כתב-יד, ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב. [תימן], ב'נ"ה-ב'נ"ו לשטרות [=תק"ד-תק"ה 1745].

כתיבה תימנית. העתקה מלאה של ספר מנורת המאור ממהדורת ונציה ש"ד (כולל נוסח השער והקולופון). בראש כתב-היד הפיוט "ברכי נפשי את ה' ברכי איומה", ועמוד מפתחות (חלקי) לספר, ואחריהם כפולת עמודים עם איורי המשכן והמקדש וכליהם, מעוטרים בדיו אדומה. בעמוד הבא מופיע מזמור סז בתהלים ("למנצח בנגינות") בצורת מנורה, ולאחר מכן מתחילה העתקת החיבור. לאחר ההקדמה, בראש "הנר הראשון", רישום על תאריך תחילת ההעתקה: "ותהי התחלת מלאכת הקדש לחדש תמוז... שנת בנ"ה בניתי בית זבול לך..." [ב'נ"ה לשטרות, תק"ד ליצירה]. בדף קנח, בסוף "הנר השלישי" קולופון סיום: "נבצע זה הספר ביום ראשון לחדש שבט שנת ב'רוך נ'ותן התורה ו'בוחר בנביאים" [ב'נ"ו לשטרות, תק"ה ליצירה].

בסוף כתב-היד הוסיף המעתיק קטע מ"שערי אורה" ושני קטעים מספר תחכמוני לאלחריזי.
בעמוד הריק שלפני האיורים בראש כתב-היד, רישום בעלות: "...אני סעדיה בן מ"ו דאויד אבן מ"ו שלמה אל דמרמרי יצ"ו...". בראש דף א/1, רישום על קניית כתב-היד: "קנה יוסף ן' מוסי אלמהדמי... מן דאוד ן' סעיד אלצארם הזה אלמנורה בקרשין פראנצי... היום ב' ו' אדר ב'קי"א [=תק"ס 1800] אברהם בן מ"ו אהרן יצ"ו". רישום בעלות נוסף בדף יב/1.

ספר מנורת המאור התקבל באופן מיוחד אצל יהודי תימן, המכנים אותו בקיצור "מנורה". יהודי תימן נהגו לקרוא בספר בכל שבת ומועד בבית הכנסת, לפני אמירת "עלינו לשבח". על מנהג זה כותב המהרי"ץ (בתכלאל שלו): "וכבר נהגו העולם אחר פיטום הקטורת לשנות פרק אחד מפרקי מנורת המאור שחיבר מרנא הגאון מהר"י אבוהב ז"ל ללמד דעת לעם מוסריו הנעימים...". מנהג זה נשמר עד ימינו אצל בני תימן.

[5], קכג, [1], קכב-קלא, [1], קלד-שח, [1] דף (מספור דפים משובש מעט). 22 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים, בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים וכהים בחלק מהדפים. בלאי וקרעים. סימני עש וקרעים חסרים במספר דפים, עם פגיעה בטקסט (בעמודי האיורים שיקומים במילוי נייר והדבקה). כריכת עור מקורית, פגומה ובלויה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, YM.011.070.

כתב-יד, ביאורים קבליים על התפילה – קטעים מספר אור זרוע לרבי דוד בן יהודה החסיד ומפירוש המיוחס לרבי יוסף אבן ציאח – העתקה בכתב-ידו של רבינו יחיא ב"ר יוסף צאלח – המהרי"ץ. [תימן, המאה ה-18].

העתקה בכתיבת ידו האופיינית של המהרי"ץ. בעמוד שלפני השער מופיע רישום בעלות של נין המהרי"ץ: "בחלק יוסף ן' חכם ן' מ"ו אב'[רהם] צאלח זצוק"ל".

בעמוד הראשון שער מאויר נאה, עם ייחוס ה"ביאור תפילה" שבכתב-היד למקובל רבי יוסף אבן ציאח, מחכמי ירושלים ודמשק במאה ה-16: "זה הספר... ביאור תפלה... להרב המובהק האלהי... כה"ר יוסף ן' כה"ר אברהם ציאח נע"ג... איתן מושבו בעיר צפת... והוא אשר תיכן ויסד ס' אבן השהם...". בהמשך נוסח השער מופיע ציון המקור שממנו הועתק כתב-היד שלפנינו: "וזה הספר כאן נמצא וכאן היה בגנזי וסתרי המלך של"ם ראש גלותינו הישיש הנכבד כהרשב"א כ"ץ עראקי נר"ו בכתיבת טהרת יד הקדש הרב המחבר זת"ל...". המהרי"ץ כותב כי מאחר וכתב-היד הנ"ל החל להיקרע ולהימחק התבקש להעתיקו: "ויען כי מרוב ימים התחיל הספר הקדוש הזה לימחק ולהקרע ואין בעולם בלתי גוית האר"י הזה ואין חליפי קדשו בכן אזר כגבר חלצינו אדונינו... כהרשב"א הנז"ל וצוה לי אני עבדו... לכתוב...". המהרי"ץ לא חתם את שמו. כמו כן, ההעתקה שלפנינו חלקית, היא נפסקה לאחר כמה דפים בלבד ולא הושלמה.

ההעתקה שלפנינו כוללת למעשה קטעים משני ביאורים קבליים על התפילה, האחד – הספר אור זרוע לרבי דוד בן יהודה החסיד, והשני – ביאור נוסף אנונימי. כתב-היד שעמד לפני המהרי"ץ וממנו העתיק את כתב-היד שלפנינו ידוע לנו כיום. זהו כת"י הספריה הלאומית בירושלים Ms. Yah. Heb. 94, שהועתק בירושלים שנת רע"ח עבור רבי יוסף אבן ציאח, בידי אהרן בן עזוז (סופר הקהל בירושלים), ומאוחר יותר הגיע לתימן (מעניין לציין כי בראש כתב היד מופיעה חתימה של נכד המהרי"ץ). בכתב-יד זה מופיעים שני הביאורים ללא ציון מחברם. בנוסף, העתיק שם הסופר הנ"ל בראש ביאור התפילה גם שיר מאת רבי יוסף אבן ציאח לכבוד הספר. שיר זה העתיק המהרי"ץ גם בכתב-היד שלפנינו.
כאמור, הביאור האחד הוא "אור זרוע" לרבי דוד בן יהודה חסיד, שכן הוא ידוע לנו מכתבי-יד אחרים, אך מחברו של הביאור השני לא ברור מתוך כתב-היד. לאחרונה טען י' רצהבי, על פי כמה נימוקים, כי מחבר הביאור השני הוא רבי יוסף אבן ציאח עצמו (ראו בהרחבה: רצהבי, "'ביאור תפילה' – חיבור ר' יוסף ציאח(?)", קרית ספר, מוסף לכרך סח [תשנ"ח], עמ' 282-279. וראו גם: דותן ארד, "לדמותו של בעל הלכה מוסתערבי במאה השש-עשרה: ר' יוסף ן' ציאח", שלם; מחקרים בתולדות ארץ-ישראל ויישובה היהודי ח [תשסט], עמ' 141). במאמרו מזכיר רצהבי את העתקת המהרי"ץ שלפנינו ומצטט מנוסח השער, בו מייחס המהרי"ץ את החיבור לרבי יוסף אבן ציאח.

"הרשב"א כ"ץ עראקי" המוזכר כאן בדברי המהרי"ץ הוא נשיא קהילת צנעא רבי שלום עראקי, המכונה אלאוסטה (נפטר תק"מ), שהקים בצנעא את בית הכנסת הנודע המכונה על שמו ("בית אלאוסטה"), ומינה בו כרב את רבי דוד משרקי, רבו של המהרי"ץ. רבי שלום עראקי ידוע כמי שפעל בתימן לקבלה של פסיקת ההלכה על פי השולחן ערוך ושל נוסח התפילה הספרדי (השאמי), כנגד מנהגי תימן. במגמה זו הלך גם רבי דוד משרקי, אך תלמידו המהרי"ץ שבתחילה תמך אף הוא בדרך זו, חזר בו מאוחר יותר ופעל להגן על הנוסח והמנהג התימנים ולשמר אותם. כחלק ממלחמתו זו ערך את סידור התפילה לפי מנהג ונוסח תימן וכתב את הפירוש "עץ חיים" על הסידור. בפירושו זה מביא המהרי"ץ את דברי רבי יוסף אבן ציאח כמה וכמה פעמים, כשהוא מכנה אותו "רי"ץ" או "מהרי"ץ", ולמעשה הוא מחכמי ישראל הבודדים שעסקו בדברי רבי יוסף אבן ציאח והביאו בשמו דברים, שכן רוב כתביו לא נדפסו.

כאמור, ההעתקה שלפנינו נפסקה בתחילתה. היא כוללת רק את הדפים הראשונים של החיבור. בראש כתב-היד מופיע קטע הפתיחה מהחיבור "אור זרוע" (עם פירוש משנת "אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם" והנהגות למתפלל). לאחר מכן העתיק המהרי"ץ את שירו של רבי יוסף אבן ציאח (המתחיל: לשכלי אשנן / וצורי אחנן"), ולאחר מכן החל להעתיק את שני הפירושים, מסודרים בעמודות זה מול זה, כשבמרכז מופיע נוסח התפילה. לפנינו מופיעות רק ברכות השחר עם הפירושים עליהן, וההעתקה נקטעת לקראת סופן.
לא ברור מדוע הפסיק המהרי"ץ את ההעתקה. רצהבי (שם) כותב: "יש להניח כי הנשיא חזר בו, ואולי העדיף להעתיק חיבור אחר, שנצרך לו יותר...". השערה אחרת שהועלתה היתה שהנשיא רבי שלום עראקי – המכונה כאן על ידי המהרי"ץ "הישיש הנכבד" – נפטר באותה העת ולכן בטל המימון להעתקה (ראו: הרב דוד צדוק, מסכתא דמהרי"ץ, עמ' קכח). בכל מקרה, נראה כי כתב-היד שלפנינו נשאר במשפחתו של המהרי"ץ, כפי שתעיד החתימה של נינו המופיעה בראש כתב-היד.
כתב-יד נוסף שהעתיק המהרי"ץ עבור הנשיא רבי שלום עראקי, הוא כת"י מכון בן צבי – ירושלים, מס' 3364 – ובו ספר ראשי בשמים לרבי דוד משרקי. המהרי"ץ העתיק אותו בשנת תקי"ח (ראו: י' טובי, כתבי היד התימניים במכון בן צבי, ירושלים תשמ"ב, מס' 100).

[16] דף. 22 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני עש רבים, עם פגיעה במסגרת השער ופגיעה בטקסט בכל הדפים. כריכה חדשה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, YM.011.063.

כתב-יד, מחזור כמנהג בני תימן לימים נוראים ושלושה רגלים. [תימן, המאה ה-18 בקירוב].

כתיבה תימנית נאה במיוחד, מנוקדת (בחציו הראשון של כתב-היד – ניקוד עליון, ובחציו השני – ניקוד תחתון). עם עיטורים אמנותיים נאים, משולבים בדיו אדומה ובצבעים נוספים, בתיבות הפתיחה ובמקומות נוספים.

כתב-היד אינו שלם, וחסרים בו דפים במספר מקומות באמצעו. כתב-היד כולל: "סדר סליחות ללילי אשמורות", "תפלת ראש השנה"; קטעים אחדים מתפילת יום כיפור – תפילת כל נדרי, עם התחינות שלפניה, "כתר מלכות" (עם תוספת פיוט על עשרת הספירות, המיוחס כאן לרבי זכריא אלצ'הארי; סופו של הפיוט "כתר מלכות" חסר והושלם בכתיבה מאוחרת בשוליים), "סדר עבודה לרבי אברהם בן עזרא" – "אמוני לבב הבינו" עם הרשות "אזכירה סדר עבודה", ועם הפיוטים הנוספים לסדר העבודה לפי מנהג תימן; "הושענות לסוכות"; פיוטים לשמחת תורה עם ה"ברכה לרבים"; "סדר מעמדות" (הקריאות בתורה וההפטרות לראש השנה, יום כיפור, ושלושה רגלים). אחרי ההפטרה לשמיני עצרת – "תיקון הגשם" שתחילתו: "שפעת רביבים יוריד מזבוליו"; אחרי ההפטרה ליום א' של פסח "תקון הטל" שתחילתו: "שזופת שמש לחוצת פתרוסים"; אחרי הההפטרה ליום א' של שבועות – האזהרות "שמור לבי מענה" (עשין) מאת שלמה אבן גבירול, בראשן הרשות "אמון יום זה" מאת דוד בן אלעזר אבן בקודה; אחרי ההפטרה ליום ב' של שבועות – האזהרות "בצל שדי אחסה" מאת שלמה אבן גבירול.
הוראות והלכות באותיות קטנות (לעתים בכתיבה זעירה), בעברית וערבית-יהודית.
במספר מקומות שולבו דפים בכתיבה מאוחרת. מספר הגהות והשלמות בשולי עמודים בכתיבות מאוחרות.

[121] דף. 15 ס"מ בקירוב. מצב משתנה בין הדפים, בינוני-טוב. כתמים. בלאי וקרעים, בעיקר בשוליים. סימני עש וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט, בעיקר בדפים ראשונים ואחרונים, משוקמים בהדבקת נייר. כריכת עור ישנה, פגומה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, YM.011.053.

כתב-יד, סדר תפלות שלשה רגלים, פרקי אבות עם פירוש ברטנורא, אזהרות והושענות. צנעא (תימן), [תרל"ג 1873].
כתיבה תימנית נאה ומנוקדת. שער מעוטר בצבע.
בדף השער כיתוב עם חתימות (בתוך עיטורי המסגרת): "סדר תפלות שלשה רגלים, עם כללות תיקוניהן, ועם סדר פרקי אבות עם פירוש רבינו עובדיה מברטנורה... בשנת ימהר' הק'ץ ויחיש' הג'אול'ה אכי"ר ליצירה, פה ק"ק צנעא יע"א". משני צדי המסגרת נכתבו שני שמות, באותה כתיבה: "הצע' חיים בן שלום יש"ל", "הצעיר שלמה בן לא"א יוסף כהן יש"ל". יתכן ואחד מהם הוא הכותב והשני הוא הבעלים.

[79] דף. 16.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים וקרעים חסרים קטנים בשולי כמה דפים, ללא פגיעה בטקסט. כריכת עור מקורית, מעוטרת, עם לולאות. פגומה עם מעט סימני עש.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, YM.011.104.

אוסף שטרות וכתובות לנישואין, עם חתימות חכמי תימן:

• שטר בחתימות רבי אברהם ב"ר צאלח, רבי סלימאן ב"ר יוסף אלקארה, רבי יוסף ב"ר דוד מנזלי (חתומים מספר פעמים משני צדי השטר). [צנעא], "בקוף" [ב'-קוף = ב'ר' לשטרות, תרמ"ט 1889].

• שטר בחתימות רבי יוסף ב"ר דוד מנזלי, רבי אברהם ב"ר צאלח, רבי סאלם ן' סאלם שמן, ורבי חיים ן' יחיא הכהן אלעראקי. [צנעא], ב'ר' לשטרות [תרמ"ט 1889].

• כתובה לנישואי החתן חיים ן' יחיא צ'רמאני, עם הכלה שמעה בת סאלם ן' יחיאל אלדאר. אלפתחה (סדה), תימן, ב'רכ"ח לשטרות [תרל"ז 1877]. בחתימות העדים: "ברוך ן' מ"ו יחיאל אלקארה", "יוסף... עראקי".

• כתובה לנישואי החתן סלימאן אבן סאלם אבן יחיא אלדאר, עם הכלה זהרה בת יוסף אלושצ'י. אלפתחה (סדה), תימן, ב'רכ"ח לשטרות [תרל"ז 1877]. חתימות העדים פגומות וקשות לקריאה.

• כתובה לנישואי החתן חיים ן' סלימאן אלדאר, עם הכלה רומייה בת מוסא. אלפתחה (סדה), תימן, ב'רמ"ה לשטרות [תרצ"ד 1934]. בחתימות העדים: "הצ' מוסא יעקוב", "הצעיר מו' חסן רצ'א".

5 מסמכים. גודל ומצב משתנים.