Libellus de Judaica confessione sive sabbato afflictionis, מאת יוהאנס פפרקורן. נירנברג, Joann Weyssenburger, [1508]. לטינית.
קונטרס אנטישמי מאויר מאת היהודי המומר יוהנס פפרקורן, השואף לקעקע את היהדות, להגחיך את היהודים, ולהביא להמרת דתם או לגירושם. בקונטרס תיאור של מנהגי היהודים בראש השנה וביום הכיפורים, ובפרט התפילה "אבינו מלכנו", הנאמרת בעשרת ימי תשובה ובתעניות, החושפת, כביכול, את שנאת היהודים כלפי הנוצרים: "...אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ כַּלֵּה כָּל צַר וּמַשְׂטִין מֵעָלֵינוּ / אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ סְתֹם פִּיּוֹת מַשְׂטִינֵנוּ וּמְקַטְרְגֵנוּ...".
בספר ארבעה חיתוכי עץ שונים (אחד מהם מופיע פעמיים, בדף השער ובגוף הקונטרס), הנחשבים לאיורים הראשונים אי פעם של מנהגי היהודים בספר מודפס ("איקונוגרפיה יהודית", עמ' XIII; ראו מטה). לחיתוכי עץ מאוחרים יותר המתארים את מנהגי היהודים, ראו פריט 110 במכירה זו (ספר מנהגים מאויר).

האיורים מציגים את בית הכנסת בראש השנה עם תקיעת שופר; מנהג תשליך; ערב יום הכיפורים עם מנהג תרנגול כפרות, טבילה ואכילה; בית הכנסת ביום הכיפורים עם מלקות וברכת כהנים. בתחתית האיורים של בית הכנסת מופיעה עזרת הנשים. עיניהם של היהודים באיורים מכוסות, על-פי מוטיב ה"אקלזיה וסינגוגה" – ייצוגה של היהדות כאישה קשורת עיניים לצד הנצרות, שעיניה פקוחות, מוטיב נפוץ באמנות הנוצרית של ימי הביניים. בהשראת חיתוכי עץ אלה נוצרו האיורים לספרו הידוע של אנטוניוס מרגריטה "Der gantz Jüdisch Glaub" (אאוגסבורג, 1530).
החיבור נכתב במקור בגרמנית (ונקרא בשם "Ich heyß ain büchlein der iudenpeicht") ופורסם בשנת 1508 בשלוש מהדורות – מהדורה גרמנית ושתי מהדורות לטיניות (אחת בקלן והשנייה בנירנברג). בכל אחת מן המהדורות – המהדורה הגרמנית ושתי המהדורות הלטיניות – הופיעו חיתוכי עץ זהים מבחינת תוכנם אך שונים מעט בצורתם; המהדורה שלפנינו הנה הנדירה מבין השלוש.

יוהאנס פפרקורן (Johannes Pfefferkorn, 1469-1521 בקירוב), יהודי מומר, קצב או מלווה בריבית במקצועו. ייתכן שנכלא באשמת גניבה, ועם שחרורו נטבל לנצרות יחד עם בני משפחתו בעיר קלן. פעל תחת המסדר הדומיניקני בעיר, שימש יועצו של התאולוג הפלמי Jacob van Hoogstraaten ברדיפותיו את היהודים, והיה תומך קולני בשריפת כל הספרים היהודיים למעט התנ"ך. בין השנים 1507-1510 פרסם פפרקורן מספר עלונים חריפים, שיצאו במתקפה חסרת תקדים נגד הספרים היהודיים. העלונים ביקשו לזהות את הספרים היהודיים, ובעיקר את התלמוד, בתור "שורש כל רע", וקראו להפקיעם ולהחרימם לאלתר. בעקבותיהם, פרסם קיסר האימפריה הרומית הקדושה, מקסימיליאן הראשון, צו הקורא להחרמת ספרי היהודים, ופפרקורן עצמו עמד בראש מבצע החרמה בעיר פרנקפורט. ההחרמה עוררה את מחאתם של מספר מלומדים גרמנים, שניסו להגן על ספרי היהודים בטענה שצפונות בהם אמיתות נוצריות, בהם יוהאנס רויכלין, עמו התפלמס. בעקבות מחאת המלומדים, הופסקה לבסוף החרמת הספרים.

[10] דף. 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים וקרעים חסרים קלים. נקבי תילוע משוקמים שיקום מקצועי עם השלמות נייר (נזק קל להדפסה). כריכה חדשה.

תערוכות:
· Europas Juden im Mittelalter, Speyer, Historischen Museum der Pfalz, 2004-2005.
· Only on Paper: Six Centuries of Judaica from the Gross Family Collection, Chicago, Columbia College, 2005.
· The Book of Books: Biblical Canon, Dissemination and its People, Jerusalem, Bible Lands Museum, 2013.
· Questions of Faith: Chatrooms at the Dawn of the Modern Era, Ulm, Museum of the Bible, 2016, p. 106 (illustrated).

לקריאה נוספת:

· Alfred Rubens, "A Jewish Iconography", London: Nonpareil, 1981, p. XIII.

· Diane Wolfthal, "Imaging the Self: Representations of Jewish Ritual in Yiddish Books of Customs", in: Eva Frojmovic, ed., "Imagining the Self, Imagining the Other". Leiden, Boston, and Cologne: Brill, 2002, pp. 189-211.

· Jonathan Adams and Cordelia Heß, eds., "Revealing the Secrets of the Jews: Johannes Pfefferkorn and Christian Writings about Jewish Life and Literature in Early Modern Europe". Berlin and Boston: De Gruyter, 2017 (a detailed bibliography appears at the end of the volume).

· Diarmaid MacCulloch, The Reformation: A History.New York: Penguin, 2004.

הפריט מתואר גם במרכז לאמנות יהודית (CJA), מס' 40671.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, NHB.330.

Écrit par le quel on montre évidemment que dans peu de temps le Commerce sera entièrement detruit dans Avignon, & dans le Comtat, si on n'a recours à à des remedes prompts & efficaces [חיבור שבו אנו מראים בבירור שבתוך זמן קצר ייהרס לחלוטין המסחר באביניון ובקומטט, אם לא ננקוט צעדים מהירים ויעילים]. ללא שם המדפיס ומקום ההוצאה. 1736. צרפתית. נדיר.

חיבור אנטישמי המציג את השפעתם השלילית, כביכול, של היהודים על כלכלת העיר אביניון ורוזנות ונסן (le Comtat Venaissin, מובלעת באזור פרובנס שנמצאה בשליטת האפיפיור). החיבור פורסם בשנת 1736, לאחר גירוש יהודי צרפת במאות ה-14-16, במאמץ לשכנע את האפיפיור קלמנס השנים-עשר לגרש את היהודים שתחת חסותו משטחי הכס הקדוש בפרובנס (אחרונת הקהילות שלא גורשה מצרפת).
"יהודי האפיפיור" (צרפתית: "Juifs du Pape") היה כינוין של קהילות יהודית קטנות באזור פרובנס, שנמצאו תחת חסותו ושליטתו של האפיפיור במשך מאות שנים. הקהילות התקיימו במובלעת של "הכס הקדוש" באזור רוזנות ונסן (המקביל למחוז ווקלוז של ימינו, בדרום-מזרח צרפת), והיו מוגנות מפני צווים שפרסמו מלכי ושליטי צרפת – בהם גם צווי גירוש וגזירות. לאחר גירוש יהודי צפון צרפת (1394), גירוש ספרד (1492) וגירוש היהודים מפרובנס (1501) – הפכה המובלעת לאזור היחיד בשטחי צרפת בה הייתה נוכחות יהודית כלשהי, למשך מאות שנים.
"יהודי האפיפיור" התקיימו במנותק מיתר העולם היהודי, ושימרו מנהגים, נוסחי תפילה ולשון ייחודיים להם. לאורך השנים רוכזו היהודים בארבע גטאות – בערים אביניון, קאוויון, קרפנטרה ולישלוא – שנודעו בשם "ארבע קהילות", או "קהילות קל"א". לאחר המהפכה הצרפתית והרפורמות הנפוליאוניות, עם הענקת חופש התנועה ושוויון הזכויות ליהודי צרפת, הלכו קהילות קל"א ונעלמו, עד שנכחדו כליל בימי השואה.

128 עמ'. 18 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות קלים. קרעים ונקבים בשולי הדפים, פגיעה קלה במספרי העמודים. כריכת עור חדשה.

לקריאה נוספת, ראו: זושא שייקובסקי, "יהודים בארבע הקהילות של הפרובינציה האפיפיורית בדרום צרפת: ביבליוגרפיה של ספרים, חוברות ומסמכים מודפסים מהמאה ה-17 עד תחילת המאה ה-19", "קרית ספר", ל"ב, תשי"ז, 1957, עמ' 206, רשומה 5-6.

"התנועה השבתאית, שרשיה, נפתוליה וספיחיה", טיוטה בכתב-ידו של גרשם שלום. [1942-1945].
טיוטה ארוכה; כתב-היד להקדמה שחיבר גרשם שלום לספרו "שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו", הנחשב לספרו החשוב ביותר. אחד עשר עמודים בכתב-יד, עם תיקונים, עריכות ומחיקות רבות (בהם עמוד שלם שנמחק בקו דק). בשולי הדף הראשון הערה: "נכתב בין 1942-1945 ונאבד ממני כמה שנים, ועל כן לא היה בידי להשתמש בו כהקדמה לספרי".
בין היתר, מציגה ההקדמה סקירה נרחבת של תולדות התנועה השבתאית, ייחודה, נסיבות הופעתה ודעיכתה, מזווית המכונה בהקדמה עצמה "חוק הדיאלקטיקה ההיסטורית". בסגנון צלול ובעמקות יתרה, כותב שלום:
"אין לך טעות גדולה מזו שהאמת פשוטה [...] אמת הנאבקת על אמתותה, אמת שיש בה כדי להעיר ולעורר את הישן במעמקינו ואף להאיר את מחשכינו, במלה אחת: אמת של חיים ואמת הנועדת לצאת לבין החיים – לא לימים רבים תשמור על פשטותה הנאצלת. החיוניות שבה עתידה לפוצץ את פשטותה, ומה שהיה עוד אתמול ושלשום בחינת כדור חלק ואטום, בידוע שיתגלה היום כפקעת של בעיות וסתירות הנוקבות עד התהום. צד הסתר שבאמת הוא גילוי סתירותיה מבפנים ו"לסוד" היסודי והגדול הזה אנו קוראים בלשון חכמי העיון בשם "דיאלקטיקה של האמת" (עמ' 1) (ה"אמת הפשוטה" אותה יוצא שלום לחקור היא "חזון הגאולה והשחרור שחזו נביאי ישראל", כפי שהשתקף בדרכה של התנועה השבתאית מתחילתה במאה ה-17 ועד לגוויעתה הסופית במאה ה-19).

הספר "שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו" ראה אור בשנת 1957, בשני כרכים, ונחשב לתרומתו הגדולה ביותר של גרשם שלום לחקר היהדות. ההקדמה שלפנינו אבדה לשלום בעת הדפסת הספר ולא ראתה אור במשך שנים ארוכות; שלום מצא את ההקדמה שנדפסה רק כעבור שלושים שנים, בשינויים מסוימים, במהדורת 1987.

[10] דף (11 עמודים כתובים, 9 מהם ממוספרים). מצב טוב. פגמים קלים.

Der Judenstaat, Versuch einer modernen Lösung der Judenfrage [מדינת היהודים, ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים], מאת בנימין זאב (תיאודור) הרצל. הוצאת M. Breitenstein, וינה-לייפציג, 1896. גרמנית. מהדורה ראשונה.
מהדורה ראשונה של ספרו המהפכני של הרצל, הפורש לראשונה את חזונו להקמת מדינת יהודית. עותק בעטיפת הנייר המקורית.

86 עמ'. 24 ס"מ בקירוב. מצב טוב. דפים לא חתוכים. קמטים. מעט כתמים. קרעים קלים בשולי מספר דפים. העטיפה עם מספר קרעים חסרים בשוליים ובשדרה – משוקמים שיקום מקצועי, ללא פגיעה בהדפסה. נתון בקופסה מחופת בד אדום, 27X18.5X3 ס"מ בקירוב. עם שתי פתקאות מודפסות במכונת כתיבה (רישום קטלוגי).

פרסום "מדינת היהודים"

ראשיתו של "מדינת היהודים" – ספרה המכונן של התנועה הציונית, בנאום שחיבר בנימין זאב הרצל לקראת פגישה עם בני משפחת רוטשילד בשנת 1895 ("נאום אל הרוטשילדים"). הנאום, 22 עמודים בסך הכל, נשא את קווי מתארה הראשונים של תוכניתו המהפכנית של הרצל, ולאחר כמה גלגולים וגרסאות החליט הרצל להפכו לספר שלם.

הספר נכתב לפי עדותו של הרצל באבחה אחת, בחודשיים של כתיבה בלתי פוסקת, "בהליכה, בעמידה, בשכיבה, ברחוב, בעת האכילה, בלילה כשהדברים עקרו אותי מהשינה". עם גמר העבודה, הציג כתב היד לראשונה את חזונו הגדול – תוכנית מפורטת להקמת מדינה יהודית, שלב אחר שלב, מארגונם הראשוני של יהודי העולם ועד לקביעת החוקה והדגל. על תחושותיו בשעת הכתיבה סיפר הרצל: "אין אני זוכר, שכתבתי דבר-מה בחיי במצב של התרוממות-הרוח, שנמצאתי בו בימי כתבי את ספרי. היינה אומר, כי בשעה שהיה כותב שירים ידועים היה שומע משק כנפי-נשר ממעל לראשו. מעין משק-כנפים כזה האמנתי לשמוע גם אני".

בתחילה לא הסכימה אף הוצאת ספרים להדפיס את הספר. הרצל נדחה בידי המו"לים הקבועים שלו – דונקר והומבלוט (Duncker & Humblot), וכמוהם בידי המו"ל הברלינאי זיגפריד קרונבאך (Siegfried Cronbach), שטען שהאנטישמיות כלה והולכת מן העולם. לבסוף פנה הרצל אל מקס ברייטנשטיין, בעל חנות ספרים קטנה בווינה, והלה הסכים להדפיס את ספרו אף על פי שלא האמין ברעיונותיו ולא נטה אחר הציונות כלל.

בחודש פברואר 1896 ראה "מדינת היהודים" אור במהדורה קטנה בגרמנית, שנשאה גם כותרת משנה: "נסיון לפתרון מודרני של בעיית היהודים". על מנת להבליט את רצינות כוונתו של החיבור, הוסיף הרצל לשמו גם את תוארו האקדמי – ד"ר למשפטים.

מיד עם פרסומו חולל הספר סערה רבתי. מרבית אנשי הציבור, יהודים ולא יהודים, ראו בו דבר הבל, ואחד מעורכי העיתונים היהודיים אף הציע לתרום את מרכבתו כדי להסיע את הרצל לבית המשוגעים. בין מתנגדי הספר נמנו גם המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק וחלוץ העיתונות העברית נחום סוקולוב – לימים מתרגמו הראשון של "אלטנוילנד". "שום אדם בווינה", טען הסופר שטפן צווייג, "לא הושם ללעג כהרצל".

בהתאם לסיכום מוקדם, הדפיס מקס ברייטנשטיין שלוש מהדורות נוספות באותה השנה (שנבדלו מהמהדורה הראשונה רק בשינויים זעירים בעטיפות ובשער), ולאחר מכן לא שב להדפיס את "מדינת היהודים".

למרות תגובותיהם הארסיות של מרבית אנשי הציבור ובעלי הדעה, הצית הספר את דמיונם של המוני קוראים ברחבי אירופה והעולם, ומהדורות נוספות – ביידיש, רוסית, אנגלית ועוד, הופיעו סמוך לאחר צאתה של המהדורה הגרמנית.

אחת המהדורות הראשונות לראות אור הייתה המהדורה העברית בתרגומו של מיכאל (מיכל) ברקוביץ, מזכירו של הרצל, שנדפסה באותה השנה שבה נדפסה המהדורה הגרמנית בהוצאת "תושיה" (בהקדמה למהדורה זו הדגיש ברקוביץ שני 'תיקונים' שמסר לו הרצל בעל פה: "על שני דברים הנני להעיד פה, הנוגעים ביחוד לתרגום העברי... בפרק 'שפת הארץ'... אחרי הוודע לו, כי יש לספרו קוראים עברים... היתה אתו רוח אחרת ויִוָּכַח כי יכול תוכל השפה העברית לחדש נעוריה... בדבר מקום הישוב... חזר מדעתו... וישם פניו רק אל אדמת אבותינו").

לאורך השנים הבאות, עם תנופת המפעל הציוני וכינוסם של הקונגרסים הציוניים הראשונים, התפשט הספר והופיע בלשונות נוספות ואף מעבר לים – בארה"ב, שם החלה להתבסס הציונות כתנועה רבת השפעה. בסך הכל ראו בימי חייו של הרצל 17 מהדורות של "מדינת היהודים", מרביתן בהוצאות קטנות של אלפים בודדים ופעמים רבות בצורת חוברות דקות ושבריריות. לאחר מותו של הרצל נדפסו עשרות מהדורות נוספות (בין היתר בלאדינו, אספרנטו, סרבו-קרואטית, ועוד), והספר נעשה לאחד החיבורים הידועים בתולדות ההיסטוריה היהודית.

ראו:

1. עניין היהודים, ספרי יומן (1895-1904) מאת בנימין זאב הרצל (הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1997-2001, כרך א, עמ' 70).

2. הרצל חייו ופעולותיו, מאת שמואל ליב ציטרון (הוצאת ש. שרברק, וילנה, 1921, עמ' 52).