ספר כנסת ישראל, לקט אמרות טהורות מאת רבי ישראל מרוז'ין ובניו, בעריכת רבי ראובן ז"ק מאוסטילא, מהדורה ראשונה ושתי מהדורות סטראוטיפיות:

• וורשא, [דפוס I. Edelshtein i Ko], תרס"ו [1906]. מהדורה ראשונה.

• [לודז'?], דפוס שמעון רוטינבערג, [תרס"ט 1909?]. מהדורה סטריאוטיפית שלא נרשמה במפעל הביבליוגרפיה.

• [לודז'?], דפוס שמעון רוטינבערג, [תרע"א 1911]. בשער: וורשא תרס"ו. מעבר לשער רישום באותיות קיריליות עם התאריך 1910-1911. מהדורה סטריאוטיפית שלא נרשמה במפעל הביבליוגרפיה.

3 ספרים. גודל ומצב משתנים. כריכות חדשות. הספרים לא נבדקו בידינו לעומק והם נמכרים כמות שהם.

_______

הסבא קדישא רבי ישראל מרוז'ין נהג לומר מאמרי חסידות בשולחנות הקודש ("טישים") בשבתות ובמועדים. כשהיה אומר "תורה" הרגישו העומדים שם איך ש"השכינה מדברת מתוך גרונו". פעמים אפילו הוא היה אומר זאת במפורש, והיה פותח את דבריו במילים: "אוֹמַר לכם תורה משמים". פעם אחת בערב יום כיפור נדחקו החסידים לשמוע את אמרי קדשו, אמר להם רבי ישראל מרוז'ין: "אם הנכם מאמינים ששכינה מדברת מתוך גרוני, אזי בכל מקום שתעמדו תשמעו, אפילו בצדו השני של השולחן, ואם אינכם מאמינים, אזי אפילו אם תטו אזנכם אצל פי, לא תשמעו כלום..." (עירין קדישין השלם, ירושלים תשס"ט, מבוא עמ' 24-25).

רוב הדברים שנאמרו על ידי רבי ישראל מרוז'ין לא נשמרו לדורות. מקובל כי כל אחד מהשומעים קיבל כפי השגתו: "...כשהיה אומר דברי תורה לא היה השמיעה אצל כולם בשווה, שכל אחד שמע דבר אחר ממש" (אור פני יצחק, עמ' קטז, בשם האדמו"ר רבי אלימלך מגרוז'יסק). זו היתה הסיבה להקפדה לא לפרסם את הדברים בדפוס, כפי שכותב רבי ראובן ז"ק מאוסטילא בהקדמתו לספר שלפנינו, בשם הרה"ק מטשורטקוב: "כי יש שבעים פנים לתורה, ופן אחד מהם הוא סייג לחכמה שתיקה....". רבי ראובן ז"ק מוסיף: "...ואף גם זאת לא יצא חוץ ממחנה ישראל להיות 'חכמה בחוץ תרונה'... נמסרו הדברים בע"פ ליחידי סגולה לשלומי העדה, ורק בְּשֶׁבֶת אחים בדיבוק חבירים, אז נדברו יראי ה' מסוד שיח שרפי קודש, כל אחד מאשר קיבל... או שמועה שמע ובא ויספר לאחיו מדברים העומדים ברומו של עולם" (כנסת ישראל, וורשא תרס"ו, בהקדמה).