מכתב בכתב ידו, חתימתו וחותמתו של הגאון רבי משה מרדכי עפשטיין, ראש ישיבת חברון כנסת ישראל. ירושלים, שבט תרצ"ג [1933].

נשלח אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי, שכיהן באותה העת כרב קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון, בבקשה לעזרה לשד"ר הישיבה רבי יצחק גרינבלט, שנסע ללונדון עבור הישיבה.
רבי משה מרדכי מתאר במכתבו את המצב הלימודי הגבוה בישיבת חברון: "הנה בטח ידוע להדר"ג רום ערך ישיבתנו הק', כי תל תלפיות היא, אלי'[ה] ינהרו מאפסי ארץ בחורים גדולים ומצוינים, כי בע"ה בה הולכים וגדלים להיות הדור. בה כעת לערך שתי מאות בחורי חמד, הרבה מהם כבר רכשו ידיעה גדולה ורחבה בש"ס ופוסקים. בה הרבה עלוים מצוינים, שוקדים על התורה בשקידה רבה, ומסורים בלב ונפש לתורתנו הק', להעמיק בה, להקשות ולפרק ולחדש ביושר ההגיון, ובע"ה יהיו למאורות גדולים על שמי התורה...".

הגאון רבי משה מרדכי עפשטיין (תרכ"ו-כסלו תרצ"ד), מגדולי ראשי הישיבות וגדולי התורה המפורסמים בדורו. למד בבחרותו בישיבת וולוז'ין. לאחר נישואיו כיהן כראש ישיבת "כנסת ישראל" בסלבודקה מיום היווסדה, ומשנת תר"ע גם כיהן כאב"ד העיר סלבודקה. לאחר מלחמת העולם הראשונה ייסד בליטא רשת תלמודי תורה וישיבות קטנות, עסק בצרכי ציבור והיה ממנהיגי היהדות החרדית בתקופתו. השתתף במסע המפורסם של גדולי הרבנים שנסעו לארה"ב בחורף שנת תרפ"ד, יחד עם ה"דבר אברהם" אב"ד קובנא, רבי מאיר דן פלוצקי אב"ד דווהארט והראי"ה קוק. בשנת תרפ"ה שלח קבוצה מתלמידיו לעלות לארץ ישראל לייסד את סניף הישיבה בחברון. לאחר המאורעות בחודש אב תרפ"ט, עברה הישיבה לירושלים. רבי משה מרדכי עמד בראשות שתי הישיבות בליטא ובארץ ישראל, והנהיגם ברמה. מתורתו נדפסו סדרת הספרים "לבוש מרדכי". מחתניו: הגאון רבי משה פינקל, הגאון רבי יחזקאל סרנא ראש ישיבת "כנסת ישראל – חברון", הגאון רבי יוסף זוסמנוביץ אב"ד סלבודקה ווילקומיר, הגאון רבי אהרן כהן והגאון רבי משה חברוני ראשי ישיבת "כנסת ישראל – חברון".

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 27.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.

המכתב שלפנינו ותצלומו נדפסו בספר "מלך ביפיו", עמ' 265.

דף (2 עמ' כתובים) בכתב ידו של מרן הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ בעל ה"חזון איש" – חידושים בהלכות שחיטה וכסוי הדם ביום טוב. [ארץ ישראל, שנות התר"צ-ת"ש בקירוב].

הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ בעל "חזון איש" (תרל"ט-תשי"ד), גאון ההלכה והמחשבה בדורנו. גדול בתורה וצדיק נסתר, את ספרו הראשון "חזון איש" הוציא בשנת תרע"א בעילום שם, ומאז נקרא שמו על שם ספרו. ברוב צניעותו היה גם רגיל לחתום שמו בראשי תיבות בלבד: "אי"ש". לאחר מלחמת העולם הראשונה בה גלה לרוסיה הלבנה, חזר בשנת תר"פ לליטא והתגורר כמה שנים בווילנא. בשנת תרצ"ג עלה לארץ ישראל, בה הוכר כגדול חכמי התורה ופוסקי ההלכה, ועמד מאחורי תחיית עולם התורה בדורנו. כתב והוציא את עשרות ספרי "חזון איש" שנכתבו בעמל ובעיון רב, כמעט על כל הסוגיות בש"ס.

[1] דף. 23 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרע חסר קטן בראש הדף, עם פגיעה במספור הדף בכותרת.

מכתב ארוך בכתב ידו ובחתימתו של הרב מבריסק הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק. ירושלים, טבת תש"ז [1947].

נשלח ללונדון, אל ידידו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון, בתגובה למכתבו של הרב אברמסקי שרצה לדון עמו בחידושי תורה בסוגיות הש"ס [בענין "טומאת אהל"]:
"ברכה מרובה לכבוד ידי"נ [ידיד נפשי], הגאון הגדול פאה"ד [פאר הדור]... ר' יחזקאל אברמסקי שליט"א רב בלאנדאן... יקרתו הגיעני עם החד"ת [החידושי תורה], והאמת אגיד להדר"ג [להדרת גאונו], כי לא ידעתי מה נסתפק להדר"ג בהם, אנכי נהניתי מאד מכל הדברים חדשים ובלתי חדשים לי, וכמדומני שהדברים ברורים ומחוורים ולא אדע בהם צד ספק וגמגום, לפי עניות דעתי ומיעוט ידיעתי בהענינים האלו...".
הרב מבריסק כותב לו בהמשך הדברים על סיבת התבטלותו הרבה כלפי הדברים ששמע בזמנו מאביו הגר"ח: "גם אצלי פעמים הרבה מזדמן דברים שמסתפקים לי עכשיו, שהיו בעיני מאז כדברים ברורים שאין מה להרהר אודותם כלל, והאמת אגיד להדר"ג, כי במקרה כזה הנני מבכר תמיד את שיקול דעתי מאז בשעה שהייתי קרוב למעיין-החיים והתחממתי כנגד אוּרו של אאמו"ר הגאון החסיד זצוקללה"ה, שכל הסברות היו אז מצורפות ומזוקקות ולא עלתה עליהם חלודה מעולם-מלא של ע"ה [עמי הארצות] המטילים ספקות בסברות יסודיות שכל הענינים תלויים בהם, שאי אפשר להמלט מהם לדאבוני ומהשפעתם".
בסיום המכתב הוא חותם בדברי ברכה: "וברכת כל טוב להדר"ג שליט"א. הנני ידידו מוקירו ומכבדו הדושו"ט [הדורש שלומו וטובתו] תמיד מלו"נ [מלב ונפש], יצחק זאב באאמו"ר הגאון החסיד רשכבה"ג מרן חיים הלוי זצוקללה"ה סאלאווייציק".

הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק (תרמ"ז-תש"ך), בנו של רבינו חיים הלוי (הגר"ח) מבריסק, ונכדו של ה"בית הלוי". עוד בחיי אביו, בגיל צעיר, נחשב לאחד מגדולי הדור המפורסמים. בשנת תרע"ט (בהיותו כבן 32) מונה למלא מקום אבותיו ברבנות העיר בריסק, ובסמכותו התורנית ניהל את ענייני היהדות בעירו ובכל האזור. בימי השואה ניצל עם חלק מילדיו שנמלטו עמו מבריסק לווילנא, ומשם עלו לירושלים בשנת תש"א. סמכותו העצומה הוכרה בכל העולם התורני בארץ ובחו"ל. ספריו: "חידושי מרן רי"ז הלוי", על הרמב"ם ועל התורה. כתבי שמועות חידושיו יצאו לאור בספרי "חידושי הגרי"ז. עד היום מהוה תורתו אבן-יסוד בלימוד המעמיק בישיבות, וביסודות ה"השקפה" וההנהגה של חלקים גדולים מהיהדות החרדית בדורנו. התפרסם לדורות ביראת שמים העצומה שבערה בלבו ובקנאותו לאמת הצרופה.

מקבל המכתב, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), תלמידו המובהק של רבי חיים מבריסק וידיד נפש של בנו הגרי"ז. תקופה קצרה לאחר נישואיו נסע לעיר בריסק לקבל תורה מפי הגר"ח בשנת תר"ע בערך (עפ"י עצת חותנו הגרי"י ירושלימסקי, שהיה תלמיד הגר"ח מתקופת וולוז'ין) והסתופף במחיצתו כארבעה חדשים, ומני אז היה דבוק בתורתו ובדרכיו כל הימים. בתקופת כהונתו כרב בסמילוביץ היה נוסע לפרקי זמן ארוכים אל רבו הגר"ח ששהה אז במינסק, וזכה לברר עמו סוגיות שונות. רבי יחזקאל היה רגיל לומר על דרכו בלימוד של רבו הגר"ח: "רבי חיים ניגש מיד אל הלב של הסוגיא". רבי חיים העריך מאד את חכמתו ותבונתו של תלמידו, ואף פעם כתב לו באיגרת: "והלא אנו ידידים ואוהבים זה את זה" (מלך ביפיו, עמ' 95). באותן תקופות נתקשר הרב אברמסקי בידידות עמוקה עם בן-רבו הגאון רבי יצחק זאב (ר' וועלוול'ה), ועמד עמו כבמשך כחמישים שנה בקשרי ידידות ובמכתבים רבים. בספר "חידושי מרן רי"ז הלוי" נדפסו קטעים מהדיונים וההתכתבויות שלהם בדברי תורה (בחלקם הוזכר גם שמו של הרב אברמסקי). בתקופת מגוריהם בירושלים (לאחר עליית הרב אברמסקי בשנת תשי"א לארץ ישראל) הם היו נפגשים לעתים קרובות כשהם עוסקים יחד בדברי תורה ובסוגיות ציבוריות.

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 22.5 ס"מ. מצב טוב-מאד. סימני קיפול.

מכתב זה צולם ונדפס בספר "מלך ביפיו", ירושלים, תשס"ד, עמ' 94; נדפס גם בספרים: "אגרות מרן רי"ז הלוי", ירושלים תשס"ח, אגרת 123 ; "ילקוט מכתבים - ממרן הגרי"ז מבריסק", ירושלים, תש"ע, אגרת כ.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר ראש ישיבת "עץ חיים". ירושלים, תרצ"ז [1937].
נשלח אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון. מכתב המלצה לתלמידו הנוסע ללונדון, האברך רבי חיים יעקב לוין (בנו של "הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין, וחתן רבי יהודה ליב הלוי לוין מאנגליה): "הנה נוסע בזה למחנו אהובי וחביבי הרב הגאון הנעלה מו"ה חיים יעקב לעווין נ"י, אשר הוא עילוי עצום עוד מימי בחרותו, והוא תלמידי מימי בחרותו בישיבתינו, ואח"כ גרסה נפשו להיות גולה למקום תורה, ונסע לפולין ע"פ עצתי לשארו הגאון הגדול צי"ע [צדיק יסוד עולם] מוהרב"ד שליט"א, ושם עינו לטובה עליו ביחוד ע"פ בקשתי ולמד עמו ביחיד והיה שם שתי שנים, וב"ה שהצליח באופן נפלא וספרו המצויין חיל המקדש יעיד על כוחותיו הגדולים בהעמקה ובסברא ישרה, ונוסף לזה יש לו בקיאות גדולה בש"ס...".
בשולי המכתב מוסיף רבי איסר זלמן כמה שורות, לספר עוד בשבחו של רבי חיים יעקב לוין ואביו הצדיק רבי אריה לוין: "הנני להוסיף שמעת שבא מבית רבו הגאון מוהרב"ד שי' לא זזה ידו ממני, וכל החידושים שהדפיס התיישב עמדי, והוא חביב אצלי כבני, וגם אביו הגאון המצויין בתורתו וצדקתו מוהרא"ל שליט"א הוא אהוב נפשי, ולכן תהי' נא בקשתי זו, לא כמו בקשה בעד אחרים אלא כמבקש בעצמו והנני בטוח שימלא בקשתי".

הגאון רבי איסר זלמן מלצר (תר"ל-תשי"ד), בעל "אבן האזל". מגדולי גאוני ליטא וירושלים. תלמידם של הנצי"ב והגר"ח מבריסק בישיבת וולוז'ין. אב"ד וראש ישיבת סלוצק. עלה לירושלים בשנת תרפ"ד ונתמנה לר"מ ראשי בישיבת "עץ חיים". מראשי מועצת גדולי התורה. חותנו של רבי אהרן קוטלר, ראש ישיבת קלצק ולייקווד (שעמד בראשות "החינוך העצמאי").

נשוא המכתב, הגאון רבי חיים יעקב לוין (תרע"א-תשנ"ז), מרבני ארה"ב וארץ ישראל. אב"ד סיאטל, גרז'י סיטי ופרדס חנה. גאון מופלג וצנוע, שהסתיר דרכיו למרות שהיה מגדולי התורה בדורו. עוד מילדותו התבלט בחריפותו וכשרונותיו הנעלים, בעל תפיסה חדה ומהירה ובעל זכרון מופלא, והיה "ילד השעשועים" של גדולי ירושלים. למד בישיבת "עץ חיים" בירושלים והיה נחשב למובחר שבתלמידי הישיבה. בשנת תרצ"א נסע לחו"ל, ללמוד בישיבת קמניץ אצל הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ (שהיה מורו ורבו של אביו הגה"צ רבי אריה לוין, בעת לימודיו בישיבת הלוסק). בישיבת קמניץ למד יותר משנתיים, שם זכה לחיבה יתירה מראש הישיבה, אשר היה לומד עמו שעות רבות בחברותא ומכין עמו את השיעור היומי. באותה תקופה היה שולח רח"י לאביו מכתבים עם רשימות השיעורים ששמע מרבו הגרב"ד, ובפרט חידושים ששמע "מדברי אדמו"ר רשכבה"ג הגר"ח זצ"ל סולוויצ'יק". עוד בתקופת לימודיו בישיבה בקמניץ החל לכתוב את ספרו הראשון "חיל המקדש" על עניני קדשים, המוזכר במכתב שלפנינו. כשחזר רח"י לארץ ישראל כתב רבו הגאון רבי איסר זלמן מכתב לידידו הגאון רבי ברוך בער ובו הוא מביע התפעלותו מהתעלותו "במשך שנות חסותו תחת כנפיו". בין היתר כתב אז הגרא"ז להגרב"ד: "...נעשה תלמידו המובהק וקבל דרך הלימוד הישר והעמוק. מה אומר לידידי הנני מביע לו מאד רחשי תודתי בעד חנוכו והשפעתו עליו, אשר הרבה מצאתי בו יותר מאשר פללתי. הוא נשתנה לגמרי אשר מקודם היה הצטיינותו רק במהירות וישרות וזכרון, אבל אצל הדר"ג קבל הרבה מדרך העמקה, וראיתי בפנקסו חדושים בסדר קדשים בהעמקה גדולה, וכשדברתי עמו ראיתי כי הוא מלא וגדוש ביסודות של הדר"ג, הנובעים מקודש הקדשים מאדמו"ר גאון ישראל זצוק"ל, וב"ה כי הוא כבר גדול באמת בין בידיעתו הרבה בין בהבנה והעמקה וחידושיו המצויינים, ובעז"ה יהי' לגאון מפורסם..." (ישורון, כרך ל, עמ' תעח).
לאחר נישואיו עם הרבנית שולמית בת הגאון רבי יהודה ליב הלוי לוין מרבני לונדון, התיישב בירושלים ומסר שיעורים בישיבת "עץ חיים" בשנים תרצ"ה-תרצ"ז. בשנת תרצ"ז נסע ללונדון ולאחר תקופה היגר לארה"ב, בה כיהן ברבנות והרבצת תורה בערים סיאטל וגרז'י סיטי. כשנפטר דודו הגרצ"פ פראנק הוצע לו לכהן כרבה של ירושלים, אך הוא סירב בצניעותו. רק בשנת תש"ל חזר לארץ ישראל ונתמנה לרבה של המושבה פרדס חנה. ראה תולדותיו באריכות, במדור הזיכרון לשמו, שנדפס במאסף "ישורון" (כרך ל, ירושלים, תשע"ד, מדור "ויחי יעקב", עמ' קצא-תקלו).

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קמטים וקרעים בשולי הדף, עם פגיעה בטקסט.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יהושע צימבליסט מהוראדנא, שהיה רב וראש ישיבה במינסק. בהמשך הדף מכתב נוסף, בכתב יד וחתימת בנו הגאון רבי שלמה צימבליסט מראשי ישיבת "תפארת צבי". ירושלים, אלול תש"ז [1947].

נשלח ללונדון, אל הבחור ר' מנחם עזרא אברמסקי, בנו הצעיר של הגאון רבי יחזקאל אברמסקי אב"ד סלוצק ולונדון. רבי יהושע עמד בקשר עם משפחת הרב אברמסקי, עוד מתקופת רוסיה הסובייטית, מימי כהונתו כראש הישיבה המחתרתית בביהמ"ד "שואבי מים" במינסק. בניו הגדולים של הרב אברמסקי נשלחו מסלוצק למינסק ללמוד בישיבה זו, והרב אברמסקי אף היה מגיע לפרקים למסור שיעורים בישיבות המחתרתיות במינסק, שעמדו בראשותו של רבי יהושע.
הרב צימבליסט פותח ומסיים את מכתבו בברכת "כתיבה וחתימה טובה". בגוף המכתב הוא מבקש לעזור לו בסיוע כספי "למען כבוד התורה", לטובת רבנים פליטי מינסק והסביבה, שהתיישבו בירושלים. רבי יהושע מוסיף כי קשה עליו הכתיבה, ולכן בנו רבי שלמה ישלים את דבריו, והוא חותם: "המצפה לרחמי שמים וישועתו, ולרפואה שלמה בתוך כח"י [כל חולי ישראל], יהושע מהוראדנא מפליטי מינסק". המכתב שלפנינו נכתב מתוך חולשה גדולה, כחודש ימים לפני פטירתו של רבי יהושע בעשרת ימי תשובה תש"ח.
אחר חתימתו מופיע מכתב השלמת דברי בקשתו מבנו רבי שלמה צימבליסט המתאר את מצבו הבריאותי הרעוע של אביו הישיש, וכי למרות שהרופאים אסרו עליו להתעסק בעניינים ציבוריים, איננו יכול להימנע מלדאוג על כך: "אולם הוא לא ימצא מנוח ולא ישקוט בגלל מצבם החמור של הרבנים הפליטים שהם חיים כאן במצוקה גדולה... ביחוד עגמה נפשו לראות בצרת נפשם של הרבנים הפליטים מעיר מינסק והסביבה, שהם פונים אליו כרגיל כאל אב מסור... ומה מאושר הוא כשיש לו מעט תמיכה לתת להם... אולם מה אומלל הוא ח"ו כשהוא צריך להשיב פניהם ריקם...".

רבי יהושע צימבליסט, הנודע בשם "ר' יהושע'לה הורודנער" (תרכ"ד-תשרי תש"ח), דומ"ץ וראש ישיבה במינסק. נולד בסביבות העיר גרודנה, ולאחר נישואיו עבר לעיר מינסק, שם נודע בגדלותו בתורה, וכיהן בה כמו"צ ודיין מומחה. במשך השנים התמנה לראש הישיבה בבית המדרש "שואבי מים" בעיר. בתפקידו זה כיהן כעשרים שנה, רובם בתקופת רדיפות השלטון הסובייטי ברוסיה. לאחר שנכנסו הבולשביקים למינסק בשנת תר"פ הם הוציאו צו לסגירת הישיבות, המטיל עונשי מאסר והגלייה לסיביר למגידי השיעורים לתלמידי הישיבות. רבי יהושע כינס אסיפה של רבני העיר, בה הוחלט להמשיך במסירות נפש בלימוד התורה ברבים, בישיבה המחתרתית, שפוצלה לכמה בתי מדרשות במינסק, בהם הוא הרביץ תורה יחד עם רעיו: רבי ישראל יהושע ליבוביץ, רבי שלום הורביץ, רבי אריה דרדיק, ורבי שלמה גאבורין. רבי יהושע העמיד אז תלמידים רבים, אשר חיבבוהו והעריכוהו כל ימיהם, כשהם מעלים בהערצה את גודל מסירותו לתלמידיו ואהבתו הכנה לטובתם. לאחר שגברו רדיפות השלטון, נאלץ רבי יהושע להמלט ממינסק, ובשנת תרצ"ג זכה לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בירושלים. למרות חולשתו הרבה לעת זקנתו, התרוצץ יומם וליל לעזור לרבנים הפליטים מרוסיה, והיה מצמצם מלחמו הדל על מנת לעזור לאחרים. לאחר שהוקם ביזמתו הארגון "התאחדות הרבנים פליטי רוסיא", הם העמידוהו בראש הארגון כ"נשיא כבוד". בשנת תש"ט נדפס קובץ לזכרו: "רבי יהושע מהוראדנא – מו"צ ור"מ במינסק-רוסיא", ובשנת תשס"ב נדפס ע"י צאצאיו, במהדורה חדשה עם הוספות.

[1] דף. 28 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים.