ספר דברי חיים – חלק ראשון על התורה, וחלק שני על המועדים ועל מסכת בבא מציעא. מונקאטש, דפוס פנחס בלייער, תרל"ז-תרל"ח 1877. מהדורה ראשונה, בהוצאת "בני המחבר". שני חלקים בשני כרכים.
בשער הכרך הראשון חותמות בעלות של רבי "משולם זוסיא העשיל מבעלזא" – הרה"ק רבי משולם זוסיא השיל מקרילוביץ-אפטא (נפטר בגיל צעיר בשנות התר"ס בקירוב), בנו היחיד של האדמו"ר רבי יחיאל השיל מקרילוביץ-זינקוב-אפטא (תר"ג-תרע"ו). נתגדל בבית זקנו אבי-אמו האדמו"ר רבי יהושע מבעלז, ונשאר סמוך על שולחן זקנו הקדוש בבעלז אף לאחר נישואיו עם בתו של האדמו"ר מזידיטשוב הרה"ק רבי אליהו אייכנשטיין (תקצ"ז-תרל"ח). היה לומד בחברותא עם בן-דודו האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלז, שהיה מזכירו לטובה ומפליג מאד בשבחו (אלפסי, הרב מאפטא, עמ' 193). נפטר בגיל 22 בחיי אביו, והשאיר אחריו בת אחת – אשת האדמו"ר רבי משה צבי טברסקי מטולנא (תר"ן-תשל"ב). אחת מאחיותיו היתה אשת הרה"ק רבי ישעיה הלברשטאם מטשכויב, בנו הצעיר של בעל ה"דברי חיים" מצאנז.
בכרך השני: חתימות ורישומי בעלות שונים, ורישומי לידות משנות התר"מ-התר"ס.
ספר "דברי חיים" על התורה ועל המועדים נדפס לאחר פטירת המחבר. בהקדמת החיבור על התורה כותבים הבנים על אביהם המחבר הקדוש ועל יום פטירתו: "...נודע ומפורסם... רוב קדושתו וצדקתו, אשר הקדיש כל ימיו לתורה ועבודה בדבקות ויראה גדולה במסירת נפש ממש, מנעוריו עד... אשר ראו עינינו ביום פטירתו... כי קידש עצמו כשרפי מעלה ביחודים והתלהבות גדול, לא פסק רגע עד אשר דבקה נפשו באור עליון...". בסיום ההקדמה כותבים בני המחבר על צוואת אביהם להדפיס את הספרים הללו: "...ואנחנו בני אבינו המחבר הקדוש אדמו"ר זצללה"ה השתדלנו בהדפסת זה החיבור, כי כן ציוה עלינו קודם פטירתו, להדפיסו ולהוציאו לאור בקרוב, וזכות אאמו"ר בעהמ"ח הקדוש יגן עלינו ועל כל בני ישראל, שיתרומם קרן התורה והיראה, ושיושפע לנו שפע ברכה והצלחה, ולכל אחינו בני ישראל".
בהקדמת החלק השני מוסיפים בני המחבר לספר על כך שאביהם, בעל ה"דברי חיים", למד מסכת בבא מציעא "בעיון רב בחבורת תלמידים גדולי תורה, יותר מעשרים שנה, וחידש חידושים נפלאים...". בנוסף, הם כותבים על חידושי התורה של אביהם, שנכתבו על דרך הנגלה והנסתר: "שמענו מפיו הקדוש שגם בפלפול ההלכות לא אמר שום דבר רק אשר יוצדק חידוש זה גם לפי הקבלה ליחודים".

כרך ראשון: [3], ב-פד, [5] דף. כרך שני: [2], עב; מח דף. 23.5 ס"מ. מצב כללי טוב. נייר יבש ושביר. כתמים וקרעים. מרבית הדפים במצב טוב. חותמות. כריכות עור חדשות.

ספר אגרת הקודש, מאמרי חסידות וליקוטים שונים מאת גדולי החסידות: רבי מנחם מנדל מוויטבסק, רבי אברהם מקאליסק, רבי חיים חייקל מאמדור ורבי אלימלך מליז'נסק; עם "פרקי הנהגות המתבודד" לרמב"ם וספר הזכירה מאת רבי לוי יצחק מברדיטשוב. [רוסיה-פולין (לבוב או זולקווא?), ת"ר 1840 בקירוב].
העותק של האדמו"ר הראשון מסטרופקוב רבי שלום הלברשטאם, בנו של ה"דברי יחזקאל" משיניווא. בשער הספר חותמת מוקדמת (דהויה): "הק' שלום הלברשטאם באאמו"ר הרה"צ זצלה"ה משינאווא יצ"ו. חונה פ"ק קראקא יע"א".
האדמו"ר רבי (אברהם) שלום הלברשטאם (תרי"ז-ת"ש) בעל "דברי שלום", בנו-חביבו של האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינווא-צאנז בעל "דברי יחזקאל" (בנו בכורו של בעל ה"דברי חיים" מצאנז), שהיה אומר עליו "נשמתו קדושה מאד גבוה מעל גבוה". רבי שלום נולד מזיווגו הרביעי של אביו הקדוש, שהיה אומר עליו כי אצלו אפשר לפעול ישועות, מכיון שהוא נולד בקדושה, וזאת על פי דברי ה"תנא דבי אליהו" (זוטא, פרק ג) ש"הנושא אשה לשם שמים" יהיו לו "בנים שהן מושיעין את ישראל בעת צרה" (רבנו הקדוש מצאנז, ב, עמ' קצ). כיהן כרב וכאדמו"ר בסטרופקוב והיה האדמו"ר הראשון בשושלת אדמור"י סטרופקוב. חצרו היתה הומה תמיד בחסידים רבים. אלפים נהרו לקבל את ברכותיו ונתפרסם במעשי מופת. נדד ועבר בכמה מקומות מגורים (סטרופקוב היתה עיירה קטנה, הרחוקה ממרכזי החיים היהודיים, והאדמו"ר יצא לעתים תכופות מעירו לשהות זמן ממושך בערים גדולות יותר; ראו: רבנו הקדוש מצאנז, ב, עמ' קצא). בסוף שנות התר"ס עבר לקראקא, והחותמת שלפנינו היא מתקופה זו (גם כשהתגורר בקראקא, המשיך לכהן כאב"ד סטרופקוב, ראו הסכמתו משנת תרס"ט לספר "ימי חייך הימים" שנדפס במונקאטש בשנת תרע"א, בה הוא חותם בהיותו בעיר קראקא: "הק' שלום הלברשטאם אב"ד סטראפקיב"). בשנת תרע"ט עבר לאונגוואר, שם התגורר מספר שנים. משם חזר לסטרופקוב, ובשנת תר"צ עבר להתגורר בקושיצ'ה (קאשוי), וקבע בה את דירתו למרות הפצרות אנשי סטרופקוב (רבנו הקדוש מצאנז, שם עמ' קצג).

[1], ב-יט, [1], כא-כד דף. 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים בשולי הדפים ובשער. בלאי וקרעים קלים. כריכת עור חדשה.

על מהדורה זו ראו: ח' ליברמן, ספר אגרת הקודש, קרית ספר לו (תשכ"א), עמ' 127-128.

ספר אור המאיר, דרושים ורמזים על התורה, המגילות ומועדי השנה בדרך החסידות והקבלה, מאת האדמו"ר רבי זאב וולף מז'יטומיר. קוריץ, [דפוס רבי דב בער מסלאוויטא, אחרי תקנ"ח 1798]. מהדורה שניה.
העותק של האדמו"ר השני מסלונים, רבי שמואל וינברג בעל ה"דברי שמואל". מספר רישומי בעלות בכתב-יד קדשו וחתימתו, בדף המגן הקדמי ובדף המגן האחורי: "לד' הארץ ומלואה. קניתי מהוני לכבוד צורי וקוני שמואל ברמ"א וויינבערג מסלאנים, מעות מעשר".
הספר שלפנינו עבר בירושה מה"דברי שמואל" לבנו האדמו"ר רבי ישכר ליב וינברג, כפי שמעידות החותמות בדף השער ובדף המגן: "מעזבון אאמורהר"ש זלל"ה מסלאנים, ישכר ליב וויינבערג".
בין דפי הספר נמצאות מספר פתקאות "קוויטל" שקיבל האדמו"ר, באחת מהן נכתב: "אברהם צבי בן לאה – השי"ת יחדש השנה בכתיבה וחתימה טובה ובשנה מבורכת ומוצלחת ולחסות תחת צל צדיקים באמונה שלימה ובבטחון חזק ויברכני ה' שית' בכל טוב בתוך כלל ישראל".
בדפי המגן רישומי בעלות קודמים, בהם: "שמואל במו"ה יוסף", "מנחם מענדל הנקרא בפי כל ר' מענדל שמואל קאלמנס"; ועוד.
האדמו"ר רבי שמואל ויינברג מסלונים, בעל ה"דברי שמואל" (תר"י-תרע"ו), נכדו ותלמידו המובהק של ה"יסוד העבודה" – בן לבנו רבי יחיאל מיכל אהרן ויינברג. החל להנהיג את עדתו בשנת תרמ"ד לערך. הנהגתו הייתה מתוך אהבה והתמסרות עצומה לצאן מרעיתו בחו"ל ובטבריה. עסק מרבית ימיו בגיוס כספים עבור בני העליה שב"כולל רייסין" בטבריה, והקים את ישיבת "אור תורה" בטבריה. ממייסדי ומקימי "אגודת ישראל" בשנת תרע"ב. ה"דברי שמואל" הסתופף רבות בצל צדיקי ואדמו"רי דורו, כדוגמת ה"דברי חיים" מצאנז והרה"ק רבי מרדכי שרגא פייבוש מהוסיאטין. הרבה בייחוד לנסוע אל האדמו"ר הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב, אשר שימש לו כרב מובהק בכל ענייניו. ה"דברי חיים" מצאנז הפליג פעם בשבחו של ה"דברי שמואל" ואמר עליו שנשמה גבוהה כמותו לא הייתה בעולם כבר יותר משלוש מאות שנה (רבי יצחק דוד לידר, בית דלי, מהדורת ירושלים תשס"ט, עמ' מט-נ). הגר"ח מבריסק אמר על ידיעת התורה שלו: "יכולים אנו להעיד עליו שהוא בקי בש"ס בבלי וירושלמי ספרא ספרי ותוספתא" (רבי שמואל אהרן לידר, נטעי אש, עמ' תעא).
בנו הבכור, האדמו"ר רבי ישכר ליב ויינברג (תרל"ג-תרפ"ח, אנצי' לחסידות, ב', עמ' תסו-תסז) כיהן כאדמו"ר בסלונים לאחר פטירת אביו בשנת תרע"ו, לצד אחיו הצעיר האדמו"ר רבי אברהם ויינברג, בעל ה"בית אברהם". ידידות נפש עזה שררה בין האחים, ולעתים הם אף ניהלו "טיש" ביחד, זה לצד זה. נודע כחכם ופיקח אף בענייני העולם, וכאוהב ישראל ומאיר פנים לכולם. האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש אמר על האחים האדמו"רים מסלונים, שהכירם עוד בגיל צעיר, שבכל פולין לא מצא כאלה אחים קדושים וטהורים. האדמו"ר רבי ישכר ליב נפטר בכ"ח ניסן תרפ"ח, והותיר אחריו את בנו רבי אברהם יהושע העשיל (לימים האדמו"ר מסלונים-תל אביב; תרנ"ח-תשל"ח, אנצי' לחסידות, א, עמ' צה-צו).
ספר אור המאיר הוא מראשוני ספרי החסידות ובו דברים בשם הבעל שם טוב. המחבר – הרה"ק רבי זאב וולף מז'יטומיר, היה מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, ומקורבם ותלמידם של רבי יעקב יוסף מפולנאה, רבי נחום מטשרנוביל ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. היה מקורב גם לרבי פנחס מקוריץ, שהתבטא עליו: "ראיתי כיצד אליהו הנביא מתלווה אליו ומגלה לו את סודה הכמוס של האידרא קדישא". הצדיק ר' ליב שרה'ס סיפר כי "ראה על פניו את צלם אלוקים בשלמות". בשער הספר שלפנינו נכתבו דברים מופלאים בשבחו, ביניהם: "היה דבוק בקונו בכל עתיו ורגעיו בלתי נפרד בהליכה ובישיבה...". הספר נכתב מפיו על ידי תלמידו הרה"ק רבי אליעזר מז'יטומיר בעל "פרקי הנאזר". האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין אמר על הספר כי "כל מה שכתוב בספר הוא מחובת כל יהודי להתנהג כך". מכל ספרי החסידות היה חביב ביותר ספר זה על הרה"ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר (תפארת אבות, ויז'ניץ, תשנ"ג, עמ' 208). בשמו של האדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלזא נאמר כי "במה שהשפיעו להמחבר תורה מן השמים, אמר רק שמינית, וממה שאמר שמעו רק שמינית, וממה ששמעו הבינו רק שמינית, וממה שהבין הכותב בעל 'פרקי הנאזר' כתב מזה רק שמינית, וממה שהדפיסו מבינים רק שמינית". רבי זאב וולף נפטר בשנת תקנ"ח, וספרו נדפס סמוך לאחר פטירתו (יתכן שלכך רומז פרט השנה: "והיה מנוחתו כבוד").

[2], רס דף. 21 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים. קרעים חסרים וסימני עש, עם פגיעות רבות בטקסט (דפים רבים מהספר משוקמים במילוי נייר באופן מקצועי). חותמות ורישומים שונים. כריכה חדשה.

בשנים תקנ"ח-תק"ע נדפס הספר במספר מהדורות דומות זו לזו, מהן במספר ווריאנטים, ראו: א' טויבר, מחקרים ביבליוגרפיים, עמ' 36-39; י' יודלוב, גנזי ישראל, מס' 1140. בעותק שלפנינו פרט השנה הוא תקנ"ח, כמו במהדורה הראשונה, אך יש בו מספר שינויים לעומתה. ביניהם, השינוי שנעשה בהסכמות – הארכת זמן האיסור על ההדפסה מחמש עשרה שנה לעשרים שנה.

ספר אותות השמים – דרישת ארי, על שלחן ערוך, חלק א': הלכות מילה ותפילין, שבת, יו"ט וחוה"מ; חלק ב': הלכות נדה, מאת האדמו"ר רבי אריה ליב הלוי אב"ד סטריזוב. ז'יטומיר, ללא שם מדפיס, [תקס"ה 1805]. מהדורה ראשונה. עם הסכמות מרבי לוי יצחק מברדיטשוב, מהמגיד רבי ישראל מקוז'ניץ ומתלמיד המחבר האדמו"ר רבי משה טייטלבוים בעל ה"ישמח משה".
העותק של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים אב"ד סאטמר, אורשיווא וקראלי. בדף המגן רישומי בעלות המעידים ש"הספר שייך לכ"ק אדומו"ר הרב הגאון הצדיק המפורסים כקש"ת מרן יואל טייטלבוים שליט"א אבד"ק אורישיווע והגלילות יע"א". בדפי המגן ובדפי הספר מספר חותמות שלו מתקופת כהונתו כאב"ד קראלי: "יואל טייטלבוים אב"ד דק"ק קראל והגליל יע"א". רישומי מיספור קטלוגי של ספריית האדמו"ר מסאטמר.
בדף השער רישום בעלות מוקדם: "לד' הארץ ומלואה אהעשיל[?] יצ"ו...". חתימה בשער (בעפרון): "שמואל".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא ה"עדה החרדית" בירושלים וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם.
המחבר, המקובל הקדוש רבי אריה ליב הלוי (תצ"ו-תקס"ג, אנצ' לחסידות, א', עמ' נח), מגדולי החסידות, אב"ד סטריזוב וקהילות נוספות. המגיד מקוז'ניץ כותב עליו בהסכמתו לספר שלפנינו: "...מכירו הייתי לשעבר בהיות פ"ק וראיתי שהיה רב גדול בישראל...". רבי אריה ליב היה רבו המובהק של בן-דודו האדמו"ר רבי משה טייטלבוים בעל "ישמח משה", הכותב עליו בהסכמתו לספר שלפנינו: "האדם הגדול בענקים... מורי ורבי וש"ב ב"ד הרב הגאון האמיתי החסיד". רבי לוי יצחק מברדיטשוב כותב עליו בהסכמה לספר שלפנינו: "כל ימיו לא מש מתוך אוהל של תורה ושם לילות כימים... ולמד תורת ה' לשמה, וצלל במים אדירים בים התלמוד והפוסקים לאסוקי לשמעתתא אליבא דהלכתא...".
הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בעל ה"שואל ומשיב", כותב בהסכמתו לשו"ת "השיב משה" לבעל ה"ישמח משה": "הוא [ה"ישמח משה"] היה תלמיד הגאון הקדוש בעל המחבר ספר דרישת ארי על אבן העזר, וכפי הראות ממנו למד נגלה ונסתר, כי הגאון בעל דרישת ארי ז"ל ידיו רב לו עשר ידות בתורה ובחסידות, והגאון הנ"ל כל רז לא אניס ליה, ומשה [ה"ישמח משה"] קיבל תורה וקבלה מעשית מהגאון הצדיק הלז".
בני המחבר כותבים בהקדמתם על שמו המעניין של החיבור "אותות השמים", שאינם יודעים את טעמו של אביהם המחבר שקרא לספרו כך, אך וודאי עשה זאת מסיבה מסוימת: "ידענו נאמנה שודאי הי' מדייק בשמ'[יה]... ובודאי טעמו של אבינו ז"ל כמוס עמדו ואין אתנו יודע על מה". הם מוסיפים כי שמעו על כך מתלמידו הקדוש בעל ה"ישמח משה" ששמע מפיו כי חיבר את חיבוריו וקרא את שמותיהם על פי תורת הנסתר: "רק זאת באזנינו שמענו מפי תלמידו ה"ה כבוד הרב הגאון בצינא קדישא חסידא ופרישא מו"ה משה נ"י אב"ד ור"מ דק"ק שינאווי והעיד ששמע מפי אבינו ז"ל שכוונתו בחבורי'[ו] הג' ספרים בסידר[!] חיבוריהם ושמותיהם הכל עפ"י נסתר וכבוד ה' הסתר דבר...".

צג דף; יח דף. 19 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמי שעווה. בלאי ומספר קרעים. חיתוך שוליים בדפים בודדים, עם פגיעה בטקסט. סימני עש במספר דפים, עם פגיעה קלה בטקסט. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.

בראשית המאה ה-19, קודם הקמת הדפוס של משפחת שפירא מסלאוויטא בז'יטומיר בשנת תר"ז (1847), נדפסו בז'יטומיר ספרים בודדים בלבד (בשנים תקס"ד-תקס"ה), בהם מספר ספרי חסידות. לפנינו אחד מן הספרים הראשונים שנדפסו בז'יטומיר.

סט חמישה מחזורים, "מחזור השלם", לימים נוראים ושלושה רגלים, עם פירושים ופירוש עברי טייטש, ועם תחינות. ברוקלין, ניו יורק, הוצאת חברת "מעורר ישנים", דפוס יצחק אייזיק גראס, תשכ"ה [1965].
סט המחזורים של האדמו"ר מסאטמר רבי יואל טייטלבוים. העותקים שלפנינו הוכנו במיוחד עבורו ע"י המוציאים לאור. על הכריכות הוטבע שם קדשו "יואל טייטלבוים", ובתוך הסידור, ברוב תפילות הלחש, הודבקו פיסות נייר מודפסות, בסיום תפילת "אלוקי נצור", עם הפסוק המורה את שמו של האדמו"ר "יואל": "ימין ד' רוממה ימין ד' עושה חיל" (כפי המנהג הסגולי הידוע, להזכיר בסוף "אלוקי נצור" פסוק שהאות הראשונה והאות האחרונה בו היא כפי האות הראשונה והאחרונה בשמו). פיסות נייר אלו הודפסו והודבקו במחזורים שלפנינו במיוחד עבור האדמו"ר.
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא "העדה החרדית" בירושלים וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם.

5 כרכים – מחזור לראש השנה: [5], ב-לט, [1] עמ'; קפד דף; [12] דף. מחזור ליום כיפור: [6], ט-רנב דף; [6] דף. מחזור לסוכות: [2], קסד דף; [12] דף. מחזור לפסח והגדה: [2], כא; רכ דף; [10] דף. מחזור לשבועות: [2], קכח דף; [7] דף. 23 ס"מ בקירוב. מצב טוב מאוד. מעט כתמים ובלאי. חותמות. כריכות מקוריות מהודרות, מעט משופשפות.