תשעה ספרי הספדים, בהם הספדים על האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת", על האדמו"ר רבי מנחם נחום מטשרנוביל, על הנצי"ב מוולוז'ין, ועוד:

● ספר שאגת אריה, הספד על פטירת האדמו"ר רבי דוד משה פרידמן מטשורטקוב, עם ספר באר אברהם, חידושים וביאורים שונים, מאת רבי אברהם אריה רוזן אב"ד מוינעשט. הוסיאטין, תרס"ה [1905]. חתימה בדף השער: "יוסף סלאנט".
● "מספד תמרורים" ("אמרות טהורות"), הספד על האדמו"ר רבי אורי מסאמבור, מאת רבי זאב זינגר. לבוב, דפוס שלום צווערלינג, תרע"א 1910. בשער: 1911.
● ספר צפנת פענח, מספד מאת רבי אשר ניסן לוינזון מבירז', על מות בנו רבי מנחם נחום נתן, והוא בן ח"י שנים. ווילנא, דפוס יהודה ליב מ"ץ, [תרל"ה] 1875.
● רועי ישרון, הספדים על רבי נפתלי צבי יהודה ברלין ראש הישיבה בוולאזין, רבי יוסף דוב בער [סאלאווייצ'יק] מבריסק דליטא, רבי ישראל יהושע [טרונק] מקוטנא והשר משה מונטיפיורי, מאת רבי משה חיים טריוואקס. וורשא, תרנ"ד 1894.
● ספר עין דמעה, חלק ששי – הספד מאת רבי שלמה קלוגר, על פטירת הגאון רבי יעקב ריינמן אב"ד נאראל. בילגוריי, דפוס נ. קרוננברג, תרצ"א [1931].
● "דמעת אפרים", הספד על האדמו"ר רבי מנחם נחום מטשרנוביל, שנאמר ע"י הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות בעל "בית אפרים". לבוב, דפוס חיים ראהאטין, [תרנ"ט] 1899.
● "מספד תמרורים", על האדמו"ר רבי אברהם מסוכוטשוב בעל "אגלי טל", מאת רבי אפרים שלמה זלמן וינגוט. וורשא, "דפוס י. עדעלשטיין... תרע"א" [תרע"ב] 1912. חותמות וחתימת רבי "נתן אהרן מאשקאוויטש", בעל ספר "זכרון קדושים".
● "מספד מר", על האדמו"ר רבי יהודא אריה ליב אלתר – האדמו"ר השני מגור בעל "שפת אמת", מאת רבי אברהם יצחק דזובאס. פיעטרקוב, דפוס אברהם רויזענגארטען, [תרס"ה] 1905. רישום (קצוץ) בדף השער: "המפורסם... כבוד שמו תפארתו מו"ה שמחה בונם האלער בק"ק זארוב".
● "אבל כבד", הספד על האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר – האדמו"ר השלישי מגור בעל "אמרי אמת", מאת רבי טוביה יהודה טביומי. נדפס יחד עם ספרו: יקרא דחיי, נ"ד מאמרי הספד על גדולי הדור ואישים דגולים. ירושלים, דפוס בית יתומים דיסקין, תש"ט [1949].

9 ספרים. גודל ומצב משתנים. כריכות חדשות. הספרים לא נבדקו בידינו לעומק, והם נמכרים כמות שהם.

ארבעה ספרי פולמוס בנושא חסידות והשכלה:
● ספר נחלת יהודה, כתבי מדרש ומחקר, מאת רבי שלמה יהודה הכהן רפאפורט (שי"ר) מפראג. קראקא, דפוס קארל בודווייזער, [תרכ"ח] 1868. ספר זה, שיצא זמן קצר לאחר פטירתו של שי"ר, כולל שני חיבורי פולמוס: "נר מצוה" – נגד החסידים, "אגרת אל איש צעיר... גדול בתורה... אשר... שם חלקו עם אנשים המכנים עצמם חסידים...". "אור תורה" – ביקורת על ספרו של אברהם גייגר, ממייסדי תנועת הרפורמה.
חתימה בדף השער: "אפרים אשר הלוי רוטנברג" (רב קהילת נר ישראל בלוס אנג'לס).
● ספר בוחן צדיק, "בו מובא דעות שונות על אודות הספר מגלה טמירין", מאת יוסף פרל. וינה, דפוס M.I. Landau, [תקצ"ח] 1838. ספר המשך ל"מגלה טמירין". חסרים [4] עמ' אחרונים עם לוח התיקונים.
● ספר משא צפון עם מעשה רוקח, מאת אברהם גולדברג מראווא. לבוב, דפוס Joseph Schnayder, [תר"ח] 1848. שני קובצי שירים: "משא צפון" לועג לתגובת היהודים החרדים על הגזירות שגזרה הממשלה הרוסית בעניין הפיאות והמלבושים היהודיים; "מעשה רוקח" כולל דברים חריפים וארסיים כנגד האדמו"ר רבי שלום רוקח מבעלז. הספר עורר בשעתו פולמוס נוקב בין המתנגדים לחסידים.
● ספר מגלה טמירין, פרודיה סאטירית על החסידות וגדוליה, [מאת יוסף פרל]. לבוב, דפוס Michael Wolf, [תרל"ט] 1879. חסר דף ד. עותק עם מעטפת מקורית מודפסת (בשולי שער המעטפת, מופיע התאריך 1881). פרודיה סאטירית על סיפורי החסידים, שיחותיהם ולשונם, בצורת חליפת מכתבים בין חסידים המבקשים למנוע הפצת ספר נגד החסידות. הספר בנוי כאוסף של 151 אגרות בדויות שנשלחו כביכול בין החסידים. מטרת הספר ללעוג ולהתלוצץ על תורת החסידות וגדוליה, ולבזות את האמונה התמימה של המון העם בצדיקים. הספר מחקה בעיקר את סגנון הספרים "שבחי הבעש"ט" ו"ספורי מעשיות".

4 ספרים. גודל ומצב משתנים. כריכות חדשות.

אוסף גדול של גליונות העיתונים "מחזיקי הדת" ו"קול מחזיקי הדת". לבוב, תרנ"ח-תרנ"ט, תרס"ד 1887-1889, 1903-1904.

132 גליונות: ● 44 גליונות משנת תרנ"ח (21 גליונות "מחזיקי הדת" ו-23 גליונות "קול מחזיקי הדת"); ● 45 גליונות משנת תרנ"ט (22 גליונות "מחזיקי הדת" ו-23 גליונות "קול מחזיקי הדת"); ● 43 גליונות משנת תרס"ד (9 גליונות "מחזיקי הדת" ו-34 גליונות "קול מחזיקי הדת").

עיתון "מחזיקי הדת", שופרה של היהדות האורתודוקסית בגליציה, נוסד בשנת תרל"ט ע"י ראשי חברת "מחזיקי הדת" הגאון רבי שמעון סופר (בן ה"חתם סופר") והאדמו"ר רבי יהושע רוקח מבעלז. עורכו הראשי ומביאו לדפוס של העיתון היה ר' שרגא פייביש עבנער, ולצידו עמד ר' אברהם גינצלער מאוהעל. בשנים הראשונות הופיע העיתון אחת לשבועיים, תחת השם "מחזיקי הדת, ופורסמו בו מאמרים תורניים, כתבות פוליטיות, ידיעות וסקירות מעולם היהודי, ועוד. בחורף תרמ"ו החליטו ראשי חברת "מחזיקי הדת" להוציא את העיתון בתדירות גבוהה יותר, מדי שבוע; אך הואיל והשגת רישיון לפרסום עיתון שבועי היתה כרוכה בתשלום מס גבוה, החלו להוציא במקביל עיתון נוסף, תחת השם "קול מחזיקי הדת". מאז הופיעו שני העיתונים מידי שבוע לסירוגין, בשמות "מחזיקי הדת" ו"קול מחזיקי הדת". בשנת תרס"ד, לאחר פטירתו של המו"ל ר' שרגא פייביש עבנער (תרס"א) ומינוי חתנו ר' יהושע צבי ווילף לממלא מקומו, התגלעו חיכוכים חריפים בהנהלת שני העיתונים. המחלוקות כללו האשמות קשות, ביקורות הדדיות ופרסום כתבות משמיצות, והן התגלגלו גם לפתחם של בתי דין ובתי משפט אזרחיים (האוסף שלפנינו כולל גליונות רבים של שני העיתונים משנת תרס"ד). בשנים האחרונות לפרסום שני העיתונים, ירדה תדירות הדפסתם לפעם אחת בחודש, עד שהופעתם פסקה לחלוטין לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

132 גליונות. 36 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. הגליונות נתונים בשני קלסרים גדולים ונאים.

ספר פרשת דרכים, עשרים ושישה דרושים וקונטרס "דרך מצותיך" על מנין המצוות, מאת רבי יהודה רוזאניס בעל "משנה למלך". ונציה, תק"ג [1743]. מהדורה שניה.

העותק של הגאון המקובל רבי אביגדור אב"ד קוויל. במרכז דף השער, חתימת יד-קדשו: "אביגדור יהודא ליבוש הלוי חופ"ק קויל". חתימות ורישומים נוספים בכתב-יד בדף השער: "הק' שלמה זלמן בא"א"; "קניתי בעד...".
בדף עא/1 ודף עב/1, הגהות ארוכות בכתב-יד (קצוצות בחלקן) יתכן בכתב-ידו של רבי אביגדור אב"ד קוויל, החתום בשער.
הרה"ק רבי אביגדור יהודה הלוי לוונטל (תקצ"ז-תרמ"ט, אנצ' לחסידות א', עמ' ד), גאון מופלג ומקובל אלוקי, מגדולי רבני פולין. ידידו וחברו הטוב של האדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין מסוכוטשוב (בעל "אבני נזר" ו"אגלי טל"), ו"חברותא" שלו בלימודי קבלה. משנת תרכ"ב כיהן כרב בבלשקי ומשנת תרל"ט התקבל לרבנות קויל, בה כיהן עד לפטירתו. מצדיקי החסידות בפולין, ועל אף שלא הוכתר לאדמו"ר היו חסידים מרבים לספר אודותיו סיפורי מופת. ידידו בעל "אבני נזר" מכנה אותו: "הרב הגאון המפורסם הצדיק החסיד פאר הדור אין גומרין עליו את ההלל" (שו"ת אבני נזר, הלכות פסח, סימן שסד). בספר אביר הרועים (אות קלז) מסופר כי בהלוויתו, לאחר שהספיד אותו כראוי, לא חזר האדמו"ר מסוכטשוב לביתו אלא עמד ברחוב והביט אחר מטתו, ולפתע אמר בזה הלשון: "הנה הרב מקויל כבר עבר את המערת המכפלה...".

[2], עו דף. 25.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי ועקבות רטיבות. בלאי. סימני עש עם פגיעות בטקסט. קרעים, בהם קרעים חסרים בדף השער ובמספר דפים נוספים, עם פגיעה במסגרת השער ופגיעות בטקסט. כריכה ישנה, עם פגמים.

מסכת נדה מן תלמוד בבלי, ומשניות סדר טהרות. כרך אחד מתוך מהדורת וורשא, דפוס יואל לעבענזאהן, תרכ"ו 1866.
העותק של אדמו"רי סלונים – הספר שלפנינו היה שייך לאדמו"ר מסלונים בעל "דברי שמואל", ולאחר פטירתו עבר בירושה לבנו האדמו"ר רבי ישכר ליב, כפי שמעידות החותמות בדף השער הראשון ובדף שאחרי השער: "מעזבון אאמורהר"ש זלל"ה מסלאנים, ישכר ליב וויינבערג".

האדמו"ר רבי שמואל ויינברג מסלונים, בעל ה"דברי שמואל" (תר"י-תרע"ו), נכדו ותלמידו המובהק של ה"יסוד העבודה". החל להנהיג את עדתו בשנת תרמ"ד לערך. הנהגתו הייתה מתוך אהבה והתמסרות עצומה לצאן מרעיתו בחו"ל ובטבריה. עסק מרבית ימיו בגיוס כספים עבור בני העליה שב"כולל רייסין" בטבריה, והקים את ישיבת "אור תורה" בטבריה. ממייסדי ומקימי "אגודת ישראל" בשנת תרע"ב. ה"דברי שמואל" הסתופף רבות בצל צדיקי ואדמו"רי דורו, כדוגמת ה"דברי חיים" מצאנז והרה"ק רבי מרדכי שרגא פייבוש מהוסיאטין. הרבה בייחוד לנסוע אל האדמו"ר הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב, אשר שימש לו כרב מובהק בכל ענייניו. ה"דברי חיים" מצאנז הפליג פעם בשבחו של ה"דברי שמואל" ואמר עליו שנשמה גבוהה כמותו לא הייתה בעולם כבר יותר משלש מאות שנה (רבי יצחק דוד לידר, בית דלי, מהדורת ירושלים תשס"ט, עמ' מט-נ). הגר"ח מבריסק אמר על ידיעת התורה שלו: "יכולים אנו להעיד עליו שהוא בקי בש"ס בבלי וירושלמי ספרא ספרי ותוספתא" (רבי שמואל אהרן לידר, נטעי אש, עמ' תעא).
בנו הבכור, האדמו"ר רבי ישכר ליב ויינברג (תרל"ג-תרפ"ח, אנצי' לחסידות, ב', עמ' תסו-תסז) כיהן כאדמו"ר בסלונים לאחר פטירת אביו בשנת תרע"ו, לצד אחיו הצעיר האדמו"ר רבי אברהם ויינברג, בעל ה"בית אברהם". ידידות נפש עזה שררה בין האחים, ולעתים הם אף ניהלו "טיש" ביחד, זה לצד זה. נודע כחכם ופיקח אף בענייני העולם, וכאוהב ישראל ומאיר פנים לכולם. האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש אמר על האחים האדמו"רים מסלונים, שהכירם עוד בגיל צעיר, שבכל פולין לא מצא כאלה אחים קדושים וטהורים. האדמו"ר רבי ישכר ליב נפטר בכ"ח ניסן תרפ"ח, והותיר אחריו את בנו רבי אברהם יהושע העשיל (לימים האדמו"ר מסלונים-תל אביב; תרנ"ח-תשל"ח, אנצי' לחסידות, א, עמ' צה-צו).

[2], ב-עג, [1]; ב-קב; צה-קמח דף. 23 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. סימני עש רבים, עם פגיעות בטקסט. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות הדפים במספר מקומות. כריכת בד חדשה.