22 מכתבים כתובים בכתב יד, שנשלחו אל מנחם זהרוני מידי דודו ניצול השואה, בנימין ירושבסקי. מרבית המכתבים נשלחו ממחנה מעצר בקפריסין, שניים ממחנה המעצר בעתלית, ואחד ממחנה עקורים בבוואריה. יוני 1946 עד יוני 1947.

במכתבים שלפנינו נידונים, בין היתר, שברונו של ירושבסקי לאחר השואה, איתור קרובי משפחה ניצולים, תחושת הנקם באומה הגרמנית, המפעל הציוני, דוד בן-גוריון, החיים במחנה המעצר, המצוות והזהות היהודית ועוד.

במכתבים המוקדמים מרבה ירושבסקי לעסוק בשואה, לא פעם תוך שימוש בלשון חריפה וקשה. במכתב מיום כ"ז חשוון תש"ז, למשל, נכתב: "מדוע נשחטנו ברגע האחרון?... הנך רוצה לבעוט, לשרוף ולפוצץ וּלְהַמְבִּיל את כל העולם...".

בהמשך, מוסב בהדרגה עניין המכתבים לעתיד הציונות ולבניין הארץ. במכתב מיום י"ג ניסן תש"ז, נכתב: "אין מקום ליללות ובכיות, בזה לא נושיע ולא נושע, באה תקופה חדשה בדברי ימינו, תקופת חיים ועבודה, תקופת בצור העם, כנוסו לארץ אבותיו...".

שניים מהמכתבים נשלחו ממחנה-מעצר בעתלית, ומהם נשקפת התרגשותו העצומה של ירושבסקי בעקבות עלייתו ארצה.

סה"כ 22 מכתבים. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב. סימני קיפול, קמטים וכתמים. קרעים קלים בשולי מכתבים ספורים ונקבי תיוק במכתב אחד (ללא פגיעה בטקסט). מכתב אחד חתוך לרוחבו וחסר את חלקו העליון, מכתב נוסף ייתכן וחסר בחלקו העליון.