מכתב עם דברי מוסר ותוכחה, בכתב ידו וחתימתו של הגאון המקובל רבי "מנחם מן בלאאמ"ו ברוך זצללה"ה" - מענקי הרוח בליטא. מינסק, [תק"ס בערך].
המכתב נשלח לשקלוב אל אחיו רבי ברוך שמעון, אשר היה אז אברך צעיר בבית חותנו. בראש המכתב הוא מציע לאחיו לבא למינסק, כדי ללמוד בבית נגיד אשר הקציב סך מסוים להחזקת תלמידי חכמים שילמדו בביתו. בהמשך מוכיח את אחיו בדברי מוסר, וכותב לו:
"שיזהר מישיבת ב"ה שע"ה [בתי כנסיות של עמי הארץ], ר"ל [רצוני לומר] שלא תלמוד בביתך כי אם לשכור חדר, ואם מיוחד מה טוב, וה' ישלימנו לך". לפי המשך הדברים נראה, שאחיו שלח לו חותמת אבן שהוא ייצר בעצמו, והיא נאבדה במשלוח הדואר. ועל כך הוא כותב לו בחריפות ומוכיחו על ביטול הזמן שבהכנת החותמת: "... אשר יגעת לכבדני במעשה ידיך לכונן חתימתי בחרושת אבן, וברוך ה' כי לא באה לידי, ו'מחשך באה ולחושך הלך'... וכי אין זה חכמה אלא מלאכה, מה'רפידים' רפו ידים מהתורה... תמהני עליך על ויתור זמן, וכלל הצדיקים והרשעים נקראו בגמ' מחַשבין ואינן מחַשבין... חשבונו של עולם... הלא הטיבות ח"ו להיות נמנע ממחַשבי הזמן. ואם צריך לנוח להשקיט רעיונות, הלא העסק במילי דעלמא מַרְבֶּה הטרדה והתלאה. ולא עוד שרבות מחשבות בלב איש בלאו הכי בעת תפילה ותורה, וכש"כ שתוסיף רעיונות ההבל במוחו, אשר קצרה מהכיל להכין את עצמו לתורה ולתפלה... ועתה אתה ברוך ה', מקמא היית לבך הוֹמֶה וכּוֹסף ביראת ה' תמיד, וּלאן נָטָה לִבֶּך?! שוּב למקום אשר לכך נוצרת... מחַשֵב ומתחַכֵּם איך לעבוד ה' ולהתקרב לקדושתו... דברי אחיו, חָרֵד עליו בלב ונפש, מנחם מן באאמ"ו ברוך זצללה"ה".
אגרת זו שלפנינו אינה ידועה לנו וכנראה לא-נדפסה עדיין. ידועה אגרת אחרת של רבי מנחם מן, על אמונה ובטחון והסתפקות במועט, "אגרת הגר"ם ממינסק" שנדפסה ע"י רבי שמואל מאלצאן בראש ספר "אמונה והשגחה" שהדפיס מתורת הגר"א מווילנא (קניגסברג, תרכ"ד) בו מוזכר כבר בשער: "מכתב הגאון החסיד מו"ה מנחם מן ז"ל ממינסק". והיא נדפסה אח"כ במהדורות שונות של "אגרת הגר"א" ו"אגרת הרמב"ן".
הגאון החסיד רבי מנחם מן ממינסק (נפטר תקצ"ד), מגדולי גאוני ליטא המפורסמים בתקופת רבי חיים מוולוז'ין, בדורו כינוהו בתואר "הגאון החסיד", על שם גאונותו המופלגת בנגלה ובנסתר, והנהגתו הפלאית בקודש (תואר בו כינו אז גם את הגר"א מווילנא). מגדולי מרביצי התורה בתקופתו, ר"מ ומ"מ במינסק [ראש מתיבתא ומגיד מישרים] מסר שיעורים בבתי מדרש שבעיר מינסק, ורבים מרבני ליטא ורבני מינסק היו מתלמידיו המובהקים.
נולד בעיר פולוצק לאביו רבי ברוך סְטוֹלפֶר. התייתם בגיל רך, ונתגדל בין חכמי שקלוב. בעודו בן שמונה שנים [!] נודע לעילוי גדול היודע את כל הש"ס. מנערותו היה לו שיעור קבוע ללמוד בכל יום ויום שמונים דפי גמרא עם תוספות. עוד קודם היותו לבר תריסר למד חכמת הקבלה מפי הצדיק רבי ברוך מגיד מישרים בשקלוב. אז נלקח לחתן לבתו של הגאון רבי אברהם ב"ר אשר אנשיל, מרבני מינסק, בעל "עמוד הימיני" (מינסק, תקע"א), והיו מכנים אותו בעיר מינסק בשם רבי מַנדיל [כינוי חיבה לשמו מנחם-מַן, מַן'דִיל. גם בהסכמות לספרו "זכרון מנחם", כותבים רבני מינסק עליו את שמו רבי "מַאנדיל", ומתארים אתו בתור "הגאון הגדול המפורסם חסידא ופרישא"].
הרביץ תורה בישיבותיה של העיר מינסק, ורבים מחכמי ליטא היו מתלמידיו (כדוגמת בעל ה"עונג יום טוב", ועוד). התמסרותו המוחלטת ללימוד התורה הניכרת בכל משפט בתוכן המכתב שלפנינו, מוזכרת גם בספרו של אייזנשטאט "רבני מינסק וחכמיה" (עמ' 27), בו מתואר רבי מַנדיל, כאחד שלא פסק מללמד תורה לתלמידיו ברבים, "וַיִשְתַּדֵל לטעת בהם כל מדה נכונה והתרחקות ממותרות". הוא מתאר את דרכו בקודש בסיגופים והסתפקות במועט, בפת קיבר ומים במשורה. ומביא עדות ששמע מפי רבי ברוך מרדכי מקלצק, תלמידו של רבי מנדיל - שכאשר הגיע לעיר האדמו"ר רבי נח מלכוביץ, ושמע את שמעו בחכמת הקבלה, הלך לראותו, ומצאהו כחוש ודל, בעל גֵו-רזה. אמר עליו בדרך הלצה "איני דַר [=רזה, ביידיש: דַאר] אלא במקום תורה". על מצבת קברו נכתבו שבחים מופלגים על גדולתו ושקידתו בתורה (רבני מינסק וחכמיה, עמ' 41-42).
שרידים מתורתו נדפסו בספר "זכרון מנחם" (ווארשא, תרל"ה 1874) שהדפיס בנו רבי ישראל חיים, ובספר "שארית בנימין" (ירושלים, תרכ"ג) שהדפיס תלמידו הגאון רבי בנימין אב"ד סטויפץ (שעלה לירושלים), הכותב על מורו ורבו: "הגאון הצדיק החסיד רבי מנחם מן זצללה"ה, אשר היה מפורסם בעולם גודל חסידותו ופרישותו... מסר נפשו וגופו להרביץ תורה ברבים... אין לספר צדקתו וחסידותו אשר ממש היה דומה לבר אלהין, וב"ה הירבה גבולו בתלמידים, אשר יצאו רבנים מפורסמים בעולם... כמה פעמים נשלח לו כתב רבנות מעיירות גדולות ומפורסמים, אך הוא לא רצה לקבל עליו עול רבנות, כי היה יקר אצלו להרביץ תורה ברבים ולהעמיד תלמידים". אחד מתלמידיו, הצדיק המפורסם הגאון רבי מאיר מלוצין (שעלה לירושלים), סיפר כי בתחילת התקרבותו למורו ורבו הצדיק, הזהיר אותו רבי מנדיל, כי אם ברצונו לשמש אותו, אזי יקבל עליו לבַּל יספר ממנו כלום כל ימי חייו, ולבַּל ישאל ממנו על כל אשר יראה ממנו. ואכן רק לאחר הסתלקותו התחיל רבי מאיר לספר מנפלאותיו (הקדמת ספר "זכרון מנחם").
אחיו מקבל המכתב, רבי ברוך שמעון, כיהן אח"כ כמגיד מישרים בעיר שקלוב, והוא מוזכר בהקדמה לספר "זכרון מנחם", כמי שמסר לבניו את הכתבים להדפסה. ברישום הכתובת שמעבר לדף שלפנינו רשום: "לשקלאוו, לידידי אחי הרבני המופלג כו' מו"ה ברוך שמעון נ"י, חתן ר' גרשון חיט פלטישר - ולזולתו חדר"ג ופגי"ן" [חרם דרבינו גרשום ופורץ גדר ישכנו נחש].
דף 21 ס"מ. נייר כחלחל עבה, מצב טוב-בינוני, כתמים וסימני קיפול.