שעון שולחני של הרבנית נחמה דינה שניאורסון, אשת האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
שעון שולחני מתוצרת חברת Semca בשווייץ. מסגרת השעון משובצת אבני חן.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי בתה הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את שעון אבני החן של אמי בו היא השתמשה בכל תקופת מגוריה בארצות הברית". האישור מתוארך – 10 בספטמבר 1989.

הרבנית נחמה דינה שניאורסון (תרמ"ב-תשל"א), אשת-חבר לאדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. בת הרבנית יוכבד (לבית משפחת שיינברג) ובת הרה"ק ר' אברהם שניאורסון מקישינב, בן האדמו"ר רבי ישראל נח (המהרי"ן) מניעז'ין, בנו הרביעי של האדמו"ר ר' מנחם מענדל שניאורסון בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש. בליובאוויטש ביום י"ג אלול תרנ"ז, בהיותה קרוב לגיל 16, נערכו נישואיה עם בן דודה מדרגה שלישית, רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר הריי"ץ, בנו יחידו של האדמו"ר הרש"ב. הייתה מסורה ומעורה במפעליו הגדולים של בעלה. "בחכמתה ועדינות אופיה רכשה לעצמה הערכה רבה מצד הכל, תוך התחשבות גדולה בדעותיה בתחומי הנהגת הבית, סדרי משפחה וכדו'". שלוש בנות היו לה ולבעלה האדמו"ר הריי"ץ – הבכורה הרבנית חנה גורארי' (נולדה כ"ה אב תרנ"ט), האמצעית הרבנית חיה מושקא שניאורסון (נולדה כ"ה אדר תרס"א) והצעירה שיינא (סוניא) הורנשטיין (נולדה כ"א טבת תרס"ד; נספתה בשואה).
כשנאסר בעלה האדמו"ר הריי"ץ בשנת תרפ"ז ע"י הקומוניסטים, ניהלה בתבונה את המהלכים שהביאו לשחרורו, פעילות בינלאומית שהייתה כרוכה בפקחות ובאומץ, תוך סיכון חייה. ביומא דפגרא נהגה לקבל חסידים לביתה ולהעניק להם מברכותיה. לאחר הסתלקות בעלה בשנת תש"י, פרסמה מכתב חריף נגד הניסיון לנשל את חתנה הרב שמריהו גורארי' (הרש"ג) מתפקידיו בנשיאות מרכז הישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, אגודת חסידי חב"ד וכפר חב"ד. עמדה בנשיאות קרן הצדקה "רייונדשל" [רבי יוסף יצחק ונחמה דינה שניאורסון ליובאוויטש], שפעלה משנת תש"ד ועד להסתלקותה בגיל 89 בעשרה בטבת שנת תשל"א.

7.5X7.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. תקינות המנגנון לא נבדקה (נראה שהשעון פועל).

שעון ומצפן כיס שרבי מנחם מענדל שניאורסון (לימים הרבי מליובאוויטש) העניק במתנה לאחיינו הרה"ת ר' שלום בער (בארי) גורארי', בשנת 1945.
תוצרת חברת Ansonia Clock Co., ברוקלין, ניו-יורק, שנות ה-20.
שילוב של שעון שמש ומצפן כיס, נתון במארז עשוי פליז. בצדו הפנימי של המכסה העליון טבלה מודפסת המפרטת את קווי האורך והרוחב, קו המשווה והזמן ב-42 ערים שונות בארה"ב. הכלי נועד למטרות למידה והיה בשימוש נרחב בקרב נוער הצופים.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי ר' שלום בער (בארי) גורארי (תרפ"ג-תשס"ה), נכד האדמו"ר הריי"ץ (בן בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי' – הרש"ג): "אני מעניק בזאת במתנה... את מצפן השעון שדודי [הרבי מליובאוויטש] העניק לי במתנה בשנת 1945". האישור מתוארך - 1 ביוני 1989.

8X5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. תקינות המנגנון לא נבדקה (במבט שטחי נראה שהמנגנון פועל ותקין). שפשופים ושריטות בלוח ובמארז.

ספר שארית יהודה, שלחן ערוך הלכות מליחה (סימנים סט-עד), עם ביאור, ושו"ת בארבעת חלקי שלחן ערוך, מאת רבי יהודה ליב, מגיד מישרים ומורה צדק דק"ק יאנאוויטש, אחיו של האדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע. ווילנא, דפוס ר' מנחם מן ב"ר ברוך ור' שמחה זימל ב"ר מנחם נחום, תר"א 1841. מהדורה ראשונה (על נייר כחול).
הובא לדפוס על ידי נכד המחבר ר' זאב וואלף ב"ר ישעיה (בן המהרי"ל מיאנאוויטש).

חותמות בדף השער: "חיים שמעון ב"ר יהודא דוד ז"ל רודלסאהן רב ומו"צ דבאריסאוו" – ר' חיים שמעון רודלסון רבה של בוריסוב שבפלך מינסק (בערך ת"ר-תרס"ב). נזכר ב"רשימת המתנדבים" בספר "שדי חמד" (חלק עשירי, ווארשא, 1901). בנו ר' מיכאל רודילסון (תרל"א-בערך תש"א) כיהן כרב ומשפיע קהילת חסידי חב"ד בבוריסוב [נסמך להוראה על ידי נכדי ה"צמח צדק" האדמו"ר רבי שמריה נח שניאורסון מבוברויסק ורבי יהודה ליב שניאורסון רבה של הומיל. התגורר תחילה בעיירה החסידית קריסלאווע (קריסלבה), ובשנת תר"ס התמנה למו"צ בבוריסוב. בשנת תרס"ב עלה על מקום אביו ברבנות העיר (אהלי שם, עמ' 19; ביטאון חב"ד, גליון ו, עמ' 29; רשימות דברים, עמ' 321)]. בנו הנוסף, ר' יוחנן רודלסון (תרכ"ד-בערך תרע"ו), נתקבל לרב בשנת תר"נ בעיר הומיל, ובשנת תרנ"ד נתמנה למו"צ בעיר אילינו (Illino) שבפלך ויטבסק (אהלי שם, עמ' 330).

"האחד המיוחד" רבי יהודה ליב (תק"ט-תקפ"ו בערך), אחיו ותלמידו הגדול של אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא והשו"ע, כיהן כמגיד מישרים ומורה צדק בעיר יאנאוויטש (ינוביץ'), שעל שמה גם מכונה המהרי"ל מיאנאוויטש. יד ימינו ואיש אמונו של אחיו אדמו"ר הזקן, "בן משק ביתו של רבינו ורוב עניני רבינו היו נחתכים על פיו" (בית רבי, עמ' נה). ראש וראשון לכותבי ה'הנחות' של מאמרי ודרושי אחיו האדמו"ר הזקן, אשר סמך על 'הנחותיו' יותר מאשר על כל ה'הנחות' האחרות, בהיותן נאמנות למקור וללא כל תוספת ומגרעת: "רבינו בכבודו ובעצמו הגיהם והעיד שרשימותיו מכוונים מאוד ממש כמו שנאמרו" (שם). מ'הנחותיו' נדפסו הדרושים בספר "תורה אור" (קאפוסט תקצ"ז) – מאמרי אדמו"ר הזקן על חומשים בראשית ושמות. היה ממעתיקי השמועה הנאמנים של תורת אחיו בהלכה וחסידות והוא מקור לעניינים רבים בתורתו. בספרו "שארית יהודה" וכן בתשובות ה"צמח צדק" מובאות שמועות, קבלות ומסורות רבות בענייני הלכה שקיבל המהרי"ל מאחיו, ובהם פסקי הלכה ששינה בהם אדמו"ר הזקן ממה שפסק בצעירותו ב"שלחן ערוך" שלו. לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן, התמסר המהרי"ל לעריכת והגהת ה"שלחן ערוך" שלו, ועיטרו במראי מקומות ובהגהות והוספות משלו. הסכמת המהרי"ל נדפסה בפתח סידור אדמו"ר הזקן (קאפוסט, תקפ"ב). בשו"ת שלו מביא ה"צמח צדק" דברים רבים משמו של המהרי"ל. בשנת תשי"ז ערך הרבי מליובאוויטש את הספר שלפנינו והוציאו לאור במהדורה חדשה עם הוספות רבות מכת"י (בשנת תשס"ט נדפס הספר בשלישית בתוספת מרובה על העיקר).

[1], מט דף. 22 ס"מ. נייר כחלחל. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמים רטיבות. התכהות הנייר בשולי מרבית הדפים. בלאי (בלאי רב בדף השער). סימני עש במרבית דפים עם פגיעה קלה בטקסט. קרעים קלים. רישומים וחותמות בשער. כריכת עור חדשה.

ספר שו"ת בגדי ישע, חדושי דינים "מש"ס ומפוסקים, ראשונים ואחרונים... וכן תשובת מגדולי גאוני זמנינו", מאת הרה"ג ר' שמואל ב"ר יוסף הלוי סג"ל מאורלא, דיין ומו"צ בביאליסטוק (נפטר תר"ה). ווילנא, דפוס מנחם מן בן ברוך ושמחה זימל בן מנחם נחום, [תר"ד], 1844. מהדורה יחידה. שבעה-עשר "מכתבי תהלה" - הסכמות מאת חשובי הרבנים והפוסקים של אותו הדור.
בדף [2] ע"ב, בין מכתבי המסכימים, אגרת בשם ה"צמח צדק" – "אגרת מהרב הגאון החסיד אמיתי מוה' מענדיל נ"י אב"ד דק"ק לובאוויטש, ע"י בנו הרב המפורסם מוה' [חיים] שניאור זלמן". 

באגרת מיום ה' כ"ו תמוז (תר"א?), כותב ר' חיים שניאור זלמן שניאורסון בשם אביו ה"צמח צדק": "מכתב כת"ר... הגיע לכאא"מו הרב [ה"צמח צדק"]... אמנם מחמת כאב עינים ל"ע, ואינו יכול להשיב לכת"ר בכת"י עצמו... ונצטוויתי מאתו להשיב לכת"ר ומפיו יקרא אלי מלה במלה, אשר הוא מלתא דעבידא לאיגלויי שלא באתי מעולם במכתב על שום ספר בעולם כי מי אנוכי כו', ולכן בלתי אפשר בשום אופן למלאות רצונו הטהור ועם כת"ר הסליחה ושלומו יסגא לחדא על התורה ועל העבודה".
על הימנעותו של ה"צמח צדק" מהענקת הסכמות לספרים, מספר ר' חיים מאיר היילמן: "אדמו"ר הנ"ל [הצמח צדק] לא בא מעולם בהסכמה על שום ספר, ורק על ספר זה [ספר אור הגנוז] נתן הסכמה, מפני שזקנו רבינו נ"ע לקח ממנו הסכמה על ספרו התניא [רבי יהודה לייב הכהן מאניפולי, שנתן הסכמה על ספר התניא]" ("בית רבי", תרס"ב, עמ' סג, הערה ד').

חתימה בשער.
[3], לג; כד דף. 36.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים, ובלאי. קרעים וסימני עש עם פגיעה קלה בטקסט. קרע חסר קטן בשער, ללא פגיעה בטקסט. מחיקת צנזורה. רישומים. חותמת. כריכה חדשה.

ספר קב נקי, על סדרי גטין והלכות גטין, מאת רבי אברהם דוד לאוואוט [לבוט], "מן קאלאניא ראמאנאווקא הסמוכה לק"ק חערסאן, מורה הוראה בק"ק ניקאלאייעב", זקנו של הרבי מליובאוויטש. ווארשא, דפוס נתן שריפטגיסער, תרכ"ח 1868. מהדורה ראשונה. שני חלקים. שני שערים לחלק א'; שער נפרד לחלק ב'.

הסכמת "כ"ק הרה"ק הרה"ח ר' ברוך שלום" שניאורסון – בנו בכורו של האדמו"ר ה"צמח צדק" וזקנו מצד אביו של הרבי מליובאוויטש (אביו ר' לוי יצחק, ב"ר ברוך שניאור, ב"ר לוי יצחק ב"ר ברוך שלום, בנו בכורו של האדמו"ר ה"צמח צדק"). בהסכמתו מספר ר' ברוך שלום כי נקרה בדרכו והגיע לניקולייב, שם הראה לו המחבר ר' אברהם דוד לבוט את חיבורו על סדרי והלכות גטין, ונוכח לדעת כי "סדר כל אלה בסדר נכון, כל דבר על מקומו, למען יהיו כל ההלכות מסודרים בטעמיהן לפני מסדרי גיטין. ולדעתי דבר גדול ונחוץ עשה... לזאת אף ידי תכון עמו, והנני מסכים הולך להדפיס את הכתבים הללו".
הסכמת הרה"ג ר' יוסף תומרקין אב"ד קרמנצ'וג ומגדולי רבני חב"ד, בה מתאר מעלת החיבור, שעד עתה היו עורכי גטין "ממשמשין כעוור באפלה", ובפרט בעניין שינויי השמות שכתיבתם משתנה ממקום למקום וממדינה למדינה, וכעת בחיבור שלפנינו הכול נערך בסדר נכון וברור.

הגהות בשולי הגליונות – הגהה ארוכה בדף ל/2. בהגהה בדף כט/2 מציין לדברי ה"צמח צדק": "ועי' ג"כ צ"צ אדמו"ר סס"י רנ"ח...".
חתימות ורישומי בעלות בדפי המגן ובשער: "שייך להרב המופלג ומפורסם... כש"ת מו"ה יוסף לוי בא"א מו"ה אהרן זצלה"ה... הכותב אידיל בן יעקב נארינסקי(?), שנת תרל"ז לפ"ק, פה בערזניי"; "שניאור ארי' בהרב ר' יעקב ז"ל; "זה הספר קניתי מהרב ר' שניאור ארי' לאדצשמאן"; "שייך למו"ה חיים ארי'... בהרבני יוסף לוי... מסעמיפאלקא(?)".

* חלק ראשון: כז, [1], כז-נט דף. דפים ד-ז מהספירה הראשונה נכרכו שלא כסדרם (לאחר דף כז). * חלק שני: לט, [1] דף. 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימני עש עם פגיעה בטקסט. רישומים והגהות. כריכה חדשה.

"קב נקי"
בספר "קב נקי" מבוררים הלכות סדר כתיבת ומסירת הגט, ואופן כתיבת השמות ושינויי הלכות. בחיבורו התיר הרא"ד לבוט ספקות רבים באופן כתיבת השמות, שנידונו רבות בספרות הפוסקים, ובפרט בנוגע לשמות המצויים בימינו, שכתיבתם משתנה ממקום למקום, בהתאם לשפת הדיבור והמבטא והסגנון. בחלק ב של "קב נקי" ערך המחבר רשימות מסודות של כל שם ושם. ההלכות הותאמו גם לקהילות הספרדים. הספר יועד בעיקר לרבנים, פוסקים ועורכי גטין, ואכן עד היום מהווה החיבור מורה דרך שימושי לרבנים מסדרי גטין עד לימינו. בהקדמתו מסביר המחבר את טעם קריאת הספר בשם זה, מפני שמנין שם "קב נקי" עולה בגימטריה לשמו "אברהם דוד" – רס"ב (262); ומנין "גטין" עולה בגימטריה לשם אביו "יהודה ליב" = ע"ב (72). בספר מופיעה הסכמת בנו בכורו של האדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש", רבי ברוך שלום שניאורסון, שלימים צאצאיו נישאו עם צאצאי המחבר הרא"ד לבוט – רבי לוי יצחק שניאורסון והרבנית חנה בת ר' מאיר שלמה ינובסקי (הוריו של הרבי מליובאוויטש). החיבור נדפס בפעם השנייה בפיעטרקוב בשנת תרע"ד, ופעם נוספת בוורשה שנת תרצ"ז, ע"י ר' שניאור זלמן שמוטקין. בשנת תשי"א נדפס הספר בפעם הרביעית ע"י הרבי מליובאוויטש, שהוסיף בראשו "ראשי פרקים מתולדות המחבר", כפי שקיבל מאמו הרבנית חנה, נינת המחבר.

הגה"ח רבי אברהם דוד לאוואוט (לבוט) אב"ד ניקולייב (תקע"ה-תר"נ), זקנו מצד אמו של הרבי מליובאוויטש (אמו הרבנית חנה, בת ר' מאיר שלמה, בן הרבנית בילא רבקה, בת המחבר אברהם דוד לבוט). "הצטיין בשכלו החד, כשרונותיו הנעלים וידיעתו הרחבה בים התלמוד. גם בצדקתו וטוב לבו קנה לו מעריצים רבים אשר רחשו לו אהבה רבה כל ימיו" ("ראשי פרקים מתולדות המחבר" במהדורת "קב נקי" תשי"א). היה מחסידי האדמו"ר ה"צמח צדק" ובנו האדמו"ר המהר"ש, ומחשובי רבני חב"ד. היה מקורב לשניים מגדולי חסידי האדמו"ר האמצעי וה"צמח צדק" – רבי הלל מפאריטש ורבי אליהו יוסף ריבלין מדריבין. כיהן בתחילה כרב המושבה רומנובקה, ועמד בראש כולל לאברכים שייסד ה"צמח צדק" במקום. בהמשך נתמנה לרב העיר ניקולייב, וארבעים מושבות הסמוכות לה, וכיהן בתפקיד זה במשך כארבעים שנים, עד יומו האחרון. "הודות להשפעתו הטובה נעשה כל הגליל דפלח חרסון למקום תורה ומצוה" (שם). חיבר מספר חיבורים חשובים, אך התפרסם במיוחד בשניים מהם: בשניים מהם: ספר "קב נקי" על הלכות גיטין, כתיבת גטין ואופן כתיבת שמות בגטין (חיבור יסודי המהווה מורה דרך שימושי לרבנים מסדרי גטין עד לימינו); וסידור "תורה אור" – סידור האדמו"ר הזקן מוגה ומדויק, אליו צירף המחבר את חיבוריו "שערי תפלה" (מקורות לנוסחאותיו ופסקיו של האדמו"ר הזקן) ו"שער הכולל" (הלכות ומנהגי התפילה).