אוסף מכתבים שהחליפה אניטה מילר-כהן עם אישים וארגונים כדי לסייע לאסירות היהודיות הכלואות בבית לחם. תל-אביב, ירושלים ובית לחם, 1946. גרמנית, אנגלית ועברית.

בית הסוהר לנשים בבית לחם פעל בין השנים 1930-1948 ושימש כמקום כליאתן של חברות המחתרות העבריות – לח"י, אצ"ל, ואחרות. בין אסירותיו נמנו גאולה כהן, שרה לבני, אסתר רזיאל-נאור, וגם בתה של העובדת הסוציאלית אניטה מילר-כהן, רות.
לפנינו תכתובת ענפה שניהלה מילר-כהן עם אישים שונים, בבית הסוהר ומחוצה לו, בניסיון להקים מרפאה בבית הסוהר, להשיג ידיעות על מצבן של האסירות ולשלוח להן חבילות:
• שישה מכתבים בכתב-ידה של רופאת הכלא, חנה (אנה) פרלמן – עדכונים על מצבן הרפואי של אסירות חולות, בקשת תרופות, דיווחים על חבילות שהועברו לכלא, ועוד. גרמנית.
• רשימה בכתב-ידה של חנה פרלמן (עם מספר העתקים מודפסים) – פירוט הציוד הדרוש להקמת מרפאה בבית הסוהר ("המרפאה הפרמיטיבית ביותר"): סכין, מחטים, מספריים, שולחן מתכת, די-די-טי, פניצילין ואביזרים נוספים. גרמנית.
• ארבעה מכתבים מאת רב הכלא יעקב גולדמן – השגת אישור עבור מילר-כהן לבקר בבית הכלא, קבלת תרומה לרכישת ספרי תהילים עבור האסירות, הודעה על שחרור האסירה טובה סבוראי (שנאסרה לאחר שהסתירה בדירתה את אברהם שטרן), ועוד. עברית.
• רשימות בכתב-יד ובדפוס של ציוד וחבילות שהועברו לאסירות – סיגריות, איפור, כתבי עת, שקיות ממתקים, קופסאות שוקולד, דבש, ועוד. אנגלית וגרמנית.
• כ-55 מכתבים שהוחלפו בין אניטה מילר-כהן ובין אישים וארגונים שונים (מכתביה של מילר-כהן מודפסים על נייר העתקה וחתומים ברובם בראשי תיבות): אריה שנקר, מנהלי בתי החרושת "הכישור", "דובק", "ביז'ארנו", הקצינה הבריטית-יהודייה רחל מקלב מזור, ועוד. עברית, אנגלית וגרמנית.
• קבלות על רכישת מצרכים לאסירות, מעטפות דואר ופריטי נייר נוספים.

סך הכול כ-85 מכתבים, רשימות ופריטי נייר. גודל ומצב משתנים. כתמים, קמטים, נקבי תיוק ופגמים.

אניטה מילר-כהן (Anitta Müller-Cohen, 1890-1962), פעילה חברתית, עובדת סוציאלית, עיתונאית ופוליטיקאית ציונית, ילידת וינה. בימי מלחמת העולם הראשונה עסקה בפעילויות הצלה וסעד עבור אמהות, יתומים, פליטים ומחוסרי בית; על פועלה בתקופה זו זכתה לאות הצטיינות מהקיסר קרל הראשון. לצד עיסוקה בעבודה סוציאלית עסקה בפעילות ציונית ובכתיבה עיתונאית והייתה פעילה למען זכויות נשים. הייתה מהנשים הראשונות שנבחרו למועצת עיריית וינה ("Wiener Gemeinderat"). בשנות ה-30 היגרה לארץ ישראל, בה המשיכה בפעילותה הסוציאלית, עמדה בראש "הסתדרות נשי מזרחי", והייתה נשיאת "התאחדות עולי אוסטריה". השתייכה לארגון האצ"ל, ובהמשך חייה הזדהתה עם מפלגת "חרות". בתה רות נאסרה בבית הכלא לנשים בבית לחם בהיותה בת 17.