מכירה 70 - יודאיקה - ספרי קודש, כתבי יד, מכתבי רבנים, חפצים
- book (228) Apply book filter
- חסידות (122) Apply חסידות filter
- chassid (122) Apply chassid filter
- ספרי (116) Apply ספרי filter
- מכתבים (104) Apply מכתבים filter
- letter (104) Apply letter filter
- יד (72) Apply יד filter
- manuscript (66) Apply manuscript filter
- ספרים (56) Apply ספרים filter
- print (52) Apply print filter
- וקהילות (49) Apply וקהילות filter
- רבנים (49) Apply רבנים filter
- communiti (49) Apply communiti filter
- rabbi (49) Apply rabbi filter
- וספרים (48) Apply וספרים filter
- והקדשות (41) Apply והקדשות filter
- חתימות (41) Apply חתימות filter
- dedic (41) Apply dedic filter
- signatur (41) Apply signatur filter
- דפוסי (40) Apply דפוסי filter
- gloss (38) Apply gloss filter
- כתבי (37) Apply כתבי filter
- מכתבים, (33) Apply מכתבים, filter
- מסמכים (33) Apply מסמכים filter
- document (33) Apply document filter
- letters, (33) Apply letters, filter
- וכתבי (29) Apply וכתבי filter
- חב (29) Apply חב filter
- חבד (29) Apply חבד filter
- חב"ד (29) Apply חב"ד filter
- chabad (29) Apply chabad filter
- עם (28) Apply עם filter
- שו (26) Apply שו filter
- יסוד (26) Apply יסוד filter
- ומוסר (26) Apply ומוסר filter
- וחידושי (26) Apply וחידושי filter
- הלכה (26) Apply הלכה filter
- שונים (26) Apply שונים filter
- שס (26) Apply שס filter
- שות (26) Apply שות filter
- ש"ס, (26) Apply ש"ס, filter
- שו"ת (26) Apply שו"ת filter
- classic (26) Apply classic filter
- ethic (26) Apply ethic filter
- halacha (26) Apply halacha filter
- miscellan (26) Apply miscellan filter
- novellea (26) Apply novellea filter
- novellea, (26) Apply novellea, filter
- responsa (26) Apply responsa filter
- earli (25) Apply earli filter
המחבר הוא הגאון הקדוש המקובל האלוקי רבי אלעזר רוקח אב"ד בראד ואמשטרדם. את ספרו מעשה רוקח הדפיס בדרכו לארץ ישראל, בערוב ימיו בשנת ת"ק. בספר כותב רמזים וסודות נשגבים ע"פ הקבלה על מספר הפרקים הנמצאים בששת סדרי המשנה, על מספר הפרקים שבכל סדר בפני עצמו, ועל מספר הפרקים שבכל מסכת בפני עצמה. לדברי המחבר בהקדמתו: "שלא במקרה והזדמן נעשה כך, אלא הכל בכתב מה' עליו השכיל, וסידר הכל ע"פ רמז וסוד במכוון". כמו כן כתב המחבר על "חשבון האותיות של ראשי הפרקים וסופי האותיות של הפרקים, הכל בא בכונה ע"פ רמז וסוד". הספר נדפס במספר מהדורות, עם הסכמות נלהבות מגדולי ישראל שמתבטאים על גודל קדושת הספר ומחברו. רבי משה בערין בלום אב"ד ווישנאוויץ כותב בהסכמתו (למהדורה השניה שנדפסה במאהלוב בשנת תקע"ז): "...כאשר הופיע עליו רוח אלקי ממרום, כידוע ומפורסם בכל העולם שהגאון הלז השתמש ברוח קדשו כאחד מהראשונים...". האדמו"ר מבעלזא שליט"א כותב בהסכמתו למהדורת תשנ"ג: "ידוע לכל שהספה"ק [שהספר הקדוש] הנ"ל היה חביב מאד אצל רבוה"ק נבג"מ [רבותינו הקדושים נשמתם בגנזי מרומים - אדמו"רי בעלזא שהיו מצאצאי המחבר], ובשנת תשט"ו נתן כ"ק דודי מרן אדמו"ר זצ"ל [האדמו"ר רבי אהרן רוקח] ברכתו להדפסת הספה"ק הלז, ואמר בשם אביו כ"ק א"ז אדמו"ר מהרי"ד זצ"ל, שהלימוד בספה"ק הזה מסוגל לשמחה".
בדף השער: חתימת רבי "מרדכי פרידמאן ממעזריטש", חתימת רבי "דוד יודל קופמאן" וחותמות נוספות. בעמוד האחורי העתקות בכתב-ידו של ר' דוד יודל קופמן, אודות המדליה שהונפקה באמשטרדם בשנת 1735 עם דמותו של המחבר רבי אלעזר רוקח.
[2], ב-קכא; ו דף. 23.5 ס"מ. שוליים רחבים במיוחד. מצב טוב. כתמי רטיבות. בדף השער כתמים כהים ונקב עש. כריכת בד חדשה.
הספר 'פרי עץ חיים' נדפס לראשונה בקוריץ תקמ"ב, אך המהדורה שלפנינו, שנדפסה בשנת תקמ"ה, מקורה בכתבי-יד בעריכה אחרת, והיא למעשה מהדורה שונה בנוסחתה מן המהדורה שנדפסה בשנת תקמ"ב.
המהדורה שלפנינו היא מעריכת המקובל רבי מאיר פופרש, בעוד שהמהדורה משנת תקמ"ב היא בחצייה הראשון מעריכת המקובל רבי נתן שפירא, ורק חציה השני מעריכת רבי מאיר פופרש. כמו כן, במהדורה שלפנינו נוספו מעל מאה הגהות והוספות שלא הופיעו במהדורת תקמ"ב, חלקן מתחילות במילה "צמח" (כלומר, הגהות של המקובל רבי יעקב צמח), וחלקן מתחילות "מהחברים" (כלומר, חידושים שמקורם מתלמידי האר"י האחרים, ולא מרבי חיים ויטאל).
[אחת ההוספות המפורסמות שהתחדשו לראשונה במהדורה זו היא קביעת ל"ג בעומר כיום פטירתו של התנא רשב"י: "והטע'[ם] שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר, כי הוא מתלמידי ר"ע שמתו בספי'[רת] העומר" (דף קח/1), בעוד שבמהדורת תקמ"ב נדפס: "רשב"י... שמח בל"ג בעומר" (דף קא/1). מכאן ואילך נוספה ונדפסה פיסקה זו בכל מהדורות ה"פרי עץ חיים" שנדפסו אחריה, עד לימינו].
בעמוד שאחרי השער מודיעים המדפיסים כי המהדורה שלפנינו נדפסה על פי "ספר פרי עץ חיים מוגה מאד, המועתק מכתיבת יד של הרב המנוח החסיד המקובל מו"ה שבתי ראשקובר ז"ל, אשר כל כתביו בחזקת מתוקן כנודע".
חתימות: "אלימלך פערלמאן" [רבי אלימלך פרלמן, ממנהיגי העדה החסידית בירושלים ומוסדותיה. עלה לירושלים אחרי שנת תר"י. ממקימי שכונות רבות בעיר, שהמפורסמת שבהם היא שכונת "בתי פרלמן". בנו של הגאון רבי ישראל איסר פרלמן אב"ד רוֹזְוַודוֹב (גליציה), וחתן הגאון החסיד רבי ברוך בנימין זאב ווינשטוק]. חותמות: "נתן יהודה ליב מינצבערג בעה"ק ירושלם תו"ב".
[1], קלב דף. 32 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. כתמי רטיבות. קרעים בדף השער, עם פגיעה במסגרת השער ובטקסט בצדו השני, משוקמים בהדבקת נייר. הדבקות נייר בשולי הדפים הראשונים. כריכה ישנה, עם פגמים.
חתימת בעלים בראש עמוד השער: "נאום שאול במהור"ר נח ז"ל פאפיערנא" [הגביר רבי שאול פאפירנא מפאריטש]. רישום בעלות נוסף: "שמע מלכינו עתירתינו וברך נחלת פאפיערנא" [ראשי התיבות של המילים עם שם המשפחה יוצרות את הצירוף: שמעון פאפיערנא].
קנ, [1] דף (ספירת דפים משובשת). נייר תכלכל. 33.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני עש במספר דפים. כתמים כהים בדף האחרון ובמספר מקומות נוספים. רישומים, רישומי צנזורה. כריכה ישנה.
ספרי המקובל רבי יעקב קאפל ממעזריטש, "שער גן עדן" וסידור "קול יעקב", הם ליקוט, עיבוד ועריכה מחדש של כתבי הרמ"ק, רבי חיים ויטאל ורבי ישראל סרוג, בתוספת חידושיו שלו.
בהסכמתם של חכמי מעזריטש ישנה עדות על גודל הערכת הבעש"ט לכתביו של המקובל רבי יעקב (בעוד שהיו בכתב-יד, טרם הדפסתם): "וכבר נודע ביהודא ובישראל גדול שמו הוא הבעש"ט זללה"ה, כי כולם יודעים שהכתבים של המחבר הנ"ל היה למראה עיניו של הבעש"ט, ועצר כח לדבק בזרועותיו הכתבים של המחבר הנ"ל, כי היה עבד נאמן ומקובל גדול וחכם בחכמה זאת". עדות זו חוזרת ביתר פרטים בדף השער: "כפי אשר נשמע מפי דובר צדק ואמת, שבהיות כבוד הרב הקדוש המאיר לארץ ולדרים בדברי רוה"ק הבעש"ט ז"ל בק"ק הנ"ל הובא לפניו... מהחיבור הלז, הן מספר שער גן עדן... הן מסידור התפילה אשר חיבר, וקרא בהם פה הקדוש הנ"ל שתים ושלש דלתות, וחיבקם ונישקם, ולקח דברי קדש הנ"ל וישם מראשותיו, שמאלו תחת לראשו וימינו תחבקנו, ונענע בראשו אשרי העם שלו ככה". הגה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב כותב בהסכמתו על המחבר: "שהיה מקובל נאמן ושכל דבריו נאמרו ברוח הקדש".
רבים מגדולי החסידות מביאים בספריהם מספר "שער גן עדן", ובונים את דבריהם על יסודותיו.
[2], פד דף. 33.5 ס"מ. נייר כחלחל. מצב בינוני. כתמים. בלאי, פגמים ופגעי עש במספר דפים. קרעים גסים בשולי הדפים האחרונים, עם הדבקות פלסטיק שקוף. כריכה ישנה, עם פגמים.
סטפנסקי חסידות, מס' 588.
שלשה ספרים כרוכים יחד, ספרי מוסר וקבלה שנדפסו בדפוסי זולקווא ולבוב בשנות התק"מ-תק"פ בקירוב:
1. ספר שערי הקדושה, הדרכה להשגת רוח הקודש, מאת רבי חיים ויטאל, עם ליקוטים מרבי שמשון מאוסטרופולי. זולקווא, תק"מ [1780]. מהדורה ראשונה של הליקוטים הנ"ל מרבי שמשון מאוסטרופולי.
2. ספר לקוטי יוסף, קיצור ספר חרדים של רבי אלעזר אזקרי, מאת רבי יוסף מזבארוב. [לבוב, תק"נ-תק"פ בקירוב 1790-1820?]. מהדורה יחידה, שנדפסה לאחר פטירת המחבר "הרבני המופלא, תם וישר וירא ה', החסיד מוהר"ר יוסף זצ"ל" - כפי שכותב המו"ל בשער הספר: "ואחרי לכתו לעולם העליון מסרו לידי להביא לבית הדפוס לזכות הרבים...".
בסוף הספר נדפסה האגרת המפורסמת של המקובל רבי שמשון מאוסטרופולי, לביאור סוד הגאולה וסוד עשרת המכות. לפני המכתב נדפסה הכותרת: "זה הכתב נמצא בקונטרס של המקובל האלהי מהו' שמשון מאוסטרפלי זצ"ל". תוכן האגרת הוא פירוש למאמר סתום מדברי האר"י העוסק בשמות המלאכים המופקדים על הכאת המצרים בעשרת המכות, והם האחראים גם על גאולת ישראל בעתיד.
בקולופון סיום האגרת נדפס: "וגם זאת הודיע אותי רזא דנא שהמעיין בסוד נפלא ונורא הזה על מכונו אפילו פעם אחת בשנה, וביותר בכל ע"פ [=ערב פסח], מובטח שהוא מוצל כל אותו השנה מכל מכשול ומיתה משונה ושום אונס, ואל ימשלו בו שונאיו, וכל אויביו יפלו תחתיו, ובכל אשר יפנה יצליח אמן סלה".
3. ספר אבקת רוכל, בענייני שכר ועונש ועולם הבא, מאת רבינו מכיר [מרבותיו של רש"י]. לבוב, [לאחר תקנ"ב 1792].
שערי הקדושה: מב דף. לקוטי יוסף: [16] דף. אבקת רוכל: [29] דף. חסר הדף האחרון של ספר "אבקת רוכל". 14 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים במספר דפים. ללא כריכה.
שנת הדפסתו של הספר "לקוטי יוסף" אינה ברורה. פרידברג כותב ב"בית עקד ספרים" (כרך ב, עמ' 512, אות ל', מס' 594) כי נדפס בשנת תק"נ, לעומת זאת הרב מ' וונדר כותב באנציקלופדיה לחכמי גליציה (ג, עמ' 235) כי הספר נדפס בשנת תק"פ בערך.
אגרת הקודש של רבי שמשון מאוסטרופולי עברה במסורה שנים רבות בהעתקות של כתבי-יד, ורק בשנות הת"ק התחילו להדפיסה בספרים שונים, ומאז ועד היום היא מופיעה במהדורות רבות של הגדה של פסח ומחזורים לפסח. לפנינו אחת המהדורות המוקדמות של האגרת.
-------------------------------
קריאת אגרת הקודש בערב חג הפסח, ידועה כסגולה גדולה לשמירה, והדבר נכתב בפירוש בסיום דברי האיגרת. חסידים ואנשי מעשה נוהגים לקרוא אגרת זו בערב פסח. במנהגי ישיבת המקובלים "בית אל", שנדפסו בראש ספר דברי שלום (ירושלים תרמ"ג, סעיף נ), נכתב: "בערב פסח מסדרין הקערה קודם מנחה כ"א בביתו, ובאים לבהכ"נ ולומד כ"א [כל אחד] לבדו האגרת מהר' שמשון מוסטרופולי[!] ז"ל בהבנה". על הגאון רבי חיים פאלאג'י מסופר: "ובערב פסח היה קורא לנכדיו לקרות עמהם האגרת של מורינו הרב שמשון מאסטרופולי" (ספר צואה מחיים, ח"ב, אות כח). האדמו"ר רבי יוחנן סופר מערלוי היה רגיל לספר על כוחה של אגרת זו, והיה תולה בזכות אמירתה את נס הצלתו מהשואה. מעשה פלא על כך מובא בשמו בהערה להגדת חתם סופר (ירושלים, תשנ"ב, עמ' כה), כי זקנו בעל ה"התעוררות תשובה" היה מקפיד לומר את נוסח האגרת הזו בכל ערב פסח אחר חצות, אולם בערב פסח בשנת תש"ד היה טרוד מאד בגלל כיבוש הונגריה ע"י הגרמנים, ושכח לקרוא את האגרת, ואכן באותה שנה נגזרה הגזירה ורבי שמעון סופר עלה על המוקד בכ"א סיון תש"ד, הי"ד. הוסיף עוד רבי יוחנן לספר שגם הוא בעצמו שכח באותו ערב פסח לקרוא את האיגרת, אך בראש השנה תש"ה נזכר בכך וקרא אז את האגרת, ובזכות כך ניצל מידי המרצחים הגרמנים וזכה לאריכות ימים.
העותק של האדמו"ר רבי צבי הירש הכהן "משרת" מרימנוב, ושל האדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורא. בשולי עמוד השער רישום עדות על כך: "זה הבנין יהושע שייך להרבני החסיד המפורסים מ' צבי הירש מראמנאב". סמוך לדגל המדפיס חתימה בכתב-יד: "צבי הירש", אשר זוהתה בוודאות כחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי צבי הירש מרימנוב [ראה אישור מומחה מצורף, וראה חתימותיו הידועות להשוואה]. בראש דף השער ובתחתיתו חתימות "צבי הירש דובעצקיר" [דובצקר], משמשו הנאמן של האדמו"ר רבי צבי הירש מרימנוב.
האדמו"ר רבי צבי הירש הכהן "משרת" מרימנוב (תקל"ח-תר"ז), מגדולי צדיקי החסידות, איש קדוש ובעל מופת, תלמידו המובהק וממלא מקומו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל מרימנוב. רבי מאיר מפרמשילן כינהו "אברהם אבינו של דורנו", ורבי ישראל מרוז'ין אמר שמי שראה אותו "ידע בנפשו כי ראה פני השכינה".
רבי צבי הירש התייתם מהוריו בילדותו, ולאחר מספר שנים בהן הועסק כשוליה של חייטים, פגש את הרה"ק רבי אברהם משה מפשוורעסק, ומשדבק בו זנח את ענייני העולם הזה, והשתקע כולו בתורה ועבודת ה'. לאחר מכן נסע לפריסטיק, לבית מדרשו של הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב, מגדולי החסידות המפורסמים ביותר. שם התדבק ברבו הקדוש בכל להט נפשו, וידו לא משה מתוך ידו. מסופר על תחילת התקרבותו לרבי מנחם מנדל מרימנוב, שלילה אחד הציע את מיטת רבי מנחם מנדל, ובבוקר, כשקם רבו, שאל מי הציע את מיטתו והכריז: "מי שהציע המיטה בלילה יציע גם להבא". מאז הפך רבי צבי הירש למשרתו ועוזרו האישי בכל ענייניו, ומכאן שמו וכינויו שדבק בו כל ימיו "רבי צבי הירש - משרת". האדמו"ר ה"דברי שמואל" מסלונים אמר עליו: "מתוך שימושו של הצדיק עלה ונתעלה כשרפי מעלה" (בית דלי, מהדו' תשס"ט, עמ' י'). לפני פטירתו ציוה רבי מנחם מנדל מרימנוב לתלמידיו שלאחר פטירתו יקבלו מפי תלמידו משרתו רבי צבי הירש, ולא מבנו רבי נתן ליב (שגם הוא היה צדיק מפורסם). לאחר פטירת רבו בשנת תקע"ה נסע רבי צבי הירש להסתופף בצל האדמו"ר הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ, ורק לאחר פטירתו של רבי נפתלי בשנת תקפ"ז החל להנהיג את עדתו ברמה.
רבי צבי הירש נודע כעובד ה' מופלא בכל מהותו, כבעל מדרגות נשגבות, כבעל רוח הקודש ופועל ישועות. היה מפורסם בעיקר בתפילותיו הנלהבות שהיו בהתפשטות הגשמיות, בכלות הנפש ובקול אדיר וחזק שנשמע עד למרחוק. סיפורים רבים מסופרים על גודל דבקותו הגדולה בשעת התפילה, על כי באותה שעה היה חסר תחושה של קור או חום, ולא ידע מה נעשה עמו והיכן הוא נמצא. היה מפורסם כבעל צדקה גדול, עד שלעתים נותר בעל-חוב מהלוואות שלווה לצורכי צדקה. כמו כן, התפרסם בכח ברכותיו שפעל על ידן ישועות. רבי צבי הירש היה כהן והאמין בכח ברכותיו, ופעם אמר על עצמו בעיניים זולגות דמעות: "אני מוטרד כל היום לברך את ישראל באהבה" (מבשר טוב, קמלהאר).
רבים מגדולי החסידות נסעו להסתופף בצילו, לחזות בעבודתו ולשמוע את תורתו, ודבקו בו בלב ונפש. בהם היו האדמו"רים בעל ה"דברי חיים" מצאנז ובנו רבי יחזקאל משינווא, רבי אליעזר מדז'יקוב, רבי אשר ישעיה מרופשיץ ו"השרף" רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלניצא. ה"סבא קדישא" רבי ישראל מרוז'ין, שהיה מחותנו של רבי צבי הירש, אמר ל"שרף" ממוגלניצא: "שיסע אליו, על מנת שיסתכל היטב בתואר פניו הק', וידע בנפשו כי ראה פני השכינה" (בארת המים). בניו של האדמו"ר מרוז'ין הגדירוהו כ"צדיק יסוד עולם". האדמו"ר רבי מאיר מפרימשלן כינהו "אברהם אבינו של דורנו". תלמידו האדמו"ר רבי יחזקאל משיניווא העיד ששמע ממנו "שאינו אומר תורה רק מה שנותנים לו מן השמים לתוך פיו". מסופר שבשעת פטירתו נראה עמוד אש על ביתו שהאיר על כל הכפרים בסביבה, עד שלתושבי הכפרים היה נראה מרחוק שרימנוב עולה בלהבות, וכך ניצב עמוד האש עד לאחר קבורתו (בסמוך לקבר רבו רבי מנחם מנדל).
רבי צבי הירש דובצקר היה משמשו הנאמן של רבי צבי הירש מרימנוב ומקורבו הגדול, כמו כן היה מקורב אל הסבא קדישא מרוז'ין. האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין מזכירו במכתב שכתב לאחר פטירת הרבי מרימנוב: "הרבני המופל' הוותיק כ"ש מו"ה צבי הירש אשר היה משמש וגדול שמושו" (נר ישראל, ד', עמ' קה-קו).
הספר הגיע לאחר מכן לאוצר הספרים של האדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורא, וחותמותיו מתנוססות על עמוד השער: "נחום דובער פרידמאן" - "מנחת שי". בבטנת הכריכה הקדמית תו ספר של "אוצר הספרים של מו"ה נחום דוב פרידמאן בסאדאגורא" [רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורה (תר"ג/תר"ד-תרמ"ג). נכד האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין. בן האדמו"ר רבי שלום יוסף וחתן דודו האדמו"ר רבי אברהם יעקב מסדיגורה. רבי נחום דובער נודע כאספן חשוב של כתבי יד וספרים עתיקים (ראה: דוד אסף, דרך המלכות, עמ' 454, הע' 34). רבי יהודה ליבוש לנדא אב"ד סדיגורה, כותב עליו ועל ספרייתו החשובה בהקדמתו לספרו הנודע "יד יהודה" על יורה דעה: "ובבואי הנה עיר סאדאגורא את שאהבה נפשי מצאתי בבית שארי הרה"צ בנן של קדושים מו"ה נחום דב נ"י אשר לו קובץ ספרים יקרי ערך ממחברים הקדמונים אשר אין כמוהו ליקר ולתפארת". בספריתו היו כמה סוגי חותמות. ספרים שקיבל מבית אביו נחתמו בחותמת "נחלת אבותי", ספרים שנקנו בכספו נחתמו בחותמת "קנין כספי", וספרים שקיבל במתנה נחתמו בחותמת "מנחת שי" (כמו הספר שלפנינו)].
[2], כד, כד-כט; ט; ט דף. 31.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, כתמי רטיבות ובלאי. קרעים קלים בשולי דף השער ובמספר דפים, ללא פגיעה בטקסט. רישומים בדיו בשולי מספר דפים. חותמות. כריכה ישנה מנותקת.
מצורף אישור מומחה על זיהוי חתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי צבי הירש מרימנוב.
ראה: סטפנסקי ספרי יסוד, מס' 45.
בראש השער רישום בעלות בכת"י אשכנזי עתיק: "ר' זוסיא בהרב". כפי המסופר, רישום זה מעיד כי ספר זה הגיע מספריו הקדושים של האדמו"ר רבי אהרן מטשרנוביל ובנו האדמו"ר רבי זושא מטשרנוביל, שכן בפטירתו של רבי אהרן בשנת תרל"ב חולקו הספרים בין צאצאיו ונרשם על כל ספר לחלק מי הגיע: "זוסיא בהרב", "מנחם נחום בהרב" וכו'.
חתימה נוספת בדף השער: "יחיאל מיכל במה[רי"ל] ז"ל".
הגה"ק רבי אהרן טברסקי מטשרנוביל (תקמ"ז-תרל"ב), זקן אדמור"י דורו, בנו של רבי מרדכי מטשרנוביל ותלמיד סבו רבי נחום מטשרנוביל. לאחר פטירתו מילא את מקומו בטשרנוביל, בנו הקדוש רבי ישעיה משולם זושא (זוסיא) טברסקי (נפטר תרמ"א), אבי-אמו של האדמו"ר הקדוש רבי אהרן רוקח מבעלז (תר"מ-תשי"ז).
קח, [2] דף. 22.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. כתמי רטיבות. סימני עש בדף השער ובמקומות נוספים. שיקומים בהדבקות נייר קטנות מצידו השני של דף השער. קרעים גדולים משוקמים בהדבקות נייר בשני הדפים האחרונים, עם פגיעה בטקסט. פגעי רטיבות קשים עם עובש בדפים האחרונים. חותמות. כריכת עור חדשה.
בדף השער חותמת רבי "ישראל שלום יוסף פרידמאן" (עם סמל האריה במרכזה, חותמת מלכותית של אדמו"רי בית סדיגורא-רוז'ין באותן השנים).
רבי ישראל שלום יוסף פרידמן - האדמו"ר השני מבוהוש (תרט"ז-תרפ"ג 1855-1923), מגדולי האדמו"רים ברומניה. בנו וממלא מקומו של האדמו"ר הראשון מבוהוש רבי יצחק בנו של רבי שלום יוסף מסדיגורה. שמו בישראל נקרא על שם זקניו רבי ישראל מרוז'ין [שנפטר בשנת תר"י] ובנו רבי שלום יוסף [שנפטר בשנת תרי"א]. לאחר פטירת אביו בשנת תרנ"ו נתמנה על מקומו בבוהוש. חסידים רבים נהרו אל בית מדרשו, ואנשים רבים נסעו להתייעץ ולקבל את ברכותיו ועצותיו, בפרט בעניני רפואה. הקים את ישיבת "בית ישראל" בעירו בוהוש, על ידי חתניו רבי מנחם מנדל פרידמן ורבי יצחק טברסקי. דברי תורתו נדפסו רק בדורנו, בספר "פאר ישראל" (ירושלים, תשל"ט-תשס"ט).
[4], קפו דף. 31.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. סימני עש (בעיקר בדף השער). קרעים בדף השער, משוקמים בהדבקת נייר מעברו השני של הדף. רישומים וסימונים רבים בכתב-יד. חותמות. כריכת עור חדשה.
העותק של האדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורה. בדף השער שתיים מחותמותיו: חותמת אחת עם שמו, "נחום דובער פרידמאן", וסמל האריה במרכזה; וחותמת נוספת "קנין כספי". ממנו עבר הספר לבנו האדמו"ר רבי שלום יוסף פרידמן ממלניצא, שחותמתו מופיעה בתחתית דף השער: "שלום יוסף במוהר"ר נחום דוב פריעדמאנן - מיעלניצא, גאליציען".
האדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן מסדיגורה (נפטר תרמ"ג). נכדו של רבי ישראל מרוז'ין. בן רבי שלום יוסף וחתן רבי אברהם יעקב מסדיגורה. לרבי נחום דובער הייתה ספריה גדולה, בספריתו היו ארבעה סוגי חותמות. אלה של בית אבא נחתמו בחותמת "נחלת אבותי", אלה שנקנו בכספו "קנין כספי", אלו שקיבל במתנה "מנחת שי", והחלק הרביעי אוסף ספרים קטן של מתנות מגרים שהגיעו לחמיו האדמו"ר לבקש תיקון לנשמתם ועליהם חתם "מנחת גר".
האדמו"ר רבי שלום יוסף פרידמן ממלניצא (תרל"א-תרפ"ז, אנצ' לחסידות, ג', עמ' תרצ), בן רבי נחום דב פרידמן מסאדיגורא. כיהן כאדמו"ר במלניצא ובהמשך עבר ללבוב. נודע כבקי גדול בענייני רפואה. בנו, רבי משה אהרן ממלניצא, מילא את מקומו תחתיו.
[36] דף. 19 ס"מ. דפים כהים. מצב טוב. מעט כתמים. חותמות. כריכת עור חדשה, עם פגמים קלים.
• ספר צדה לדרך, לרבינו מנחם בן זרח. למברג (לבוב), [תרי"ט] 1859. בשער - מלבד חותמת האדמו"ר מטשורטקוב-תל אביב, חותמת נוספת, עתיקה, עם סמל נשר במרכזה: "שלמה פרידמאן - S. FRIEDMAN" - כפי הנראה, זו חותמתו של האדמו"ר רבי שלמה מסדיגורא בן האדמו"ר רבי אברהם יעקב הראשון מסדיגורא (אנצ' לחסידות, ג', עמ' תשיג), שהיה סבו של האדמו"ר רבי שלמה פרידמן מטשורטקוב-תל אביב, אשר נקרא על שמו. [חותמת זו אופיינית לבית סדיגורא-רוז'ין, והיא דומה בצורתה לחותמות אֶחיו - האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מסדיגורא והאדמו"ר רבי יצחק פרידמן מבויאן, לחותמות גיסם האדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן ולחותמות בן-דודם האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן משטעפנשט]. מספר הגהות בכתב-יד.
• ספר אריה דבי עילאי, על חמשה מסכתות, מאת רבי אריה ליבוש ליפשיץ אב"ד ווישניצא ושינווא. פרעמישלא, תר"מ 1880. מהדורה ראשונה. סטפנסקי חסידות, מס' 67.
• ספר תרומת הדשן, לרבי ישראל איסרלן, חלקים א-ב. וורשא, [תרמ"ב] 1882. שער לכל חלק. בראש כל עמוד שער מופיע רישום "קוויטל" [שם הכותב ושם אמו. כפי הנראה, העניק הכותב את הספר לאדמו"ר ורשם זאת כדי שהאדמו"ר יתפלל עליו].
• ספר ארץ חמדה, להמלבי"ם. וורשא, [תרמ"א-תרנ"ג] 1881-1893. חמשה חלקים בכרך אחד.
• תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, עם פירוש "חשק שלמה", מאת שלמה יאודה ס"ט בהגאון מהר"ם זצ"ל הספרדי, מכונה פריעדלענדער - מי שנודע כמזייף הירושלמי על קדשים. ס'-וואראהל (סאיני), תרס"ה [1905].
האדמו"ר רבי שלמה פרידמן מטשורטקוב (תרנ"ד-תשי"ט), בן האדמו"ר רבי נחום מרדכי פרידמן מטשורטקוב וחתן דודו רבי ישראל מסדיגורא. סבו מצד אביו הוא האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מטשורטקוב, וסבו מצד אמו הוא האדמו"ר רבי שלמה פרידמן מסדיגורא. אביו האדמו"ר רבי נחום מרדכי ברח עם משפחתו מוינה סמוך לשואה, עלה ארצה והקים את חצרו בתל אביב. בנו רבי שלמה מילא את מקומו באדמו"רות לאחר פטירתו, והוא למעשה האדמו"ר הרביעי והאחרון לשושלת אדמו"רי טשורטקוב. מחבר הספר "דברי שלמה".
5 ספרים. גודל ומצב משתנים.
העותק של האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין. בדף השער חותמתו: "אוצר הספרים של ישראל פריעדמאן מהוסיאטין" [שם האדמו"ר נמחק בדיו כחולה, אך הכתב נראה מבעד לה].
חתימה בדף השער: "יעקב יודא ליב מענקיש". בדפי הספר תיקונים בודדים בכתב-יד.
האדמו"ר הקדוש רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין, זקן אדמו"רי בית רוז'ין, נכדו האחרון של רבי ישראל מרוז'ין. נולד בשנת תרי"ח לאביו האדמו"ר רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין. משנת תרנ"ד ממלא מקום אביו בהוסיאטין. מתרע"ד בוינה. בשנת תרצ"ז עלה לארץ ישראל לתל-אביב. ידוע הסיפור על תפילתו על קברו של ה"אור החיים" במעמד גדולי המקובלים [בזמן השואה כשהיה חשש כי הצבא הנאצי בפיקודו של רומל, ינצח בחזית מצרים ומשם יגיעו להשמדה של יושבי ארץ ישראל] ואמירתו המפורסמת באותו מעמד, כי הצורר לא ישלוט בארץ ישראל. נפטר בתל אביב בחנוכה תש"ט ומנוחתו בטבריה.
לב דף. 18.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. סימני עש. חותמות. כריכה חדשה.
בראש דף השער חתימות "צבי מאיר הכהן ראבינוויץ מראדמסק" [אחת החתימות מטושטשת מאד מהתפשטות הדיו]. חותמות וחתימות של אחיו רבי "יהושע נחום ראבינאוויטץ".
רבי צבי מאיר הכהן רבינוביץ (תר"א-תרס"ב), בן האדמו"ר בעל "תפארת שלמה" מראדומסק. צדיק ומקובל, מילא את מקום אביו כאב"ד ורב העיר ראדומסק [אחיו הצעיר רבי אברהם יששכר נתמנה לאדמו"ר תחת אביו].
חתימות רבי חיים יוסף יעקבוביץ וחותמות אביו רבי יצחק מאיר מאמסטוב.
בדפי הספר מספר הגהות, מכותבים שונים.
[1], ג-קסב [צ"ל: קכב]; יד; [1], ג-פח, [2] דף. 36.5 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים. דפים ראשונים ואחרונים במצב בינוני, עם פגעי עש, פגמים וקרעים משוקמים בהדבקות נייר רבות (במיוחד בדף השער), עם פגיעות בטקסט. דפים רבים במצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. פגעי עש. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות מספר דפים. כריכה ישנה, עם פגמים וסימני עש.