שנים עשר לוחות תחריט המתארים מנהגים יהודיים שונים, מתוך מהדורה צרפתית של הספר "טקסים ומנהגים דתיים של כל עמי העולם" (Cérémonies et coutumes religieuses de tous les peuples du monde), , מאת ברנאר פיקאר. [המאה ה-18?]. צרפתית.

בלוחות התחריט מוצגים טקסים, מנהגים יהודיים וחפצים: ראש השנה, יום הכיפורים ושמחת תורה, ברכת כוהנים והגבהת ספר התורה, ברית מילה ופדיון הבן, טקס הנישואין והקבורה היהודית, ישיבה בסוכה וסעודת ליל הסדר, וכן תפילין, מזוזה, שופר, טלית, ארבעת המינים, ועוד.
תחריטים אלו הופיעו בספרו של ברנאר פיקאר "טקסים ומנהגים דתיים של כל עמי העולם". הם התבססו על ביקוריו של פיקאר בבית הכנסת של העדה הפורטוגזית וביקוריו בבתי היהודים הספרדים בעיר אמשטרדם. פיקאר, שהכיר היטב את קהילת יהודי אמשטרדם (ואף יצר את תחריט השער של ספר "תיקון סופרים" שנדפס באמשטרדם ב-1725) השקיע מאמץ מיוחד בתחריטים המתארים את היהודים, והם נחשבים כיום לאחד המקורות האמינים ביותר לתיעוד חיי הקהילה והתרבות היהודית בהולנד במאה ה-18.

11 לוחות תחריט. 41X25 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. נתונים בתיקייה נאה.

מצורף: לוח תחריט נוסף מספרו של פיקאר, ובו שני איורים המציגים טקס אוטו דה פה קתולי, והעלאתם על המוקד של נידונים למוות.

ספר נכנס יין, מאת רבי אברהם בן דוד איבלאגון אב"ד כאניה (האי כרתים). קושטא, דפוס ארדיטי, תרע"ב [1912].
"להגות בו ביום מלאת שבעים שנה...". סדר לימוד, הכולל קטעים מן המקרא, המשנה, התלמוד, מדרשים, זוהר ותפילות קודם הלימוד ואחריו.
דף השער נדפס בדיו מוזהבת. פורטרט המחבר לאחר דף השער.
נד עמ', [1] לוח-פורטרט, 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. כריכה ישנה, רופפת, עם עיטורים מוזהבים. כתמים רבים ועקבות רטיבות בכריכה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, B.2251.

שני תצלומים על גבי גלויות, של אדמו"רי בעלז: רבי יששכר דוב רוקח (המהרי"ד) ובנו רבי אהרן רוקח מבעלז. [פולין?, שנות התר"צ בקירוב / ירושלים, תש"י בקירוב].
על התצלום של רבי אהרן מבעלז, מופיעה בתחתיתו הכיתובית: "אדמו"ר הקדוש המה"ג הגדול אספקלרי' המאירה רבשכבה"ג ציס"ע הה"ג מה"ו מבעלזא שליט"א – ירושלים עה"ק תובב"א".

האדמו"ר הקדוש רבי יששכר דוב רוקח – המהרי"ד מבעלזא (תרי"ד-חשון תרפ"ז), מגדולי האדמו"רים ומנהיגי היהדות החרדית באירופה. כיהן כאדמו"ר משנת תרנ"ד על מקום אביו האדמו"ר הקדוש רבי יהושע מבעלז, ובתקופת הנהגתו הייתה לו השפעה רבה על חוגי היהדות החרדית ברחבי גליציה, פולין והונגריה, כאשר אל חצרו נהרו אלפי חסידים, בהם רבנים חשובים מגדולי הדור. בחצר הקודש בבעלז שהו באופן קבוע מאות "יושבים" – תלמידי חכמים אשר לא משו מבית המדרש ועסקו בתורה ובחסידות כל ימיהם. עמד בראש "מחזיקי הדת" בגליציה, ובראש הלוחמים בתנועות ההשכלה והציונות.

בנו, האדמו"ר הקדוש רבי אהרן רוקח מבעלז (תר"מ-תשי"ז), איש מופת נערץ, שנודע בהנהגתו בקודש, עד שכונה בפי העם "אהרן קְדוֹש השם". מגדולי האדמו"רים באירופה לפני השואה, וממקימי עולם החסידות בדור שלאחר השואה. בשנת תרפ"ז הוכתר כאדמו"ר לחסידות בעלז, ונעשה מנהיג לאלפי חסידים, ולאחד מגדולי המנהיגים של היהדות החרדית במזרח אירופה. בשנות השואה נרדף ע"י הנאצים בשל היותו אחד ממנהיגי היהדות העולמית. חסידיו העלימוהו והבריחוהו, כשהוא נס על נפשו ונמלט מגטו לגטו, עד שבנסי ניסים הוברח לבודפשט שבהונגריה, שם שהה תקופה קצרה. משדרשו הנאצים את הסגרתו, הוברח לארץ ישראל במסע נדודים מפרך, דרך רומניה, בולגריה, יון, טורקיה וסוריה. לאחר הגעתו לארץ ישראל, פעל לעודד את פליטי החרב, והקים יחד עם אחיו הרב מבילגוריי את מוסדות חסידות בעלז בארץ ישראל ובחו"ל – בתל אביב, ירושלים, בני ברק ומקומות אחרים.

2 תצלומים, 13.5/14.5 ס"מ. מצב טוב.

תצלום גדול של בית המדרש של ישיבת מיר בבית הכנסת "בית אהרן" בעיר שנחאי. [ארה"ב?, תש"ב בקירוב 1941-1942 בקירוב].
תמונה של מאות התלמידים יושבים בבית המדרש, כאשר לפניהם ספרי הלימוד ("גמרות") המונחים על גבי "סטנדרים" שיוצרו במיוחד עבור תלמידי הישיבה. בשורה הראשונה נראים: המשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין וראש הישיבה הגאון רבי חיים שמואלביץ. בשולי התמונה, הכיתובית: "ישיבת מיר כעת בשנגהי – בבהכ"נ בית אהרן, מוזעאום רד. 50 שנת תש"ב" [תמונה זו כנראה פורסמה בארה"ב, בשביל המגביות שערך רבי אברהם קלמנוביץ בארה"ב, להחזקת בני הישיבה הפליטים בשנחאיי].

אחד מפלאי הישרדותם של עם ישראל ולומדי התורה היה סיפורם של בני הישיבות שהגיעו לשנחאי שבסין בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בהם בני ישיבת מיר אשר גלתה עם פרוץ השואה בסתיו ת"ש (1939), לעיר ווילנא, שהפכה אז לבירת ליטא העצמאית. לאחר הכיבוש הרוסי באביב ת"ש (1940) פוזרה הישיבה לארבעה סניפים בעיירות הסביבה. עם התקדמות הכיבוש הגרמני, ניצלה הישיבה בדרך פלאית, במסע הצלה דרך הרכבת הטרנס-סיבירית ובאניות רעועות, לקובה בירת יפן, ומאוחר יותר לשנחאי שבסין [הממשלה היפנית, שהעניקה לפליטים ויזות מעבר בלבד, לא ראתה בעין יפה את הישארותם של אלפי הפליטים בארצה והגלתה אותם לערים שנחאי וחרבין שבסין (שהיו אז תחת שלטון יפן). שם שהו עד שנת תש"ו, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה]. בכל אותן תקופות הנהיג רבי חיים שמואלביץ את הישיבה, מסר שיעורים כסדרם והנהיג את הישיבה יחד עם המשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין. להט הלימוד של מאות בחוריי הישיבה, לא פסק אף ליום אחד, למרות הימים הקשים המלווים בדאגות לבני משפחתם שנותרו באירופה הדוויה.
את פני אלפי הפליטים קיבלו בני הקהילות היהודיות הקטנות בעיר שנחאי: הקהילה הספרדית (שהיתה מורכבת בעיקר מיהודים שהגיעו מהודו, עירק וסוריה), ו"הקהילה העברית האשכנזית" (שהיתה מורכבת בעיקר מיהודים אשכנזים שהגיעו מארצות רוסיה ופליטים מגרמניה).
עם הגיעם לעיר שנחאי, נכנסו בני ישיבת "מיר" לבנין בית הכנסת "בית אהרן", אשר נבנה כמה שנים קודם לכן מעזבון של אחד מעשירי הקהילה הספרדית. בנין גדול ומאובזר שנבנה באזור רחוק מהקהילה היהודית המקומית. הבניין הגדול והשומם של בית הכנסת הוכן במיוחד ע"י ההשגחה העליונה לשמש למשכן להישיבה הקדושה שגלתה ממקומה. בבנין זה היה בית מדרש גדול ומטבח גדול ומאובזר. רק ה"סטנדר" הישיבתי היה חסר לבחורי הישיבה, אך גם חסרון זה הושלם תוך כמה ימים ע"י מר טוויג מראשי הקהילה המקומית ובעלים של נגריה גדולה בעיר. מנהל העבודה הסיני של הנגריה הגיע לקבל הסברים כיצד אמור להיות ה"סטנדר" המבוקש, ותוך ימים ספורים הגיעו לבנין מאות "סטנדרים" [הנראים בתמונה שלפנינו] שנבנו בנגרייתו של מר טוויג.
לאחר המתקפה היפנית על הבסיס האמריקני בפרל הארבור בדצמבר 1941, החמיר מצבם של פליטי אירופה שהתגלגלו ליפן ולסין. מצב המלחמה של יפן מול ארה"ב מנע מן הפליטים שבשנחאי את הקשר עם העולם החיצון [אפילו ארגונים עולמיים מבוססים כדוגמת ה"ג'וינט" ואחרים, לא הצליחו להעביר כספים מארה"ב לעזרת הפליטים היהודיים ששהו בשנחאי, וכל פעילותם בשנחאי היתה ממעט הכספים שהצליחו ללוות מעשירים מקומיים]. יוצאת מן הכלל היתה ישיבת מיר שנמלטה כמה חדשים קודם לכן ממדינת ליטא ליפן ולשנחאי, ובאופן פלאי הצליחה להתקיים למעלה מארבע שנים בתמיכתה הכספית של יהדות ארה"ב. רבי אברהם קלמנוביץ היה משיג בארה"ב כספים, והצליח להעבירם לידי הישיבה בדרכים עוקפות ומתוחכמות, דרך המדינות הנייטרליות שוודיה ושוויץ, תוך כדי הטעיית השלטונות היפניים, כביכול שהישיבה מתקיימת רק מכספי יהדות שוויץ ושוודיה. הקשר של ישיבת מיר לעולם החיצון נעשה דרך נציגיה בארצות אחרות, הרב וולבה בשוודיה, הרב מילבסקי באורגוואי, ומשפחת ארלנגר בשוויץ. בספר "מח ולב" לדמותו של הגר"ח שמואלביץ (פרק ו', עמ' נא-נו במהדורת תשמ"ד, עמ' סז-עב במהדורת ספר הזכרון להגר"ח שמואלביץ, ירושלים, תש"מ) מסופר על השיטה המתוחכמת אותה המציא רבי חיים, כיצד להתכתב בשפה רבנית מוצפנת [אשר כללה לשונות תלמודיים וקודים מוזרים של גימטריות ושל רמזים ו"מראי מקומות" לדפים שונים במסכתות הש"ס ודברי המפרשים, ולסעיפים שונים בשולחן ערוך]. בספר הנ"ל גם מסופר על כך שהיה קושי רב לשכנע את סניפי הבנקים הבינלאומיים בשנחאי להעביר כספים אמריקאים על סמך התכתובות המוצפנות הללו. מאידך רבי חיים הצליח לשכנע את השלטונות היפניים הנוקשים והמסוכנים, שאין לישיבה כל קשר עם ארה"ב: "...את היסוד לתקשורת זו הניח ר' חיים. מברקים ומכתבים מוזרים – שתוכנם צריך היה להתיישב על לב הבולשת – הורצו לארצות נייטרליות מבית-הדואר המרכזי בשנחאי, תחת אפה של הבולשת, אשר בדקה כל מלה ומלה בקפידה, ומפעם לפעם דרשה 'הסברים'..." (מח ולב, עמ' נב).

[1] תצלום גדול, 20X24.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקמטים. קרע חסר קטן בפינה הימנית למטה.