ספר השגות הרמב"ן על ספר המצות לרמב"ם. קושטא, דפוס דוד ושמואל ן’ נחמיאש, ר"ע [1510]. מהדורה ראשונה.
נדפס ללא שער. בראש הדף הראשון: "השגות של הרמב"ן ז"ל, שהשיג על רבינו משה בר מימון ז"ל במנין המצות".
מהדורה ראשונה של השגות הרמב"ן הנודעות על מנין המצוות של הרמב"ם, וחיבורו ההלכתי הראשון של הרמב"ן שראה אור בדפוס.
חיבור השגות זה של הרמב"ן מבוסס במבנהו על ספר המצוות לרמב"ם, שנדפס אף הוא לראשונה בקושטא, בערך באותן השנים.
בחלקו הראשון של החיבור, משיג הרמב"ן על ארבעה-עשר השורשים שקבע הרמב"ם כבסיס למניין המצוות המופיע בספרו, ובחלקו השני של החיבור מעיר הרמב"ן על מצוות שונות שנמנו על ידי הרמב"ם, או על כאלה שהשמיטן. לאורך החיבור מגן הרמב"ן על מניין המצוות של בעל "הלכות גדולות", עליו חלק הרמב"ם פעמים רבות.
חיבור זה של הרמב"ן נזכר בחיבוריהם של מספר ראשונים בשם "ספר המצות של הרמב"ן ז"ל", אך לאחר שהופיע בדפוס נשתכח שם זה כמעט לגמרי.
קולופון בדף האחרון: "ותשלם המלאכה... על יד המחוקקים... ר' דוד ור' שמואל בנו ן’ נחמיאש... ועל ידם החזיקו אנשים... לזכות את הרבים ובממונם נכנסו בעובי קורת המצוה הגדולה הזאת... והיתה השלמתה בראש חדש תמוז שנת כי ברוך הוא [ר"ע] בקושטנטינה רבתי...".
חותמות (מטושטשות) בדף האחרון: "ה"ק יעקב צבי כ"ץ"; "יעקב צבי כ"ץ אב"ד דק"ק ה. סאבאסלו" – רבי יעקב צבי כ"ץ אב"ד הוידא-סאבאסלו, בעל "לקט הקמח החדש". כיהן ברבנות ה'-סאבאסלו על מקום אביו. רבנות שעברה ארבעה דורות במשפחתם, אביו רבי שמואל כ"ץ אב"ד ה'-סאבאסלו (נפטר תרע"ט), חתן רבי יעקב צבי ווייס-ווייסמאן (נפטר תרמ"ט או תר"ן), שהיה בנו של רבי אברהם וויסמאן אב"ד ה'-סאבאסלו (וחתנו של האדמו"ר הקדוש רבי שמואל פרנקל אב"ד דאראג, בעל "אמרי שפר").
בדפי הספר תיקון והגהה קצרה, משני כותבים.

עותק שלם. [70] דף. 18 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני, דפים אחרונים במצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות (כתמים רבים בדפים האחרונים). בלאי וקמטים. קרעים, בהם קרעים חסרים קטנים בשולי הדפים. סימני עש בדפים האחרונים, עם פגיעה קלה בטקסט. הדבקות נייר בשולי מספר דפים. חיתוך דפים עם פגיעה בטקסט באחד מהדפים. כריכת עור חדשה. נתון בקופסת עור תואמת.

פירוש רש"י על התורה ועל חמש מגילות. ונציה, דפוס דניאל בומברג, רפ"ב [1522].
מהדורה נדירה של פירוש רש"י על התורה וחמש מגילות.
קולופון בדף האחרון: "נדפס על ידי האחים בני ברוך אדיל קינד מפדואה בשם דניאל בומבירגי ובביתו".
חתימה בשער: "מאיר בר אברהם ז"ל בהגנויא" [Haguenau, אלזס], מחוקה בהעברת קו, ותחתיה חתימה נוספת: "הק' שלום זעליגמן שמש" [מנכבדי קהילת פרנקפורט]. רישומים נוספים בשער.
רישום בעלות דף ב: "קניתי לכבוד קוני הק' נתנאל פ"וו [=פוסוויילר Bouxwiller, אלזס] יום ד' ח"י אלול קהל"ת [=תקל"ה]".
בעמוד הריק שמעבר לדף האחרון רישומים מעניינים בענייני הימנעות ממשחקים ומהימורים, בכתיבה אשכנזית עתיקה.
ברישום הראשון, הכותב, "יקותיאל ב"ר מנחם ז"ל", מקבל על עצמו בשבועה להימנע ממשחק לוח (אולי משחק שחמט) במשך כשש שנים: "...ואני הקטון הלכתי בגולה, וגם אין בידי המכשילה, כי לא אהיה חובש, בבית המדרש, רק היה לי לחוק, אים ברעט שפיל [=במשחק לוח] לשחוק, וזאת אשיב אל לבי, לשבע בחיי' דמרי, שלא לשחוק עוד אים ברעט עד שנת של"א...". לאחר חתימת שמו ("כה מעתיר ושואל יקותיאל ב"ר מנחם ז"ל") הוא מוסיף ומקבל על עצמו להימנע מכל סוג של משחק: "והוספתי עליה מלבי כל מיני שחוק עד יום ושנה הנ"ל", ולבסוף מסיים: "נעשה יום ו' פרשת לך לך שכ"ה לפ"ק".
מתחת לרישום זה העתקת קטע המתחיל "בג' מקומות הופיע רוח הקודש בבית דינו של שם...", ומתחתיו רישום נוסף, אף הוא בעניין ההימורים:
"על דשנינו משחק בקוביה מכתו טריה... ועל זה אני נתן בליבי דלא לשחוק בשנה[?] ועל זה נתן לי אחי ג' פשיטי' שטרוסבורגיר ואם אשחוק אני קודם זמני שהוא שנה אתן לו טליר וזה קבלתי עלי... יום ג' י' כסליו של"א לפ"ק".
במשך דורות היו משחקי קלפים ומשחקי הימורים נפוצים באשכנז, וכך גם האנשים שהיו נודרים בכדי להימנע מכך. גם תקנות הקהילות עסקו בכך לעתים. "כי יצר קוביא גדול מאוד לרגילים בו, וכן היה אומר רבינו טוביה, דכל נדר של קוביא עתה יש להתיר, כי השוגים בו אינם יכולים להתאפק ולמשול ברוחם" (הגהת סמ"ג, ל"ת, סוף סימן רמב). וראו עוד: מנהגים דק"ק וורמיישא, לרבי יוזפא שמש, מהדורת מכון ירושלים, ח"א, עמ' רלח-רלט, הערות 10 ו-13.

קמ דף. 25 ס"מ בקירוב. מרבית הדפים במצב טוב-בינוני, דפים ראשונים ואחרונים במצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרע חסר בדף השער (ללא פגיעה בטקסט), וקרעים חסרים בדף השני ובמספר מקומות נוספים, עם פגיעות בטקסט וסימני גירוד של הטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. כריכה ישנה, עם בלאי ופגמים.

מהדורה נדירה במיוחד. במפעל הביבליוגרפיה נרשם טופס חסר דף שער.

מקור: מכירת סות'ביס (Delmonico Collection), ניו יורק, דצמבר 2008, מס' 174.

ספר הנהגת החיים – ליברו אינטיטולאדו ריגימיינטו דילה וידה, חיבור מוסרי בשפת הלאדינו, "אשר חבר החכם השלם הכולל כמהר"ר משה אלמושנינו נר"ו", עם חבור על פשר החלומות "אשר חבר המחבר עצמו לדרישת השר המאושר האדון דון יוסף נשיא...". [שאלוניקי], דפוס יוסף בן יצחק יעב"ץ, אלול שכ"ד [1564]. מהדורה יחידה. לאדינו.
ככל הנראה, לפנינו החיבור המקורי הראשון שנדפס בשפת הלאדינו – שפתם של יהודי ספרד, שנפוצה לאחר הגירוש בקהילות יוצאי ספרד בארצות המזרח. ספר מוסר ואגדה, עצות וחכמת חיים. הספר נכתב כולו בשפת הלאדינו, עם הקדמה ומפתחות מפורטים בעברית. החיבור מחולק לשלושה חלקים, כפי שכותב המחבר בהקדמתו. החלק הראשון: "ההנהגה הנאותה... באכילה ובשתיה, בשינה... בשכיבה ובקימה, בהליכה ובישיבה, בדבור ובשתיקה...". החלק השני על עשר המדות המוסריות (של אריסטו): "הגבורה וההסתפקות והנדיבות ומעלת השוע... גדולת הלב ומעלת אהבת הכבוד והסבלנות, ומעלת המשמח בדבורו, ומעלת השמח בהתחברות ומעלת האמת". החלק השלישי דן על "הצדק ומעלת האהבה... החכמה והשכל, והתבונה והמלאכה".
חלק מנוסח השער, ההקדמה והמפתחות נדפסו בעברית. ראשי הפרקים והעניינים נדפסו בצדי העמודים בעברית. בסוף הספר נדפס "ביאור המלות הזרות" – מילון לאדינו-עברית.
מהדורה נוספת של הספר, בספרדית, נדפסה באמשטרדם שנים רבות מאוחר יותר, בשנת תפ"ט (1729).

רבי משה אלמושנינו (רע"ו בקירוב-ש"מ). רב גאון ומופלא, מחכמי שאלוניקי במאה ה-16. פוסק, דרשן ופילוסוף, למד גם מדע ורפואה ושלט במספר שפות. בעל "תורת משה", "תפילה למשה" ו"ידי משה". כן חבר פירוש על פירושו של אבן עזרא ועל רש"י, כתב חידושים, שיטות בש"ס, ועוד. כפי שכתב בהקדמתו, את הספר שלפנינו כתב לבקשת בן אחותו, שהפציר בו לכתוב את דבריו "בלשון לועזי", על אף שהדבר היה קשה בעיניו מחמת אהבתו את לשון הקודש. כפי הנראה, זוהי גם הפעם הראשונה שנתחבר מילון עברי לשפת הלאדינו, כפי שעשה המחבר בסוף ספרו "למען ירוץ הקורא בו".
רישומים בכתב-יד בדף השער ובדפים נוספים (בדף האחרון: "שלמה בכמוהר"ר ישעיה...").

עותק שלם, כולל הדפים האחרונים עם "ביאור המלות", שלעתים חסרים. קסד, [4] דף. דפים קמא-קמד נכרכו שלא במקומם, לאחר דף קנו. 20 ס"מ בקירוב. מצב משתנה בין הדפים, מרבית הדפים במצב טוב-בינוני, דפים ראשונים ואחרונים במצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. קרעים חסרים גדולים בשולי דף השער, בשוליים הפנימיים של הדף השני, ובשולי ארבעת הדפים האחרונים, עם פגיעות קלות בטקסט משני צדי דף השער ובחלק מהדפים האחרונים, משוקמים במילוי נייר (יתכן ודפים אלו הושלמו מעותק אחר). כריכה חדשה, עם סימני עש ופגמים קלים.

ספר מנהגים, מאת רבי שמעון הלוי גינצבורג. ונציה, דפוס זואן דגארה, שנ"ג [1593]. יידיש בשילוב עברית. מהדורה שנייה של הספר, והמהדורה המאוירת הראשונה – בה נדפסו עשרות איורים בחיתוכי עץ נאים, המלווים את הטקסט. עותק נאה.
במרכז דף השער מופיע איור של דמות בעלת כנפיים האוחזת מגן ובתוכו כד. בצדדים מופיע הכיתוב: "שמעון לוי גונצבורג", שמו של מחבר הספר.
ספר מנהגים ביידיש נדפס לראשונה בוונציה בשנת ש"נ (1589). המהדורה הראשונה נדפסה ללא איורים, ובשנת שנ"ג, נדפסה המהדורה שלפנינו, בה נוספו 32 איורים בחיתוכי עץ נאים לאורך הספר. איורים אלו מקוריים למהדורה זו, והוכנו במיוחד עבורה (26 איורים שונים – ששה מהם מופיעים פעמיים).
האיורים שלפנינו התקבלו והפכו לחלק אינטגרלי מצורתו של ספר המנהגים במהדורות הבאות. הם הפכו למפורסמים ומוכרים, ונעשה בהם שימוש רב לאורך המאות ה-17 וה-18 גם בספרים אחרים, כמו הגדות של פסח, סדר ברכת המזון, וספרים שונים נוספים שנדפסו ביידיש.
האיורים הייחודיים שופכים אור על אורחות חייהם ומנהגיהם של יהודי התקופה, ומשמשים מקור חשוב לחוקרי התקופה; בין המנהגים המתוארים באיורים: אישה מדליקה נרות ב"שבת לאמפ", קידוש הלבנה, בדיקת חמץ, אפיית המצות לפסח, תספורת בל"ג בעומר, מעמד הר סיני וקבלת התורה, אמירת הקינות בתשעה באב, תקיעת השופר בחודש אלול ובראש השנה, דרשת הרב בשבת הגדול ובשבת תשובה, מנהג הכפרות בערב יום כיפור, חלוקת דברי מתיקה לילדים בשמחת תורה, הדלקת נרות חנוכה, חופה, ברית מילה, לוייה, ועוד.
חוקרים התלבטו אם האיורים הוכנו על ידי אמן יהודי או גוי. יש לציין כי באיור של הדלקת נרות חנוכה מופיעה חנוכייה בת שבעה קנים (כמו זו ששימשה בבית המקדש), ולא שמונה או תשעה קנים, הנצרכים להדלקת הנרות בחנוכה. טעות שלכאורה לא הייתה נעשית בידי אמן יהודי (ראו: Wolfthal, עמ' 95-96; הפנייה מלאה להלן).
בנוסף לאיורים המקוריים הנ"ל, מופיעים בספר גם 12 איורים קטנים של עבודות השדה והמזלות לפי חודשי השנה. איורים אלו הופיעו כבר בהגדה של פסח שראתה אור במנטובה בשנת שכ"ח.
רובו של הספר נדפס ביידיש, בגופן אשכנזי, שלימים נקרא "אותיות צו"ר" [צאינה וראינה] על שם השימוש הרב שנעשה בו בהדפסות חוזרות ונשנות של ספר זה.
הספר נדפס עבור יהודים דוברי יידיש באירופה (בדף השער: "אין אשכנז... אך וועלש לנד, פולן, פיהם, מערהרן" [=באשכנז... גם איטליה, פולין, בוהמיה, מורביה]), בעיקר להמון העם שלא הבין היטב את לשון הקודש, ושימש כמדריך עממי למנהגי מעגל השנה ומעגל החיים, בבית הכנסת ובבית. הספר נחל הצלחה מרובה והיה מאוד פופולרי: הוא נדפס בכ-50 מהדורות במשך כ-200 שנה (אף המהדורה שלפנינו יצאה לאור שלוש שנים בלבד לאחר המהדורה הראשונה).
בנוסף לאיורים שהתחדשו במהדורה שלפנינו, הוסיף בה המחבר גם תוכן חדש שלא הופיע במהדורה הראשונה. בדף השער נדפס: "מנהגים – ויל הויפשר דען דיא ערשטן זיין גיוועזן" [=מנהגים – יפים בהרבה מהראשונים].
בסוף דף פ נדפסו דברי סיום מאת המחבר: "...דז ביט דער שרייבר שמעון לוי גונצבורג" [=כך מבקש הכותב שמעון לוי גינצבורג].

ה, ח-פ, [10] דף. חסרים דפים ו-ז (בדפים אלו לא נדפסו איורים). 19 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים חסרים בשוליים הפנימיים של דף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות קלות בטקסט ובאחד האיורים, משוקמים במילוי נייר ובהדבקה. נקבי עש בדפים האחרונים. חיתוך דפים עם פגיעות בחלקם התחתון של חלק מדפי הלוח. סימונים ורישומים בגוף הטקסט במספר מקומות (בשולי מספר דפים רישומים עם מראי מקומות בלטינית לפסוקים המופיעים בספר). חתימה קצוצה בשולי דף ח/2: "בריינה בת שמו---". כריכת עור חדשה.

[8] דף בסוף הספר, עם "לוח אויף זיבנציג יארן" (לוח לשבעים שנה) – לוח ראשי חודשים ומועדים, מולדות ותקופות, לשנים שנ"ד-תכ"ד (1593-1664).
בעותק שלפנינו מופיעים בסוף הספר [2] דפים נוספים, ובהם שיר לכלה ("איין כלה ליד"), מאת רבי יעקב אולמא. מספור הקונטרסים בדפים אלו (כג) מתאים למספור של ספר המנהגים (המסתיים בקונטרס כב). כפי הנראה הופץ השיר גם בנפרד (בספריית הבודליאנה מופיע השיר כיחידה נפרדת, ובספריית הסמינר בניו יורק השיר כרוך בסוף ספר המנהגים).

לפנינו מהדורה נדירה במיוחד, ממנה ידועים עותקים בודדים בעולם. העותקים הידועים לנו: שני עותקים באוסף רבי דוד אופנהיים בספריית הבודליאנה באוקספורד, אחד מהם שלם; עותק אחד בספריית הסמינר בניו יורק (JTS) – בו חסרים 8 דפים הראשונים (הוצג בתערוכה, ראו: Precious Possessions: Treasures from the Library of the Jewish Theological Seminary, New York, 2001, p. 63, no. 44); עותק אחד בספרייה המלכותית של דנמרק בקופנהגן – בו חסרים 20 דפים לאורך הספר; עותק אחד באוסף משפחת גרוס בתל אביב – בו חסרים 22 דפים לאורך הספר (כולל 9 דפים הראשונים).
לא קיים באוסף הספרייה הלאומית.

ספרות:
1. ח' שמרוק, דפוסי יידיש באיטליה, איטליה, ג, א-ב, תשמ"ב, עמ' קנג-קנו, מס' 19, 20.
2. ח' שמרוק, האיורים מן המנהגים ביידיש, ויניציאה שנ"ג, בהדפסות חוזרות בדפוסי פראג במאה ה-17; בתוך: Studies in Bibliography and Booklore , טו, 1984, עמ' 31-52.
3. di aUniversit'Chava Turniansky, Erika Timm, Claudia Rosenzweig (eds.), Yiddish in Italia, Milan: Associazione italiana Amici dell Gerusalemme, 2003, p. 83 no. 41.
4. Diane Wolfthal, Picturing Yiddish: Gender, Identity, and Memory in the Illustrated Yiddish Books of Renaissance Italy. Leiden-Boston: Brill, 2004, pp. 85-154.
5. יצחק יודלוב, דגלי מדפיסים, ירושלים, תשס"ב, 2001. עמ' 36-40.

מחזור כמנהג ק"ק אשכנזים [באיטליה], עם פירוש הדרת קודש, חלק שני, סליחות ותפילות לימים נוראים ומועדי חודש תשרי. ונציה, דפוס זאן בראגדין על ידי זאן דגארה, [ש"ס 1600].
בכרך מאות רבות של הגהות בכתיבה איטלקית, עם פירושים מקוריים, השגות על פירוש הדרת קודש ומשא ומתן בדבריו, הגהות ותיקוני נוסח, הוראות והנהגות תפילה, בהיקף של חיבור שלם, על המחזור לימים נוראים ולמועדי חודש תשרי.
הכותב זוהה על ידינו כרבי אברהם סגרי אב"ד קאסאלי, מגדולי חכמי איטליה במאה ה-18. במספר מקומות נזכרים רבותיו, רבי גבריאל פונטרימולי ורבי יהודה בריאל (לדוגמה, דף יג/2: "מוהרר גפ"ן אמ' לי..."; דף פט/1: "נאמ' לי משם מ"ר הר"ר גפ"ן..."; דף רכ/2: "ומ"ר גפ"ן תרץ דמה שאמרו..."; דף קנג/1: "א"ר גפ"ן כי מה ששינה כאן..."; דף עט/1: "ומהררי"ב נר"ו פי'..." [=רבי יהודה בריאל]; דף קל/2: "מוהררי"ב אמר שצ"ל...").
בחלק מהמקומות מתקן רבי אברהם בגוף התפילות או הפיוטים, לעתים על פי נוסח מוגה שהיה בידו ולעתים על פי סברתו. כך לדוגמה מחק והוסיף מילים בתפילה לשליח ציבור "הנני העני ממעש" (בדף נה/1; בראשה כתב: "ואני הצעיר תקנתי עמ[ו]דיה כאשר תראה ולע"ד נכון הוא כזה"). במספר מקומות משתמש בביטוי "אי איישר חילי", בכותבו שלדעתו יש לשנות או לתקן במקום זה.
במקומות רבים משיג או חולק על דברי המפרש. כמו כן, כותב פירושים רבים משלו על התפילות והפיוטים. במספר מקומות מביא מדברי האר"י וענייני קבלה אחרים.
במקומות רבים מפנה לחידושים שכתב במקום אחר (לדוגמה, דף עב/2: "ועיין בחידושי על המשניות..."; שם: "ומה שכתבתי במאמרי עין ישראל בפירושי"; דף קצא/1: "וכמו שכתבתי בחידושי יעו"ש"). במספר מקומות מפנה דברים שכתב "בשו"ת אשר לי", בנושאים שונים (בדף נב/1 דן באריכות בעניין אמירת "זכרנו לחיים", ומפנה מספר פעמים ל"שו"ת שלי". מספר טיוטות בכתב-ידו של התשובה המדוברת, עם תוכן מקביל לזה שנמצא לפנינו, נמצאות בכת"י ספריית המדינה במוסקבה, Ms. Guenzburg 528).

רבי אברהם סגרי, מגדולי חכמי איטליה בראשית המאה ה-18, פוסק ומקובל. אב"ד ומ"ץ בקאסאלי [חתום לעתים גם בראשי התיבות: אס"י = אברהם סגרי]. תלמידם של רבי גבריאל פונטרימולי ורבי יהודה בריאל. נשא ונתן בקבלה עם גדולי המקובלים באיטליה בדורו; רמ"ש גירונדי כותב עליו: "כמוהר"ר אברהם סגרי היה מקובל וחסיד נושא ונותן בחכמת האמת עם תלמיד הגאון הרמ"ז... כמוהר"ר גור אריה פינצי ממנטובה וכמוהר"ר בנימין הכהן מריגייו והמקובל מוהר"ר יוסף אירגאס מליוורנו..." (תולדות גדולי ישראל, עמ' 4).
רבי אברהם היה מעורב בפולמוס על רמח"ל, כאשר נתבקש בשנת ת"צ לתהות על קנקנו; והיה מן המחרימים והלוחמים בשבתאי נחמיה חיון. מהר"ם חאגיז, שפנה אל רבי שמשון מורפורגו בעניין רמח"ל, מכנה את רבי אברהם סגרי: "הרב הגדול המושלם במעלות האב"ד נ"י עמוד הימיני דמטמרן ליה גלין [=שהנסתרות גלויות לו]...".
רבי אברהם היה ידידו, ויש אומרים אף רבו, של רבי יצחק למפרונטי. השניים למדו יחד אצל רבי יהודה בריאל במנטובה. נמנה על המסכימים בשנת תק"י על ספרו "פחד יצחק". בספר זה הובאו גם מתשובותיו בהלכה. תשובות נוספות משלו נדפסו בספרי חכמי דורו. חיבורים רבים ממנו נותרו בכתב-יד. במחזור האשכנזי "שער בת רבים" (חלק ב, ונציה, תע"ב-תע"ה) נדפסה בקשה "לזמן המגפה" מאת רבי אברהם סגרי.
רישום משפחתי מעבר לדף השער על פטירת "אבא מורי יוסף ברוך פואה", ועל פטירת "אמי מורתי בילא מהכהנים", ועל פטירת "הקצין גיסי יאושע פואה" בשנת תקצ"ז, בחתימת "אברהם פואה". בראש השער חתימות (באותיות לטיניות): "S.D.F. ".

שטו דף. 31 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים ובלאי במספר דפים, חלקם עם פגיעה בטקסט, חלקם משוקמים בהדבקת נייר. חלק מההגהות קצוצות מעט. כריכה ישנה, עם שדרת עור.

מקור: אוסף הרב פרופ' אליה שמואל הרטום