שלשה ספרים כרוכים יחד, ספרי מוסר וקבלה שנדפסו בדפוסי זולקווא ולבוב בשנות התק"מ-תק"פ בקירוב:
1. ספר שערי הקדושה, הדרכה להשגת רוח הקודש, מאת רבי חיים ויטאל, עם ליקוטים מרבי שמשון מאוסטרופולי. זולקווא, תק"מ [1780]. מהדורה ראשונה של הליקוטים הנ"ל מרבי שמשון מאוסטרופולי.
2. ספר לקוטי יוסף, קיצור ספר חרדים של רבי אלעזר אזקרי, מאת רבי יוסף מזבארוב. [לבוב, תק"נ-תק"פ בקירוב 1790-1820?]. מהדורה יחידה, שנדפסה לאחר פטירת המחבר "הרבני המופלא, תם וישר וירא ה', החסיד מוהר"ר יוסף זצ"ל" - כפי שכותב המו"ל בשער הספר: "ואחרי לכתו לעולם העליון מסרו לידי להביא לבית הדפוס לזכות הרבים...".
בסוף הספר נדפסה האגרת המפורסמת של המקובל רבי שמשון מאוסטרופולי, לביאור סוד הגאולה וסוד עשרת המכות. לפני המכתב נדפסה הכותרת: "זה הכתב נמצא בקונטרס של המקובל האלהי מהו' שמשון מאוסטרפלי זצ"ל". תוכן האגרת הוא פירוש למאמר סתום מדברי האר"י העוסק בשמות המלאכים המופקדים על הכאת המצרים בעשרת המכות, והם האחראים גם על גאולת ישראל בעתיד.
בקולופון סיום האגרת נדפס: "וגם זאת הודיע אותי רזא דנא שהמעיין בסוד נפלא ונורא הזה על מכונו אפילו פעם אחת בשנה, וביותר בכל ע"פ [=ערב פסח], מובטח שהוא מוצל כל אותו השנה מכל מכשול ומיתה משונה ושום אונס, ואל ימשלו בו שונאיו, וכל אויביו יפלו תחתיו, ובכל אשר יפנה יצליח אמן סלה".
3. ספר אבקת רוכל, בענייני שכר ועונש ועולם הבא, מאת רבינו מכיר [מרבותיו של רש"י]. לבוב, [לאחר תקנ"ב 1792].
שערי הקדושה: מב דף. לקוטי יוסף: [16] דף. אבקת רוכל: [29] דף. חסר הדף האחרון של ספר "אבקת רוכל". 14 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים במספר דפים. ללא כריכה.
שנת הדפסתו של הספר "לקוטי יוסף" אינה ברורה. פרידברג כותב ב"בית עקד ספרים" (כרך ב, עמ' 512, אות ל', מס' 594) כי נדפס בשנת תק"נ, לעומת זאת הרב מ' וונדר כותב באנציקלופדיה לחכמי גליציה (ג, עמ' 235) כי הספר נדפס בשנת תק"פ בערך.
אגרת הקודש של רבי שמשון מאוסטרופולי עברה במסורה שנים רבות בהעתקות של כתבי-יד, ורק בשנות הת"ק התחילו להדפיסה בספרים שונים, ומאז ועד היום היא מופיעה במהדורות רבות של הגדה של פסח ומחזורים לפסח. לפנינו אחת המהדורות המוקדמות של האגרת.

-------------------------------

קריאת אגרת הקודש בערב חג הפסח, ידועה כסגולה גדולה לשמירה, והדבר נכתב בפירוש בסיום דברי האיגרת. חסידים ואנשי מעשה נוהגים לקרוא אגרת זו בערב פסח. במנהגי ישיבת המקובלים "בית אל", שנדפסו בראש ספר דברי שלום (ירושלים תרמ"ג, סעיף נ), נכתב: "בערב פסח מסדרין הקערה קודם מנחה כ"א בביתו, ובאים לבהכ"נ ולומד כ"א [כל אחד] לבדו האגרת מהר' שמשון מוסטרופולי[!] ז"ל בהבנה". על הגאון רבי חיים פאלאג'י מסופר: "ובערב פסח היה קורא לנכדיו לקרות עמהם האגרת של מורינו הרב שמשון מאסטרופולי" (ספר צואה מחיים, ח"ב, אות כח). האדמו"ר רבי יוחנן סופר מערלוי היה רגיל לספר על כוחה של אגרת זו, והיה תולה בזכות אמירתה את נס הצלתו מהשואה. מעשה פלא על כך מובא בשמו בהערה להגדת חתם סופר (ירושלים, תשנ"ב, עמ' כה), כי זקנו בעל ה"התעוררות תשובה" היה מקפיד לומר את נוסח האגרת הזו בכל ערב פסח אחר חצות, אולם בערב פסח בשנת תש"ד היה טרוד מאד בגלל כיבוש הונגריה ע"י הגרמנים, ושכח לקרוא את האגרת, ואכן באותה שנה נגזרה הגזירה ורבי שמעון סופר עלה על המוקד בכ"א סיון תש"ד, הי"ד. הוסיף עוד רבי יוחנן לספר שגם הוא בעצמו שכח באותו ערב פסח לקרוא את האיגרת, אך בראש השנה תש"ה נזכר בכך וקרא אז את האגרת, ובזכות כך ניצל מידי המרצחים הגרמנים וזכה לאריכות ימים.