כתב היד לספר "יומן וייטנאם" מאת משה דיין – למעלה מ-150 דפים בכתב-ידו, ובהם טיוטה לחציו הראשון של הספר ודפים נוספים המתעדים אירועים מתאריכים שלא נזכרים בו (אפשר שכמה מהם נכתבו עוד בוייטנאם).
בשנת 1966, בעודו חובש את ספסלי האופוזיציה, נענה משה דיין להצעתו של עורך "מעריב" לצאת לווייטנאם, שם הייתה ארצות הברית שקועה עד צוואר במלחמה בין הצפון לדרום, ולהעלות את רשמיו על הכתב בסדרת כתבות. בהיותו בוייטנאם, התלווה לכוחות ארה"ב ככתב וניהל יומן מפורט שהתפרסם לימים בתור ספר – "יומן וייטנאם".
בהקדמה לכתבה הראשונה בסדרת כתבותיו של דיין ב"מעריב", שהתפרסמה ב-14 באוקטובר 1966, נכתב: "רב אלוף דיין הכין את עצמו לקראת המשימה ביסודיות של קצין היוצא לקרב. הוא נסע תחילה לפאריס, שם שוחח עם גנרלים צרפתים... משם נסע ללונדון ונפגש עם מומחים בריטיים... ועם מרשל מונטגומרי... לבסוף הגיע רב אלוף דיין לארה"ב ושוחח עם שר ההגנה האמריקני [...] רב אלוף דיין רשם את יומנו בוייטנאם על פיסות נייר ליד מנורת נפט פעם בחזית בלב הג'ונגל, ופעם באהל במחנה שעה קלה לאחר שחזר מסיור מפרך; הוא רשם לאחר שהשתתף בנחיתות הליקופטרים באזור קרבות... רשם את תוכן שיחותיו עם גנרלים וחיילים; את התרשמותו מחקירת שבוי וייטקונגי; את רשמיו מביקור במחנה פליטים – קרוב ל-400 עמודים תוך חמישה שבועות. כתבים צבאיים רבים נמצאים בווייטנאם, ביניהם גם אנשי צבא לשעבר. אך ספק אם נמצא עוד כתב בעל דרגה צבאית כה גבוהה... על כן מהווה היומן של משה דיין מסמך יחיד במינו, לא רק לגבי הקורא הישראלי, אלא גם בקנה מידה בינלאומי".
עיקר כתב היד שלפנינו הנו טיוטה ראשונית לחציו הראשון של הספר "יומן וייטנאם" (עמ' 1-97 במהדורת "דביר", 1977) העוסק בתקופה שבין 4 ביולי ל-10 באוגוסט 1966. הטיוטה נכתבה על-גבי שני סוגי נייר שונים בעטים שונים, ונבדלת מעט מן הספר (ישנם כמה הבדלי נוסח. כמה שורות וקטעים קצרים שמופיעים בכתב-היד לא נדפסו בספר).
כמה מדפי כתב היד מתארים אירועים המתרחשים בתאריכים שלא נזכרים בספר – חלקם טיוטות לפרקים שלא נדפסו בספר וחלקם, אולי, דפים מקוריים שכתב דיין בווייטנאם:
• דף המתאר את אירועי 3.7.1966 ("יומן וייטנאם" מתחיל ביום למחרת).
• שבעה דפים המתארים בעיקר את אירועי 30 ביולי 1966.
• ארבעה דפים המתארים אירועים מ-31 ביולי ומאוגוסט 1966, ובהם מבצע הייסטינגס (Operation Hastings). דפים אלו שונים מיתר דפי כתב היד. הם כתובים לרוחב הדף, משני צדיו (ארבעה עמודים בדף), בכתב-יד חטוף ומסודר פחות. באחד מהם כתב דיין: "אני רושם תוך הליכה איטית – מקווה שניתן יהיה לקרוא". הדפים ממוספרים בכתב-יד (1-9 ו-5-7. ייתכן ובמקור היו חלק מקבוצת דפים גדולה יותר).
ב"יומן וייטנאם" לא מופיעות רשומות מהתאריכים 30 ביולי עד 1 באוגוסט 1966. ברשומה מ-2 באוגוסט, כותב דיין: "בימים האחרונים הייתי בשדה עם יחידות, במסגרת מבצע [...] בהיותי עם היחידות (במטה הפלוגה) השתתפתי בסיורים עם יחידות המישנה – מחלקות. רשמתי – לרוב תוך הליכה – רק בהעתק אחד. את רשימותי שלחתי עם ג'ון סנידר... שליווה אותי. אני מקווה שהרשימות הגיעו בסדר לארץ... ולא אנסה לכתוב עכשיו מחדש את החלק הזה".
ייתכן שארבעת הדפים שלפנינו הם חלק מאותן רשימות שמזכיר דיין, אותן כתב בהיותו בשדה הקרב עם הצבא האמריקאי.
• לכתב היד מצורף: "יומן וייטנאם", מאת משה דיין. הוצאת "דביר", תל-אביב, 1977. בעמוד הראשון הקדשה בכתב-ידו של דיין.
דפי כתב היד והספר נתונים יחד בקופסה מהודרת שעוצבה במיוחד עבורם. בצדה האחד מופיע דגל ישראל ובצדה השני מופיעה הרטייה המזוהה עם דיין.
סה"כ כ-200 דפים, רובם בכתב-יד. כעשרה מהדפים הם העתקי כתב-יד (באמצעות נייר "קופי"). 28 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים וקמטים בחלק מהדפים. פגמים קלים. נקבי תיוק בשולי חלק מהדפים.

---------------------------------------------------------------------------------

משה דיין (1915-1981), יליד קבוצת דגניה ובן מושב נהלל, איש צבא, מדינאי ואיש ציבור ישראלי. בתולדות חייו מתגלמים פרקים נרחבים מקורות הישוב היהודי, תלאות הקמת מדינת ישראל ועלייתה של המדינה לגדולה כמעצמה צבאית מול שכנותיה-אויבותיה. את שנות נערותו עשה דיין בעמק יזרעאל, ובגיל 15 צורף לפעילות ה"הגנה". שירת במשטרת היישובים העבריים ובפלוגות השדה בראשות יצחק שדה; על תצלום מיום העלייה לקרקע של קיבוץ חניתה שבו נראה דיין עם יצחק שדה ויגאל אלון, כתב חיים ויצמן את המילים הנבואיות "המטה הכללי". בשנת 1939 נידון דיין, לצד מ"ג אסירי ההגנה, לעשר שנות מאסר, אולם ב-1941 שוחרר מן הכלא והתגייס לפלוגת סיור ולוחמה זעירה בפיקוד יצחק שדה, שלימים הפכה לפלמ"ח. במהלך פעולה מצפון לראש הנקרה נפצע בעינו השמאלית; מאותו יום ואילך עטה את הרטייה המפורסמת שהייתה לסמלו. במלחמת העצמאות פיקד על פעולות שונות, הועלה לדרגת סגן אלוף ושימש כמפקד אזור ירושלים, ולאחריה היה חבר המשלחת שניהלה את שיחות שביתת הנשק עם ירדן.

בשנת 1953 מונה דיין לרמטכ"ל ובתפקידו זה נקט מדיניות התקפית ואקטיבית; על כל פעולת פדאיון בשטחי ישראל הגיב צה"ל בפעולת תגמול בשטחי האויב, ועד מהרה הסלים המצב והתדרדר לכדי מאבק צבאי מתמיד. ב-1956, עם חסימת מצרי טיראן בפני כלי שיט ישראליים, פתחה ישראל ב"מבצע קדש", שבו נחלה הישגים חשובים וחיזקה את מעמדה הצבאי באזור. ב-1958 הסתיימה כהונתו של דיין כרמטכ"ל.

לאחר היבחרו לכנסת הרביעית התמנה לתפקיד שר החקלאות בממשלת בן גוריון, תפקיד שבו כיהן כחמש שנים, אף שהיה רחוק מנטיות ליבו ומאופיו. בכנסת החמישית מצא עצמו דיין ב"מדבר פוליטי", באופוזיציה, ללא כל תפקיד של ממש. את זמנו הקדיש לכתיבת ספרו "יומן מערכת סיני" ולעיסוקים צדדיים נוספים. בתקופה זו אף יצא לווייטנאם, לסיור הקרבות שאת רשמיו העלה על הכתב ב"יומן וייטנאם". ביקורו של דיין בזירת מלחמה בעודו מכהן כחבר כנסת עורר עליו ביקורת עזה מצד הכנסת והממשלה, שראו בביקור זה משום הפרה של הניטרליות הישראלית. שר החוץ אבא אבן התבטא כי אף שדיין רשאי לבקר בכל מקום שיחפוץ, הביקור בדרום וייטנאם הוא "פגיעה בטעם הממלכתי", ושגרירויות ישראל בעולם אף קיבלו הוראה שלא להגיש לו כל עזרה מלבד העזרה המגיעה לו מתוקף היותו אזרח ולצרכים אישיים בלבד.

בתקופה המתוחה שלפני מלחמת ששת הימים החל הציבור לקרוא למינוי משה דיין לתפקיד שר הביטחון. אשכול ביקש אמנם למנות לתפקיד את יגאל אלון, אולם הלחץ הציבורי עשה את שלו, ולרווחת רבים מונה משה דיין לתפקיד. בבוקרו של חמישה ביוני 1967 הורה דיין לתקוף את מטוסי האויב על הקרקע; למחרת הורה על כיבוש העיר העתיקה, החלטה שהייתה לה משמעות מדינית מכרעת, וכן הורה לכבוש את רמת הגולן. לאחר המלחמה נהנה משה דיין מתהילת המצביא הבלתי מובס, אולם כחלוף שש שנים, לנוכח שאננותו אל מול האיום הכלל-ערבי ערב מלחמת יום הכיפורים ונבואות האיוב שהשמיע לאחר שפרצה, התחלפו זרי הדפנה בזעם ציבורי ובלחץ על הממשלה להעבירו מתפקידו. דיין פוטר, אולם חזר לכהן כשר החוץ בממשלת בגין והשתתף בפתיחת שיחות השלום עם מצרים.

ב-1979 פרש דיין מתפקיד שר החוץ. לאחר כהונה קצרה נוספת כחבר כנסת במפלגה שלה שני מנדטים בלבד, הלך דיין לעולמו בלא עת. בן 66 בלבד היה במותו.