מכתב מחאה נגד תחבורה ציבורית בשבת, בחתימות ובחותמות ארבעה-עשר מרבני ארץ ישראל. ירושלים ותל אביב, אדר תר"ץ [1930].

נדפס במכונת כתיבה, וחתום בחתימות ידם של הרבנים. במכתב הם מזהירים על חילולי השבת שגברו ובראשם "הנסיעה באותומובילים שנפרצה מאד, והחברות היהודיות של מכוניות שהן המחללות קדושת השבת בריש גלי ובפריצות נוראה והן מכשילות את הרבים וגורמים רעה רבה לאה"ק...". לאור זאת הם מזהירים שלא לצרוך את שירותי החברות הללו, גם בימות החול.
בין הרבנים החותמים, רבני ירושלים: רבי יעקב מאיר ה"ראשון לציון", רבי אברהם פילוסוף, רבי בן ציון א' קואינקה, רבי יוסף מ' הלוי, רבי בנימין אלקוציר, ורבי מרדכי מיוחס.
בהמשך הדף הצטרפו בחתימותיהם, רבני יפו, תל אביב ופתח תקוה: רבי יוסף צבי הלוי אב"ד יפו, רבי בן ציון מאיר חי עזיאל, רבי שלמה הכהן אהרונסון, רבי שניאור זלמן סלאנים, רבי אלי' אהרן מיליקובסקי מחארקוב; רבי יצחק יהודה ספיר, רבי יעקב משה ספיר הרב דק' סרטוב – עם חותמת משרד הרבנות בפתח תקוה; רבי שלום יוסף אלשיך הלוי.

[1] דף. 33.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בנייר דבק.

כתב-יד, דיון הלכתי בדין חליצה על ידי שליח, מאת רבי מנחם לייב לעווין. [קייב], תרפ"ו [1926].

הדיון פותח בשאלה: "בשנים האחרונות אלה נתעוררה השאלה מה נעשה לאחיותנו, ליבמות אלה הזקוקות לחליצה ואין באפשרן בשום אופן להחליף מסבות לא תלויות בהן? במה כחא דהיתרה עדיף לחלצם מכבלי העגון לבלי ישארו אלמנות צרורות עד יום מותן?". הכותב מדגיש בהמשך שהוא אינו רב, אך יש לו "מעין חולשה לענינים אלה", ולכן השקיע את עצמו בספרי הלכה כדי למצוא פתרון. רוב דבריו מכוונים להראות כיצד נחלצו רבנים בכל הדורות להצלתם של אומללים, וכמה מדובר בעניין של חיי נפשות.
מעבר לדף הראשון, פניה אל הנמען (במקום שם הרב נותר מקום ריק) "המחי' חיים הוא יתן חיים ברכה ושלום להרב הגאון... אב"ד במאסקוא, אתכבד להציע בזה לפני כ"ת שאלתי ותשובתי... והנני חותם... מנחם לייב לעווין יליד ניעזין תושב קיעב".

4 דף. 36 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרעים בשוליים ולאורך סימני הקיפול, עם מספר פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בנייר דבק.

פולמוס חליצה ע"י שליח
לאחר ירידת "מסך הברזל" על יהדות רוסיה, גרם הדבר לבעיות עגינות קשות ברחבי תבל, אלמנות עריריות הזקוקות לחליצה, לא יכלו להפגש עם החולץ אחי-הבעל, מכיון שעפ"י המקובל אי אפשר לקיים חליצה ע"י שליח. בשנת תרפ"ז נדפס הספר "אב בחכמה" מאת הגאון רבי אברהם אהרן יודלביץ מזקני רבני ארה"ב, בו הוא יצא לחדש חליצה ע"י שליח במקרים כאלו, אולם הצעתו עוררה פולמוס הלכתי עז ופסקו נדחה ע"י גדולי הרבנים בדורו, בהם הגרח"ע מווילנא ואחרים. לפי המסופר הגרא"א יודלביץ חזר בו בסוף ימיו מפסק זה (ראה: קובץ כרם שלמה, שנה יט, גליון ב, עמ' נה – בשם הקדמת ספר "עם נקודות הכסף", ירושלים, תר"צ). במכתב שלפנינו משנת תרפ"ו, הועלתה לראשונה ההצעה הזו של חליצה ע"י שליח, ויתכן שהמכתב שלפנינו הוא שעורר את הרב יודלביץ להכנס להיתר דחוק זה.

שני מכתבים על גלויות דואר, מבית האדמו"ר בעל ה"אהבת ישראל" מוויז'ניץ, בכתב יד, חותמות וחתימות המשב"ק רבי ניסן יוסט. גרוסוורדיין (אורדיאה), [תשרי תרצ"ו] אוקטובר 1935 / [ניסן תרצ"ו] אפריל 1936.

נשלחו אל אחד מחסידי האדמו"ר בשם רבי יצחק מנחם בלוך [שכיהן כשו"ב וכלי-קודש בעיר לנדסקרונה (Landskrona), שבדיה]. המכתבים כוללים ברכות ועצות בעניינים שונים.
במכתב הראשון, מחודש תשרי תרצ"ו, כותב המשב"ק בשם האדמו"ר: מכתבו הי' למראה עיני קדשו וברכו בישועה והצלחה ופרנסה ונח'[ת]", והוא ממשיך בתשובות לשאלותיו: "ובאם יקבלו אותו לתמידות יתרצה ויוכל לבקש ע"ז", ואות בנו יחי' אם מכיר את ב"ד לאיש ישר הולך ובר סמכא יוכל לסמוך עלי'[ו] ולשלוח את בנו לשם, והשי"ת יעזור נחת וכ"ט, כ"ד ידידו דו"ש כותב בפקודת הקודש – הק' ניסן יוסט".
במכתב השני, מחודש ניסן תרצ"ו, כותב המשב"ק בשם האדמו"ר: מכתבו הי' למראה עיני אדמו"ר הק' שליט"א וברכהו בישועה והצלחה ונ"ח [ונשיאת חן] וחסד בעיני כל ודבריו יהי'[ו] נשמעים ובכל אשר יפנה יצליח, וברכה גם הלאה לזכות את הרבים ומתוך הרחבה ונחת". בהמשך המכתב הוא עונה לפנייתו אודות ידיד אחר: "גם לר' יעקב בלשטיין נ"י בירך שהשי"ת יפקדהו בדבר ישועה ורחמים בזש"ק [בזרע של קיימא] במהרה ויזכה לבשר טוב בקודש. כ"ד ידידו דו"ש כותב בפקודת הקודש – הק' ניסן יוסט".
מעבר לדף הוא מוסיף לבקש, כי יואיל בטובו להשתתף בכתיבת ספר התורה "של כ"ק מרן הה"צ שליט"א, ולקנות אותיות על שמו ושם ב"ב ושמם ירשמו לטובה ולברכה...".
בשנת תרצ"ד-תרצ"ו יזם בן האדמו"ר הרה"ק רבי חיים מאיר הגר, כתיבת ספר תורה לבית מדרשו של אביו הקדוש בגרוסוורדיין, כדי שהכנסותיו יוקדשו להקמת בית מדרש גדול שיכיל את אלפי החסידים שהחלו לנהור לחצר הקודש. הכתיבה החלה ע"י האדמו"ר בעל "אהבת ישראל" עוד בשנת תרצ"ד, אך הופסקה באמצע והושלמה רק בשנת תש"ב, בספר התורה שהוכנס לבית מדרשו של האדמו"ר בעל ה"אמרי חיים" בגרוסוורדיין.

האדמו"ר הקדוש רבי ישראל הגר (תר"ך-תרצ"ו). מגדולי האדמו"רים בדורו. בנו של האדמו"ר רבי ברוך הגר מוויז'ניץ וקוסוב. אדמו"ר בוויז'ניץ משנת תרנ"ג. במלחמת העולם הראשונה נדד לעיר גרוסוורדיין והקים בה את מדרשו. בתקופתו הפכה ויז'ניץ לחסידות הגדולה בהונגריה, מרמרוש וגליציה. האדמו"ר הקדיש את חייו להקמת ישיבות ותלמודי תורה ולמשיכת בני הנוער ללימוד תורה ולעבודת השם. נודע בתפילותיו שהיו בהתלהבות גדולה ובהשתפכות הנפש. עסק רבות בצרכי צדקה ובניהול קופת ארץ ישראל. חביבותו לאנשי ארץ ישראל היתה גדולה, והיה נוהג לכבד מאד כל מי שנסע לארץ ישראל, והיה מלווהו עד הדלת. נודע על שם ספרו ה"אהבת ישראל".
בניו הקדושים כיהנו כאדמו"רים ורבנים ברומניה ובארץ ישראל, והמשיכו בעבודת הקודש של הפצת תורה וחסידות: רבי מנחם מנדל מווישיווא; רבי חיים מאיר מוויזניץ בעל "אמרי חיים", שמילא את מקומו כאדמו"ר בבית מדרשו עיר גרוסוורדיין, ולאחר השואה הקים את החסידות בבני ברק; רבי אליעזר בעל ה"דמשק אליעזר"; רבי ברוך מסערעט וחיפה, בעל ה"מקור ברוך".

2 גלויות דואר. 10.5X15 ס"מ. מצב טוב עד טוב-בינוני. כתמים ובלאי.

טור חושן משפט, חלק שני (על סימנים קעה-תכו), עם פירוש בית חדש, ופירוש דרישה ופרישה לרבי יהושע פלק כץ. פרנקפורט דמיין, דפוס יוהאן קעלנער, [תע"ו 1716]. מהדורה ראשונה של דרישה ופרישה לחלק חושן משפט.
בדף השער, בדפי המגן ובבטנת הכריכה, רישומים בכתב-יד מתקופות שונות, בהם: "אברילייבש דורף מנאס", "בני מענדילייבש דורף מנאס" [כנראה שני הרישומים הם בכתב ידו של רבי אבריל לייבש-דורף מנאס]; "הק' חיים בנעט בודאפעסט"; "הק' עזריאל ב"ה חיים"[?]; "הק' וואלף אויסטירליץ[?]" [כנראה מצאצאי רבי בנימין וואלף אוסטרליץ אב"ד אייזנשטאט שנפטר בשנת תרכ"ט].
בדף המגן האחורי רישום בעלות בגרמנית (מהתקופה), המעיד כי הספר היה שייך ל"בונם משה שלזינגר רבה הראשי של מטרסדורף", הוא רבי שמחה בונם שלזינגר אחי רבי עקיבא איגר, ראה עליו: אישים בתשובות חתם סופר, עמ' ת-תא.

הגאון רבי שמחה בונים גינז-איגר אב"ד מטרסדורף (תק"ל-תקפ"ט), אחיו הצעיר ועמיתו בתורה של הגאון רבי עקיבא איגר, כבר בגיל 13[!] קיבל סמיכה לרבנות. גאון מופלג מגדולי דורו, כיהן כרבה של ראגוזין (מחוז פוזנא), ובשנת תק"ע עלה לכהן על מקומו של ה"חתם סופר" ברבנות ק"ק מטרסדורף. תשובות רבות של ה"חתם סופר" נכתבו אליו, ומן התארים שכתב לו ["נר ישראל עמוד הימיני"] ניכר שהחשיבו מאד. בשו"ת אחיו הגאון רבי עקיבא איגר מופיעות עשרות תשובות אליו והוא מביא את דבריו במקומות רבים בספריו, וכותב עליו בהערצה גדולה: "...כנלע"ד אם יסכים אחי הגאון נ"י בזה..."; "שמחתי למאד בראותי כי סמכת ידך על דברי כי ישרים המה" (סוף ספר "דרוש וחידוש"); "...ואם אינו נוח בעיני אחי הגנ"י בטלים דברי" (שם); "...כל אלו נסתרים מעיני העוורות אולי יש אתך דברים מרווחים להבינני ולבאר דברי רבותינו על מכונם" (שם); "בטלה דעתי הנמוכה מפני דעתך הגדולה" (גנזי רע"א, יג); "להודיעני דעתך הרמה בזה... ידידך אחיך קשור באהבתך בלו"נ" (לקט המקבץ כארבעים התכתבויות בין האחים הגדולים בשם "עלי עש"ב" יצא לאור בלונדון תשנ"ה).

[1], קך, קפז דף. 32.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי קל וקמטים. קרע חסר בדף השער (ללא פגיעה בטקסט), וקרעים נוספים בשולי מספר דפים. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. כריכת עור עתיקה, בלויה, עם פגמים (קרעים חסרים בשדרה).