מכתב ארוך בכתב-ידה, חתימתה וחותמתה של הרבנית "ברכה שיינדיל פערלאוו", אלמנת האדמו"ר רבי ישראל מקרלין-סטולין, [שנות התר"פ בקירוב].

הרבנית מאשרת קבלת כספי "מעמד" שנשלחו אליה מאת החסידים: "ר' אהרן בן רחל", "ר' אשר בן רחל" ו"ר' צבי בן רחל", עם ברכות רבות לכל אחד מהמוזכרים ("שיזכה ליצא חפשי מהמבחן [=לצבא] ונזכה לשמוע בשורות טובות... וימלא כל משאלותם לטובה"; "שיתברך בכל טוב סלה ועד ובברכה והצלחה ממקור הברכות כיד ה' הטובה"; "...ויזכה ליתן מתוך נחת והרחבה, ויתברך בברכה והצלחה ממקור הברכות"). [על-פי הסכומים שננקבו במספרים של מיליוני מרקים, נראה כי מדובר בתקופת ההיפר-אינפלציה בגרמניה וירידת ערך המטבע הגרמני – בסביבות שנת תרפ"ד 1923-1924].

הרבנית ברכה שינדל פרלוב (תרכ"ה בערך-תש"ב; נספתה בשואה), בת האדמו"ר רבי דוד טברסקי מזלטיפולי (חתן האדמו"ר הזקן מקרלין בעל ה"בית אהרן"). נישאה בשנת תרמ"ג לבן דודה רבי ישראל פרלוב (האדמו"ר "הינוקא" מקרלין-סטולין, תרכ"ט-תרפ"ב), וילדה לו ששה בנים וארבע בנות, מהם הסתעפו חצרות הקודש של חסידות קרלין-סטולין. לאחר פטירת בעלה האדמו"ר בדמי-ימיו (בעיר פרנקפורט), ניהלה הרבנית הזקנה את משפחתה בתעצומות רוח, והיתה אֵם-המלוכה של עדת חסידי קרלין-סטולין. נספתה בשואה יחד עם שנים מבניה ועשרות מצאצאיה, בערב ראש השנה תש"ג.

[1] דף. 20.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרעים בסימני הקיפול (משוקמים בנייר דבק מאחור) וקרעים חסרים קטנים.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון החסיד רבי יעקב מאיר בידרמן מווארשא. ניסן תרצ"ב [1932].

ממוען אל רבי אברהם פיש – מזכיר "כולל פולין" בירושלים. רבי יעקב מאיר, שהיה נשיא "קופת רמבעה"נ" בפולין, כותב לו בענייני ה"כולל" ו"בדבר השלום" [עקב המחלוקות נגד הנהלת הכולל], ומסיים בברכת "חג כשר ושמח. ידידך יעקב מאיר בידערמאן".

הגאון החסיד רבי יעקב מאיר בידרמן (תר"ל-נספה בשואה תש"א), גאון מופלג, חתנו ועורך ספריו של האדמו"ר מגור בעל "שפת אמת". כיהן כדיין וכחבר ועד הרבנים בעיר וורשא. רבי יעקב מאיר היה מהיושבים ראשונה במלכות בית גור, ועמד בנשיאות "קופת רמבעה"נ" [רבי מאיר בעל הנס] בפולין. הוא וגיסו רבי מנדל מפביאניץ היו מעורבים בהשכנת שלום ובמשא ובמתן עם כל הצדדים בהנהלת הכולל, והדברים נגעו בעקיפין גם לחילוקי דעות אחרים שהיו בין החצרות החסידיות בפולין: גור ואלכסנדר, פוריסוב, אמשינוב וחסידויות אחרות. רבי יעקב מאיר היה חותנו בזיווג-שני של גיסו האדמו"ר מגור בעל "אמרי אמת" (מזיווג זה נולד האדמו"ר רבי פנחס מנחם בעל "פני מנחם"), וחותנו בזיווג ראשון של האדמו"ר בעל "בית ישראל".

[1] דף. כ-13.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. נקבי תיוק עם פגיעה קלה בטקסט.

שתי הזמנות מודפסות, לחתונת האדמו"ר מקרעטשניף הרה"ק רבי דוד משה רוזנבוים, עם הרבנית אסתר רחל, בת-אחותו וגיסו האדמו"ר מנדבורנה-סערעט הרה"ק רבי חיים מרדכי רוזנבוים. [בוקרשט/סערעט, תש"ו 1946].

הזמנה אחת מאת החתן עצמו, וההזמנה השניה מאת החותן. שתי ההזמנות נדפסו באותו בית דפוס, וניסוחן דומה בחלקו. החתונה עצמה נקבעה בעיר סערעט. בהזמנת החתן נוספה הזמנה מיוחדת לשמחת ה"פארשפיל" בבית דודו האדמו"ר נדבורנה בעיר בוקרשט. מעברן השני של שתי ההזמנות נדפס שם השולח Rabin Chaim Rosenbaum (בהזמנה של רבי דוד משה נרשמו סוגריים על המילה Chaim, ונכתב למעלה במקום זאת David), ונדפסו שורות ריקות למילוי שם הנמען. שתי ההזמנות ממוענות (ברישום בכתב-יד) אל הבחור אברהם יעקב טווערסקי, שהתגורר אז בעיר בוקרשט.

החתן – הרה"ק רבי דוד משה רוזנבוים – האדמו"ר השלישי לשושלת קרעטשניף (תשרי תרפ"ה-תמוז תשכ"ט), בן האדמו"ר רבי אליעזר זאב מקרעטשניף (נספה בשואה, אייר תש"ד הי"ד). בשנות השואה הוגלה יחד עם אביו למחנה ההשמדה אושוויץ. אביו הסמיכו לממשיך דרכו, והבטיח לו כי ינצל מהשואה היות ועם ישראל זקוק לו. לאחר השואה נשא בשנת תש"ו את אחייניתו הרבנית אסתר רחל, בת גיסו האדמו"ר רבי חיים מרדכי מנדבורנה (תרס"ג-טבת תשל"ח; חתן האדמו"ר רבי אליעזר מקרעטשניף), והוכתר לאדמו"ר בעיר סיגט. בראשית שנת תש"ז (1946) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. לאחר מלחמת תש"ח בה נהרס ביתו בירושלים, עבר לעיר רחובות והקים בה את בית מדרשו. נודע לאיש מופת ו"פועל ישועות", וביתו היה מוקד לעליה המונית של יהודים רבים, שפנו אליו לבקשת עצות וברכות, בעיקר בענייני רפואה ופרנסה. במיוחד התפרסם בסגולותיו המרפאות. מדי יום ביומו צבאו מאות יהודים על פתחו, והיה גם עונה במכתבים (ע"י משמשיו) לפונים אליו דרך הדואר. קברו בעיר רחובות נודע למקום תפילה להמונים, וסיפורים רבים נודעו על ישועות וניסים המתחוללים בתפילה על קברו.

החותן – הרה"ק רבי חיים מרדכי רוזנבוים – האדמו"ר מנדבורנה (תרס"ג-תשל"ח), בעל "דבר חיים". בנו של האדמו"ר רבי איתמר רוזנבוים, וחתן דודו האדמו"ר מקרטשניף רבי אליעזר זאב רוזנבוים. מנעוריו הצטיין בלמדנותו ובקדושה יתירה, תפילתו היתה מלהיבה. כמנהג בית נדבורנה החל לכהן באדמו"רות עוד בחיי אביו, ובשנת תרפ"ח פתח את בית מדרשו בעיר סערעט שבבוקובינה. כבר מאז נתפרסם מאד כ"פועל ישועות", ונהרו אליו אנשים רבים מכל ערי האזור. לאחר השואה עלה מרומניה לארץ ישראל בשנת תש"ח, והיה ראשון הצדיקים לבית נדבורנה שהגיע לארץ. התיישב ביפו והקים בה ישיבה. בשנת תשכ"א עבר לעיר בני ברק עם ישיבתו, ישיבת "מאמר מרדכי". בבני ברק נתרחבה ונסתעפה חסידות נדבורנה, הוקמו מוסדות נוספים וציבור החסידים התרחב עד שקהילתו הייתה לחסידות החשובה ביותר של בית נדבורנה בדורנו (בהנהגת בנו האדמו"ר רבי יעקב יששכר בער בעל ה"באר יעקב", שהקים את "מרכז מוסדות נדבורנה" בבני ברק). היה נערץ מאד על צדיקי הדור, ומסופרים עליו סיפורי ישועה מופלאים, בתפילותיו שנענו למעלה מדרך הטבע.

2 דפים. 21.5 ס"מ. נייר יבש. מצב טוב-בינוני. קרעים חסרים בשולי הדפים. באחד מהם פגיעה במסגרת ההזמנה.

גלויה עם מכתב (למעלה מ-15 שורות) בכתב-יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר רבי ישראל שפירא מבלאז'וב. מיאמי, [שנות התש"כ].

הגלויה נשלחה לברוקלין אל ידידו "הרב הגאון בתורה וביראה ובחסידות" רבי שמואל אלטער [בעל מחבר סדרת הספרים "ליקוטי בתר ליקוטי"; נפטר כסלו תש"ל]. האדמו"ר כותב לו על צרכי הבראתו בעיר מיאמי ועל תוכניותיו לחזור לביתו – "...יתן ד' עם רפ"ש". הוא כותב בהתענינות רבה על עניני ידידו מקבל המכתב: "...לבל יחשוב ח"ו שאני שוכח את כת"ה כמעט אף רגע אחד ביום... האם זוגתו הרבנית תחי' עוד בבית החולים? או כבר נסעה לסאנטוריום לפאר-ראקאווע כאשר דיברנו קודם נסיעתי לכאן?". האדמו"ר כותב לו דברי חיזוק וברכה: "יראה כת"ה להתחזק א"ע בכל האפשרות, 'אפי' חרב חדה וכו' בל יתיאש מן הרחמים', והשי"ת ברו"ח [ברוב חסדיו] ירחם ברפואות וישועות... ונזכה להתראות בלבבות שמחים... המעתיר בעדכם לטובה ומחכה לישועות ד' – ישראל שפירא מבלאזוב".

האדמו"ר מבלאז'וב רבי ישראל שפירא (חשון תר"ן-חשון תש"ן), מגדולי וזקני האדמו"רים בארה"ב. בנו וממלא-מקומו של האדמו"ר רבי יהושע שפירא מריביטיטש-בלאז'וב (תרכ"ב-תרצ"ב) ושל סבו האדמו"ר רבי צבי אלימלך מבלאז'וב (תר"א-תרפ"ד; נכד ה"בני יששכר" מדינוב). בהיותו בן 13 כבר הוסמך להוראה וכיהן ברבנות בפראכניק, ומשנת תרצ"ב כיהן כרב ואדמו"ר באיסטריק שליד סאנוק, כשרוב חסידי בלאז'וב נוהים אחריו. בשנות השואה שתה את כוס התרעלה ואיבד את כל משפחתו. בימי השואה שהה במחנות באושוויץ ובברגן בלזן (היה רגיל לספר בבריתות שהשתתף בהן בארה"ב, את אשר ראה בימי הרעה, כאשר אם יהודיה מלה את בנה התינוק ביום השמיני ללידתה, בעת הליכתם יחד אל גיא ההרֵגָה). לאחר השואה הגיע לארה"ב ונודע בצדקותו ובקדושתו. ממנהיגי הציבור החסידי בארה"ב ומראשי "מועצת גדולי התורה" בארה"ב. הוציא לאור את ספרי זקנו רבי צבי אלימלך מבלוז'וב בעל ה"צבי לצדיק", בשנים תרפ"ה-תרצ"ז הדפיס את הספרים "צבי לצדיק" על המועדים ושו"ת, עם הערותיו, ובארה"ב הדפיס בשנת תש"י את הספר "צבי לצדיק" על התורה.

גלויית דואר, 8.5X14 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים.

מכתב בחתימת יד קדשו של האדמו"ר מבאבוב רבי שלמה הלברשטאם. [ברוקלין, ניו יורק], תשרי תשי"ח [1957].

רוב המכתב במכונת כתיבה, מלבד שלש השורות האחרונות, עם ברכות נוספות אותן כתב האדמו"ר בעצם כתב-יד-קדשו ובחתימתו. מכתב תודה לנדיב ששלח תרומות לישיבה ולספריית בית המדרש. האדמו"ר מברכו בבריאות שלימה ובאריכות ימים ושנים ו"הצלחה גדולה בכל אשר תפנו". בסוף המכתב הוסיף האדמו"ר ברכות בכתב-ידו: "ויזכה לעשות מצוות ומעשים טובים בשמחה מתוך הרחבת הדעת כאוות נפשו הטהורה ונפש ידידו דו"ש באהבה רבה הק' שלמה הלברשטאם".

האדמו"ר רבי שלמה הלברשטאם (השני) מבאבוב (תרס"ח-תש"ס), מגדולי האדמו"רים בדור האחרון. בנו של האדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם בעל ה"קדושת ציון" (תרל"ד-תש"א, נספה בשואה; בנו של האדמו"ר הראשון מבאבוב רבי שלמה הלברשטאם – תר"ז-תרס"ה, נכד ה"דברי חיים" מצאנז). בשנת תרצ"א עבר אביו הקדוש מבאבוב לטשיבין, ומינה אותו ל"רב הצעיר" בעיר באבוב. רבי שלמה גם עזר לאביו בניהול רשת הישיבות הגדולה בגליציה, על עשרות סניפיה של "ישיבת עץ חיים – באבוב". לאחר השואה, ממנה ניצל בניסי-ניסים, הגיע לארה"ב וקומם מחדש את עטרת תפארת חסידות באבוב. האדמו"ר הנהיג את חסידות באבוב בארה"ב במלכות ובנעימות רבה למעלה מחמישים שנה והיה אחד מגדולי האדמו"רים בארה"ב. הקים קהילות, ישיבות ומוסדות חינוך בארה"ב וברחבי העולם (בארץ ישראל, בלגיה ואנגליה). חסידות באבוב כיום היא אחת מהקהילות החסידיות הגדולות בעולם, ומונה עשרות-אלפי משפחות.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 25.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים וסימני קיפול. קרעים בחלק מסימני הקיפול, עם פגיעה קלה בטקסט.