ספר תוספות בכורים, פירוש על התוספתא, מאת הגאון רבי מנחם נחום מטשאווס. שקלאוו, דפוס צבי הירש בן מאיר הלוי, יצחק בן שמואל זנוויל סג"ל ויצחק בן שמואל, [תקס"ט 1809]. מהדורה ראשונה.
העותק של הרה"ק רבי לוי יצחק שניאורסון (בהרה"ק רבי ברוך שלום בן אדמו"ר ה"צמח צדק"; זקנו של הרבי מליובאוויטש) – בדף השער חתימת-יד קדשו: "לוי יצחק בלא"א הרב מוהר"ר ברוך שלום שי"נ [=שיחיה נצח] שניאורסאהן". חתימתו זו של רבי לוי יצחק היא מתקופת צעירותו, קודם הסתלקות אביו הרה"ק רבי ברוך שלום בשנת תרכ"ט. ככל הידוע לנו, חתימת-ידו זו הינה היחידה ששרדה עד לימינו, ולא ידוע על אף חתימה נוספת שלו (בספריית חב"ד-ליובאוויטש ישנה חותמת-שעווה עם כתובת בעלות חלקית המיוחסת לו: "[לוי י]צחק בה"ר... ר' ברוך של' שניאור[סאהן]").
בדפי המגן רישומי בעלות נוספים: "שייך לה"ה המופלג החסיד י"א חו"ש מהולל ומפואר כמו"ה ברוך במהור"ר אלכסנדר זיסקינד מק"ק יאנאוויטש"; "לכבוד ה"ה הרבני המופלא הוותיק וחסיד חו"נ י"א באמת מוהר"ר חיים ארי' ליב נ"י". חותמת: "משה לויב – אילשאנסקע".

הרה"ק רבי לוי יצחק שניאורסון (תקצ"ד-תרל"ח), בנו בכורו של הרה"ק רבי ברוך שלום שניאורסון, בנו בכורו של האדמו"ר בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש. כיהן בתחילה כרב ומו"ץ בעיירה פאדאבראנקע (פלך מוהילוב), ובסוף ימיו התקבל לרב בעיר בעשינקאוויטש (פלך ויטבסק). לאחר הסתלקות אדמו"ר ה"צמח צדק" (תרכ"ו) היה הרה"ק רבי ברוך שלום היחיד מבין בניו שלא קיבל על עצמו את ההנהגה אלא דבק והתקשר באחיו הצעיר רבי שמואל האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש. כאביו, גם רבי לוי יצחק מפאדאבראנקע התקשר בדודו אדמו"ר המהר"ש, וכך גם בניו וצאצאיו. ברשימות בנו הרב"ש מובאים הנהגות שראה ודברים ששמע רבי לוי יצחק מסביו אדמו"ר ה"צמח צדק" ("רשימות הרב"ש", עמ' לג, ע). שם מסופר גם כיצד ישב פעם וניגן בסעודת שבת אצל דודו אדמו"ר המהר"ש בליובאוויטש: "...אאמו"ר זצללה"ה נ"ע, איך שהי' מנגן ומתפלל גדול בעילוי והפלאה, ושפעם אחת הי' בש"ק בסעודה אצל... אדמו"ר מהר"ש נ"ע זיע"א, וביקש ממנו לנגן בסעודה, ושורר את התפילה 'מלוך על העולם כולו'..." (שם, עמ' קכ).
רבי לוי יצחק מפאדאבראנקע הותיר אחריו שלושה בנים: רבי אברהם, רבי מנחם מענדל מרעפקא ורבי ברוך שניאור זלמן (הרב"ש) – אביו של רבי לוי יצחק שניאורסון אב"ד יקטרינוסלב (דנייפרופטרובסק), אביו של הרבי מליובאוויטש. חיבוריו בתורה והלכה נותרו בכתובים בלבד. מכתב שו"ת ממנו בעניני טריפות נדפס בקובץ "יגדיל תורה" (חוברת ד'; ניו-יורק, תשל"ח, עמ' קפא ואילך).

יש לציין כי רבי לוי יצחק מפאדאבראנקע נפטר בצעירותו והמידע אודותיו חלקי ולא מדויק. בספר "נחלת אבות" לר' לוי אובצינסקי (חלק א', ע' לד) המידע הביוגרפי אודותיו שונה מעט: "הרב הגדול רבי לוי בהרב הצדיק ר' ברוך שלום באדמו"ר בעל הצ"צ – רב מובהק חסידא ופרישא בו"ק הי' רב ומ"ץ בוועליז ואחר זה עזב הרבנות. נפטר בשנת תרל"ב ערך בן ל"ח שנה".

[3], נב, נה-פ דף. 34 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים וסימני עש עם פגיעות בטקסט. הדבקות נייר לחיזוק בשולי כמה דפים. רישומים. חותמת. דפי בטנה מנותקים. כריכה ישנה, פגומה ובלויה; מנותקת חלקית וללא השדרה.

ספר כנסת הגדולה, על טור אבן העזר, מאת רבי חיים בנבנשתי. איזמיר ("אזמיר"), דפוס יונה אשכנזי ודוד חזן, [תצ"א 1731]. מהדורה ראשונה.
העותק של הגאון רבי יחזקאל לנדא אב"ד פראג בעל "נודע ביהודה", עם חתימתו ורישומים מבנו וחתניו.
בדף המגן הקדמי רישום בעלות בכתב-יד בנו של ה"נודע ביהודה": "שייך לכבוד אהובי אדוני אבי מ"ו הגאון המפורסם רבן של כל בני הגולה מו"ה יחזקאל סג"לנדא נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק פראג הבירה". רישום נוסף: "זה הספר שייך להגאון המפור' המאור הגדול רבן של כל בני הגולה נ"י ע"ה פ"ה [=נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק] מו"ה יחזקאל סג"לנדא נ"י, פראג יו' ה' ט' שבט תקמ"ב לפ"ק".
רישומים נוספים בדף זה, בכתב-יד חתנו של ה"נודע ביהודה" – רבי יום טוב וועהלי מפראג. רישום אחד בעברית: "שייך לכבוד חמי אדוני מורי ורבי הגאון המפורס' מופת הדור נר ישראל ע"ה פ"ה מוהר"ר יחזקאל סג"ל לנדא נר"ו אבד"ק פראג, הק' יום טוב בן מו"ה אפרים וועלי, יום ה' י"ג אלול תקמ"בית ל'[פ"ק]". רישום נוסף ממנו בגרמנית, מאותה השנה, עם חתימתו בגרמנית: "Jentoff Ephr. Wehly".
בדף המגן האחורי מספר רישומים בגרמנית המעידים שהספר שייך לרבה הראשי של פראג רבי יחזקאל לנדא. שניים מהם חתומים על ידי Joseph Landau – כפי הנראה, מדובר בחתנו השני של ה"נודע ביהודה" – רבי יוסף לנדא אב"ד פוזנא, המכונה רבי "יוסף הצדיק".
במרכז דף השער, חתימה: "מסעדתך" שהיא השם "יחזקאל" בחילוף אותיות לפי צופן א"ת-ב"ש. כפי הנראה, חתימה זו היא בכתב-ידו של ה"נודע ביהודה".
רישומים נוספים, בראש השער: "מר' הירש שידלוב" (ייתכן שהוא רבי צבי הירש שידלוב, שהוציא לאור את ספרו של אביו רבי אליהו שידלוב, עטרת אלי', בפיורדא תקל"ו); "מספרי הרב הגדול מו"ה יעקב פיסלינג ז"ל, נתון לי ע"י בנו היקר המופלא מו"ה יהודה י"ה, יחיאל מיכל זקש שנת ברכ"ת ד' בהיותי בק"ק פראג" [הרב החוקר ד"ר יחיאל מיכאל זקש, רב בפראג וברלין, נפטר תרכ"ד; רבי יעקב פיסלינג, מחכמי פראג, מוזכר בשו"ת שיבת ציון לרבי שמואל לנדא (סימן טז): "ומחותני הרבני המופלג... מו"ה יעקב פיסלינג יצ"ו העירני בזה..."].

רבינו יחזקאל הלוי לנדא (תע"ד-תקנ"ג), מגדולי עמודי ההוראה שבכל הדורות. מגיל צעיר נודע כאחד מגדולי גאוני דורו. למד 17 שנה ב"קלויז" המפורסם של חכמי ברודי, גדולי דורם, שנודעו לתהילה בלימוד הנגלה והנסתר, בהם רבי חיים צאנזיר ורבי גרשון מקיטוב (גיסו של הבעש"ט). בשנים ההן למד את כתבי האר"י בחברותא עם ר"ח צאנזיר, גדול יושבי ה"קלויז". בברודי גם כיהן כ-10 שנים כאב"ד באחד מארבעת בתי הדין שהיו בה. בשנת תק"ה בערך עבר לכהן ברבנות העיר יאמפלא (Jampol), ובשנת תקי"ד עלה לכהן ברבנות העיר הגדולה פראג.

בשבתו בפראג הקים ישיבה גדולה שבה העמיד אלפי תלמידים, מהם רבים מגדולי אותו הדור (תלמידו הנודע רבי אלעזר פלקלס בעל "תשובה מאהבה", כותב עליו בהספדו: "העמיד כמה אלפים תלמידים בעולם, מהם כמה מאות מורי הוראות בישראל ויושבי כסאות למשפט". עולת החודש השלישי, יז, דף פה ע"א).

שאלות הלכתיות לאלפים נשלחו אליו ממקומות מרוחקים ביותר, ורבות מהן נדפסו בסדרת ספריו "נודע ביהודה". החיד"א בספרו "שם הגדולים" כותב על הספר "נודע ביהודה": "תשובותיו מיוסדות על אדני הפלפול והסברא חריפות ובקיאות, והרביץ תורה בישראל בספריו ותלמידיו... החכם בחכמתו יכיר מספריו כי רב הוא ומופלא מגדולי הדור, גאון עז תהלות ישראל וגדול כבודו...". הנודע ביהודה כותב באחת מתשובותיו, על אחד מחידושיו שחידש: "ולדעתי כיוונתי בזה דבר אמיתי בתורת משה" (אבן העזר, מהדורא תניינא, סימן כג, ב). על תשובה זו כותב בעל ה"חתם סופר" באחת מתשובותיו (ח"ב, אבה"ע, סימן צה): "ודבר אלקים בפיו, אמת".

[2], רכ דף. 30 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני עש רבים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בנייר דבק. חותמות. כריכה חדשה, עם שתי סימניות בד.

מקור: עזבון פרופ' אפרים אלימלך אורבך.

ספר מגן אברהם, פירוש על התוספתא, מאת רבי אברהם אבלי גומבינר (בעל "מגן אברהם" על השולחן ערוך), עם חלק שני מספר לחם הפנים [על שו"ע יורה דעה], מאת רבי משה יקותיאל קויפמן – חתן ה"מגן אברהם". אמשטרדם, דפוס שלמה כ"ץ פרופס, [תצ"ב 1732]. מהדורה ראשונה. שער נפרד לספר לחם הפנים.
העותק של הגאון המקובל רבי נתן אדלר, רבו של ה"חתם סופר".
בדף השער רישום בעלות: "שייך להתורני המופלא הר"ר נתן בהמנוח מהור"ר שמעון אדלר כ"ץ". רישום נוסף (על השוליים הפנימיים של השער): "זה הספר שייך לה"ה האלוף... כמהור"ר נתן... אדלר כ"ץ".
שתי חתימות מבעלים קודמים: "לה' הארץ ומלואה יוסף יוזבל סג"ל מפיורדא" (רבי יוסף יוזבל סג"ל מפיורדא – מחבר "עמק השוה" שנדפס בספר "עמק יהושע", אופיבאך, תפ"ב. חתנו של רבי שמעון סג"ל אב"ד הייצפלד ומדינת ווירצבורג).
בשער השני (של לחם הפנים), חתימה נוספת של רבי יוסף יוזבל סג"ל מפיורדא, מחוקה בהעברת קוים, ולצדה רישום בעלות: "שייך למהורר נתן אדלר כ"ץ".
בדף מז/1 הגהה קצרה בכתב-יד, יתכן שהיא בכתב-ידו של רבי נתן אדלר (ההגהה מסומנת בסימן סֶגול הפוך, כדרכו).

הגאון הקדוש רבי נתן הכהן אדלר (תק"ב-תק"ס), נולד בפרנקפורט דמיין לאביו רבי יעקב שמעון אדלר. גאון בתורה וגדול בחכמת הקבלה. עמד בראשות ישיבה שייסד בביתו בפרנקפורט, והיה רבו המובהק של רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר" – שמזכירו רבות בספריו בענייני הלכה ובענייני תורת הקבלה, וכותב עליו: "רבי המובהק הגאון החסיד המפורסם הנש"ר הגדול" ("נשר" – מליצה על משמעות השם "אדלר"), "מורי הגאון החסיד", "מורי החסיד שבכהונה". סבל רדיפות רבות מאנשי העיר, שאף אסרו עליו לקיים את המנין בבית מדרשו, שהיה מבוסס על מנהגיו המיוחדים עפ"י תורת הקבלה. בשנת תקמ"ב עזב רבי נתן אדלר את פרנקפורט והתיישב בבוסקוביץ שבמורביה. תלמידו רבי משה סופר (בעל ה"חתם סופר") דבק בו והתלווה עמו לבוסקוביץ ושם למד איתו. כשנתיים בלבד שימש רבי נתן אדלר כרב העיר בוסקוביץ, והיו אלה השנים היחידות שבהן שימש ברבנות. בשנת תקמ"ה בערך חזר לביתו ובית מדרשו שבפרנקפורט דמיין.

[2], ס דף. 19.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. מעט בלאי וקרעים. סימני עש במספר דפים, עם פגיעה בטקסט. מספר דפים מנותקים. ללא כריכה.

ספר מרחשת, שו"ת וחידושים מאת הגאון רבי חנוך העניך אייגעש מרבני ווילנא, חלק ראשון, על ענייני אורח חיים ויורה דעה, עם קונטרסים "בענין הזמה" ו"בענין יאוש". בילגורייא, דפוס נטע קרוננברג, תרצ"א [1931]. מהדורה ראשונה.
העותק של מרן הגאון בעל ה"חזון איש" עם הגהות בכתב-ידו. בדפי הספר תשע הגהות למדניות, כולן או חלקן בכתב-ידו של הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ (יתכן שחלק מההגהות נכתבו על ידי אחד מבאי ביתו, או שנכתבו על-ידו בתנוחה המקשה על הכתיבה, כגון בעת שכיבה על המיטה. בכל מקרה, תוכן ונוסח ההגהות אופייניים לדרכי לימודו של מרן ה"חזון איש").

הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ בעל "חזון איש" (תרל"ט-תשי"ד), גאון ההלכה והמחשבה בדורנו. גדול בתורה וצדיק נסתר, את ספרו הראשון "חזון איש" הוציא בשנת תרע"א בעילום שם, ומאז נקרא שמו על שם ספרו. ברוב צניעותו היה גם רגיל לחתום שמו בראשי תיבות בלבד: "אי"ש". לאחר מלחמת העולם הראשונה בה גלה לרוסיה הלבנה, חזר בשנת תר"פ לליטא והתגורר כמה שנים בווילנא. בשנת תרצ"ג עלה לארץ ישראל, בה הוכר כגדול חכמי התורה ופוסקי ההלכה, ועמד מאחורי תחיית עולם התורה בדורנו. כתב והוציא את עשרות ספרי "חזון איש" שנכתבו בעמל ובעיון רב, כמעט על כל הסוגיות בש"ס.
בתקופה בה התגורר ה"חזון איש" בעיר ווילנא, עמד בידידות עמוקה ובקשר רב עם רבני העיר, רבי חיים גרודז'נסקי ורבי חנוך אייגעש בעל ה"מרחשת", שהיו עוסקים עמו בדברי תורה בסוגיות שונות העולות על הפרק, והעריכוהו מאוד. בספר "פאר הדור" לתולדות מרן החזון איש (חלק א, עמ' שמ) מתוארת הפרידה ממרן החזון איש בעת שיצא לדרך לארץ ישראל, במוצאי שבת קודש ז' בתמוז תרצ"ג, כאשר בראש קהל המלווים ברציף הרכבת הווילנאי, עמדו חכמי ווילנא רבי חיים עוזר ורבי חנוך אייגעש בעל ה"מרחשת".

[3], ג-קכד, [1] דף + [2] דף מעטפת מודפסת (קדמית ואחורית). 34 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. כתמים ובלאי. כריכה מקורית (עם שדרה חדשה), עם פגמים קלים.