כתב-יד, ביאורים קבליים על התפילה – קטעים מספר אור זרוע לרבי דוד בן יהודה החסיד ומפירוש המיוחס לרבי יוסף אבן ציאח – העתקה בכתב-ידו של רבינו יחיא ב"ר יוסף צאלח – המהרי"ץ. [תימן, המאה ה-18].

העתקה בכתיבת ידו האופיינית של המהרי"ץ. בעמוד שלפני השער מופיע רישום בעלות של נין המהרי"ץ: "בחלק יוסף ן' חכם ן' מ"ו אב'[רהם] צאלח זצוק"ל".

בעמוד הראשון שער מאויר נאה, עם ייחוס ה"ביאור תפילה" שבכתב-היד למקובל רבי יוסף אבן ציאח, מחכמי ירושלים ודמשק במאה ה-16: "זה הספר... ביאור תפלה... להרב המובהק האלהי... כה"ר יוסף ן' כה"ר אברהם ציאח נע"ג... איתן מושבו בעיר צפת... והוא אשר תיכן ויסד ס' אבן השהם...". בהמשך נוסח השער מופיע ציון המקור שממנו הועתק כתב-היד שלפנינו: "וזה הספר כאן נמצא וכאן היה בגנזי וסתרי המלך של"ם ראש גלותינו הישיש הנכבד כהרשב"א כ"ץ עראקי נר"ו בכתיבת טהרת יד הקדש הרב המחבר זת"ל...". המהרי"ץ כותב כי מאחר וכתב-היד הנ"ל החל להיקרע ולהימחק התבקש להעתיקו: "ויען כי מרוב ימים התחיל הספר הקדוש הזה לימחק ולהקרע ואין בעולם בלתי גוית האר"י הזה ואין חליפי קדשו בכן אזר כגבר חלצינו אדונינו... כהרשב"א הנז"ל וצוה לי אני עבדו... לכתוב...". המהרי"ץ לא חתם את שמו. כמו כן, ההעתקה שלפנינו חלקית, היא נפסקה לאחר כמה דפים בלבד ולא הושלמה.

ההעתקה שלפנינו כוללת למעשה קטעים משני ביאורים קבליים על התפילה, האחד – הספר אור זרוע לרבי דוד בן יהודה החסיד, והשני – ביאור נוסף אנונימי. כתב-היד שעמד לפני המהרי"ץ וממנו העתיק את כתב-היד שלפנינו ידוע לנו כיום. זהו כת"י הספריה הלאומית בירושלים Ms. Yah. Heb. 94, שהועתק בירושלים שנת רע"ח עבור רבי יוסף אבן ציאח, בידי אהרן בן עזוז (סופר הקהל בירושלים), ומאוחר יותר הגיע לתימן (מעניין לציין כי בראש כתב היד מופיעה חתימה של נכד המהרי"ץ). בכתב-יד זה מופיעים שני הביאורים ללא ציון מחברם. בנוסף, העתיק שם הסופר הנ"ל בראש ביאור התפילה גם שיר מאת רבי יוסף אבן ציאח לכבוד הספר. שיר זה העתיק המהרי"ץ גם בכתב-היד שלפנינו.
כאמור, הביאור האחד הוא "אור זרוע" לרבי דוד בן יהודה חסיד, שכן הוא ידוע לנו מכתבי-יד אחרים, אך מחברו של הביאור השני לא ברור מתוך כתב-היד. לאחרונה טען י' רצהבי, על פי כמה נימוקים, כי מחבר הביאור השני הוא רבי יוסף אבן ציאח עצמו (ראו בהרחבה: רצהבי, "'ביאור תפילה' – חיבור ר' יוסף ציאח(?)", קרית ספר, מוסף לכרך סח [תשנ"ח], עמ' 282-279. וראו גם: דותן ארד, "לדמותו של בעל הלכה מוסתערבי במאה השש-עשרה: ר' יוסף ן' ציאח", שלם; מחקרים בתולדות ארץ-ישראל ויישובה היהודי ח [תשסט], עמ' 141). במאמרו מזכיר רצהבי את העתקת המהרי"ץ שלפנינו ומצטט מנוסח השער, בו מייחס המהרי"ץ את החיבור לרבי יוסף אבן ציאח.

"הרשב"א כ"ץ עראקי" המוזכר כאן בדברי המהרי"ץ הוא נשיא קהילת צנעא רבי שלום עראקי, המכונה אלאוסטה (נפטר תק"מ), שהקים בצנעא את בית הכנסת הנודע המכונה על שמו ("בית אלאוסטה"), ומינה בו כרב את רבי דוד משרקי, רבו של המהרי"ץ. רבי שלום עראקי ידוע כמי שפעל בתימן לקבלה של פסיקת ההלכה על פי השולחן ערוך ושל נוסח התפילה הספרדי (השאמי), כנגד מנהגי תימן. במגמה זו הלך גם רבי דוד משרקי, אך תלמידו המהרי"ץ שבתחילה תמך אף הוא בדרך זו, חזר בו מאוחר יותר ופעל להגן על הנוסח והמנהג התימנים ולשמר אותם. כחלק ממלחמתו זו ערך את סידור התפילה לפי מנהג ונוסח תימן וכתב את הפירוש "עץ חיים" על הסידור. בפירושו זה מביא המהרי"ץ את דברי רבי יוסף אבן ציאח כמה וכמה פעמים, כשהוא מכנה אותו "רי"ץ" או "מהרי"ץ", ולמעשה הוא מחכמי ישראל הבודדים שעסקו בדברי רבי יוסף אבן ציאח והביאו בשמו דברים, שכן רוב כתביו לא נדפסו.

כאמור, ההעתקה שלפנינו נפסקה בתחילתה. היא כוללת רק את הדפים הראשונים של החיבור. בראש כתב-היד מופיע קטע הפתיחה מהחיבור "אור זרוע" (עם פירוש משנת "אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם" והנהגות למתפלל). לאחר מכן העתיק המהרי"ץ את שירו של רבי יוסף אבן ציאח (המתחיל: לשכלי אשנן / וצורי אחנן"), ולאחר מכן החל להעתיק את שני הפירושים, מסודרים בעמודות זה מול זה, כשבמרכז מופיע נוסח התפילה. לפנינו מופיעות רק ברכות השחר עם הפירושים עליהן, וההעתקה נקטעת לקראת סופן.
לא ברור מדוע הפסיק המהרי"ץ את ההעתקה. רצהבי (שם) כותב: "יש להניח כי הנשיא חזר בו, ואולי העדיף להעתיק חיבור אחר, שנצרך לו יותר...". השערה אחרת שהועלתה היתה שהנשיא רבי שלום עראקי – המכונה כאן על ידי המהרי"ץ "הישיש הנכבד" – נפטר באותה העת ולכן בטל המימון להעתקה (ראו: הרב דוד צדוק, מסכתא דמהרי"ץ, עמ' קכח). בכל מקרה, נראה כי כתב-היד שלפנינו נשאר במשפחתו של המהרי"ץ, כפי שתעיד החתימה של נינו המופיעה בראש כתב-היד.
כתב-יד נוסף שהעתיק המהרי"ץ עבור הנשיא רבי שלום עראקי, הוא כת"י מכון בן צבי – ירושלים, מס' 3364 – ובו ספר ראשי בשמים לרבי דוד משרקי. המהרי"ץ העתיק אותו בשנת תקי"ח (ראו: י' טובי, כתבי היד התימניים במכון בן צבי, ירושלים תשמ"ב, מס' 100).

[16] דף. 22 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני עש רבים, עם פגיעה במסגרת השער ופגיעה בטקסט בכל הדפים. כריכה חדשה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, YM.011.063.