ספר ברכת דוד, ביאורים בדרך החסידות על חמשה חומשי תורה, מאת האדמו"ר רבי אברהם דוד וואהרמן מבוטשאטש. לבוב (למברג), [תר"ה 1845]. מהדורה ראשונה.

בגב השער נדפס המשפט "תורת ה' תמימה" באותיות גדולות, ותחתיו צוין כי ההסכמות לא נדפסו "מטעם הכמוס". כפי הנראה, גם השמטת ההסכמות הייתה חלק מהסוואת פרטי ההדפסה, ומאותה הסיבה שזויפו בשער שם המדפיס ותאריך ההדפסה – ראה להלן.

המחבר, האדמו"ר רבי אברהם דוד וואהרמן "הגאון מבוטשאטש" (תקל"א-תר"א, אנצ' לחסידות, א', עמ' סח-עב), מגדולי דורו בתורה ובחסידות ומגדולי הפוסקים. בהיותו כבן תשע פגש אותו הגאון רבי משולם איגרא ושוחח עמו בדברי תורה, לאחר מכן התבטא רבי משולם כי ילד זה עתיד להיות מורה הוראה מופת לכל רבני הדור. לאחר נישואיו התקרב לחסידות והתקשר עם גדולי האדמו"רים בדורו, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי משה ליב מסאסוב, רבי חיים מטשרנוביץ ורבי צבי הירש מנדבורנה. בהיותו כבן עשרים נתמנה לאב"ד בעיר יאזלוביץ.

מסופר כי הצדיק רבי מאיר מפרמישלן שעבר אז בעיר חש בקדושה השוררת במקום ואמר כי היא בזכותו. בשנת תקע"ד נתמנה לאב"ד בוטשאטש על מקום חותנו ורבו רבי צבי הירש קרא בעל "נטע שעשועים". נודע כגאון מופלג וצדיק. חיבר ספרים רבים, ביניהם: "דעת קדושים" על יו"ד, "עזר מקודש" על אה"ע, "כסף הקדשים" על חו"מ, "ברכת דוד" – על התורה, ועוד. חיבוריו ההלכתיים הפכו לספרי יסוד בפסיקת ההלכה. חיבורו "אשל אברהם" על שו"ע או"ח נדפס במהדורות שונות של השולחן ערוך ומובא אלפי פעמים בספרות הפוסקים [נהוג לכנות חיבור זה "אשל אברהם – בוטשאטש", כדי להבדילו מהחיבור "אשל אברהם" שקדם לו].

[2], קפב דף. 22.5 ס"מ. חלקו על נייר כחלחל. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. סימני עש. קרע חסר גדול בחלקו התחתון של דף השער, עם פגיעה בטקסט, משוקם במילוי נייר (עם השלמה של הטקסט בצילום). קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט במספר מקומות נוספים. רישומים וחותמות. כריכה חדשה.

שנת הדפוס נרשמה בעברית "תקס"ה" ובדפוסת בלועזית "1800", ושם הדפוס: Jihdas Rosanis [יהודית רוזאניס; שנת הדפוס בלועזית ושם המדפיס חסרים בעותק שלפנינו, והושלמו בצילום]. שם המדפיסה ושני התאריכים (הסותרים זה את זה) מזויפים. תאריך ההדפסה האמיתי נרמז בחתימת המביא לבית הדפוס, שבסוף הספר, בה הודגשו המילים "תפלה לאלהי דוד", העולות בגימטריה תר"ה. זיופים מן הסוג הזה נעשו בספרי החסידות שנדפסו בגליציה באותה תקופה בשל איסורי צנזורה ורדיפות המשכילים נגד החסידים [א' יערי מונה 16 ספרים שזויפו באופן הזה. ראה: א' יערי, בית דפוסה של הרבנית יהודית ראזאניש בלבוב, קרית ספר, יז, ת"ש, עמ' 107, מס' 43].