מכתב מהאדמו"ר רבי סיני הלברשטאם אב"ד זמיגראד. זמיגראד, אלול תרצ"ד [1934].
ארבעת השורות האחרונות בעצם כתב יד קדשו של האדמו"ר וחתימת ידו. המכתב פותח בברכת כתיבה וחתימה טובה. נשלח לבחור שפנה אליו בבקשת ברכת רפואה לאביו, והאדמו"ר מברך אותו "שהשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו ירחם עליו וישלח לו רפואה שלימה מן השמים בתוך שאח"י [שאר חולי ישראל], ושיהיה מהיום והלאה בבריאות הנכון, ושיהיה ביכלתו לבשר לי תיכף דש"ט [דרישת שלום טובה] מבריאותו".
בעבר השני של הגלויה, מכתב מהמשב"ק, הכותב כי "כ"ק אדמו"ר הרה"צ מרן שליט"א מבקש לכתוב לו תמיד מהבריאות של כבוד מר אביו נ"י. המשמש בקודש, מנשה יחזקאל".
האדמו"ר רבי סיני הלברשטאם מזמיגראד (תרל"א-תש"א), בנו של האדמו"ר רבי ברוך מגורליץ בנו של רבי חיים מצאנז, נקרא בשם סיני על פי פקודת זקנו ה"דברי חיים" (בטעם קריאת שמו "סיני", ראה במקורות המצוינים להלן). נודע כקדוש מרחם והנהיג עצמו בקדושה יתירה, עובד השם מופלא, קם כל לילה בחצות ולמד זהר עד התפילה, התפרסם גם כבעל מופת, כיהן ברבנות בגורליץ, בקולושיץ ובזמיגרד. משנת תרס"ד אדמו"ר בזמיגרד עיר-רבנותו. מגדולי אדמו"רי בית צאנז. למדן ודרשן, צדיק נודע בתפילותיו. בסוף ימיו עבר לקראקא.
נכדו רבי משה הלברשטאם - שלימים היה מרבני הבד"צ של "העדה החרדית" - נסע בילדותו מירושלים לקראקא, כדי להניח תפילין בבר-מצוה בבית הסב בקראקא, אך באותו הזמן פרצה מלחמת העולם השניה. בניסי ניסים הצליח הנכד לחזור לארץ ישראל, אולם סביו האדמו"ר הישיש ברח מפני הנאצים ליערות אומסק, שם נספה ברעב. באורח פלא נזדמן לבני משפחתו בד לבן לקבורתו ואף העמידו מצבה על קברו, כתביו אבדו בשואה. [רבינו הקדוש מצאנז, ח"ב, עמ' שסט; מאורי גליציה, ח"ב, עמ' 528].
גלויית דואר רשמית, כ-9.5X14 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרע קל וקמטים.