מוקדם הכוללים יחד 6 עמודים וכן 2 כתבות עיתונאיות התומכות בטיעוניו. 40 עמ', 31.5 ס"מ. מצב טוב. נזקים בעמוד הראשון, ללא פגיעה בטקסט. נזקים קלים בעמוד האחרון, ללא פגיעה בטקסט.